ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם ניב נגד שרה צחי :

בפני כבוד ה שופט אוהד גורדון

התובע (המשיב)

אברהם ניב
על-ידי ב"כ עו"ד י' כהן

נגד

הנתבעת (המבקשת)
שרה צחי
על-ידי ב"כ עו"ד א' ויטנברג ואח'

פסק דין

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ושקלתי אותן, אני מוצא לקבל את הבקשה. זאת, מהנימוקים הבאים:

רקע
תביעה זו הופנתה, לכתחילה, כנגד בעלה המנוח של הנתבעת (להלן: "המנוח"). לאחר שנפטר, הושמה במקומו הנתבעת.
לפי כתב התביעה, בספטמבר 1998 רכשו התובע והמנוח חלק ממגרש הנמצא במישור אדומים. מטיעוני הצדדים עולה, כי על המגרש נבנה מבנה. התובע טען כי מאז קיבלו את החזקה במגרש, המנוח השכיר את המבנה ונטל לעצמו את דמי השכירות במלואם, הגם שמחציתם שייכת לתובע. לכן, עתר התובע לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי למחצית דמי השכירות, ולצו מתן חשבונות המחייב את הנתבעת לדווח על דמי השכירות שהתקבלו.
בכתב התביעה התייחס התובע ביזמתו לכתב המחאת זכויות נושא תאריך 21.6.01, וצרפו כנספח ב' (להלן: "כתב ההמחאה"). התובע עשה זאת כ"הקדמת תרופה למכה"- הוא מסר, כי לטענתו של המנוח מסמך זה מגלם המחאה של התובע למנוח את את כל זכויותיו במבנה שעל המגרש. התובע דחה את הטענה, בטענה לפיה המסמך נחתם לצרכי הליך משפטי, שהתנהל ב-2004 בין התובע והמנוח מחד לבין מוכר המגרש מאידך (ת"א 8593/04) . לטענת התובע, בעצת עורך הדין שייצג את התובע והמנוח הוא חתם על כתב ההמחאה הנושא תאריך כוזב, כדי שבאמצעותו יוכח "כי התובע כבר אינו נושא אחריות למגרש" וכך תיחסך עדותו באותו הליך.
הנתבעת, מנגד, הסתמכה בכתב ההגנה ובבקשת הסילוק על הסף על כתב המחאת הזכויות וטענה, כי מדובר במסמך אותנטי המשקף המחאה של התובע למנוח את זכויותיו "להפקת הכנסה או רווח מהמבנה שעל המגרש". זאת, להבדיל מזכויותיו במגרש, ש לא הומחו ונותרו ברשות התובע.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי המנוח נשא, במקום התובע, בשורת תשלומים שהיה על שניהם לשלם למוכר כתוצר של העסקה עמו והליכים משפטיים שניהלו מולו: סך של 517,208 ₪ שנדרשו לשלם מכוח הסכם מכר המגרש וכפיצוי למוכר מכוח פסק דין בערעור על ת"א 8594/04 הנזכר לעיל (ע"א 49060-11-11); סך נוסף של 350,329 ₪ שנדרשו לשלם כיתרת הלוואה שהעמיד המוכר לתובע ולמנוח; סך 32,746 ₪ שנדרשו לפי הסכם המכר כדי לקבל מהמוכר מסמכים להעברת הזכויות במגרש ; סכום הוצאות של 16,771 ₪ בו חויבו בהליכים שנקטו כנגד המוכר ; וסכום של 11,000 ₪ בו חויבו בתביעה נוספת של המוכר נגדם, בה נפסק גם שהתובע ישלם 65% מהסכום.
עוד נטען, כי התובע לא נשא בחלקו בתשלומים אלה, ועל כן שלמם המנוח ותבע מהתובע את החזר הסכומים במסגרת תא"ק 5 096-11-16 (להלן "תביעת ההחזר"). הנתבעת טענה, כי במסגרת הליך זה נדונו גרסאות הצדדים אודות כתב המחאת הזכויות וכי בפסק הדין בתביעת ההחזר אומצה גרסת המנוח, תוך דחיית עמדת התובע אודות משמעותו של מסמך זה כפי שהוצגה גם בהליך שלפניי . זהו גם הנימוק המרכזי שהוצג על ידה לביסוס הבקשה לסילוק התביעה על הסף, בבחינת קיומו של מעשה בית דין. זאת, לצד טענות נוספות ובהן התיישנות.
בתגובתו לבקשת הסילוק טען התובע, כי תביעת ההחזר עסקה בדרישת המנוח לקבל מחצית הסכומים ששילם והיא שונה במהותה מההליך הנוכחי, העוסק בדמי שכירות שהתקבלו מהמבנה שעל המגרש שלא נדונו בתביעת ההחזר. עוד טען שכתב המחאת הזכויות "לא היה נושא מהותי" בתביעת ההחזר, כי לא העלה אותו להגנתו אלא רק בחקירתו הנגדית וכדי לפגום באמינות טענות התובע, וכי פסק הדין לא ביאר או קבע מדוע התובע חתם על המסמך – ועל הנתבעת להוכיח בהליך הנוכחי מהו המניע שהובילו לחתום על המסמך.

דיון
כידוע, סילוק על הסף הוא אמצעי הננקט בזהירות ובמשורה, נוכח פגיעתו בזכות הגישה לערכאות. ועם זאת, אין מדובר באמצעי ריק מתוכן ובמקרים המתאימים, בהם ברי כבר בשלב מוקדם של ההליך כי התובע לא יזכה בסעד המבוקש על ידו, ראוי למנוע ניהולו של הליך עקר, על הזמן והמשאבים הכרוכים בכך ובהתחשב בין היתר באינטרס הציבורי שבנגישות מרבית למשאב השיפוטי (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018). בכלל זה, הוסמך בית המשפט לדחות תביעה בשל קיומו של מעשה בית דין (שם, תקנה 43).
בענייננו, יש ליישם סמכות זאת בהינתן השתק פלוגתא, שיש בו לשלול את תביעת התובע. התנאים להשתק זה, כפי שעוצבו בפסיקה, הם ארבעה: כי מדובר באותה פלוגתא, כי התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההליך הראשון בזמן ולבעלי הדין היה "יומם" בבית המשפט ביחס אליה, כי הפלוגתא הוכרעה בידי בית המשפט בממצא פוזיטיבי, וכי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 141 (1991), להלן: "זלצמן").
כל אלה מתקיימים בנוגע למחלוקת העוסקת בכתב המחאת הזכויות. בפסק הדין שניתן בתביעת ההמחאה, פסק דין מיום 26.1.20 בתא"ק 5096-11-16, התקבלה תביעת המנוח והתובע חויב בתשלום למנוח של למעלה מ-480 אלף ₪.
באותו הליך נדונה, כאמור, עתירת המנוח להחזר חלקו של התובע בסכומים בהם נשא המנוח בשל עסקת מכר המגרש וספיחיה, לרבות הליכים משפטיים כנגד המוכר. במסגרת אותה תביעה, כך באר בית המשפט בפסק הדין בה, עסק התובע בכתב המחאת הזכויות: "התובע טען, כי נשא בעול התשלומים המשותף ולכן הנתבע המחה לו את הזכויות להפקת הכנסה או רווח מהמבנה ונותר רוכש הזכויות במחצית המגרש ומשכך ההמחאה מהווה הודאה של נתבע בחלקו בחובות" (פיסקה 18 לפסק הדין). הנתבע, מנגד, העלה את אותה טענה שהעלה בהליך שלפניי: כי על מנת לייתר את עדותו בהליך משפטי מול המוכר, שכנעו בא-הכוח לחתום על כתב ההמחאה כדי שלא יעיד בהליך. גם בהתייחס למועד הנקוב על כתב ההמחאה טען את אותה טענה שהעלה כאן: כי "הוחתם על ההמחאה רטרואקטיבית בכדי ליצור מצג לפיו התובע הוא בעל הדין היחיד הנוגע לעניין" (שם).
הדבר מבסס את זהות הפלוגתא, כי לא נדונה אגב אורחא אלא כחלק מהותי וחיוני מתביעת ההחזר, וכי בעלי הדין זכו במסגרת זו בהזדמנות להציג טענותיהם לגביה.
מסקנה זו מתחדדת נוכח מסמכי תביעת ההחזר, שצורפו לכתב התביעה המתוקן כאן ומראים כי הצדדים דנו באותה תביעה בפלוגתא האמורה , תוך הצגת גרסאותיהם בפירוט. הדבר עלה כבר בכתב התביעה – וראו פיסקה 21 לכתב התביעה באותו הליך, שלפיו הרשום בו צורף אליו כתב ההמחאה (נספח 6 לכתב התביעה כאן). התובע (שם: הנתבע) עסק בכתב ההמחאה בהרחבה, בפיסקאות 14 ואילך לבקשת הרשות להתגונן שהגיש באותו הליך ובפיסקאות 21 ואילך לתצהירו שצורף לאותה בקשה (נספח 8 לכתב התביעה כאן). גם בראיות נדונה הפלוגתא: כך בתצהיר העדות הראשית של התובע בתביעת ההחזר (נספח 8 לבקשת הסילוק על הסף) ובחקירתו הנגדית בבית המשפט (שם, נספח 11). כל אלה מוסיפים וממחישים את חיוניותה של הפלוגתא ומרכזיות ההכרעה בה בתביעת ההחזר, וכיצד ניתן לצדדים "יומם" לגביה, באותו הליך.
גם התנאי הרביעי שעניינו בהכרעה פוזיטיבית מתקיים: בפסק הדין דחה בית המשפט את גרסת התובע (שם: הנתבע) אודות כתב ההמחאה, בהנמקה שהפנתה לפרוטוקול ההליך מול המוכר אשר העלה כי התובע נטל חלק באותו הליך ואף הגיש במסגרתו תצהיר עדות ראשית, וכי חקירתו הנגדית נמנעה ביזמת ב"כ המוכר ולא בשל כתב המחאת הזכות שלא אוזכר כלל (שם, פיסקה 19 לפסק הדין).
בניגוד לטענת התובע כאן, בכך נדרש בית המשפט והכריע בטענות אודות ה"מניע" לחתימה על המחאת הזכויות, בקבעו כי האלמנטים הראייתיים הנזכרים לעיל "סותרים את טענת הנתבע למניע להמחאה..." (שם). הנמקת בית המשפט עסקה גם בגרסאות סותרות שהציג התובע בדבר מועד חתימת כתב ההמחאה ונסיבותיה, ובתצהיר גילוי מסמכים בו הצהיר התובע על מכתב של המנוח אליו ממועד חתימת כתב ההמחאה (אלה צורפו כנספח 9 לבקשת הסילוק) , מכתב שלטענת המנוח הוכיח את הסיבה לחתימת הכתב האמור. על יסוד אותו מכתב הוסיף בית המשפט ודחה טענה של התובע, לפיה כתב ההמחאה שלל את זכויותיו במגרש ולכן אינו נדרש לשאת בחובות הקשורים בו. בהקשר זה אימץ בית המשפט את טענת המנוח, כי כתב ההמחאה עסק ב זכויות התובע במבנה ולא בזכויותיו במגרש עצמו (שם, פיסקה 20).
בנסיבות אלה ומשפסק הדין הפך חלוט, מושתק התובע לטעון כנגד הקביעות העוסקות בכתב ההמחאה ומשמעותו, בדגש על הקביעה לפיה דובר בהמחאה תקפה למנוח של זכויותיו להפיק הכנסה או רווח מהמבנה שעל המגרש. הוא אינו רשאי להביא לדיון מחודש את גרסתו בדבר מהות כתב ההמחאה, בניסיון לשלול את תוקפו.
טענת התובע, כי תביעת ההחזר עסקה בעניין שונה, לא יכולה לסייע לו. ראשית, היא אינה שלמה שכן הן תביעת ההחזר והן ההליך שלפניי עוסקים בהיבטים של ההתחשבנות שבין התובע למנוח, כשותפים ברכש המגרש הנדון – התחשבנות, שכתב המחאת הזכויות הוא אלמנט מהותי במסגרתה.
שנית ועיקר, מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא "מונע התדיינות חוזרת במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנידונו לגופן והוכרעו בהליך הקודם, וזאת גם כאשר ההתדיינות המאוחרת היא בעילת תביעה שונה" ( רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט פיסקה 11 והפסיקה המובאת שם (11.2.19)). לכן, הטענה האמורה אינה שוללת את תחולת ההשתק.
בנסיבות אלה יש לסלק את התביעה בהינתן מעשה בית דין: שהרי, הקביעה שהתובע המחה למנוח את זכותו להפיק הכנסה או רווח מהמבנה על המגרש שוללת את זכאות התובע לדמי השכרת המבנה, מה שמשמיט את הבסיס לתביעת דמי ההשכרה או מתן חשבונות בנושא.
בשולי הדברים אציין, כי את הסעד ההצהרתי שנתבע, בדבר זכאות התובע לדמי ההשכרה, היה מקום לסלק גם מטעם נוסף: ההלכה, לפיה אין להיזקק לתביעה לסעד הצהרתי כשבמהות מדובר בתביעה כספית, וכ"שלב ראשון" בדרך להגשתה (רע"א 5321/09 ששון נ' בנק מזרחי (6.9.09)).
נוכח מסקנתי בהחלטה זו, מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הנתבעת ובבקשתה לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

הכרעה

התביעה נדחית על הסף.
בהינתן השלב אליו הגיעה, שכלל הגשת כתבי טענות, בקשות ומסמכים שונים וכן קדם משפט, וההיקף המשוער של משאבים להם נדרש הנתבע לצורך ניהולה, אני קובע שעל התובע לשאת בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דינה כולל מע"מ בסכום כולל של 7, 500 ₪.
המזכירות תשלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם ניב
נתבע: שרה צחי
שופט :
עורכי דין: