ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביגדורי מערכות בע"מ נגד ש.ז.ת אולמי תהילה בע"מ :

בפני כבוד השופט סאמר ח'טיב

התובעת/הנתבעת שכנגד:

אביגדורי מערכות בע"מ ח.פ. 513928101
ע"י ב"כ עו"ד אייזנקוט חיים

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד:

ש.ז.ת אולמי תהילה בע"מ ח.פ. 511655409
ע"י ב"כ עו"ד משה לין

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה נגד זה ובהן טענות הדדיות בדבר הפרת הסכם לביצוע עבודות בניה של גג מפלדה.
טענות התובעת
התובעת / הנתבעת שנגד (להלן: התובעת) הינה חברה בע"מ לביצוע עבודות קונסטרוקציה ומתכת.
ביום 12.08.15 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת / התובעת שכנגד (להלן: הנתבעת) הסכם לביצוע עבודות בניה של גג מפלדה במבנה מסחרי בקרית שמונה (להלן: ההסכם; העבודות; המבנה , בהתאמה). במסגרת ההסכם, נקבעו פרטי העבודה הנדרשת, גובה התמורה ותנאי התשלום.
התובעת תמחרה את עבודתה בהתאם לעלויות חומרי הגלם ועלויות בנייתם והרכבתם במבנה, באישורו של קונסטרוקטור מטעם הנתבעת, בסך של 840,731 ₪.
התובעת החלה לעבוד בחריצות, הזמינה חומרים בהתאם להסכם בין הצדדים, לרבות הכנת עמודים לצורך הרכבתם במבנה, ואולם, לאחר שהתובעת ביצעה את בנית הגג וייצרה את העמודים, ביקשה ממנה הנתבעת לבצע שינויים ולבטל חלק מעמודים, בהתאם לאישור מהנדס, כך שיוותר חלל פתוח יותר בשטח המבנה.
בסיטואציה זו שנוצרה, התובעת סיימה לייצר את כל העמודים לפי ההזמנה הראשונה ולמעשה השתמשה בחומרי הגלם שהוזמנו עבור הנתבעת ולבקשתה. לא ניתן היה לעשות שימוש בעמודים לצרכים אחרים. הוסכם בין הצדדים, כי התובעת תייצר עמודים חדשים, לפי בקשת הנתבעת, בתוספת עלות חומרי הגלם והעבודה, ותעמיד לרשות הנתבעת את כל העמודים שהחליטה שלא להתקין במבנה. עלות העמודים החדשים עמדה על סך נוסף של 84,240 ₪, לבקשתה ובהסכמתה של הנתבעת.
התובעת סיימה את עבודתה במבנה עד תום וקיבלה את אישורו של מהנדס הקונסטרוקציה לכך, לאחר שתיקנה את כל הליקויים שעלו מדו"ח הפיקוח שערך.
הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סך של 131,575 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 47,335 ₪ בגין יתרת התשלום מסכום התמורה לפי ההסכם (סך של 840,731 ₪) וסך נוסף של 84,240 ₪ עבור השינויים שפורטו לעיל.
חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת וחלוף הזמן הרב ממועד ביצוע העבודות, הנתבעת לא הסדירה את חובה כלפי התובעת. הנתבעת אף לא הגיבה למכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים ששלחה לה התובעת.
על כן, טוענת התובעת, כי היא זכאית לכך שהנתבעת תשלם לה את סכום החוב כאמור.
טענות הנתבעת
בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם באופן יסודי. לטענתה, התובעת לא השלימה את ביצוע העבודות לפי ההסכם, נטשה את האתר בחודש פברואר 2017, ללא כל סיבה מוצדקת, ואילצה את הנתבעת להתקשר עם קבלן חלופי לצורך השלמת העבודות החסרות.
לאחר נטישת האתר, באופן חד צדדי, הודיעה התובעת לנתבעת כי קבלן משנה מטעמה, בשם קדח, ישלים את העבודות החסרות. העבודות החסרות נקבעו, בהסכמת הצדדים, על ידי מהנדס הקונסטרוקציה אשר פיקח על העבודות – מר עדוי עלא אלדין (להלן: עדוי).
ואולם, התובעת הפרה את התחייבותה ולא השלימה את ביצוע העבודות כמוסכם, לא באופן ישיר ולא באמצעות הקבלן מטעמה. התובעת הכשילה את עבודתו של קבלן המשנה מטעמה בכך שפירקה שתי במות חשמליות שבאמצעותן בוצעו עבודות הקונסטרוקציה, הריתוך וההברגה, וגם הוא נטש את השטח. בנסיבות אלה, נאלצה הנתבעת להעסיק קבלן חלופי, בשם "מסגרות הגליל" (להלן: "מסגרות הגליל"), לצורך השלמת העבודות.
כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת, נגרם עיכוב של ארבעה חודשים בסיום העבודות, וכפועל יוצא מכך נבצר מן הנתבעת למסור לידי השוכרת, קופת חולים "מכבי" (להלן: "מכבי"), את החזקה במבנה כפי שהתחייבה כלפיה. התובעת הפסידה דמי שכירות בסך כולל של 400,000 ₪ בגין ארבעה חודשים (100,000 ₪ X 4 חודשים) וכן נאלצה לשלם ל"מכבי" קנס בסך של 50,000 ₪ בגין העיכוב.
אשר לתשלום התמורה – טוענת הנתבעת, כי התשלום נקבע בהסכם לפי מחיר של 1 טון פלדה (10,400 ₪) או מחיר של 1 טון מרישים (7,000 ₪) (פרופילי מתכת עשויים מפח מכופף – ס.ח', להלן: פטות), ולא באופן גלובאלי. סכום התמורה עבור 51,286 ₪ ק"ג פלדה ו-21,353 ק"ג פטות עמד על סך כולל של 798,961 ₪ כולל מע"מ.
במחיר זה לא נכללו סך של 84,240 ₪ שהתובעת דורשת עבור שינוי התכנית, שינוי שנעשה בהסכמת הצדדים ושלא היה כרוך בעלויות נוספות. חומר הגלם של העמודים שהוספו כלול בכמויות הפלדה והפטות שסופקו על ידי התובעת, כפי שפורטו לעיל, והתובעת אינה זכאית לתוספת תשלום עבור שינוי התכנית. שני עמודים לא סופקו על ידי התובעת ואין לחייב את הנתבעת בגינם מאחר שניתן לעשות בהם שימוש חוזר.
לפי תנאי התשלום שנקבעו בהסכם, התובעת זכאית לקבל 20% מסכום התמורה עם סיום ההרכבה הסופית ו-10% לאחר מתן אישור של מהנדס הקונסטרוקציה (חשבון סופי). הואיל והתובעת לא השלימה את ההרכבה הסופית של הגג כנדרש ולא ניתן אישורו של עדוי על השלמת העבודה, הנתבעת זכאית לקזז מסכום התמורה המוסכמת 30%, כלומר סך של 240,000 ₪.
עם זאת, במקום לעכב את התשלום הנ"ל ועל מנת להימנע מסכסוך, הנתבעת שילמה לתובעת סך של 793,396 ₪ הכולל את העבודות החסרות, וכנגד תשלום זה התחייבה התובעת להשלים את העבודות בשווי של כ-59,080 ₪, כפי שנקבעו על ידי עדוי. אלא, שכאמור לעיל, התובעת הפרה את הסיכום, נטשה את השטח ולא השלימה את העבודות. הנתבעת פנתה ל"מסגרות הגליל" לצורך השלמת העבודות ושילמה לה סך של 100,620 ₪.
עקב הפרת ההסכם מצד התובעת, נאלצה הנתבעת לשלם סך של 894,016 ₪ עבור פרויקט בניית הגג (סך של 793,396 ₪ ששילמה לתובעת וסך של 100,620 ₪ ששילמה ל"מסגרות הגליל"), במקום עלות הפרויקט לפי ההסכם (798,961 ₪), כך שהעלות הנוספת שהיא נשאה בה, עומדת על סך של 95,055 ₪.
לאור האמור לעיל, טענה הנתבעת, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כי עקב הפרת ההסכם על ידי התובעת, נגרמו לה נזקים בסך כולל של 545,055 ₪, לפי הפירוט הבא:
סך של 95,055 ₪ בגין העלות הנוספת שהנתבעת נאלצה לשלם עבור הפרויקט.
סך של 400,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות עקב האיחור במסירת המבנה ל"מכבי".
סך של 50,000 ₪ בגין קנס שהנתבעת נאלצה לשלם ל"מכבי" עקב הפרת הסכם השכירות.
בד בבד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, בו ביקשה לחייב את התובעת לשלם לה סך של 545,055 ₪ ₪ בגין הנזקים שפורטו לעיל.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, חוזרת התובעת על טענותיה כפי שנטענו בכתב התביעה כמפורט לעיל ומוסיפה כי מדובר בתביעה טקטית ביסודה שנועדה להלך אימים על התובעת, בשל התביעה שהגישה נגד הנתבעת, ולמעשה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. התביעה שכנגד הוגשה בשיהוי ניכר, ללא שבוצעה פניה לתובעת קודם לכן ואף מבלי שנשלחה כל תגובה למכתב הדרישה ששלחה התובעת לנתבעת.
לגופו של עניין, מכחישה התובעת את הנזקים הנטענים בכתב תביעה שכנגד וטוענת כי מדובר בתביעה מופרכת, מוגזמת ומנופחת באופן מלאכותי. לטענתה, במסגרת השינויים שביקשה הנתבעת לבצע בתכנית, בוטלו מעל שישה עמודים ולא שניים כפי שטוענת הנתבעת. בעקבות ביטול העמודים, הוחלפו קורות ברזל ובוצעו שינויים בגובה העמודים ובבסיסיהם.
בניגוד לטענת הנתבעת, לתובעת אין כל אפשרות לעשות שימוש בחומר הגלם שלא נעשה בו שימוש, ולמעשה מדובר בטענת הודאה והדחה, שכן הנתבעת מאשרת את כי העמודים הוכנו עבורה לפי דרישתה המקורית, אך לא הורכבו אצלה, לבקשתה.
הליקויים המופיעים בדו"ח שערך עדוי ביום 15.02.17 היו מינוריים ביותר ותוקנו על ידי התובעת. הדו"ח הנוסף שנערך על ידי עדוי באותו המועד ושצורף לכתב ההגנה, כלל אינו רלבנטי לתובעת וכולל עבודות אחרות שלא נדרשו ממנה, אלא מ"מסגרות הגליל", שביצעה עבודות אחרות בפרויקט, ללא קשר לעבודות שהיו באחריותה של התובעת. הנתבעת, בכוונת מכוון, לא מסבירה את הסתירה המובנית בין הדו"חות.
עוד נטען, כי הנתבעת לא מצאה לנכון להסביר מדוע כלל לא הגיבה למכתב הדרישה ששלחה לה התובעת. הדעת נותנת, כי אילו היו בפי הנתבעת טענות כלפי התובעת, היא הייתה מעלה אותן בפניה.
הנתבעת לא צירפה חוות דעת מומחה לתמוך בטענותיה לנזקים ולא צירפה ראיה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי התקשרותה עם "מסגרות הגליל" קשורה לעבודת התובעת.
בכל הנוגע לטענות הנתבעת בדבר עיכוב במסירת המושכר ל"מכבי", טוענת התובעת כי מדובר בטענות מופרכות. הנתבעת היא שביטלה את התכנית המקורית וביקשה לערוך שינויים משמעותיים במבנה וממילא, היא לא הוכיחה כי שילמה פיצוי כלשהו ל"מכבי" בשל האיחור הנטען. יתרה מכך, מסירת המושכר ל"מכבי" הייתה תלויה בטופס אכלוס, סיום עבודות הקבלן החדש ובגורמים אחרים שכלל אינם קשורים לתובעת.

העדים מטעם הצדדים
מטעם התובעת, העיד מר פנחס אביגדורי, מהנדס במקצועו, אשר משמש כמנהל והבעלים של התובעת (להלן: אביגדורי). כמו כן, זימנה התובעת לעדות את המהנדס, מר סאהר מלחם, אשר שימש כמהנדס הקונסטרוקציה אשר פיקח על העבודות, בטרם הוחלף על ידי עדוי.
מטעם הנתבעת, העידו מנהלה – מר תמיר שאול (להלן: שאול) וכן מנהל "מסגרות הגליל" – מר יגאל זכאי (להלן: זכאי). כמו כן, זימנה הנתבעת לעדות את עדוי.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות ועיון בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית – להתקבל, ודין התביעה שכנגד – להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
התביעה העיקרית
אין חולק כי ביום 12.08.15 חתמו הצדדים על הסכם לביצוע עבודות בניה של גג מפלדה במבנה (נספח 1 לתצהירו של תמיר).
בסעיף 1 להסכם שכותרתו "פרטי העבודה הנדרשת", נקבע כך (הטעויות במקור – ס.ח'):
"בניית גג פלדה בשיטת קורות עפ"י תכניות העבודה, כתב הכמויות והרשימה שהעביר הקונסטרוקטור סאהר, המחירים הנקובים בהסכם זה, מהווים תמורה מלאה ושלמה / ביצוע העבודה, וכוללת בין היתר את כל החומרים, העבודה, וכן הובלה ופריקה והנפה של כל החומרים באתר".
סכום התמורה בהסכם, לא נקבע באופן גלובאלי, אלא כמחיר ל-1 טון: סך של 10,400 ₪ עבור 1 טון פלדה וסך של 7,000 ₪ עבור 1 טון פטות.
עוד נקבע בהסכם, כי "זמני התשלום" הינם כדלקמן: 10% מסכום התמורה עם הגעת הפלדה למפעל התובעת, 20% עם הגעת הפלדה לשטח, 20% עם סיום הרכבת עמודים, 20% עם הרכבת הקורות, 20% עם ההרכבה הסופית ו-10% עם מתן אישור מהנדס הקונסטרוקציה (חשבון סופי).
בתביעתה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בגין שני רכיבים: האחד, תשלום בגין יתרת התמורה על פי ההסכם המקורי, והשני, תשלום התמורה בגין העבודות הנוספות שביצעה, לבקשת התובעת, בעקבות שינויים בתכנית. אדרש להלן לרכיבים אלה.
תשלום בגין יתרת התמורה לפי ההסכם
בכתב התביעה ובתצהירו של אביגדורי, נטען, כי סכום התמורה לפי ההסכם, בהתאם לכמויות חומרי הגלם, עומד על סך כולל של 840,731 ₪.
בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי סכום התמורה לפי ההסכם עומד על סך של 798,961 ₪, אולם בסיכומים, היא אישרה כי סכום התמורה לפי ההסכם עומד על סך של 840,731 ₪ (סעיף 16.1).
אין חולק בין הצדדים, כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 793,396 ₪ בגין עבודתה. השאלה הראשונה העומדת לדיון הינה – האם התובעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה ולפיה היא זכאית ליתרת התמורה לפי ההסכם, דהיינו לסך של 47,335 ₪? שוכנעתי, כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.
טענת ההגנה המרכזית שהעלתה הנתבעת היא, כי העבודות לא בוצעו במלואן בהתאם להסכם בין הצדדים, היו פגומות ולקויות וגרמו לה לנזקים, ועל כן לא שולמה על ידה מלוא התמורה לפי ההסכם.
ואולם, הנתבעת לא הוכיחה כדבעי את קיומם של הליקויים הנטענים. צד המבקש להוכיח ליקויים נדרש לצרף חוות דעת מומחה ערוכה כדין מטעמו (תא (ת"א) 15972-07-13 עמי תעשיות אלומיניום בע"מ נ' נופים פרויקטים בע"מ (01.10.17); תקנה 129 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אלא, שהנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה. מדובר בפירוש בעניין שבמומחיות ואין די בהצגת דו"ח ליקויים של עדוי, מפקח הפרויקט.
יתרה מכך, הנתבעת ועדוי לא סיפקו כל הסבר מדוע הוצאו שני דו"חות ביום 15.02.17, האחד ממוען לתובעת והשני ממוען לזכאי (נספחים (2)3 ו-(3)3 לתצהירו של שאול). בדו"ח הראשון, שנערך בעקבות ביקור שנערך במבנה ביום 14.02.17, צוינו עבודות מינוריות שנדרשו להשלמת העבודה, וביניהן: סגירה של ברגי חיבור בין קורות וריתוך מחברים; השלמת אומים כפולים בפלטות יסוד של עמוד המבנה; סידור שומרי מרחק בין פיטות הגג; תיקוני צבע בכל מקומות הריתוך ע"י ניקוי שלאגה וצבע יסוד.
בדו"ח השני, שכאמור מוען לזכאי, צוינו עבודות משמעותיות יותר הנדרשות לצורך השלמת העבודה: הוספת עמודים; השלמת קונסטרוקציה מקורות ועמודים בחזית צפונית ע"י גגון איסכורית קיים; השלמת גג עליון מעל אזור מעליות והשלמ מעטפת הכנה לכיסוי מעל ממ"דים; השלמת חזיתות ואלכסוני המבנה.
טענת הנתבעת ולפיה היא נאלצה להתקשר עם זכאי על מנת שזה יתקן את הליקויים שנפלו בעבודת התובעת, לאחר שהתובעת לא תיקנה אותם בעצמה, לא מתיישבת עם העובדה ששני הדו"חות נערכו על ידי עדוי באותו המועד. נוסף על כך, לא הובא הסבר, מצד הנתבעת או עדוי, מדוע שני הדו"חות שנערכו באותו המועד מוענו לנמענים שונים וקבעו ליקויים שונים במהותם ובהיקפם, ולא הובאה כל אסמכתא לכך שהדו"ח השני, שמוען לזכאי, נמסר לידי התובעת וכי הליקויים שצוינו בו מצויים באחריותה של התובעת.
כמו כן, לאור האמור בדו"ח, הרי שמאז גילוי הליקויים לכאורה, אין ספק שהיה בידי הנתבעת להשיג חוות דעת מקצועית אשר ניתן היה ללמוד ממנה את מהות הליקויים, היקפם ועלות תיקונם. ברם, לא מצאתי בטיעוניה של הנתבעת כל הסבר מדוע לא הגישה חוות דעת מומחה מטעמה.
הנתבעת לא הביאה ראיות באשר למצב המבנה במועד סיום עבודת התובעת, בטרם החל זכאי לעבוד בו. חרף עדותו של שאול ולפיה הבין כי יש בידי זכאי תמונות המעידות על הליקויים הנטענים, הרי שתמונות אלה לא הוגשו על ידי הנתבעת ויש לזקוף לחובתה הימנעות זו (עמוד 20 שורות 7-9 לפרוטוקול).
טענת התובעת כי מדובר היה בליקויים מינוריים שתוקנו על ידה, לא נסתרה על ידי הנתבעת. גם אם אלך לקראת הנתבעת ואניח כי נפלו בעבודת התובעת ליקויים שלא תוקנו, כפי שטען עדוי בעדותו (עמוד 28 שורות 26-36 לפרוטוקול), הרי שמכל מקום, כאמור, הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הליקויים הנטענים על ידה ועלויות תיקונם.
ויצוין, כי לא נעלמה מעיני עדותו של עדוי ולפיה עלות התיקון של הליקויים שצוינו בדו"ח שמוען לתובעת עומדת על כ-30,000 ₪ (עמוד 27 שורות 17-24 לפרוטוקול). ואולם, התרשמתי, כי מדובר בהערכה שרירותית שהועלתה במהלך חקירתו הנגדית, ללא ביסוס במידה הנדרשת. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שבהמשך עדותו, משנתבקש עדוי לפרט את העלויות הנדרשות לתיקון הליקויים הנטענים, עמדה הערכתו על כ-60,000 ₪ (ראו סעיף 10 לסיכומי הנתבעת).
הערכתו הספונטנית של עדוי במהלך עדותו אף אינה מתיישבת עם הסכום שלטענת הנתבעת היא נדרשה לשלמו לזכאי על מנת שיתקן את הליקויים שנפלו בעבודת התובעת וישלים את העבודות שלא בוצעו על ידה, סך של 117,000 ₪ (100,000 ₪ ללא מע"מ). על מנת לבסס טענה זו, הגישה התובעת חשבונית מס' 0094 שהונפקה על ידי "מסגרות הגליל" ביום 31.03.17, ע"ס של 234,000 ₪ (200,000 ₪ ללא מע"מ) ובה מצוין כך (נספח לתצהירו של זכאי, להלן: החשבונית): "ע"ח עבודות במבנה" "שולם עבור השלמת גג תהילה סנטר – 7255 7256". לטענת הנתבעת, מחצית מחשבונית זו שולמה על ידה בגין הליקויים והעבודות החסרות.
אלא, שבחקירתו הנגדית, אישר זכאי כי התוספת "שולם עבור השלמת גג תהילה סנטר" לא נכתבה על ידו בחשבונית. כפי שהערתי במהלך הדיון ולאחר שעיינתי בפנקס, השינויים אליהם הפנה ב"כ התובעת ניכרים לעין והוספו בעותק שצורף לתצהיר הנתבעת, דבר שפגע במהימנות הנתבעת (עמוד 15 שורות 8-20 לפרוטוקול). התרשמתי, כי הסברו של שאול ולפיו התוספת האמורה הוספה על ידי הנתבעת כדי לשייך את החשבונית לשיקים שהוצאו בגינה, אינו אלא היתממות שאינה במקומה. אם נכון הדבר, ראוי היה שיטען בתצהיר שבאמצעותו הוגשה החשבונית.
עוד התרשמתי, כי עדותו של זכאי ולפיה מחצית מסכום החשבונית שולמה בגין התיקונים שנפלו בעבודת התובעת והמחצית האחרת שולמה בגין עבודות נוספות של מעטפת המבנה ושאינן קשורות לתובעת – הינה עדות מגמתית ולא ניתן לבסס עליה קביעות עובדתיות אשר להיקף הליקויים הנטענים (עמוד 19 שורות 1-4 לפרוטוקול). ניכר היה כי זכאי מנסה לסייע לנתבעת לייחס לתובעת מחצית מסכום החשבונית, באופן כוללני וסתמי.
חיזוק לדברים אלה מצאתי בכך שהנתבעת לא הציגה כל ראיה כי היא פנתה לתובעת, עובר להגשת התביעה דנן, בעניין הליקויים הנטענים או בטענה כי היא לא השלימה את ביצוע העבודות. הדעת נותנת, כי אילו היו נופלים ליקויים בעבודת התובעת, הרי שהנתבעת הייתה פונה אליה בעניין בזמן אמת ונותנת לה הזדמנות נאותה לתקנם בטרם התקשרה עם קבלן אחר על מנת שיבצע את התיקונים לכאורה. כאמור לעיל, שני הדו"חות, שתוכנם סותר, נערכו על ידי עדוי באותו היום ומוענו, האחד לתובעת והשני לזכאי. לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת והתרשמתי כי אלו הועלו כמשקל נגד לתביעת התובעת נגדה.
לא זו אף זו, טענתו של שאול בתצהירו ולפיה הנתבעת לא הגיבה למכתב ההתראה ששלחה לה התובעת בטרם הוגשה התביעה דנא בשל מצבו הבריאותי של אביו במועדים הרלבנטיים, הועלתה בעלמא.
הנתבעת אף לא ביססה, ולו בבדל ראיה, את כמויות הפלדה והפיטות שלטענתה סופקו בפועל על ידי התובעת ושלפיהן שילמה לתובעת סך של 793,396 ₪ בלבד במקום סך של 840,731 ₪ כפי שסוכם בין הצדדים (סעיף 6.1 לתצהירו של שאול). הכמויות הנטענות אינן תואמות את האמור במסמך ששלחה התובעת לנתבעת בחודש ינואר 2017, דהיינו בזמן אמת, ובו טבלה המפרטת את כמויות הפלדה והפיטות שסופקו על ידה בפועל (נספח 2 לתצהירו של שאול). בתחתית הטבלה נכתב כי סה"כ משקל הפלדה – 52,089 ק"ג ופיטות – 25,637 ק"ג וכן הוסף: "יש להתייחס לכל החומר שנזרק עקב השינויים שנעשו בסככה. הערכה גסה 7 טון חומר כולל עבודת מסגרייה". הנתבעת לא הציגה טבלה מפורטת אחרת מטעמה ולא טענה וממילא לא הוכיחה כי בזמן אמת היא לא אישרה את הכמויות שפורטו במסמך האמור.
נוסף על כך, הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי לא ניתן לעשות שימוש בעמודים שלא הותקנו בעקבות שינויים שביקשה הנתבעת לבצע בתכנית וממילא לא הוכיחה את הסכום הנטען על ידה, לראשונה בסיכומים, שיש לקזז בגין העמודים שלא הותקנו (41,600 ₪, סעיפים 15 ו-16 לסיכומי הנתבעת).
עוד יש לזקוף לחובת הנתבעת, את הימנעותה מלזמן לעדות את הקבלן שלטענתה היה אמור להשלים, כקבלן משנה מטעם התובעת, את העבודות החסרות ושעל פי הנטען התובעת הכשילה את עבודתו. בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות צד מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו, משמשת לחיזוק ראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).
אשר לטענת הנתבעת ולפיה בהעדר אישורו של מהנדס הקונסטרוקציה היא הייתה רשאית לקזז 10% מסכום התמורה – אמנם, אין חולק בין הצדדים כי עדוי, שהועסק על ידי הנתבעת, לא נתן אישורו לחשבון הסופי. יחד עם זאת, בנסיבות בהן הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הליקויים הנטענים על ידה, לא כל שכן את היקפם, ולא פנתה אל התובעת בזמן אמת בטענה לאי השלמת העבודות באופן המצדיק קיזוז כאמור, שוכנעתי כי לא יהיה זה נכון ולא צודק להורות על קיזוז של 10% מסכום התמורה לפי ההסכם.
מעיון בזמני התשלום שנקבעו בהסכם עולה, כי התשלום שאמור היה להשתלם לתובעת עם מתן אישורו של עדוי נקבע לאחר התשלום שהשתלם עם סיום ההרכבה הסופית. הנתבעת לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע ניאותה לשלם לתובעת סך של 793,396 ₪ אילו סברה שהיא זכאית לקזז 10% מסכום התמורה המוסכמת (סך של 84,073 ₪). סבורני, כי בנסיבות בהן הנתבעת שילמה לתובעת את התמורה עם סיום ההרכבה הסופית ולא העלתה כלפיה כל טענה ולפיה היא אינה זכאית לתשלום מלוא התמורה לפי ההסכם, אין לתת יד לניסיונה לקזז, בדיעבד, סך של 10% מסכום התמורה רק בשל טענתה הדווקנית בדבר אי מתן אישורו הסופי של עדוי.
טול לדוגמא מקרה שבו אין חולק כי העבודה הושלמה במלואה, ללא קיומם של ליקויים. ברי כי במצב דברים זה, העדר אישור הינו פגם טכני, שאינו מצדיק אי תשלום התמורה.
סיכומם של דברים עד כאן – לאור האמור לעיל ובהעדר חוות דעת מקצועית ותשתית ראייתית מספקת להוכחת טענת הנתבעת בדבר קיומם של ליקויים בעבודת התובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת התמורה המוסכמת, דהיינו סך של 47,335 ₪ (793,396 ₪ - 840,731 ₪).

תשלום בגין תכנית השינויים
מחד, טענה התובעת כי הוסכם בין הצדדים, כי התובעת תייצר עמודים חדשים, לפי בקשת הנתבעת, תמורת סף נוסף של 84,240 ₪. לביסוס טענותיה בעניין, הפנתה הנתבעת להודעת דואר אלקטרוני ששלחה התובעת לשאול ביום 09.11.15, ובה נכתב כך (נספח ה' לתצהירו של אביגדורי; ההדגשות אינן במקור – ס.ח'):
"תמיר שלום
לאחר ניתוח העמודים שהכנו בגג תהילה ולאחר בדיקה וייצור עמודים חדשים לפי התכנית החדשה מתברר כי נשארו 19 עמודים בגובה 6-7 מ' לערך מפרופיל 200/200/6.3 כולל הפלטות שלהם. הנ"ל מוערך ב4 טון פלדה לערך... בשלב זה לא ניתן להשתמש איתם.
עקב הזמנה נוספת גדולה של חומרים ... אבקש לקבל את המקדמה שקבענו עבור החומרים. כל החומרים מסתכמים כרגע בלמעלה מ80 טון!!! ...".
עוד הפנתה התובעת למכתב ההתראה ששלחה לתובעת ביום 05.08.18 ובו דרשה, בין היתר, חיוב בסך של 84,240 ₪ בגין תוספת השינויים בתכנית (נספח ו' לתצהירו של אביגדורי).
מנגד, בכתב ההגנה ובתצהיר, טענה הנתבעת, כי השינוי שביקשה לעשות בתכנית נעשה בהסכמת הצדדים, מבלי שהתובעת דרשה תוספת מחיר עבור השינויים וללא שסוכמה בין הצדדים תוספת מחיר כאמור.
אלא שבסיכומים, אישרה הנתבעת והודתה כי מחיר התוספת עבור העמודים החלופיים שהותקנו עומד על סך של 84,240 ₪ . ראו סעיף 1 5.3 לסיכומים (ההדגשות אינן במקור, ס.ח') : " החישוב הנכון של תוספת המחיר צריך להיות כדלהלן: 15.3.1. מחיר התוספת עבור העמודים החלופיים שהותקנו 84,240 ₪ ...".
לטענת הנתבעת, יש לקזז מסכום זה את הסכום בגין ארבעה עמודים שבוטלו (41,600 ₪ = 10,400 ₪ * 4) ולהוסיף לו סך של 10,000 ₪ בגין ארבעה טונות של עמודים שבוטלו ולא הותקנו ונותרו במפעל התובעת, לאחר ניכוי כל העבודות הנלוות, כגון שינוע החומר, גילוון והרכבה בשטח (חישוב לפי 2,500 ₪ לטון פלדה * 4) – כך שתוספת המחיר בגין השינויים עומדת על סך של 52,640 ₪.
ואולם, מרבית טענות וחישובים אלה הועלו לראשונה רק בסיכומים, ובפרט אלה הנוגעים לקיזוז . מכל מקום, הנתבעת לא ביססה את טענותיה בעניין בראיות כנדרש. כמו כן, בעוד שבכתב ההגנה טענה הנתבעת כי במסגרת תכנית השינויים בוטלו שני עמודים (סעיף 14.2), הרי שבסיכומים היא טענה, ללא תימוכין, כי בוטלו ארבעה עמודים.
בנסיבות אלה, ולאור הודאת הנתבעת כמפורט לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 84,240 ₪ בגין תכנית השינויים.
התביעה שכנגד
בכתב התביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי עקב הפרת ההסכם על ידי התובעת, נגרמו לה נזקים בסך כולל של 545,055 ₪, לפי הפירוט הבא:
סך של 95,055 ₪ בגין העסקת קבלן חלופי
נוכח כל האמור לעיל בהרחבה ומאחר שהנתבעת לא ביססה בראיות כנדרש את טענותיה בעניין הליקויים וכן את הטענה ולפיה היא נאלצה להתקשר עם זכאי על מנת שיתקן את הליקויים שנפלו לכאורה בעבודת התובעת וישלים את העבודות החסרות, לא כל שכן את גובה הנזק הנטען, יש לדחות רכיב זה.
סך של 400,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות וסך של 50,000 ₪ בגין הפרת ההסכם עם "מכבי"
בסיכומים, צמצמה הנתבעת את הנזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מהאיחור בכניסה לתוקף של חוזה השכירות מול "מכבי" והעמידה אותם על סך של 100,000 ₪ בלבד, דהיינו על סכום של דמי שכירות לחודש. לטענתה, בחישוב חודש האיחור, נלקח בחשבון הצורך של ההתארגנות להעסקת קבלן חלופי, כתוצאה מנטישת האתר על ידי התובעת ופרק הזמן שנדרש להשלמת ביצוע העבודות על ידי הקבלן החלופי.
בהסכם, נקבע, כי "לוח הזמנים לסיום הפרויקט עד 50 ימי עבודה". הנתבעת לא פירטה מהו המועד שבו התחילה התובעת את ביצוע העבודות והמועד שבו היה עליה לסיימן.
בעדותו, משנשאל אביגדורי בעניין, טען הלה כי התובעת החלה לבצע את העבודה בחודש אוגוסט 2015 וסיימה אותה במועד סמוך למועד שבו נערך הדו"ח של עדוי, דהיינו בחודש פברואר 2017 (עמוד 13 שורות 22-27 לפרוטוקול). כלומר, לפי עדותו, העבודה נמשכה כשנה וחצי, חרף העובדה שבהסכם נקבע כי היא תבוצע בתוך 50 יום.
הנתבעת לא סתרה את טענת התובעת כי העיכוב נגרם בשל השינויים בתכנית שביקשה הנתבעת לערוך ולא הוכיחה שהתנהלות התובעת היא שגרמה לעיכוב, לא כל שכן את משך העיכוב הנטען שיש לייחס לתובעת ולא לגורמים אחרים.
מעיון במכתב ששלחה "מכבי" לנתבעת ביום 07.09.17, דהיינו בחלוף כ-7 חודשים ממועד סיום עבודת התובעת במבנה, עולה כי נגרם עיכוב במסירת המבנה ל"מכבי" בשל נסיבות שאינן קשורות לתובעת (נספח 8 לתצהירו של שאול). במסמך זה ציינה "מכבי" כי העבודות באתר טרם הסתיימו לפי הסכם השכירות וכי טרם התקבלו אישור כיבוי אש לאכלוס, טופס 4, אישור חשמלאי מוסמך לתקינות החשמל, אישור מכון התקנים למערכות חירום, אישור נגישות, אישור לגנרטור וכו'. עוד צוין, כי טרם הסתיימו בשלמותן כל עבודות הבינוי כמפורט בדו"חות של מנהל הפרויקט.
הנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי היא פנתה אל התובעת, בזמן אמת, בטענה לפיה היא גורמת לעיכוב בביצוע העבודות בשל התנהלותה. לא בכדי, צמצמה התובעת בסיכומיה רכיב תביעה זה מסך של 450,000 ₪ לסך של 100,000 ₪ והעלתה טענותיה בעניין בלשון רפה, בלא שהונחה להן תשתית ראייתית מספקת.
סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:
התביעה העיקרית – מתקבלת. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 131,575 ₪. נוסף על כך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ בגין שכ"ט עו"ד וכן סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
התביעה שכנגד – נדחית. על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ו' אב תשפ"א, 15 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביגדורי מערכות בע"מ
נתבע: ש.ז.ת אולמי תהילה בע"מ
שופט :
עורכי דין: