ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי סולימן נגד רשות האכיפה והגבייה :

בפני כבוד ה שופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעים
יוסי סולימן
בטי סולימן

נגד

הנתבעת
רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז חיפה והצפון

פסק דין

התביעה שלפניי עניינה בטענה להתרשלות, פגיעה בשם הטוב וגרימת נזק במסגרת הליכי גבייה שביצעה הנתבעת לגביית חוב לטובת רשות השידור (להלן: הרשות).

ראוי להקדים ולהבהיר כי הטענה כי קיים חוב לטובת הרשות היא טענה של הרשות ולא של הנתבעת, והחוב הועבר לגבייה על ידי הנתבעת לאחר שבשנת 2014 נחקק חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014, אשר בעקבותיו מונה מפרק לרשות וזה בתורו העביר את פעולות גביית חובות העבר, בגינם לא צלחו הליכי הגבייה עד לאותו מועד (ולא הופנו מלכתחילה לטיפול של עורכי דין חיצוניים) לטיפולה של הנתבעת כאן.

כך, הועבר לטיפולה של הנתבעת חוב בגין אי תשלום אגרת רשות השידור לשנים 2010-2014 אשר נצברו לכאורה לחובת עסק בשם "מקום אחר", אשר התנהל באותן שנים ברח' שדרות הנשיא 131 בחיפה. יובהר כי במסגרת ההליך כאן לא ידוע לביהמ"ש מהו מקורו של החיוב, האם נצפה מקלט בחנות? האם שולמו אגרות החזקת מקלט ביחס לעסק זה בעבר? וכיוב'.

לאחר העברת הטיפול בהליכי הגבייה אל הנתבעת, פעלה הנתבעת להוצאת איגרות לתשלום החוב, אשר מוענו אל מען החנות. כמו כן, שלחה הנתבעת מסרונים בדבר קיומו של החוב אל בעלת העוסק המורשה (לשיטת הרשות) , התובעת 2.

בעקבות המסרונים שלחה התובעת 2 ביום 12/2/19, פניה אל הרשות ושם טענה כי חובות בגין בית מגוריה שולמו ביחס לתקופה האמורה ע"י בעלה ואסמכתאות צורפו.

מענה למכתב זה, בו מצוינת העובדה כי החוב נשוא דרישת התשלום הוא חוב שנצבר על שם העוסק המורשה אשר נוהל על שמה של התובעת 2, ביחס לחנות שנוהלה לכאורה בשדרות הנשיא 131, נשלח אל מען החנות.

ראוי להבהיר כי במסגרת מכתבה של התובעת 2 אל רשות השידור מיום 12/2/19 ציינה התובעת 2 כי היא מתייחסת למסרונים שהתקבלו אצלה. אין במסגרת המכתב כל אזכור למכתב שהגיע אל החנות בעניין. על אף הדברים, לא נשלח העתק מן המענה שערכה הרשות אמצעות מסרון הממוען אל הטלפון הנייד של התובעת 2.

החל מיום 3/6/20 ואילך החלו להינקט הליכים ע"י הנתבעת לגביית החוב וביניהם הליכים לעיקול רכב ולעיקול חשבונות בנק.

ביום 1/9/20, ולאחר שנודע לתובעת 2 על עיקול שהוטל בחשבון הבנק, פנתה התובעת פעם נוספת אל הרשות, באמצעות עורך דין מטעמה , והלינה על הטלת העיקול, תוך שהיא חוזרת וטוענת כי שילמה את כל החיובים השוטפים לטובת רשות השידור החלים על בית מגוריה.

תשובה לפניה זו נשלחה אל התובעת 2 , הפעם במען מגוריה, ביום 21/10/20, ושם הובהר כי עליה להמציא אישור ממס הכנסה המעיד על כך שלא ניהלה עסק בשם "מקום אחר" בתקופה הרלוונטית.
עוד צוין שם כי לאחר קבלת המסמכים "תיבחן" פנייתה של התובעת בעניין.

כאן המקום לציין כי מן האסמכתאות אשר צורפו ע"י התובעים, עולה כי צווי עיקול הופקו בימים 17/8/20 ו-19/8/20 (בבנק מזרחי טפחות ובבנק דיסקונט בהתאמה).
כפועל יוצא, דומה כי מכתבה של התובעת מיום 1/9/20 הופק לאחר הטלת העיקולים בשני הבנקים.

עוד יובהר כי בהודעות שהתקבלו מאת הבנקים, עלה כי העיקול מומש והכספים הועברו אל רשות האכיפה והגבייה. במכתבו של בנק דיסקונט, צוין מפורשות כי הסכום מיועד לחלוקה אך ורק לתיק המתנהל לטובת הרשות (רשות השידור).

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שבוצעו שני מימושים ביחס למלוא הסכום לעיקול.

הנתבעת טענה כי הסכום שהתקבל תחילה חולק בין כלל החובות הרובצים לחובת התובעים וכי מהסכום שהתקבל בשלב השני נותרה יתרה שהוחזרה .

תשובת בנק דיסקונט לצו העיקול מלמדת על היעדרם של תיקים נוספים (במסגרתם הוטל עיקול) והסכום שהוחזר עמד על סך של 2,639 ₪ מתוך 2,648 ₪ - סכום העיקול, עובדה התומכת בגרסת התובעים בדבר היעדרם של חובות נוספים.
נראה לכאורה כי ההפרש נובע מעלויות ההליכים בגין החוב לרשות בלבד.

לאורך כל הליכי הביצוע, חזרו התובעים וטענו כי לא ניהלו חנות בשם "מקום אחר" בכתובת המצוינת ע"י הנתבעת (או בכתובות אחרות שצוינו על ידם) וכן העלו טענות כי נוכח טענותיהם בעניין זה בפני הנתבעת היה על הנתבעת להימנע מנקיטת הליכי הביצוע בנסיבות העניין.

עוד טענו כי דרישת הנתבעת לפיה על התובעת 2 להמציא אישור ממס הכנסה לפיו לא היה בבעלות ה עסק בשם "מקום אחר" במועדים הרלוונטים היא דרישה שאיננה סבירה, שכן לא ניתן לשיטתם להפיק אישור כאמור.

אישור ממס הכנסה אשר יעיד על כלל העסקים אשר נוהלו ע"י התובעת 2, עפ"י העוסק המורשה שלה בשנים הרלוונטיות, לא הוצג לפני בית המשפט ואף לא מענה בכתב מאת רשויות המס המעיד על כך שלא ניתן להפיק אישור כפי שהתבקש.

התובעים צירפו לכתב התביעה אישור מרשויות המס בנוגע לעסק המתנהל על שמו של התובע 1 ואשר ניתן ללמוד ממנו על הגשת דיווחים בין השנים 2015-2020 ביחס לעסק זה, כמו גם על מענו הנוכחי של העסק. יחד עם זאת, אישור ביחס לעסק המתנהל/התנהל על שמה של התובעת 2 לא הוצג, וממילא כאמור לא צורפו אסמכתאות אשר יעידו על כך שבמועדים הרלוונטיים לא התנהל עסק ע"ש התובעת 2 במען הנקוב ובשם העסק המצוין במכתבי הנתבעת.

זאת ועוד, עיון במכתבי הנתבעת, אשר נשלחו לאחר הטלת העיקולים ובתגובה לפניות התובעים אל רשות השידור, מלמד על כך שהאישור האמור התבקש על מנת שניתן יהיה להעבירו לבחינה. אין בכך כדי ללמד על סמכות שניתנה לנתבעת לבחון בעצמה את נכונות החוב הנטען על ידי הרשות ולבטלו.

מכל אלו, מצאתי כי הליכי העיקול ננקטו רק לאחר שהתובעת 2 קיבלה מסרון בנוגע לחיובים, שגרה מכתב שאיננו מתייחס לחוב נשוא הליכי הביצוע ומכתב תשובה שוגר ע"י הנתבעת.

אילו שוגר המכתב באותו אופן שבו שוגרו ההתראות אשר זכו למענה מאת התובעת 2, קרי בדרך של משלוח מסרון, הרי שניתן היה לומר כי הנתבעת פעלה ללא דופי בעצם הטלת העיקולים, ואין בעובדה שהוטלו עיקולים במספר בנקים במקביל כדי ללמד על נקיטת הליכים ברשלנות ותוך זדון או כוונה להזיק.

העובדה שההליכים ננקטו לאחר שמכתב התשובה נשלח באמצעות שליח אל מען החנות, אין בה כדי לקבוע בנסיבות העניין דנן כי הנתבעת התרשלה באופן אכיפת החוב, שכן באותו שלב לא הועלתה כל טענה מטעם התובעת 2 לפיה החנות שברח' שדרות הנשיא 131 היא איננה חנות המנוהלת על ידה.

הטענות בנוגע להעדר ניהולה של החנות כאמור, הועלו רק לאחר שננקטו הליכי הגבייה ומענה ניתן מאותו מועד ואילך למען מגוריה של התובעת 2 ו/או לידי בא כוחה.

יוצא אם כן כי הנתבעת לא התרשלה באופן נקיטת ההליכים על ידה וכי יש לדחות את התביעה.

יובהר כי הואיל והטענה בדבר היעדר ניהולה של החנות בשדרות הנשיא 131 בחיפה לא הוכחה עד תום כאן (התובעת 2 לא העידה כאן, אישור רשויות המס אינו מתייחס לעסקים המתנהלים על שם התובעת 2) וממילא יש להעלותה לפני מפרק רשות השידור ולא לפני רשות האכיפה והגבייה, אשר איננה משמשת אלא כזרועו הארוכה של המפרק לצורך נקיטת הליכי הגבייה, הרי שאין באמור כאן כדי לקבוע מסמרות בסוגיה זו.

כך או אחרת, משלא הוכח להנחת דעתי כי לא היה חוב בנמצא, שחבה בו התובעת 2 כלפי הרשות, ומשממילא אין טענה ל"טעות" בזיהוי שטעתה בה הנתבעת כאן – הרי שלאור חזקת תקינות המעשה המנהלי שלא נסתרה כאן, אני קובעת כי אין בעצם הטלת העיקולים במקרה דנן כדי להצדיק חיוב מכח חוק איסור לשון הרע, ובעיקר לאור הוראות סעיפים 13(5) לחוק, 14, ו- 15(2), ביחד עם סעיף 16(א), וכי מכל מקום נוכח הוראות סעיף 17(2) לחוק אין מקום לחיוב הנתבעת כאן.

מכל האמור אני דוחה את התביעה.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסי סולימן
נתבע: רשות האכיפה והגבייה
שופט :
עורכי דין: