ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן סולמן נגד ע"י ב"כ עו"ד יוסי מססה :

לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן

המערער

ראובן סולמן (החייב)
ע"י ב"כ עו"ד יורם דדיה

נגד

המשיבים
.1 יריב שי ישינובסקי, עו"ד (נאמן)
.2 כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד יוסי מססה
3. עיריית בת ים (נושה)
ע"י ב"כ עו"ד רואש אריה

פסק דין

כללי:

1. לפני ערעור על הכרעת הנאמן בתביעת חוב.
המערער הינו החייב בתיק פש"ר 8650-08-10 (ייקרא להלן ולשם הנוחיות: "החייב").

2. תביעות החוב שאושרו כנגד החייב הינן בסכום כולל של כ- 220,000 ₪. תביעת החוב הספציפית של עיריית בת-ים אושרה בסכום של כ- 49,000 ₪, זוהי תביעת החוב נשוא הערעור. בישיבת יום 8.6.2021 נעשה ניסיון להביא את הצדדים אל עמק השווה. הואיל והניסיון לא צלח אפנה אל מלאכת ההכרעה.

טענות החייב/מערער:

3. החייב טוען, כי פסק הדין מיום 20.9.2005, מכוחו הגישה הנושה עיריית בת-ים את תביעת החוב, ניתן שלא בפניו ובשעה שהיה מצוי בין כותלי בית הסוהר. אישור המסירה מכוחו ניתן פסק הדין הוא כלשונו "כוזב". בפועל כתב התביעה כלל לא נמסר לידיו ולכן אין מקום להשית עליו חיוב בגין פסק הדין שניתן שם.
לטענתו של החייב, הוא לא שכר נכס ברח' העבודה 29 בבת-ים, ולא היה מקום לתבוע אותו ולא לחייבו בגין אי תשלום ארנונה חודשית בגין הנכס האמור. המערער הוסיף כי פנה אל הנושה לא אחת ושטח את טענותיו, אך הנושה בחרה להתעלם מכך בחוסר תום לב מהותי.
עמדת הנושה:

4. הנושה עיריית בת-ים טענה, כי החייב רשום כשוכר ומחזיק של הנכס ברח' העבודה (כיום רח' אהוד קינמון) 29 בת-ים לתקופה מיום 1.11.1999 ועד ליום 30.6.2001.
העירייה הגישה תביעה כנגד החייב לגביית חוב הארנונה ביום 9.12.2004 במסגרת ת"א 756120/04 בבית משפט השלום בתל-אביב. פסק הדין ניתן כנגד החייב בהעדר הגנה בשנת 2005. על פי אישור המסירה ותצהיר השליח שצורפו כנספח ב' לכתב התשובה של הנושה בערעור, הרי כתב התביעה נמסר לידי החייב עצמו שסירב לחתום על אישור המסירה.
תיק הוצל"פ למימוש פסק הדין שמספרו 01-XX532-06-0 נפתח ביום 19.1.2006. האזהרה נמסרה ביום 7.5.2006 לאשת החייב אשר סירבה לחתום על אישור המסירה.
אישור המסירה ותצהיר השליח צורפו כנספח ג' לכתב התשובה של הנושה בערעור.
הנושה הוסיפה כי לאורך השנים ננקטו הליכים בהוצל"פ כנגד החייב.
ראו : סעיפים 6 – 9 לכתב התשובה.

5. הנושה שוללת את טענות החייב שהועלו מקץ 21 שנה לאחר שנרשם כשוכר ומחזיק של הנכס הרלוונטי בספריה בשנת 1999. לדבריה, החייב כבש את טענתו ביחס להחזקה בנכס לאורך תקופה ארוכה ולא העלה אותה בבית משפט השלום ואף לא בתיק ההוצל"פ.
הנושה מוסיפה, כי החייב הגיש בקשות לתיק ההוצל"פ נשוא החוב, מבלי לטעון אפילו ברמז כי מדובר בחוב שגוי.
החייב אף פנה אליה באמצעות בני משפחתו, להסדרת החוב, בשנת 2018.

6. הנושה מפנה עוד לסעיף 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] אשר מכוחו הרישום בפנקסי העירייה מהווה ראייה לכאורה לנכונות השומה ועל מנת לסתור אותה על המבקש להציג ראיות משמעותיות, דבר שלא נעשה בענייננו. וזו לשון הסעיף:

"פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת – כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן".

7. הנושה מציינת עוד, כי על פי אישור שב"ס שצורף לכתב התשובה שלה כנספח ז', עולה שהחייב ריצה שתי תקופות מאסר. האחת מיום 29.5.2001 עד ליום 24.12.2001 והשנייה מיום 21.10.2002 עד ליום 25.1.2012. לכן, אין בתקופת המאסר הנטענת משום סתירה לטענת החזקתו בנכס וצבירת חוב ארנונה לתקופה מיום 1.11.1999 עד ליום 30.6.2001.
מכל האמור לעיל, עותרת הנושה לדחיית הערעור.

עמדת הנאמן:

8. הנאמן טוען, כי קיבל הבהרות, הכריע בתביעת החוב ואישר אותה על סך 48,995 ₪. ההכרעה בתביעת החוב נשלחה לחייב עוד ביום 24.5.2020. אומנם, בידי הנאמן נתונה האפשרות לברר תוקפו של החוב ולהציץ מעבר לפרגוד פסק הדין. אולם לטענתו כאן אין המדובר במקרה חריג כזה, המצדיק הפעלת הסמכות בידי הנאמן.
ראשית, לחייב היו מספר הזדמנויות לטעון את טענותיו כנגד תביעת החוב. החייב הודה ולא הכחיש את קיום החוב.
שנית, בבקשת החייב לצו כינוס, החייב הצהיר על חוב הנושה ואף ציין כי החוב נובע מכתב ערבות שחתם לקיומו של חוזה שכירות.
שלישית, גם במועד בו נחקר החייב במשרד הנאמן ביום 5.12.2012 נשאל החייב לגבי מקור תביעות החוב שהוגשו נגדו. החייב הודה מפורשות בקיום החוב, לא הכחישו והשיב: "הייתי ערב למישהי שלא שילמה מסים".
רביעית, עוד בשנת 2016 התנהלו הליכי השגה על תביעות החוב בעניינו של החייב. החייב פנה אל בית המשפט בעניינים אחרים אך לא בעניין החוב כלפי עיריית בת-ים נשוא ההליך.
חמישית, החייב לא השיג על החוב בדרך הקבועה בדין ע"י פנייה לוועדת ערר והמתין זמן ממושך מאוד לפני שהעלה טענות בקשר למהות החוב. כך גרם לנושה היזק ראייתי.
שישית, כאשר מדובר בתביעת חוב של רשות מקומית, אין בעל התפקיד מוסמך לערער אחר השומה שעל בסיסה הוגשה תביעת החוב, כל שיכול הוא לעשות להפחית את הריבית ולבדוק את הפרוצדורה. הא ותו לא.
מכל האמור לעיל עותר הנאמן לדחיית הערעור.

עמדת הכנ"ר:

9. הכנ"ר צידד בעמדת הנאמן.
הכנ"ר סבר כי יש להעדיף את עמדת הנאמן הנסמכת על טענות הנושה.
הכנ"ר התייצב לישיבת יום 8.6.2021 ולפנים משורת הדין, הציע הצעה מעשית. משההצעה לא נתקבלה כאמור יש להכריע.

דיון והכרעה:

10. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים מלבר ומלגו אני מקבלת את עמדת הנאמן.
החייב טוען כי שהה בבית הסוהר ולא קיבל את כתב התביעה אי אז בשנת 2004 או 2005.
לטענתו הדבר משמיט את הקרקע מתחת פסק הדין שניתן בעניינו.
החייב צרף אישור שב"ס בדבר שהייתו בבית הכלא באותה עת.
עם זאת, הוברר לנאמן כי על החיוב המקורי עצמו לא יכולה להיות מחלוקת. החייב אישר יותר מפעם אחת כי אכן קיים חוב כלפי הנושה שמקורו בחוזה שכירות. לא זו אף זו, בתקופה לגביה הוגשה תביעת הנושה בין התאריכים 1.11.1999 עד 30.6.2001 החייב היה אדם חופשי והיה באפשרותו לצבור את החוב האמור.
טענות החייב לגבי אישור המסירה ששימש תשתית לפסק הדין נשוא החוב, הן טענות שהיה על החייב להפנות כלפי בית המשפט שנתן את פסק הדין, בבקשה לביטול פסק דין. אלה אינן טענות הכופרות בעצם החיוב. כמו כן, כאשר המסירה בוצעה לכתובת מגוריו הרשומה של החייב ואיש מן המקבלים לא הלין על כשרותה, ספק אם מקץ שנים כה רבות יש מקום לבוא ולערער עליה. עניין זה אני מעירה רק אגב אורחא שכן העלאת טענה מעין זו אינה בסמכותו של בית משפט של פש"ר ולכל היותר ניתן להעלותה לפני בית המשפט שנתן את פסק הדין גופו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין.

11. לא זו אף זו, בהתנהלותו של החייב לאורך השנים גם במסגרת הליכי הוצל"פ וגם במסגרת הליכי הפש"ר בענייננו, ניתן לראות כי החייב הכיר בקיומו של החיוב. זה המקום להוסיף כי הנושה עצמה צינה כי החייב פנה אליה וביקש להסדיר את החוב זמן קצר לאחר שהסתיים מבצע הסדרת חובות שערכה העירייה (ראו סעיפים 25 – 31 לכתב התשובה של הנושה).

12. הנה כי כן, כל נסיבות ענייננו מצביעות על כך שהחייב הכיר בחוב נשוא כתב הערעור כלפי הנושה. טענותיו כלפי חוב זה מקץ למעלה מעשרים שנה לא תוכלנה לעמוד וכך אני קובעת לגופם של דברים.

13. מעבר לכך, לאור מעמדו המיוחד של הנאמן כערכאה שיפוטית לכל דבר, בפריזמה של בדיקת תביעות חוב, יש להיזהר שבעתיים בהתערבות בהכרעותיו. רק אם מדובר בהכרעה בלתי סבירה על פניה או שיש בה טעות משפטית או עובדתית ניתן להתערב. אולם בענייננו, כאשר ההכרעה סבירה, נשענת על אדנים יציבים ועל התנהלות החייב עצמו לאורך השנים כאשר הוא מכיר בחוב ואינו מכחיש אותו, אין לומר כי ההכרעה היא בלתי סבירה ומצדיקה את התערבות בית המשפט.

14. מכל המקובץ לעיל, אני דוחה את הערעור.

סיכום:

15. מן המקובץ לעיל הערעור נדחה.
בנסיבות המיוחדות של המקרה ומתוך התחשבות, אני מחליטה לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
החייב הפקיד עירבון בערעור, החייב יודיעוני האם הוא מבקש כי העירבון יוחזר לידיו או שניתן יהיה להשתמש בו כחלק מתוכנית הפירעון בהליך העיקרי.
בשלב זה העירבון לא יוחזר.

16. המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ראובן סולמן
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד יוסי מססה
שופט :
עורכי דין: