ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן נאמנות ויצו נגד עיריית עפולה :

לפני כבוד השופט דני צרפתי

העותרת

קרן נאמנות ויצו

נגד

המשיבה
עיריית עפולה

פסק דין

השאלה העיקרית הדורשת הכרעה בעתירה זו נוגעת לפרשנותו של הסכם פשרה שנחתם בעבר בין הצדדים, בדגש לבירור האם הסכם פשרה זה חל גם על היטל השצ"פ שהוטל על העותרת, אם לאו.

עיקרי עובדות וטענות הצדדים
1. קרן נאמנות ויצו – חברה לתועלת הציבור ( להלן: "העותרת"), עותרת כי בימ"ש יורה על ביטול דרישת תשלום מיום 29/12/2019 ( להלן: "דרישת התשלום") שנשלחה אליה ע"י עיריית עפולה ( להלן: "המשיבה"), לתשלום היטל שטחים ציבוריים פתוחים ( להלן: "היטל שצ"פ") בגין נכסה הידוע כ"כפר הנוער ויצו ניר העמק" והמצוי במקרקעין שהוגדרו בעתירה, בתחומי העיר עפולה ( להלן: "הנכס").

דרישת התשלום הוצאה מכוח הוראותיו של חוק העזר לעפולה ( שטחים ציבוריים פתוחים), התשע"א – 2010 ( להלן: "חוק העזר שצ"פ").

2. הטענה המרכזית אשר כאמור דורשת הכרעה בפסק דין זה, נסובה סביב תכולתו ופרשנותו של הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7/9/2014 במסגרת עתירה מינהלית קודמת שהתנהלה בין הצדדים ( עת"מ 61108-12-12) ( להלן: "הסכם הפשרה" והעתירה הקודמת בהתאמה.

3. לשיטת העותרת הסכם הפשרה הסדיר ומיצה את תשלום מלוא ההיטלים בגין הנכס לרבות היטל השצ"פ שבדיון ומשכך דין דרישת התשלום להתבטל.

מנגד טוענת המשיבה כי הסכם הפשרה שנחתם בשעתו דן והסדיר את חבות העותרת בהיטלי פיתוח מוגדרים ומצומצמים, אשר הוטלו בזמנים הרלוונטיים עובר לגיבוש הסכם הפשרה הנ"ל, והכוללים היטל סלילת רחובות והיטל תיעול בגינם הגישה העותרת את עתירתה הקודמת כמו גם היטל ביוב בגינו הוגש בזמנו ערר לוועדת הערר לענייני ביוב.

לטענת המשיבה, הסכם הפשרה לא דן ואינו חל על היטל השצ"פ מושא דרישת התשלום.

בפרק הדיון להלן ארחיב בטיעוני המשיבה בסוגיה זו.

4. טרם שאפנה לדיון והכרעה בטענה המרכזית לעיל לענין תכולת הסכם הפשרה, על דרישת התשלום שלפניי, אסקור בקצרה טענות נוספות וחלופיות שעלו מטיעוני הצדדים.

5. העותרת מוסיפה וטוענת מטעמי זהירות כי דרישת התשלום הוצאה בניגוד להוראות חוק העזר שצ"פ ומבלי שנתקיימה עילה המקימה חיוב בהיטל שצ"פ, על פיו.
לשיטתה, המשיבה לא הוכיחה כי היא החלה בביצוע עבודות להקמת שצ"פ וככזה המיועד לשמש את נכסה, לרבות עפ"י תעודת מהנדס הקובעת זאת, כפי שמחייב חוק העזר – שצ"פ.
כמו כן, דרישת התשלום שנשלחה לעותרת היא לקונית, חסרה ונעדרת את הפרטים הדרושים על מנת להקים חבות בהיטל שצ"פ, אין בה פרוט מהן העבודות שבוצעו, מיקומן ומתי החלו.

6. עוד טוענת העותרת כי נכסה קיים ובנוי זה עשרות שנים ובאותו היקף הבניה לגביו גם נתקבלו היתרי בניה כדין לאורך השנים. מכאן שחזקה היא, שכל היטלי הפיתוח בגין הנכס, לרבות היטלי השצ"פ שולמו במלואם בעבר וכי אלולי שולמו, לא היו ניתנים היתרי הבניה.

עוד נטען כי חזקה שבמסגרת הסכם הפשרה דאגה המשיבה לכלול כל חיוב ודרישה בגין הנכס, אילולי הוסדרו מוקדם לכך.

7. לשיטת העותרת הצגת דרישה לתשלום היטלי שצ"פ אשר צריכים היו להיות מוטלים זה שנים קודם, רק כיום, מקימה כנגד המשיבה טענת מניעות, התיישנות או שיהוי, בדגש לחלוף הזמן הארוך ומהותו של הסכם הפשרה – שביקש להסדיר כל חוב בין הצדדים.

8. לחילופין טוענת העותרת כי יש לפטור מתשלום היטלי השצ"פ את כל השטחים בנכס בהם מבצעת העותרת פעילות חקלאית, כפי הוראות חוק העזר- שצ"פ, שעה שכאמור אין חולק כי הנכס משמש כבית-ספר חקלאי ומתקיימת בו פעילות חקלאית לרוב.

9. המשיבה טוענת כי העתירה חסרת בסיס, ומפרטת כדלקמן, לענין הטענות הנוספות מצד העותרת להם נדרשתי לעיל;

10. העבודות בשצ"פ בוצעו בנכס גובל לנכס העותרת וזאת במרוצת שנת 2020 והן המהוות את עילת החיוב בגינה הושתה דרישת התשלום, כשהמשיבה מציגה פירוט בענין. המשיבה מוסיפה כי חוק העזר שצ"פ קובע חיוב בהיטל בהתקיים אחת משלוש עילות עיקריות; בעת תחילת עבודות פיתוח שטח ציבורי המיועד לשמש את הנכס המצוי בשכונה סמוכה או ברובע הרלוונטי; בגין אישור בנייה חדשה בנכס ובגין בנייה חורגת שהוקמה בנכס.

המשיבה מבהירה כי דרישת התשלום בענייננו הוצאה מכוח העילה הראשונה, היינו בעטיין של עבודות לפיתוח שצ"פ המיועד לשמש את נכס העותרת, אשר כאמור לשיטתה באו לעולם רק בשנת 2020.

11. דרישת התשלום שהוצאה היא מפורטת דיה בתוכנה ובצורתה ומלמדת על ביצוע העבודות אותם פירטה המשיבה ואשר העותרת ידעה עליהן מפי נציגי המשיבה ולגביהן אישר מהנדס העירייה כי הן מיועדות לשמש את הנכס.
המשיבה מאשרת שאכן הודעת המהנדס ניתנה לאחר שיגור דרישת התשלום לעותרת אלא שאין באמור כדי לפגום בתוקף דרישת החיוב בהיותה בעלת פן ראייתי דקלרטיבי בלבד.
כך גם לענין פירוט חסר בדרישה, אם קיים, אשר אין בו להביא לבטלות הדרישה עפ"י ההלכה הפסוקה.

12. המשיבה מדגישה כי העותרת מעולם לא שילמה בעבר תשלום חובה כלשהו למימון פיתוחם של שצ"פים בתחומי המשיבה, כשהעותרת לא הציגה כל בדל ראיה בענין.

הובהר כי כאמור האירוע בגינו הוטל היטל השצ"פ מתייחס לעבודות שבוצעו לראשונה בשנת 2020 ועל כן לא היה מקום או בסיס להניח כי ההיטל יוטל מוקדם לכך.

כמו כן חוק העזר שצ"פ הותקן כאמור רק בשנת 2010, כאשר להיטל יעודי זה לא קדם כל תשלום חובה יעודי אחר וחלופי בעבר.

13. מהמפורט גם ברור, על שום מה אין בסיס לטיעון העותרת לפיו יש ללמוד מהיתרי בניה שניתנו בעבר, על חזקה כי תשלומים בגין עבודות שצ"פ שולמו בעבר.
הוא הדין לטענות השיהוי וההתיישנות שהועלו בעלמא, ומשעה שעסקינן בעבודות שבאו לעולם רק בשנת 2020.

14. עפ"י המשיבה אין בסיס לטענת העותרת בכל הנוגע לשימושים החקלאיים שהיא עושה בנכס או חלקו.
הגדרת אדמה חקלאית עפ"י חוק העזר שצ"פ מתייחסת לאדמה שיעודה התכנוני חקלאי ואין בה שימוש אחר, מלבד שימוש חקלאי.
יעוד הנכס של העותרת אינו כולל כלל אדמה או יעוד חקלאי ועיקרו יעוד פדגוגי חינוכי של מוסד חינוך על שירותיו הנלווים. מכל מקום העותרת לא פירטה ולא מיקדה טענתה בשטח מסוים בתוך הנכס המשמש לטעמה כחקלאות ודי גם בכך לדחיית הטענה.

15. לציין כי ההכרעה בעתירה זו התעכבה לבקשת הצדדים על מנת לאפשר להם מיצוי הליכי משא ומתן ופשרה, זאת במכלול סוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים, לרבות זו מושא עתירה זו. משעה שהודיעו הצדדים כי הליכים אלו לא הבשילו לכדי הסכם המייתר הכרעה, לא נותר אלא לפנות למתן פסק דין זה.

דיון והכרעה

16. כאמור השאלה העיקרית שיש בה להכריע את גורל העתירה נוגעת לבירור - האם הסכם הפשרה, עפ"י תנאיו ונוסחו, חל גם על היטל השצ"פ שבדיון.
על פי האמור נפתח בבירור סוגיה זו שיכול ותייתר דיון ביתר הטענות החלופיות שהועלו בעתירה והוזכרו בתמצית לעיל.

17. כאמור הסכם הפשרה נחתם בין הצדדים ביום 4/9/2014 וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7/9/2014 במסגרת העתירה הקודמת שבין הצדדים. הסכם הפשרה ופסק הדין צורפו כנספחים 6 ו – 7 לעתירה שלפניי.

18. טרם שארחיב לענין נוסחו של הסכם הפשרה אקדים כי הדיון להלן יתקיים על בסיס מספר הנחות, שכולן לכאורה מתחייבות ומכל מקום מיטיבות עם המשיבה וכדלקמן;
- למועד בו גובש הסכם הפשרה טרם הופנתה לעותרת כל דרישה בנוגע להיטל השצ"פ וכי דרישת ההיטל זה כמו גם עילתו למעשה טרם באו לעולם למועד הסכם הפשרה.
- ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים ואשר במסגרתם גובש הסכם הפשרה – נגעו לדרישות תשלום בגין היטל סלילת רחובות, היטל תיעול והיטל ביוב, בלבד.
- העותרת לכאורה לא שילמה בעבר כל תשלום בגין היטל שצ"פ או חיוב אחר המהווה חליפו הקודם של היטל כזה, אם היה כזה.

19. מנגד יש להבהיר, כשעל כך אין מחלוקת ומכל מקום לא הוצג כל נתון עובדתי אחר, כי הנכס במהותו, לרבות מבחינת היקף הקרקע, נפח הבניה בו ומהותה, נותר ללא כל שינוי או תוספת, ממועד החתימה על הסכם הפשרה ועד להצגת דרישת התשלום מושא עתירה זו.

בהקשר זה אין אלא להפנות להדגשת המשיבה בתשובתה, כי העילה להטלת היטל השצ"פ מקורה אך ורק בעבודות שצ"פ רלוונטיות שביצעה בשנת 2020 ( בשונה מעילת חיוב חלופית – בגין בקשה להיתר בניה או קיומה של בניה חורגת בנכס).

20. נפנה להלן לתוכן הסכם הפשרה, כאשר מטעמי נוחות אני רואה לצטט את הסעיפים הרלוונטיים לענייננו:

" הסכם פשרה

הואיל .........
4. לאחר תשלום סכום הפשרה כאמור לעיל לא תהא עוד לצדדים ו/או חליפיהם כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה בקשר עם חיובי ההיטלים על כל סוגיהם ורכיביהם, עבור שטח קרקע של ... ושטח בנוי של ... מ"ר בנכס. למען הסר ספק יובהר כי האמור בסעיף זה מתייחס גם לכל סוג של דרישת היטל הסלילה בגין הנכס, לרבות לענין חיוב בגין הרחבת הרחוב הגובל בנכס.

5. תשלום סכום הפשרה כאמור בהסכם זה יהווה סילוק סופי, מוחלט והדדי של התביעות והדרישות של הצדדים, עובדיהם, שלוחיהם ונציגיהם ו/או מי שיבואו בנעליהם, בקשר לחיובי היטלי ביוב, תיעול, סלילת כבישים ומדרכות בגין הנכס וכן לסילוק כל חיובי היטלי הפיתוח לגבי שטח הקרקע והשטח הבנוי ( שטח ונפח) המפורטים בסעיף 4 דלעיל.

6. אין בהסכם זה כדי למנוע מהעירייה לחייב בעתיד בהיטלים לפי כל דין ובכפוף לו רק לגבי תוספת שטח ונפח בנוי וקרקעות שיתווספו בעתיד מעבר לשטחים ולנפחים הבנויים המפורטים בסע' 4 דלעיל.
7. אין באמור בסע' 6 לעיל כדי להוות השלמה מצד ויצו לחיוב שיושת עליה בעתיד, אם יושת, והיא תוכל להתנגד לו בכל פורום מוסמך עפ"י דין ובכל טענה שתמצא לנכון.

8. ...".

21. נרחיב תחילה בטיעוני המשיבה, על שום מה הסכם הפשרה אינו ממצה את חבות העותרת בהיטלי פיתוח בגין הנכס, אלא מתייחס נקודתית להיטלים ספציפיים בלבד;

22. לטענתה עיון ובחינה של הסכם הפשרה והשוואתו אל מול דרישת החיוב שבדיון מלמדת כי הסכם הפשרה נסוב על חיובים שהטילה המשיבה על העותרת בשנת 2010 והסתכמו כאמור בהיטלי סלילת רחובות, תיעול וביוב.
בגין חיובים אלו ננקטו ההליכים המשפטיים במסגרתם עתרה העותרת לבטל חיובים אלו.
בעקבות ההליכים המשפטיים התקיימה הידברות בין הצדדים אשר הולידה את הסכם הפשרה.
הואיל ואין חולק כי החיוב בגין היטל שצ"פ שבדיון לא נמנה על החיובים שהוטלו על העותרת בעת העתירה הקודמת, ברור הוא כי הסכם הפשרה אינו חל עליו.

23. לביסוס טענתה מפנה המשיבה ללשון הסכם הפשרה אשר בפתיח לו מפורט:
"הואיל וביום 20.10.2010 שלחה העירייה לויצו דרישת תשלום היטלי פיתוח ( היטל ביוב וסלילת כבישים ומדרכות) בגין הנכס לפי שטח"... (להלן: "דרישת התשלום").

לשיטתה פתיח זה מסמן את מסגרת ההסכם ומתחם אותו. ממנו גם עולה, כך על פי המשיבה, כי המונח היטלי פיתוח, המוזכר שוב לאורך הסכם הפשרה הוגדר למעשה ככולל את אותם היטלים בגינם הוטלו החיובים מושא העתירה הקודמת.
עפ"י המשיבה כך יש לקרוא את המונח "חיובי ההיטלים על כל סוגיהם ורכיביהם" שבסעיף 4 להסכם הפשרה וההוראה על "סילוק כל היטלי הפיתוח", שבסעיף 5 להסכם.
עוד מפנה המשיבה לסעיף 2 להסכם הפשרה הקובע כי העותרת תשלם למשיבה את סכום הפשרה זאת "לצורך סילוק סופי ומוחלט של דרישת התשלום" – היינו כמתייחס לחיובים שנדרשו בזמנו בלבד ואשר אינם כוללים את היטלי השצ"פ.

24. לטענת המשיבה, פרשנותה להסכם הפשרה נלמדת מהמשתמע מאומד דעת הצדדים כנלמד מהחוזה ומנסיבות ענין, כפי שמורנו סעיף 25 לחוק החוזים ( חלק כללי) התשל"ג – 1973 ( להלן: "חוק החוזים").

25. ברור לשיטת המשיבה כי היא לא ויתרה ולא הייתה מוסמכת לוותר בהסכם הפשרה על חיובים ש"טרם באו לעולם" ומתייחסים לחוקי עזר שטרם נחקקו למועד הדרישות מושא הסכם הפשרה. מאליו ברור כי הצדדים לא גמרו בדעתם להסכים על ביטולם של חיובים אלו.

26. עוד טוענת המשיבה, כי פרשנותה לפיה ההסכמות בהסכם הפשרה חלות רק על חיובים שהוטלו עובר לכריתתו מבוססת גם על חזקת התקינות המינהלית החלה עליה כרשות ציבורית ועל הכלל לפיו הסכם יפורש ככל הניתן באופן המתיישב עם הוראות הדין;
שעה שהמשיבה כרשות ציבורית לא היה בידה לוותר על תשלומי חובה בניגוד לדין, יש לפרש את הסכם הפשרה לשיטתה ככזה שלא התיימר לכלול ויתור על חיוב שהעילה להטלתו עוד לא קמה מכוח חוק העזר שצ"פ ולא הוצגו בגינו כל דרישות.

27. לאור המכלול, לא סטתה המשיבה, לטענתה, מהוראות הסכם הפשרה בשלחה את דרישת החיוב עפ"י חוק העזר שצ"פ, עליו לא חל הסכם הפשרה והוא בגדר חבות חדשה, מעבר לאותן דרישות בהן עסק הסכם הפשרה ובמסגרתן שולם סכום הפשרה.

28. הואיל וראיתי לקבל את עיקרי טענות העותרת לענין תכולתו ופרשנותו של הסכם הפשרה כפי שיפורט, אמנע מהרחבה גם בטיעוני העותרת, בסוגיה האמורה, על דרך הצגת טיעוניה בפרוט נוסף כאן.

29. בתמצית, עפ"י העותרת הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הסדיר ומיצה את תשלום ההיטלים בגין הנכס.

30. תכלית הסכם הפשרה הייתה להביא את סוגיית היטלי הפיתוח ביחס לנכס, אחת ולתמיד, לסיום.

31. בנדון מפנה העותרת ללשון הגורפת של סעיפים 4 ו- 5 להסכם הפשרה.
לשיטתה מחזק את האמור גם סעיף 6 להסכם הפשרה המותיר פתח לחיוב עתידי רק לגבי תוספת שטח ונפח בינוי וכן קרקעות שיתווספו בעתיד לנכס, זאת מעבר לאלו המוגדרים בסעיף 4 להסכם הפשרה.

32. עפ"י העותרת, שעה שבענייננו אין חולק כי היטל השצ"פ הוטל בגין אותם שטחים בהם עוסק הסכם הפשרה מתחייב כי המשיבה אינה רשאית לגבות היטלי שצ"פ בסתירה להוראות הסכם הפשרה.

33. העותרת מדגישה כי דרישת התשלום מושא העתירה דנן הוצאה מכוח חוק העזר שצ"פ אשר נכנס לתוקפו בשנת 2010 בעוד שהסכם הפשרה נחתם בשנת 2014.

34. לאחר בחינה ועיון נוכחתי כאמור כי דין טענות העותרת אשר לפרשנות הסכם הפשרה להתקבל;

35. הסכם הפשרה על פי מבנהו ונוסחו משקף את גמירות הצדדים לו ליתן מענה כולל לסוגיית היטלי הפיתוח המוטלים ואשר יכול ויוטלו בעתיד, ביחס לנכס, עפ"י נתוניו למועד הסכם הפשרה.

36. המענה הנ"ל כולל אכן התייחסות לדרישות התשלום שהוטלו בגין היטלי פיתוח ספציפיים ועליהם נסובו ההליכים המשפטיים בין הצדדים עובר לגיבוש הסכם הפשרה.

37. יחד עם זאת, בנוסף לאמור, המענה גם כולל התייחסות לכל חיוב ובנוגע לכל היטל פיתוח שיכולים להידרש ויכולים להיות מוטלים בעתיד על הנכס וביחס להיקפו למועד הסכם הפשרה.

38. הסכם הפשרה מותיר פתח אחד ויחיד להטלת היטלי פיתוח על הנכס וזאת רק בגין תוספות בניה ( נפח ושטח) או תוספות קרקע שיתווספו לנכס מאוחר למועד הסכם הפשרה.

39. בהקשר לאמור אינני רואה להידרש לשאלה, שהינה תיאורטית בענייננו, האם ההסכם מפטיר מתשלום גם בגין סוג היטל פיתוח אשר הסמכות לחיוב בגינו טרם הוכרה עפ"י דין למועד הסכם הפשרה.

שעה שחוק העזר שצ"פ מכוחו הוטל כיום החיוב מושא העתירה, הותקן והיה בתוקף כבר מוקדם להסכם הפשרה, וכאמור מאז שנת 2010, הרי שהסכמות לחייב על פיו כבר הוכרה עקרונית למועד הסכם הפשרה.

40. בניגוד לטענת המשיבה הסכם הפשרה אינו קובע הגדרה מצומצמת להיטלי הפיתוח, גם לא בפרק המבוא לו.
נהפוך הוא, ההגדרה להיטלי הפיתוח בהסכם הפשרה היא הגדרה רחבה ופתוחה ושעה שההסכם ביקש לייחד את התייחסותו להיטל פיתוח ספציפי זה או אחר, הוא קובע זאת מפורשות.

41. כך גם הסכם הפשרה איננו מתיימר לצמצם את כל הוראותיו דווקא להיטלים שכבר הוטלו או שמתנהלים כנגדם הליכים משפטיים, הגם שחלק מהוראותיו אכן עוסקות ספציפית באלו.

42. "בהואיל" השני לפרק המבוא אכן מתאר הסכם הפשרה את הדרישות הספציפיות הנוגעות להיטלי הביוב וסלילת הכבישים והמדרכות ו"בהואיל" השלישי והרביעי מפורטים ההליכים שננקטו בגינם.

לצד האמור מסכם ה"הואיל" הרביעי כי מטרת הסכם הפשרה להסדיר את המחלוקות עפ"י הפירוט בהסכם.

43. סעיפים 2 ו – 3 להסכם קובעים את סכום הפשרה לתשלום ודרך תשלומו.

44. סעיף 4 להסכם הפשרה קובע כי לאחר התשלום אין לצדדים דרישות, טענות או תביעות בקשר עם חיובי ההיטלים, על כל סוגיהם ורכיביהם וביחס לנתוני הנכס המפורטים, תוך הבהרה כי האמור מתייחס גם לכל סוג של דרישת היטל הסלילה, לרבות חיוב בגין הרחבת הרחוב הגובל בנכס.

סעיף 4 הנ"ל, למרות לשון הריבוי שבו ( ההיטלים על כל סוגיהם ורכיביהם), לכאורה אכן מכוון רק להיטלים בגינם נשלחו חיובים ודרישות – היינו היטלים שכבר הוטלו ו"באו לעולם" למועד הסכם הפשרה ( הסעיף עוסק כאמור בדרישות בתביעות בגין חיובי היטלים - משמע בפשטות חיובים שכבר הוטלו).

45. סעיף 5 להסכם הפשרה, בחלקו הראשון, קובע כי סכום הפשרה מהווה סילוק סופי מוחלט והדדי של התביעות והדרישות של הצדדים בקשר לחיובי היטל וביוב, תיעול, סלילת כבישים ומדרכות בגין הנכס. חלק זה מבהיר גם הוא את הסדרת החיובים והדרישות שכבר נדרשו ובהתייחס להיטלים הספציפיים בגינם התנהלו ההליכים.

46. ברם סעיף 5 הנ"ל כולל נדבך נוסף הבא להוסיף על חלקו הראשון של הסעיף וכקבוע בסיפא של אותו סעיף;
"וכן לסילוק כל חיובי היטלי הפיתוח לגבי שטח הקרקע והשטח הבנוי ( שטח ונפח) המפורטים בסעיף 4 דלעיל".
לשון חלק זה של סעיף 5 קובעת ריבוי לפיו תשלום סכום הפשרה בא לכסות גם עבור כל חיובי היטלי הפיתוח לגבי שטח הנכס ( כפי נתוניו בסעיף 4 כאמור).
המונח "לסילוק כל חיובי היטלי הפיתוח" בא לרבות בבירור את כל היטלי הפיתוח, ללא סייג או יוצא מן הכלל ומעבר לאותם היטלים לגביהם ניהלו הצדדים הליכים משפטיים.

47. התיבה "היטלי הפיתוח" כשלעצמה מכוונת, פשוטה כמשמעה, להיטלי הפיתוח, מכל מין וסוג וכפי הגדרתם בדין.
תוספת התיבה "כל" להיטלי הפיתוח, קובעת בהקשר זה ריבוי משלים או הדגשה ויש בה להסיר כל ספק אפשרי לפרשנות אחרת שיש בה כוונה לצמצום או סיוג.

48. יתרה מזאת ואם, למרות המפורט, נותרנו מסופקים בהקשר לכוונת הצדדים עפ"י חלק זה של סעיף 5 וכמפורט לעיל, ספק שיכול ויתעורר, הגם שבפרשנות דחוקה, מכוח התיבה "חיובי" שניתן לפרשנו כמכוון דווקא לחיוב קיים, שכבר בא לעולם, אזי נפנה לסעיף 6 להסכם הפשרה בו קבעו הצדדים:
"אין בהסכם זה כדי למנוע מהעירייה לחייב בעתיד בהיטלים לפי כל דין ובכפוף לו, רק לגבי תוספת שטח ונפח בנוי וקרקעות שיתווספו בעתיד מעבר לשטחים ולנפחים הבנויים המפורטים בסע' 4 דלעיל".

49. מסעיף 6 הנ"ל נמצאנו למדים, כי הצדדים גמרו בדעתם וקבעו בבירור, כי האופציה היחידה שנותרה לחיוב בהיטלי פיתוח בעתיד היא בגין תוספת בניה או קרקע שיתווספו לנכס בהשוואה לנתוניו למועד הסכם הפשרה.
האמור מלמד בבירור כי הצדדים בחתימתם על הסכם הפשרה גמרו בדעתם והסכימו, כי בהקשר לנתוני הנכס ( שטח קרקע, שטח ונפח בניה, עפ"י סעיף 4 להסכם הפשרה), לא יהיה ניתן להטיל כל חיובים בעתיד בגין היטלי פיתוח.

50. משעה שהצדדים לא חלקו ולא נטען כי החיוב בהיטל שצ"פ מושא עתירתנו מתייחס לתוספת בנוי או תוספת קרקע שהתווספו לנכס, זאת בהשוואה לנתוניו למועד הסכם הפשרה (131 דונם שטח קרקע ו – 27 דונם שטח בנוי), הרי שהמשיבה לא היתה רשאית להטיל חיוב זה על העותרת, עפ"י ההסכמות המחייבות שנחתמו בהסכם הפשרה.

51. כפי שציינתי לעיל בפסק דין זה, היטל השצ"פ מושא ענייננו מקורו בהיטל מכוח חוק העזר שצ"פ, אשר הותקן בשנת 2010, כך שהיטל זה היה ידוע לצדדים כמקור " אופציונאלי" לחיוב בהיטל, כבר למועד עריכת הסכם הפשרה ( בשנת 2014 כאמור).

אילו ביקשו הצדדים להחריג היטל מכוח חוק העזר שצ"פ מהפטור שנקבע בהסכם, שומה שהיו קובעים זאת במפורש בתנאי הסכם הפשרה.

52. בהתאם, שעה שגמרו הצדדים בדעתם והסכימו כי לא יהיה ניתן להטיל בעתיד כל חיוב בהיטל פיתוח לפי כל דין, ביחס לנכס עפ"י היקפו למועד הסכם הפשרה, בהכרח כללו בגדר זה את היטלי השצ"פ מושא דיוננו.

המועד בו " בא לעולם" החיוב מכוח חוק העזר שצ"פ ואף אם מועד זה התרחש מאוחר להסכם הפשרה – אין בו לשנות מההסכמה למנוע גם חיובים עתידיים.

53. כאמור לעיל, לצורך הכרעתנו, אינני נדרש לדון תיאורטית בשאלה- האם הסכם הפשרה כוון למנוע חיובים עתידיים, גם ביחס להיטלי שצ"פ, מכוח חוק עזר או הוראות דין, אשר טרם הותקנו למועד הסכם הפשרה או שמא חיוב שכזה, לא נכלל במסגרת ציפיות הצדדים וגמירות דעתם למועד הסכם הפשרה ועל כן אינו בא בגדו.
בסוגיה האחרונה יש מקום לטיעון לכאן ולכאן, ברם לדיון זה אין רלוונטיות בענייננו שעה שעסקינן כאמור בהיטל מכוח הוראת דין וחוק עזר אשר היו בתוקפם למועד הסכם הפשרה.

54. לא מצאתי בסיס לקבוע כי הסכם פשרה בין רשות לנישום, הכולל הסכמה לסילוק חיובי היטלים עתידיים בגין נכס מוגדר ( במובחן מהסכמה מצומצמת לסילוק חיובי היטל שעילתם קמה ונשלחו בגינם דרישות תשלום), הינו בגדר חריגה מסמכותה של רשות;

55. ראשית טיעון כזה לא הועלה ע"י המשיבה;
המשיבה בטיעוניה העלתה טיעון מהמין האמור, כנימוק המצדיק את העדפת פרשנותה לתנאי הסכם הפשרה, זאת מתוך הנחה שתנאי ההסכם ניתנים לפירושים שונים.
בהקשר זה טענה המשיבה כי יש להעדיף את פרשנותה לתנאי הסכם הפשרה, זאת על פני פרשנות העותרת, אשר משמעותה ויתור על תשלום חובה שהעילה להטלתו עדיין לא קמה בבחינת ויתור גורף המנוגד לחוק.
יחד עם זאת, המשיבה לא הרחיקה לטעון בטיעוניה, כי יש לבטל את הסכם הפשרה או סעיפים בו, משעה שאינם חוקיים ( אלא הסתפקה כאמור בטיעון כי יש להעדיף פרשנות כזו או אחרת, מכוח אותו טיעון).
משהכרעתי לעיל כי גמירות דעת הצדדים, כפי שנלמדת מלשון תנאי הסכם הפשרה שנותחו, אינה משתמעת לשני פנים וכוללת במסגרתה ויתור על חיובים בהיטלי פיתוח עתידיים, ביחס לנכס מוגדר, אין עוד משקל לטיעוני המשיבה שפורטו.

56. מעבד לנדרש אוסיף כי גם על הסכמים הנחתמים בין רשות לאזרח חולשים דיני החוזים, על כללי הפרשנות הנהוגים ובמסגרתם סעיף 25 לחוק החוזים כשנקודת המוצא לפרשנות החוזה היא לשונו, כפי שניתחתי לעיל.

כמו כן, לא בנקל ניתן לשלול נפקות מהוראות שנקבעו בהסכם בין הרשות לאזרח, בפרט לא על בסיס טענות ערטילאיות של " הסכמה מרחיקת לכת" או התנהלות בניגוד " למבחני סבירות" כאלה ואחרים.
(ראו לעניין תחולת דיני החוזים על הסכם בין רשות לאזרח והאפשרות להשתחרר מהסכם כאמור עע"מ 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון (21.8.11)).

57. יתרה מזאת, חזקה על רשות הבוחרת לחתום על הסכם פשרה, הכולל ויתור גורף בגין היטלי פיתוח, כנגד תשלום כזה או אחר, כי בחנה את שיקוליה הכלכליים והאחרים, בחנה סיכונים וסיכויים וגמרה בדעתה להתקשר, בתנאים שגובשו והנלמדים מלשון הסכם הפשרה.

58. בענייננו עסקינן בהסכמה לתשלום סכום פשרה, סכום לא מבוטל לכאורה, על רקע מחלוקת סביב היטלים לסלילת כבישים, מדרכות וביוב, שהתבררה בערכאות.

לא מן הנמנע כי המשיבה, למועד החתימה על הסכם הפשרה, בחנה את סיכוייה וסיכוניה, שקללה את משקל הוויתור על היטלי פיתוח נוספים שיכול ותוכל לחייב בגינם את הנכס בעתיד וגמרה בדעתה להסתפק בסכום הפשרה, תוך שהיא מתחייבת להימנע מכל חיוב בהיטל פיתוח עתידי בגין הנכס, בהיקפו הידוע למועד הסכם הפשרה.

59. נדגיש כי בנדון הקפידה מנגד המשיבה, לשמור על זכותה לדרוש היטלי פיתוח בעתיד, מכל סוג שהוא, אם וככל שתתבצע תוספת בניה בנכס או יתווספו תוספות קרקע לנכס.

60. בנסיבות בענייננו ובהעדר ראיות מוכחות, אין מקום לקביעה, מרחיקת לכת וחריגה, כי הסכמה כאמור, רחבה ומקיפה ככל שתהיה, היא בגדר הסכמה בלתי חוקית, החורגת מסמכות המשיבה ובאופן המצדיק לשחרר את המשיבה מההסכמה הנ"ל.

61. על פי המקובץ בפסק דין זה, דרישת התשלום מושא עתירה זו בגין היטל שצ"פ והמתייחסת להיקף הנכס כהגדרתו בהסכם הפשרה וגם אם עילתו באה לעולם מכוח עבודות פיתוח שצ"פ משנת 2020, מנוגדת להסכם הפשרה שבין הצדדים ומן הדין לבטלה.

62. לאור מסקנתי זו אינני רואה להידרש לטענות הנוספות שהעלתה העותרת כנגד תוקף דרישת התשלום וכפי שאלו פורטו בחלקו הראשון של פסק דין זה.

63. אשר על כן אני מורה על ביטול דרישת התשלום מושא העתירה ואשר צורפה נספח א' לעתירה.

64. לאור התוצאה ודרך ההתנהלות היעילה שסוכמה בין הצדדים, אני מחייב את המשיבה בהוצאות משפט העותרת בסכום מופחת של 10,000 ₪ בלבד.

65. המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קרן נאמנות ויצו
נתבע: עיריית עפולה
שופט :
עורכי דין: