ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פאתן אנסיירי נגד סוהיר מנסור לחאם :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובעת

פאתן אנסיירי

נגד

הנתבעת

סוהיר מנסור לחאם

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך 16,600 ₪ בגין שמלות ערב שהזמינה הנתבעת, לכאורה, בהזמנה אישית מהתובעת.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת התובעת, הנתבעת רכשה מהתובעת שתי שמלות ערב בהזמנה אישית מחו"ל, כאשר במועד ההזמנה הובהר לנתבעת כי לא ניתן לבטל את הזמנת השמלות, מרגע שהשמלות הוזמנו במיוחד עבור הנתבעת ונתפרו על פי מידותיה. הוסכם כי מחיר השמלות יעמוד על סך 14,300 ₪.

התובעת הזמינה עבור הנתבעת את השמלות וסוכם כי בעת איסופן מהתובעת תשלם הנתבעת את עלות השמלות. בעת שהגיעו השמלות זימנה התובעת את הנתבעת בכדי למדוד את השמלות ותואם מועד לתיקונים סופיים עם התופרת. אלא שהנתבעת לא הגיעה למדידה שנקבעה עם התופרת ולא הגיעה לאסוף את השמלות ולא שילמה עבורן. בשיחת שנערכו בין הצדדים סירבה הנתבעת לשלם בעבור השמלות.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי במהלך חודש יולי 2018 הנתבעת ביקרה יחד עם ביתה בחנות של התובעת לצורך רכישת שמלות לאירוע חתונת בתה שהיה אמור להתקיים ביום 29.8.18. לאחר הביקור הראשון מצאה חן בעיני הנתבעת שמלה, אותה החליטה לרכוש ביום 21.7.18, אולם נמסר לה כי השמלה נמכרה. באותו היום הודיעה התובעת לנתבעת כי היא טסה לחו"ל על מנת לייבא בגדים ושבהמשך היום היא תשלח לה תמונות לשמלות שונות שתעיין בהן ותגיד לה מה מוצא חן בעיניה בכדי שתביא אותם לחנות וככל ותרצה לרכוש עם הגעתם לארץ, רק אז תקנה ותשלם עבורם.

עוד טוענת הנתבעת, כי ביום 21.7.18 שלחה התובעת תמונות של שמלות שונות לנתבעת, ולמחרת ביקשה ליצור קשר טלפוני עמה. לאחר שיחה טלפונית ביקשה התובעת את מידותיה של הנתבעת רק בכדי לדעת אילו מידות להביא. עוד התחייבה התובעת כי תביא את השמלות לארץ עד ליום 10.8.18 בכדי שיישאר לנתבעת מספיק זמן למצוא שמלה חלופית, במידה והשמלות לא ימצאו חן בעיניה.

ביום 9.8.18 יום לפני הבטחת התובעת להגעת השמלות הנתבעת פנתה לתובעת על מנת לברר היכן הבגדים, התובעת הודיעה לה כי הבגדים יגיעו אולי ביום 14-15 באוגוסט. נטען כי התובעת משכה בסחבת את הנתבעת עד ליום 15/8/18, שבועיים לפני חתונת בתה, ובאותו היום בשעות הבוקר הודיעה לנתבעת כי השמלות הגיעו והנתבעת מחוסר ברירה ועל אף לחץ הזמנים הלכה לחנות למדוד את השמלות בתקווה שיתאימו לה, אולם התברר כי אינן מתאימות כלל ואינן במידות של הנתבעת. משכך, ביום 16.8.18 הודיעה הנתבעת לתובעת כי אינה מעוניינת לרכוש את השמלות.

לטענת הנתבעת, היא מעולם לא הזמינה בהזמנה אישית את שתי השמלות אלא רק בחרה שמלות שהתובעת הייתה אמורה להביא מחו"ל, יחד עם סחורה אחרת.

ביום 25.2.2021 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים. התובעת העידה בעצמה. הנתבעת העידה בעצמה, כמו כן, העידה מטעמה ביתה, הגב' כריסטין לחאם.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות. בעל דין נדרש להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים המצורפים להם, שמעתי את העדויות והתרשמתי מהעדות באופן ישיר, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. בהתאם לתקנה 82( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 פסק הדין ינומק בתמצית.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת פנתה לתובעת לשם רכישת שמלות ערב עבור חתונת בתה. המחלוקת הטעונה הכרעה במקרה שבפתחנו הינה האם הנתבעת הזמינה מהתובעת שתי שמלות ערב בהזמנה אישית, באופן אשר אינו מאפשר לה לבטל את העסקה.

סעיף 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א - 2010 מגביל את זכות הביטול וקובע כי באשר לטובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות לא תחול זכות הביטול בהתאם לתקנות אלו.

במקרה דנן, סברתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר בטובין אשר יוצרו על פי מידותיה או דרישותיה המיוחדות של הנתבעת.

כמפורט, התובעת טוענת כי הוסכם בעל פה בין הצדדים כי התובעת תזמין עבור הנתבעת שתי שמלות מחו"ל ואילו הנתבעת טוענת כי לא מדובר בהזמנה אישית ואין לחייבה.

אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם הסכם הזמנה ואין כל מסמך המעיד על התקשרות הצדדים להזמנה אישית של השמלה.

התובעת סמכה תביעתה במכתב דרישה מיום 20.8.18 שנשלח לנתבעת ובתכתובות וואצאפ שהתנהלו בינה לבין הנתבעת.

התובעת העידה לפניי בדיון מיום 25.2.21 כי הזמינה את השמלות עבור הנתבעת דרך היבואן וכי לא טסה לחו"ל על מנת להביא את השמלות (עמ' 2, שורות 27-29), התובעת לא השכילה להציג כל מסמך המעיד על ביצוע ההזמנה מחו"ל, בעדותה הודתה לפניי כי אין ברשותה קבלה או מסמך הזמנה (עמ' 2, שורות 22-25).

כמו כן, טענה התובעת כי היא מבצעת את ההזמנות באמצעות איש הקשר שלה מול היבואן סמי, אך בחרה שלא להציג כל התכתבות בינה לבין סמי, ביחס לביצוע ההזמנה עבור הנתבעת, כאשר נשאלה על כך השיבה כי יש לה הכול מצולם בנייד (עמ' 3, שורה 4), מכאן שלא ברור מדוע בחרה התובעת שלא להגיש ראיותיה אלו אשר היו עשויות ללמד כי מדובר בהזמנה אישית על פי מידותיה של הנתבעת ובחירותיה.

כך גם באשר לתשלום המכס, שלטענתה שילמה עת הגיעו השמלות ארצה, התובעת טענה כי הקבלות על תשלום המכס נמצאות אצל רואה החשבון וכי לא ביקשו ממנה להביא (עמ' 3, שורות 5-8).

התובעת נשאלה על נסיעתה לחו"ל, שכן על פי המתואר הבטיחה לנתבעת כי היא טסה לחו"ל ותביא ארצה שמלות, אולם התובעת לא ידעה לענות מתי טסה ותשובותיה נמצאו מתחמקות (עמ' 3, שורות 9-19).

כן טענה התובעת, כי תואם מועד אצל התופרת על מנת לבצע תיקונים בשמלה, אולם הנתבעת לא הגיעה לתופרת. בעדותה חזרה על גרסתה וטענה כי לא הלכו לתופרת שכן הנתבעת לא ענתה לה.

התובעת טענה כי ביצעה הצרות לשמלה באופן שיתאימו לנתבעת. התובעת לא זימנה לעדות את התופרת שיכלה לסייע בבירור המחלוקת בין הצדדים. מכאן, יש להפעיל כלפי התובע את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים, לפיה לו היה מוזמן העד הייתה עדותו פועלת כנגד התובע (ע"א 620/74 מור נ' פלונית, (9/10/75)).

העובדה כי בוצעו הצרות בשמלה, מלמדת אותי כי השמלה, שמידתה 52, בניגוד למידות ששלחה הנתבעת לתובעת, לא נתפרה באופן אישי לנתבעת ולמידותיה. למעשה מדובר בשמלה מוכנה אשר הוזמנה מחו"ל, כך שאיני סבור שמדובר בטובין אשר יוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות, באופן שאינו מאפשר את זכות הביטול.

מכל מקום התובעת לא הוכיחה כי מדובר בשמלה שנתפרה בייחוד לנתבעת. העובדה כי התובעת לא דרשה מקדמה מלמדת אותי אף היא כי אין מדובר בהזמנה אישית.

התובעת נשאלה באשר למקדמה של 30% שנדרשות הלקוחות לשלם במועד ההזמנה, ואישרה כי יש לשלם 30% במועד ההזמנה, ובמידה ולא משלמים אין הזמנה (עמ' 4, שורה 1-3).

כאשר נשאלה מדוע לא תבעה את הנתבעת על 30%, טענה כי לא מדובר בשמלות רגילות ואינן נמצאות דרך קבע בחנות (עמ' 4, שורה 20).

התובעת טענה בעדותה, כי השמלות לא נמכרו והן נמצאות במחסן, אולם הדבר לא הוכח בפניי. כאמור, השמלות נמצאות ברשותה של התובעת. מכל מקום, העובדה כי השמלות לא נמכרו עד כה לא אומרת כי לא יימכרו בעתיד וכי התובעת לא תרוויח מכך.

הנתבעת מנגד, הודתה כי הגיעה לחנות על מנת לרכוש שמלות אך עמדה על גרסתה ולפיה התובעת הציעה להביא עבורה שמלות מחו"ל, וכאשר יגיעו השמלות ואם יימצאו חן בעיני הנתבעת היא תרכוש. לשיטתה, היא אינה התחייבה מראש לרכישת השמלות (עמ' 6, שורות 16-17).

הנתבעת העידה כי שלחה לתובעת את מידותיה בהתאם לבקשתה, אולם התובעת הביאה מידות גדולות מהמידה ששלחה לה הנתבעת (עמ' 6, שורות 19-21).

כריסטין בתה של הנתבעת העידה מטעם הנתבעת. כריסטין אישרה כי הייתה עם אמה בחנות של התובעת, כאשר נשאלה ביחס למידת האם, טענה כי לא מדובר במידה מיוחדת לדבריה "היא קצת יותר גבוהה זה הכול" (עמ' 9, שורה 15).

מצאתי ליתן אמון לגרסת הנתבעת אשר נמצאה סבירה, אמינה ומצאתי לקבלה. בעוד גרסת התובעת נמצאה בעיני כלא משכנעת. התובעת לא השכילה לצרף ולו ראיה אחת על מנת לתמוך בגרסתה, כך לא הוצגו בפניי מסמכים על ביצוע ההזמנה האישית מחו"ל, התכתבויות עם איש הקשר סמי, התופרת שביצעה הצרות לא זומנה לעדות. ולמעשה, התובעת נמנעה מלהביא ראיות אשר, לטענתה, יש ברשותה, ולא הוכיחה כלל כי מדובר בדגם שנתפר בעבור הנתבעת בלבד.

בשל כל האמור, סברתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט אזרחי.

משכך, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשפ"א, 15 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פאתן אנסיירי
נתבע: סוהיר מנסור לחאם
שופט :
עורכי דין: