ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רתם אברהם מזרחי נגד מדינת ישראל :

בפני הרכב כבוד השופטים:
י. גריל, שופט עמית [אב"ד]
ע. ורבנר, שופטת
מ. דאוד, שופט

המערער:

רתם אברהם מזרחי
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק לוי
מטעם הסנגוריה הציבורית

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
ע"י ב"כ עו"ד שרון איל

הודעת ערעור מיום 12.5.2021 על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט יוסי טורס) מיום 2.5.21 ב-ת"פ 58376-06-19.

בית משפט קמא הוסיף, שלא הוכחו לגבי המערער סיכויי שיקום ומכל מקום לא כאלה המצדיקים חריגה ממתחם הענישה.

פסק דין

א. בפנינו ערעור על גזר-דינו של בית משפט השלום בקריות (ס. הנשיא השופט י. טורס) מיום 2.5.2021, ב-ת"פ 58376-06-19, לפיו נגזרו על המערער, יליד 1982, 8 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל במצטבר מאסר על-תנאי בן 6 חודשים, כך שבסך הכל נגזר על המערער לרצות 14 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, נגזר על המערער מאסר מותנה בן 4 חודשים, למקרה ויעבור משך 3 שנים ממועד שחרורו מן המאסר את העבירה בה הורשע, או כל עבירה הכוללת רכיב של מרמה. כמו-כן, חויב המערער לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ₪.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

בכתב-האישום שהגישה המדינה כנגד המערער נטען כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, הכירו המערער והמתלוננת דרך אפליקציית "טינדר", והיו בקשר במשך כ-3 שבועות, במהלכן, הצליח המערער, תוך שהוא מסתייע במצג שווא ומציג עצמו בפני המתלוננת בשם בדוי, לרכוש את אמונה של המתלוננת אשר הכניסה אותו לביתה.

בתאריך 25.4.2019, בשעות הבוקר, בעוד המתלוננת ישנה, ניגש המערער לתיקה של המתלוננת, שהיה מונח בפינת אוכל במטבח, ונטל מתוך הארנק שהיה בתיק סכום כסף בסך 1,200 ₪, השייך למתלוננת.

נטען בכתב-האישום, שהמערער הכיר את המתלוננת בעודו מתכנן מבעוד מועד לגנוב את כספה וכדבריו "לעשות כסף קל". המדינה ייחסה למערער עבירה של גניבה לפי סעיף 384 של חוק העונשין, התשל"ז-1977. (להלן: "החוק").

ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 7.9.2020, הודה המערער בכל העובדות המפורטות בכתב-האישום, והורשע בהתאם. הסנגור ביקש להפנות את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן, וב"כ המדינה התנגד לכך. בית משפט קמא נעתר לבקשת הסנגור והחליט להפנות את המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

ד. התסקיר מיום 15.2.2021 הונח בפני בית משפט קמא ובמסגרת הערכת הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום צוין, כי מדובר באדם בעל הרשעות קודמות בפלילים, שתפקד באופן לא יציב, ולא הסתגל בכ ישורי חייו השונים ופיתח מגיל צעיר התנהלות מניפולטיבית, שאופיינה בשקרים ובגניבות, וקושי להציב לעצמו גבול פנימי. צוין עוד, כי התרשמות שירות המבחן היא מאדם אינטליגנטי, המבין סיטואציות חברתיות ואף יודע לנצלן לתועלתו האישית.
עוד נכתב, בין יתר הדברים, כי המערער נוטה להיות מרוכז בעצמו ובמצוקתו, מתקשה להפגין אמפתיה למתלוננת ועסוק בהשלכות העבירה על חיו.

הגם שהמערער מבטא חרטה, ומצהיר כי מתבייש בהתנהגותו הפוגענית ורוצה לערוך שינוי בחייו, לא עיכב אותו הדבר מלבצע עבירה חוזרת כחודשיים לאחר שחרורו ממאסרו השני, ולאחר שהשלים טיפול פרטני שנמשך כשנה. הדפוס החזרתי שעולה מהתנהלותו של המערער, מעיד, להערכת שירות המבחן, שהוא אינו נתרם מהטיפולים השונים בהם שולב, ואינו מצליח להגיע לתובנות משמעותיות ביחס למעשיו, ואינו מצליח להפיק לקח ממעשיו.

לאחר שקלול גורמי הסיכוי וגורמי הסיכון, הגיע שירות המבחן למסקנה שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד. שירות המבחן ציין, כי המערער אינו נרתע מגבולות חיצוניים, והטיפול שעבר לא הועיל להפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות מצדו בעתיד, ולכן אין באפשרות שירות המבחן להמליץ על חלופות ענישה או שיקום במסגרת השירות, שיש בהן כדי להפחית מן הסיכון להתנהגות הפורצת את גבולות החוק בעתיד.

שירות המבחן אינו ממליץ על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המערער.

ה. בישיבת בית משפט קמא מיום 21.2.2021, הוגש תצהיר המתלוננת- נפגעת העבירה, ונשמעה עדותה הראשית, וכן חקירתה הנגדית.

בישיבה נוספת של בית משפט קמא מיום 20.4.2021, נשמעו הטיעונים לעונש. ב"כ המדינה טענה, שהמערער הודה והורשע בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק, ואולם, אין המדובר באירוע גניבה "קלאסי", אלא מדובר באדם שהתחזה לאחר במטרה לרכוש את אמונה של המתלוננת, להיכנס לביתה, לאזור האישי שלה ולגנוב ממנה.
נטען עוד, שעבירת הגניבה אינה מהווה פגיעה כלכלית בלבד, אלא היא פוגעת בתחושת הביטחון של הציבור.
כמו-כן, טענה ב"כ המדינה, שהמערער פעל מתוך תכנון מבעוד מועד, וכדי לעשות כסף קל. עוד הפנתה ב"כ המדינה לעדותה של המתלוננת שחשפה את התחושות והפגיעה שהיא חוותה מאז המקרה, ובין היתר, סיפרה בעדותה שאיבדה אמון באנשים ומטופלת כיום עם אנשי מקצוע.

ב"כ המדינה הוסיפה, שלחובת המערער 5 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, ואת המיוחס לו בכתב-האישום הוא ביצע חודשיים לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בן 37 חודשים, שהוטל עליו בגין עבירות רכוש מסוג גניבה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

עוד ציינה ב"כ המדינה, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, שאין מתקיימים הטעמים בגינם ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם, מטעמי שיקום, וכי יש מקום לרף הגבוה של מתחם הענישה ההולם.

לפיכך, עותרת המדינה כי יוטל על המערער עונש מאסר בפועל, שלא יפחת מ- 20 חודשים וכן יופעל המאסר המותנה בן 6 חודשים התלוי ועומד כנגדו, וזאת במצטבר.

ו. הסנגור טען בפני בית משפט קמא, כי המערער הודה בהזדמנות הראשונה, לא רק בבית המשפט, אלא עוד קודם לכן במשטרה, דבר המעיד על נטילת אחריות ברמה גבוהה.

הסנגור הוסיף, שאומנם כתב-האישום כולל טענה שהמערער הציג עצמו בשם בדוי, ולא בשמו האמיתי, אך אין בכך כדי להוות עבירה פלילית, ולכן גם הסתפקה המדינה בכך שייחסה בכתב-האישום למערער עבירה אחת: עבירת הגניבה , ומתחם הענישה בעבירות גניבה נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בפועל, שיכול ויבוצעו בעבודות שירות.

הערך החברתי שנפגע, כך ציין הסנגור, הוא זכות הפרט לקניינו, ובמקרה זה נגנבו מהמתלוננת 1,200 ש"ח, ואין המדובר בסכום נכבד, וכמו כן, אין לייחס למערער תכנון מוקדם.

באשר לעדותה של המתלוננת, אודות המשבר שחוותה לאחר שנאלצה לעבור דירה מחמת הזיכרונות הכואבים שהיו לה, טען הסנגור, שאין זה בהכרח קשור לעבירת הגניבה, אלא הדבר נעוץ במשבר האמון שהמערער הציג את עצמו בשם משפחה אחר, ואין זאת עבירה פלילית.

באשר לעובדה שלא נרשמה התקדמות משמעותית בטיפול שעבר המערער, טען הסנגור, שעובדה זו אינה יכולה להיזקף לחובת המערער והחשוב הוא הנכונות והרצון של המערער לטפל בעצמו. המערער הביע רצון להשתלב בקבוצה טיפולית, העוסקת בעבירות מרמה, והדבר מתחבר ללקיחת אחריות בהזדמנות הראשונה. בנוסף טען הסנגור, שאת העבירה ביצע המערער יום אחד לאחר שהוא הכיר את המתלוננת, ולאחר מכן הם היו ביחד שלושה שבועות, שבמהלכם הוא לא ביצע כלפיה עבירה נוספת, והדבר מעיד על-כך שהייתה לו כוונה להמשיך איתה בקשר זוגי, ללא כוונה לבצע כלפיה עבירות.

הגם ששירות המבחן לא המליץ על הליך טיפולי, כך ציין הסנגור, לא מנע הדבר מן המערער להמשיך את התהליך הטיפולי בו החל.

באשר לעונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המערער, טען הסנגור, כי מדובר בעונש חמור ביחס לחומרת העבירה בה הורשע המערער, ומכאן בקשת הסנגור שהעונש הכולל שיוטל על המערער, לא יעבור את התקופה המ ירבית לביצוע עבודות שירות, כשלפי עמדת הסנגור, הטלת עונש מאסר לריצוי עבודות שירות תהווה ענישה הולמת לחומרת העבירה.

ז. המערער עצמו פנה לבית משפט קמא ואמר "אני יודע שהכל עומד לרעתי..." . המערער לא חלק על-כך שהוא ביצע את העבירה מושא הדיון חודשיים לאחר שהשתחרר ממאסר ארוך. לדבריו, שנת 2019 הייתה שנה שבה לדבריו "לא בדיוק ידעתי לאן הולך, מה אני עושה, מה אעשה, איפה אחיה. המפלט הראשוני שלי היה לבצע את העבירה שביצעתי אבל מאז אני מנסה לשנות דברים... אני גם בטיפול פרטני, גם בטיפול קבוצתי של עברייני מרמה של רש"א ונכון שלאורך הדרך יש לי עליות, יש לי ירידות...".

המערער הוסיף בין יתר הדברים, שהוא מתנצל על השקרים, הרמאות והגניבה. לדברי המערער הוא טבח במקצועו, מתכנן להמשיך ללמוד ולהתפתח בתחום זה, הוא עובד כיום בעבודה מסודרת, שוכר דירה ומנסה לחיות חיים נורמטיביים במידת האפשר.

בית משפט קמא הוסיף, שלא הוכחו לגבי המערער סיכויי שיקום ומכל מקום לא כאלה המצדיקים חריגה ממתחם הענישה.
בית משפט קמא ציין, כי לחובת המערער שורה ארוכה של עבירות דומות ואף חמורות יותר, שבוצעו בכל פעם מיד לאחר ששוחרר ממאסר בגין עבירות דומות.
העבירה מושא הדיון, בוצעה כחודשיים בלבד לאחר שהמערער שוחרר מעונש מאסר בן 37 חודשים שהוטל עליו בגין עבירות דומות ואף חמורות יותר.

העבירות הנ"ל שבגינן נגזרו על המערער בעברו 37 חודשי מאסר בפועל, בוצעו אף הן כחודש ימים לאחר שהמערער שוחרר מעונש מאסר בן 3 שנים בגין עבירות דומות, ו אף במסגרתן הוא הציג עצמו בכזב בפני נשים שונות וגנב את כספן.

בית משפט קמא ציין (בפסקה 16 לגזר הדין): "... מדובר במי שהפך את המרמה והכזב כלפי נשים לדרך חיים והוא ממשיך ופוגע בנשים מיד לאחר שחרורו ממאסר בגין עבירות דומות... סיכומו של דבר, לפנינו עבריין מרמה ורכוש שעונשי מאסר ארוכים לא הרתיעו אותו ולא הביאוהו לשנות מדרכיו".

עוד הפנה בית משפט קמא למסקנת שירות המבחן, שלפיה לא נתרם המערער מהטיפולים שעבר, אינו מגלה תובנה לחומרת מעשיו, ורמת הסיכון להישנות מעשים דומים היא גבוהה.

בית משפט קמא הוסיף, שהוא התקשה למצוא נקודות זכות לטובת המערער, זולת העובדה שהוא הודה בעבירה (גם במשטרה) וחסך בכך את עדות המתלוננת וכן זמן שיפוטי.

על-יסוד כל האמור לעיל, גזר בית משפט קמא על המערער 8 חודשי מאסר בפועל והפעיל את המאסר המותנה בן 6 החודשים, כך שעל המערער לרצות 14 חודשי מאסר בפועל.

ריצוי עונש המאסר בפועל- מעוכב.

ט. בערעור המונח בפנינו, מלין המערער כנגד חומרת העונש שהוטל עליו. נטען, בין היתר, שהעובדה שהמערער לא הציג את עצמו בשמו המלא האמיתי בפני המתלוננת, ולא סיפר לה שריצה עונש מאסר בפועל בגין עבירות מרמה, אין בה כדי להוות עבירה פלילית. אין כל חובה חוקית המחייבת אדם להציג את עצמו בשמו המלא האמיתי ואין בהצגת אדם את עצמו בשם בדוי (חלקי או מלא) כדי להוות פגיעה בערך מוגן כלשהו, והעבירה היחידה שיוחסה למערער בכתב-האישום היא עבירת הגניבה בלבד.

נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא משייחס חשיבות רבה לנסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זה שלמתלוננת נגרמו נזקים מחמת התנהגותמערער, החורגים מן הנזק הכספי, וכן ציין בית משפט קמא, כי מקובל עליו שמעשים אלה הותירו את המתלוננת פגועה ובתחושת בגידה וחילול פרטיותה (פסקה 9 בגזר הדין של בית משפט קמא).

הסנגור מלין על-כך שהדברים עליהם העידה המתלוננת בעדותה בפני בית משפט קמא ביום 21.2.2021, חרגו מן הנטען בכתב-האישום ובית משפט קמא הסביר למתלוננת שכתב האישום לא פרש יריעה רחבה כפי שהיא תיארה, ובפני ב"כ המדינה ציין בית משפט קמא, שעדות המתלוננת אינה יכולה לכפר על החוסר בפירוט הנסיבות בכתב-האישום.

עוד מלין הסנגור על-כך, שחקירתו הנגדית את המתלוננת הייתה קצרה יתר על המידה מחמת התנגדויות ב"כ המדינה, ושאלתו האם היו למתלוננת מערכות יחסים לפני המערער נפסלה, הגם שמדובר לדעת הסנגו ר בשאלה רלוונטית לעדות המתלוננת. הסנגור טען, כי נוכח לדעת שלא יוכל לחקור את המתלוננת באופן חופשי וכי בית-המשפט לא יאפשר חקירה בנוגע לעניינה הפרטיים של המתלוננת.

חרף כל זאת, כך טוען הסנגור, כל האמור לעיל לא מנע מבית משפט קמא לקבל את עדות המתלוננת שחרגה מן האמור בכתב-האישום וייחס לעדותה זו משקל רב לרעת המערער.

הסנגור מלין על-כך, שבית משפט קמא לא נימק מדוע הסכים לקבל את עדות המתלוננת שהרחיבה את נסיבות ביצוע העבירה והשלכותיה הרבה מעבר לאמור בכתב-האישום, ובכך נפגעה זכותו של המערער שלא להיענש על עובדות שלא יוחסו לו בכתב-האישום שבו הוא הודה והורשע, ועצם העובדה שהמערער לא התנגד לכך, אין בה כדי לפטור את בית-המשפט מלבחון את השאלה האם לא יכולה הייתה המדינה להוסיף עובדות אלה לכתב האישום בטרם הודה בו המערער.

הסנגור טוען, שפסקי הדין אליהם הפנה בית משפט קמא בגזר-דינו, על-מנת לברר מה מדיניות הענישה הנוהגת, התבססו על מקרים השונים בתכלית מן המקרה מושא הדיון שבפנינו, ולכן לא היה מקום ללמוד מאותם מקרים לגבי מדיניות הענישה הנוהגת, בין אם משום שמדובר היה בעבירות החמורות מאלה שביצע המערער, ובין אם משום שמדובר במספר רב של עבירות , בעוד שבענייננו מדובר בעבירה אחת , ובין אם משום שמדובר בעבירה של גניבה ממעביד ( שדינה 7 שנות מאסר), ובין אם משום שמדובר בהרשעה בעבירות של התפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה, בנוסף לעבירות גניבה, והיזק לרכוש, בעוד שבענייננו מדובר בעבירת גניבה אחת בלבד, ולכן, לא היה מקום להקיש מאותם מקרים לענייננו.

הסנגור הוסיף, כי בדרך כלל הענישה בעבירות של גניבה, כשהגניבה עומדת בפני עצמה כעבירה יחידה, מתחם הענישה נע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בודדים בפועל, כשיכול וירו צו בעבודות שירות, ולמעשה במרבית המקרים מסתפק בית-המשפט בעונש מאסר מותנה, אלא אם תלוי ועומד מאסר על-תנאי בר הפעלה. הסנגור מפנה לגזרי דין שלדעתו עשויים לתמוך בעמדתו.

עוד מלין הסנגור על-כך, שבית משפט קמא הביא מן האמור בפסק דין של ערכאת הערעור בהליך קודם שבו נשפט המערער (ע"פ 27350-05-17), כשאת הציטוט איתר בית משפט קמא בעצמו ואין המדובר בציטוט שהובא בטיעונים לעונש מטעם המדינה . הסנגור תוהה האם יש סמכות לבית המשפט לאתר פסקי דין שניתנו בעבר נגד נאשמים שבעניינם הוא דן ולהפיק מהם ציטוטים, מבלי שתינתן הזדמנות לצדדים להתייחס לכך, ובכך, כך נטען, נפגעת יכולת המערער להגן על עצמו.

טענה נוספת של הסנגור היא, שבית משפט קמא הביא מתסקיר שירות המבחן רק את המסקנה לפיה רמת הסיכון להישנות מעשים דומים היא גבוהה, בעוד שהתסקיר הוא מקיף וכולל התייחסות למסמכים רבים שנאספו במהלך עריכתו.

שירות המבחן, כך מוסיף הסנגור, אכן קבע בסופו של יום שהמערער לא נתרם מן ההליכים הטיפוליים שעובר המערער, וכן שהמערער מציג מצגי שווא בפני גורמי הטיפול כדי לזכות באהדה, ואולם, כך מעיר הסנגור, אין בכך כדי להסביר מדוע פנה המערער מיוזמתו לרש"א לקבלת טיפול כדי להפסיק לפגוע באחרים (עמ' 3 של התסקיר).

עוד מציין הסנגור, כי העובדת הסוציאלית של רש"א ציינה , שלא נרשמה התקדמות משמעותית במצבו של המערער, אך אין לזקוף זאת לחובת המערער, הואיל ולא כל טיפול מניב תוצאות מהירות, ולעיתים אינו מניב תוצאות כלל , ואין לזקוף זאת לחובת המטופל, אך עצם פנייתו של המערער מיוזמתו לרש"א, מלמדת שהוא מנסה להשתנות ולהפסיק לפגוע באחרים. לכן, לטעמו של הסנגור שלא היה מקום לקביעת בית-משפט קמא כי התקשה למצוא נקודת זכות לטובת המערער, מה גם, שהמערער הודה בהזדמנות הראשונה ונטל אחריות על מעשיו מיד כשעלו חשדות נגד ו ועוד בטרם נאספו ראיות נגדו. לטעמו של הסנגור זהו מקרה של "מודה ועוזב- ירוחם".

עוד מציין הסנגור, שבית משפט קמא התעלם מדברי המערער בטיעונים לעונש, במסגרתם אמר המערער, שהוא אינו מנסה להתחבא מאחורי נסיבות חי יו, שבכל עבירה שביצע תמיד הודה ונטל אחריות למעשיו, וכי הוא מנסה לשנות את דרכיו ולכן פנה לרש"א לקבלת עזרה. כמו כן הביע המערער חרטה.

הסנגור גם מפנה לדוח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות ענישה והטיפול בעבריינים בראשות כבוד השופטת (בדימוס) ד. דורנר, שם צוין, בין יתר הדברים , שאין טעם בניסיון לקדם את ההרתעה באמצעות הרחבת השימוש במאסרים או שימוש במאסרים ממושכים יותר , וכי לכליאה השפעה הפוכה על רמת העבריינות והסיכוי של אסיר לשעבר לחזור ולבצע עבירות גדול יותר מן הסיכוי של עבריין שנדון לעונש מחוץ לכו תלי הכלא.

לדעת הסנגור, ראוי היה לקבוע את עונשו של ה מערער כך שביחד עם הפעלת המאסר המותנה, יוכל הוא לרצות את עונשו בעבודות שירות ולהמשיך את ההליכים הטיפוליים במסגרת רש"א, להמשיך בעבודתו, ולקיים שגרת חיים נורמטיבית.

י. בדיון שהתקיים בפנינו, ביום 24.6.21, חזר הסנגור על הטענות שבערעור וטען, כי נסיבות המקרה אינן מן החמורות ביותר. המערער לא ניצל את חולשתה של המתלוננת ולא עשה שימוש בכוח או במעמד, ומה שנגנב היה כסף מזומן בסכום לא גבוה של 1,200 ₪.

אכן, המערער הציג עצמו בפני המתלוננת בשם משפחה שונה, אך עשה זאת משום שידע שאלמלא יעשה כן, הסיכויים שלו לקשור קשר רומנטי יהיה אפסיים, ואכן, כשגילתה המתלוננת את שמו האמיתי, היא ביצעה חיפוש ב"גוגל" ומערכת היחסים הסתיימה.

הסנגור הוסיף, כי המערער ביצע את הגניבה ביום השני להיכרותם, אך לאחר מכן הם היו ביחד עוד שלושה שבועות, ומכאן שהמטרה של המערער לא הייתה רק לגנוב מהמתלוננת, אלא גם להמשיך לנהל מערכת יחסים רומנטית.

הסנגור הוסיף וציין, שהמערער שוחרר מבית הסוהר לפני כשנתיים ומאז הוא עובד למחייתו, מנסה לנהל חיים נורמטיביים ועובד כטבח במסעדה.

לטענת הסנגור קיים אצל המערער רצון עז להשתנות, לשנות דרכיו, ולנסות לנהל אורח חיים נורמטיבי. גם אם שירות המבחן לא נתן אמון במערער, עובדה היא שהמערער ממשיך בהליך הטיפולי שהתחיל ברש"א מיוזמתו, והחזרת המערער לבית הסוהר תנתק אותו ממעגל העבודה. לכן, ראוי לתת למערער הזדמנות נוספת.

יא. ב"כ המדינה טענה לעומת זאת, שהעונש שהוטל על המערער אינו חמור, גזר הדין של בית משפט קמא מנומק, ונאמרו בו דברים קשים על המערער , שעשה לעצמו מנהג לפגוע בנשים מתוך התחזות לאדם אחר.
כמו-כן ציינה ב"כ המדינה את העבר הפלילי המכביד של המערער ומדובר בעבירות מרמה שבגינן ריצה המערער מאסרים ממושכים.

בנוסף הפנתה ב"כ המדינה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה , שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות מעשים דומים בעתיד, וקיימת התרשמות מחוסר אמינות של המערער, וקיומם של קווים מניפולטיביים.
ב"כ המדינה עמדה בטיעונה על-כך שהפעלת עונש המאסר המותנה צריכה להיות במצטבר, ולא בחופף.

יב. לאחר שנתנו דעתנו לעובדות כתב-האישום שבהן הודה המערער ועל פיהן הורשע, לתסקיר שירות המבחן, לגיליון המרשם הפלילי של המערער, לעדות המתלוננת בפני בית משפט קמא, לטיעונים לעונש לרבות דברי המערער בבית משפט קמא, לגזר-דינו של בית משפט קמא, להודעת הערעור על נימוקיה, ולטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 24.6.21, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות.

יג. גזר-דינו של בית משפט קמא מנומק היטב ולא ראינו כל הצדקה להתערב לא במתחם הענישה שקבע בית משפט קמא ולא בענישה הקונקרטית שהוטלה על המערער.

הסנגור עשה כמיטב יכולתו כדי לסייע למרשו- המערער. עיינו היטב בטיעוניו המפורטים של הסנגור, הן בפני בית משפט קמא, הן בהודעת הערעור על נימוקיה, והן בטיעונו בעל-פה בפנינו, אך לא שוכנענו שיש מקום להתערבותנו בגזר הדין של בית משפט קמא.

ערים אנו לטרונייתו של הסנגור על-כך שהדברים שנשאה המתלוננת בפני בית משפט קמא אינם באים לידי ביטוי בתוכנו של כתב-האישום, וכי העבירה שיוחסה למערער בכתב-האישום היא גניבה בלבד, ו באשר לנסיבות המקרה, כל שצוין בכתב-האישום הוא שהמערער הציג את עצמו בשם בדוי, ואולם, שוכנענו, שלא נגרם כל עיוות דין למערער.
הענישה שהוטלה על המערער תואמת את התשתית שהונחה בפני בית משפט קמא, שעל יה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, ואשר מדברת בעד עצמה לחובתו של המערער, ועולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה אשר בסעיף 40ב של החוק: "העקרון המנחה את הענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו".

מצג השווא שהציג המערער למתלוננת על-מנת לרכוש את אמונה מוסיף נופך של חומרה לעבירת הגניבה ומהווה נסיבה מחמירה, דהיינו, בכתב-האישום (סעיף 1) צוין במפורש שהמערער הסתייע במצג שווא, הציג עצמו בשם משפחה בדוי, והצליח לרכוש את אמונה של המתלוננת אשר הכניסה אותו לביתה. המערער הודה בעובדות כתב-האישום.
אכן, לא יוחסה למערער עבירה נוספת בגין מצג השווא הנ"ל, אך זו נסיבה מחמירה בעבירת הגניבה שבגינה הורשע.

יד. נציין, שמן האמור בתסקיר שירות המבחן מיום 15.2.2021 עולה , שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד, וכי המערער מתקשה להציג גבולות פנימיים להתנהלותו, אינו נרתע מגבולות חיצוניים, והטיפול שעבר לא הועיל להפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות מצדו בעתיד.
שירות המבחן גם התרשם, כי המערער מתאפיין בהתנהלות מניפולטיבית ובקווים אנטי סוציאליים שבאו לידי ביטוי בקשייו להפיק לקח, להירתע מסנקציות שהוטלו עליו. המערער מרוכז בעצמו ובהתנהלות שמאופיינת בניצול ושלי טה באחר.

שירות המבחן מוסיף, שאין באפשרותו להמליץ על חלופות ענישה או שיקום במסגרת השירות, שיהא בהן כדי להפחית ממסוכנותו של המערער , ושירות המבחן אף לא בא בהמלצה להארכת התנאי התלוי ועומד כנגד המערער.

טו. על-כך יש להוסיף את חמש הרשעותיו הקודמות של המערער. תחילת ההרשעות היא בשנת 2004 (כשהעבירה בוצעה בשנת 2002 בהיות המערער כבן 20) דהיינו, הרשעה בבית הדין הצבאי בגין הוצאת רכוש מרשות הצבא.

בשנת 2009 הורשע המערער בגין עבירות שביצע בשנת 2007: הונאה בכרטיס חיוב וגניבה.

בשנת 2013 נדון המערער בגין שורה של עבירות שביצע בתקופה שבין 2010-2012: קבלת דבר במרמה, גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, וכן נהיגה בזמן פסילה ובגינן נדון ל- 36 חודשי מאסר בפועל ועונש מאסר על-תנאי הופעל בחופף.

בשנת 2014 נדון המערער בגין שתי עבירות של גניבה ממעביד שבוצעו בשנת 2012 .

בשנת 2017 נדון המערער בגין מספר עבירות שביצע בשנת 2016: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה, והוטלו עליו 32 חודשי מאסר בפועל, ונוכח הפעלת מאסר מותנה בן 5 חודשים במצטבר, היה על המערער לרצות 37 חודשי מאסר בפועל.

כאמור, את העבירה מושא הדיון כאן, ביצע המערער כחודשיים לאחר שהשתחרר ממאסרו האחרון.

טז. עולה מן האמור לעיל, שהמערער מתנהל כמי שאין מורא החוק עליו, והוא חוזר ומבצע עבירות גניבה ו/או מרמה, כפי שניתן ללמוד מגיליון המרשם הפלילי, והעונשים המוטלים עליו, בין אם עונשי מאסר על-תנאי ובין אם עונשי מאסר בפועל, אינם מרתיעים אותו.
בנסיבות אלה, שבהן אין ולא יכולה להיות כל הצדקה לחרוג לקולא ממתחם הענישה, לא ניתן לקבל את בקשתו של הסנגור שעונש המאסר המותנה, התלוי ועומד כנגד המערער יופעל בחופף, וכי יתאפשר למערער לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. בקשתו זו של הסנגור מתעלמת מחומרת העבירה שביצע המערער וזאת על רקע הרשעותיו הקודמות באותו סוג של עבירות, ועל רקע הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד.

בסיכום הדברים מסקנתנו היא שאין בענישה שהוטלה על המערער בבית משפט קמא כדי לגרום לו עוול כלשהו.

יז. אנו מביעים את תקוותנו ששב"ס ישבץ את המערער במסגרת טיפול שיקומי המיועד למי שהורשעו בעבירות מרמה.

יח. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מורים בזאת על דחיית הערעור.

על המערער להתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל בבית המעצר "קישון", ביום ראשון, 15.8.21, עד השעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס. טל' 08-XXXX377, 08-XXXX336.

על מזכירות בית-המשפט להנפיק פקודת מאסר וכן להמציא את העתק פסק הדין לשב"ס.

ניתן היום, ו' אב תשפ"א, 15 יולי 2021, במעמד הצדדים.

י' גריל, שופט עמית
[אב"ד]

ע.ורבנר , שופטת

מ. דאוד, שופט


מעורבים
תובע: רתם אברהם מזרחי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: