ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורי אברהם נגד משרד לבטחון פנים-אגף לרישוי כלי יריה מחוז מרכז :

בפני כבוד ה שופטת עמיתה זהבה בוסתן

עותרים

אורי אברהם

ע"י עו"ד עדי ארליך

נגד

משיבים

  1. משרד לבטחון פנים-אגף לרישוי כלי יריה מחוז מרכז
  2. הממונה על ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה
  3. משטרת ישראל-יחידת לה"ב 433
  4. משטרת ישראל-מטה מרחב שפלה

ע"י עו"ד קרן אביסרור

פסק דין

עתירה המכוונת נגד החלטת המשיב 2 (להלן "הממונה") מיום 14.12.2020 בה נדחה הערר שהגיש העותר על החלטת המשיב 1 (להלן "פקיד הרישוי") מיום 18.5.2020 לדחות את בקשתו לקבל רישיון לנשיאת נשק מכח תבחין "עיסוק בישוב זכאי".

העובדות
העותר שימש בעבר כבעלים של ארגון בשם "תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם". החל משנת 2007 החזיק ברישיון ארגוני (מאבטח) לנשיאת נשק שתוקפו היה עד ליום 31.12.2008.
החל משנת 1985, החזיק ברישיון לאקדח פרטי ורובה ציד. רישיון זה חודש מעת לעת. הרישיון האחרון היה בתוקף עד 30.9.2009.

בשנת 2008 הותלה רישיונו של עותר עקב המלצת משטרת ישראל בעקבות חקירה שהתנהלה נגדו באותם ימי. העותר הפקיד את הנשק בו החזיק, ביום 11.3.2008, בתחנת משטרת ראשון לציון.
עתירה מנהלית שהגיש העותר, כנגד ההחלטה להתלות את רישיונו, נדחתה ביום 8.11.2009 תוך שביהמ"ש (כבוד השופט מודריק) קבע:
"בדיקת עניינו של העותר כשהוא לכשעצמו מגלה שההחלטה להתליית הרישיון מוצדקת. אני סבור שיש הגיון רב במדיניות של התליית רישיונות כלפי מי שמרבה לפרוץ את מסגרות החוק גם אם הפריצה אינה נוגעת לעבירות אלימות או פשיעה חמורה נלווית (כגון סחר בסמים). אחרי הכל רק כפסע בין גיבוש דפוס פעולה עבריינית של מרמה וזיוף או עבירות דומות לאלה לבין שימוש באמצעים אלימים כדי להשיג את אותן מטרות".

בשנת 2011, וכתוצאה מהחקירה הוגש כנגד העותר כתב אישום בעבירות מס. העותר הורשע על פי הודאתו והוטלו עליו 15 חודשי מאסר. בסיום הדיון ההליך הפלילי, במסגרת הטיעונים לעונש אמרה ב"כ המדינה כי ה מדינה אינה מתנגדת להחזרת הרישיון לעותר, אך סמכות ההחלטה בענין זה אינה בידה.

ביום 19.7.2017 הגיש העותר באמצעות בא כוחו "בקשה לביטול התלייתה רישיון לכלי יריה" (נספח ה' לעתירה המקורית).
ביום 15.8.2017 הודיע לו פקיד הרישוי כי ל צורך הגשת בקשה לחידוש רישיון עליו להמציא אישור מטעם משטרת ישראל אם כלי הירייה עדיין קיים במשטרה ולא חולט, ובמידה וחולט על העותר להגיש בקשה חדשה לרישיון חדש ולא בקשה לחידוש רישיון. בהמשך הוסיף פקיד הרישוי " כך או כך, לצורך הוצאת רישיון פרטי על מרשך להוכיח עמידה באחד התבחינים התקפים נכון להיום, כמפורט בגב הטופס" (נספח ו' לעתירה המקורית).

העותר ניסה לברר מה עלה בגורל כלי הנשק לאחר הפקדתו ופנה (בכתב) לגורמים שונים במשטרה מבלי לקבל מענה ענייני (כמפורט בעתירה המקורית). לבסוף התקבלה תשובת סממ"ר מרחב שפלה בה נאמר כי על פי נוהלי המשטרה, הנשק שהופקד ביום 11.3.2008 הועבר לאחר 18 חודשים לנשקיה הארצית בבית דגן לצורך חילוט (נספח י' לעתירה המקורית). העותר ביקש לראות את המסמכים עליהם סומך סממ"ר מרחב שפלה את תשובתו, אך לא קיבל מענה. בצר לו פנה העותר במכתב ללשכת המפכ"ל וביקש להודיעו מה עלה בגורל כלי הנשק שלו. אף מכתב זה לא זכה לתשובה (ראה נספחים יא' ויב' לעתירה המקורית).

ביום 13.9.2018, הגיש העותר בקשה לקבלת רישיון נשק מכח תבחין "הכשרה ייחודית" וציין כי בכוונתו לרכוש אקדח. במכתב הלוואי הסביר העותר כי הנשק שהוחזק על ידו הופקד במשטרת רשל"צ אך לא עלה בידו לקבל ממשטרת ישראל מסמכים שיבהירו מה עלה בגורל כלי הנשק לאחר הפקדתו.
המשטרה התייחסה אל הבקשה כאל בקשה מכח תבחין "עיסוק ביישוב זכאי" וביום 27.1.2019 דחה פקיד הרישוי את בקשת העותר הן משום שהוא אינו עומד בתבחין והן משום אי המלצתה של המשטרה המבוססת על "[בגין] 60 תיקים בגין מרמה/ שימוש במרמה או תחבולה" (נספח יד1 לעתירה המקורית).

על החלטת פקיד הרישוי ערר העותר ביום 13.3.2019 לממונה. בנימוקי הערר התייחס העותר רק לאי המלצת המשטרה וטען כי מרבית התיקים שנפתחו נגדו נסגרו ולכן המלצת המשטרה איננה רלוונטית. העותר לא התייחס בנימוקי הערר לנימוק הדחיה של אי העמידה בתבחין.
בהתאם להוראות סעיף 12(ג1)(2) לחוק כלי יריה תש"ט – 1949 (להלן "החוק") הועבר הערר להתייחסות משטרת ישראל ששבה והתנגדה למתן רישיון נשק לעותר .
הערר נדחה ביום 14.4.2019 (לאחר הגשת העתירה המקורית שהוגשה ביום 3.2.2020). בהחלטת הממונה נאמר שהעותר לא עמד בקריטריונים של התבחין מכוחו ביקש לקבל רישיון לנשיאת נשק "מגורים בישוב זכאי" ואף המשטרה התנגדה למתן הרישיון. עוד נאמר בהחלטה כי מאחר ורישיונו של העותר בוטל בשנת 2006 מדובר למעשה בבקשה חדשה (ולא בחידוש רישיון קיים), בנסיבות אלה, לאחר שקילת כל השיקולים נמצא כי אינטרס שלום הציבור גובר (נספח טו' לעתירה המתוקנת).

כאמור העתירה המקורית הוגשה לפני קבלת ההחלטה בערר. בתגובה לעתירה הודיעה המשטרה כי היא מסירה את התנגדותה ובעקבות זאת הודיעו הצדדים לבית המשפט במשותף, ביום 6.5.2020, כי הגיעו להסכמה לפיה יפעל העותר מול המשיב לקבלת רישיון.

בהתאם להסכמה הגיש העותר ביום 18.5.2020 בקשה חדשה לקבלת רישיון מכח תבחין "עיסוק בישוב זכאי".
בטופס הבקשה מפורטים המסמכים שעל מבקש רישיון על פי תבחין "עיסוק בישוב זכאי" לצרף לבקשתו. העותר צירף לבקשתו מסמכים שונים, ובכלל זה מכתבים משתי חברות אבטחה המצהירות על כוונה להעסיק אותו, אך לא את האישורים הנדרשים בהתאם לפרוט המצוי בטופס הבקשה.
ביום 14.6.2020 נשלח לעותר מכתב והוא התבקש להמציא את המסמכים הבאים, החסרים לצורך בחינת בקשתו:
אישור עוסק מורשה/אישור מס הכנסה על הכנסה מעיסוק זה.
תצהיר של מבקש הרישיון, חתום על ידי עו"ד על אופי עבודתך ועל תדירות הגעתך ליישובים זכאיים ועל כך שהינך מתחייב לעדכן אותנו בכל שינוי שיחול בעבודתך.
חשבוניות מס המעידות על עבודה ביישוב זכאי במשך לפחות 3 חודשים עובר להגשת הבקשה.
המצאת הצהרת בריאות חתומה על ידך ועל ידי רופא המשפחה.

העותר לא צרף את המסמכים המבוקשים וביום 16.8.2020 דחה פקיד הרישוי את הבקשה מאחר והעותר לא עמד בתבחין.

ביום 22.9.2020 התקיים דיון בעתירה והמשכו נדחה על מנת לאפשר לעותר למצות את ההליכים ולהגיש ערר לממונה. ביום 14.12.2020 נדחה הערר מהטעם שהעותר לא הוכיח ש רוב עבודתו מתקיימת ביישוב זכאי לגביו נקבעה זכאות על ידי משטרת ישראל, או שיש אינטנסיביות באזורי סיכון כפי שמתחייב בתבחין מכוחו הוא מבקש לשאת כלי יריה. צוין בהחלטה שהעותר לא הציג מסמכים המעידים שהוא נותן שירות בתדירות של לפחות 3 פעמים בשבוע בתוך יישובים זכאים והרשות המוסמכת לא מאשרת רישיון לכלי ירייה במתכונת צופת פני עתיד.

ביום 21.2.2021 הוגשה העתירה המתוקנת.

בעתירה המתוקנת טוען העותר כי ההחלטה שהתקבלה בערר היא שרירותית ומתעלמת מגורמים רלוונטיים כבדי משקל במיוחד לאור נתוניו, לאחר שרישיונו נלקח ממנו בנסיבות שאינן מוצדקות ותוך פגיעה בחופש העיסוק. העותר מבקש להשיב לו את הנשק שהיה מצוי בידו, ולחלופין ליתן בידו רישיון נשק לזמן מוגבל.
כמו כן מתבקש בית המשפט להורות למשטרת ישראל להמציא מסמך שיבהיר מה עלה בגורל הנשק שהיה מצוי בידי העותר והופקד בשנת 2008.

לטענת העותר, החלטת פקיד הרישוי חורגת ממתחם הסבירות והנמקותיו אינן סבירות. מדובר בעותר שכל עיסוקו ופרנסתו תלויה ברישיון. לשם השוואה מפנה העותר לפסק הדין שניתן בעת"מ 65923-03-18 משה לוי נ' משרד הפנים האגף לרישוי כלי נשק.
לטענת העותר התנהלות הרשות בעניינו גובלת בשערוריה, כאשר אף אחד מהגופים הממונים אינו טורח לתת תשובה תוך זמן סביר ובתוך המגבלה הקיימת בחוק.

המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה. לא ניתן להיעתר לבקשה כיוון שהעותר אינו עומד בהוראות התבחין שמכוחו הוא מבקש לקבל את הרישיון לכלי יריה ובמסמכים שהציג אין די. יתרה מכך, האזורים שבכוונת העותר לפעול בהם (על פי האמור בתצהירו) אינם נחשבים ל"ישוב מזכה" על פי הרשימה שנקבע על ידי משטרת ישראל.

טענות העותר ביחס לחילוט הנשק אינן יכולות לסייע לו בעתירה. פעולת חילוט הנשק נעשתה כדין והיא מבוססת על הוראות החוק. משלא נדרש כלי הנשק והוא חולט לאחר 18 חודשים מיום הפקדתו, אין המדובר בבקשה לחידוש רישיון כי אם בבקשה חדשה לקבלת רישיון.

גם אם היה מדובר בחידוש רישיון הרי שבמצב דברים זה בקשתו היתה נדחית משלא עמד בתבחינים הקבועים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופות להן ושמעתי טענות הצדדים, דעתי היא כי דין העתירה להידחות.

לאזרח אין זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק. החזקתו מותנית בקבלת רישיון שהמוסמך לתיתו רשאי לתת רישיון, לסרב לתת רישיון, לתתו בתנאים ומגבלות, או להטיל הגבלות על מי שכבר ניתן לו הרישיון ואף לבטל רישיון תוך תקופה תוקפו.

החוק אינו מפרט מהם השיקולים שעל פקיד הרישוי לשקול אך הם נגזרים מהמטרה לשמה נדרש הרישיון ומהצורך להגן על שלום הציבור כשהיום המגמה היא להפחית את מספר כלי הנשק המוחזקים בידי הציבור.

העתירה מכוונת כנגד החלטת הממונה מיום 14.12.20. לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת הממונה בהיותה סבירה ובמתחם שיקול הדעת המסור לו. אין מחלוקת כי העותר לא צרף את המסמכים הנדרשים לצורך קבלת רישיון נשק על פי תבחין "יישוב זכאי". יתרה מכך, העותר עדיין לא התקבל לעבודה, לא פתח תיק במס הכנסה ועוסק מורשה וטוען ששכרו לא שולם לו בהעדר רישיון. בנוסף, הישובים אליהם יצטרך העותר להיכנס, על פי טענתו, אינם נחשבים יישוב מזכה על פי הרשימה שנקבעה על ידי משטרת ישראל.
מקרה דומה לענייננו נידון בעע"מ 7710-18 השר לבטחון פנים נ' ג'אבר אבו ג'אבר (19.11.2019) ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור שהוגש על ידי השר לבטחון פנים והותיר את החלטת פקיד הרישוי על כנה וקבע:
"כידוע, במדינת ישראל אין זכות מוקנית להחזיק כלי ירייה. סעיף 5(א) לחוק כלי הירייה קובע כי החזקה ונשיאה של כלי ירייה מותנים ברישיון, והמדיניות הנוהגת, שכבר נמצאה כראויה בפסיקותיו של בית משפט זה, היא לצמצם את כמות כלי הירייה המצויים בידי אזרחים (ראו למשל: עע"ם 3326/18 פלוני נ' מנהל רישוי כלי ירייה מחוז דרום, [פורסם בנבו] פסקה 19 (26.2.2019) (להלן: עניין פלוני); עע"ם 3792/14 רופל נ' המשרד לביטחון פנים, [פורסם בנבו] פסקה י' (23.3.2015) (להלן: עניין רופל); עע"ם 389/13 קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים, [פורסם בנבו] פסקה 16 (1.10.2014)). כאמור בסעיף 11(2) לחוק רישוי כלי הירייה, פקיד רישוי כלי הירייה הוא הגורם המוסמך להנפיק רישיון, על פי המלצת קצין משטרה בכיר. נוסף על כך, השר לביטחון פנים, בתיאום עם גורמי הביטחון, קבע רשימה של תבחינים אשר מתווים את המדיניות העקרונית לשם מתן רישיון פרטי לנשיאת כלי ירייה.

הנה כי כן, פקיד רישוי כלי הירייה יוכל לדחות בקשה לקבלת רישיון לנשיאת נשק הן בשל אי עמידה בתבחינים והן בשל המלצה שלילית של קצין משטרה בכיר.
התבחין אשר להתקיימותו טוען המשיב הוא "עבודה ביישוב זכאי", המאפשר מתן רישיון נשק למי שהוכיח שרוב עיסוקו מתבצע ביישוב שלגביו נקבעה זכאות על ידי המשטרה. המבקש להוכיח עמידה בתנאי תבחין של "עבודה ביישוב זכאי" נדרש להמציא מספר אישורים, המפורטים גם באתר המשרד לביטחון פנים. כפי שעולה מההחלטה המשלימה שתוארה לעיל, הממונה בחן את המסמכים שהמציא המשיב וקבע, בהחלטה מנומקת, כי לא הוכחה עמידה בתנאי התבחין. משנדרשו גורמי המקצוע לבחינת כל המסמכים שהוגשו לגופם, איני סבור כי הונחה עילה להתערבות בשיקול דעתם בעניין זה.

באותו מקרה היתה גם המלצה שלילית של המשטרה אך ביהמ"ש העליון התייחס לכך ואמר: "לכך יש להוסיף כי המלצת המשטרה היא רק אחד מתוך שני אדנים העומדים בבסיס ההחלטה שלא לחדש את רישיון הנשק של המשיב, ואי העמידה בתבחין תקף די היה בה כשלעצמה כדי להביא לדחיית הבקשה".

לאור האמור, אין מקום להתערב בהחלטתו של הממונה שהיא החלטה סבירה המבוססת על אי עמידה בתנאי התבחין.

אשר לטענות העותר המתייחסות לנשק שהופקד על ידו. מדובר בנשק שהעותר לא התעניין בו במשך מספר שנים ולטענת המשיב בחלוף 18 חודש מאז שהופקד הנשק במשטרה "היתה המשטרה רשאית לחלט את כלי היריה וכך נעשה גם בעניינו של העותר" (סעיף 70 לתגובה). את התשובה מבסס המשיב על סעיף 14א(ב) לחוק כלי יריה המאפשר למשטרה לחלט נשק או להשמידו כעבור 18 חודשים לאחר שהגיע לידיה אם לא נדרשה עובר למועד זה למוסרו לסוחר נשק מורשה.

גם אם הרשות נתונה והמשטרה יכולה היתה להורות על חילוט הנשק או השמדתו לא הבהירה המשטרה כיצד יתכן שנשק חולט או הושמד ללא תיעוד בכתב.
יחד עם זאת, מאחר ואין בפרטים החסרים אודות קורות הנשק כדי ל השפיע על בקשתו של העותר לרישיון, לא ראיתי מקום להתיחס לכך מעבר לאמור.

סוף דבר העתירה נדחית. לאור התנהלות המשטרה בענין הנשק, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אב תשפ"א, 14 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורי אברהם
נתבע: משרד לבטחון פנים-אגף לרישוי כלי יריה מחוז מרכז
שופט :
עורכי דין: