ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאס עראף נגד באסילה סובחי עסאף :

בפני כבוד הנשיא רון שפירא

מבקשים

  1. אליאס עראף
  2. חאתם עראף
  3. ג'ול עראף
  4. סלימאן עראף

ע"י ב"כ עו"ד כמיל גרייב ואח'

נגד

משיבים

  1. באסילה סובחי עסאף
  2. שריף עסאף

ע"י ב"כ עו"ד פאדי מטאנס ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופט אורי גולדקורן) שניתנה ביום 03.07.2021 במסגרת ת"א 11303-06-21 ובמסגרתה נדחתה בקשת המבקשים לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לבצע דיספוזיציה במקרקעין ולבצע עבודות בניה במגרש מס' 1/2 במקרקעין עד להכרעה בתביעתם.

יצוין כי בקשת רשות ערעור זו הוגשה לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"). בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את ההחלטה של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד החלטה זו. בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות אני סבור כי אין צורך אף לנמק החלטה זו בדבר דחיית בקשת רשות הערעור וזאת מאחר שלא נפלה בהחלטת בימ"ש קמא טעות בממצאים העובדתיים, במסקנה המשפטית או בחוק. עם זאת, אנמק בקצרה.

החלטת בימ"ש קמא וטענות המבקשים בתמצית:
מדובר בתביעה שהגישו המבקשים, שהינם בעלים של כרבע מחלקה 11 בגוש 18629 בכפר מעיליה, נגד המשיבים, לפירוק שיתוף במקרקעין באופן שיהלום, לטענתם, את תכנית המתאר החלה על המגרש. כן התבקש צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לבצע כל בניה ודיספוזיציה במקרקעין וחיובם לעמוד בדרישות הבסיסיות לפי דיני התכנון והבניה החלות על המקרקעין בטרם תחל בו בניה כלשהי. בסמוך להגשת כתב התביעה הגישו המבקשים גם בקשה למתן צו מניעה זמני, כאמור לעיל. בימ"ש קמא קיים דיון בבקשה במעמד כל הצדדים והצדדים סיכמו טענותיהם.

במסגרת החלטתו מיום 03.07.21 קבע בימ"ש קמא כי פירוק שיתוף בין המבקשים למשיב 2 כפי שהתבקש בכתב התביעה אינו אפשרי לגבי חלק מחלקה 11, תוך השארת שאר הבעלים (במושאע) של החלקה "מחוץ לתמונה" (דהיינו, כמי שאינם בעלי דין בתביעה). צוין כי המבקשים והמשיב 2 אינם השותפים היחידים במגרש 2 שבחלקה 11. שאר בעלי הזכויות בחלקה אף הם שותפים במושע במגרש 2. לכן, משנקבע כי פירוק שיתוף במקרקעין לא יכול להצטמצם למגרש מס' 2, נקבע כי לא קיימת למבקשים עילת תביעה לכאורה במתכונת הנוכחית בה הוגש כתב התביעה. על כן, נקבע כי ככל שמדובר בטענות תכנוניות, אין מקומן בתביעה הנוכחית, אלא בגופי התכנון והבניה או בעתירה מנהלית ובאשר לטענות קנייניות, אין מניעה לדון בהן במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר מוגשת כדין. כן נקבע כי אין לקבל את עמדת ב"כ המבקשים לפיה בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין יש ליתן צו מניעה זמני שיקפיא בנייה כדבר שבשגרה. נקבע כי השיקול המרכזי עליו יש ליתן את הדעת הינו מאזן הנוחות ובמקרה זה לו היה ניתן הסעד הזמני, מאזן הנוחות היה נוטה לרעת המשיבים האוחזים באישור בניה שניתן כדין. לכן נדחתה בקשת המבקשים ובוטל הצו הארעי שניתן.

המבקשים טוענים כי המבקשים והמשיב 1 הינם בעלים רשומים של החלקה כאשר זכויות המשיב 1 בחלקה ממושכנות לטובת המבקש 4 מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר וכן מכוח שטר משכנתא. נטען כי המחלוקת היא לגבי מגרש 2 בלבד שהוא משותף לשני הצדדים בתיק. נטען כי המשיבים, אב ובנו, פעלו במזיד להעברת הקרקע משמו של האב לשמו של הבן כדי להתחמק מתשלום ההלוואה ולמנוע רישום משכנתא ובעקבות כך הוגשה תביעה לביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 76605-12-20. נטען כי בין לבין הגיש המשיב 2 בקשה להיתר בניה על חלק מהקרקע תוך התנגדות המבקשים. ועדת התכנון דחתה את ההתנגדויות וקבעה כי אינה מוסמכת להכריע לגבי סכסוך קנייני וגם אין לה הכלים לעשות כן וכי בעניין זה על המתנגדים לפנות לערכאה המשפטית המוסמכת. גם ערר שהוגש לוועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נדחה. כאמור, טענות המבקשים לעניין זכויותיהם בחלקת המשיב 1 מתבררות במסגרת הליך אחר המתברר בביהמ"ש המחוזי בחיפה.

לטענת המבקשים, תשריט החלוקה הלא מוסכם המתייחס למגרש 2 פוגע קשות בזכות הקניין שלהם ומטיל הגבלות חמורות על זכותם לנצל את המגרש שיוחד להם על פי תשריט החלוקה שאושר ללא הסכמת המבקשים ביחס למגרש 2. נטען כי גם לאחר אישור תשריט החלוקה מגרש 11 נותר מגרש הנמצא בבעלות משותפת ועל כן שותף אינו זכאי לייחד לעצמו חלק מהמגרש המשותף וליצור בו עובדות בלתי הפיכות ללא הסכמת השותף האחר, בפרט כאשר פעולות אלה פוגעות בשותף האחר ובזכויותיו. נטען כי תשריטי החלוקה שאינם מוסכמים דינם להתבטל ואינם יכולים להוות בסיס למתן היתר בניה ושינוי מערך הזכויות התכנוני וקנייני בחלקה באשר הם סותרים את תכנית המתאר החלה על המגרש. נטען כי בהתאם לתשריט החלוקה עליו התבסס היתר הבניה הוכתב למבקשים מגרש בגודל של 312 מ"ר שהוא פחות מהגודל המינימלי המותר בהתאם לתכנית המתאר והדבר פוגע מהותית בזכותם של המבקשים לבנות ולנצל זכויות בניה במגרש. נטען כי די בכך כדי לבסס את הפגיעה בקניינם של המבקשים ולהעניק להם צו מניעה זמני. נטען גם כי המגרש שהוקצה למבקשים הוגבל על ידי הכפפתו לזכות מעבר שפוגעת קשות בזכות הקניין של המבקשים ובאפשרויות ניצול זכויותיהם. לטענת המבקשים, המשיב 2 הגיש תכנית חלוקה לא מוסכמת ובקשה להיתר בניה כאשר אין לו זכות עמידה לבקש היתר בניה באשר אין לו זכויות בקרקע ולחילופין זכויותיו נדחות מפני זכויות המבקשים וכפופות להסכמת המבקשים בהיותם זכאים להירשם כבעלי משכנתא.

המבקשים טוענים כי בימ"ש קמא התבקש ליתן צו מניעה שמטרתו העיקרית היא הקפאתן ושימורן של הנסיבות הקיימות עובר להגשת התביעה וזאת עד לבירור התביעה, תוך הדגשה כי אי מתן הצו מאיינת בפועל את התביעה. נטען כי ככל שלא יינתן צו המניעה המבוקש ייקבעו עובדות בשטח שיגרמו לנזק בלתי הפיך ויהפכו את הדיון בתביעת פירוק השיתוף לריק מתוכן מעשי. נטען כי המשיבים ויתרו על הגשת תצהירים מטעמם ובפועל התשתית העובדתית שהניחו המבקשים נותרה ללא מענה ויש לתת את ההחלטה על בסיס התשתית העובדתית של המבקשים. כן נטען כי הקביעה לפיה לא ניתן לתבוע פירוק שיתוף במגרש 2 ששייך בלעדית למבקשים ולמשיב 1 ויש צורך בהגשת תביעת פירוק שיתוף לכל השותפים בחלקה הינה שגויה. נטען כי החלוקה הפנימית של מגרש 2 היא מחלוקת הנוגעת רק לצדדים לתיק זה ואין בעל דין אחר רלוונטי אליה וגם לא נטען כך על ידי המשיבים. כן נטען כי גם הקביעה לפיה עצם קיומו של היתר בניה מטה את מאזן הנוחות לטובת המשיבים הינה קביעה מוטעית הסותרת את הפסיקה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת החלטתו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בהחלטה שנגדה הוגשה בקשת רשות הערעור נפל כל פגם המצדיק התערבות בנסיבות העניין או מתן רשות ערעור.

יצוין כי ככלל, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הניתנות על ידי הערכאה הדיונית בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בפניה. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעניין המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 3593/06 רוזנצוויג נ' חיים (8.6.2006); רע"א 3763/18 מודיסופט בע"מ נ' סיטי פארק נציגות הבית המשותף אבא הלל רמת גן (11.07.2018); רע"א 4741/19 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (18.09.2019)].

כן יצוין כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן או ביטול סעדים זמניים וזאת משום שמדובר בעניין לגביו נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב לאור התרשמותה הבלתי אמצעית מהצדדים, טענותיהם וראיותיהם [רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (31.08.2017); רע"א 5488/20 יוסף אעמר נ' אבראהים דיאב (01.10.2020)]. לא מצאתי כי המקרה שלפני נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. נקודת המוצא היא שלכל בית משפט הדן בעניין אזרחי נתונה סמכות להעניק לבעל דין סעד זמני ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.

לא מצאתי במקרה זה כי יש לקבל טענות המבקשים כי בהחלטת בימ"ש קמא נפלו שגיאות מהותיות. בימ"ש קמא קבע כי פירוק שיתוף בין המבקשים למשיב 2 כפי שהתבקש בכתב התביעה אינו אפשרי לגבי חלק מחלקה 11, תוך השארת שאר הבעלים (במושאע) של החלקה "מחוץ לתמונה" (דהיינו, כמי שאינם בעלי דין בתביעה). צוין כי המבקשים והמשיב 2 אינם השותפים היחידים במגרש 2 שבחלקה 11. שאר בעלי הזכויות בחלקה אף הם שותפים במושע במגרש 2. לכן, משנקבע כי פירוק שיתוף במקרקעין לא יכול להצטמצם למגרש מס' 2, נקבע כי לא קיימת למבקשים עילת תביעה לכאורה במתכונת הנוכחית בה הוגש כתב התביעה. על כן, נקבע כי ככל שמדובר בטענות תכנוניות, אין מקומן בתביעה הנוכחית, אלא בגופי התכנון והבניה או בעתירה מנהלית ובאשר לטענות קנייניות, אין מניעה לדון בהן במסגרת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אשר מוגשת כדין. כן נקבע כי אין לקבל את עמדת ב"כ המבקשים לפיה בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין יש ליתן צו מניעה זמני שיקפיא בנייה כדבר שבשגרה. נקבע כי השיקול המרכזי עליו יש ליתן את הדעת הינו מאזן הנוחות ובמקרה זה לו היה ניתן הסעד הזמני, מאזן הנוחות היה נוטה לרעת המשיבים האוחזים באישור בניה שניתן כדין. לכן נדחתה בקשת המבקשים ובוטל הצו הארעי שניתן. כאמור, לא מצאתי כי בהחלטת בימ"ש קמא נפל פגם המצדיק התערבות של ערכאת ערעור . משנקבע כי לא קיימת למבקשים עילת תביעה לכאורה במתכונת הנוכחית בה הוגש כתב התביעה, בדין נדחתה בקשת המבקשים ובוטל הצו הארעי שניתן.

החלטתו של בימ"ש קמא הינה מפורטת ומתייחסת לכל הטענות. כמו כן, בימ"ש קמא הסתמך בקביעותיו על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, לאחר שקיים דיון ושמע עדויות. מדובר בממצאים שאין ביהמ"ש שלערעור נוטה להתערב בהם. בנוסף, החלטתו של בימ"ש קמא בענייננו נראית סבירה ואין מקום להתערב בה, הן לאור העובדה שנראה שבימ"ש קמא בדק לעומק את טענות הצדדים ואף שמע את הצדדים ואת עדויות העדים הרלוונטיים והן מאחר שמדובר בעניינים המסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות.

לאור זאת, סבורני כי אין מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על החלטתו של בימ"ש קמא. בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. זאת הגם שבשים לב להוראות תקנה 5 לתקנות וחובת בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי של חיסכון במשאבי זמן ועלויות המערכת המשפטית יש מקום, במקרים המתאימים, לחייב בהוצאות לאוצר המדינה וזאת גם במקרים בהם לא נדרשה תגובה. ככל שהופקד ערבון הוא יוחזר למפקיד באמצעות ב"כ.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא


מעורבים
תובע: אליאס עראף
נתבע: באסילה סובחי עסאף
שופט :
עורכי דין: