ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק נוימן נגד ועדת ערר מחוזית חיפה :

בפני כבוד ה שופט נאסר ג'השאן

העותרים
1.יצחק נוימן
2.צביה הורוביץ

נגד

המשיבים
1.ועדת ערר מחוזית חיפה
2.הועדה המקומית לתכנון ובניה - חיפה
3.מנחם שטרן

פסק דין

1. לפניי עתירה מנהלית כנגד החלטות המשיבה מס' 1 – ועדת הערר לתכנון ובנייה מחוז חיפה (להלן: " ועדת הערר"), מיום 15.03.2021, בגדרה נמחק הערר שהגישו העותרים מחמת העדר זכות ערר על-פי דין, וכנגד החלטת המשיבה מס' 2 – הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (להלן: "הועדה המקומית" או "המשיבה 2") אשר נתנה היתר למשיב מס' 3 לתוספת מרפסת זיזית בדירותו המהווה חלק מ בית משותף בגוש 12314, חלקה 16 הידוע כרחוב בר גיורא 15, חיפה (להלן: "הבית המשותף").

רקע והשתלשלות ההליכים בתמצית:

2. העותרים הם אחים שותפים לנכס – בעלי דירה בבית המשותף, מתגוררים מתחת לדירת המשיב 3 ( דירה המצויה מתחת לקומת הקרקע הצמודה למקלט הבניין), הגישו התנגדות לבקשת המשיב מס' 3, להיתר מס' 37/4766/13 לאישור הקמת מרפסת זיזית מברזל לדירתו בקומת הקרקע בבית המשותף (להלן: "הבקשה להיתר").

3. הבקשה להיתר הוגשה כבקשה התואמת תכנית בניין עיר, שאיננה כרוכה בהקלות ומשכך הוגשה ברישוי זמין במסלול מהיר לבקשות הנדונות בפני רשות הרישוי. כחלק ממסמכי הבקשה להיתר, המציא המשיב 3 לידי הועדה המקומית, חתימות של 26 מתוך 32 שותפיו לנכס אשר הסכימו לבקשה להיתר, וכן הציג המשיב, 3 אסמכתאות למשלוח דואר וידוע לשותפיו לנכס שלא חתמו כמסכימים לבקשה (נספח ג' ו-ד' לתשובת הועדה המקומית).

4. העותרים הודיעו שבכוונתם להתנגד לבקשה להיתר, במסגרת שני מכתבים שנשלחו לועדה המקומית, באמצעות בא כוחם דאז, אשר התקבלו באגף הרישוי בועדה המקומית ביום 30.06.2020 וביום 05.07.2020 (נספח ה' לתשובת הועדה המקומית). ביום 31.08.2020 הגישו העותרים כתב התנגדות מפורט מטעמם לבקשה להיתר, לידי הועדה המקומית. העותרים העלו בהתנגדותם טענות לגבי מטרדים שייגרמו להם במידה ותתקבל הבקשה להיתר, ובין היתר נטען כי המטבח המשמש סלון יהפו ך לחדר "טחוב" ללא אוורור; נטען כי המרפסת הבנויה פלדה "תכער באופן משמעותי את הבניין". עוד נטען כי במקום המרפסת עוברים צינורות מים וכי ייתכן והמשיב מס' 3 מתכוון להעביר את העמודים לחיזוק המפרסת , מתוך מרפסת העותרים. נטען עוד כי "יש לבדוק האם קיים מקור להוספת זכויות הבנייה" (נספח ה' לתשובת הועדה המקומית).

5. ביום 12.11.2020 דנה רשות הרישוי בבקשת המשיב 3 להיתר והחליטה לאשר את הבקשה. אין מחלוקת, כי התנגדות העותרים לא נכל לה בסדר היום של רשות הרישוי ואף צויין בפרוטוקול הדיון , כי העותרים שלפניי נמנים על " שותפים לנכס שלא חתמו על הבקשה ולא הגישו התנגדותם בכתב" (ראו פרוטוקול הדיון שצורף כנספח 18 לעתירה) . משכך אושרה הבקשה בתנאים הנוגעים בעיקרם לשיטת בינוי המרפסת.

6. ביום 06.01.2021 הגישו העותרים לועדת הערר, ערר על החלטת הועדה המקומית לאשר את הבקשה להיתר, ללא דיון בהתנגדות העותרים. בערר התבקשה ועדת הערר להורות על ביטול ההחלטה לקבלת ההיתר (נספח ו' לתשובת הועדה המקומית). בין היתר נטען כי הועדה המקומית לא דנה כלל בהתנגדותם. העותרים הוסיפו והגישו "ת וספת לכתב הערר" ובה הלינו על אי זימונם לטעון בפני הועדה המקומית בעל פה (ראו תוספת לטענות העותרים בפני ועדת הערר שצורפה כחלק מנספח ו' לתשובת הועדה המקומית).

7. ועדת הערר קבעה את הערר לדיון בפניה ביום 15.03.2021, באמצעות היוועדות חזותית. ביום 16.02.2021 הגישו העותרים לועדת הערר בקשה לקיים את הדיון בפני ועדת הערר כדיון פרונטלי ולא באמצעות היוועדות חזותית, וזאת מטעמים רפואיים (נספח 21 לעתירה) . בהחלטת ועדת הערר מיום 22.02.2021, בוטל הדיון הקבוע תוך שצוין כי כשיקבע התיק לדיון מחדש, ככל ויתאפשר לקיים דיון פרונטלי, כך ייקבע, או יינתן פתרון הולם אחר לעותרים (נספח ז' לתשובת הועדה המקומית).

8. ביני לביני, לאחר שהבחינה המשיבה 2 כי ההתנגדות שהגישו העותרים לא נידונה, ולנוכח הפגם שנפל בהליך הדיון בבקשת המשיב 3 למתן היתר הודיעה המשיבה 2 לעותרים כי בכוונתה לערוך דיון חוזר בבקשה למתן היתר וביקשה כי תוגש הודעה מוסכמת למחיקת הערר . מאחר והעותרים סירבו לתת הסכמתם למחיקת הערר, ביום 07.03.2021 הגישה המשיבה 2 לועדת הערר בקשה למחיקת הערר בה שצוין, כי בכוונתה לערוך דיון חוזר בבקשת המשיב 3 (נספח ח' לתשובת המשיבה 2).

9. דיון חוזר בבקשת המשיב 3 להיתר, נערך ביום 11.03.2021, בפני רשות הרישוי, אשר קבעה בהחלטתה מאותו יום, לאחר שבחנה את התנגדות העותרים, כי דין הבקשה להיתר להתקבל (ראו נספח ח' לתשובת המשיבה 2). הועדה השיבה למתנגדים- העותרים שלפניי, כי: " המרפסת ממוקמת בתחום קווי בניין ובשטח של 12 מ"ר כמותר, ואינה כרו כה בהקלה... המרפסת מוצגת עם אלמנט ניקוז בחזית ובחתך וחיבור קונסטרוקטיבי כנדרש... לעניין טענות המתנגדים ביחס להצללה תשיב הו ועדה כי לא הוצגה כל הדמיית הצללה המוכיחה כי מדובר בהפרעה תכנונית משמעותית המצדיקה את דחיית אישורה של המרפסת שהיא בגדר זכות מוקנית.. יש להבהיר, נ וכח הערר שהוגש, כי הבקשה אינה כרוכה בהקלה ועל כן לא נתונה למתנגדים זכות להגשת ערר בגין דחיית התנגדותם". בסיפא של החלטת ועדת הרישוי נקבע: "על מנת לאפשר לשכן/ים המתנגד/ים שלא חתם/ו על דבר הבקשה לפנות לערכאה השיפוטית המוסמכת (כל ערכאה על פי סמכותה בחוק, לרבות המפקחת על רישום המקרקעין ), באם ימצא/ו לנוכן לעשות זאת, ניתן יהיה להוציא את היתר הבניה בתום 30 יום ממועד המצאת החלטת רשות הרישוי, אלא אם כן עד למועד זה יתקבל במשרדנו צו מניעה חתום על ידי רשות שיפוטית ו/או מעין שיפטית מוסמכת, המצווה על רשות הרישוי אחרת".

10. ביום 15.03.2021 ניתנה החלטת ועדת הערר, בגדרה הורתה ועדת הערר על החזרת הדיון לועדה המקומית, על מנת שתקיים דיון בהתנגדות העותרים המפורטת ותבחן את הבקשה להיתר, לאור ההתנגדות ותוך התחשבות בנטען בה. לצד זאת, קבעה ועדת הערר כי אין לעותרים מעמד בפני ועדת הערר, שכן הבקשה להיתר מושא הערר, נדונה כבקשה התואמת את התכנית החלה על המקרקעין ואינה כרוכה ב "הקלה" או ב -"שימוש חורג", על כן התנגדות העותרים הוגשה מכוח היותם "שותפים לנכס" וועדת הערר אינה הפורום הנכון לבירור טענות כאלה. נקבע שככלל, למי שהתנגד לבקשה להיתר מכוח היותו שותף בנכס, לא קמה זכות לערור על החלטת הועדה המקומית, שכן זכות זו מוגבלת למתנגדים שהתנגדו לבקשה להיתר הכרוכה בהקלה או בשימוש חורג (מכוח סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, (להלן: " חוק התכנון והבניה")) (נספח ט' לתשובת המשיבה 2).

11. אין מחלוקת בין הצדדים כי ההחלטה השנייה של רשות הרישוי מטעם המשיבה 2, לא נשלחה לעותרים, כפי שמודה המשיבה 2 (ראו המבוא לתשובת המשיבה 2, וכן סעיף 18 לכתב התשובה מטעמה) , כאשר המשיבה מס' 2 מייחסת עובדה זו לטעות טכנית נוספת .

12. לאחר שניתנה החלטת ועדת הרישוי מיום 11.03.2021, הונפק על-ידי הועדה המקומית היתר בניה למשיב 3, לאחר שמולאו על-ידו התנאים הנדרשים.

13. לשלמות התמונה יצוין, כי יחד עם כתב "קדם עתירה", הוגשה בקשה למתן צו ביניים בגדרה התבקש בית המשפט להורות על הקפאת היתר הבניה שניתן עד לבירור העתירה שתוגש תוך 45 ימים. במסגרת הדיון שהתקיים בפניי ביום 03.06.2021, לאור הסכמת הצדדים ניתן צו ביניים המקפיא את היתר הבניה עד להכרעה בעתירה.

העתירה:

14. העותרים הגישו עתירה מנהלית מפורטת ומנומקת המשתרעת על פני כ-30 עמודים. בתמצית, מבקשים העותרים להורות על ביטול החלטת ועדת הערר וכן להורות על ביטול החלטת הועדה המקומית, אשר נעתרה לבקשת המשיב 3 להיתר לבניית המרפסת. נטען כי במסגרת קבלת ההחלטות הנ"ל, נפגעה זכותם להליך הוגן, לשקיפות מינימלית וזכויות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

15. העותרים המתגוררים בדירת מרתף מתחת לדירת המשיב 3, עמדו בעתירתם על מצבם הכלכלי הקשה ועל ייחודיות מצבם הבריאותי הקשה (מפאת צנעת הפרט ולבקשת העותרים, לא יבוא כל פירוט לגבי עניין זה) , וטענו כי בניית המרפסת מושא ההיתר תפגע בהם קשות, תביא להצללת הדירה, חסימת אוויר ותפגע בפרטיות שלהם.

16. נטען, כי ההחלטות מושא העתירה התקבלו תוך התעלמות מהעותרים ומההתנגדות שהוגשה על-ידם, שכן לא נשלחו להם החלטות רשות הרישוי שנתקבלו בעניין וכן נמנעה מהם האפשרות לטעון דבריהם בפני הגורמים המוסמכים, טרם קבלת ההחלט ות, לרבות בטרם ניתנה החלטת רשות הרשיוי הדוחה התנגדותם . נטען כי העותרים לא זומנו לדיונים שהתקיימו בפני הועדה המקומית, ואף לא בפני ועדת הערר טרם קבלת החלטתה. לטענת העותרים, אף לגופן של ההחלטות שהתקבלו, לא היתה התייחסות כלל לטענות שהעלו העותרים, בין היתר למפגעים הסביבתיים שייגרמו כתוצאה מבניית המרפסת, לפגיעה בפרטיות המתבטאת בכך שמעליהם תבנה מפרסת שלישית בדירת המשיב מס' 3 , ותוך התעלמות מהחשיבות שיש בקיום ההליך התכנוני כנדרש ומנסיבותיהם האישיות.
17. העותרים עמדו בהרחבה בעתירתם על התנהלות המשיבות 1-2 הנגועה לשיטתם באפליה, בחוסר הגינות ושקיפות כלפי העותרים ותוך סטייה מסדרי המנהל התקין. לטענת העותרים, הימנעות המשיבות 1-2 משימוש בסמכויות הנתונות להפסקת תהליך ההיתר, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, עולה כדי עצימת עיניים ומגיעה כדי הפרת חובת הנאמנות כלפי הציבור, פוגעת בשלטון החוק ובעקרון השוויון בין הפרט והרשות. העותרים הביאו בהרחבה טענות לגבי הנזק שייגרם להם כתוצאה מבניית המרפסת במיוחד לאור מצבם הרפואי.

תשובות המשיבים:

18. המשיבים הגישו כתבי תשובה וביקשו להורות על דחיית העתירה.
המשיבה 1 טענה כי העתירה אינה מגלה כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת ועדת הערר. נטען כי מדובר בהחלטת נכונה, מבוססת ומנומקת ולפיה אין לעותרים זכות ערר מהותית על-פי דין, מקום שמדובר בקשת ההיתר תואמת תכנית, היא אינה כרוכה בהקלה או בשימוש חורג, ולא נטען על-ידי העותרים אחרת בפני ועדת הערר.

19. באשר לטיעוני העותרים בעניין אי קיום דיון פרונטלי בפני ועדת הערר, טענה המשיבה 1 כי לא נפל דופי באי-זימון העותרים לדיון בפני ועדת הערר, שכן זכות העותרים לטעון בכתב לא קופחה, וזכות דיונית אחרת ממילא לא ניתנה לאף צד להליך. נטען כי בנסיבות העניין כאשר אין לעותרים זכות ערר מהותית על-פי הדין, אין הכרח בקיום דיון פרונטלי תוך השקעת משאבים מיותרים . עוד נטען כי החלטת ועדת הערר בבקשה לסילוק על הסף בלא קיום דיון, תואמת את סדרי העבודה הרגילים והמקובלים בועדת הערר. לצד האמור נטען כי אמנם ועדת הערר קבעה כי אין לעותרים זכות ערר בפניה, אולם לא התעלמה מהפגם הדיוני שנחשף בפניה ונתנה פתרון מתאים לעותרים ולפיו הוחזר התיק לדיון בפני הועדה המקומית, על מנת שתדון בהתנגדות העותרים לגופה.

20. אף המשיבה 2 ביקשה להורות על דחיית העתירה על הסף ולגופה. נטען כי הגם שנפלו ב התנהלות המשיבה מס' 2 פגמים, הרי פגמים אלה אינם יורדים לשורשו של עניין, ואינם גורעים מתקינות החלטתה השנייה של רשות הרישוי. נטען, כי רשות הרישוי ע רכה דיון חוזר בבקשת ההיתר ו התייחסה להתנגדות העותרים, ובבחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים מצאה כי דין הבקשה להיתר להתקבל. עפ"י המשיבה מס' 2 , מדובר בהחלטה מקצועית נכונה במישור התכנוני, מנומקת, מבוססת ואינה מצדיקה התערבותו של בית המשפט.

21. המשיבה 2 טענה כי היא פעלה בהתאם להוראות החוק המחייבות אותה לדון בבקשות להיתר שאינן כרוכות בהקלות, התואמות תכנית בניין עיר, ובמסגרת סמכויותיה כמוסד תכנון ורשות מנהלית. נטען כי יש לדחות את טענות העותרים לעניין הפלייתם על רקע חוקים שונים, מאחר והן נטענו בעלמא וללא כל ביסוס. מעבר לכך נטען כי חובתה של הועדה המקומית הנה לקבל ולהכריע בהתנגדויות המוגשות אליה בכתב, ואין עליה כל חובה סטטוטורית במתן זכות שימוע בעל -פה.

22. המשיבה 2 עוד התייחסה בהרחבה במסגרת תשובתה, לטעמים התכנוניים שהביאו לדחיית התנגדותם של העותרים לבקשה להיתר.

23. המשיב 3 גם הוא ביקש להורות על דחיית העתירה והצטרף לטיעונים שהועלו על-ידי המשיבות 1-2.

דיון והכרעה:

24. לאחר שעיינתי בהחלטותיהן של הועדה המקומית וועדת הערר, בטיעוני הצדדים, במסמכים שהונחו בפניי ועם כל ההבנה למצבם של העותרים ולטענות שהעלו, הגעתי למסקנה, כי דין העתירה להידחות. סבורני כי חלק מטענות העותרים לגבי מטרדים, מקומן אינו בפני בית המשפט המנהלי שאמור להכריע בסבירות ההחלטה התכנונית.

25. בטרם אתייחס לגופן של הטענות, אזכיר את נקודת המוצא לאורה יש לדון בעתירה דנן, היא שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו אמור כלל להחליף את שיקול דעתן של רשויות התכנון, ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתן המקצועי. הביקורת השיפוטית על החלטת רשות מנהלית מתמקדת בבחינת חוקיות ההליכים ובהליך קבלת ההחלטה על-ידי הרשות התכנונית, כאשר התערבות בית המשפט מוגבלת למקרים בהם נפל פגם בהחלטה התכנונית מן הסוג המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי (בג"ץ 11745/04 רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 8 (04.09.2008)). "התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות" (עע"מ 2418/05 מילוגרם נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פסקה 9 (24.11.2005)).

החלטת ועדת הערר:

26. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר המצדיק התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים. סבורני כי צדקה ועדת הערר בקביעתה, כי אין לעותרים זכות להגיש ערר בפניה לאור הוראות החוק והפסיקה בעניין זה. עוד צדקה ועדת הערר בקובעה כי יש להורות על החזרת הדיון לועדה המקומית, על מנת שתקיים דיון בבקשה להיתר, כשהתנגדות העותרים בפניה ובהתחשב בנטען בה.

27. ראשית, יש להבהיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה להיתר שהוגשה על-ידי המשיב 3, הנה בקשה התואמת תכנית בניין עיר ואיננה כרוכה בהקלה או בשימוש חורג (ראו החלטת רשות הריש וי בגדרה מפורט סוג הבקשה, נספח ח' לתשובת המשיבה 2). מכל מקום העותרים מעולם לא טענו אחרת ו כפועל יוצא מכך גם לא הוכיחו אחרת, ואף בעתיר תם שלפניי אינם טוענים כך.
מכאן, אדרש לשאלה שעניינה סמכות ועדת הערר להידרש לערר על החלטת הועדה המקומית ליתן היתר בניה, כאשר הועדה סבורה כי ההיתר תואם את תכנית המתאר הרלוונטית.

28. סעיף 12(ב)(א) לחוק התכנון והבניה קובע את סמכויות ועדת הערר, לדון ולהחליט בערר על החלטה של ועדת מקומית, רשות רישוי או של ועדה משותפת למספר ועדות מקומיות שבמחוז אחד, בכל עניין שבו ניתנת בחוק התכנון והבניה זכות ערר על החלטותיהן. הוראת החוק הקובעת את סמכותה של ועדת הערר להידרש לערר בעניין בקשה להיתר, קבועה בסעיף 152(א)(1) לחוק התכנון והבניה, שלהלן לשונו:

"הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות שהוגשה לפי הוראות סעיף 149(א) רשאי לערור בפני ועדת הערר תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה בדבר הסירוב או הדחיה, ואולם אין לערור על החלטה של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר בשל כך שמכון הבקרה שביצע בקרת תכן לבקשה להיתר קבע כי תוצאות הבקרה אינן תקינות ".

29. הנה כי כן, מלשון הסעיף עולה כי זכות הערר על החלטת רשות רישוי לועדת הערר, נתונה בשני מקרים: הראשון, כאשר נדחית בקשה לתת היתר; השני, מקרה בו הועדה המקומית דחתה התנגדות שהוגשה לפי הוראות סעיף 149(א) לחוק התכנון והבניה.

30. לעניין סמכות ועדת הערר לדון בהתנגדות להיתר בניה שניתן על-ידי הועדה המקומית, מקום שלא נטען כי הבקשה כרוכה בהקלה או בשימוש חורג, ראו הדברים שנקבעו בעע"מ 317/10 שפר נ' יניב, פסקה 15 (23.08.2012) (להלן: " עניין שפר"):

"לטעמי, מקום בו המתנגד למתן ההיתר לא מעלה טענה של סטיה מתכנית, אזי רואים את היתר הבניה כהיתר שניתן ב"מסלול הירוק" ותרופתו של המתנגד אינה בועדת הערר וממילא אין מקום לעיכוב במתן ההיתר. הרחבת סמכותה של ועדת הערר כמוצע לעיל - בנוסף למקרים המנויים במפורש בסעיף 152(א)(3) - היא באותם מקרים בהם המתנגד למתן ההיתר מעלה טענה כי ההיתר סוטה מתכנית. או-אז תבחן ועדת הערר את הטענה. היה ותמצא כי ההיתר סוטה מתכנית, תדון ועדת הערר לגופה של התנגדות. היה ותמצא ועדת הערר כי ההיתר תואם את התכנית החלה על האיזור, הרי שבכך יסתיים הדיון.
....
אני סבור כי טעמים של יעילות ומדיניות משפטית מטים את הכף לכיוון זה. דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות, ולהבדיל מטענות לגבי פגמים מינהליים שאינם קשורים בנושאים תכנוניים, כמו טענה לניגוד עניינים, שיידונו בבית המשפט לעניינים מינהליים".

כן ראו קביעת בית המשפט העליון בעע"מ 2015/08 בר און נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה – מטה יהודה, פסקה 5 (31.12.2012), בגדרו הפנה לאמור בעניין שפר הנ"ל .

31. כאמור, הבקשה להיתר מושא הדיון שהוגשה על-ידי המשיב 3, אינה כרוכה בהקלה או בשימוש חורג שכן מדובר בבקשה התואמת תכנית בניין עיר, על כן, התנגדות העותרים לא הוגשה לפי הוראות סעיף 149(א) לחוק התכנון והבניה שעניינו תנאים למתן היתר לשימוש חורג או למתן הקלות, או אישור תשריט חלוקת קרקע בסטייה מתכנית, אלא בהתאם להוראות תקנה 36(ב) לתקנות התכנון והבניה (רישוי הבניה), התשע"ו-2016, שעניינה התנגדות במסגרת יידוע בעלי זכויות במקרקעין בדבר הגשת הבקשה להיתר.
לפיכך, בהתאם להוראות החוק, אין לעותרים זכות לערור על ההחלטה של רשות הר ישוי בפני ועדת הערר. גם נימוקי ההתנגדות עליהם עמדנו לעיל אינם נוגעים, כהוא זה, לטענות שניתן להעלותן בהתנגדות לפי סעיף 149(א), שכן אין בהם כל זכר לחריגת הבקשה להיתר מן התכנית או מזכויות המוקנות לעותרים מכל התכנית.
32. ועוד, בטרם ניתנה החלטת ועדת הערר, גילתה המשיבה מס' 2 כי נפלה טעות כאשר לא התייחסה להתנגדות העותרים. משכך, ביקשה המשיבה מס' 2 לשוב ולדון בהתנגדות העותרים מחדש. לפיכך, ללא כל קשר לסמכות ועדת הערר לדון בטענות העותרים, לא היה מקום להותיר הערר תלוי ועומד מקום שהועדה המקומית אמורה לקבל החלטה חדשה ואף בכך לא נפל כל רבב בהחלטת ועדת הערר.

33. טוענים העותרים לפגיעה לכאורה בזכות והטיעון וכנגד אי זימונם לדיון פרונטלי בפני ועדת הערר, טרם מתן ההחלטה . אף בטענה זו לא מצאתי פגם המצדיק ביטול החלטת ועדת הערר. כאמור, לאחר זימון העותרים לדיון בפני ועדת הערר באמצעות היוועדות חזותית, כחלק ממתכונת העבודה בכלל מוסדות המדינה בעקבות מצב החירום שהוכרז בשל התפשטות נגיף הקורונה, ביקשו העותרים לקיים דיון פרונטלי חלף הדיון שנקבע מטעמים רפואיים. בעקבות הבקשה, ביטלה ועדת הערר את הדיון בהחלטתה מיום 22.02.2021, וקבעה כי כאשר ייקבע דיון בערר, יינתן פתרון מתאים עבור העוררים על-פי שיקול דעת ועדת הערר, ככל ולא יהיה ניתן לקיים דיון פרונטלי. אלא שדיון זה התייתר לאחר שהוגשה לועדת הערר הודעת הועדה המקומית לעניין רצונה להכריע בהתנגדות, ולפיכך ניתנה החלטת ועדת הערר מושא הדיון .

34. לסיכום, מאחר וממילא לא עמדה לעותרים זכות ערר מהותית על-פי דין בפני ועדת הערר, מקום וניתנה לעותרים הזדמנות להגיב בכתב לבקשה למחיקת הערר, ומקום שבכל מקרה, הערר התייתר אף בהתעלם מכך שלא עמדה לעותרים זכות ערר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת ועדת הערר או שנפגעה זכות הטיעון של העותרים. כפי שנטען על-ידי ב"כ המשיבה 1, וממילא לא הוכח בפניי אחרת, הכרעת ועדת הערר בבקשת הסילוק בלי לקיים דיון תואמת את סדרי העבודה המקובלים הנוהגים בועדת הערר, אשר בדרך כלל מכריעה בבקשות אלה על סמך החומר שהונח בפניה.

החלטת הועדה המקומית:

35. אף טענות העותרים כנגד החלטת הועדה המקומית דינן דחייה. אמנם נפלו טעויות בהתנהלות הועדה המקומית, כאשר תחילה התעלמה מן ההתנגדות והכריעה בבקשה מבלי להידרש להתנגדות , ולאחר מכן כאשר לא שלחה החלטות לעות רים. אולם כפי שאציין להלן לא קופחו זכויות העותרים , ובכל מקרה אין להתערב בהחלטת המשיבה מס' 2 לגופה.

36. כפי שציינתי לעיל, ההתנגדויות שהגישו העותרים אינ ן התנגדויות תכנוניות. בבחינת סבירות החלטה מנהלית, נקודת המוצא היא שאין בית המשפט משמש כטריבונל תכנון ואינו משים עצמו מומחה מקצועי לבחינתם של שיקולים תכנוניים. על בית המשפט לבחון אם נפל פגם בהליך או בשיקול הדעת שהופעל על-ידי מוסד התכנון, באספקלריה של הדין המנהלי והציבורי ( עניין שפר, פסקה 17). לעניין זה יפים הדברים שנקבעו בבג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות, פסקה 24 (20.11.2016):

"משנמצא לנו כי החלטת הוועדה המחוזית מעוגנת בשיקולים תכנוניים ראויים וסבירים, הרי ממילא לא נמצאה כל עילה להתערבותנו. בית משפט זה חזר ושנה פעמים-אין-ספור, מימיה הראשונים של המדינה, כי לא יתערב בהחלטות רשויות התכנון המבוססות של שיקולים תכנוניים מובהקים, כל עוד לא נפל בהן פגם חוקי. הרכבם ההטרוגני והמקצועי של מוסדות התכנון וההליכים הדיוניים לפיהם הם פועלים מבטיחים בירור מקצועי מקיף וראיה רחבה של ההיבטים והשיקולים התכנוניים השונים".

37. איני סבור כי נפלו פגמים בהחלטת רשות הרישוי או שההחלטה חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בהחלטה. כאמור, לאחר שהמשיבה 2 הבחינה בטעות שנפלה בעת מתן ההחלטה הראשונה מיום 12.11.2020, ערכה דיון חוזר בבקשת המשיב 3 להיתר, תוך והתייחסה להתנגדות שהוגשה מטעם העותרים.

38. מעיון בהחלטת רשות הרישוי מיום 11.03.2021 (נספח ח' לתשובת המשיבה 2), עולה כי במסגרת ההחלטה שהכריעה בהתנגדות העותרים, שקלה רשות הרישוי את כלל השיקולים המתבקשים בנסיבות העניין, ערכה איזון בין זכויות המשיב 3 לממש את זכויותיו המוקנות בהתבסס על תכנית מאושרת, והתייחסה לכל הטענות שהועלו על-ידי העותרים במסגרת התנגדותם, תוך שניתן מענה בין היתר , לטענת ההצללה, מיקום המרפסת וחומרי הגמר.

39. העותרים טוענים, כי החלטת רשות הרישוי התעלמה ממצבם הבריאותי שכן יש במתן ההיתר משום פגיעה בהם. במסגרת העתירה עמדו העותרים בהרחבה על מצבם הבריאותי וצירפו מסמכים רפואיים. עם כל ההבנה למצבם הרפואי של העותרים והקושי שהם חווים, אין בכך כדי להצדיק דחיית בקשת ההיתר המבוססת על זכויות מוקנות מכוח תכנית מאושרת. כאמור, עסקינן במוסד תכנון אשר אמור לבסס את החלטותיו, בעיקר, על שיקולים תכנוניים מקצועיים. טענות מעין אלה שהעלו העותרים מקומן להתברר בפני הערכאה המוסמכת (בית המשפט או המפקח על הבתים המשותפים), ובדין נהגה הועדה המקומית כאשר "הקפיאה" א ת ההיתר למשך שלושים ימים , על מנת לאפשר לעותרים לפנות לערכאה המוסמכת.
40. אף לא מצאתי בהתנהלות המשיבה 2 משום הפרה לחוקי היסוד כפי שנטען על-ידי העותרים. אמנם נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה 2 בעת נדרשה לבקשת המשיב 3 להיתר, ויש להצר על כך, אולם אין בכך כדי להביא לביטול החלטת רשות הרישוי המבוססת על שיקולים תכנוניים. מדובר בפגמים שרופאו: התנגדות העותרים נדונה לגופה, וההחלטות ה גיעו בסופו של יו ם לעותרים והם מיצו זכויותיהם על-ידי הגשת עתירה מנהלית שבמסגרתה ניתן צו ביניים.

41. טוענים העותרים כי על הועדה המקומית היה לקיים דיון פרונטלי. אני דוחה טענה זו. לא חלה חובה על הועדה המקומית להכריע בהתנגדויות לאחר עריכת דיון פרונטלי ומוסמכת הועדה להכ ריע בטענות הצדדים המועלים בכתב ללא זימונם.

42. העותרים העלו בעתירתם טענות לגבי אי קבלת מסמכים מן הגורמים המוסמכים. טענה זו הועלתה באופן כללי מבלי שפורטו אילו מסמכים לא הומצאו, וכיצד מסמכים אלה יכולים להוכיח אי סבירות שנפלה בהחלטות הנ"ל, לנוכח האמור בפסק דיני זה.

43. לסיכום, לא מצאתי כי נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר מחקה את הערר מחמת העדר זכות ערר על-פי דין. ועוד לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הועדה המקומית לאישור הבקשה להיתר, מדובר בהחלטה מידתית ואשר מצויה במתחם הסבירות. לא מצאתי כי זכויות העותרים לרבות להשמיע עמדתם קופחו.

44. יחד עם זאת, מתוך התחשבות במצבם של העותרים, ומאחר ניכר כי אינם בקיאים ברזי המשפט, אני מורה על הקפאת ההיתר למשך 30 ימים (ימי הפגרה במניין הימים) , על מנת לאפשר לעותרים למצות זכויותיהם בפני הערכאות המוסמכות.

45. העתירה נדחית אפוא בכפוף לאמור בסעיף 4 4. בנסיבות העניין ונוכח נסיבותיהם של העותרים, לא מצאתי מקום להשית עליהם הוצאות משפט או שכ"ט עו"ד .

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק נוימן
נתבע: ועדת ערר מחוזית חיפה
שופט :
עורכי דין: