ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פטר אוזמנה נגד משה אדלר :

לפני:

כבוד הרשמת ערמונית מעודד
התובע
פטר אוזמנה
ע"י ב"כ: עו"ד אבי סרוסי
-
הנתבע
משה אדלר
ע"י ב"כ: עו"ד אדם דורון

פסק דין

לפני תביעת התובע, אזרח ניגריה, לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע למתכונת העסקתו של התובע ולנסיבות סיום העסקתו.
לטענת התובע, הוא הועסק אצל הנתבע בעבודות ניקיון, כביסה וגיהוץ מיום 31.10.16 ועד ליום 26.8.19, מידי יום שני בשבוע, 4 שעות בכל פעם ואילו לטענת הנתבע, התובע לא הועסק באופן סדיר וקבוע.
אין חולק כי התובע השתכר 50 ₪ לשעת עבודה ובסך הכל 200 ₪ ליום בתוספת 25 ₪ בגין דמי נסיעות.
התובע עתר לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ו חלף הפקדות לפנסיה.
ביום 29.6.21 התקיים דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע והנתבע.

דיון והכרעה
מתכונת העסקה של התובע
אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבכר את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע ואבאר.
ראשית, אין חולק כי לא נחתם הסכם העסקה ואף לא ניתנה הודעה לעובד בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002. בנסיבות הללו, בהתאם לסעיף 5א לחוק, הנטל להוכיח את מתכונת העסקה מוטל על הנתבע.
הנתבע טען כי הוסכם בינו לבין התובע כי הוא יגיע בתיאום מראש ולפי דרישתו וכי מעולם לא סוכם כי התובע יועסק באופן קבוע בימי שני או בכל יום אחר. לתמיכה בטענתו צירף הנתבע לכתב ההגנה ולתצהיר עדות ראשית מסרונים בינו לבין התובע בשפה האנגלית, בהם שאל התובע האם להגיע ביום שלמחרת. כך, במסרונים מיום 25.11.18, 16.12.18 ו- 9.6.19 ( כולם בימי ראשון בשבוע).
כשהופנה התובע בחקירתו הנגדית למסרון מיום 9.6.19 ונשאל האם ניתן ללמוד מכך שהגעתו בימי ב' לא הייתה קבועה השיב התובע: " תראה את ההודעה לפני כן. אם תראה את ההודעה לפני זה אולי היה בנסיעה ולא היה בבית ולכן שאלתי אותו האם הוא נמצא והאם לבוא מחר". בהמשך, כשהופנה להודעות מיום 25.11.18 ו- 16.12.18, השיב "זה אותו מצב כמו בשאלה הקודמת" והוסיף: "זה בגלל שב- 9.12.18 אמר לי שהוא מחוץ למדינה. ולכן שאלתי אם לבוא. אחרי ה- 9.12 יום השני הקרוב היה ב- 16.12 ולכן שאלתי אם לבוא" (פרוטוקול 29.6.21 עמ' 6 ש' 16 – 31).
מלבד מסרונים אלו צורפו מסרונים נוספים אשר יש בהם להעיד כי במועדים שבהם הנתבע לא נזקק לשירותי התובע, הוא הודיע לו שלא יגיע לעבודה ובנוסף, כי המדובר היה על העסקה על בסיס שבועי ביום קבוע .
כך, במסרון מיום 1.9.19 כתב הנתבע לתובע שלא יגיע בשבועיים הקרובים שכן הוא לא בארץ. במסרונים מיום 16.12.18, 15.9.19, 22.9.19 (ימי ראשון) כתב הנתבע לתובע שלא יגיע מחר.
בנוסף, כאשר ביקש התובע להיעדר מהעבודה, הוא הודיע על כך לנתבע – כך לדוגמא ביום 16.6.19 (יום ראשון).
עדותו של התובע לפיה הייתה סדורה ומהימנה. התובע העיד כי הוא הועסק באופן קבוע בימי שני למשך 4 שעות מידי שבוע, למעט במקרים שבהם הנתבע ביטל את הגעתו (פרוטוקול 29.6.21, עמ' 4 ש' 14 – 19, עמ' 5 ש' 12 – 19) . לא מצאתי כטענת הנתבע, כי העובדה שהתובע נעדר פעם אחת מעבודתו בשל מחלה יש בה כדי לפגום במהימנות גרסתו ועל כן טענת הנתבע לעניין זה נדחית.
מנגד, עדותו של הנתבע הייתה מתחמקת ולא חד משמעית. בתצהירו טען הנתבע כי "ביני לבין התובע הוסכם כי יגיע ליום עבודה בתיאום מראש ולפי דרישתי וצרכיי". ואולם, הנתבע לא הציג כל גרסה שיש בה כדי לבאר מהי התדירות בה הועסק התובע ובאילו תאריכים התייצב לעבודה בפועל .
לתצהירו צורף מסמך מטעם רו"ח אשר נערך לבקשתו ובו פירוט הזכויות להן זכאי התובע לשיטת הנתבע וזאת על בסיס העסקה של פעמיים עד שלוש בחודש (נספח ב' לתצהיר הנתבע).
בניגוד לטענת הנתבע לפיה לא הוסכם כי התובע יעבוד באופן קבוע בימי שני, הרי שבחקירתו הודה כי הוא סיכם עם התובע "שהוא יגיע לנקות בדרך כלל בימי שני בלי שום הסכם מחויבות". בהמשך הוסיף כי כאשר הוא לא היה או שעבר ניתוח התובע קיבל הודעה לא להגיע (פרוטוקול 29.6.21, עמ' 7 ש' 23 – 31).
מסקנת הדברים היא שהוכח להנחת דעתי כי התובע הועסק אצל הנתבע בימי שני בקביעות, למעט בפעמים בהם הנתבע ביטל את הגעתו עקב אילוצים אישיים. זה המקום לציין כי ככל שטענת הנתבע בדבר העסקת התובע באופן ספורדי ולפי דרישה הייתה נכונה, מצופה היה כי ברשות הנתבע יהיו ראיות המעידות על פניותיו לתובע במהלך השנים ואולם אלו לא הוצגו .
כללו של דבר – לצורך חישוב זכויות התובע אני קובעת כי הוא הועסק על בסיס שבועי, 4 שעות בכל שבוע בשכר ממוצע של 800 ₪ לחודש עבודה.

נסיבות סיום העסקתו של התובע
אין חולק כי ביום 11.12.19 שלח התובע הודעה לנתבע בה כתב שהוא מבין שהנתבע אינו מעוניין עוד להעסיקו וביקש כי יערך גמר חשבון. לבקשת הנתבע שלח התובע מסמך מטעם הקרן הישראלית לזכויות העובד הזר ובו פירוט זכויותיו (נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה). במענה למכתב זה השיב הנתבע באמצעות ב"כ, כי התובע אינו זכאי לזכויות שנתבעו.
התובע טען לאחר שבחודש 9/2019 הנתבע שלח לו 3 הודעות ובהן ביקש כי הוא לא יגיע לעבודה, הנתבע לא יצר עמו קשר משך חודשיים וחצי. לפיכך, נסיבות סיום העסקתו מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת ולחלופין עתר לתשלום הפקדות לפיצויים בהתאם לצו ה הרחבה לפנסיה חובה.
הנתבע טען מנגד כי הוא מעולם לא פיטר את התובע אשר חדל להגיע לעבודה ללא הודעה מוקדמת ולאחר חודשיים שלח מסרון ובו דרישה לביצוע גמר חשבון.
בהתאם לפסיקה, על מנת להכריע בשאלה האם התובע פוטר או התפטר יש לבחון "האם במכלול הנסיבות הגיעו היחסים בין הצדדים לידי גמר, כתוצאה מביטולם על ידי המעביד או על ידי העובד" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא נ' יוסי שוורץ (13.2.11)).
עוד נפסק, כי הודעת פיטורים או התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות (ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ (22.8.10)).
הנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי התובע הטוען אותה, שהינו בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן (26.5.97)).
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק בית הדין לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח כי הוא פוטר מעבודתו.
אין חולק כי עבודת התובע הסתיימה בפועל בחודש 8/2019. בחודש 9/2019 שלח הנתבע לתובע 3 הודעות ובהן ביקש שלא יגיע לעבודה מאחר והוא לא היה בארץ.
על פני הדברים, נוכח טענת התובע אשר התקבלה כמפורט לעיל, מאחר שמדובר היה במתכונת העסקה קבועה, מצופה היה שהתובע יגיע לעבודה בשבוע לאחר ה- 23.9.19, כמידי יום שני. התובע לא פירט מדוע הוא לא הגיע לעבודה החל ממועד זה ואילך ומדוע לא פנה לנתבע במועד מוקדם יותר אלא רק בחלוף חודשיים וחצי . טענת התובע לפיה הנתבע לא יצר עמו קשר ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוקשית וזאת נוכח טענתו לפיה הוא הגיע לעבודה בקביעות ובאופן סדיר ומבלי שקדמה לכך פניית הנתבע מידי שבוע.
על כך יש להוסיף, כי לא הוגשה כל ראיה לתיק ממנה ניתן ללמוד שהנתבע פיטר את התובע בזמן אמת, במפורש או במשתמע . אינני סבורה כי בהודעות מחודש 9/2019 בהן ביקש הנתבע מהתובע שלא יתייצב לעבודה יש ללמד על פיטורי התובע , שכן מעדות הצדדים עלה מפורשות כי כך היה נהוג במקרים שבהם הנתבע לא היה בארץ וכן במקרים נוספים שבהם הוא לא היה נזקק לשירותי ה תובע.
בנוסף, לא מצאתי בהודעת הנתבע במענה להודעת התובע מיום 11.12.19 משום הודעת פיטורים שכן המדובר היה בהודעה שנכתבה לאחר חודשיים וחצי של נתק בין הצדדים . משעה שהתובע לא התייצב לעבודה משך תקופה ארוכה ופנה לנתבע לצורך עריכת גמר חשבון, הרי שאין לראות בבקשת הנתבע לפירוט בדבר זכויות התובע כהודעת פיטורים.
נוכח המפורט, לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מעבודתו. בהתאם, התביעה לתשלום מלוא פיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 וכן התביעה לתמורת הודעה מוקדמת - נדחית.

הזכויות להן זכאי התובע
הנתבע אינו חולק על זכאותו של התובע לתשלום בגין פדיון חופשה, דמי הבראה והפקדות לפנסיה ולפיצויים. אלא שלשיטתו, זכאותו מסתכמת בסך של 2,857 ₪, לתקופה שמחודש 11/2016 עד ל- 8/2019, בהתאם לתחשיב רו"ח שצירף כנספח ב' לתצהירו.
נוכח קביעתי לעיל, להלן פירוט הזכויות להן זכאי התובע –
פדיון חופשה – לטענת התובע הוא זכאי לסך של 3.12 ימי חופשה בסך כולל של 626 ₪ ואילו לטענת הנתבע הוא זכאי ל- 4.8 ימים בסך כולל של 960 ₪. הואיל ולא ניתן לפסוק יותר מאשר נתבע ברכיב זה, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 626 ₪.
דמי הבראה – לטענת התובע הוא זכאי לסך 1.47 ימי בסך כולל של 556 ₪ ואילו לטענת הנתבע הוא זכאי לסך של 322 ₪. מששוכנעתי כי התובע הועסק על בסיס שבועי, הרי שהיקף משרתו עמדה על 8.6%. משכך, אני מקבלת את תחשיב התובע לפיו הוא היה זכאי ל- 1.47 ימי הבראה בסך של 556 ₪.
חלף הפקדות לפנסיה ופיצויים – לטענת התובע הוא היה זכאי לסך של 1,754 ₪ בגין הפקדות לפנסיה ואילו לטענת הנתבע הוא היה זכאי לסך של 819 ₪ בגין הפקדות לפנסיה ו- 756 ₪ בגין הפקדות לפיצויים.
הואיל והתובע לא הגיש כל אסמכתא על היותו מבוטח פעיל במועד תחילת עבודתו, הרי שבהתאם להוראות צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, היה על הנתבע להפקיד החל מהחודש ה- 7 לעבודתו, קרי מחודש 5/2017. משכורתו של התובע עד לסיום העסקתו עמדה על כ- 22,000 ₪. אשר על כן, התובע היה זכאי להפקדות בשיעור 6.5% ובסך כולל של 1,430 ₪ . כמו כן, נוכח קביעתי לפיה התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים, ומשהנתבע לא חלק על זכאותו של התובע להפקדות לפיצויים, הרי שהתובע זכאי לחלף הפקדות לפיצויים בשיעור 6% ובסך כולל של 1,320 ₪.
דמי חגים – התובע טען כי הוא היה זכאי ל- 4 ימי חג אשר חלו בימי שני בין השנים 2017- 2018. הנתבע טען מנגד כי התובע אינו זכאי לדמי חגים הואיל והוא לא הועסק בימים קבועים.
נוכח קביעתי לעיל ומשטענת התובע לא נסתרה, אני מקבלת את תחשיבו ברכיב זה וקובעת כי על הנתבע לשלם לו בגין 4 ימי חג בסך כולל של 800 ₪.

סוף דבר
הנתבע ישלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין לידיו את הסכומים הבאים:
בגין פדיון חופשה – סך 626 ₪;
בגין דמי הבראה – סך 556 ₪;
בגין דמי חגים – סך 800 ₪;
בגין חלף הפקדות לפנסיה ופיצויים – סך 2, 750 ₪ .
סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 10.9.19 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובע והשתתפות בשכ"ט בסך של 1,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיו.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, (07 יולי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: פטר אוזמנה
נתבע: משה אדלר
שופט :
עורכי דין: