ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Beijing Jetcom Technology Co. נגד רבטק בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אמיר לוקשינסקי-גל

מבקשת

Beijing Jetcom Technology Co., Ltd.

נגד

משיבה
רבטק בע"מ

ב"כ המבקשת: עו"ד ינאי לושי

ב"כ המשיבה: עו"ד עומר גיא

החלטה

בקשת המבקשת לאישור פסק בוררות חוץ בהתאם לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ – 1958 (להלן: אמנת ניו-יורק); ומנגד התנגדות המשיבה לאישור בהתאם להוראות סעיף 5(1)( b) לאמנה, בהיותו פסק שניתן במעמד צד אחד, מבלי שניתנה לה הודעה נאותה על קיום הליך הבוררות.

רקע
המבקשת הינה חברה סינית שהתקשרה עם המשיבה, חברה ישראלית, בהסכם מסחרי למכירת מוצרי המשיבה, מערכות אבטחה היקפיות, ללקוחות קצה בסין. בין הצדדים התגלעה מחלוקת שעניינה הודעת המבקשת למשיבה בחודש מאי 2018 על ביטול ההסכם על רקע טענות לאיחור באספקת המוצרים, וסירוב המשיבה להשיב את התמורה על רקע טענות שלפיהן הביטול היה שלא כדין וכי מדובר במוצר ייחודי שייצורו הותאם לדרישות הלקוח.

בהסכם שבין הצדדים נכללה תניית בוררות שלפיה כל סכסוך יידון בבוררות במוסד הבוררות China International Economic and Trade Arbitration Commission ( CIETAC) (להלן: "מוסד הבוררות") אשר בבייג'ינג, סין.

ביום 28.11.18 הגישה המבקשת תובענה במוסד הבוררות נגד המשיבה. ביום 8.4.19 בתום הליך הבוררות, ניתן פסק בוררות בהיעדר הגנה. הפסק פירט את האסמכתאות להמצאת הודעות על קיום הבוררות ומסמכי בוררות נוספים לידי המשיבה, וחייב את המשיבה לשלם למבקשת סכום של 64,964 דולר ארה"ב וכן את דמי הבוררות על סך של 27,930 יואן סיני, השווים יחדיו לכ- 232,050 ₪. ביום 20.5.19 ניתן על ידי מוסד הבוררות תיקון של שתי טעויות סופר בפסק הבוררות.

בחודש אוגוסט 2020 הגישה המבקשת את הבקשה שבכותרת לאישור פסק הבוררות. לבקשה צורף מכתב ממוסד הבוררות שאליו צורפו האסמכתאות בדבר המצאות המסמכים אל המשיבה. כאן יובהר, כי בהתאם לכללי מוסד הבוררות, מוסד הבוררות עצמו מבצע המצאה של הודעה על קיום הבוררות (Notice of Arbitration) בצירוף מסמכי התובענה, לכתובת שאותה מוסר התובע, וכך גם מבצע מוסד הבוררות המצאה של הודעות והחלטות הניתנות על ידו.

בחודש אוקטובר 2020 הגישה המשיבה התנגדות לבקשה לאישור הפסק, ועמה בקשה לביטולו הנסמכת על אותם הטעמים. לטענתה, היא לא קיבלה לידיה כל הודעה על קיום הבוררות ואף לא כל מסמך אחר שנשלח מטעם מוסד הבוררות, וכלל לא הייתה מודעת לקיום ההליך ולפסק שניתן עד אשר הגישה המבקשת את בקשתה לאישור הפסק.

המבקשת הגישה את הבקשה לאישור הפסק לבית המשפט המחוזי. ביום 27.12.20 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה בלהה טולקובסקי) שבו הורה בית המשפט על העברת התיק לבית משפט השלום, לנוכח שווי הסכסוך המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. ביום 26.5.21 התקיים דיון לפניי, ולאחריו ביקשה המבקשת לסכם את טענותיה בכתב. סיכומי הצדדים הוגשו והגיעה עת ההכרעה.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית
אין מחלוקת כי על פסק הבוררות דנא חלות הוראות אמנת ניו-יורק, וכי לפיכך ובהתאם לסעיף 29א לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, יש לבחון את הבקשות לאישור הפסק וההתנגדות לו, בהתאם להוראות האמנה. ברע"א 4320/11 אי.איי.אם אחזקות תקשורת בע"מ נ' Michael Wilson & Partners Ltd (15.2.12) (להלן: עניין "Wilson") עמד כבוד השופט י' דנציגר על תכליתה של האמנה, לחזק את מעמדם של פסקי בוררות חוץ ולהקל על ההכרה בהם ועל אכיפתם במדינות השונות:

"אמנת ניו-יורק (The Convention on the Recognitoin and Enforcement of Foreign Arbitral, 1958) הינה האמנה הבינלאומית העיקרית בה נעשה שימוש לצורך הכרה ואכיפה של פסקי בוררות זרים ובמיוחד פסקים הניתנים בבוררויות בינלאומית [...]. קבלתה של האמנה נעשתה על רקע חולשתה של אמנת ג'נבה בדבר הוצאה לפועל של פסקי בוררויות חוץ משנת 1927, מתוך מטרה לייצר כלי 'משופר' שיאפשר אכיפת הסכמי בוררות ואכיפה והכרה של פסקי בוררות זרים על ידי המדינות השונות – בגדר אותה מערכת של כללים – וזאת על מנת להגביר את היעילות של בוררות ככלי ליישוב סכסוכים [...]. בתמצית ייאמר כי בהשוואה לאמנת ג'נבה, מערכת הכללים המעוגנת באמנת ניו-יורק מחזקת את מעמד פסקי הבוררות עליהם היא חלה, מקלה את ההכרה בהם והאכיפה המקומית שלהם, ומתווה כללים אחידים יחסית להכרה ואכיפה כאמור. האמנה שנערכה בשנת 1958 ואושררה על ידי ישראל ב- 1959, נחתמה על ידי למעלה מ- 140 מדינות [...]".

הכלל הוא כי יש לאשר פסק בוררות חוץ שביחס אליו הוגשה בקשה להכרה ולאכיפה בהתאם להוראות האמנה (סעיף 3 לאמנה) ואילו הסירוב לבקשת האישור הוא החריג. עילות הסירוב מנויות בסעיף 5 לאמנה, וכפי שהובהר בעניין Wilson, התנגדות לאישור פסק בוררות-חוץ עליו חלה אמנת ניו-יורק, יכולה לבסס עצמה אך ורק על עילות סירוב אלה. כן הובהר בפסיקה, כי מתחם ההתערבות של בית המשפט בפסקי בוררות חוץ, הינו מצומצם במיוחד, וכי הנטל להוכחת עילת סירוב מוטל על הטוען אותה (ראו רע"א 9544/04 Chian Lehmann Commodities נ' Shipping Ltd (4.4.05).

עילת הסירוב הרלבנטית לענייננו הינה זו הקבועה בסעיף 5(1)(b) לאמנה. לפיה, רשאי בית המשפט לסרב להכרה בפסק "רק אם אותו בעל דין המציא לרשות המוסמכת, שממנה מבוקשות ההכרה והאכיפה, הוכחה – שבעל הדין שנגדו מעידים את הפסק לא ניתנה לו הודעה נאותה על מינוי הבורר או על סדרי הבוררות...". לטענת המשיבה כאמור, לא הומצאה לה כל הודעה על קיום הבוררות, ונודע לה לראשונה על כך שהתקיים הליך ועל הפסק שניתן, כתוצאה מהבקשה לאישור הפסק שהגישה המבקשת.

הראיות המרכזיות
בבקשה לאישור הפסק, צירפה המבקשת את פסק הבוררות המפרט את דבר מסירת ההודעות על הבוררות (טרם מתן הפסק) למשיבה, וכן מכתב ממוסד הבוררות המפרט את מסירת ההודעה הראשונה על קיום הבוררות, ואת שליחת פסק הבוררות והתיקון לו לאחר נתינתם. ממסמכים אלה עולה לכאורה כי מוסד הבוררות שלח מספר הודעות למשיבה, הן בפתיחת הליך הבוררות, הן במהלכו והן לאחר מתן הפסק ותיקונו, כדלקמן:

ביום 7.12.18 נשלחה הודעה בדבר קיום הבוררות – Notice of Arbitration – אשר לכאורה (בהתאם לרישומי מוסד הבוררות) התקבלה אצל המשיבה ביום 12.12.18 .
ביום 18.1.19 נשלחה הודעה על מינוי המותב ועל קיום דיון בבוררות, אשר לכאורה התקבלה אצל המשיבה ביום 27.1.19.
ביום 25.2.19 נשלחה הודעה בעניין ראיות נוספות ועל קיום דיון, אשר לכאורה התקבלה אצל המשיבה ביום 3.3.19.
ביום 6.3.19 נשלחה הודעה בעניין מסמכים נוספים שהוגשו לאחר הדיון, אשר לכאורה התקבלה אצל המשיבה ביום 10.3.19.
ביום 8.4.19 נשלח פסק הבוררות, אשר לכאורה התקבל אצל המשיבה ביום 14.4.19.
ביום 21.5.19 נשלח התיקון לפסק הבוררות, אשר לכאורה התקבל אצל המשיבה ביום 26.5.19.

למכתב מוסד הבוררות שצירפה המבקשת, צורפו אסמכתאות ביחס למסירת שלושה מסמכים (אלו המסמכים המודגשים לעיל): המסמך העיקרי המודיע על קיום הבוררות מיום 7.12.18; ההודעה על מתן פסק הבוררות מיום 8.4.19 וההודעה על התיקון לפסק הבוררות מיום 21.5.19 (נספח ה' לבקשה לאישור הפסק).

ביחס לכל אחת משלוש ההודעות האמורות צורפו שני מסמכים:

טופס משלוח דואר של חברת China Express, שבו מולאו פרטי המשלוח ובכללם כתובת תא הדואר של המשיבה ומספר הטלפון שלה, בכתב יד. יצוין כי במקום המיועד לכתיבת מספר טלפון של הנמען צוין בסוגריים "(very important)".

טופס מעקב דואר של חברת EMS, ממולא באופן מודפס, שבו צוין בין הייתר כי המסמכים נמסרו לידי המשיבה (This mail was delivered at) ובצמוד לכך צוינה שעת המסירה המדויקת ומועד המסירה (כמפורט לעיל).

בטופס מעקב הדואר של חברת EMS קיימת רובריקה של "מידע על המסירה" ( Delivery Information) שאף היא מולאה בדפוס. בטופס מעקב הדואר של ההודעה על קיום הבוררות, נכתב ברובריקה זו השם Pazit. לטענת המבקשת, מדובר בראיה כבדת משקל לכך שההודעה נמסרה בפועל ל"פזית" הלא היא הגב' פזית ריבק ברנוי, המנהלת הכללית של המשיבה (להלן: פזית).

בטפסים המתייחסים למשלוח פסק הדין והתיקון לפסק הדין, נכתב ברובריקה של "מידע על המסירה": "Delivery in good condition".

בהתנגדות המשיבה לאישור הפסק, ובבקשתה לביטול הפסק, הכחישה המשיבה את קבלת דברי הדואר. בפרט נטען (בסעיף 31 לבקשת הביטול) כי "המשיבה במודע מסרה למוסד הבוררות כתובת שגויה של המבקשת, בצורת תא דואר ולא את כתובתה בפועל של המבקשת". טענות המשיבה נתמכו בתצהירה של פזית, ששמה הופיע על גבי טופס מעקב הדואר. פזית טענה בתצהירה (בסעיף 9) כי בהתאם לטענות המבקשת, בוצעה מסירה בידי שליח, אולם מטופס השילוח (שהכתובת שפורטה בו היא תיבת דואר) עולה כי "ההמצאה בוצעה לתא דואר, ולא לכתובתה של רבטק".

כן ציינה פזית, כי "כתובתנו (ולא תא הדואר), מופיעה באתר רשם החברות הישראלי... עם זאת, במקום לשלוח הודעה בדבר קיומו של הליך בוררות... לכתובתה של רבטק, BJT [המבקשת], מי מטעמה וכן מוסד הבוררות, המציאו את כלל מסמכי הליך הבוררות, ככל שאלה אכן הומצאו, לתיבת דואר". לעניין זה צירפה פזית לתצהירה העתק פלט של אתר רשות התאגידים במשרד המשפטים, שצוינה בו כתובת המשיבה, ולא תיבת הדואר שנרשמה במסמכי "מעקב הדואר".

פזית הוסיפה וציינה בתצהירה, כי על גבי מסמכי מעקב הדואר מופיע מספר הטלפון הנכון של המשיבה, אולם מעולם לא נוצר עמה קשר טלפוני לצורך ביצוע המצאת המסמכים.

המבקשת הגישה תשובה לבקשה לביטול הפסק, שאליה צירפה אסמכתאות נוספות להוכחת המסירה, הפעם ממערכת המחשב של הדואר בסין. עניינן של אסמכתאות אלה הינו לכאורה צילומי מסך של טופס של EMS ( EMS-Shunyi) המתייחסים למסירת שלוש ההודעות המפורטות מעלה. בכל אחד מהטפסים מופיעה חתימה, וכן מופיע בכתב מודפס באנגלית, שמה של הנציגה שחתמה (Signed by) ושעת ביצוע המסירה ומועד המסירה, הזהים לאלו המופיעים במסמכי מעקב הדואר שצורפו קודם לכן. אלו השמות שצוינו בצילומי מסך אלה:

ביחס להודעה על קיום הבוררות שנמסרה לכאורה ביום 12.12.18 בשעה 10:31 נכתב כי חתמה Pazit;
ביחס לפסק הבוררות שנמסר לכאורה ביום 14.4.19 בשעה 12:22 נכתב כי חתמה Pazit Ibtech;
ביחס לתיקון הפסק שנמסר לכאורה ביום 26.5.19 בשעה 11:00 נכתב כי חתמה Anat Yaish.

בנוסף, המבקשת התייחסה בתשובתה לטענה כי מסרה כביכול כתובת שגויה של המשיבה. המבקשת הוכיחה, כי בניגוד לטענות המשיבה, תא הדואר שפרטיו נמסרו למוסד הבוררות, ואשר מופיע על גבי אישורי המסירה, הינו אכן תא הדואר של המשיבה, ולא זו בלבד, אלא שפרטיו רשומים אצל רשם החברות ככתובת למשלוח דואר. המשיבה צירפה מספר אסמכתאות שמהן עולה כי המשיבה עדכנה פעמיים את כתובת פעילותה אצל רשם החברות, אולם בכל המקרים הכתובת למשלוח דואר נותרה אותה הכתובת – תיבת הדואר האמורה . הסיבה לכך שבאישור שצירפה המשיבה לא הופיע תא הדואר, הינה מאחר שהמשיבה צירפה פלט מקוצר בלבד של המרשם ולא את הנסח המלא .

המשיבה הגישה כתב תשובה. בתשובתה לא נטען עוד שכתובת תא הדואר הינה כתובת שגויה. יחד עם זאת נטען כי נציגותיה פזית וענת אינן מזהות את החתימות במסמכים החדשים שצורפו וכי החתימות מזויפות. התשובה נתמכה בתצהיריהן של הנציגות. בית המשפט הופנה להבדלים בין שתי החתימות הנחזות כחתימות פזית, שהינן שונות זו מזו, ואף שונות מחתימות פזית על גבי מסמכים אחרים שצורפו בהליך. כן נכתב, ביחס לאחד המועדים שלגביהם מופיעה כביכול חתימת פזית, 12.12.18, כי פזית כלל לא שהתה בעבודה שכן ערב לפני כן חזרה בטיסה מאוקראינה – לעניין זה צירפה פזית פלט יומן שבועי; ואילו לגבי מועד אחר 14.4.19 פזית כלל לא הייתה בישראל אלא בטיסה חזרה מארה"ב – לעניין זה צירפה פזית צילום של כרטיס הטיסה וכן צילום של פלט ביקורת הגבולות של מדינת ישראל, שלפיו נכנסה לישראל ביום 14.4.19 בשעה 18:52.

לטענת המשיבה, האסמכתאות שצירפה מוכיחות באופן פוזיטיבי כי אישורי המסירה מזויפים, וזיוף זה משליך על מהימנות כל ייתר המסמכים.

בדיון שהתקיים לפניי, במענה לשאלות בית המשפט, ציינה פזית בהתייחס לתהייה כיצד הגיעו שמותיהן לאישורי הדואר, כי " אני וענת היחידות שעובדות בחברה. הם לא מכירים שמות אחרים בחברה. לכן אלו השמות היחידים שיכולים להיתלות בהם, אני כמנהלת החברה וענת כמזכירה שלי".
עוד העידה כי גם היא עצמה מקבלת דברי דואר, וכי נציג הדואר באזורן מכיר אותה אפילו באופן אישי, וכן כי היא או מי מטעמה לא חתמו על כל מסמך: "לשאלת בית המשפט כאשר מישהו מקבל דואר, אני גם מקבלת. אנו לא חברת ענק ולא מנהלת מורמת נציג הדואר באזורינו מכיר אותי אפילו באופן אישי. הכתב של מי שרשם את שמי הוא אותו כתב של מי שמילא את הטופס של השילוח, אפשר לראות שמדובר באותו כתב, איפה שכתוב 'פזית' ואיפה שכתוב הערות אחרות. לא אני כתבתי ולא אני חתמתי וגם לא אף אחד מטעמנו".

פזית העידה בנוסף על הניסון הרב שלה עם משלוחי דואר מסין, ובכלל זאת עם חברת EMS: "אנו עושה[ים] המון עסקים מסין, את כל המסמכים אנו שולחים דרך חברות בלדרות של EMS, UPS, פדקס וכו'. EMS בישראל עובדים כמו חברת בלדרות אמיתית ".

הנציגה הנוספת מטעם המשיבה, ענת, אשר הגישה תצהיר שבו הכחישה את חתימתה על אישורי המסירה, לא התייצבה לדיון בבקשות דנא אשר התקיים לפניי. בסוף הדיון, הודיע נציג המבקשת כי הוא אינו רואה צורך בחקירת המצהירות, והתבקש לסכם על יסוד החומר הקיים.

ההכרעה
לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טענות הצדדים מצאתי כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכיח שלא קיבלה את ההודעות שנשלחו אליה ממוסד הבוררות, וכי לפיכך לא הוכיחה את עילת הסירוב של היעדר מסירת הודעה נאותה על קיום הבוררות.

הגם שהמשיבה נושאת בנטל השכנוע, המבקשת פנתה בעצמה למוסד הבוררות, וקיבלה את האסמכתאות שעליהן התבסס מוסד הבוררות במסקנתו כי בוצעה המצאה נאותה. המסמכים מלמדים על כך שבוצע משלוח דואר מטעם מוסד הבוררות עצמו, באמצעות חברת דואר שליחים בינלאומית מוכרת, אשר הנפיקה אישורי מסירה סטנדרטיים שבהתאם להם בוצעה מסירה באמצעות שליח לידי המשיבה, ואשר נקובים בהם המועדים והשעות המדויקות של המסירה.

באישור המסירה החשוב ביותר, שעניינו ההודעה הראשונה על קיום הבוררות – Notice of Arbitration – שאליה גם מצורפים המסמכים שהגישה המבקשת למוסד הבוררות, אף צוין שם נציגת המשיבה אשר נמסר לשליח הדואר במעמד המסירה – Pazit. והנה, הפלא ופלא, שם זה תואם לשמה של מנהלת המשיבה, שהעידה כי היא ועובדת נוספת הן אשר נוהגות לקבל דברי דואר ובכלל זאת מחברות דואר שליחים.

המבקשת לא הסתפקה בכך, ולאחר הכחשות פזית כי קיבלה את הודעות מוסד הבוררות, טרחה והביאה ראיות נוספות, צילומי מסך ממערכת הדואר בסין של טפסי EMS, שבהם כתובות שמות נציגות המשיבה ביחס לכל שלושת מועדי המסירה.

קשה למצוא הסבר סביר כלשהו לעובדת ציון שמות הנציגות בטפסי הדואר (בצירוף שעת המסירה המדויקת) בלתי אם אלו נמסרו לשליח הדואר במעמד ההמצאה בפועל של ההודעות בכתובת הפעילות של המשיבה, לידי נציגת המשיבה. מכל מקום, המשיבה, שעליה נטל השכנוע, לא הציגה כל הסבר סביר כאמור.

ההסבר שניתן להסיק מדברי פזית בדיון הינו, כי בהיותן הנציגות היחידות של המשיבה נקל היה להיתלות בשמותיהן. ברם, המסירות לא בוצעו על ידי המבקשת, אלא על ידי חברת דואר שליחים בינלאומית, וב משלוח שנעשה מטעם מוסד הבוררות עצמו. בהתאם לטופסי ה משלוח שצירף מוסד הבוררות, כתובת הדואר הרשומה, שנמסרה על ידי המבקשת, כללה את תיבת הדואר בלבד של המשיבה, וכן את מספר הטלפון של המשיבה, ולא הוסף שם נציגת המשיבה.

זאת ועוד; בטפסי חברת דואר השליחים EMS נרשמו שמות נציגות המשיבה, לא באופן אחיד וזהה, אלא בכל פעם בצורה שונה, ונכונה. באישור הראשון נכתב Pazit; באישור השני נכתב Pazit Ibtech; באישור השלישי נכתב Anat Yaish. נתון זה תומך במסקנה שלפיה שמות הנציגות הגיעו מידי הנציגות עצמן או מי מהן, ולא ממעשה רשלנות (לא שכן מרמה כלשהי) מטעם המבקשת, נציג חברת דואר השליחים או כל גורם אחר .

לכך יש להוסיף כי פזית אישרה בדיון כי היא נוהגת לעבוד גם עם חברת EMS (שהינה חברה מוכרת וידועה בתחום משלוחי הדואר הבינלאומי) וכי " EMS בישראל עובדים כמו חברת בלדרות אמיתית ". היא לא ציינה כל תקלה שהתרחשה בעבר, או מקרה שבו נתקלה באישור מסירה מזויף. פזית אף לא טענה שטפסי EMS שצורפו כאסמכתאות, אינם מוכרים לה. בנסיבות אלה פוחתת עוד הסבירות הקלושה ממילא שלפיה יתרחש כשל בביצוע משלוח הדואר, לא כל שכן כשל חוזר ונשנה, במספר מועדים שונים.

בסופו של דבר, היות שמדובר במשלוח דואר המבוצע על ידי מוסד הבוררות עצמו, באמצעות חברת דואר שליחים בינלאומית מוכרת , והקשר היחיד של המבקשת לביצוע המשלוח הינו מסירת כתובת תא הדואר של המשיבה וכן מספר הטלפון שלה, ובהיעדר כל הסבר סביר אחר, המסקנה המתקבלת מהנתון של ציון שמות נציגות המשיבה במסמכי המסירה הינה כי נציגות המשיבה או מי מהן מסרו פרטים אלה, בעת קבלת הדואר על ידן בכתובת הפעילות של המשיבה.

המשיבה לא סיפקה הסבר סביר להימצאות שמות נציגותיה במסמכי המסירה. עם זאת, היא העלתה תהיות עצמאיות ביחס למהימנותם של המסמכים. ברם, משקלן של תהיות אלה, אינו גובר על משקל הראיות הפוזיטיביות בדבר ההמצאה שסיפקה המבקשת. להלן אתייחס לעיקרי הדברים:

א. העובדה כי צוינה תיבת דואר בטפסי משלוח הדואר, ולא כתובת משרדי החברה, אינה רבת משמעות, שכן צוין מספר הטלפון של המשיבה (ברובריקה שצוין בה כאמור לעיל: "חשוב מאוד"). ברי כי אין כל קושי לשליח המתאם ביצוע מסירה, לקבל את הכתובת המדויקת באמצעות בירור טלפוני. המבקשת אף הצביעה בעניין זה על כך שגם באישור המסירה של המצאת הבקשה לאישור הפסק, נכתבה כתובת תא הדואר של המשיבה, ובכל זאת מאחר שדובר במסירה באמצעות שליח, השליח הגיע באופן פיזי למשרדי המשיבה ומסר את הטופס לנציגת המשיבה. נתון זה אינו שנוי במחלוקת.

ב. אף סוגיית היעדר זהות החתימות במסמכי EMS אינה בעלת משקל רב. לא אחת חתימה של מקבלי דברי דואר על אישור קבלה, נעשית כלאחר יד (תרתי משמע) ולא באופן מוקפד כנהוג למשל בשעת חתימה על תצהיר, הסכם או מכתב (לעיתים אף חתימת אישור הקבלה נעשית על גבי מסך, באופן המחליש עוד יותר את משמעות זהות החתימה). לכן אין למהר לייחס משקל רב להיעדר דמיון חזותי בין החתימות השונות.

ג. התהייה העיקרית שהעלתה המשיבה הינה כי בשתי הפעמים שבהן נכתב בטפסי EMS שמה של פזית כמקבלת הדואר, פזית לא נכחה בעבודה. ביחס לאחד המקרים, צורפה אף ראייה אובייקטיבית, צילום של פלט ביקורת הגבולות של מדינת ישראל, שלפיו פזית טרם נכנסה לישראל בשעה המיומרת של חתימתה על גבי אישור המסירה. בהתאם לפלט, פזית נכנסה לישראל ביום 14.4.19 בשעה 18:52, בעוד שבהתאם לאישור המסירה חתימתה עליו נעשתה באותו מועד, בשעה מוקדמת יותר 12:22.

המסקנה העולה מהאמור הינה כי המשיבה הוכיחה, במאזן הסתברויות, שפזית עצמה לא נכחה בעת קבלת ההודעה על קיום הבוררות, בכתובת המשיבה ביום 14.4.19. ברם, לא עולה מכך מסקנה שלפיה האישור זויף או כי דבר הדואר לא התקבל, שכן על פני הדברים, אין כל מניעה שלפיה מנהלת המשרד ענת תציין בפני השליח את שמה של פזית – מנהלת המבקשת – כמי שקיבלה את דבר הדואר (וזאת אף אם ביחס למסירת הפסק המתקן, מסרה ענת את שמה שלה).

מכל מקום, ענת לא התייחסה בתצהירה לאפשרות שלפיה מסרה את שמה של פזית כמי שקיבלה את דבר הדואר, ולא שללה אותה, הגם שמדובר בסוגיה מובנת המצריכה התייחסות. למעשה ענת לא התייחסה בתצהירה באופן פרטני כלל לסוגיית המסירות במועדים שבהן צוין שמה של פזית כמי שקיבלה את דבר הדואר, ולא זו בלבד, אלא שגם ביחס למועד שבו הופיעה שמה כמי שקיבלה את הדואר, היא לא הכחישה באופן מפורש את קבלתו . הכחשתה הייתה רק לעניין החתימה, ואף זאת בטיעון על דרך ההיסק הנסיבתי, בציינה "אינני מזהה את החתימה על גבי אישור מסירה זה [מיום 26.5.19] ועל כן החתימה המופיעה במסמך זה איננה חתימתי ".

לכך יש להוסיף כי המשיבה לא הביאה עמה את ענת לדיון שהתקיים לפניי, הגם שמדובר במצהירה שהיא עובדת המשיבה ואשר הגישה תצהיר מהותי לדיון. לכן לא ניתן היה לברר עמה על אתר, בחקירה נגדית או למצער בשאלות בית המשפט, סוגיה זו, וככל שב"כ המבקשת היה עומד על זכותו לחקירתה, נדרש היה לקבוע מועד דיון נוסף. המשיבה אמנם לא חויבה לזמן את ענת לדיון, היות שהדיון לא הוגדר כדיון הוכחות. עם זאת, בנסיבות אלה – של היעדר התייחסות מפורשת של ענת לקבלת דברי הדואר, לא במועדים שבהם נכתב באישור המסירה "פזית" ואף לא במועד שבו נכתב שמה שלה באישור המסירה – ושבהן מדובר בהליך אישור של פסק בוררות חוץ, קשה לגזור מסקנה ראייתית נגד המבקשת מכך שב"כ המבקשת לא ביקש לקבוע דיון נוסף לשם חקירת המצהירה הנוספת והודיע כי אינו רואה צורך בחקירות.

המסקנה שלפיה המשיבה לא הוכיחה את היעדר קבלת דברי הדואר ממוסד הבוררות, מתחזקת בשים לב לטענה המפורשת בבקשת הביטול שלפיה ההמצאה בוצעה ל"כתובת שגויה" שאותה מסרה המשיבה למוסד הבוררות, ובהמשך לכך טענת פזית בתצהיר כי " ההמצאה בוצעה לתא דואר, ולא לכתובתה של רבטק" וצירוף האסמכתא של פלט מרשם החברות שבו מופיעה הכתובת ולא תיבת הדואר.

התשובה שהגישה המבקשת הפריכה כאמור טענה זו. הוכח שתיבת הדואר שייכת למשיבה, ולא זו בלבד אלא שמדובר בכתובת הרשומה למשלוח דואר אצל רשם החברות, כפי שעולה מאישורי רשם החברות שצירפה המבקשת לתשובתה.

המשיבה לא סיפקה הסבר סביר לעניין זה, והעלתה בסיכומיה טענה מתחמקת שלפיה "המשיבה מעולם לא טענה כי תא הדואר 5040 אינו תא הדואר שלה, או כי מדובר בתא דואר שגוי". ברם, המשיבה ציינה במפורש כאמור כי המשיבה מסרה למוסד הבוררות כתובת שגויה, בעוד שבדיעבד התברר כי המשיבה מסרה את הכתובת הנכונה והרשמית למשלוח דברי דואר, כפי שמעודכן אצל רשם החברות. היעדר ההבהרה לבית המשפט כי תא הדואר שנרשם באישור המסירה הוא תא הדואר של המבקשת (על יסוד הנחה שגויה שלפיה תא הדואר לא מופיע אצל רשם החברות) בשילוב ניסיון השווא להכפיש את המבקשת בהקשר זה, נושאים עמם משקל ראייתי המעיב על טענות המשיבה בכללותן, והמעצימים (לחובת המשיבה) את משמעות היעדר ההתייחסות המפורשת בתצהיר ענת לאי קבלה כביכול של דברי הדואר במועדים השונים.

המשיבה ניסתה להיבנות גם מכך שהמבקשת לא זימנה לעדות נציגים מחברת דואר השליחים. ברם, נטל השכנוע להוכחת היעדר המצאה מוטל על המשיבה. לפיכך, ככל שסברה שעדות נציגי חברת דואר השליחים עשויה לתרום לחקר האמת, היה עליה ליזום את הזימון, ולעמת את נציגי החברה עם טפסי הדואר שהועברו ממוסד הבוררות וכן אלו שאיתרה המבקשת עצמה, על מנת לשפוך אור על השאלה האם ייתכן זיוף במסמכים אלה, שיתקיים באופן שיטתי על פני מספר מסירות במועדים שונים.

סוף דבר
המסקנה העולה מהמקובץ הינה כי המשיבה לא הוכיחה שלא קיבלה הודעה נאותה על קיום הבוררות, כדרישת עילת הסירוב המנויה בסעיף 5(1)(b) לאמנת ניו-יורק.

מסמכי הדיוור שצירפה המבקשת, אשר חלקם הועברו ממוסד הבוררות, מלמדים על שילוח סטנדרטי, באמצעות חברת דואר שליחים ידועה שהמשיבה עצמה נוהגת לעבוד עמה, שבהם מפורטים שמות נציגות המשיבה (בכל פעם באופן שונה) וכן מועד י המסירה ושעות מסירה המדויקות. כך בכל הנוגע למסמך המהותי העיקרי, ההודעה על קיום הבוררות, וכך גם בנוגע לשתי הודעות מהותיות נוספות שאת קבלתן הכחישה המשיבה – ההודעה על מתן הפסק וההודעה על מתן הפסק המתקן.

המשיבה העלתה טענה קשה להוכחה של זיוף המסמכים, אולם לא היה בפיה הסבר סביר לכך ששמות נציגות המשיבה פורטו במסמכי חברת דואר השליחים. המשיבה אף לא זימנה נציג כלשהו של חברת דואר השליחים EMS, שהמשיבה עצמה נוהגת לעבוד עמה בקשר למשלוחי דואר מסין, שיוכל להעיד ביחס למסמכים הנחזים כמסמכי EMS. מנגד, התהייה העיקרית שעליה הצביעה המשיבה, שלפיה פזית לא נכחה בעבודה במועדים שבהם צוין שמה כמקבלת דבר הדואר, ניתנת להסבר פשוט בכך שהנציגה הנוספת מסרה את שמה של פזית. הנציגה הנוספת לא התייחסה לסוגיה מתבקשת זו בתצהירה, ואף לא הגיעה לדיון שבו נדונה בקשת הביטול של המשיבה.

לפיכך, ומכל הטעמים המפורטים מעלה, הבקשה לאישור פסק הבוררות-חוץ מתקבלת, וההתנגדות לאישור הפסק והבקשה לביטולו – נדחות.

פסק הבוררות חוץ והפסק המתקן מושא בקשת האישור דנא – מאושרים בזאת.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 15,000 ₪ בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, למשאבים שנדרשו לניהול התיק, ולתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. אציין כי בית המשפט המחוזי הכריע בסוגיית ההוצאות ביחס להליך שלפניו, ולפיכך אין מקום להפחתת ההוצאות בגין אותו דיון כפי שטענה המשיבה. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בהתאם לכתובות בכתבי הטענות.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: Beijing Jetcom Technology Co.
נתבע: רבטק בע"מ
שופט :
עורכי דין: