ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב אייס נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אלינור ויינטרוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה לס

התובע
יעקב אייס
ע"י ב"כ עו"ד אמבר גולן פרטוש ועו"ד רותם רזאל
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רועי הררי

פסק דין

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה במרפקו השמאלי ובשורש כף ידו השמאלית כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1996 (להלן - החוק ), על בסיס תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע.
מבוא
התובע יליד 1960, עובד למעלה מ- 36 שנה כפקיד בנק.
התובע הגיש ביום 5.9.17 לנתבע (להלן גם – המוסד) תביעה במסגרתה ביקש להכיר בכך שתנאי עבודתו גרמו לפגימה במרפק שמאל ובשורש כף יד שמאל. תביעתו של התובע נדחתה על ידי פקיד התביעות, ביום 12.12.17, בנימוק כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו וכי מחלתו התפרצה על רק מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
ביום 1.3.19 מונה מומחה רפואי, ד"ר ארז אבישר (להלן – המומחה), על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין אופי עבודתו של התובע על יסוד התשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים (בפני כבוד השופטת הבכירה חנה טרכטינגוט) ביום 6.2.19:
התובע יליד 1960.
התובע עובד 36 שנה כפקיד בנק, כ- 8 שעות ביום. מאז שנת 2000 משמש כמנהל לקוחות עסקיים.
במסגרת עבודתו הוא משתמש במחשב ומבצע פעולות הקלדה ביד שמאל.
התובע טוען לפגיעה בשורש כף יד שמאל.
ביום 22.8.19 נתן המומחה חוות דעתו (נסרקה למערכת ביום 24.9.19) במסגרתה השיב על שאלות אותן נשאל באופן הבא [ההדגשות הוספו – כ.פ.] :
המומחה נשאל:
"מהו ליקוי של התובע בשורש כף יד שמאל ובמרפק שמאל?"
והשיב:
"בתחילת שנת 2017 התלונן מר אייס על כאבים בשורש יד שמאל ונימול של אצבעות V IV ביד זו. בבדיקה על ידי מומחה לכירורגיה של היד ד"ר מרדכי ויגלר נמצא כי התובע סובל מתסמונת תעלת קוביטלית בדרגה קלה המתבטאת בתחושת נימול בפיזור עצב אולנרי ביד שמאל. כח השרירים שמור ביד. לא הוצגו בפני בדיקות ההולכה שעבר התובע. מהרשומה הרפואית אני מתרשם כי קיים תימוכין אלקרודיאגנוסטי (בדיקות הולכה) לקיומה של תסמונת תעלה קוביטלית בדרגה קלה משמאל.
למרות אבחונו של מר אייס כוסבל [טעות במקור – כ.פ.] מתסמונת תעלת קוביטלית בדרגה קלה משמאל, נתבקש מר אייס לבצע CT עמוד שדרה צווארי בשאלה האם מקור תלונותיו הוא מעמוד שדרה צווארי ולא מלחץ על עצב אולנרי בגובה המרפק משמאל כפי שהונח. מהרשומה הרפואי שהועברה אלי – התובע לא ביצע את הבדיקה.
למרות האמור לעיל, אני מקבל את ההנחה כי התובע מר יעקב אייס סובל מתסמונת תעלה קוביטלית ביד שמאל בדרגה קלה המתבטאת בכאב, נימול אצבעות V IV בכף יד שמאל וללא פגיעה בכח שרירים. פגימה עצבית בדרגת חומרה זו אינה מזכה בנכות על פי קובץ של המל"ל.
לגבי כאבים בשורש יד שמאל – נמצא בבדיקת סונאר (US) מתאריך 27.3.2018 עדות לסינוביטיס. לא ברור מהרשומה הרפואית על אילו גידים מדובר ובאיזה אזור של שורש היד. לא ניתן להתייחס בצורה מקצועית לבדיקה זו.
זאת ועוד, בבדיקתו של מומחה לכירורגיה של היד ד"ר מרדכי ויגלר נמצא כי בדיקתו תקינה, תנועות שורש היד מלאות אין נפיחות ואין סימני דלקת גידים כלשהיא בידיו של מר אייס.
לסיכום- הממצא הסונוגרפי בידו השמאלית של מר אייס כללי ואינו מכוון לתלונה ספציפית. בבדיקה נשלל קיום תהליך דלקתי בשורש היד. מכאן, הממצא הסונוגרפי ביד שמאל אינו בעל חשיבות קלינית".
המומחה נשאל:
" האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים."
והשיב:
"בעניין הקשר הסיבתי בין תסמונת תעלה קוביטלית לעבודתו של התובע –
מעיון בעובדות שהוצגו על ידי בית המשפט אני מתרשם כי אופי עבודתו של התובע כוללת עבודה פקידותית המצריכה גם עבודה מול מחשב.
בסקירת ספרות מקצועית על הקשר בין משלח יד לקיומה של תסמונת תעלה קוביטלית נמצא כי תנועות חוזרות ונשנות של המרפק תוך הפעלת כח (בעובדי כפיים ולא עובדי צווארון לבן, כבמקרה דנן) לא הוכחה כגורם סיכון להתפתחות תסמונת תעלה קוביטלית (ראה רפרנס 1).
לא נמצא קשר בין עבודות בעלות אופי פקידותי לסוגיו, לתסמונת תעלה קוביטלית. הוכח כי ביצוע עבודות בדורשות הפעלה כח משמעותי כאשר המרפק בתנועה סטטית – holding tool in position תורמת להתפתחות התסמונת.
לסיכום – אני מעריך כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לקיומה של תסמונת קוביטלית במרפק שמאל."
התובע הגיש בקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. הנתבע התנגד לבקשה. במסגרת הבקשה והתגובה לה, התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לליקוי במרפק שמאל: מחד גיסא במסגרת תביעתו עתר התובע, בין היתר, להכרה לליקוי במרפק שמאל. מאידך גיסא, בקדם המשפט צויין במסגרת העובדות המוסכמות כי "התובע טוען לפגיעה בשורש כף יד שמאל", באופן שמלמד על פניו על זניחת הטענה בנוגע לליקוי במרפק.
הנתבע טען כי בטעות נוספה להחלטת המינוי שאלה לענין המרפק, שכן נושא זה חורג מהסכמת הצדדים במישור העובדתי, בתגובה לטענה זו השיב התובע כי מפאת טעות לא נכלל מרפק שמאל בעובדות המוסכמות וביקש להוסיף פגיעה זו לעובדות וכפועל יוצא להעביר למומחה את שאלות ההבהרה הן בקשר לשורש כף יד שמאל והן בקשר למרפק שמאל.
ביום 6.4.20 ניתנה החלטה אשר קבעה ביחס למחלוקת האמורה את הדברים הבאים: על פניו העובדות המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים מתייחסות רק לתשתית עובדתית הנוגעת לשורש כף יד שמאל, שכן לכאורה אין בעובדות המוסכמות פירוט של תשתית עובדתית המתייחסת לתנועות חוזרות ונשנות במרפק. בנסיבות אלה ומשצוין בפרוטוקול קדם המשפט כי הסכמת הצדדים מתייחסת רק לשורש כף יד שמאל הרי שמפאת טעות הועברו למומחה שאלות הנוגעות למרפק ועל כן, יועברו למומחה רק שאלות הבהרה בנוגעות לשורש כף יד שמאל. עוד נקבע כי במידה והתובע עומד על תביעתו ביחס לליקוי במרפק, יגיש הוא בתוך הזמן שנקצב הודעה מתאימה וייקבע דיון הוכחות שבמהלכו ייחקר התובע ביחס לתשתית העובדתית הנטענת בנוגע למרפק.
עוד ביום 6.4.20 הופנו למומחה חלק משאלות ההבהרה אותן ביקש התובע להפנות.
ביום 11.10.20 נסרקה למערכת חוות דעת משלימה של המומחה (להלן – חוות הדעת המשלימה). בחוות הדעת המשלימה השיב המומחה לשאלות ההבהרה באופן הבא (להלן יפורטו כסדרן השאלות והתשובות):
המומחה נשאל:
"האם נכון כי התובע סובל מליקוי בשורש כף יד שמאל?"
והשיב:
"על פי בדיקת מומחה לכירורגיה של היד ד"ר ויגלר אין עדות לבעיה בשורש יד שמאל של התובע."
המומחה נשאל:
"האם נכון שבהתחשב בבדיקות התובע הוא סובל מסינוביטיס בשורש כף יד שמאל?"
והשיב:
"ממצא סונוגרפי ככל שיהיה ללא תלונות מכוונות לגיד או קב' גידים מסויימת/ מפרק ספציפי וללא ממצא חיובי בבדיקה פיזיקלית אינו בעל חשיבות קלינית.
אני מוצא לנכון לצטט את התייחסותי בחוות הדעת לעניין ה "סינוביטיס" –
נמצא בבדיקת סונאר (US) מתאריך 27.3.2018 עדות לסינוביטיס. לא ברור מהרשומה הרפואית על אילו גידים מדובר ובאיזה אזור של שורש היד. לא ניתן להתייחס בצורה מקצועית לבדיקה זו. בבדיקתו של מומחה לכירורגיה של היד ד"ר מרדכי ויגלר נמצא כי בדיקתו תקינה, תנועת שורש היד מלאות אין נפיחות ואין סימני דלקת גידים כלשהיא בידיו של מר אייס.
הבדיקה הגופנית והתרשמותו של המומחה היא הקובעת ואין בילתה.
קביעת ליקוי על פי ממצאים הדמייתיים בלבד ללא קורלציה קלינית אינה קבילה בעיני."
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב
טענות הצדדים בתמצית
טענות התובע הן כדלקמן:
המומחה בחר לפרש את החומר הרפואי שקיבל לחובת התובע בכל מקרה שלא היה בידו מידע מספק לטעמו אודות מצבו הרפואי של התובע, ואף לא התייחס לקשר הסיבתי אלא קבע כי הממצא הסונוגרפי ביד שמאל אינו בעל חשיבות קלינית. התובע מוסיף וטוען כי המומחה סיכם בפשטנות את עניינו כשבחר להסתמך על מסמך אחד ישן אשר מצא כי בדיקתו של התובע תקינה ולא בחן את הפגימה לעומקה כפי שהיה מצופה ממנו.
המומחה נמנע מלהעמיק בנושא וכלל לא התייחס לשאלת הקשר הסיבתי, אלא מצא לנכון, ומבלי שהתבקש, לקבוע את שיעור הנכות של התובע ולקבוע כי הממצא הוא אינו בעל חשיבות קלינית, דעה המוכחשת על ידי התובע.
המומחה דוגל בגישה לפיה אין יסוד לתורת המיקרוטראומה מלכתחילה וכי בכל מקרה אין להכיר בפקידים כמי שעלולים לפתח נזק מעבודתם על בסיס תורת המיקרוטראומה.
המומחה הסתמך על ספרות מקצועית אשר לא חלה ואיננה עוסקת בעבודות כגון עבודתו של התובע, ונמנע מלהסתמך על הספרות המקצועית המתאימה. כמו כן, המומחה נמנע מלהסביר את הדמיון או השוני בין ביצוע עבודות כפיים לביצוע עבודות צווארון לבן.
המומחה לא התייחס כלל לכך שהתובע ביצע תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות מעבר למקובל בעבודות כפיים אחרות ולא התייחס כלל למחקרים שלגביהם כן ניתן לקבוע נכות לפי תורת המיקרוטראומה.
התובע טוען כי אין להסתמך על חוות דעתו של המומחה שכן זו מתעלמת מן השאלות הרפואיות והפיזיולוגיות העולות מתיאור העובדות, ממנו התעלם המומחה באופן חוזר ונשנה, ונראה כי המומחה התקבע בדעה מסוימת או כי נפל בו פגם אישי. התובע מוסיף וטוען כי מאחר שהמומחה מציג עמדה רפואית העומדת בסתירה לגישות רפואיות מקובלות ומרעה עם התובע, הרי שעסקינן במקרה חריג בו יש לקבל את התביעה על אף חוות דעתו של המומחה או לחלופין, לקבוע מינויו של מומחה נוסף.
לטענת הנתבע התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי קיים ליקוי הקשור לתנאי עבודתו, וזאת לאור חוות דעתו וחוות דעתו המשלימה של המומחה. על כן טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה לעניין פגיעה בשורש כף היד עקב שלילת ליקוי בשורש כף יד (קרי אין מקום אף לבחינת קשר סיבתי בהעדר ליקוי) וכן נטען כי יש לדחות את הפגיעה במרפק מחוסר סמכות עניינית ובהיעדר עילה, בנוסף לאי הוכחת קשר סיבתי.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה פסוקה ומושרשת יש לייחס לחוות דעתו של המומחה הממונה על ידי בית הדין משקל רב, שכן מדובר במומחה שמסקנותיו אובייקטיביות וחוות דעתו אינה ניתנת לבקשת מי מהצדדים או במימונם. על כן, ככלל אין מקום לסטות מקביעותיו של המומחה, אלא בהתקיימן של הצדקות עובדתיות או משפטיות יוצאות דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 22879-08-12 דוד אדרי נגד המוסד לביטוח לאומי (20.8.14), דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עב"ל (ארצי) 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377, עב"ל (ארצי) 579/06 צמח נגד המוסד לביטוח לאומי (23.8.2007) ועב"ל (ארצי) 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי (6.6.2000)).
המומחה קבע כי התובע אינו סובל מליקוי בשורש כף יד שמאל, וזאת בהסתמך על החומר הרפואי אשר הובא לפניו. בניגוד לעמדת התובע, הקביעה בדבר היעדר ליקוי הינה קביעה רפואית מובהקת אשר נשענת על אדנים מקצועיים ומשכך אין מקום להתערב בה או לשנותה.
עולה מחוות הדעת ומחוות הדעת המשלימה כי המומחה שקל בכובד ראש את טענותיו של התובע וסקר בעיון את תיקו הרפואי. המומחה נימק באופן מפורט את הסיבות בגינן בחר לסמוך את מסקנת חוות דעתו על הבדיקה הגופנית שביצע ד"ר ויגלר והתרשמותו ממנה ומדוע בחר שלא לתת משקל לבדיקת ה US. על כן, מצאנו לנכון לדחות את טענות התובע לפיהן המומחה סיכם עניינו בפשטנות ואף בחר לפרש את החומר הרפואי שקיבל לחובת התובע.
כמו כן, לא ניתן לקבל את טענתו של התובע לפיה המומחה בחר להתעלם "באופן חוזר ונשנה" מתיאור העובדות, שכן המומחה התייחס בחוות דעתו לאופי עבודתו של התובע כפקיד, בעוד שטענת התובע כי ביצע בעבודתו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות "מעבר למקובל בעבודות כפיים אחרות" נטענה בלקוניות, בדלות ללא תימוכין וממילא אינה מתיישבת עם העובדות המוסכמות. הדברים מצויינים למעלה מן הדרוש שכן התייחסות המומחה לאופי העבודה נעשתה בנוגע לליקוי במרפק (אותו יש לדחות גם מטעמים נוספים, כפי שיפורט להלן) ולא ביחס לליקוי בשורש כף היד (אשר לא נמצא).
כך גם איננו מקבלים את טענת התובע לפיה המומחה הסתמך, כביכול, על ספרות מקצועית שאינה חלה בענייננו. המומחה תמך מסקנתו בספרות רפואית אותה מצא כמתאימה בהתאם להבנתו המקצועית. התובע לא ביקש להפנות את המומחה לספרות מקצועית אחרת ומשכך אין מקום לקבל את ביקורתו אודות הספרות הרפואית עליה נסמך המומחה.
עוד יצויין כי לא ניתן לקבל את טענותיו של התובע לפיהן המומחה סבור כי אין יסוד לקיומה של עילת המיקרוטראומה במקצועו של התובע. ביחס לפגימה בשורש כף היד הרי שהמומחה לא מצא כלל ליקוי. בנסיבות אלה הוא לא נדרש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי לתנאי העבודה ומטעם זה כשלעצמו לא ניתן לקבל את הטענה הנוגעת לאסכולה מחמירה. ביחס לליקוי במרפק סבורים אנו כי יש לדחותו מהטעם שלא היה מקום לבחון אותו על ידי המומחה (כפי שיפורט להלן). בנוסף, המומחה אך הפנה לספרות מקצועית ביחס אליה פירט כי לא נמצא קשר סיבתי בין עבודות בעלות אופי פקידותי לתסמונת התעלה הקוביטלית. אין בכך כי ללמד על אסכולה מחמירה או על העדר אפשרות גורף להכרה.
סיכומם של דברים: אשר לליקוי הנטען בשורש כף היד – המומחה קבע כאמור כי אין לתובע ליקוי בשורש כף היד. המומחה נימק מסקנתו בממצאי בדיקה קלינית אשר נערכה לתובע ע"י ד"ר ויגלר. המומחה הסביר באופן מנומק מדוע לא ניתן לקבוע כי התובע סובל מליקוי בשורש כף יד על יסוד בדיקת US בודדה וציין, בין היתר, כי "ממצא סונוגרפי ככל שיהיה ללא תלונות מכוונות לגיד או קב' גידים מסויימת/מפרק ספציפי וללא ממצא חיובי בבדיקה פיזיקלית אינו בעל חשיבות קלינית". המומחה הסביר מדוע "לא ניתן להתייחס בצורה מקצועית" לבדיקת ה US שכן לא ברור מתוצאותיה "על אילו גידים מדובר ובאיזה איזור של שורש היד". מדובר לטעמנו בקביעה רפואית מנומקת הנשענת על אדנים מקצועיים. התובע לא ביקש להפנות את המומחה למסמכים נוספים שמפריכים לכאורה את קביעתו המקצועית. מטעם זה ומשלא הוכח ליקוי ממילא אין מקום לדון בשאלת הקשר הסיבתי.
אשר לליקוי הנטען במרפק – כאמור, בקדם המשפט הגיעו הצדדים להסכמה אודות תשתית עובדתית וזו לא כללה את המרפק. כך לא כללו העובדות תיאור של תנועות המבוצעות עם המרפק ובנוסף לא כללה התשתית הבהרה כי התובע עותר להכרה במרפק (אלא רק להכרה בשורש כף יד שמאל). די בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. למעלה מכך, בהחלטה מיום 6.4.20 ניתנה לתובע הזדמנות נוספת לעמוד על תביעתו בנוגע לפגיעה במרפקו השמאלי אולם התובע לא ביקש לעמוד על התביעה ולא עתר, בהתאם לאפשרות שניתנה לו לקיים דיון הוכחות לצורך קביעת תשתית עובדתית בהקשר זה. גם מטעם זה כשלעצמו יש מקום לדחות את התביעה בקשר לליקוי הנטען. הרבה מעבר לדרוש נציין עוד כי המומחה שלל קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הליקוי הנטען במרפק, תוך שהפנה לספרות רפואית אשר מלמדת לדידו על העדר קשר סיבתי בין הלקוי הנטען במרפק לבין בין תנועות חוזרות ונשנות של המרפק תוך הפעלת כוח (להבדיל מהפעלת כוח משמעותי כאשר המרפק בתנוחה סטטית). גם מטעם זה יש לדחות את התביעה בכל הנוגע לליקוי הנטען במרפק.
לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות ויוצאות דופן שבעטיין יש הצדקה לחרוג ממסקנות המומחה שמונה על ידי בית הדין. סבורים אנו כי חוות דעתו של המומחה מנומקת ומבוססת כדבעי ומשכך יש מקום לאמצה. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו.
מהטעמים האמורים ועל יסוד חוות דעת המומחה – התביעה נדחית.
נוכח טיב ההליך ומהותו – אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אב תשפ"א, (18 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר שלמה לס

כרמית פלד, שופטת,
אב"ד

נציגת ציבור (עובדים)
גב' אלינור ויינטרוב


מעורבים
תובע: יעקב אייס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: