ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שיש מומו ובניו בע"מ נגד פ. הרשקוביץ :

לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

התובעת:

שיש מומו ובניו (2003) בע"מ

נגד

הנתבעים:
1.פ. הרשקוביץ - הנדסה אזרחית בע"מ
2.פנחס זאב הרשקוביץ

בשם התובעת: עו"ד נדב דרזנין
בשם הנתבעים: עו"ד מרדכי מרגלית

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר בסך כ-70 אלף ₪ שעניינה הימנעות החברה הנתבעת מלשלם לתובעת את יתרת החוב הזניחה יחסית עבור אבן שיש שסיפקה התובעת . הימנעות הנתבעת מלשלם, דומה : מן הטעם של היעדר רצון לשלם, שעד שהגיע ההליך לסיומו הומר בשכנוע נטול עיגון של הנתבעת בהיעדר הצדקה לשלם. לצד התביעה נגד הנתבעת: סרח עודף בדמות תביעת "הרמת מסך" שאין בה צורך כלפי מנהל הנתבעת, הוא הנתבע 2, וכן תביעה שכנגד של כ-78 אלף ₪, מיותרת אף היא.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1. התובעת (היא גם הנתבעת שכנגד) מספקת מוצרי אבן שיש. הנתבעת (היא גם התובעת שכנגד) היא חברה קבלנית להנדסה, שהנתבע הוא מנהלה ובעל מניותיה. התובעת סיפקה לנתבעת מוצרים משנת 2014 , לטענתה. התביעה נסבה על פרוייקט להקמת בית ספר בבית ברל, שבו שימשה הנתבעת כקבלן, ונזקקה לאבני שיש מסוג "מולה" שהיא התקשרה עם התובעת לקבלתם, זאת בתקופה מדצמבר 2017 ועד יוני 2018.

2. אין חולק כי הנתבעת הזמינה בכתובים שתי הזמנות מסגרת בסך 6,000 מ"ר אבן בשם "מולה ווייט מותז חול 30" (להלן: אבן מולה-חיפוי), לפי תמורה של 79 ₪ למ"ר, וסה"כ 474,000 ₪ לפני מע"מ (4,500 מ"ר ביום 25.12.2017, נספח 3 לתצהיר הנתבע 2, ו"תוספת" של 1,500 מ"ר ביום 20.3.2018, נספח 4 לתצהיר) (להלן: הזמנות המסגרת). מחלוקת, שניתן להכריע בה אף שאינה מכרעת לתיק, היא שאלת הזמנת מסגרת שלישית, בחודש יוני 2018, של 660 מ"ר נוספים, כטענת התובעת, שאותה מכחישה הנתבעת. בנוסף לאבן מולה-חיפוי האמורה סיפקה התובעת לנתבעת אבני שיש נוספות ("קופינג", "מולה חיפוי רוחב גדול", "ספי חלונות"), שלא עליהן המחלוקת. האספקה של אבני המולה-חיפוי, אין חולק, לא באה במנה אחת, אלא בעשרות מנות שסופקו לאתר הבנייה של הנתבעת, לאורך כחצי השנה של בניית הנתבעת את בית הספר, מדצמבר 2017 ועד יוני 2018.

3. בפועל, כך התובעת, ולא באה טענה סדורה אחרת, סיפקה התובעת לנתבעת שיש בהובלה יבשתית של מכולות שהגיעו לנמל אשדוד, ובכל אחת מהן כ-1 4-13 אריזות שיש בשטח פנים של כ-300 מ"ר לערך, המשתנה קלות ממכולה למכולה. המשלוחים, כך טענת התובעת, לעתים פוצלו לשניים לבקשת מנהל האתר של הנתבעת, כך שבכל פעם נשלחו 6 או 7 ארגזים. כנגד כל משלוח, כך התובעת – הזמנה ספציפית של המשלוח המסוים, תעודת משלוח שלרוב נחתמה בידי מנהל האתר או מי מטעם הנתבעת, וחשבונית, כאשר בכרטסת נזכרות החשבוניות. סיכום החשבוניות (המתייחסות כאמור לא רק לאבנ י המולה-חיפוי), כך הכרטסת (נספח 3 לתביעה) בחלקה המתייחס לתקופת העבודות בבית ברל (קרי ללא התחשבנויות קודם לשנת 2017) , מגיע כדי 926,728 ₪, התשלומים בפועל הגיעו 860,746 ₪ (וגם זאת לאחר שצ'ק שמועד פרעונו באוקטובר 2018 חולל ותשלומים תחתיו בוצעו בינואר ואפריל 2019), ו ההפרש, בסך 65,982 ₪, לא שולם עד היום. הפרש זה הוא שתבעה התובעת בחודש יוני 2020, בתוספת 4,000 ₪ "הוצאות טיפול, השחתת זמן ופגיעה במוניטין". את תביעתה הפנתה גם כלפי בעל מניותיה ומנהלה של הנתבעת, הנתבע 2, בתואנה כי זה עשה שימוש משולל תום לב במסך ההתאגדות וכי בהסתמך על מצגיו המתינה הנתבעת לתשלום.

4. התגוננה הנתבעת, אם נתמצת: בכל הנוגע לכמויות אבני השיש שהגיעו לאתר העבודה, הרי שכיוון שהשיש הגיע באריזות סגורות עם כמויות שונות של שיש בכל אריזה, קשה היה לעקוב אחר שטח האבנים שהתקבלו. היא הניחה שלעת סיום הפרוייקט תיערך התחשבנות באשר לתשלומים עודפים. בנוסף, הנתבעת הזמינה מן התובעת רק 6,000 מ"ר אבן מולה-חיפוי, ואף זו לא סופקה במלואה: מודד מוסמך ביצע בסיום הפרוייקט תכנית "as made" המלמדת על הבניה בפועל, זאת לבקשת המזמין, וזו לימדה כי בפועל נעשה שימוש ב-6,000 מ"ר בלבד, ולא רק זאת, אלא שעקב עיכוב באספקת האבן בידי התובעת, חלק מאבן השיש במקום מקורה כלל אינה בתובעת כי אם בחברה אחרת שהנתבעת פנתה אליה על מנת שתספק אבן, ושילמה לה 74,549 ₪. הנתבעת ראתה אפוא לתבוע את הסכום האמור בתביעה שכנגד, ולו להוסיף עוד 3,595 ₪ הפרשי התחשבנות כפי שמצאה אותם לעת הגשת התביעה.

5. ההליך התברר בתחילה לפני סגנית הנשיא, כבוד השופטת לוי-מיכאלי, שקיימה ביום 20.12.2020 דיון מקדמי ממצה ומקיף, סופו בהנחיית הצדדים להתאים את כלל כתבי הטענות בתביעה וזו שכנגד להליך בסדר דין מהיר, ובפרט הוספת כל המסמכים שבידי צד ובדעתו להסתמך עליהם, כמו גם, כרצון הצדדים, הגשת תצהירי עדות ראשית. תצהירים הוגשו, התובעת – בידי מנהלה ובנו, ה"ה שמעון וגורן אביטל, הנתבעת – בידי מנהלה הנתבע 2 והמהנדס מר יוני ארנוביץ; מר מור מלכה, מנהל העבודה מטעם הנתבעת, הגיש רק תצהיר אימות ולא תצהיר עדות ראשית.

6. ההליך הועבר לטיפולי, ודיון לאחר ההתאמות הנדרשות התקיים לפניי ביום 15.3.2021, שם ביארו הצדדים בהרחבה עמדותיהם והשיבו לשאלות בית המשפט. הנתבעת, בא כוחה ומנהלה עסקו בפרט בהסבר טענת תחשיב ה- as made, שלפיו יש ליטול את כל השיש שמצוי היה במבנה הבנוי, להחסיר ממנו את כמות השיש שסיפק הקבלן האחר, ולחלץ מכך את כמות השיש שיש לקבוע כי התובעת היא שסיפקה – גישה שהובהר עוד בדיון כי היא נחזית מוקשית. מנגד, התובעת באמצעות בא כוחה ביקשה להציג (לא כראיה) ריכוז טכני של כלל ההזמנות הספציפיות, החשבוניות ותעודות המשלוח, שילמדו כי סך אבן המולה-חיפוי שסופקה – על דעת הנתבעת ולבקשתה – הגיעה כדי כ-7,000 מ"ר, לא רק 6,000 מ"ר כאמור בצמד ההזמנות הכתובות. נוכח התנגדות כללית של ה נתבעת לריכוז חשבוניות זה, ושעה שמתכני הדיון היה ברור פחות ופחות מהו היסוד לעמדתה של הנתבעת כי אינה צריכה לשאת בתשלומים של מה שקיבלה בפועל (לשיטת התובעת), הוריתי לצדדים לערוך פלוגתאות ומוסכמות: "... הצדדים יתבקשו להגיע לכלל מוסכמות ביחס לכל אחת ואחת מאותן הזמנות, תעודות משלוח וחשבוניות, על מנת שלא יהיה צורך לחקור על אודותן. ככל שלנתבעים הסתייגות מאלו ממסמכים אלה הרי שיבהירו הסתייגותם, וככל שיש להם ראיה בכתובים להסתייגות זו – יציינו".

7. הצדדים הגישו ביום 14.4.21 הודעה על פלוגתאות ומוסכמות. התובעת ביארה כי היא דוחה את שיטת חישוב ה- as made של הנתבעת. התובעת הודיעה כי היא "מסתייגת מתעודות המשלוח הלא חתומות", חמש במספר (המשקפות משלוחים של 1,680 מ"ר אבן מולה-חיפוי) , כאשר ביחס לאחת מהן היא מסתייגת רק ממספר האריזות הנזכרות בה, בעוד שהתובעת ביארה כי כולן חתומות וכי המדובר אף בהרחבת חזית אסורה. הבהרות או הסתייגויות סדורות של הנתבעת מתעודות המשלוח – לא צורפו. לכאורה אפוא נותרנו מרחק חמש תעודות משלוח מהכרעה בהליך.

8. דיון הוכחות התקיים ביום 1.6.2021 , ובו נחקרו כל המצהירים, לרבות מנהל האתר מטעם הנתבעת מר מלכה. בגדרו הגישה התובעת חשבוניות, תעודות משלוח ומסמכים הנוגעים לתעודות המשלוח שביחס אליהן באו הפלוגתאות; הנתבעת התנגדה בדיון אך לא עמדה על התנגדותה לצירוף לעת סיכומיה, וטוב שכך. לאחר מכן ולבקשת ב"כ הנתבעת נפנו הצדדים לסיכומים בכתב, שאיסופם נשלם עתה. התובעת מצדה התמקדה בכך שלמעשה אין ולא אמורות להיות מחלוקות זולת ביחס לתעודות המשלוח, שאף בעניינן לא באה כל טענה בכתב הגנתה של הנתבעת. כן מצאה התובעת טעמים לאחריותו האישית של הנתבע לחובות. הנתבעת מנגד עמדה על כי אין לה חובה לשלם אלא עבור אותם 6,000 מ"ר אבן מולה-חיפוי שהזמינה ואף הם לא סופקו במלואם, ולא על הזמנות אחרות שאותן היא מכחישה ובפרט זו של 660 מ"ר נוספים שטענה להם התובעת. אשר לתעודות המשלוח שבהן מופיעה לכאורה חתימת מר מלכה טענה כי את אלה זייפה התובעת. את טענת ה- as made נטשה הנתבעת לעת סיכומיה, והסבירה: מעולם לא זה היה קו הגנתה.

דיון

9. הדיון המרכזי – בתביעה נגד הנתבעת, על כי לא שילמה את מלוא הכספים בגין הסחורה שהזמינה וקיבלה, כך לפי הנטען. והמסקנה: אכן לא שילמה, מה שמוליך ממילא לדחיית התביעה שכנגד. קבלת התביעה בעניין זה מצריכה את בירור הצדקת הדרישה לחיובו האישי של מנהל ובעלי הנתבעת, הוא הנתבע, והמסקנה: ואין כל הצדקה לכך. אנמק בתמציתיות, שהרי זו מצוות מחוקק המשנה ביחס לתביעות המתבררת בסדר דין מהיר, אף שברי כי מלוא טענות הצדדים עמדו לנגד עיניי ובחנתיהן, ובאלה שלא צוינו אין כדי להקרין על המסקנות הברורות.

א. התביעה נגד הנתבעת, לתשלום יתרת דמי השיש שסופק, והתביעה שכנגד

10. הצדדים, לאחר שהובהר כי קשה יהיה לחלץ מהם ובעיקר מן הנתבעת מה עמדתם המדויקת באשר לנושאים שבמחלוקת, נדרשו כאמרו לערוך בעקבות דיון הקד"מ לערוך רשימת פלוגתאות ומוסכמות. שתי פלוגתאות בלבד נזכרו בו. האחד – בעניין שיטת החישוב ה- as made של הנתבעת (החסרת כמות השיש שקנתה מצד שלישי מתוך סך השיש שמצאה שיש בבית הספר שבנתה, כמלמדת על כמות השיש שסיפקה התובעת). האחר – חמש חשבוניות, שהנתבעת אינן מכירה בהן. הפלוגתא הראשונה נזנחה בידי הנתבעת. נותרנו עם אחת ויחידה: נכונות החשבוניות.

11. טרם שאנו מגיעים להכרעה בפלוגתא, ראוי לעמוד על היעדר הקשר בינה לבין כל קו הגנתה הדינמי והבלתי נהיר של הנתבע. תמצית התביעה פשוטה הרי : אלו הסחורות שסופקו, כמפורט בכרטסת הכוללת את מספרי חשבוניות המס ואת עלות כל סחורה שסופקה, הנתבעת לא הכחישה, אך לא שילמה את מלוא דמי הסחורה ונותרה חייבת כ-65 אלף ש"ח. אך כנגד גישה פשוטה אין כל אמירה מפורטת בכתב ההגנה שישר לפלוגתא הנותרת. אין כל טענה של הנתבעת כי חיוב זה או אחר שגוי , או כי משלוח קונקרטי לא סופק. ניתן לזהות בכתב ההגנה, זולת הכחשות, שתי טענות הגנה עיקריות, שאינן מהוות עוד חלק מן הפלוגתאות העומדות להכרעה: האחת, כי הנתבעת הזמינה רק 6,000 מ"ר אבן מולה-חיפוי, וגם אלה לא סופקו במלואם, כנלמד מכך שניתן לזהות את כמות השיש שהותקנה בפרוייקט בפועל בהתאם לתכניות הבנין (היא תכנית וטענת ה- "as made"), ומכך להפחית את כמויות השיש שסיפק גורם אחר לנתבעת – הפחתה שעלותה הכספית, כ-74 אלף ₪, היא עיקר התביעה שכנגד (ס' 9, 14-13, 20-17) . כל השיש שסיפקה התובעת, הדגישה הנתבעת, סופק רק לפרויקט ולא הועבר למקום אחר (ס' 9 לכתב ההגנה), ומכאן שהחישוב הנסמך על כמות השיש באתר בניכוי מה שנקנה מקבלן אחר היא שתלמד על כמות השיש שסיפקה התובעת בפועל, ניתן להבין. טענה שניה: כי כיוון שהתובעת סיפקה את השיש לאתר הבניה של הנתבעת באריזות סגורות, קשה היה למדוד בשטח את הכמויות המדויקות של השיש שסופק (ס' 11-9) . לאלה הוסיפה הנתבעת טענות לא נהירות מבחינת השפעתן על השורה התחתונה של ההתחשבנות, בעניין כ-4,000 ₪ לערך קיזוזים שגויים – טענות שלא בוארו או בוססו. תצהירי העדות הראשית של הנתבעת עדיין עסקו בעיקרן באותן שתי טענות הגנה, שאינן רלבנטיות עוד; ויוער שדווקא הגורם האחד שיכול היה להעיד ממקור ראשון על ענייני שיש שהתקבל בפועל, הוא מנהל האתר מטעם הנתבעת מר מור מלכה, שהגיש תצהיר אימות, לא הגיש תצהיר עדות ראשית. גם לעת קדם המשפט עדיין לא עמדה על הפרק טענת הנתבעת בעניין החשבוניות, זולת הכחשה כללית וגורפת של נכונותן עת טען לכך ב"כ התובעת; לעת חקירות נגדיות החלה הנתבעת לסטות לעניינים נוספים שגילתה לטענתה רק כהכנה לדיון; ואפילו לעת סיכומים התקשתה להתמקד בפלוגתה האחת שעל הפרק, אלא העדיפה להתמקד בשאלה אם הייתה או לא הייתה הזמנת מסגרת שלישית של 660 מ"ר אבן מולה חיפוי.

12. מן האמור עולה כי הנתבעת התקשתה למסור גרסה עקבית וקוהרנטית, והפלוגתה האחת שעל הפרק – נכונות חמש החשבוניות – לא היוותה יסוד להגנתה בתחילה, ובמידה מועטה רבה היוותה את קו הגנתה לאחר שינוי החזית בידה . כאשר זה דרך הילוכו של נתבע, קצרה הדרך לקבלת התביעה נגדו.

13. נפנה עתה לפלוגתה של חמש החשבוניות , ונבהיר אותה טרם כניסה לפרטיה ולהכרעה בה, זאת על יסוד קיבוץ מכלול הנתונים שהציגו הצדדים ואינם במחלוקת.

14. התובעת סיפקה מדצמבר 2017 עד יוני 2018 אבני שיש מסוגים שונים לנתבעת, לאתר שם הקימה בית ספר. הסוג העיקרי וזה שבמחלוקת – אבן מולה חיפוי. בתחילה (20.12.2017) נחתמה הזמנת מסגרת ראשונה, ל-4,500 מ"ר אבן מולה חיפוי, בעלות של 79 ₪ למ"ר . באומרנו הזמנת מסגרת – לא חוזה סדור כי אם ניירות מודפסים בחלקם, מרובי מחיקות ותוספות בכתב יד (נספח 3 לתצהיר הנתבעת). תיאור נציגי התובעת, ואין חולק: האספקה לא באה ביחידה אחת, כי אם בחלקים, מכולות שהעבירו נהגי התובעת מנמל אשדוד לאתר הנתבעת, ובכל אחת מהן אריזות אבן שיש , כ-300 מ"ר לערך בכל פעם. האספקה נפרשה על פני חודשים רבים, מנות מנות, ואפשר להבין – בהתאם לצרכי הנתבעת. כשלושה חודשים לאחר הזמנת המסגרת הראשונה, ביום 20.3.2018, התקשרו הצדדים בהזמנת מסגרת ל-1,500 מ"ר נוספים, ואף אלה סופקו לשיעורין. לטענת התובעת, שאינה מחייבת הכרעה אף שיש לקבוע כי היא נכונה, הנתבעת ביצעה הזמנת מסגרת טלפונית נוספת ביום 2.5.2018 של 660 מ"ר. אולם עיקר, לשיטת התובעת, הוא כי סיפקה את אבן המולה-חיפוי ב-23 מנות נפרדות, כאשר כנגד כל אחת מאלה קיימת הזמנה קונקרטית, המפנה להזמנת המסגרת הרלבנטית; ולחלקן לפחות גם מכתב לוואי. כל ההזמנות, כך התובעת, הן בהתאם לדרישת הנתבעת ולבקשת מנהל האתר, ומכאן שאין בהכרח התאמה של אחד לאחד בין סיכום הזמנות המסגרת להזמנות הקונקרטיות. סיכום כמות אבן המולה-חיפוי שסופקה באותם 23 משלוחים: 7029.46 מ"ר. כנגד כל אחד מן המשלוחים יצאה חשבוניות, זו נכללה בכרטסת, מחאות בזמן אמת לא באו, ונותר חוב של כ-65 אלף ₪.

15. הנתבעת דבקה בכך שאם הזמינה 6,000 מ"ר אבן מולה חיפוי, הרי שלא יכול להיות שקיבלה יותר מכמות כזו; ויתרה מכך, כיוון שנעזרה גם בצד שלישי, ובאתר כולו מצאה לעת סיום העבודות כ-6,000 מ"ר אבן שיש, הרי שאפילו את הכמות האמורה לא סיפקה התובעת במלואה. כמה סיפקה – לא נדע. שמא כ-5,000 מ"ר לערך, אם ננסה לתרגם את ההפרש הכספי שהנתבעת טוענת לו (כ-74 אלף ₪ ששילמה לצד השלישי שיספק אבן שיש) למ"ר. ושמא סיפקה התובעת לנתבעת דווקא 6,000 מ"ר כטענת ב"כ הנתבעים עצמו (עמ' 10, ש' 8, ועמ' 23, ש' 22 לפרוטוקול), ודייק מנכ"ל הנתבעת: 5,992.82 מ"ר (עמ' 40, ש' 25), טענה שכמובן מקעקעת מיד את התביעה שכנגד, הנסמכת על כך שהתובעת גבתה כספים על אספקת 6,000 מ"ר אך סיפקה פחות מכך. ולעת גיבוש הפלוגתאות: הכחשה של חמש חשבוניות. האחת – אישור כי התקבלה כמחצית הסחורה (קרי כ-160 מ"ר לערך), וארבע האחרות – הכחשה כללית כי נתקבלו, באין חתימות אותנטיות על תעודות המשלוח (קרי 1,360 מ"ר). לגבי 18 המשלוחים והחשבוניות הנותרים המתייחסים לאבן מולה חיפוי (או לכל משלוח של אבני שיש אחרות) לא העלתה הנתבעת כל טענה. המשמעות: הסכמה כי 5,500 מ"ר אבן מולה חיפוי סופקו, הרבה מעבר למה שהודתה בו הנתבעת בפועל בכתב ההגנה, אך הרבה פחות מהודאתה המפורשת ביחס לאספקת 6,000 מ"ר.

16. נותר לנו לבחון אפוא כמה סיפקה אבן מולה חיפוי סיפקה התובעת לנתבעת, האם את 7,029 מ"ר (שאז חבה הנתבעת לתובעת בגין החוסר הכספי של 65,982 ₪, היכול לשקף פער של קרוב ל-1,000 מ"ר מולה חיפוי) , או שמא כ-5,500 מ"ר.

17. ואלו החשבוניות ותעודות המשלוח שבמחלוקת:

מס' סידורי
מספר חשבונית
מספר תעודות משלוח
תאריך אספקה
תאריך חשבונית
כמות שסופקה במ"ר
הערה / טענת הנתבעת
1
511622
311751
21.2.18
26.2.18
321.21
חתימה לא ברורה
2
511807
311865
11.4.18
30.4.18
342.36
תעודת משלוח לא חתומה
3
511812
311866
11.4.18
30.4.18
318.03
תעודת משלוח לא חתומה
4
511944
312024
18.6.18
28.6.18
320.4
מחלוקת רק אם סופק במלואו או בחלקו
5
511910
312026
19.6.18
19.6.18
378
תעודת משלוח לא חתומה

610266

[חשבונית זיכוי של כ-25% מן החיוב]

18. כל אבן השיש שבגינה באו החשבוניות ותעודות המשלוח סופקה במלואה, יש לקבוע על יסוד חקירות העדים ומכלול טענות הצדדים ומסמכיהם. זאת ניתן לקבוע הן באופן כללי, ביחס לכלל תעודות המשלוח, הן באופן פרטני, ואבהיר.

19. מבחינה כללית, יש לדחות את טענות הנתבעת בעניין אי-אספקת המשלוחים, ממגוון טעמים:

ראשית, הטענה בעניין אי-הגעת משלוחים מסוימים היא הרחבת חזית, כמבואר לעיל, ודי בכך לדחותה.

שנית, הנתבעת נמנעה מלפעול בהתאם להנחייתי בדיון הקד"מ לעניין הדרך של עיצוב הפלוגתאות והמוסכמות. ביארתי שם (עמ' 13, ש' 18): "הצדדים יתבקשו להגיע לכלל מוסכמות ביחס לכל אחת ואחת מאותן הזמנות, תעודות משלוח וחשבוניות, על מנת שלא יהיה צורך לחקור על אודותן. ככל שלנתבעים הסתייגות מאלו ממסמכים אלה הרי שיבהירו הסתייגותם, וככל שיש להם ראיה בכתובים להסתייגות זו – יציינו.". הנתבעים, זולת טענות כלליות, לא הסבירו ובעיקר לא צירפו דבר. הם לא ראו לנכון אפילו להגיש אותן תעודות משלוח, שביחס אליהן הסתייגו מנכונותן. אם חפצו כי בית המשפט ישקול ברצינות טענותיהן, הרי שטענה כללית על אודות תעודות לא חתומות, או שמופיע עליהן "קשקוש" שלא ידוע של מיהו, או שקיימת הסתייגות לגבי כמות אריזות, היה מקום להציג את אלה כנדרש, לא להמתין לכך שהתובעת אגב החקירה הנגדית תגיש (תוך מחאות חריפות ובלתי נהירות של הנתבעת) אחדים מן המסמכים האחרים.

שלישית, יש להתייחס לתעודות כמכלול. אם נלמד מטענות הנתבעת, התובעת זייפה מסמכים. אם אלו פני הדברים, הרי שלא סיפקה אלא כ-5,500 מ"ר, וזייפה מסמכים ביחס לכ-1,520 מ"ר נוספים. אולם הנתבעת הודתה כאמור כי התובעת סיפקה לפחות 6,000 מ"ר. קרי, טענת הנתבעת, הטופלת על התובעת אשמת זיוף כוללנית, נטולת עיגון.

רביעית, בעוד שהנתבעת מתמקדת בלעדית בתעודות המשלוח, היא מתעלמת מכך שבגין כל תעודת משלוח יצאה חשבונית מס למשרדיה, כל חשבוניות המס כולן נזכרו בכרטסת שהעתק ממנה צורף לכתב התביעה, וכל מחאה לא באה מפי הנתבעת ב"זמן אמת". ואם נקבל את טענת הנתבעת כי לא תמיד ידע מנהל הפרוייקט בדיוק כמה סופק לו בכל אריזה (ס' 9 לכתב ההגנה), וכי כוונתה הייתה לערוך התחשבנות בסוף הפרוייקט (ס' 10 לכתב ההגנה): התחשבנות כזו מצופה היה כי הנתבעת תיזום עם סיום הפרוייקט ביוני 2018. היא לא עשתה כן. מה שידוע לנו מן הכרטסת הוא שנכון לספטמבר 2018, כאשר כל החשבוניות זה מכבר בידה וחובה הבלתי מסולק לתובעת הגיע כדי כ-140 אלף ₪, מסרה צ'ק של כ-74 אלף ₪, בלא להעלות כל טענה כי היתרה אינה צריכה להיות משולמת (קל וחומר טענה כי התובעת חייבת לה כספים, כנטען בתביעה שכנגד). הצ'ק חולל, ותחתיו שולמו כספים בראשית שנת 2019, הרבה לאחר שהייתה לנתבעת שהות לבדוק כל שרצתה, ולא בדקה, ולא טענה.

חמישית, מהנדס הנתבעת מר ארונוביץ אישר מפורשות בחקירתו הנגדית כי התקיימו מספר ישיבות "לבדיקת כמויות" (עמ' 32, ש' 1). הוא לא פירט, אולם ברור שאם לאורך חיי הפרוייקט התקיימו ישיבות שכאלה, הרי שאילו היו טענות אמת בפי הנתבעת באשר לכמויות, אלה היו אמורות להשמע אי-שם לאורך חיי הפרוייקט, או בסמוך לסיומו, לא לראשונה רק לאחר הגשת התביעה שנתיים לאחר מכן, ואף זאת רק לעת עריכת רשימת הפלוגתאות.

שישית, הנתבעת נמנעה כליל מהצגת כל רישומים מאתרה שילמדו על הזמנות השיש וקבלתן באתר, באופן שיכול היה להסביר כיצד יתר 18 ההזמנות התקבלו, בעוד שביחס לחמש אלה יש לה הסתייגויות עד כדי טענה כי סחורה בהיקף של כ-1,500 מ"ר אבן שיש לא הגיעה לאתרה.

20. האמור מוביל לכך שבבחירה בין גרסת התובעת, כי כל מסמכיה משקפים משלוחים שסופקו בפועל מ"זמן אמת", לבין גרסת הנתבעת, שלפיה אחדות מתעודות המשלוח זויפו אך היא החמיצה את הנושא אלא רק לעת בדיקה שנים מאוחר יותר, גרסת התובעת עדיפה.

21. למסקנה דומה ניתן להגיע מניתוח, שהנתבעת הייתה אמורה להציג לו תשתית לו חפצה ברצינות כי בית המשפט ישקול את אימוץ טענותיה לגבי תעודות משלוח מסוימות, ביחס לחשבוניות ותעודות המשלוח הספציפיות שבמחלוקת.

22. לחשבונית ותעודת משלוח 1 (כספרורן בטבלה בפסקה 17 שלעיל): הנתבעת התייחסה לשאלת החתימה על תעודת המשלוח 311751, אך לא לכך שנשלחה לה חשבונית, שעליה לא מיחתה. בנוסף, המדובר בתעודת משלוח מהוהה אך חתומה (נספח ת/6) , גם אם הנתבעת גרסה כי המדובר ב"קשקוש" שלא ברור האחראי לו. הציעה התובעת, כבר לעת הגשת הפלוגתאות והמוסכמות: עובד באתר הנתבעת בשם עדן. הנתבעת לא הביאה עובד זה להעיד. הודה מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית: אכן עבד אחד עדן מלכה באתר, הוא עבד רק כחודשיים באתר, זו ודאי אינה חתימתו, אך הנתבעת לא חשבה להביאו לעדות (עמ' 41). יש לקבוע: חתם, וקיבל. לא בכדי לא הלינה הנתבעת על נכונות החשבונית

23. לחשבונית ותעודת משלוח 2: אכן, תעודת המשלוח הרלבנטית ( 311865), מיום 11.4.2018, המאזכרת הגעת 342.36 מ"ר ממכולה מס' 1364074-990, והמהווה חלק מהזמנת המסגרת השניה (211397), אינה חתומה בידי מנהל האתר, מר מור מלכה. אך בזיקה לתעודה זו הפיקה התובעת חשבונית (511807), שלחה אותה לנתבעת בסמוך לאחר מועד המשלוח האמור, וזו דממה, כמודה בנכונות המשלוח והחוב. בנוסף, ישנו מכתב לוואי שערכה התובעת והעוסק בהובלה של משלוח מס' 2 ושל משלוח מס' 3 (ומשלוחים נוספים), מיום 10.4.2018, יממה אחת לפי מועד המשלוח הנזכר בתעודת המשלוח (ת/3). הוא מאזכר את מספר המכולה המסוימת, ואת תעודת המשלוח המסוימת. על מסמך זה חתם מר מור מלכה, מנהל עבודה אצל הנתבעת, כך הודה בחקירתו (עמ' 34, ש' 22). לכך יש להוסיף גם את חתימת מר מלכה על שטר מטען, המציין אותו מספר מכולה, ואשר צורף כחלק מצבר המסמכים שסומנו ת/3. קרי, חסרונה של חתימה על תעודת המשלוח אינה תוצאה של זיוף או המצאה של התובעת דבר קיומו של משלוח שלא היה ולא נברא, כי אם בפשטות – חסרון בחתימה. משלוח היה, וכנגדו יש לשלם.

23. לחשבונית ותעודת משלוח 3: זו נערכה בסמיכות למשלוח 2, ומסמך ת/3 ובו חתימתו של מר מלכה מתייחס גם אליה, ולמכולה המסוימת (1378782) שבה הארגזים שהועברו לנתבעת, באותו מועד של משלוח 2. כל הפרטים לרבות של המכולה ושל ההזמנה נזכרו לא רק בתעודת המשלוח (311866) אלא גם בחשבונית (511812), ושוב – הנתבעת לא מיחתה בזמן אמת. משלוח שבוצע, יש לקבוע, גם בהיעדר חתימה על תעודת המשלוח.

24. לחשבונית ותעודת משלוח 4: כאן הנתבעת מכירה בכך שמתוך 13 ארגזים של משלוח זה, ששה הגיעו ליעדם, שבעה – לא. היא מציגה שתי תעודות משלוח הנושאות אותו מספר עצמו (312024) והן זהות כמעט בכל, פרט לכך שבאחת נמחק המספר המודפס "13" ונרשם בכתב יד "6", כאשר על כך באה חתימת מר מור מלכה; ובאחרת נמחק המספר המודפס "13" ונרשם בכתב יד "7", כאשר החתימה רק נחזית להיות של מר מור מלכה ואינה כזו, נטען. אין בידי לקבוע מי חתם, האם מר מלכה או עובד כלשהו בשמו. אולם ההסבר שנתן מר גורן אביטל מטעם התובעת בעניין פיצול משלוחים היה מספק כל צרכו (עמ' 28 ש' 24 ואילך): כי לאחר שכבר הופקה תעודת משלוח והודעה נמסרה למנהל האתר, לעתים היה זה מבקש שמשיקולי ניהול האתר הסחורה תפוצל לשניים, שאז נעשה השימוש בתעודת המשלוח המקורית תוך צילומה ו"פיצולה" לשני משלוחים נפרדים. איני נדרש כאן למידת התקינות והסדר של שיטת עבודה כזו, אולם ודאי שאין בכך לקעקע את הטענה של התובעת כי שני המשלוחים הגיעו ליעדם. עוד ברור שאם הייתה התובעת מספקת רק מחצית מן הסחורה, שמנהל האתר יודע כי אמורה להגיע במלואה, הלה היה אמור להקים קול זעקה; והנתבעת הייתה אמורה להקים קול זעקה כאשר קיבלה חשבונית (כאן: 511944) על מלוא סכום המשלוח. גם כאן יש לקבוע: המשלוח הגיעה במלואו, לא רק כדי מחציתו.

25. לחשבונית ותעודת משלוח 5: הנתבעת לא טרחה להציגן, התובעת לא צירפה אותן אלא רק חקרה על אודותן, ודי בכך כאשר הנתבעת היא זו שאמורה הייתה להסביר מדוע לשיטתה יש לגרוע את המשלוח המסוים ממניין המשלוחים שהגיעו. הסבר היה אמור לבוא גם בתצהיר של מר מור מלכה, מנהל העבודה של הנתבעת, ותצהיר כזה (להבדיל מתצהיר אימות) לא הוגש אפילו. נוסיף כי כאשר נשאל מר מלכה על אודות מסמך שניתן להבין מן החקירה (ואין חולק) כי נלווה לתעודת משלוח 5, אישר כי לפחות מספר הטלפון שנרשם שם הוא שלו (עמ' 36, ש' 4). די יהיה בכך לקבוע שהתובעת לא זייפה תעודת משלוח רק כיוון שחסרה בו חתימת מר מלכה, זאת כפי שנקבע כבר ביחס ליתר החשבוניות ותעודות המשלוח. מסקנה זו מתחזקת מכך שהנתבעת עסקה בעמידה על קבלת חשבונית זיכוי (610266) של 25% בקשר עם המשלוח המסוים. מי שלא קיבל סחורה, אינו עומד על קבלת זיכוי חלקי.

26. המסקנה מן האמור, ביחס לטענות התובעת נגד הנתבעת: כל מה שטענה התובעת כי סופק, אכן סופק. היתרה שבכרטסת נכונה. החוב בסך 65,982 ₪ הוא אכן החוב שעל הנתבעת לסלקו.

27. כהערה למעלה מן הצורך בלבד: הנתבעת הרבתה לעסוק בשאלה האם התובעת הצליחה לשכנע שהייתה עוד הזמנת מסגרת שלישית של 660 מ"ר. השאלה חסרת חשיבות: אם בפועל סופק אבן שיש, הרי שיש לקבוע כי הדבר נעשה על דעת מנהל האתר (מה גם שלא באה כל טרוניה של הנתבעת באשר להיקף האבן שסופק). מכאן שדי בבדיקה ביחס לשאלה מה סופק בפועל, לא מה היה היקף הזמנות המסגרת, שסופקו טיפין-טיפין. אולם אפילו נדרשתי לשאלת קיומה של הזמנת מסגרת כזו, ברור שהיא התקיימה: הסכם בכתובים אין, והתובעת גם לא הביאה הקלטות לאישור הטלפוני שטענה כי יש בידה. אולם ראיה ברורה לקיום הזמנה כזו עולה מן החשבוניות ששלחה התובעת לנתבעת. בכל אחת מעשרות החשבוניות, התואמות את עשרות המשלוחים, מצוינת לצד כל יתר הפרטים הנוגעים למשלוח המסוים גם מספר הזמנת המסגרת. החשבוניות הרבות בחודשים הראשונים לפרוייקט הפנו להזמנת המסגרת הראשונה, של 4,500 מ"ר (211214); והחשבוניות הבאות הפנו להזמנת המסגרת השניה, של 1,500 מ"ר (211397). שתי החשבוניות המאוחרות יותר (511944, זו ממשלוח מס' 4 שהנתבעת הודתה כי קיבלה לפחות בחלקו, ו-511951, שהנתבעת לא חלקה כי הזמינה וקיבלה), מפנות להזמנת מסגרת שלישית (211475), זו שהתובעת טוענת כי היא ההזמנה של 660 מ"ר. היקף שתי ההזמנות (320.4 מ"ר ו-339.6 מ"ר, בהתאמה): 660 מ"ר. קרי הזמנה שלישית הייתה, וסופקה, הכל בניגוד לטענת הנתבעת. אולם כל זאת למעלה מן הצורך, והרי די בקביעה שלעיל שלפיה כל הכמות של 7,029 מ"ר שהתובעת טענה להזמנתה והספקתה, אכן סופקה.

28. מכאן שדין התביעה של התובעת נגד הנתבעת, להשלמת ההפרש של 65,982 ₪ להתקבל. ממילא ברור כי דין התביעה שכנגד להדחות. לא מצאתי כל טענה או בסיס להוספה האקראית של עוד 4,000 ₪ לסכום האמור, כ"הוצאות טיפול" ו"פגיעה במוניטין". שאלת ההוצאות מתבררת בנפרד. ולבירור שאלת ההוצאות: התובעת זכתה בדינה. ועם זאת, תשא בהוצאותיה. חוסר הסדר המשווע ואי-הצגת המסמכים באורח סדור ובמועד היה לא רק נחלת הנתבעת, כי אם התובעת, שהציבה את בית המשפט בעמדה שבה הוא נדרש להעמיק חקר הרבה מעבר לנדרש והמקובל על מנת לפענח את כל רזי החשבוניות והתעודות. לכך נוסיף התנהלות לאורך חיי הפעילות המשותפת שהייתה רחוקה מלהיות מסודרת, כך לגבי החתמה סדורה של תעודות משלוח, כך לגבי "פיצול" תעודות משלוח, כך לגבי נושא הזמנת המסגרת השלישית. אפשר שתדיר העניין מסתדר בשיחה ובדיקת חשבונות משותפת, חרף חוסר הסדר, אולם אם מי מן הצדדים נזקק לבסוף לסיוע בית המשפט לאכוף על הצד שכנגד את תשלום החוב, בהחלט אפשר כי יידרש לשאת בהוצאותיו.

ב. התביעה נגד הנתבע, בעלי הנתבעת, מכוח עקרון הרמת המסך

29. עתה נפנה לתביעת התובעת נגד הנתבע, בעילה של הרמת מסך. תביעה שניכר בה כי לא באה אלא כסרח עודף על התביעה השגרתית, בבחינת אם הוגשה תביעה נגד החברה, מדוע לא תוגש גם נגד בעליה . אכן, הנתבעת היא חברת יחיד. אולם מאז ימי פס"ד Salomon מלפני למעלה ממאה שנה, לא ניתן עוד להתעלם מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, גם בחברות יחיד. אם חפץ הנושה לטעון לחיוב בעל המניות אף שהוא רק בעל מניות, וזאת על יסוד עקרון הרמת המסך, עליו לבאר, לפרט ולבסס מדוע זה המקרה המתאים והחריג למהלך שכזה (ראו: ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי, פ"ד סד(1) 398 (2010), ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.2005); ועיינו: אירית חביב סגל דיני חברות כרך א', בפרק ו' (2007)) ). כאן לא נעשה כל ניסיון שכזה, שחייב למצוא את עיגונו בהוראות סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. לא נעשה ניסיון אפילו להבהיר איזה משני תתי סעיף 6 הוא החל בענייננו, קל וחומר כי מתקיימים כל התנאים הרבים הנזכרים בסעיף. החוק, ודאי מאז תיקונו בשנת 2005, אינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת נרחב להטלת אחריות אישית על בעלי המניות, ומכאן שטענות כלליות דוגמת אלה של התובעת כאן לא יסכונו. לפנינו חוב שגרתי שחייבת חברה (שאין כל טענה להיותה בלתי סולבנטית, וממילא יש בכך לקעקע בנסיבות טענות להרמת מסך), והיא לבדה תחוב, לא בעליה. יש להצר על כך שהתובעת כלל ראתה לגרור שלא לצורך את מר הרשקוביץ לתביעה, וקשה להשתחרר מן הרושם כי הדבר נעשה לא רק בחיפוש אחר כיס עמוק (שאינו נחוץ), אלא גם כדי ליצור אמצעי לחץ על מנת שייכנע וידאג לכך שהנתבעת תמהר ותשלם. התביעה נגד מר הרשקוביץ תדחה, והתובעת תשא בהוצאותיו. מובן שאין המדובר במלוא שכר טרחת עורכי הדין, שהרי אלו הגנו על הנתבעת ועל הנתבע גם יחד, ואף ייצגו את הנתבעת בתביעתה שכנגד. אולם מקצת ההוצאות יש לייחס להגנה על הנתבע, ובגין אלו לשפותו.

סוף דבר

30. נוכח כל האמור לעיל:

- תביעת התובעת נגד הנתבעת 1 מתקבלת בעיקרה. הנתבעת תשלם לתובעת סכום כולל של 65,982 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. מן הטעמים שצוינו, יישא כל צד בהוצאותיו בכל הנוגע למישור היחסים שבין התובעת והנתבעת.

- תביעת התובעת נגד הנתבע 2 נדחית. התובעת תשא בשכ"ט עורכי דינו של הנתבע בסכום סופי וכולל של 11,700 ₪.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שיש מומו ובניו בע"מ
נתבע: פ. הרשקוביץ
שופט :
עורכי דין: