ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק אגוד לישראל בע"מ נגד בועז קטרון :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אביגיל פריי

תובעת- המשיבה

בנק אגוד לישראל בע"מ

נגד

נתבע- המבקש
בועז קטרון

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה ע"י המשיבה המבוססת על שטר חוב שנחתם ע"י המבקש עת נטל הלוואה שהומחתה ע"י המלווה למשיבה.

המבקש טען בהתנגדות שהגיש כי אינו חייב למשיבה הסכום הנקוב בשטר החוב. לדבריו אין חולק כי נטל מחברת מימון ישיר הלוואה וכי עד לחודש מרס 2020 עמד בתשלומי ההלוואה כסדרם, אולם בשל סכסוך שהתגלע בינו לבין הבנק בו נוהל חשבונו, הוחזרה הוראת הקבע ביחס להלוואה ולא כובדו תשלומים שנועדו להחזירה. לדבריו פנה למימון ישיר והופנה לעוה"ד מטעם המשיבה וכאשר הציע תשלום החוב שלדעתו עמד על סך של 10,706 ₪ סורב ע"י נציגי עוה"ד ולא נותר לו אלא להגיש ההתנגדות. הליכים אלה נפתחו לטעמו של המבקש ע"י הנתבעת שלא כדין, בניגוד להנחיות המפקחת על הבנקים ואף גרמו למבקש נזקים ממוניים ושאינם ממוניים שבגינם הוא מבקש להגיש תביעה שכנגד.

בדיון היום הודה המבקש, במסגרת חקירתו הנגדית, כי אין מחלוקת כי הוא חב בתשלום סכום הקרן בגינה הוגשה בקשת המימוש, ועמדה על סך 13,984.06 ₪, אולם לטעמו אין המשיבה זכאית לשל תשלומי ריבית והצמדה לאור הצעתו לשאת בתשלום עוד טרם פתיחת תיק ההוצל"פ. כן העיד המבקש כי נטל שתי הלוואות מחברת מימון ישיר וביחס לאחת מהן, שנותרה באחריותה הסכימה היא לדחיית מועדי התשלומים והיא נפרעה כולה, ואילו ביחס להלוואה האחרת שהומחתה למשיבה- לא ניתנה הסכמה דומה. המבקש ציין כי התקופה בה חוללו התשלומים הייתה בעת התפרצות מגיפת הקורונה והנחיות המפקחת על הבנקים הורו על דחיית המועדים למימוש הלוואות והיה מצופה כי כך גם תנהג המשיבה.

המשיבה טענה כי המחאת ההלוואה למשיבה עומדת בתנאי הסכם ההלוואה ואף אושר ע"י רשמת ההוצאה לפועל כבסיס להגשת בקשות למימוש ע"י המשיבה. כן טענה המשיבה כי המבקש לא הציג הלכה למעשה כל טענת הגנה ולפיכך דין הבקשה לדחייה. רק במועד הדיון הודה המבקש בחובו, ולא פעל, חרף העובדה כי חלפה למעלה משנה מאז חדל לשלם כל תשלום על חשבון ההלוואה שנטל, לתשלום סכום כלשהו על חשבון ההלוואה. כך גם הגדיל את גובה החוב בשל חיובי הריבית אשר המשיכו להצבר.

דיון ומסקנות-

נזכיר בקצרה כי עסקינן בבקשת רשות להתגונן, ולפיכך בשלב זה של מתן רשות להתגונן מוטל על המבקש עול הוכחה מצומם. וראה דברי ביהמ"ש ב ע"א 5480/98 מנורה נ. אבו, פד"י נב(2) 476 כי בבקשת הרשות "נותן ביהמ"ש דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו.."

הגנת המבקש, בשלב זה, לפיכך, תבחן מתוך מגמה להרחיב את זכות העמידה של המבקש ע"מ ליתן לו יומו בבית המשפט. גם הגנה לכאורית, ואפילו בדוחק, תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. כידוע, המגמה היא להרחיב את מסגרת המקרים שבהם ניתנת רשות להתגונן, וזאת על ידי בחינה לכאורית של טענות ההגנה, ללא צורך בבדיקת הנתונים הראייתיים המבססים אותן (ראו לעניין זה ע"א 2827/06 נופשים אלי נופש ותיירות בע"מ נ' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, [פורסם בנבו] (1/6/08) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם)

עם זאת, לא בכל מקרה תינתן רשות להתגונן; " בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר." (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו(3), 518.

וכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 469/87 יוסף בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121 (1989) הקובע:
"בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.
אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה".

עיון בטענותיו של המבקש מעלות כי אינו מצביע הלכה למעשה על כל טענת הגנה כנגד החוב. גם אם בתצהירו טוען הוא לסכום חוב נמוך יותר מאשר הסכום שנתבע- בדיון לפני הודה כי סכום הקרן בגינו נפתח ההליך אינו שנוי במחלוקת. משכך, ברורה גם טענת המשיבה לפיה לא קיבלה את הצעתו לביצוע תשלום חלקי של החוב כפי שהציע המבקש בהתאם לאמור בס' 5.4 לתצהירו. ודוק- סעיף 5.3 לתצהיר אך מציין את גובה החוב לטענת המשיבה (סכום שאינו גובה החוב לטענת המשיבה שכן אינו כולל את סכומי התשלומים שחוללו) ואילו ס' 5.4 מציין את גובה החוב לדעתו של המבקש שכן סבר כי יש לנכות מן הסכום את סכומי הריבית הקבועים בהסדר.

ודוק, אין די בעצם הטענה על קיומה של מגיפת הקורונה כדי להצדיק אי עמידה בתשלומים שנקבעו בהסכמים בין הצדדים. מגיפת הקורונה אינה מילת קסם וגם הנחיות הממונה על הבנקים לא חייבו את הבנקים להורות על אי כיבוד תשלומים שניתנו במסגרת הלוואות. ההנחיות איפשרו הגדלת מסגרת האשראי, קבלת משכנתאות לרכישת דירה בהיקף מורחב, אולם גם המבקש לא הצביע על הוראה קונקרטית התואמת לענייננו. בנוסף, המבקש לא הצביע על כל קושי נקודתי בשל מגיפת הקורונה לעמוד בתשלומים ואף המשיבה עצמה לא פנתה למימוש ההלוואה מיד עם החזרתו של התשלום הראשון ורק לאחר ששלושה תשלומים לא כובדו ולאחר שנוהלה שיחה בין המבקש לב"כ המשיבה בה הודיע המבקש על נכונותו לשאת רק בחלק מן החוב- רק אז פנתה המשיבה למימוש השטר. הסכם ההלוואה כלל אינו מתייחס לנסיבות בהן חולל התשלום (וראו ס' 11.4 להסכם) ולפיכך אין כל משמעות הסכמית לסיבת חילול התשלום. ההפך הוא הנכון- ככל והיה ביכולתו של המבקש לשאת בתשלום והוא לא עשה כן- ולא עשה כן עד למועד הדיון, לא ברורה טענתו כנגד חיובי הריבית אותם נדרש כיום לשאת ומדוע היה מקום להמתין להמשך החיוב בשל משבר הקורונה .

בכל שלב ממועד הגשת השטר לביצוע ועד היום, יכול היה המבקש להפקיד את תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת בתיק ההוצל"פ ובכך להקטין את חיובי הריבית אשר המשיכו להצטבר על סכום הקרן- ובכך פעל הוא בניגוד לעקרון הקטנת הנזק- אותו נזק שבגינו הוא טוען כיום כי יש ליתן לו הרשות להגן.

הסכם ההלוואה עליו חתום המבקש מתיר למימון ישיר להמחות את זכותה ואף מציין בס' 9.4 להסכם מפורשות את אפשרות המחאת זכויות המלווה למשיבה – והמבקש, מעבר לעובדה כי ע"פ ההסכם ויתר על כל התנגדות להמחאה זו, אף לא טען כנגד המחאה זו במסגרת התנגדותו וטענות לעניין זה מהוות הרחבת חזית מן הטענות שנטענו על ידו כאמור.

כאמור, פסיקת ביהמ"ש הצביעה על רף נמוך בו על מבקש הרשות להגן לעמוד כדי לזכות ביומו בביהמ"ש, אולם גם לאחר ששבתי ובחנתי את טענות המבקש, לא מצאתי בהן עילת הגנה כאמור, ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה ועל שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק 532695-07-20. המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,170 ₪ שיתווספו לתיק ההוצל"פ כחלק בלתי נפרד ממנו.

תיק ביהמ"ש ייסגר.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ט' אב תשפ"א, 18 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק אגוד לישראל בע"מ
נתבע: בועז קטרון
שופט :
עורכי דין: