ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עינית בע"מ נגד אהוד ויזמן :

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

עינית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עידן יעיש

נגד

הנתבע:

אהוד ויזמן
ע"י ב"כ עו"ד דוד עמיחי

פסק דין

תביעה שטרית, שעניינה שיק ע"ס 26,500 ₪ אשר נמשך לפקודתה של התובעת (על שם כינויה המסחרי PREMIUM -EYEWEAR) ע"י חברת סי אופטיק בע"מ ואשר חולל. נטען ע"י התובעת , כי ע"ח השיק שולם סך של 13,811 ₪, ומשכך נותר חוב ע"ס 12,689 ₪.
עניינה של התביעה דכאן, בדרישתה של התובעת לחייב בסכום החוב האמור את הנתבע, מר אהוד ויזמן, אשר צורף ע"י לשכת ההוצל"פ כחייב לתיק, זאת מכוח ערבותו הנטענת לחובות מושכת השטר.
א. תמצית טענות התובעת-
בין התובעת לבין חברת ויזמן אחזקות בע"מ (להלן: "ויזמן אחזקות"), נחתם הסכם לאספקת מוצרי אופטיקה שונים.
לצורך הבטחת התחייבויותיה של ויזמן אחזקות, חתמו בשולי ההסכם שני ערבים: הנתבע, מר אהוד ויזמן (להלן: "מר ויזמן"), וכן ערב נוסף בשם מייקל ביטון.
בשלב מסוים הודיעה חברת ויזמן, באמצעות נציגתה גב' מיטל ויזמן, כי הפעילות של חברת ויזמן אחזקות עוברת לידי חברת סי אופטיק בע"מ (להלן: "סי אופטיק") והתובעת הסתמכה על כך.
לראייה לתשלום חובותיה, העבירה חברת ויזמן אחזקות צ'קים של חברת סי אופטיק, ואולם השיקים חזרו. פניות למר ויזמן בדרישה, כי ישלם את החוב לא נענו. השיק הוגש אפוא לביצוע תוך שהתובעת עותרת לקבל חלק מתמורתו.
ב. תמצית טענות הנתבע-
הנתבע, מר ויזמן סבר, כי לא היה מקום לצרפו כחייב לתיק ההוצל"פ, וכי צירופו כחייב לתיק (בהחלטה מאוחרת לאחר פתיחת התיק) נעשה בחוסר סמכות עניינית.
לגוף הדברים נטען, כי ויזמן אחזקות הפסיקה את פעילות בתחילת שנת 2017 והחל משנה זו הפעילות מול התובעת הייתה עם חברת סי אופטיק בלבד, ומשכך אין ממש בטענה, כי ויזמן אחזקות מסרה שיקים של סי אופטיק.
לטענת הנתבע, ההסכם עליו חתם כערב היה ורק לטובת חברת ויזמן אחזקות ולא לטובת חברת סי אופטיק, ומשכך לא ניתן לעשות שימוש בערבותו, שעה שחובה של חברת סי אופטיק לא שולם.
אבהיר כבר עתה, כי טענות נוספות עלו בסיכומי הנתבע, בגדר הרחבת חזית לטעמי, ואליהן אתייחס בהמשך.
ג. המסגרת הדיונית-
לאחר שהוגשה על ידי הנתבע התנגדות לביצוע שטר (בטופס ייעודי, תוך סימון הרובריקה-בקשת התנגדות לביצוע שטר) הועברה ההתנגדות לבית משפט השלום ודיון נקבע ליום 21 באפריל 2021.
יוער, כי עוד ביום 10 בדצמבר 2020 הסבתי את שימת לבו של הנתבע (בהחלטה אשר ניתנה על גבי החלטת הרשמת המעבירה את התיק לשמיעה בבית משפט השלום), כי אינני יושב כערכאת ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ לצרפו כחייב וממילא שהליך זה אינו הליך ערעורי על החלטתה להוספת חייב.
חרף האמור, לא מצא לנכון הנתבע לפנות ללשכת ההוצל"פ בבקשה לביטול ההחלטה או לחלופין לא פנה בבקשת רשות ערעור על ההחלטה להוסיפו כחייב.
הדבר לא מנע מבעד הנתבע להעלות מחדש את טענתו בפתח הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן ביום 21 באפריל 2021. טענתו נדחתה על ידי במסגרת החלטתי מאותו היום. בהמשך הדיון ניתנה רשות להתגונן.
הצדדים לא הגיעו לידי הסכמות ומשכך הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר צביקה בן ברוך סמנכ"ל הכספים. הנתבע מצדו הפנה לתצהיר שצורף לבקשה למתן רשות להתגונן. לישיבת ההוכחות זומנה גם אשתו של מר ויזמן, גב' מיטל ויזמן (להלן: "גב' ויזמן"), זאת לבקשתה של התובעת.
ישיבת ההוכחות התקיימה לפניי ביום 19 ביולי 2021. בישיבה העידו מר בן ברוך מטעם התובעת וכן גב' ויזמן , מטעמו של הנתבע העיד הנתבע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
ד. דיון והכרעה -
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים סברתי, כי דין התביעה להתקבל במלואה, זאת נוכח הטעמים הבאים:
ד.1. המסד העובדתי אשר התחוור -
הסכם ההתקשרות שבין ויזמן אחזקות לבין התובעת אינו נושא תאריך, ואולם בשולי ההסכם מופיע תאריך שיגורו בפקס - יוני 2013 (להלן: " ההסכם"). ממילא שגם מר ויזמן מאשר בעדותו מיום 21 באפריל 2021, כי תחילת ההתקשרות עם התובעת הייתה בשנת 2013, וכי הוא עצמו חתם על ההסכם.
בחלקו התחתון של ההסכם (ובאותו עמוד ממש) שבין ויזמן אחזקות לבין התובעת (באותו עמוד ממש), מופיע כתב ערבות הנושא את הכותרת: " ערבות אוטונומית ובלתי מוגבלת" שעליו חתם הנתבע מר ויזמן ביחד עם אחר (להלן: "כתב הערבות"):

ביום 14 במאי 2017 פנתה גלי, נציגת התובעת, לגב' ויזמן בדוא"ל בזו הלשון:
"הי מיטל,
מה שלומך?
אודי אמר לי שאתם משנים את שם החברה והח.פ. שלה וכו'
אשמח לקבל את הפרטים החדשים בכדי לעדכן במערכת.
בברכת שבוע מצוין,
גלי".
למחרת היום (ביום 15 במאי 2017), השיבה גב' ויזמן לנציגת התובעת את הדברים הבאים:
"היי גלי אכן נפתחה חברה חדשה אליה העברנו את כל הפעילות של ויזמן הכל אותו דבר, שולחת לך צילום של רשם חברות ותעודת התאגדות בבקשה את כל החשבונות החל מעכשיו להוציא על סי אופטיק בע"מ תודה ויום נפלא".
לדוא"ל ששלחה גב' ויזמן צורפו שני קבצים -תעודת התאגדות חברה ותעודת עוסק מורשה. בישיבת ההוכחות הבהירה גב' ויזמן, כי בעלה (הנתבע מר ויזמן) מסר לה את אותם הקבצים.
יוער, כי בדיון אשר התקיים ביום 21 באפריל 2021 וכך גם בישיבת ההוכחות, אישר מר ויזמן, כי חברת סי אופטיק הינה חברה אשר מצויה בבעלותו המלאה (100%).
השיק מושא המחלוקת הינו שיק ע"ס 26,500 ₪ אשר נמשך ע"י סי אופטיק לטובת התובעת (זמ"פ ליום 20 בנובמבר 2017). השיק כאמור חולל ועל פי הנטען רק תמורתו שולמה.
יוער, כי ההתחשבנות המדויקת בין התובעת לבין סי אופטיק לא פורטה; לא ידוע מתי שילמה סי אופטיק על חשבון החוב ואף לא ידוע בעבור מה נמשך השיק. שאלות אלה לא מצריכות הכרעה לכאן או לכאן, שעה שבענייננו המחלוקת נסבה סביב טענות הערב, אשר טוען, כי ערבותו לא ניתנה לצורך הבטחת חובות סי אופטיק ובמסגרת ההתנגדות לא עלו טענות שכפרו בסכום החוב.
ד.2. הוכח להנחת דעתי, כי נוסח כתב הערבות שעליו חתם הנתבע חל גם על התחייבויות חברת סי אופטיק כלפי התובעת -
בסעיף 4 סיפא לכתב הערבות שעליו חתם מר ויזמן צוין בין היתר, כי:
"הערבות הינה תקפה גם לגבי רכישות שיבוצעו אצל עינית על ידי חברות קשורות/חברות אחיות לחברה לעיל ו/או שאנחנו בעלי עניין בחברות אלה".
משמעות הדברים הינה אם כן, כי טענתו של מר ויזמן, לפיה כתב הערבות הינו רק להתחייבויות ויזמן אחזקות אינה יכולה להתקבל, וודאי נוכח פרשנותו הרחבה של הסעיף בגדרו נטל על עצמו מר ויזמן חבויות נוספות כלפי חברות נוספת אשר קשורות בחברת ויזמן אחזקות או ביחס לחברות אחרות שמר ויזמן הוא בעל עניין בהן כדוגמת סי אופטיק.
בענייננו, אין מחלוקת (ר' עדותו של מר ויזמן ביום 21 באפריל 2021, עמ' 2-ש' 5-6, וכן ישיבת ההוכחות- עמ' 5 ש' 23-24), כי מר ויזמן הינו בעל המניות המלא והיחיד בחברת סי אופטיק (100%). מר ויזמן הוא אפוא בעל עניין בחברת סי אופטיק (בעל מניות מהותי, אשר מחזיק בכל האחזקה במניות; מר ויזמן אישר בעדותו כי הוא בע ל עניין בחברה זו), ומכאן שבהתאם להתחייבות שנטל על עצמו בכתב הערבות, מחויב הנתבע לשלם מכוח ערבותו, גם עבור התחייבויותיה של חברת סי אופטיק. די היה בכך לטעמי כדי לקבל את התביעה.
מבלי לגרוע מהמסקנה דלעיל, לפיה היותו של מר ויזמן "בעל עניין" בחברת סי אופטיק מקימה חבות מכוח סעיף 4 לכתב הערבות סבורני, כי ניתן היה להגיע לאותה התוצאה נוכח פרשנות תכליתית להגדרת "חברות קשורות/חברות אחיות" כאמור בסעיף 4 לכתב הערבות באופן שייקבע, כי הצדדים לא התכוונו לכך שחברת סי אופטיק תהיה חברה קשורה כמובנה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (טענה שממילא לא נטענה על ידי הנתבע), אלא התכוונו ליצור קשר וזיקה בין ערבותו של מר ויזמן לבין חברה חדשה שתמשיך ותבצע רכישות מול התובע או חברה אחרת הקשורה ישירות לנתבע . ואסביר:
בחודש מאי 2017 מודיעה ויזמן אחזקות לתובעת, כי כל הפעילות שלה עוברת לחברת סי אופטיק תוך שהיא מדגישה "הכל אותו דבר".
משמעות האמור הינה אם כן, כי מבחינתה של ויזמן אחזקות העברת הפעילות לחברת סי אופטיק, הייתה תוצאה ישירה של סגירת פעילות המשקפיים של חברת ויזמן אחזקות והעברתה לחברת סי אופטיק.
בנסיבות, ונוכח הזיקה המוחלטת בין העברת הפעילות מחברה א' לחברה ב' שוכנעתי, כי ניתן לראות במעבר הפעילות לחברת סי אופטיק כהמשך פעילות של חברה קשורה/אחות, וגם בשל כך חלה ערבותו של הנתבע מכוח סעיף 4 לכתב הערבות.
במסגרת סיכומיו, ניסה הנתבע להעלות מספר טענות ביחס לסעיף 4 לכתב הערבות (טענות שעלו למעשה לראשונה בסיכומים):
נטען (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19 ביולי 2021), כי: "הסעיף 4 לכתב הערבות אומר שאני מוכן להיות ערב לחברות האחריות הקשורות, התובעת לא צרפה לראיותיה תדפיס של חוב שכביכול חייבת חברת וייזמן ואפילו לא של חברת סי אופטיק. מכאן שאין בפני בית המשפט ראייה שקיים חוב". דין טענה זו להידחות- טענה לפיה החוב לא הוכח לא נטענה במסגרת ההתנגדות והיא מועלית לראשונה בסיכומים. מעבר לכך, טענה זו יכולה להוות טענה הגנה לחבות, אך אין היא מאיינת את החבות של הנתבע אשר קמה נוכח הוראות סעיף 4 סיפא לכתב הערבות.
נטען (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 19 ביולי 2021), כי: "התובעת לא רצתה לעשות שימוש בסעיף זה [סעיף 4- הח"מ] הייתה צריכה להגיש תביעה כספית בהתאם לערבות ואז הנתבע היה טוען את טענותיו ובית המשפט היא פוסק כך או אחרת". דין טענה זו להידחות. כתב הערבות קושר ישירות בין הנתבע לבין רכישות עתידיות מהתובעת באמצעות חברות קשורות אחרות או שלנתבע עניין בהן. מעת שהוכח (כמו בענייננו), כי שיק של חברה חדשה שהקים התובע, שנמשך לפקודת התובע חולל, הרי שהערבות תקפה ומחייבת, ואין כל עילה שבדין לחייב את התובעת להגיש תביעה כספית ולא תביעה שטרית.
יוער, כי הנתבע ניסה אף להיאחז (לראשונה) בסעיף 5 לכתב הערבות אשר קובע, כי:
"מכוח ערבות זאת תהיו רשאים בין השאר להגיש נגדנו בקשת ביצוע על פי שטרות או שיקים של החברה וכתב זה ייחשב כאילו התייחס במפורש לכל שיק ושיק בנפרד...".
נוכח הוראות הסעיף , ביקש הנתבע ללמוד, כי הוא מאפשר הגשת בקשה לביצוע שטר שתוגש אך ורק ביחס לשיקים של ויזמן אחזקות שיחולו. אינני מקבל פרשנות דווקנית זו של הנתבע, זאת בשים לב להוראות המרחיבות של סעיף 4 לכתב הערבות, כמו גם בשים לב לכך, כי סעיף 5 לכתב הערבות מנוסח כ-"תהיו רשאים בין השאר", היינו- בין השאר רשאית התובעת להגיש לביצוע שיקים של חברת ויזמן אחזקות , ואולם הדבר אינו גורע מהאפשרות העומדת לתובעת מכוח הוראות כתב הערבות להגיש לביצוע גם שיקים של חברות אחרות שבהן קשור מר ויזמן, חברות שמבצעות רכישות מהתובעת ואינן פורעות את חובן. זוהי התכלית של כתב הערבות וטענות ההגנה בהקשר זה הינן מוקשות.
ד.3. דיני החוזים וחובת תום הלב מחייבים אף הם את חיובו של הנתבע בחובות סי אופטיק מכוח כתב הערבות -
ערבות כהגדרתה בסעיף 1 ל חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), הינה התחייבות לפרוע חיובו של צד שלישי.
על היחסים שבין ערב לבין נושה חלים בשינויים המחויבים, גם הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים").
ר' לעניין זה את שנפסק ע"י כבוד השופט מצא בפסק הדין המנחה, ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' אלן ליפרט, פ"ד מז (3) 309 (1992), בעמוד 333: "כן חלות על יחסי הערב והנושה, בשינוים המחויבים, הוראות חוק החוזים (חלק כללי), לרבות החובה לנהוג זה בזה בדרך מקובלת".
בענייננו וכעולה מההתכתבויות אשר צורפו לתצהיר העדות הראשית של התובעת, באה פנייה (בע"פ) מצד הנתבע בדבר שינוי שם החברה (פנייה שהביאה את נציגת התובעת לפנות) ולאחריה באה הודעה סדורה בכתב מטעמה של אשתו (הדירקטורית בויזמן אחזקות), לפיה הפעילות של ויזמן אחזקות עוברת לסי אופטיק, וכי "הכל נשאר אותו דבר".
מצג זה, לפיו "הכל נשאר אותו דבר" מלמד על רצון להוסיף ולשמר את הקשר מול התובעת באותה המתכונת בדיוק, כאשר הדבר היחיד שמשתנה הוא שם החברה (מויזמן אחזקות לסי אופטיק). להבנתי- המצג שהציגה גב' ויזמן הלכה למעשה הוא, כי כל הבטוחות שניתנו מחייבות ותקפות ובכלל זה, גם ערבותו של הנתבע.
כאן המקום לציין ולהדגיש, כי הנתבע לא העלה כל טענה לפיה מצגים אלה של אשתו ניתנו בחוסר סמכות או לא היו מקובלים עליו. ודוק- הנתבע נחשף כבר בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן לדוא"ל ששלחה גב' ויזמן, אלא שהוא מטעמיו שלו נמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית ומתן גרסה שיש בה התמודדות עם הדברים. לא הועלת על ידו כל טענה לפיה דבריה של אשתו לא היו מקובלים עליו; כי לא ידע עליהם; כי לא הסכים לתוכן הדברים; כי התוכן לא שיקף את הבנתו ועוד. ברי, כי שתיקתו של הנתבע בהקשר זה נזקפת לחובתו.
מכאן, שטענתו של הנתבע לפיה כתב הערבות מתייחס רק לחובות ויזמן אחזקות, הינה טענה פשטנית וחסרה שאינה מתמודדות עם המסמכים הנוספים אשר הוחלפו בין הצדדים, וממילא שנוכח אותן התכתבויות, היא אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו.

ד.4. מבלי לגרוע מכל האמור ולמען הזהירות - ערבות יכולה להיות גם בעל פה ובענייננו שוכנעתי, כי הנתבע הסכים לערוב לחובות סי אופטיק -
ערבות יכולה להיקשר גם בעל פה. ראו, פר"ק (מחוזי ת"א) 55200-01-17 עו"ד פיני יניב, בעל תפקיד בית המשפט בקבוצת גמול נ' יצחק גוילי, רו״ח (פורסם בנבו, 18.06.2019):
"ודוק: העובדה שערבותו של גוילי ניתנה בעל פה, ולא הועלתה על הכתב במסגרת כתב ערבות, אינה גורעת כהוא זה מתוקפה המחייב, שכן חוק הערבות איננו מתנה את תוקפה של ערבות בהעלאתה על הכתב, ואין מחלוקת על כך שערבות יכול שתינתן כהתחייבות או הסכם בעל פה. נזכיר שסעיף 3 לחוק הערבות קובע כי : "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה. ואם היתה הערבות על פי צו של רשות- משנמסר כתב הערבות לרשות". מכאן שככלל, אין מניעה שערבות תינתן גם בעל פה, בלא שתועלה על הכתב, ובלבד שהודעה על דבר התחייבותו של הערב נמסרה לנושה, כמו בעניננו."
לאחר שמיעת עדותה של גב' ויזמן התחוור, כי תפקידה בחברת ויזמן בעת משלוח הדוא"ל לתובעת היה לסייע לבעלה הנתבע ולהעביר מסמכים אשר ביקש. ר' עמ' 3 ו- 4 לפרוטוקול מיום 19 ביולי 2021 :

"ש. במייל את מצרפת שני קבצים, מי הביא לך את הקבצים הללו?
ת. מה זה מי הביא לי?
ש. מי נתן לך אותם?
ת. אודי בעלי נתן לי את שני הדברים האלה.
ש. מה היה תפקידך בחברת ויזמן?
ת. שום דבר, אני אשתו של אודי ועזרתי לו בכל נושא הניירת".

הדברים שנאמרו מלמדים, כי הגם שגב' ויזמן החזיקה בתפקיד פורמאלי בחברת ויזמן אחזקות (דירקטורית), הרי שהלכה למעשה לא היה לה תפקיד אלא לסייע לבעלה הנתבע.
מתחוור אפוא, כי גם מאחורי משלוח הודעת הדוא"ל מיום 15 במאי 2017, בגדרה הודיעה גב' ויזמן על העברת הפעילות לחברת סי אופטיק, עמד למעשה בעלה הנתבע אשר הנחה אותה לשלוח את הקבצים אשר צורפו להודעה על שינוי הפעילות (תדפיס רשם חברות ורישיון עוסק) , וכעולה מפנייתה של נציגת התובעת מיום 14 במאי 2017, הפנייה על העברת הפעילות באה למעשה ממנו.
משמעות הדברים הינה אפוא, כי הודעתה של גב' ויזמן לפי העברת הפעילות מויזמן אחזקות לסי אופטיק, תוך ציון העובדה, כי: "נפתחה חברה חדשה אליה העברנו את כל הפעילות של ויזמן הכל אותו דבר" [ההדגשות אינן במקור], הייתה גם על דעתה של בעלה הנתבע ושיקפה להנחת דעתי את הסכמתו להוסיף ולשמש כערב ישיר לחובותיה של חברת סי אופטיק כלפי התובעת. כמובא לעיל, ההימנעות ממתן גרסה עובדתית מצד הנתבע ביחס להתכתבות האמורה, כמו גם העברת הפעילות נזקפת לחובתו של הנתבע.
ד.5. נושאים נוספים שיש להידרש אליהם -
את עיקר יהבו הפנה הנתבע לסוגיית צירופו השגוי להליך על ידי רשמת ההוצל"פ. כפי שהבהרתי לעיל, אינני יושב כערכאת ערעור על החלטות לשכת ההוצל"פ וככל שסבר הנתבע, כי החלטה זו הינה שגויה, יכול היה לעתור בבקשה לבטלה, או להגיש בקשת רשות ערעור, אלא שהוא לא עשה כן (הלכה למעשה עמדו לנתבע שני ערוצים מקבילים- הגשת בר"ע על ההחלטה המינהלית להוספת חייב בהתאם להוראות סעיף 80 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967; או אף הגשת בקשה לביטול החלטה בהתאם לתקנה 27(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1967) . תחת זאת הוגש על ידו טופס התנגדות לביצוע שטר, ומכאן שההליך הועבר לשמיעה בבית משפט השלום.
יוער, כי שימת לבו של הנתבע הוסבה לסוגיה זו בהחלטתי עוד מחודש דצמבר 2020, אלא שהוא, מטעמיו שלו לא מצא לנכון לפנות ללשכת ההוצל"פ או להגיש בקשת רשות ערעור ומכאן שאין לו אלא להלין על עצמו בהקשר ז ה. וודאי שבהליך זה לא יינתן לנתבע יתרון דיוני חלף בר"ע וטענותיו בהקשר זה לא ישמעו, כאשר ממילא לטענות בדבר הצירוף אין נפקות שעה שהוכחה חבות מכוח השטר.
למעלה מן הצורך, הלכה פסוקה היא, כי אין מניעה להורות על צירוף חייב נוסף לתיק קיים, ואולם על רשם ההוצל"פ החובה לשקול בקשה לצירוף חייב בזהירות רבה (ראו בר"ע (ת"א) 1223/08 אליהו אוזן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, 26.5.2009). הנתבע נמנע מלצרף מסמכים כלשהם מתיק ההוצל"פ, לרבות את ההחלטות המורות על צירופו כחייב. תחת זאת הגישה התובעת לתיק את מסמכי ההוצל"פ מהם עולה, כי ההחלטות בדבר הצירוף ניתנו לאחר בחינה קפדנית של הטענות ורק לאחר פניות רבות מצד התובעת. ללמדך, כי רשם ההוצל"פ פעל בזהירות המתבקשת. על האמור תוסיף את העובדה, כי נוכח תוצאות הליך זה המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבע ערב מכוח ערבותו לחובות סי אופטיק ובדין הוא התווסף כחייב לתיק.
הימנעות מהבאת ראיות ע"י הנתבע- הנתבע לא גילה במסגרת התנגדותו, כי אשתו פנתה לתובעת בזמן אמת וביקשה, כי הפעילות תועבר מויזמן אחזקות לסי אופטיק; הייתה זו התובעת אשר הטיחה בנתבע את הדברים במהלך הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. מעת שכך, מצופה היה מהנתבע לבקש ולזמנה למתן עדות לצורך הבהרת הדברים, ובכלל זה מתן הסבר למשפט: "הכל אותו דבר". דא עקא שהנתבע בחר שלא לעשות כן ומי שזימן את גב' ויזמן למתן עדות הייתה התובעת. התנהלות זו נזקפת לחובת הנתבע. עמדתי על הדברים בהרחבה לעיל.
טענות הנתבע בסיכומיו לפיהן החוב לא הוכח הינן טענות חדשות שלא נטענו "בזמן אמת". הנתבע לא חלק בהתנגדותו על גובה החוב.
עוד העלה הנתבע טענות אשר מתייחסות לסעיף 57 (ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] וטען, כי כתב הערבות צריך היה להראות התייחסות ספציפית לשיקים ספציפיים ובהיעדר התייחסות ספציפית לא ניתן להידרש לכתב הערבות. אינני יכול לקבל טענה זו (זאת מבלי לגרוע מכך, כי מדובר בהרחבת חזית ובטענה חדשה). אין צורך, כי כתב הערבות יתייחס לשיקים שטרם ניתנו ובענייננו ישנה התייחסות ברורה לכך, כי כתב הערבות עשוי להביא לנקיטת הליכי משפטיים לרבות הליכים שטריים עתידיים , תוך שמצוין, כי: "כתב זה ייחשב כאילו התייחס במפורש לכל שיק ושיק בנפרד" (ס' 5 לכתב הערבות). כאמור לעיל, סעיף 5 מנוסח באופן רחב, במילים "בין השאר", ומכאן שאין מניעה מכוחו להגשת בקשה לביצוע שיקים שניתנו על ידי חברת סי אופטיק שהנתבע הוא בעל המניות היחידי בה, ובכל מקרה כתב הערבות מפורט דיו ולא ניתן לומר, כי מדובר בערבות כללית שהפתיעה את הנתבע.
עוד טען הנתבע, כי במסגרת הבקשה לצירוף חייב (בהוצל"פ), העלתה התובעת טענה לפיה השיק של סי אופטיק ניתן לצורך כיסוי חובות ויזמן אחזקות ואילו טענה זו סותרת את הטענות הנטענות דכאן. מעבר לעובדה, כי מדובר בטענה שלא נטענה בהתנגדות, הרי שאין בטענה זו כדי לסייע לנתבע, שכן גם במסגרת הליכי ההוצל"פ טענת התובעת הייתה, כי הנתבע ערב גם לכיסוי חובות סי אופטיק מכוח ערבותו. אין בכך כל הרחבת חזית. ניתן היה לבחון את הטענה אם היה טוען הנתבע, כי סי אופטיק לא נותרה חייבת דבר, אלא שהוא- מטעמיו שלו לא טען לגוף החוב. ממילא גם שהטענה חזרה על עצמה במשתמע גם בתצהירו של נציג התובעת.
הוסיף עוד וטען הנתבע, כי אין בנמצא כתב תביעה כנגדו, בהיעדר בקשה לביצוע שטר מתוקנת שהוגשה ללשכת ההוצל"פ לאחר הוספתו כחייב . דין טענה זו להידחות. שהרי, קיימת החלטה של רשמת ההוצל"פ שהורתה על הוספתו כחייב לתיק ההוצל"פ מכוח ערבותו. החלטה זו לא חייבה הגשת טופס בקשת ביצוע מתוקן ומכאן שיש לראות את ההחלטה כמי שהוסיפה אותו הלכה למעשה כחייב נוסף לבקשת הביצוע שהוגשה.
ה. סוף דבר ותוצאת פסק הדין -
דין התביעה להתקבל במלואה, ומשכך אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ מספר 523504-01-19.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 2,500 ₪ (שכר העדה- אשתו של הנתבע והוצאות זימונה); וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין וככל שלא ישולמו ניתן יהיה לצרפם כהגדלת חוב בתיק ההוצל"פ כנגד הנתבע.

המזכירות תדוור לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עינית בע"מ
נתבע: אהוד ויזמן
שופט :
עורכי דין: