ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה רון נגד בתיה לביא :

לפני כבוד ה שופטת לימור ביבי

מערערים

1.שלמה רון
2.עדי דן רון
3.עדי רון
ע"י ב"כ עו"ד שגיא פרדו

נגד

משיבות

1.בתיה לביא
ע"י ב"כ עו"ד מ.א. הילזנרט

2.נציגות הבית המשותף מרחוב בוגרשוב 102, תל אביב

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינה של המפקחת הבכירה לרישום מקרקעין בתל אביב - הגב' דגנית קציר – ברין (להלן: "המפקחת") מיום 07.03.21 בתיק מספר 5/258/20, במסגרתו ניתן צו עשה המורה למערערים לתקן על חשבונם ליקויים בצנרת ביתם הגורמים לנזקי רטיבות בדירת המשיבה 1, וזאת בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה מטעם המפקחת, תוך תיעוד ביצוע התיקונים ושמירתו לתקופה של 7 שנים. עוד חויבו המערערים בתשלום הוצאות ההליך.
מבוא;
הבית נשוא הערעור הוא בית משותף – המצוי ברחוב בוגרשוב 102 תל אביב הידוע כגוש 6011 חלקה 143 (להלן: "הבית המשותף").

המערערים, הם שלושה בעלים במשותף של דירה בבית המשותף (הידועה כחלקת משנה 9 ) (להלן:" "המערערים") דירת המערערים ממוקמת מעל דירה (חלקת משנה 6) בבעלות המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ונכון למועד הגשת התביעה התגורר בדירת המערערים המערער 2. והמשיבה 2 היא נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות").

בכתב התביעה, אשר הוגש על ידי המשיבה כנגד המערערים וכנגד הנציגות, נטען כי במהלך חודש דצמבר 2019, אובחנה נזילת מים בתקרת חדר הרחצה ובתקרת חדר השינה בדירת המשיבה. בירור העלה כי בסמוך למועד הנ"ל בוצעו שיפוצים בדירת המערערים שכללו בין השאר החלפת צנרת. לאור זאת, פנתה המשיבה למערערים על מנת שיתקנו את הליקויים בדירתם, אולם חרף פניות חוזרות ונשנות, נמנעו המערערים מלעשות כן. משכך, פנתה המשיבה למהנדס קרני לשם קבלת חוות דעת מקצועית. לטענת המשיבה ממצאי חוות הדעת העלו כי מקור הנזק בדירתה הוא ליקוי בדירת המערערים.
נוכח ממצאי חוות הדעת, פנתה שוב המשיבה למערערים, אולם פניותיה הושבו ריקם ומשכך, לא נותרה בידי המשיבה ברירה אלא להגיש התביעה.
המשיבה הוסיפה וטענה בכתב תביעתה כי הנזילות בדירתה הולכות ומתגברות, תוך שהן גורמות נזק רב עד כדי חשש למערכות החשמל בבית ולהיווצרות מפגע בטיחותי. עוד נטען כי המשיבה היא אישה מבוגרת המתקיימת מקצבת ביטוח לאומי, דירתה מושכרת ושכר הדירה משמש לה מקור הכנסה עיקרי. אלא שבשל נזקי הרטיבות בדירה עזבה השוכרת את הדירה ועקב כך נגרם למשיבה נזק נוסף מאחר ואיבדה את מקור הכנסתה משכירות.
המשיבה הוסיפה וטענה כי התנהלותם של המשיבים עומדת בניגוד להוראות תקנון הבית המשותף, במסגרתו מוטלת עליהם החובה לתקן ליקוי בדירתם, הגורם נזק לבעל דירה אחרת באותו הבית. עוד הוסיפה המשיבה וטענה כי הואיל ולטענת המערערים מקורו של הנזק הנטען ברכוש המשותף, הוגשה התביעה גם כנגד הנציגות.

המערערים לא הגישו כתב הגנה פורמאלי לתיק. עם זאת בעקבות החלטה שניתנה ביום 22.04.20, הגישו המערערים תגובה לתביעה, אליה צורף מסמך שכותרתו "סיכום ממצאי בדיקה משותפת מיום 11.03.20" שנערכה על ידי מר ערן דיין שהוא - כך על פי הנטען: "אדם העוסק בניהול תכנון וביצוע עבודות קבלנות שיפוצים". לטענת המערערים בדיקתו של מר דיין העלתה כי לפי אופי כתם הרטיבות וקצב התפשטותו האיטית, המסקנה היא כי מקור הכתם בדירת המשיבה, אינו ממערכת המים בדירת המערערים, אלא שמקורו בקיר חיצוני של הבית. אולם עוד נקבע, כי לא ניתן לקבוע בבירור האם המקור הוא מי גשמים או צנרת הדלוחין בדירת המערערים. נוסף על כך נטען כי ניסיונות בדיקה באמצעים תרמיים לא צלחו ומשכך הוחלט לנסות לאתר את מקור הנזילה באמצעות פתיחת הריצוף במטבח דירת המערערים. אלא שהמועד שנקבע לביצוע פעולת הפתיחה, נדחה בנימוק לפיו הדייר שהתגורר בדירה משתייך לקבוצת סיכון בשל מגפת הקורונה. בנסיבות אלו ובהינתן שבד בבד עם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני שיורה למערערים לתקן את הנזק בדירתם, ביקשו המערערים להשהות את ההחלטה בעניין הסעד עד לתום מצב החירום, שאז תושלם הבדיקה המשותפת כאמור ובכך יימנעו עלויות נוספות הכרוכות במינוי מומחה.

הנציגות טענה בכתב ההגנה אשר הוגש מטעמה – כי ככל שקיים ליקוי ברכוש המשותף, תפעל הנציגות כדי להביא לתיקונו בהקדם.
עוד נטען כי החל מהמועד שבו ביצעו המערערים שיפוץ בדירתם החלו להופיע בעיות צנרת בכלל זאת - סתימות, רטיבות, נזילות הצפות וכיו"ב וכי - כהמשך ישיר לכך – החלו להופיע גם נזקי הרטיבות בדירת המשיבה. עוד מפורט כי כפועל יוצא מסתימה בצינור הדלוחין המשותף, שנגרמה כתוצאה מהשלכת חול ואבנים לצינור, נגרמה הצפה בדירת המשיבה ולאחר זמן קצר גם החלו להופיע טפטופים בחדר הרחצה שהתפשטו לחדר השינה.
עוד טענה הנציגות כי בכל אותה תקופה הייתה בקשר יומיומי עם המשיבה, תוך ניסיון לפתור את הבעיה בדירתה וכי מאחר שהסתבר, כך על פי הנטען, שהמקור לנזילה בדירת המערערים, פנתה הנציגות אל האחרונים אין ספור פעמים, על מנת שיתקנו את הליקוי. אולם רק לאחר שהופעל על המערערים לחץ מצד יתר הדיירים בבית המשותף, שגם להם נגרם נזק, ביצעו המערערים תיקון חלקי בצינור הקולחין, תוך ניסיון להטיל את האחריות לליקוי על הנציגות, ניסיון אותו דחתה הנציגות מכל וכל.
זאת ועוד הנציגות טענה שהגם שהבית ישן, הוא מתוחזק בצורה ראויה ולא הייתה בו כל בעיה עד למועד ביצוע השיפוץ.
לאור האמור, טענה הנציגות כי יש להטיל את האחריות לתיקון הליקוי בדירת המשיבה על המערערים.

ההליך בפני המפקחת;
קודם תפורט השתלשלות ההליך בפני המפקחת, הנני מוצאת לציין כי תחילתו של ההליך בפני המפקחת טלי להב, אשר מונתה לשיפוט ומשכך, בסמוך למועד אשר נקבע לשמיעת הראיות בתיק, הועבר הטיפול למפקחת קציר ברין- אשר פסק הדין אשר ניתן על ידה הוא נשוא הערעור.

כאמור, התובעת הגישה כתב תביעה כנגד המערערים והנציגות, אשר בד בבד עם הגשתו עתרה למתן סעד זמני שיורה למערערים לתקן את הליקויים בדירתם.
במהלך דיון שהתקיים ביום 7/4/20 בהיוועדות חזותית נוכח הגבלות הקורונה, חזרה המשיבה על בקשתה לסעד זמני, תוך שציינה כי הנזק בדירתה מחריף מיום ליום, כי על כן הדיירת נאלצה לעזוב את הדירה וכי המערער 2, המתגורר בדירת המערערים, מתעלם מפניותיה ולא נוקט בכל צעד. המערער 2 מצדו טען בדיון כי במסגרת פגישה משותפת אשר התקיימה בינו לבין המשיבה עם בעל מקצוע מטעמו (מר דיין אשר הוזכר לעיל), חיווה זה האחרון דעתו כי לא ניתן להצביע על מקור מובהק לרטיבות – קרי האם מדובר במקור חיצוני או שמקור הרטיבות בנקודת הביוב הפרטני של הנתבע - וזאת, מבלי שתבוצע בדיקה נוספת של הרמת המרצפות בדירת המערערים. דא עקא, שהתבקש לדחות את הבדיקה עד לתום מצב החירום הנובע ממגפת הקורונה הואיל ואחד מהדיירים בדירת המערערים נמנה על "קבוצת סיכון".

בסיום אותו דיון ניתנה על ידי המפקחת טלי להב, החלטה במסגרתה הוצע כי ימונה מומחה מוסכם אשר יבקר בדירותיהם של הצדדים ויבחן האם קיימת רטיבות ומה המקור לה. עוד הודגש כי לנוכח העובדה שההליך התנהל בצל מגפת הקורונה, הרי שהביקור יתקיים על פי הנחיות קפדניות של משרד הבריאות.
אשר להצעה זו, הרי שהמשיבה נתנה הסכמתה למינוי כאמור, אולם המערערים סירבו להצעה, ולפיכך ניתנה להם שהות להודיע ולמסור את ממצאי בעל המקצוע מטעמם.

ביום 05.05.20, על אף שכאמור לא ניתנה הסכמת המערערים למינוי מומחה מוסכם, מצאה המפקחת למנות מומחה מטעמה, מכוח הסמכות הנתונה לה בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. בהחלטת המינוי נקבע כי לצדדים תינתן אפשרות להודיע בתוך 7 ימים מיום קבלת חוות הדעת אם ברצונם לחקור את המומחה, או להגיש בקשה להמשך ניהול התיק, כמו כן ניתנה לצדדים אפשרות לשאול את המומחה שאלות הבהרה. כמומחה מונתה, חב' ניו לוק (להלן: "המומחה"), אשר הגישה חוות דעת ביום 17/6/20 וכן עוד שתי חוות דעת משלימות (בתאריכים 26/6/20 ו – 30/10/20) וזאת, נוכח שאלות הבהרה אשר הופנו אליה ונוכח שני ביקורים אשר התקיימו במקום בנוכחות המפקחת, נציגי המומחה, ונציגי הצדדים. בהקשר לחוות דעת אלה, אציין כי במענה לשאלת הבהרה אשר הפנו המערערים למומחה ביום 28/6/20, במסגרתה הם הצביעו על כך שבמסגרת עבודות חשיפה, התגלה נתק במחבר צינור משותף 2 צול דלוחין ברזל, המשמש כצינור אוויר "נשם" משותף בחלקו העליון, השיב המומחה כי "האחריות לכשל זה באחריות ועד הבית המשותף לאור קיום הכשל בחלקו העליון של המחבר/מהלכו האנכי המהווה חלק מהצינור המשותף."

בהמשך לכך ובהתאמה להחלטת המינוי בה נקבע כי תינתן לצדדים אפשרות להודיע בתוך 7 ימים ממועד קבלת חוות הדעת האם ברצונם לחקור את המומחה, ניתנה על ידי המפקחת ביום 22.06.20 החלטה במסגרתה נקבע דיון ליום 20/7/20, לשם סיכום הטענות במעמד הצדדים. אשר לדיון זה, במסגרת החלטה נוספת מיום 25/6/20, הובהר כי הדיון יהווה ישיבת הוכחות שבמסגרתה יציגו הצדדים את ראיותיהם טרם מתן פסק הדין ובהחלטה נוספת מיום 29/6/20, נקבע כי הדיון יחל בביקור במקום.

ביום 20/7/20, התקיים ביקור במקום, במסגרתו – כעולה מהחלטה אשר ניתנה באותו מועד – נצפתה צנרת שהוחלפה על ידי המערער 2 ומשכך, הורתה המפקחת על תיקון ניקוז צנרת מזגן דירת המערערים והארכתו, בתוך 7 ימים. עוד נקבע כי על המשיבה להודיע האם היא מבקשת להורות למומחה לשוב ולבצע בדיקות בדירת המערערים, על מנת לוודא האם התיקונים שבוצעו נתנו מענה לחדירת המים לדירתה. עוד הוצע למשיבה לשקול ביצוע תיקוני צבע במקומות שניזוקו מחדירת רטיבות, על מנת להשתכנע שאין מקור רטיבות פעיל נוסף ולבסוף נקבע שככל שלא קיימת רטיבות פעילה לאחר ביצוע התיקון, אזי לאור הסעדים הנתבעים, תינתן הכרעה בתביעה ואולם כי אם וככל שתתגלה רטיבות פעילה, תינתן הוראה על הגעת המומחה לביקור נוסף או למתן הוראות. בהמשך לכך הודיע המשיבה ביום 26/7/20 כי היא מקבלת את הצעת המפקחת וכי תבצע תיקוני צבע בדירתה.

ביום 05.08.20 הגישו המערערים בקשה לדחיית התביעה משני טעמים שלגישתם עולים ממסקנות חוות הדעת. האחד- שהליקוי שנמצא הוא באחריות הנציגות והשני- ששינוי משמעותי שבוצע בצינור הקולחין המשותף בדירת המשיבה עצמה הוא הגורם להאטה בזרימת המים בצינור ולפיכך עליה להשיבו ללא דיחוי למצבו המקורי.

ביום 30.08.20 הודיעה המשיבה כי חרף תיקוני הצבע שביצעה בדירתה, נצפתה רטיבות פעילה. בעקבות כך, נערך ביקור נוסף במקום ביום 26/10/20, בנוכחות, המפקחת, הצדדים והמומחה, אשר בעקבותיו, הוגשה על ידי המומחה חוות דעת סופית ביום 30.10.20. במסגרת חוות הדעת הסופית נקבעו הממצאים והמסקנות כדלהלן:
"המקור והסיבות לרטיבות בדירת התובעת נובעים מדירת הנתבעים עקב הכשלים הבאים:
בצילומי פנים צנרת, בליווי מבחן הזרמה, מאסלת חדר רחצה, נמצא כשל בצינור ביוב 4 צול מהלך אופקי המקורה בבמה.
כשל בקו דלוחין המאסף חדר רחצה. בין קופסת ביקורת מאספת לקו 2 צול ברזל."

עוד קבע המומחה, בעמוד 5 סעיף ד' לחוות דעתו כי:
"בדבר תשתית צנרת הדלוחין המשותפת, אשר במסגרת שיפוץ בדירת התובעת הוסטה, להלן התייחסותנו:
בתקנות התכנון והבניה (תכן הבנייה), התש"ף 2019,חלק ד' פרק ב'-"מערכות נקזים" תחת סעיף 36 נכתב"....אנכית בלבד או בסטייה של לכל היותר 45 מעלות מהאנך...."
מהאמור ככל שקיימת זווית הגדולה מ-45 מעלות במהלך הצינור המשותף, יש לתקנה כך שתתאים להוראות החוק."

לאור חוות דעתו הסופית של המומחה, קבעה המפקחת כי יש לבצע עבודות בדירת המערערים, בהתאם למפרט שיומצא ע"י המומחה, המפרט הומצא ביום 27.01.21 והמפקחת הורתה למערערים להשלים את ביצוע העבודות בתוך 30 יום.

בהמשך לכך נקבע דיון הוכחות ליום 25.02.21.

ימים ספורים קודם למועד הדיון הגיש המערער 2 הודעה על כניסה לבידוד וביקש לדחות את מועד הדיון.
בהחלטה מיום 24.02.21 התבקש המערער 2 לתת הבהרות שונות בדבר הבידוד ובכלל כך בפרט נבחן האם יש בו כדי למנוע מהמערער 2 להשתתף בדיון באמצעות היוועדות חזותית. בעקבות כך, נקבע כי הואיל ומדובר בתיק רטיבות והואיל ונטען כי המערערים לא ביצעו לכאורה את העבודות הנדרשות בדירתם כפי שנקבע בהחלטות קודמות, הרי שהדיון יתקיים במועדו תוך שהמערער 2 יהיה נוכח בדיון באמצעות היוועדות חזותי ת (זום) ואילו המערערים 1 ו – 3 יתייצבו פיזית לדיון.

חרף החלטת המפקחת, לדיון ההוכחות ביום 25/2/21, התייצבו - המשיבה, בא כוחה והעדים מטעמה וכן הנציגות ואולם, מטעם המערערים לא התייצב איש לדיון. אשר לדיון זה, במסגרת פרוטוקול הדיון, מתוארת השתלשלות האירועים בדיון זה, אשר מפאת חשיבותה תובא כלשונה:
"החלטה: הדיון להיום נקבע לשעה 11:30.
לנוכח הודעת המערער 2 כי הוא מצוי בבידוד עצמי הורתי כי הנ"ל יהיה נוכח בדיון באמצעות אפליקציית זום כשם שהיה נוכח בדיון הקודם.
השעה עתה 11:42 המזכירות תערוך בדיקה טלפונית ביחס לזמינות הנתבע וככל שהנ"ל לא יעלה לדיון בזום ייחשב הדבר כאי התייצבות לדיון.
הפסקה בדיון על מנת להתקשר לנתבע 2
לאחר בדיקה מתברר כי הנתבע טוען שלא קיבל את הקישור לדיון ומשכך מזכירות הלשכה שולחת לו פעם נוספת את הקישור ותוודא קבלתו.
החלטה: מבדיקה שערכה המזכירות עולה כי לנתבע 2 נמסרה הודעה על הדיון. כמו כן נמסרה לנתבע 2 טלפונית על מועד הדיון. הנתבע 2 אינו מופיע בחדר ההמתנה לדיון. משחלפו 22 דקות למן השעה שבה היה קבוע הדיון והנתבע לא התייצב אליו ומשלנתבע 2 נמסרה הודעה כראוי על הדיון מצאתי לקיים את הדיון בהיעדרו. אוסיף ואציין כי בתיק הממוחשב מופיע תיעוד של שיחה טלפונית שנערכה עם המערער 2 ובה מסר כי אין בכוונתו להתייצב לדיון וכי הוסבר לו כי המפקחת עשויה לראות בכך כחוסר התייצבות לדיון על כל המשתמע מכך." [ההדגשה שלי ל.ב.]

בהמשך לכך, העידו מר קרני- המהנדס שחיווה דעתו מטעם המשיבה, הגב' דנה סלומון – שוכרת דירת המשיבה, המשיבה עצמה ומר עדי שרעבי – חבר הנציגות. בסוף הדיון נשמע סיכום הטענות בעל פה.

פסק דינה של המפקחת ניתן ביום 7/3/21, במסגרתו קבעה המפקחת כי לאחר שעיינה בראיות ובחומר המצוי בתיק, שמעה את עדויות המשיבה, הנציגות והעדים מטעמם ולאחר שנשמעו סיכומיהם בע"פ, נחה דעתה כי דין התביעה כנגד המערערים להתקבל במלואה וכי דין התביעה כנגד הנציגות להידחות.

כנקודות מוצא להכרעתה, קבעה המפקחת ראשית כי מתוך העדויות עולה כי הרטיבות בדירת המשיבה התגלתה לראשונה בחודש דצמבר 2019. נוסף על כך קבעה המפקחת כי הגם שהמומחה מטעמה מונה על ידה בהעדר הסכמת הצדדים, הרי שהיא מוצאת לאמץ את חוות דעתו וזאת בנסיבות בהן - ראשית - המערערים לא הגישו חוות דעת נגדית או סותרת, ואף בעל המקצוע מטעמם התקשה לקבוע ממצאים חד משמעיים, כשאחת הסברות שהעלה אף הוא היא שיכול והליקוי מקורו בדירת המערערים. ונוסף על כך, בהינתן שמדובר במומחה בלתי תלוי שאינו "מטעם", אשר ביקר פעמיים בדירות הצדדים וברכוש המשותף וביצע בדיקות שונות ועדכניות אשר ממצאיהן תועדו בהרחבה בחוות הדעת.
ודוק, המפקחת הדגישה כי מצאה לאמץ את קביעותיו המקצועיות של המומחה ואולם לא מצאה לאמץ קביעותיו הנסבות על סיווג חלקי הבית המשותף, אותן מצאה המפקחת כקביעות משפטיות – הנתונות להכרעתה, בהבדל מקביעותיו מקצועיות.
לגופם של דברים – מצאה המפקחת לאמץ את קביעת המומחה ולפיה מקור הנזילות הוא בכשל במחבר צינור 2 צול דלוחין ברזל וחיבורו לצנרת האנכית בדירת המערערים, הדולף בחלקו העליון ואשר בעת שנעשה שימוש בקו הדלוחין במטבח דירת המערערים המים גואים בו וניגרים ממיקום הנתק, זאת עקב קיום האטה בזרימה. אלא – שבניגוד לקביעת המומחה ולפיה האחריות לתיקון כשל זה מונחת לפתחה של הנציגות, קבעה המפקחת כי האחריות לכשל היא לפתחם של המערערים. זאת ראשית הואיל ובהתאם לקביעתה, חלקי הצנרת המצויים בדירת המערערים, הגם שהם מחוברים למערכת המרכזית - מהווים חלק מדירת המערערים, מצויים בבעלותם ומשרתים את דירתם ומשכך – מנקודת ההסתעפות הכללית ובתוך הדירה - הם באחריותם. בהקשר זה ציינה המפקחת כי קביעת המומחה אינה כי הצנרת המשותפת לקויה אלא שקיים נתק במחבר צינור 2 צול דלוחין ברזל וכי חלקו העליון משמש כ"נשם". בנסיבות אלו וכן לנוכח העובדה שהמערערים ביצעו שינויים בדירתם שבעקבותיהם החלו בעיות הרטיבות בבית המשותף, סברה המפקחת כי האחריות לחיבור הפנים דירתי לרכוש המשותף מוטלת על המערערים במלואה וכפועל יוצא מכך יש להטיל על המערערים את האחריות לתיקון הכשלים שהתגלו בדירתם וכן לתיקון הנזקים שנגרמו בעטיים לדירת המשיבה.
נוסף על כך, קבע המפקחת כי על המערערים לתקן כשלים שונים אשר התגלו במהלך הביקורים במקום ואשר המערערים התחייבו לתקנם ואף מטעם זה דין התביעה להתקבל. בהקשר לאלו, נקבע כי המערערים לא הציגו חוות דעת מטעמם או ראיות על כך שביצעו תיקונים אלו ומחדלם זה מקים חזקה ראייתית כנגד גרסתם.
לאור כל זאת הורתה המפקחת כי המערערים יבצעו בתוך 30 יום ממועד פסק הדין שורת תיקונים אשר יתועדו בצילומים.
כן חייבה המפקחת את המערערים בהוצאותיה של המשיבה לרבות בגין אגרת התביעה, שכ"ט עו"ד, עלות חוות דעת מהנדס מטעמה, שכר עדים ועלות חוות דעת המומחה מטעם המפקחת.

הטענות בערעור בתמצית
במסגרת הערעור טוענים המערערים שתי טענות עיקריות:
האחת-ששגתה המפקחת כשקיימה את דיון ההוכחות בהיעדר המערערים (במעמד צד אחד) ומשהופיעו בפניה רק עדי התביעה, תוך שנשלל מהמערערים יומם בפניה. אשר לכך, נטען כי המערערים לא התייצבו לדיון מטעם מוצדק והוא שהמערער 2 שהה בבידוד באותה עת. עוד נטען כי הודעה על כניסת המערער 2 לבידוד הוגשה למפקחת מיד משנודע לו כי עליו להיכנס לבידוד וכי המערער 2 עתר לדחיית הדיון בימים ספורים על מנת להשתתף בו ואולם, בקשתו נדחתה. זאת ועוד, נטען כי קביעת המפקחת ולפיה יהא על המערערים לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית, עומדת בניגוד להוראות מנהל בתי המשפט בתקופת מגפת הקורונה שקבע: "כי קיומו של של דיון בהיוועדות חזותית הוא חריג וקיצוני והכלל הוא, כי הליך משפטי מאפשר תנועה לבית המשפט גם במהלך תקופת הסגר." לטענת המערערים, הנסיבות בעניינם חריגות באופן קיצוני במיוחד, מאחר והמפקחת דרשה "במפגיע " כי חלקם של המערערים בדיון ייערך בעת שהם לא באולם, בעוד יתר הצדדים נוכחים באולם. עוד נטען, כי לא היו בידי המערערים אמצעים טכניים לערוך את הדיון בהיוועדות חזותית, בין היתר הואיל ולא נשלח להם הקישור לזום. זאת ועוד, צויין כי המערערים לא היו מיוצגים ולא הובהר להם, " אפילו לא ברמז" כי אם לא ישתתפו בדיון בהתאם לקביעת המפקחת, הרי שזו "תחרוץ את דינם לשבט בהיעדר התייצבות". לחלופין נטען כי גם אם סברה המפקחת ששגו המערערים וכי יש פסול בהתנהגותם, הרי שלמצער היה עליה לחייבם בהוצאות בשל מחדלם וזאת, במיוחד שעה שהנימוק לאי התייצבותם נעוץ "בטעם מוצדק במובהק."
טענתם השנייה של המערערים – היא כי שגתה המפקחת כשסטתה "סטייה מהותית" מחוות דעת המומחה מטעמה, מבלי שהמומחה העיד בפניה ולא נחקר על חוות דעתו. זאת משנקבע, כי האחריות לתיקון הליקוי בצנרת מי הדלוחין היא לפתחם של המערערים וזאת, הגם שבחוות דעת המומחה נקבע כי האחריות לתיקון ליקוי זה מוטלת על הנציגות. נטען כי אין ממש בקביעה ולפיה מדובר בקביעה משפטית ולא בקביעה שבמומחיות וכי הסיבה היחידה בעטיה קבעה המפקחת קביעה זו נעוצה בכך שרצתה "להעניש" את המערערים לאור סירובם להשתתף בדיון הוכחות בהיוועדות חזותית. והכל שעה שהמערערים סירבו להשתתף בדיון שעה שלא היו מיוצגים ולא הבינו את משמעות מחדלם ומשהמערער 2, שהוא העד המרכזי מטעם המערערים, נמצא בבידוד עם ילדיו נוכח מגע שלהם עם חולה קורונה מאומת.
נוסף על כך טוענים המערערים כי במסגרת חוות דעת המומחה נקבע כי קיימת האטה בזרימת מי הקולחין, שלגרסת המערערים (ותימוכין לכך ניתן למצוא לדידם גם בסעיף ד' בעמוד 5 לחוות דעת המומחה) מקורה בפיצול לא חוקי שנעשה בדירת המשיבה, בעקבותיו הוסט תוואי מי הקולחין של כלל דיירי הבית. עוד נטען כי המפקחת התעלמה ממסמכים אשר צורפו על ידי המשיבה 1 הנוגעים להארכת השכירות מהם עולה כי כבר בשנת 2018 הייתה קיימת בעיית רטיבות בדירת התובעת שמקורה בפיצול הנ"ל. זאת ועוד, נטען כי שגתה המפקחת קציר ברין עת התעלמה מקביעות קודמתה בתפקיד – המפקחת טלי להב, הן באשר למסמך אשר הוגש על ידי המשיבה 2 ואשר נקבע כי נערך על ידי ב"כ המשיבה 1 תוך ניגוד עניינים ותיאום גרסאות והן, בהחלטתה מיום 6/8/20, במסגרתה אימצה המפקחת להב את עמדת המערערים ולפיה מקור הליקוי הוא ברכוש המשותף והוא באחריות הנציגות לאור כל האמור, עותרים המערערים לביטול פסק דינה של המפקחת ולקביעה כי דין התביעה אשר הוגשה על ידי המשיבה – דחייה וכי האחריות לתיקון הליקויים מוטלת לפתחם של המשיבה 1 או המשיבה 2 ואולם לא לפתחם של המערערים.

תשובת המשיבה 1 – במסגרת תשובתה, פותחת המשיבה וטוענת כי יש לדחות את טענתם הראשונה של המערערים ולפיה שגתה המפקחת עת שללה מהם את יומם ואת אפשרותם להתגונן. אשר לכך, מצביעה המשיבה ראשית על כך שלכתב הערעור לא צורפו שתי ההחלטות הנוגעות למחדלם זה של המערערים- האחת – ההחלטה מיום 24/2/21 במסגרתה נקבע כי על המערער 2 להתייצב לדיון בהיוועדות חזותית ואילו על המערערים 1 ו – 3 להתייצב לדיון פיזית. והשנייה- ההחלטה אשר ניתנה במסגרת הדיון מיום 25/2/21, במסגרתה תוארה השתלשלות האירועים עד לקביעתה של המפקחת ובהתאם לה היא רואה במערערים כמי שלא התייצבו לדיון אליו זומנו כדין וכי יש לקיים את הדיון בהעדרם. לטענת המשיבה, הסתרת שתי החלטות הנ"ל מעידה כי המערערים הגיעו לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים ושומטת את הקרקע מהטענה, כי לא ניתן להם יומם בבית משפט. זאת שעה שהמערערים בחרו במודע להיעדר מהדיון הגם שהובהרו להם היטב השלכות המחדל. עוד ובנוסף, טוענת המשיבה כי המערערים בחרו גם שלא להגיש כתב הגנה וגם עובדה זו לא נחשפה על ידם בכתב הערעור.
לטענת המשיבה, מהנסיבות כפי שפורטו עולה כי המערערים לא הגיעו לדיון בניגוד להחלטות שניתנו בעניין ומבלי שהייתה בידיהם הצדקה לכך. אשר לכך, טוענת המשיבה כי טענת המערערים ולפיה בלתי אפשרי לקיים דיון הוכחות, כאשר אחד מבעלי הדין משתתף בו בהיוועדות חזותית, נטענה בעלמא והיא מנוגדת לתקנה 72 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018, במסגרתה מעוגנת האפשרות לקיים דיון באמצעים חזותיים. זאת ועוד, נטען כי ממילא במסגרת החלטתה קבעה המפקחת כי רק המערער 2 ישתתף בדיון באמצעות הזום ואילו המערערים 1 ו – 3 יתייצבו לדיון פיזית. כיון שכך, נטען כי אין ממש בטענה ולפיה הופלו המערערים אל מול המשיבות משאלו האחרונות היו זכאיות להשתתף בדיון באופן פיזי, שעה שנגזר כביכול על המערערים להשתתף בו רק בהיוועדות חזותית. בנסיבות אלו, נטען כי קביעתה של המפקחת ולפיה יתקיים הדיון בהעדרם של המערערים אשר לא התייצבו לדיון אליו זומנו כדין, עולה בשורה אחד עם הוראות הדין ובכלל כך עם הוראת תקנה 75 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט -2018 ובהתאם לה בנסיבות אלו הייתה המשיבה כתובעת זכאית להוכיח תביעתה ולקבל את הסעד שביקשה לפי הראיות שהתקבלו.

באשר לטענה השנייה ולפיה שגתה המפקחת עת סטתה מעמדתו של המומחה, טוענת המשיבה כי טענתם זו של המערערים נובעת משגיאה שלהם בהבנת המצב המשפטי וההלכה בעניין זה. זאת הואיל ובהתאם לדין ולפסיקה, מוסמך המומחה לחוות דעתו רק על עניין שבמומחיותו ואולם ההכרעה הסופית מצויה בידי בית המשפט אשר יכול לקבוע כי אינו מקבל את מסקנות המומחה ובלבד שיפרט את הטעמים אשר הובילו אותו לקביעה כאמור. נטען שהמפקחת הבהירה כי היא מקבלת את הממצאים העובדתיים-מקצועיים בחוות הדעת באשר לליקויים שאותרו ואולם באשר לשאלת האחריות סברה המפקחת ונימקה בהרחבה, מדוע היא סבורה כי יש להטיל את האחריות לליקוי על המערערים, תוך כדי שהיא תומכת את טיעוניה במקורות נורמטיביים עליהם היא מסתמכת. לטענת המשיבה, אל מול ההסבר המנומק כדבעי שניתן ע"י המפקחת, הרי שטענותיהם של המערערים לעניין זה נטענו בעלמא ואין בהן כדי לסתור את קביעת המפקחת. באופן ספציפי טוענת המשיבה כי יש לדחות את טענות המערערים בכל הנוגע להסטת קו הקולחין בדירת המשיבה 1 משאף הן נטענו בעלמא והואיל ובניגוד לנטען על ידי המערערים, המומחה כלל לא בחן סוגיה זו אלא אך קבע שככל שקיימת סטייה, כטענת המערערים, הרי שיש לתקנה.
לא זו אף זו, נטען כי ממילא עמדה בפני המערערים האפשרות להגיש כתב הגנה, לבקש לחקור את המומחה, לחקור עדים להגיש סיכומים ולעמוד על עמדתם כי יש לדבוק בעמדת המומחה ואולם חרף זאת בחרו המערערים לא לעשות דבר.
עוד נטען כי יש לדחות את טענות המערערים ולפיהן יש לייחס משקל לכך שלא היו מיוצגים בהליך, ולא הוסברה להם משמעותו. זאת ראשית הואיל ואין כל חוק או הלכה המלמדים על חובת התייחסות שונה על ידי המפקחת בנסיבות בהן צדדים אינם מיוצגים. בהתאמה נטען כי לא ניתן לבסס צידוק לביטול פסק דין על טענה ולפיה מי מהצדדים לא הבין שהוא נוטל חלק בהליך משפטי אשר בסופו ינתן פסק דין. יתרה מכך, נטען כי – כעולה מהחלטת המפקחת אשר ניתנה במעמד הדיון – הובהרו למערערים מפורשות תוצאות מחדלם מהתייצבות לדיון ועל אף האמור, סירב המערער 2 להתייצב לדיון בהיוועדות חזותית.
בשולי טענותיה טוענת המשיבה כי יש לדחות גם את טענותיהם של המערערים הנסבות על החלטה אשר התקבלה על ידי המפקחת טלי להב זאת בהינתן שטענות אלו נטענו בעלמא ומבלי שאפילו המסמך אליו מתייחסים המערערים צורף לערעור.
לאור כל האמור, טוענת המשיבה כי דין הערעור להידחות וכי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

אציין כי המשיבה 2 לא הגישה כתב תשובה לערעור וזאת, הגם שלטענת המערערים כתב הערעור הומצא לה כדין.

דיון והכרעה;
בדיון אשר התקיים לפני ביום 6/7/21, השלימו הצדדים טענותיהם ולאחר ששמעתי הטענות ועיינתי בכתבים כפי שהונחו לפני ניתן פסק דין זה.

במרכז הדיון בערעור - עתירה לביטול פסק דינה של המפקחת, אשר ניתן לאחר שהמערערים לא התייצבו לדיון בפניה. הנורמות החוקיות הרלוונטיות לדיון, הן אלו כפי שנקבעו באשר לביטול פסקי דין בהעדר התייצבות. אשר לכך, ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (22/05/12) (להלן " פרשת זהרה"), התייחס בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט זילברטל, לשני השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות כדלקמן: "הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצדורה); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, (פורסם בנבו, 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם). במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין."

"השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 438) (1983)), עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול: "שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ ([פורסם בנבו], 10.8.2010), להלן: עניין מרגוליס)."

עוד הוסיף בית המשפט העליון כי לצד שיקולים אלו יש לשקול גם "שיקול על" הנסב על זכות הגישה לערכאות אשר נמנעת מבעל הדין שפסק דין ניתן בהיעדרו. אשר לזכות זו הודגש: "ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי."
אשר לאינטרס הציבורי, הובהר על ידי כבוד השופט זילברטל באותו העניין כי :
"בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר. בעבר כבר נפסק כי: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730, 732 (2001))".
ולסיכום נקבע:
"מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2)). "

מן הכלל אל הפרט – במקרה דנן, אקדים אחרית לראשית- הנני סבורה כי יישום ההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה, מלמד ברורות כי דין הערעור להידחות, באשר המערער ים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם באשר לאיזה מהשיקולים וקל וחומר שלא באשר לשניהם במצטבר. זאת בהינתן שכפי שיפורט להלן, המערערים חדלו מהתייצבות לדיון אליו זומנו כדין בלא טעם מבורר, למרות שהובהרו להם מפורשות תוצאות מחדלם זה ובכך, הביעו זלזולם בהליך השיפוטי. זאת ועוד, הנני סבורה- בהינתן קביעותיה של המפקחת ובמיוחד בשים לב לכך שאף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את המומחה אשר מונה על ידה לדיון – כי קיום דיון נוסף במעמד הצדדים לא יהא בו כדי להוביל לשינוי תוצאות פסק הדין, באשר אינני מוצאת לקבל את טענות המערערים בכל הנוגע לקבי עותיה של המפקחת לגופם של דברים. משכך, הנני סבורה כי גם השיקול השני כפי שנקבע בפסיקה אינו מתקיים במקרה דנן.

וביתר פירוט – בכל הנוגע למחדל המערערים מהתייצבות לדיון – הרי שראשית, בנסיבות כפי שהונחו הנני סבורה כי החלטתה של המפקחת המורה על התייצבות המערער 2 באמצעות היוועדות חזותית, אשר נוסף עליה נקבעה חובת התייצבות של המערערים 1 ו -3 פיזית באולם הדיונים - היא החלטה מאוזנת ונכונה. זאת בהינתן, שבניגוד לטענות המערערים לא נקבע כי כלל המערערים יתייצבו בהיוועדות חזותית, אלא שקביעה זו התייחסה רק למערער 2. נוסף על כך, בהינתן שהמערער 2 לא היה חולה חלילה, אלא שנכנס לבידוד עצמי בשל חשיפת בנו לחולה מאומת, הרי שלא הייתה כל מניעה כי ישתתף בדיון בהיוועדות חזותית. לכך יש להוסיף - כפי שנכתב על ידי המפקחת בהחלטתה – כי אל מול בקשת המערערים לדחיית הדיון בשל כניסתו של המערער 2 לבידוד, עמדו האינטרסים של המשיבה לקיום ההליך במהירות בשל נזקיה אשר הוסיפו והצטברו בכל יום.

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי המערערים חדלו מלהתייצב לדיון מטעם מוצדק. ההיפך, הנני סבורה כי מחדלם של כלל המערערים מהתייצבות לדיון – קרי מחדלו של המערער 2 מהתייצבות לדיון באמצעות היוועדות חזותית ומחדלם של המערערים 1 ו – 3 מהתייצבות פיזית כפי שנקבע – יש בו בכדי לבטא זלזולם במערכת השיפוטית, זלזול אשר לאורו בצדק נקבע על ידי המפקחת כי יש לקיים את הדיון בהעדרם. זאת במיוחד בהינתן שכפי העולה מהחלטת המפקחת אשר ניתנה במעמד הדיון, קודם למתן החלטתה, נעשו על ידי המפקחת מאמצים כדי לאפשר למערער 2 להתייצב לדיון וכן, הובהרו למערער 2 תוצאות מחדלו מהתייצבות לדיון. לאור האמור ובשים לב לסיבה בעטיה חדלו המערערים להתייצב לדיון, מצאתי החלטתה של המפקחת לקיים את הדיון בהעדר המערערים כעולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. אשר לכך, יפות קביעות בית המשפט העליון בפרשת זהרה כפי שהובאו לעיל. כן מתאימות ויפות לענייננו קביעות בית המשפט העליון ברע"א 83/01 - וייס נ' מרדכי, נה(3) 730 (2001),מפי כבוד המשנה לנשיא ש' לוין, בפסקה 5:
"יש לזכור, כי שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד"

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי מחדלם של המערערים מהתייצבות לדיון נעוץ בטעם מבורר או מוצדק- ההפך הוא הנכון וכפי שקבעתי, הנני סבורה כי מחדלם מהתייצבות מבטא זלזול במערכת השיפוטית, כמו גם בצד שכנגד. משכך, לא מתקיים במערערים השיקול הראשון לביטול פסק הדין, כפי שנקבע בפסיקה.

יתרה מכך, הנני סבורה כי גם השיקול השני אשר על בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם יש מקום לבטל פסק דין אשר ניתן בהיעדר, אינו מתקיים בנסיבות המקרה דנן. אשר לכך, טוענים המערערים כי בפסק דינה של המפקחת נפלה שגגה, בהינתן שהכרעותיה עומדות בסתירה לחוות דעת המומחה מטעמה. כיוון שכך, טוענים המערערים כי סיכויי טענותיהם טובים וכי על בסיסם שומה היה על המפקחת לדחות את התביעה. טענתם זו של המערערים אין בידי לקבל, הואיל ולטעמי גם בהקשר זה לא נפלה כל שגגה בקביעת המפקחת וקביעותיה מבוססות ועולות בשורה אחת עם הדין.
כך, בכל הנוגע למינוי מומחה בית המשפט ומעמדו, נקבע לא אחת במסגרת הפסיקה, כי מינוי מומחה בית המשפט נדרש על מנת לעזור לבית המשפט, להאיר את עיניו בתחום המקצועי בו עוסק התיק וליתן לו כלי עזר מקצועיים בבואו לפסוק את הדין. לעניין זה נקבע כי המומחה הוא "ידו הארוכה" של בית המשפט ומשכך, חוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד בעיני בית המשפט וככלל אף עדיפה על פני חוות דעת מטעם מומחי הצדדים. יפות לעניין זה קביעות בית המשפט בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, מב(1) 446, בעמוד 466 לפסק הדין:
"שופט אינו יכול להיות מומחה בכל נושא, ולכן, כאשר מתעוררת במשפט הנדון לפניו שאלה שבמדע או במקצועיות מובהקת, כמו קביעת דרגת נכות מבחינה רפואית או שומת מקרקעין או בדיקה בליסטית של כדור שנורה מכלי נשק, הרי רק טבעי הוא שקיימת הנטייה לקבל את חוות-דעת המומחה, שנבחר לשם כך על-ידי בית המשפט או באישורו, כקונקלוסיבית."
(ראו גם - ע"א (מחוזי נצ') 272/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ח'טיב סמיר (28.06.2011)).

עוד נקבע כי, הגם מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הרי שהסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות-הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין:
"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט, אילו מסקנות יש להסיק מחוות-דעתו של המומחה, ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש, כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות-דעתו של השמאי שמונה על-ידיו. בית המשפט הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת של המומחה שמינה מקובלת עליו, רשאי בית המשפט להסתמך על כל חלק אשר כלול בה" (ע"א 402/85 מרקוביץ ואח' נ' עיריית ראשון-לציון פ"ד מא(1) 133.בעמ' 139; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל, נב(4) 563, 569 (להלן: "עניין שיכון עובדים").

יחד עם זאת, הוטעם כי משממנה בית המשפט מומחה, סביר כי בית המשפט יאמץ ממצאיו אלא אם קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. כך, בע"א 293-88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (31/12/88), נקבע:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."
(ראו גם – עניין שיכון עובדים בעמוד 569; ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10), בסעיף 22; ת"א (מח'-חי') 426/02 לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.06), בסעיף 59; ת"א (מח' – חי') 1586/00 דפנה לנגפורד נ' א.ג. תום בע"מ(12.12.05), בסעיף 7).

במקרה דנן, כפי העולה מפסק דינה של המפקחת, מצאה המפקחת לאמץ את קביעותיו המקצועיות של המומחה ואולם, מצאה להתערב בקביעותיו המשפטיות. אשר לאלו האחרונות, נקבע על ידי המפקחת כי הכרעה בשאלת הבעלות, כמו גם האחריות, על המחבר בו חל הכשל, היא שאלה משפטית ולא שאלה מקצועית. זאת ועוד, לגופם של דברים, נקבע על ידי המפקחת כי בהינתן שמדובר בצנרת המצויה פיזית בתחומי דירת המערערים, אשר נועדה לשמש את דירת המערערים ( הגם שהיא מחוברת בסופה לקו מרכזי) ובהינתן שהליקוי הוא במחבר בין צינור הדירה לצינור המרכזי – הרי שמדובר בצנרת שהיא באחריות המערערים. עוד הוסיפה המפקחת וקבעה כי חיזוק נוסף לקביעתה בדבר אחריות המערערים לליקוי , ניתן אף למצוא בכך שהנזילות החלו לאחר שהמערערים ביצעו שיפוצים בדירתם. במסגרת הערעור טוענים המערערים כי לו היה ניתן להם יומם הרי שבחקירת "שתי וערב" יכלו הם להפריך קביעותיה אלו של המפקחת. דא עקא – ראשית, הקביעה בדבר האחריות לליקוי המבוססת בעיקרה על מיקום הצנרת, היא קביעה משפטית אשר ברי כי לא היה בחקירה נגדית כדי להשפיע עליה. זאת במיוחד בשים לב לכך, שהמומחה מטעם המפקחת כלל לא הוזמן לדיון (על ידי מי מהצדדים) וכיוון שכך הרי שברי כי בקיומו של דיון לא היה כדי להשליך או להשפיע על חוות דעתו.

עוד לא מצאתי לקבל טענתם של המערערים ולפיה במסגרת דיון היה בידיהם להפריך קביעת המפקחת בדבר המועד בו החלו לכאורה הנזילות, קביעה אותה השתיתה המפקחת על עדות השוכרת מטעם המשיבה, אשר לטענת המערערים עומדת בסתירה למסמך אשר הוצג על ידי המשיבה עצמה – שהוא הסכם השכירות הקודם- ממנו עולה, כך נטען על ידי המערערים, כי הנזילות התגלו עוד קודם לכן. לטענת המערערים, לו היה ניתן להם יומם, הרי שבחקירה היו מטיחים מסמך זה בעדים ומפריכים הטענה בדבר מועד תחילת הנזילות. אלא, שהמערערים לא צירפו לכתב הערעור את אותה "ראיית זהב", קרי את אותו מסמך אשר לטענתם עומד בסתירה לקביעת המפקחת וזה אף לא הוצג בפני בית המשפט. כיוון שכך, טענתם זו של המערערים נטענה בעלמא, אינה מבוססת לא מיני ולא מקצתי ובהתאמה , אין בה כדי לבסס טענתם של המערערים בדבר סיכויי טענותיהם.

עוד אציין כי במסגרת ערעורם טענו המערערים כי בחוות דעת מומחה המפקחת נקבע בין היתר כי הנזילות נובעות מהסטת צנרת הדלוחין המשותפת שנעשתה על ידי המשיבה. דא עקא, עיון בחוות דעתו של המומחה מלמד כי לא מיני ולא מקצתי- במסגרת חוות הדעת אין כל קביעה ולפיה אמנם קיים ליקוי כאמור אלא שכל שנכתב בסעיף ד' בעמוד 5 אליו הפנו המערערים הוא ש"ככל שקיימת זוית הגדולה מ – 45 מעלות במהלך הצינור המשותף, יש לתקנה כך שתתאים להוראות החוק".

לאור האמור, הנני קובעת כי המערערים אף לא הרימו את הנטל להראות את סיכויי טענותיהם ובהתאמה לכך, כי אף השיקול השני, אותו על בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן בהעדר- לא מתקיים בעניינם.

סוף דבר;
לאור האמור והמפורט לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיה של המפקחת ויתרה מכך, לא מצאתי כי התקיימו ההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי המפקחת בהעדרם של המערערים.

בהתאמה- הערעור נדחה.

המערערים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 5,000 ש"ח אשר ישולמו על ידי המזכירות מתוך העירבון אשר הופקד על ידי המערערים לידי המשיבה באמצעות בא כוחה. יתרת העירבון תושב למערערים באמצעות בא כוחם. הואיל והמשיבה 2 לא התייצבה לדיון וכן לא הגישה כתב תשובה, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובתה.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה רון
נתבע: בתיה לביא
שופט :
עורכי דין: