ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חברת מוסדות חנוך תרבות בנתניה של הסוכנות היהודית לא"י... נגד כנרת רויז :

07 יולי 2021
לפני: כבוד השופט אורן שגב

המבקשת:
(הנתבעת)
חברת מוסדות חנוך תרבות בנתניה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ
ע"י ב"כ: עוה"ד קאופמן-חייקין וירדני

-
המשיבה:
(התובעת)
כנרת רויז
ע"י ב"כ: עוה"ד מיימון

החלטה

לפניי בקשת המבקשת להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 26.10.20 בהיעדר כתב הגנה (להלן – פסק הדין).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שלבקשת המשיבה, התנהלה חקירה קצרה של נציגת המבקשת, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן טעמיי.
מטעמי נוחיות, תכונה המבקשת להלן – הנתבעת והמשיבה – התובעת.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובעת הגישה כנגד הנתבעת כתב תביעה ע"ס 188,180 ₪. לטענתה, היא מועסקת אצלה מאז 26.05.2014 ולמרות שננקטו נגדה הליכי שימוע , היא לא קיבלה הודעה בכתב על סיום העסקתה, כי אם הוראה שהיא מושעית בתשלום עד לקיום שימוע נוסף (נספח 2 לכתב התביעה).
מאז אותה הודעה ולמעשה עד היום , לא התקיים כל שימוע, לא ניתנה החלטה בשימוע והתובעת לא קיבלה הודעה כלשהי על הפסקת עבודתה. כך, גם לא נערך לה גמר חשבון והיא המשיכה לקבל שכר מבלי שהומצאו לה תלושי שכר וטופסי 106 לשנת 2018 ו- 2019 ומכתב שנשלח את הנתבעת בדוא"ל מיום 29.10.19 לא זכה למענה (נספח 3 לכתב התביעה).
לטענת התובעת, ממועד השעייתה, היא העמידה את עצמה לרשות הנתבעת ועל כן היא זכאית למלוא שכרה (61,345 ₪ - סעיף 7 לכתב התביעה). התובעת אף הגישה תביעה בד"מ 20261-03-20 ביחס לשכר בחודשים ינואר-פברואר 2020 וסכום פסק הדין שולם במלואו.
בנוסף לשכר העבודה כאמור לעיל, תבעה גם גם את הרכיבים הבאים בגין אותה תקופה בה היא רואה עצמה כעובדת: תוספת ותק, דמי הבראה, קצובת ביגוד, קבלת שווי מתנת פסח, החזר תשלום על השתלמויות, פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר (90,000 ₪), הפרשות לקופת פנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ומימון טיולים עם צוות העובדים.
משלא הוגש כתב הגנה במועד , הגישה התובעת ביום 22.10.20 הודעה על מסירה ובקשה למתן פסק דין, ובהתאם להחלטתי מיום 26.10.20, הוגשה פסיקתא לחתימתי, שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 26.10.20.

ההליכים בתיק לאחר מתן פסק הדין
ביום 29.11.20 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לביטול פסק דין ולעיכוב הליכים וביום 07.12.20 הגישה התובעת את תגובתה.
בהחלטתי מיום 07.12.20 נתבקשו ב"כ הצדדים להודיע, האם ניתן לפסוק בבקשה על סמך האמור בכתבי הטענות ללא צורך בקיום דיון, וביום 08.12.20 הודיעה התובעת כי היא עומדת על קיום דיון ועל חקירת המצהירה מטעם הנתבעת. לפיכך, ביום 06.07.21 התקים בפניי הדיון בבקשה, במהלכו נחקרה נציגת הנתבעת, הגב' מירה ונזינסקו.

טענות הנתבעת בבקשת הביטול
באשר לסיבת המחדל, הנתבעת הודתה כי לא הגישה כתב הגנה במועד בשל מחדל שמקורו בעומס שנוצר כתוצאה מכך שהיא אחראית על 60 קייטנות וצהרונים בעיר נתניה וכי על רקע מגיפת הקורונה, נוצר "צוואר בקבוק" וכתב ההגנה, שהיה צריך להיות מוגש ביום 21.10.20, לא הוגש במועד, והבקשה למתן פסק דין בהיעדר הוגשה ימים אחדים לאחר תום אותו מועד, כלומר מדובר באיחור קצר.
עוד טענה, כי סיכויי הגנתה טובים, שכן מנוי וגמור היה על הצדדים כי יחסי העבודה הסתיימו זה מכבר. לתובעת נערך שימוע ולאחר מכן, החלו הצדדים לדון בתנאי פרישתה, אלא שדרישותיה השונות לא נענו, ולכן לא הושגה הסכמה. כך, למעשה, החל מחודש 08/2019 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים ונערך לתובעת גמר חשבון, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתלוש השכר שהופק לתובעת עבור אותו חודש (נספח 13 לבקשת הביטול). עוד ציינה, כי מחמת טעות, התובעת קיבלה שכר במשך 4 חודשים נוספים.
תביעת התובעת מבוססת כל כולה על הטענה כי יחסי העבודה בין הצדדים מעולם לא נותקו ומדובר ב"מסחטת כספים ממנה מנסה המשיבה ליהנות על חשבון משלם המיסים ועל חשבון האוכלוסיה המוחלשת הנזקקת לשירותי המבקשת..." (סעיף 20 לבקשת הביטול).
השימוע שנערך לתובעת הוקלט על ידה, עת היתה מיוצגת ע"י בא כוחה הקודם והדברים הועלו על הכתב בתמלול שצורף כנספח 4 לבקשת הביטול. במהלך השימוע הועלו נגדה טענות שונות בנוגע לאופן התנהלותה ובנוגע לאי שביעות הרצון ממנה מבחינה מקצועית, והיא מצדה התגוננה בטענה שהיא מקופחת ומגיעים לה סכומי כסף מהנתבעת.
בסמוך לאחר מכן, החלו הצדדים לשאת ולתת על תנאי סיום העסקתה של התובעת, ואולם, הואיל ודרישותיה היו מוגזמות, הן נדחו בוועדת כוח אדם. בשל נסיבות שתוארו בסעיף 37 לבקשה ושענייננן עומס ומורכבות פעילותה של הנתבעת, נדחק עניינה של התובעת לפינה, דבר שאפשר לתובעת ליהנות מן ההפקר לתקופה ארוכה (סעיף 38 לבקשת הביטול). כל אותה עת היתה התובעת בסטאטוס של עובדת מושעית בשכר ונשלחו אליה מספר זימונים לשימוע. ביום 06.05.19 אף התקיימה ישיבת שימוע אשר הופסקה ע"י התובעת דקות אחדות לאחר שהתחיל ה בטענה כי היא לא קיבלה את פרוטוקול השימוע הקודם (למרות שהקליטה אותו). כל זאת, כשהיא ממשיכה לנהל מו"מ לשיפור תנאי הפסקת העסקתה.
בסופו של דבר, התקיימה ביום 28.07.19 ועדת כח אדם שהתייחסה לדרישות התובעת והוחלט על פיטוריה. במועד זה, התובעת כבר קיבלה שכר עבור 6 חודשים בהם לא עבדה, לרבות כל הזכויות הנילוות.
באוגוסט 2019 נערך לה גמר חשבון ושולמו לה דמי הודעה מוקדמת, פדיון דמי הבראה ופדיון ימי חופשה, תוך שצוין כי מדובר בעובדת שעוזבת. בהתאם, הועברה הבעלות בפוליסת של קופת הפיצויים על שמה.
בשל טעות, שמה של התובעת לא הוסר ממצבת כוח האדם והיא המשיכה לקבל שכר גם בגין החודשים סטמבר עד דצמבר 2019, חרף העובדה שנערך לה גמר חשבון כאמור לעיל; בכך, התובעת עשתה שימוש בידע שלה כחשבת שכר וניצלה את הפירצה שנוצרה אצל הנתבעת בחוסר תום לב ובמרמה, תוך שהיא מגישה תביעה לקבלת שכר בגין החודשים ינואר ופברואר 2020. גם בתביעה זו, משלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת ולתובעת שולמו סכומי כסף שהיא לא זכאית להם. בסעיף 52 לבקשה פורטו הנסיבות האישיות של מי שהיתה אחראית בנתבעת על ההתנהלות מול התובעת אשר הובילו לכך שלא הוגש כתב הגנה בהליך הנ"ל.

טענות התובעת בתגובה לבקשת הביטול
התובעת טענה, כי הטענות שנטענו בבקשת הביטול הן כזבים ולכן נדרשת חקירה של מגישת התצהיר; עוד הוסיפה, כי הנתבעת לא השיבה למכתבים שנשלחו אליה וכי לא ניתן לתלות את האשם במגיפת הקורונה.
התובעת הוסיפה, כי בניגוד לטענת הנתבעת, היא מעולם לא פוטרה ולראיה, אין בנמצא מכתב פיטורים. כך גם לא הוצג פרוטוקול של ועדת כוח אדם; הנתבעת הודתה כי המשיכה לשלם את שכרה של התובעת גם לאחר פיטוריה כביכול. לתובעת לא הומצאו תלושים ופניותיה אל הנתבעת, לרבות פנייה בנוגע לטעות בסכום שהועבר לחשבונה, לא זכו למענה (סעיף 12 לתגובה). התנהלות זו של התעלמות חזרה על עצמה בהליך המשפטי הקודם ובהליך זה.
בנוסף, לא הוצגה כל ראיה לכך שתלושי השכר ניתנו לתובעת, במיוחד משזו לא הגיעה לעבודה בשל השעייתה ולא הוצגה כל ראיה לכך שיחסי העבודה בין הצדדים אכן הסתיימו ביום 28.07.19, כטענת הנתבעת. מעבר לאמור לעיל, הוסיפה וטענה, הליך השימוע עצמו התנהל שלא כדין.
הנתבעת סיכמה טענותיה באומרה שלאור האמור לעיל, לא עומדת לנתבעת כל טענת הגנה ולכן יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

אשר להכרעתי
משאין חולק, כי אי הגשת כתב הגנה במועד בתיק זה נעוץ במחדל מטעם הנתבעת, בו היא הודתה, הרי שהאכסניה המתאימה לבירור בקשת הביטול נמצאת במתחם שיקול הדעת של בית הדין, והשאלה המרכזית שיש לבחון נוגעת לסיכויי הגנתה של הנתבעת.
סבורני כי חקירת נציגת הנתבעת דווקא חידדה את המחלוקות העמוקות הקיימות בין הצדדים בנוגע למועד סיום העסקתה של התובעת ואת הצורך לבטל את פסק הדין על מנת לברר את העובדות לאשורן , ואבהיר.
מחד גיסא, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת לא נתנה לתובעת מכתב פיטורים או הודעה על סיום עבודה והמשיכה לשלם לה שכר למשך מספר חודשים נוספים מחמת טעות ( כך לדבריה). מאידך גיסא, אין חולק, כי נערך לתובעת גמר חשבון במשכרות חודש 08/19 וזאת לאחר שנערכו 2 ישיבות שימוע. עוד אין חולק, כי בפועל התובעת אינה עובדת מזה תקופה ארוכה וכי התנהל מו"מ על תנאי הפסקת עבודתה, שלא הבשיל לכדי הסכם.
השאלה המשפטית שיש לדון בה אפוא היא האם העובדה שעד היום לא ניתנה לתובעת הודעה על הפסקת עבודה יש בה כדי לקבוע שיחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו ומכאן שהתובעת זכאית כטענתה לתשלום כל הזכויות הנובעות מכך, משל המשיכה היא להיות עובדת לכל דבר ועניין.
בשלב זה, אין בידי לקבל את התיזה שמציעה התובעת ולקבוע נחרצות שיש לראות בתובעת כמי שדה-פקטו ממשיכה להיות מועסקת אצל הנתבעת על כל המשתמע מכך לעניין זכותיותיה. מן הראוי לשמוע ראיות על מנת לעמת את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים. בנוסף יש לתת את הדעת גם לתום לבה של התובעת לאור העובדות שנטענו ע"י הנתבעת בבקשת הביטול.
לא זו אף זו. במסגרת פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, נפסק בין היתר סכום בסך 90,000 ₪ בגין פיצוי על אי מסירת תלושי שכר. כאמור, מדובר בתקופה שביחס אליה הצדדים חלוקים האם התקיימו יחסי עבודה (ואז קמה חובה ליתן תלושי שכר), אם לאו. יתר הסכומים שנתבעו הנם נגזרת של אותה שאלה ממש, ואיני סבור שנכון להשאיר את פסק הדין על כנו, גם אם כבר עתה התובעת הצליחה לעורר מספר סימני שאלה בנוגע לתקינות הליך פיטוריה.
טענת התובעת, כי בשל הפגמים שנפלו בהתנהלות הנתבעת יש לקבוע כבר עתה כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק במשך כל התקופה ולכן אין למעשה לנתבעת כל טענת הגנה , הנה טענת מרחיקת לכת שאין בידי לקבל בשלב זה.
לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 26.10.20.
אשר לשאלת ההוצאות. משקבעתי כי פסק הדין ניתן במעמד צד אחד בשל מחדל שמקורו במחדל מצד הנתבעת – מחדל בו היא הודתה, סברתי מלכתחילה וכך גם הצעתי לצדדים בתחילת הדיון , כי מן הראוי שבשל מורכבות טענות הצדדים, פסק הדין יבוטל וכי יושתו על הנתבעת הוצאות לטובת התובעת, כמקובל במחוזותינו. התובעת סירבה להצעה ועמדה על זכותה לקיים דיון במעמד הצדדים וכן עמדה על זכותה לחקור את נציגת הנתבעת, תוך שהיא טוענת כי תוכל להפריך בקלות, באמצעות חקירתה הנגדית, את טענת הנתבעת כי עומדים לה סיכוייהגנה טובים.
כאמור לעיל, חקירת נציגת הנתבעת רק חיזקה בלבי את ההכרה שאין להשאיר את פסק הדין על כנו וכי יש לברר עד תום את אופן סיום היחסים בין הצדדים. נציגת הנתבעת שבה והסבירה כי חרף מחדלים שונים בהתנהלות הנתבעת, היה ברור כי יחסי העבודה נפסקו כבר באוגוסט 2019 עם עריכת גמר החשבון, לאחר שדרישותיה הכספיות של התובעת נמצאו מופרזות ונדחו.
סבורני, כי טענתה של התובעת כי די בכך שלא הודע לה פורמלית על סיום העסקה במכתב כדי ליצור המשך של יחסי עבודה, חרף העובדה שנערך לה שימוע לפני פיטורים, חרף העובדה שהצדדים דנו בתנאי סיום העסקתה וחרף העובדה שנערך לה גמר חשבון, הנה טענה דווקנית שאין לקבלה, בוודאי ללא בירור ראייתי. בזהירות המתחייבת אוסיף, כי גם אם לאחר שמיעת ראיות יימצא כי נפל פגם בהליך הפיטורים, לא ניתן להתעלם מישיבות השימוע, מגמר החשבון ומההתנהלות בין הצדדים סביב תנאי סיום העסקתה של התובעת. אלה לא התרחשו בחלל ריק. אלא שמכאן ועד לטענה כי בשל כך יש לקבוע כבר עתה כי לא עומדת לנתבעת כל טענת הגנה, המרחק רב מאוד.
לאור האמור לעיל, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לטובת התובעת, וכל צד יישא בהוצאותיו.
הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מהיום.
נקבע לקד"מ ליום ליום 17.01.22 בשעה 10:30.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשפ"א, (07 יולי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: חברת מוסדות חנוך תרבות בנתניה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ
נתבע: כנרת רויז
שופט :
עורכי דין: