ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רון רוזנברג נגד פסק דין :

בפני כבוד הרשמת הבכירה יונת הברפלד-אברהם

התובע
רון רוזנברג - ת"ז XXXXXX163

נגד

הנתבעות
.1 תיקון עולם בע"מ - חברות 514263771
.2 שאיפה לחיים בע"מ - חברות 514492032

פסק דין

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות, עקב אי אספקת קנאביס רפואי, בסך של 20,000 ש"ח.
התובע, שהינו בעל רישיון לצריכת קנאביס רפואי, טען כי הנתבעת מס' 1 , חברת תיקון עולם, הפסיקה לספק לו קנאביס רפואי במהלך חודשים מרץ- אפריל בשנת 2019 , עקב הרפורמה בתחום הקנאביס הרפואי , מה שפגע ברצף הטיפולי של התובע. התובע פרט את הכשלים ברפורמה שהובילו למחסור. בין היתר ציין כי חוות גידול נסגרו, רישיונות גידול צומצמו, היתה הימנעות ממעבר אישורים בין הספקים, מה שהוביל למחסור בתרופה.
לטענת התובע, הנתבעת מס' 1 הפרה את חובתה הבסיסית כלפי התובע לספק תרופה בהתאם לרישיון שהיא הנפיקה.
לגבי הנתבעת מס' 2 , שאיפה לחיים, טען הנתבע כי הנתבעת מס' 1 העבירה לנתבעת מס' 2 את הטיפול בתובע, וזו לא סיפקה לו את התרופה במשך חודשיים וגם סירבה למסור לתובע דו"ח ניפוק ראשוני .
בעקבות כך, נאלץ התובע לפנות לשוק השחור ולשלם לסוחרי קנאביס לא חוקיים, יותר ממה שהוא היה צריך לשלם לנתבעת, על מנת לרכוש את התרופה. לטענתו, איכות התרופה ב"שוק השחור" היא נמוכה באופן משמעותי מאיכות התרופה המתקבלת מספקי הנתבעת. התובע תובע סך של 10,000 ₪ עבור ההפרשים בין עלות התרופה אצל ספק מורשה לבין רכישת התרופה בשוק הבלתי חוקי וכן סכום דומה עבור עוגמת נפש עקב התרועעות עם עבריינים כדי לקבל את התרופה.
לכתב התביעה צורפה, בין היתר, התכתבות במייל בין התובע לבין הנתבעת מס' 2, במסגרתה הודיעה הנתבעת מס' 2 לתובע כי לא תוכל לטפל בהנפקת הסם, אלא אם יתקבל רישיונו, מה שלא קרה. יצוין כי צורפה התכתבות נוספת, עבור חודשים אחרים, אולם כעולה מכתב התביעה , התביעה הוגשה עבור חודשים בהם לא סופק לתובע הסם, בחודשים מרץ 2019-אפריל 2019, ולכן ההתייחסות תיעשה למסמכים הרלוונטיים לתביעה בלבד.
עוד צורפה התכתבות במייל בין התובע לנתבעת מס' 1, שם נאמר לתובע כי ביום 5/3/19 הועבר רישיונו להיק"ר (היחידה לקנביס רפואי במשרד הבריאות ,להלן "היק"ר"), המחלקה הרלוונטית במשרד הבריאות, לצורך העברתו לספק אחר, בהליך מזורז, וכי ממתינים שהרישיון החדש יודפס. התובע הופנה למשרד הבריאות לצורך עריכת הבירורים.
בכתב הגנתה טענה הנתבעת מס' 1 כי יש מקום למחוק את התביעה על הסף היות והסעד המבוקש בה , מכשיר מעשה פלילי- רכישת סם מסוכן בדרך לא חוקית.
עוד טענה הנתבעת מס' 1 כי פעלה בהתאם לכללים והנחיות של היק"ר והאחריות להספקת קנביס מוטלת על היק"ר.
לשיטת נתבעת מס' 1 היתה הספק הנקוב ברישיונו של התובע, שהחזיק אותו עד יום 28.2.2019, וביום 24.3.19, הונפק לו רישיון חדש להחזקת התרופה ונתבעת 2, הייתה הספק הנקוב בו. בעקבות האסדרה החדשה, הונפק לו לתובע רישיון חדש שמאפשר לו לרכוש את התרופה ישירות מבתי המרקחת המורשים בלבד, זאת החל מיום 26/9/20.
זאת ועוד, נתבעת 1 טענה כי לא היה כל הסכם שמחייב אותה לספק לתובע את התרופה, וכי לעולם לא הציגה לו מצג ממנו ניתן ללמוד כי היא תמשיך לספק לו את מוצריה בהתחשב במחסור הרפואי שהיא נקלעה אליו, כך שתכלית הרישיון היא לא להבטיח אספקה סדירה של התרופה, אלא להבטיח את שלום הציבור וביטחונו, וכן להבטיח אסדרה מנהלית בענף הקנאביס, ולא לאפשר לתובע להפוך לעבריין המחזיק בתרופה ללא היתר, מכיוון שזה מהווה עבירה פלילית. הרישיון בו החזיק התובע לא חייב את הנתבעת לספק לו קנביס , הרישיון הוא אמצעי פיקוח ולא מקים זכות תביעה.
כעולה מכתב ההגנה, בשנת 2019, התברר לנתבעת כי גידול הקנאביס אינו מתאים לדרישות האיכות הנדרשות ולכן היקפים גדולים של הגידול נפסלו. במקביל, גדל מספר הלקוחות של הנתבעת ,עקב רישיונות היק"ר , כך שנוצר מחסור במוצר, והדבר נמסר להיק"ר וללקוחות הנתבעת מס' 1. מדובר, כך נטען, בעדכון בזמן אמת.
לטענתה, היא הודיעה גם למנהל היק"ר וגם ללקוחותיה כי צפוי מחסור רפואי זמני למשך 4 חודשים ( מרץ – יולי 2019), בשל המעבר לחוות גידול חדשה ומשום שנפסל מלאי התפרחות הלא איכותיות, עניין זה גם פורסם על ידיה באינטרנט וברשתות החברתיות בצירוף טופס מעבר ספק שבו הלקוחות יכולים לציין את שם הספק אליו הם מעוניינים לעבור. הנתבעת מס' 1 גם מסרה ללקוחותיה כי ביכולתם לעבור לספקים אחרים עד תאריך 14.3.2019 ובחודש יולי היא עדכנה את הלקוחות כי באפשרותם לרכוש בחזרה את התרופות שלה החל מ 23.7.2019.
לשיטת נתבעת 1, ב - 28.2.2029 התובע רכש ממנה כמות אחרונה של התרופה שהייתה אמורה להספיק לתובע לחודש מרץ, מכאן, בניגוד לטענת התובע היה בידיו של התובע קנאביס באותו חודש. באותו תאריך, הפקיד התובע הרישיון שבידו אצל תיקון עולם לצורך הגשת בקשה להיק"ר למעבר ספק.
בתאריך 5.3.19, העבירה נתבעת מס' 1 את הרישיון של התובע להיק"ר למעבר ספק. לבקשת התובע , הוא הועבר לנתבעת 2, והיא סיפקה לו תרופה החל מסוף חודש אפריל. לטענת הנתבעת מס' 1 , היא מילאה אחר כל ההנחיות של היק"ר והמועד בו העבירה להיק"ר את רישיונו של התובע ואת בקשתו למעבר לספק אחר, הטיפול בתובע עבר לאחריות הבלעדית של היק"ר ואם חל עיכוב בטיפול במעבר, אחריות זו רובצת על היק"ר.
נתבעת מס' 2 טענה כי בינה לבין התובע אין כל יריבות ויש למחוק כנגדה את התביעה. לטענתה לא נכרת בינה לבין התובע כל הסכם והיא לא התחייבה בפניו לדבר.
כמו כן טענה הנתבעת מס' 2 כי הבהירה לתובע בהודעה ששלחה לו, כי אין ביכולתה לספק תרופה למי שלא התקבל הרישיון שלו אצלה מהיק"ר משום שזה מהווה עבירה פלילית. משכך, הטענה של התובע לגבי אי אספקת התרופה בחודש מרץ, היא מנוגדת לדין והיא צריכה להיות מופנית להיק"ר ולא לנתבעת מס' 2. הנתבעת מס' 2 היתה רשאית לספק לתובע את התרופה רק ממועד העברת הרישיון אליה, קרי 10.4.19 , מה שאכן עשתה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים שהופיעו בפני, מצאתי כי דין התביעה כנגד שתי הנתבעות להידחות.
לעניין הנתבעת מס' 2, התובע לא הצביע על כל יריבות בינו לבינה. לא היתה בינו לבין נתבעת זו כל התקשרות קודמת כך שלא ניתן לטעון כי זו התחייבה בפניו, בכתב, מכללא או בעל פה, לאספקת קנאביס ולכן היא גם לא הפרה כל התחייבות כלפיו. הנתבעת מס' 2 הסבירה את ההליך במסגרתו יכולה היתה לספק לתובע קנאביס. טענתה כי לא יכולה היתה לספק קנאביס קודם לקבלת רישיונו של התובע וכי המועד בו זה התקבלה אצלה, היה המועד בו החלה לספק את הקנאביס, לא נסתרה על ידי התובע וברור כי מי שלא קיבל אישור ממשרד הבריאות לספק קנאביס לאדם, לא יכול לעשות כן. משכך, דין התביעה כנגד נתבעת זו להידחות.
גם הנתבעת מס' 1 תיארה פרוצדורה אותה היה עליה למלא , בעקבות המחסור בקנאביס , אל מול משרד הבריאות. נתבעת זו טענה כי משלא יכולה היתה לספק את הקנאביס, פנתה ליק"ר, המחלקה הרלוונטית במשרד הבריאות ופעלה בהתאם להנחיותיו: פרסמה הודעות בתקשורת ולציבור, והעבירה את רישיונות הלקוחות ליק"ר , לצורך הסבתם לספקים אחרים. גם טענות עובדתיות אלו של הנתבעת מס' 1 לא נסתרו.
בדיון שהתקיים ביום 12/7/21, אפשרתי לתובע לשקול לצרף את משרד הבריאות לתובענה, לאור טענות הנתבעות כי למעשה מי שלא טיפל בהסבת הרישיונות במועד היה משרד הבריאות, התובע סרב וביקש להמשיך לנהל את ההליך כנגד הנתבעות בלבד. שקלתי, האם היה מקום כי הנתבעת מס' 1 תגיש הודעת צד ג' לאור טענותיה בכתב ההגנה, ומצאתי כי מי שהיה צריך לצרף את משרד הבריאות, כנתבע, הוא התובע, אשר הנטל להוכיח את טענותיו מוטל עליו.
התובע לא הציג כל מסמך בכתב המלמד האם התחייבה בפניו הנתבעת מס' 1 לדבר מה וגם לא סתר את הטענה כי מי שמטפל בקבלת הרישיונות והסבתם הוא משרד הבריאות. טענתה של הנתבעת מס' 1 כי העבירה את הרישיון למשרד הבריאות, שמבחינתו התחייב לבצע הסבה מהירה, לא נסתרה . משרד הבריאות הוא הגוף המטפל בהנפקת הרישיונות והסבתם ולא הנתבעות, אשר מספקות קנאביס בהתאם לרישיונות שמפיק משרד הבריאות, ולכן יריבותו של התובע היא מול משרד הבריאות והיה מקום לצרפו כנתבע.
הנתבעת מס' 1 הציגה מסמכים, שצורפו לכתב ההגנה, מהם עלה כי היא ניסתה להקדים תרופה למכה, ופעלה כמיטב יכולתה ובשקיפות על מנת לעזור ללקוחות שלה כדי שלא יותרו ללא טיפול רפואי, כך שהיא הודיעה להם על המחסור הרפואי שנוצר בשל פסילת מלאי שלא עמד בדרישת האיכות הפנימיות שלה, בהקדם האפשרי. נציג הנתבעת מס' 1 העיד בדיון כי "התחייבנו לכל הלקוחות שנעביר את הרישיון באופן מיידי למשרד הבריאות. במקרה של התובע, הועבר מיד והוא גם קיבל מכתב שהרישיון שלו הועבר למשרד הבריאות." (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 24-26). כך, שהסיבה שהתובע לא קיבל את הסבת הרישיון לנתבעת במשרד מס' 2 , לא נגרמה עקב מחדלה של הנתבעת מס' 1, שפעלה כפי שנדרשה לפעול.
לא רק שאין יריבות בין התובע לבין הנתבעות וכי התובע לא הוכיח כי נזקיו נגרמו בשל מחדליהן של הנתבעות, אלא שגם את נזקיו לא הוכיח התובע וממילא אין מקום לאשר לתובע נזק שמקורו אינו חוקי. התובע טען, כאשר עומת עם טענה זו, כי מדובר במוצר שהינו בגדר פיקוח נפש עקב סיבות בריאותיות אולם לא הפנה למסמכים מתאימים. התובע, כאמור, השיב כי ברצונו לנהל את ההליך כפי שהוא ובחר שלא לצרף חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו.
בעניין זה כבר נקבע בפסיקה (ת"א 1121-07 ליאורה גלט-ברקוביץ נ' ברוך קרא ואח' ) כי "בבסיס הדוקטרינה ("מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", תוספת שלי, י.ה.א) עומדת התפיסה, כי במקרים מסוימים, נוכח מעשהו הבלתי חוקי של התובע עצמו, ראוי לשלול ממנו סעד, על סמך העיקרון שלפיו אין חוטא יוצא נשכר, והרצון שלא לתת לאדם להינות מפרי חטאו. בית המשפט העליון הבהיר זה לא מכבר כי: "מקורו של הכלל בסלידתו של בית המשפט מליתן סעד לבעל דין שתביעתו או הגנתו נסמכים על מעשה הנוגד את החוק או את תקנת הציבור... ומן הרצון שלא לעודד הפרת חוק או לתת יד לפגם מוסרי... ואמנם, מכוחה של מושכלת יסוד זו, עלולה להישלל במקרים מסוימים זכות תביעתו של ניזוק מכל וכל" (ע"א 11172/05 אלון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2009); פסקה 9 לפסה"ד)".

הנתבעת מס' 1 הפנתה לפסיקה הנוגעת גם לתיקים דומים למקרה דנן , תיקים שנסגרו לאור הפיצוי הנדרש עקב רכישת קנאביס ממי שאינו מורשה מכך (ראו למשל סעיפים 7,9,10 לכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1).
מעבר לכך, התובע גם לא הוכיח את עלויות רכישת ה קנאביס, כך שניתן ללמוד כי אכן קיימים הפרשים בעלויות כפי שטען ובוודאי שאין מקום לפסוק לו פיצוי עבור עוגמת נפש בכך שהתרועע עם עבריינים, פעולה שהוא עצמו בחר לבצע.
חשוב לציין כי אין להקל ראש במצבו הרפואי והנפשי של התובע. המצוקה אותה חש בחודשיים בהם לא יכול היה לרכוש את הקנביס בהתאם לרישיון , היא בוודאי מצוקה עצומה אולם לא די בכך כדי לחייב את הנתבעות בנזקיו של התובע, מהסיבות שפורטו לעיל ולא די בכך כדי להתיר פעולה אסורה של רכישת קנאביס מידי מי שאינו מורשה לעשות כן, בניגוד לחוק.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
בשים לב לנסיבות המיוחדות של התובע, אין צו להוצאות.
רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רון רוזנברג
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: