ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לירון בוזו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר משה בן דוד
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובעת:
לירון בוזו
ע"י ב"כ: עו"ד ויוי-חביבה ארגמן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי אזר אשכנזי

פסק דין

האם ההכנות לכנס גרמו למנהלת פרוייקטים לאירוע מוחי ועל כן, יש להכיר באירוע המוחי כפגיעה בעבודה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות:

1. התובעת ילידת 25.07.1979, עבדה כמנהלת פרוייקטים בחברת "דקנט בע"מ" החל מחודש ספטמבר 2012 ועד לחודש מרץ 2015.

2. ביום 30.01.2020 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין אירוע מיום 11.01.2015, אשר בעטיו לקתה באירוע מוחי.

3. התובעת במסגרת עבודתה הייתה אחראית, לראשונה, על כנס חשוב של החברה אשר כלל אף את חברי ההנהלה מארצות הברית, שהיה אמור להתקיים ביום 12.01.2015, לרבות הכנת המצגת אשר התובעת עבדה עליה במשך כשבוע ימים.

4. ביום 11.01.2015, הייתה התובעת מצויה בלחץ על מנת להשלים את ההכנות לכנס, לרבות סיום הכנת המצגת. התובעת חשה בכאב ראש אשר בעקבותיו נטלה כדור לכאב ראש בסביבות השעה 16:00-15:00. משכאב הראש החמיר, הוזמן לתובעת מד"א אשר פינה אותה לבית החולים בשעה 18:36 (להלן – האירוע החריג).

הנתבע הסכים למינוי מומחה.

על בסיס התשתית שהוסכמה על הצדדים, מונה ביום 17.11.20 ד"ר ארנון קרני, מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, מטעם ביה"ד.

ואלו השאלות שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

א. שאלה:
האם קיים לדעתך, ברמת הסתברות העולה על 50%, קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 11.1.15 לבין האירוע המוחי שבו לקתה התובעת? דהיינו, איזו מבין שתי האפשרויות הבאות יותר סבירה: הראשונה – יש קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי; השניה – אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי?

תשובה:
"קיים לדעתי קשר סיבתי במידה שעולה על 50% בין האירוע החריג בעבודה מיום 11.1.2015 לבין האירוע המוחי בו לקתה התובעת. לכן סביר יותר כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי."

ב. שאלה:
אם בתשובה לשאלה א' תקבע כי האפשרות הראשונה היא סבירה יותר, האם סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש במועד שבו אירע, גם אלמלא התרחש האירוע החריג בעבודה, או שמא אלמלא קרות האירוע החריג בעבודה, היה מועד התרחשותו של האירוע המוחי נדחה למועד מאוחר יותר?

"סביר כי אלמלא קרות האירוע החריג בעבודה, מועד התרחשות האירוע המוחי היה נדחה למועד מאוחר יותר, אם היה קורה בכלל."

הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה וביה"ד נעתר לבקשה.

ואלו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו ממנו:

1. שאלה:
האם הנך מסכים שמסקנת בית החולים היא שמדובר, בסופו של דבר, בתסמונת RCVS (תסמונת התכווצות כלי דם מוחיים הפיכה)?

תשובה:
אני מסכים כי ממסמכי ביה"ח שיבא עולה שהאבחנה בסופו משל דבר היתה RCVS.

2. שאלה:
האם נכון שמקובל ש- 50% מהמקרים הם ספונטניים ורק ה- 50% הנותרים הם תופעה משנית לגורם נוסף?

תשובה:
סדרי הגודל של המקרים שבהם יש גורם סיכון דומים למה שננקב. ישנם מאמרים שונים, למשל כאלו שמעמידים את השיעור של גורמי סיכון נלווים על 60-80%.

3. שאלה:
האם נכון שבין הגורמים הנוספים נטילת תרופות (תרופה שהתובעת נטלה HEDACHE DUCROSE ET AT (2016) ) עומדת בקימת גורמי סיכון ומצבי לחץ לרוב שאינם מוזכרים כלל?

תשובה:
בין הגורמים השונים ישנם גורמי סיכון שונים שכוללים גם תכשירים תרופתיים אך גם emotional stress ביניהם (1-3).

4. שאלה:
האם נכון שפסוידואפינפרין הנו גורם סיכון?

תשובה:
פסאודואפינפרין הינו גורם סיכון ל RCVS.

5. שאלה:
האם נכון שהתובעת נטלה את החומר במסגרת טיפול כנגד שיעול קשה מספר ימים קודם לכן?

תשובה:
אכן התובעת נטלה פסאודואפינפרין מס' ימים קודם לכן.

6. שאלה:
האם נכון שמצב של מתח כגורם ל- RCVS הנו נדיר ביותר ובלתי מוכח?

תשובה:
כאמור מתח נפשי הינו גורם סיכון מוכר בספרות ל RCVS (1-5) .

7. שאלה:
האם נכון שקיים תיאור מקרה אחד בודד של מתח נפשי קיצוני עם RCVS?

תשובה:
יש יותר מתיאור מקרה בודד אודות קשר בין מתח נפשי ל RCVS למשל המאמרים המצוטטים (5,4) מדווחים על 4 מקרים כאלה.

8. שאלה:
האם לא סביר יותר להניח שהתופעה אירעה כשילוב ספונטני עם נטילת תרופות?

תשובה:
סביר להניח שהן נטילת התרופה והן המצב הנפשי החריג תרמו להופעתו של ה RCVS.

9. שאלה:
האם לא סביר שהשיעול הניכר שקדם לכאבי הראש שיחק גם הוא תפקיד בהתפתחות המחלה?

תשובה:
גם השיעול שהיה תרם להופעה של RCVS.

טענות הצדדים
טענות התובעת
המומחה קבע באופן מוחלט כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי.
חוות הדעת עומדת בדרישות החוק והפסיקה.
חוות דעתו של המומחה מפורטת.
בעניינה של התובעת התרחשה תאונה בעבודה שכן אירע אירוע ונגרם נזק.
התובעת הוכיחה קשר סיבתי עובדתי ורפואי, כעולה מחוות דעתו של המומחה.
על פי ההלכה הפסוקה יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הנטען.
ביה"ד מתבקש לקבל את חווה"ד ולתת לה משקל ראייתי גבוה ולקבל את התביעה.

טענות הנתבע:
קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות מקביעותיו של המומחה בתשובותיו בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההב הרה. המומחה התבצר בעמדתו.
חוות הדעת מהווה חלק מהראיות אולם הקביעה מסורה לביה"ד.
תשובותיו של המומחה בחוות הדעת אינן מתיישבות עם תשובותיו לשאלות ההבהרה.
המומחה קובע כי התרופות שנטלה התובעת לפני האירוע והשיעול מהווים גורמי סיכון ללקות במחלה. עוד קובע המומחה בהמשך שנטילת התרופות והמצב הנפשי תרמו אף הם להופעת המחלה. המענה לשאלות ההבהרה עומד בסתירה לקביעת המומחה כי אילולא האירוע החריג, היה מתרחש האירוע המוחי במועד מאוחר יותר.
המומחה נמנע מלהשיב על שאלה 2 לשאלות ההבהרה באופן מלא. המומחה נשאל האם נכון שמקובל ש-50% מהמקרים הם ספונטניים ורק ה-50% הנותרים הם תופעה משנית לגורם נוסף? ועל כך השיב המומחה בחיוב, אך סייג כי ישנם מאמרים שונים, למשל כאלו שמעמידים את גורמי הסיכון הנלווים על 60%-80%. המומחה נמנע מלציין את המאמרים המעמידים את גורמי הסיכון הנלווים על 60%-80% ואף לא מצא לפרט מהם גורמים הסיכון וכיצד הם רלוונטיים לתובעת.
המומחה נמנע מלהשיב על שאלה 6 לשאלות הבהרה.
המומחה התעלם מחלק מהמאמר שצוין ע"י המומחה (מאמר מס' 3).
המאמרים שצוינו ע"י המומחה אינם מאמרים אלא תיאור של מקרים ולכן לא ניתן ליתן להם משקל.
המומחה בחר להתעלם מן העובדות שהונחו בפניו והוא התבצר בעמדתו.
נוכח האמור בחוות הדעת, ביה"ד מתבקש לסטות מקביעותיו של המומחה ולדחות את התביעה ולחלופין, ביה"ד מתבקש לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה אחר.

הכרעה

לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

משהוסכם ע"י הנתבע כי אכן אירע לתובעת אירוע חריג, כל שנותר לבחון האם קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע החריג לאירוע המוחי.

בחוות דעתו קובע המומחה באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע המוחי וכי האירוע החריג שימש כטריגר לאירוע המוחי.

בתשובותיו לשאלות ההבהרה מסכים המומחה כי קיימים גורמי סיכון להופעת מחלת התובעת (RCVS): תרופות (פסאודואפינפרין) ולחץ נפשי או רגשי והמומחה מסכים כי שני גורמי סיכון אלו תרמו להופעת מחלתה של התובעת וכך גם השיעול. המומחה סובר כי אלו תרמו להופעת המחלה אך הוא אינו סבור שאלו תרמו משמעותית להופעת המחלה.

הנתבע לא ביקש להפנות שאלות הבהרה נוספות בעניין מידת התרומה ולא ביקש לפסול את המומחה או למנות מומחה אחר (אלא רק בסיכומיו).

לביה"ד אין את הידע הרפואי ולשם כך הוא ממנה מומחה רפואי. הלכה ידועה היא שמטרת מינויו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, לספק לבית הדין את הייעוץ הדרוש לו בשאלה העומדת להכרעה משפטית. קביעת קיומו או אי-קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בה לקה המבוטח לבין עבודתו, היא קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות שלפני בית הדין, תוך מתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה המתמנה על ידי בית הדין (דב"ע לו/8-0 סימיון דוידוביץ' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז 374, 383):

"לדידו של בית הדין המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין מקום לפסילתה" (עב"ל 001035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 6/6/2005 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

מצאנו את חוות דעתו של המומחה מנומקת וברורה והוא קושר קשר סיבתי רפואי בין מחלת התובע לאירוע החריג. בתשובותיו לשאלות ההבהרה עונה המומחה על כל השאלות ומסכים שיש גורמי סיכון למחלה זו, אך אין בכך כדי לשלול קשר סיבתי או למצער לא הוכח אחרת ע"י הנתבע.

סוף דבר

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

ערעור בזכות לביה"ד הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ט' אב תשפ"א, (18 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

בן

מר משה בן דוד,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: לירון בוזו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: