ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם בסר נגד צביה ולדן :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובע

אברהם בסר, ת.ז. XXXXXX222

נגד

נתבעת

צביה ולדן, ת"ז XXXXXX696

פסק דין

לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין הפסדיו של התובע בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי על רקע נזקי רכוש בתאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

תאונת הדרכים אירעה ביום 04.02.2019 בין כלי רכב שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע" ) לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

לטענת התובע, בעת נסיעתו בנתיב הנסיעה השמאלי בדרך מנחם בגין בתל אביב עקב עבודות בכביש, הכביש נעשה מפותל מאוד ובצומת המרומזר לפני "בית קלקא" ישנה עקומה חדה ימינה ומיד שמאלה. לטענת התובע, הוא נסע בצמוד למעקה הבטיחות ולפי הסימון המסומן בכביש ובתוך הצומת רכב הנתבעת פגע בחלקו הקדמי של רכבו. לטענת התובע, הנתבעת ציינה בפניו שהיא אשמה בתאונה אלא שמאוחר יותר שינתה את גרסתה. התובע הפעיל את הכיסוי הביטוחי אצל מבטחתו ונגרמו לו הפסדים בגין כך לכן תובע את הפסדיו.

מנגד, טוענת הנתבעת בכתב הגנתה, כי נסיבות התאונה היו שונות. לטענתה, התובע הוא שגרם ברשלנותו לקרות התאונה. לטענתה, אין מחלוקת כי רכב התובע נסע בנתיב השמאלי ורכב הנתבעת נסע בנתיב הימיני, אלא טוענת שאם רכב התובע נסע צמוד למעקה הבטיחות בכביש כה מפותל כפי שהתובע מתאר כאשר הייתה עקומה חדה ימינה, וכאשר התובע מתאר כי הרגיש מכה בחלקו הקדמי של רכב התובע, הרי שרכב התובע הוא שסטה ימינה מאחר שהתובע הסיט את ההגה ימינה בחוזקה כדי לא להיתקל במעקה הבטיחות, ואז פגע ברכב הנתבעת. כמו כן, טוענת הנתבעת כי התובע הגיש את התביעה כשנתיים לאחר התאונה דבר המלמד על "אמיתותה". עוד טוענת הנתבעת כי התובע הכניס את רכבו לתיקוני פחחות ביום 13.02.2019 וכבר למחרת היום הסתיימה העבודה. אך לא ברור הכיצד יכול היה השמאי מטעמו להעריך את הנזק ביום 17.02.2019 כאשר רכבו כבר היה לאחר התיקון. לאור כך, לטענת הנתבעת, לא ייתכן כי נערכה הערכה מבוססת כלשהי. לטענת הנתבעת דוח השמאי לעניין ירידת ערך אינו רלוונטי מאחר שרכב התובע לא נבדק טרם התיקון ובמהלכו. לטענת הנתבעת, ביום ששמאי התובע התבקש להעריך נזקים רכב התובע כבר היה לאחר התיקון ולא ניתן היה לראות אם ניזוק טרם התאונה. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא הציג עבר ביטוחי של רכבו ולא ניתן לדעת אם מקור הנזקים הוא לא קודם לתאונה. כמו כן, מכחישה הנתבעת את היקף הנזק.

למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין האחריות לקרות התאונה, לעניין הקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק הנטען והן לעניין גובה הנזק.

נערך לפניי דיון ביום 01.07.2021 שבו העידו התובע והנתבעת.

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:

אני מעדיף את גרסתה של הנתבעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק, עם נתוני הכביש בו ארעה התאונה, והייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של התובע שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מהוססת, מתחמקת, העלתה תהיות, ולא נתמכה בידי אסמכתאות רלוונטיות.

אין חולק כי רכב התובע הוסע בנתיב השמאלי ביותר בעוד רכב הנתבעת נסע מימינו. אין גם חולק כי התאונה ארעה בכביש מפותל בעל עקומה ימינה, כאשר התנועה היא יחסית צפופה כפי שהעיד התובע (עמ' 3, שורות 13-11 לפרוטוקול). אלא שלא ברור כי דובר על עקומה חדה לימין, הכיצד ייתכן כי רכב הנתבעת סטה שמאלה לנתיב נסיעתו של רכב התובע במיוחד כאשר הנזק לרכב הנתבעת מתחיל מהדופן השמאלית האחורית. רוצה לומר כי מוקדי הנזק ברכבים – ברכב התובע בדופן הימינית הקדמית וברכב הנתבעת בדופן השמאלית האחורית – מעידים כי רכב הנתבעת היה לפני רכב התובע בעת המגע הראשוני ביניהם. ככל שתובע טוען בעדותו כי רכבו כבר עבר את העקומה (עמ' 3, שורות 18-17 לפרוטוקול), הרי שאם מוקד הנזק הראשוני של רכב הנתבעת הוא אחורי – לעומת מוקד נזק קדמי של רכב התובע – נכון יהיה לומר כי גם רכב הנתבעת עבר כבר את העקומה. מכאן, שלא ברור מה הייתה סיבה לנתבעת לסטות שמאלה אם כבר עברה את העקומה.

אני סבור כי התאונה לא ארעה לאחר העקומה מבחינתו של רכב התובע, כי אם בעקומה עצמה. סבורני כי רכב הנתבעת כבר היה בישורת בעת המגע ואילו רכב התובע עדיין לא סיים את העקומה לימין.

גם התמונה שהציג התובע לבית המשפט במהלך סיכומיו (עמ' 6, שורות 5-3 לפרוטוקול), מעידה כי רכב התובע היה בזווית אשר עשויה ללמד על סטייתו לימין.

למעשה, התובע הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר התובע את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

בנסיבות אלו, של סטייה ימינה באחת כאשר הרכבים נוסעים כמעט במקביל זה לזה, לא מצאתי כי היה באפשרותה של הנתבעת לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. על כן, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על התובע.

איני מקבל את טענתו של התובע כי יש ללמוד מכך שהנתבעת בחרה שלא להפעיל את הפוליסה שלה הגם שהיה לה ביטוח מקיף על רכבה והגם שדובר על היקף נזק לא קטן, כאילו היא הכירה באחריותה לתאונה. הנתבעת בחרה לתבוע את נזקיה ישירות מהתובע ואין בכך פסול במיוחד לא בסכומי נזק שאינם גבוהים באופן יחסי.

בהקשר של מועד הבדיקה של רכב התובע בידי שמאי רכב, הרי שאיני מקבל את הטענה של הנתבעת. התאריך המתנוסס על גבי דוח השמאי הוא תאריך מועד הוצאת הדוח ולא בהכרח על מועד בדיקת הרכב בידי השמאי. מאותה הסיבה איני מקבל את טענת הנתבעת כי דוח השמאי מטעם התובע לעניין ירידת ערך אינו רלוונטי מאחר שרכב התובע לא נבדק טרם התיקון ובמהלכו.

אשר לקשר הסיבתי שבין התאונה לנזק שנמצא על ידי שמאי רכב מטעם התובע, אני סבור כי הנזק שנמצא בידי שמאי רב מטעם התובע הוא הוא הנזק שנגרם בתאונה. לא מדובר בנזקים ישנים שהוספו על התאונה. חיזוק לכך אני מוצא בעצם התיישבות נזקי רכב התובע עם אופן קרות התאונה, עם מועד בדיקת רכב התובע בידי שמאי.

עם זאת, לאור מסקנתי בשאלת האחריות, ברור הוא כי הדיון במחלוקות הקשורות בשאלת הנזק, היקפו וזיקתו לתאונה, מתייתר.

סיכום

9. התביעה נדחית.

10. לפיכך, תוך 30 יום ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

12. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם בסר
נתבע: צביה ולדן
שופט :
עורכי דין: