ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואב רוברט טריגאלו נגד רשות הטבע והגנים :

בפני כבוד השופטת תמר בזק רפפורט

העותר

יואב רוברט טריגאלו
על ידי ב"כ עו"ד גלעד פינקלשטיין ועו"ד רועי זלוצובר

נגד

המשיבה
רשות הטבע והגנים, חטיבת פיקוח ואכיפה
באמצעות הלשכה המשפטית של הרשות
על ידי ב"כ עו"ד נירית אהרון

פסק דין

לפניי עתירה להורות למשיבה ליתן לעותר היתר לייבוא דג נוי מסוג פוטמוטריגון ג'בוטי מרביית שבי סלקטיבי, וריאציה אלבינו פרל (להלן – הדג).

לטענת העותר, עד לתחילת שנת 2020 החזיק הוא בדג פוטמוטריגון ג'בוטי שנרכש בארץ באופן חוקי. ביום 3.5.20 פנה העותר למשיבה בבקשה למתן היתר לייבוא הדג לישראל מתאילנד. בקשת העותר סורבה, תוך שהמשיבה עמדה על סירובה גם לאחר פניה חוזרת של העותר, לרבות פגישה שהתקיימה בין העותר לבין אנשי המקצוע במשיבה. מכאן העתירה, בה טוען העותר כי המשיבה חרגה מסמכותה בסירובה ליתן את מסמך היתר הייבוא ואף חרגה ממתחם הסבירות בהפעלת שיקול דעתה בשאלת ההיתר, ובכך פגעה בזכות הקניין של העותר. בעתירה נטען כי מדובר בדג ש"הונדס במעבדה", כך שאין לראותו כ"ערך טבע מוגן" וממילא לא מוסמכת המשיבה ליתן לגביו היתר יבוא.

לטענת העותר בעתירה, החלטת המשיבה איננה מסתמכת על מקורות מדעיים סבירים, אלא על מיתוסים, ומכל מקום מדובר ב"דג מעבדה" שגדל מזה דורות ברביית שבי סלקטיבי, והוא הונדס גנטית בתאילנד למטרות רבייה כך שהמשיבה מחויבת לאפשר את הייבוא.

בכתב התשובה פירטה המשיבה את הבסיס המשפטי והמדעי להחלטה וצורפה חוות דעתו של ד"ר נעם לידר, מנהל אגף האקולוגיה וחטיבת המדע ברשות הטבע והגנים. בחוות הדעת צויין, כי המין המבוקש לייבוא, פטמוטריגון ג'בוטי (ג'בוטי פרל סטינגריי), הוא אחד ממיני המטרה העיקריים של סחר לא חוקי בברזיל. הוא רשום בברזיל, שהוא מין ייחודי לה, בקטגוריה של מינים אסורים הנמצאים במצב שימור מדאיג מאוד. מאז שנת 2017 נמנה הדג על סוג שהמדיניות היא שלא להתיר את יבואו לישראל . עוד צוין כי מדובר בדג המשתייך למשפחה שהיא מין ארסי העלול לגרום לפציעה חמורה באדם. בהינתן אלו אין מקום להתיר את יבוא הדג לישראל.

העותר, באמצעות בא כוחו, הגיב לכתב התשובה בתגובה רחבה מפורטת ביותר, בה טוען הוא לסתירות פנימיות מדעיות בעמדת המשיבה: ראשית, נטען בהרחבה, תוך הפנייה למאמרים שאליהם הפנה ד"ר לידר, כי הדג איננו מסוכן לאדם. עוד נטען כי אין מקום להימנעות מהיתר ייבוא בשל נימוקי קיימות, משום שמדובר במופע לבקן של דג ש"מוכרח להיות מהונדס", שאלמלא כן, לא ניתן היה לרוכשו בשווקים בינלאומיים בהיקפים כה גדולים, כפי שניתן לרכוש את הדג דנן. עוד נטען, כי ד"ר לידר הסתמך באופן שגוי ומטעה על טבלת נתונים מעמותת IUCN, האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע, משום שבמסמך שצירף מופיע הדג תחת הקטגוריה NE"" ((Not Evaluated. אלא במסמך שצורף לא הובאה קטגורית "DD" (Data Deficient) הקיימת במקביל , קטגוריה המוקדשת למינים לגביהם אין די מידע המאפשר להעריך את סיכון ההכחדה שלהם, אך לטענת העותר, ה-IUCN רואה חשיבות פחותה עד מאוד בחקר מינים שבקטגוריה זו, ובה מצוי הדג דנן. העותר מבקש להדגיש, כי אפשר בהחלט שקיים טעם משפטי לאסור סחר בטריגוני נהרות שנמשו מן הנהר, אך כשמדובר בדג שנוצר ברביית שבי סלקטיבי, אין לכך הצדקה, אלא אדרבא, ריבוי השבי של טריגונים הוא רצוי וראוי.

עוד נטען כי קיימות ראיות ישירות לכך שהדג דנן איננו דג שמקורו בטבע, אלא מדובר בדג "מבוית". על רקע זה נטען כי מעולם לא הוכחד מין מבוית. כל תכונותיו של הדג מעידות על כך שהוא מבוית, כך שאין הצדקה למנוע את ייבואו לישראל.

בנוסף נטען בכתב התשובה, כי בעבר ניתן אישור לייבוא טריגון נהרות ל אותו ספק ממנו מעוניין העותר לייבא את הדג ואף צורף מסמך. עוד נטען כי מדיניות המשיבה לגבי ייבוא של דגים אחרים מלמדת כי אין איסור החזקה גורף של חיות מסוכנות. כמו כן נטען, כי העותר הציג למשיבה אישור CITES. בהקשר זה, בדיון היום הובא לפניי מסמך מיום 15.2.21, תוך שנטען כי דומה לו צירף העותר בזמנו לבקשתו, המתיר את ייצוא הדג מתאילנד. במסמך מופיע סימון "IIIC", ובדיון נאמר כי סימון זה מעיד על כך שמדובר בדג שנקוב בתוספת השלישית לאמנה ושמקורו ברביית שבי. עוד נטען לאפליה אל מול מר נווה מלכי מחנות "הדג המעופף", לגביו נטען כי הוא קיבל היתר החזקה לטריגון הנהרות, וככל הנראה, הוא גם סוחר בטריגון הנהרות. בדיון היום טען ב"כ העותר כי מדובר במדיניות דרקונית, גורפת ובלתי סבירה האוסרת על ייבוא ואף טען כי יסודו של הסירוב בשיקולים זרים.

דיון

בתמצית
כפי שיפורט, אינני סבורה כי המשיבה חרגה מסמכותה שעה שסירבה ליתן לעותר רישיון לייבוא הדג דנן. מדובר בסמכות המעוגנת בדין, בקשר עם דג שנמנה על מין שמפורט באמנה עליה חתומה מדינת ישראל ככזה שנדרש לגביו שיתוף פעולה של הצדדים לאמנה בפיקוח על הסחר בו, לאור פניית צד לאמנה (ממשלת ברזיל) בקשר אליו. אף אינני סבורה כי קיימת הצדקה להתערבות במדיניות מחמירה וזהירה שבחרה המשיבה לנקוט בכל הנוגע ליבוא על מנת לסייע לרשות בצד לאמנה במאמציה לפיקוח על הסחר במין המדובר, בהתאם להערכתה המקצועית של המשיבה ומומחיה כי קיים חשש שמדובר בדג שהוא פרי סחר אסור במין שבסכנה .

למעשה, נראה מן העתירה כי אין העותר חולק על קיומה של סמכות חוקית להגבלת יבוא טריגוני נהרות שניצודו מהטבע (למשל סעיף 117 לתשובה לתגובה). עיקר טענתו היא כי הדג שבהבאתו לישראל חפץ הוא, נוצר ברביית שבי סלקטיבי רבת שנים , וככזה, לא קיים כל חשש להכחדת המין עליו הוא נמנה, וממילא אין הצדקה עניינית שלא ליתן היתר לייבואו.

עמדתה המקצועית של המשיבה בענין זה נתמכה בחוות דעת מומחה מפורטת הנסמכת על פרסומים מקצועיים. העותר חולק על האמור בחוות הדעת, ולמולה לא עומדת חוות דעת נגדית בידי מומחה מטעם העותר. לא זו אף זו, חלק ניכר מטענות העותר כנגד חוות הדעת לא באו בפני המשיבה אלא במסגרת תגובה לכתב התשובה, וממילא לא התבררו לגופן. טענות מסוג זה דורשות ליבון מקצועי ובירור בידי נציגי המשיבה המופקדים על כך , ולא במסגרת עתירה מינהלית. כעולה מחילופי הדברים שבין העותר לבין נציגי המשיבה עובר להגשת העתירה, נאותה המשיבה להוסיף ולשמוע את העותר, ואף הוצע לו להציג חוות דעת מטעמו בתמיכה לטענותיו. מהלך זה לא מוצה בידי העותר קודם להגשת העתירה, וברי כי עתירה מינהלית איננה המסגרת המתאימה לליבון מקצועי מעין זה, בטרם מוצו בירורים ודיונים ישירים מול הרשות. לנוכח הטענות המקצועיות הרבות שהועלו לראשונה ב מסגרת התיק, על העותר למצות את הבירור מול המשיבה, לרבות על דרך הצגת חוות דעת מומחה בתמיכה לטענתו כי מדובר בדג שאיננו פרי הפרת הוראות הרשויות בברזיל. לאחר מכן, במידת הצורך וככל שתהיינה בפיו טענות המצדיקות עתירה, יוכל להגיש כזו. בשלב הנוכחי, דין העתירה להידחות, תוך שפתוח בפני העותר ערוץ ההידברות הישיר מול המשיבה לשם בירור ענייני, מקצועי וממצה של טענותיו.

אפרט.

סמכותה החוקית של המשיבה לאשר או להימנע מלאשר את ייבוא הדג

בשנת 1975 נכנסה לתוקף אמנה בדבר סחר בין-לאומי במינים של חיית בר וצמחיית בר הנתונים בסכנה (Convention on International Trade in Endangered Species of Wild Fauna and Flora) (להלן – האמנה). האמנה נכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 17.3.1980 (כתבי אמנה 913, כרך 27, עמ' 224), לאחר שאושררה בהחלטת ממשלה מיום 11.2.19, תוך שנקבע כי מנהל רשות שמורות הטבע יהא "הרשות המינהלית" כמשמעותה באמנה, וכי רשות שמורות הטבע תהא "הרשות המדעית" כמשמעותה באמנה. האמנה נקלטה בדין הישראלי, בין היתר, באמצעות הכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (יישום האמנה בדבר סחר בין לאומי במינים של חיית בר וצמחיית בר הנתונים בסכנה) (ערכי טבע מוגנים), תשס"ד-2004, אשר מיישמת את הוראות האמנה.

האמנה מבוססת על שלושה נספחים, שדין שונה למינים הנזכרים בכל אחד מהם: נספח 1 כולל מינים הנתונים באיום של הכחדה, הנפגעים או העלולים להיפגע על ידי סחר. כאמור בסעיף 2(1) לאמנה, "הסחר בפרטים של מינים אלה חייב להיות כפוף להסדרה קפדנית במיוחד, כדי שלא לסכן סיכון נוסף את הישארותם בחיים, ויש להרשותו אך ורק בנסיבות החורגות מן הרגיל"; נספח 2 כולל מינים שעלולים להיות באיום של הכחדה, אלא אם הסחר בהם יהיה כפוף להסדרה קפדנית, כך שהסחר במינים אלו ייעשה כך שיביא לפיקוח יעיל; נספח 3 כולל מינים שצד לאמנה "מזהה אותם ככפופים להסדרה בתוך תחום שיפוטו, לשם מניעתו או הגבלתו של ניצול, וכמזקיקים את שיתוף הפעולה של צדדים אחרים בפיקוח על הסחר". סעיף 2(4) לאמנה קובע, כי הצדדים לאמנה "לא ירשו סחר במינים הכלולים בנספחים 1, 2 ו-3, זולת בהתאם להוראותיה של אמנה זו", אף שסעיף 14 לאמנה מבהיר כי אין מניעה להחמרה בדין הפנימי מעבר להוראותיה של האמנה.

אשר לדג דנן – החל מינואר 2017 נכלל הסוג פוטמוטריגון בנספח 3 לאמנה, לאחר שברזיל, שהינה צד לאמנה, ביקשה מצדדים אחרים עזרה בבקרת סחר במינים מסוג זה. כאמור בחוות דעתו של ד"ר לידר, ממשלת ברזיל נקטה צעד זה כתוצאה מהיקף הסחר הבלתי חוקי הגדול במינים אלו בתחומה, שכלל גם מינים שעד לאחרונה לא תוארו באופן מספק על ידי המדע.

משנמנה הדג על מין המנוי בנספח 3 לאמנה, טעון ייבוא של פרט ממין זה הצגת תעודת מוצא מטעם הרשות הניהולית של מדינת הייצוא, כי הפרט לא הושג מתוך הפרת החוקים להגנת החי והצומח של אותה מדינה.

בנוסף, סעיף 33ד לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק הגנים והשמורות), אוסר על סחר ב"ערך טבע מוגן", אלא על פי היתר כללי או מיוחד מאת המנהל. בס"ק ה' שם מוגדר "סחר", בין היתר, כ"ייבוא".

פוטמוטריגון הוא סוג הנמנה על סדרה שהוכרזה כ"ערך טבע מוגן" בהכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), תשס"ה-2005, בהיותו שייך למחלקת דגי סחוס ונמנה על סדרת הבטאים (Batoitea). כלומר, כל המינים בסדרת הבטאים, כולל פוטמוטריגון, הם "ערכי טבע מוגנים".

מהאמור עולה כי המשיבה מוסמכת לאשר – או להימנע מלאשר – ייבוא פוטמוטריגון ארצה, הן מכוח האמנה והן מכוח סמכותה על פי חוק הגנים והשמורות.
אף שכאמור, בטיעוניו בתגובה לתשובה גרס העותר כי קיים בסיס משפטי למניעת ייבוא טריגוני נהרות שנצודו בנהרות בברזיל (למשל בסעיף 117 לתגובה לתשובה נאמר: "העותר מבקש לשוב ולהדגיש כי אפשר בהחלט שקיים טעם משפטי לאסור סחר בטריגוני נהרות שנמשו מן הנהר, אלא שדיון המשיבה בסכנת ההכחדה, שנעשה באופן שגוי ומרתיע שלא לצורך, מחטיא את תכלית הייבוא אותו מבקש העותר להתיר – דהיינו, ייבוא דג שנוצר בשבי ברבייה סלקטיבית"), בדיון הועלתה טענה כי בע"פ (ח"י) 2007/02 עובדיה רני נ' מדינת ישראל – הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (פורסם במאגרים; 12.9.02). נקבע כי לא ניתן להגדיר חיה שלא הגיעה לארץ כדרך הטבע כ"ערך טבע מוגן", וכך גם לגבי הדג דנן.

אלא שסעיף 33 לחוק הגנים והשמורות הדורש את היתר המשיבה לצורך סחר ב"ערך טבע מוגן", מגדיר "סחר", בין היתר, כ"ייבוא". נוכח כך, לא נראה כי במקרה דנן עומדת הטענה לאי תחולה לגבי חיה שלא הגיע ארצה בדרך טבעית (בשונה מעניין עובדיה רני, שם לא היה מדובר בייבוא).

משסעיף 33 לחוק מורה, כי ייבוא של "ערך טבע מוגן" לישראל דורש היתר מהמשיבה. ממילא ברי כי מדובר ב"ערך טבע מוגן" שנמצא מחוץ לישראל הטעון היתר, ויש לדחות את הטענה שהעלה העותר בהקשר זה במועד הדיון .

אשר לטענה שבעתירה כאילו החוק איננו חל על הדג דנן משום שאין מדובר בדג מן הטבע, אלא בדג שהוא פיתוח הנדסי המיועד לאקווריום בלבד, ולמעשה, איננו מסוגל לחיות בטבע – ר אשית, טענת העותר כי מדובר ב פרט דג שהוא "פיתוח הנדסי" כנטען בעתירה, טרם הוכחה. אמנם העותר משוכנע כי אלו פני הדברים, אך לא צורפה חוות דעת מומחה הקובעת כי כך הוא (כך גם באשר לטענה שהועלתה בתגובה לכתב התשובה, ללא שהועלתה בפני המשיב ה וללא תמיכתה בחוות דעת, כי מדובר בדג ממין שמתרבה בשבי שנים רבות, כך שאיננו יכול להיות פרי סחר אסור מברזיל). שנית, אף אילו הוכח כי מדובר במדובר בדג מרביית שבי סלקטיבי, אין בכך כדי לשלול את סמכות המשיבה שכן סמכויות המשיבה הינן לגבי מיני חיות, ולא לגבי פרטים. כלומר: גם יבוא של פרט מרביית שבי של סוג חיה שנספחי האמנה חלים עליו, דורש אישור מהמשיבה.
בענייננו, מדובר בדג הנמנה על סדרת הבטאידים שהינה "ערך טבע מוגן" על פי חוק הגנים והשמורות ונמנה על הסוג פוטמוטריגון הנכלל בנספח השלישי לאמנה. דג מעין זה מחייב היתר מהמשיבה וגם על כך דומה שאין העותר חולק, שהרי הסעד המבוקש בעתירה הוא מתן היתר לייבוא הדג.

לסיכום נקודה זו: למשיבה סמכות חוקית לאשר או להימנע מלאשר יבוא פוטמוטריגון ג'בוטי לישראל.

לגוף העניין
על רקע הסמכות החוקית הכללית, נחוץ בירור האם מאפייניו הספציפיים של הדג שבמחלוקת מצדיקים הימנעות מאישור יבוא אם לאו . כפי שיפורט, שאלה זו היא שאלה מקצועית שהוכרעה בידי המשיבה כפי שהוכרעה על יסוד תשתית מספקת שאיננה מצדיקה התערבות . לא הוצגה תשתית מספקת לטענה כי הימנעות המשיבה מלהנפיק את ההיתר המבוקש בשלב הנוכחי איננה סבירה .

עמדתה של המשיבה מבוססת על חוות דעתו של ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה בחטיבת המדע והשימור אצל המשיבה משנת 2007, שהינו, כאמור בחוות הדעת, בעל השכלה אקדמית גבוהה ואף בעל ניסיון מעשי בתחומים הרלבנטיים לחוות הדעת.

כאמור בחוות הדעת, הדג דנן, נמנה על משפחת טריגוני הנהרות, השייכת למחלקת דגי הסחוס ובתוכה לתת-מחלקת מחויצי זימים. תת-מחלקה זו כולל את כלל מיני הכרישים, הבטאים והכימרות. טריגוני הנהרות שייכים לעל סדרת הבטאים.

בשנת 2017 עדכנה המשיבה את מסמך המדיניות שלה בנושא ייבוא ערכי טבע ימיים מוגנים, לאחר שפורסם להערות הציבור. על פי האמור בכתב התשובה, המדיניות העדכנית מאפשרת ייבוא של מינים רבים שבעבר נאסר ייבואם, כשלמעשה, רק קבוצה אחת של דגים המונה את הדג דנן (מחויצי זימים) – הכוללת כרישים, בטאים וכימרות, נאסרה באופן גורף לסחר מטעמים הנוגעים לשמירת טבע עולמי. מסמך המדיניות קובע כי ייבוא פרטי מקבוצה זו ייבחן פרטנית לאקווריומים הפתוחים לציבור הרחב, ובתנאי שהמוסד יעמוד בהנחיות מדיניות החזקת חיות בר בשבייה של המשיבה.
בחוות דעתו מסביר ד"ר לידר כי ההחלטה העקרונית בדבר איסור ייבוא מחויצי זימים נובעת ממצב השימור המדאיג של מינים רבים מסוג זה.

באופן קונקרטי, בכל הנוגע לטריגוני נהרות מסוג פוטמוטריגון, מציין ד"ר לידר כי קבוצת מומחים של CITES העלתה את הממצאים הבאים לגביהם:

"• הסחר הבינלאומי מהווה איום משמעותי על חלק ממיני טריגוני הנהרות בדרום אמריקה. סחר חוצה גבולות לא חוקי ולא מבוקר נפוץ באזור. קיים חשש שמינים אנדמיים (ייחודיים לאזור גיאוגרפי מוגבל), כולל מינים שטרם תוארו מדעית באופן מספק, עלולים להיות בסיכון, במיוחד אם יש להם טווח גיאוגרפי מוגבל מאוד. נדירות וסיכון להכחדה מגדילים מאוד את הביקוש והמחיר בשווקים מסוימים.
בדומה לדגי סחוס אחרים, טריגוני נהרות מתאפיינים בכושר רבייה נמוך, קצב גדילה איטי, בגרות מינית מאוחרת ומספר צאצאים קטן. תכונות אלו הופכות מינים אלו להיות רגישים מאוד לניצול יתר.
הביולוגיה והאקולוגיה של מינים רבים אינם ידועים מספיק. יתר על כן הטקסונומיה של הסוג עדיין לא נפתרה ולא כל המינים תוארו ע"י המדע.
בעולם, ובמיוחד בדרום מזרח-אסיה, מתפתחת תעשייה של גידול שבי מוצלח של מספר מיני טריגון נהרות, הן עבור שווקים מקומיים והן עבור ייצוא לאזורים אחרים בעולם. למרות שהתלות של תעשיית דגי הנוי העולמית בדגים שנתפסו בטבע באמזונס יורדת, קיים גם חשש כי הביקוש למינים חדשים, מיוחדים ונדירים מובילים לכך שפרטים עדיין נתפסים באופן לא חוקי מהטבע, מוברחים אל מחוץ לגבולות המדינה ו"מולבנים" בשוק העולמי, תוך מצג שווא של גידול שבי".

בחוות הדעת מסביר ד"ר לידר, כי המשרד להגנת הסביבה של ברזיל פרסם מסמך הנחיות מפורט על מנת לסייע ביישום ההגנה בידי המדינות שהן צד לאמנה. ד"ר לידר מציין, כי בכל הנוגע לפוטמוטריגון ג'בוטי (ג'בוטי פרל סטינגריי) עולה ממסמך ההנחיות כך :

"• המין הוא אחד ממיני המטרה העיקריים של סחר לא חוקי בברזיל. פרטים מוברחים דרך הנהרות לפרו וקולומביה, ומשם מיוצאים ומגיעים בסופו של דבר לשווקי דגי הנוי העולמיים. הקונים העיקריים הם ממדינות באירופה ובאסיה.
המין רשום בברזיל בקטגוריה של מינים אסורים הנמצאים במצב שימור מדאיג מאוד ( Forbidden Species of Major Concern). לכידת המין לצרכי שוק הנוי אסורה בברזיל.
מדובר על מין אנדמי (ייחודי) לברזיל, שתפוצתו מוגבלת אך ורק למערכת נהר ה- Tapajos בברזיל.
המין הוגדר ע"י המדע רק בשנת 2016. כלומר, קרוב לוודאי שהוא נסחר בשוק הבינלאומי לפני כן ללא הבקרה המתאימה ע"י הרשויות בברזיל, באשר למקור ולזמן שבו פרטים אלו הוברחו לחו"ל".

על רקע זה מציין ד"ר לידר, כאמור, כי בשנת 2017 גובשה מדיניות המשיבה בכל הנוגע לייבוא דגים, על מנת לאפשר עיסוק בתחביב גידול דגי אקווריום ולהקטין את הרגולציה על ייבוא דגים, תוך שמירה על ערכי טבע. מדיניות זו אוסרת על ייבוא של מספר מינים מצומצם בשל מסוכנות או סיכון לפלישה. בכל הנוגע למין שבו עסקינן, הוא נמנה על תת מחלקת Elasmobranchii הכוללת כרישים, בטאים וכימרות, שנאסר לסחר מטעמים הנוגעים לשמירת טבע עולמי. עם זאת, מסמך המדיניות קובע כי ייבוא פרטי מקבוצה זו ייבחן פרטנית לאקווריומים פתוחים לציבור הרחב. הטעם לכך, כפי שמסביר ד"ר לידר בחוות דעתו, הוא מצב השימור המדאיג של מינים רבים מסוג זה.

בכל הנוגע למין הספציפי בו מדובר, מציין ד"ר לידר כי משעה שמין זה הוגדר ע"י המדע רק בשנת 2016, קיים חשש שחלק מגידול השבי המוצהר מחוץ לברזיל מייצג למעשה גידול שנעשה בניגוד לחוק, גידול שמקורו בהברחות עבר ש"הולבנו". בהקשר זה מטעים ד"ר לידר, כי הידע המועט הקיים בשלב זה לגבי הדג ומצב שימורו, מצדיק שימוש ב"עיקרון הזהירות המונעת" בכל הנוגע למתן היתר לייבואו .

לטענת העותר, אף אם המדיניות הכללית בכל הנוגע לטריגוני נהרות מוצדקת, אין לה מקום בכל הנוגע לדג אותו מבוקש לייבא עתה, שכן מדובר "בדג שנוצר במעבדה באמצעות הנדסה גנטית ברביית שבי סלקטיבי" (סעיף 89 לתגובה). עוד נטען בתגובה, כי העובדה שמדובר בוריאצית לבקן של הדג מלמדת על כך שמדובר בדג ש"מוכרח להיות מהונדס". נטען כי דברי המשיבה בכל הנוגע למופע לבקן של דג מן הטבע אינם מסבירים כיצד ייתכנו כמויות מסחריות של דג מסוג זה, כפי שנטען שקיים במקרה דנן, מופרכים בהתחשב בקצב הרבייה של דגים מהסוג המדובר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו, סבורה אני לא הוצגה תשתית להתערבות בגישה הזהירה שמאמצת המשיבה בכל הנוגע לייבוא פוטמוטריגון ג'בוטי לישראל. גישה זו נובעת מעמדתו המקצועית של מומחה המשיבה, בהסתמך על ממצאים של קבוצות חוקרים, כמו גם מסמך הנחיות מפורט מטעם המשרד להגנת הסביבה של ברזיל בכל הנוגע למין דנן, שהוא מין אנדמי (ייחודי) לברזיל. בהקשר זה הטעימה המשיבה, כי עוד המדיניות שאומצה ב 2017 במטרה להקל רגולטורית על ייבוא דגים ואלמוגים, תוך שמירה על המגוון הביולוגי הימי בים-סוף, בים-התיכון ובעולם, מונעת בפועל ייבוא של היקף מוגבל של מינים. אין כל פסול במדיניות זו כשלעצמה התואמת את תפקידיה של המשיבה מכוח החוק ומכוח האמנה.

כאמור, נראה שהעותר איננו מתנגד עקרונית לאיסור דיג או למגבלות שתכליתן הגנה על טריגוני נהרות ועיקר טענתו כי מדובר בדג "שהונדס במעבדה" ושלא ייתכן שמקורו מן הטבע. לתמיכה בטענה זו, העלה העותר טענות שונות בתגובה לכתב התשובה, טענות שעיקרן לא בא בפני המשיבה עובר להחלטתה, ושאינן נתמכות בחוות דעת מומחה. בהתחשב בכך, אין מקום להכרעה בהן לראשונה בעתירה. כך, למשל, באשר לטענה כי "מופע לבקן מוכרח להיות מהונדס"; כך גם באשר לטענה אודות "היפותזת הלבקן שהתרסקה" ועוד שלל טענות מקצועיות, שכאמור, אינן נתמכות בחוות דעת של מומחה, שהועלו בעתירה ובעיקר בתגובה.

אינני מקבלת את טענת העותר, כי הצגת מסמך של רשות לפי אמנת CITES ממדינת הייצוא, תאילנד, מחייבת את המשיבה להתיר את ייבוא הדג. כפי שציינה המשיבה, צד לאמנת CITES מחויב לסטנדרט שבאמנה כסטנדרט שלא ניתן לפחות ממנו, אך ניתן להחמיר עליו, כפי שנקבע במפורש באמנה. משכך פועלת המשיבה בגדרי סמכותה, אין מקום להתערבות בית המשפט.

בהקשר זה מציינת המשיבה בכתב התשובה כי מדיניות דומה למדיניותה בכל הנוגע לפוטמוטריגון ג'בוטי אומצה בשוק האירופי המשותף. אמנם בתגובה לתשובה טוען ב"כ העותר כי במספר מדינות באירופה ניתן לרכוש את הדג המדובר באופן חופשי. אלא שבדומה לטענות מקצועיות ועובדתיות נוספות, גם טענה זו לא הובאה בפני המשיבה עובר להגשת העתירה . מה גם שהעובדה שבמרשתת מוצעים דגים מסוימים למכירה, איננה מלמדת על כך שלא קיימות מגבלות ייבוא. כך, ייתכן שקיימות מגבלות ייבוא שאינן מקוימות; ייתכן שניתן היתר לייבוא אותם דגים לאחר שהוצגה בפני הרשויות באותן מדינות תשתית ראייתית מספקת לכך שמדובר, כטענת העותר, בדג "מהונדס" שאין מקורו בהברחה ועוד . כך או אחרת, על פי התשתית הראייתית שבאה בפני המשיבה, התקבלה החלטה על בסיס מקצועי, שאיננה מצדיקה התערבות.

אשר לטענת האפליה אל מול מר נווה מלכי – המשיבה הבהירה כי לא ניתן מטעמה היתר לייבוא הדג ובדיון הוסבר כי אצל מר מלכי מוחזקים טריגונים שנתפסו אצל אנשים, לאחר שהוחזקו שלא כדין ואף התנהל הליך משפטי בעניינם. הטריגונים נמצאים אצל מר נווה מלכי בתור "מקלט" ולא ניתן היתר לייבואם לישראל.

אשר לטענות כי אין מדובר בדג מסוכן לאדם וכי המשיבה מאפשרת יבוא של דגים בעלי דרגת מסוכנות דומה – כעולה מדברי המשיבה, ההערכה בדבר הסיכון שעלול להיווצר מטיפול בדג בשל הארס שבעוקץ שבזנבו, איננה עומדת כשלעצמה כטעם בלעדי לאי מתן אישור לייבוא. העובדה שמדובר במין ש לגביו קיימת סכנת הכחדה, היא שהובילה לסירוב . הסכנה שבדג עשויה הייתה להביא להגבלת אישור הייבוא בתנאים מסוימים, ולא לאיסור גורף. משבשלב זה עמדת המשיבה, שלא ראיתי הצדקה להתערב בה, הינה שאין לאפשר את ייבוא הדג לישראל, על מנת להגן על ערכי טבע, ממילא לא עומדים על הפרק התנאים הספציפיים להיתר הנגזרים ממידת הסיכון לאדם ואין מקום לקביעה כזו או אחרת בהליך משפטי בשלב הנוכחי .

בשולי הדברים ובטרם סיום

במועד הדיון הציג ב"כ העותר מסמך מרשות CITES בתאילנד אודות הדג שבמחלוקת, תוך שציין שאף שהמסמך לא צורף לעתירה, שכן הונפק הוא הוא לאחר הגשתה, מסמך דומה צורף לבקשה כפי שהובאה בפני המשיבה, והמסמך שמוצג בדיון הינו נוסח מעודכן (למשל עמ' 5 ש' 12). ב"כ המשיבה ציינה כי בעותק הבקשה המקורית שבידיה, אין היא רואה שצורף מסמך כזה (ע מ' 6 ש' 34).

על רקע זה בסמוך לאחר הדיון, הגיש ב"כ העותר בקשה לצירוף אסמכתא אליה צורף המסמך שלא צורף לעתירה, תוך שנטען כי ב"כ הרשות אמרה בדיון דבר שקר, משום שהמסמך צורף לבקשה במקור, וכי מדבריה יש ללמוד כי הרשות לא עיינה בבקשה, ובהתאם יש לחייב את הרשות ואף את באת כוחה בהוצאות. ב"כ המשיבה הגיבה לבקשה לגופה, צירפה מסמכים בתגובה, ומחתה כנגד צורת ההתבטאות.

מעיון במה שהוגש בידי הצדדים נראה המסמך שהובא בדיון איננו עדכון של מסמך שהובא בפני המשיבה במקור הבקשה, אלא מסמך שונה: המסמך שצורף בזמנו לא מוען לעותר אלא לאחר שמענו בארה"ב, והוא גם לא התייחס אל הדג שבמחלוקת, אלא לפוטמוטריגון מסוג אחר.

אני דוחה אפוא את הטענות הקשות שהעלה ב"כ העותר בהקשר זה כנגד המשיבה וכנגד באת כוחה, ובוודאי כך באשר לדרישת ב"כ העותר לחיוב הצד שכנגד בהוצאות בענין.

לשלמות התמונה יצויין כי על אף עוצמת הטיעון מצד העותר בסוגיה זו, שלא נראה שהיה לה מקום לגופה, הלכה למעשה לא נראה כי מדובר בענין בעל חשיבות להכרעה בעתירה. אמנם, אי צירוף המסמך לבקשה מלמד כי הלכה למעשה, לא ניתן היה להיעתר לבקשה כפי שהוגשה . אלא שלא נראה כי הדבר נוגע למחלוקת שבעתירה, משום שעמדת המשיבה היא שאף אילו צורף המסמך כנדרש, לא היה ניתן להיעתר לבקשה, בשל הטעמים האמורים. עם זאת, ההימנעות מלצרף לבקשת האישור מסמך שאין חולק כי מבלעדיו לא ניתן להעתר לבקשה, מדגיש ומדגים את העובדה שמדובר בעתירה שהוגשה בטרם מיצוי הליכים והידברות מול הרשות.

אשר על כן, משלא הוצג נימוק המצדיק התערבות בשיקול דעתה המקצועי של המשיבה, העתירה נדחית.

העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪. מובהר כי סכום זה נקבע, בין היתר, בהתחשב ה התנהלות הדיונית.

ניתן היום, י' אב תשפ"א, 19 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יואב רוברט טריגאלו
נתבע: רשות הטבע והגנים
שופט :
עורכי דין: