ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אונגרפלד נגד ציונה חבני צרפתי :

בפני כבוד ה שופטת ברכה לכמן

תובע/נתבע שכנגד

יוסף אונגרפלד ת"ז XXXXXX878

נגד

נתבעת /תובעת שכנגד
ציונה חבני צרפתי ת"ז XXXXXX570
באמצעות ב"כ עו"ד אהרוני אליהו

פסק דין

זוהי תביעה ותביעה שכנגד, בעניין שהחל בהתקשרות לאירוח בדירת נופש, והסתיים בקולות צורמים בתביעות הדדיות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

תחילת השתלשלות הדברים בין הצדדים, בהזמנה שביצעה הנתבעת ביום 13/4/18 באמצעות אתר "בוקינג" להזמנת חופשה בדירת הנופש של התובע ואשתו, החל מיום 18/4/18.

גרסת התובע בכתב התביעה, שביום ביצוע ההזמנה, 13/4/18, ביטלה הנתבעת את ההזמנה דרך אתר "בוקינג" וביצעה הזמנה ישירות עם התובע על מנת לא לשלם את המע"מ. הנתבעת טענה, שהתובע הוא שהתקשר אליה, והציע לה לבטל את ההזמנה באמצעות "בוקינג" ולבצע את ההזמנה ישירות דרכו. בעדות התובע בבית המשפט, אישר התובע כי הוא יזם את השיחה לבטל את ההזמנה דרך "בוקינג" ולבצע הזמנה ישירות דרכו כדי לא לשלם את המע"מ (עמוד 14 שורות 14-16). אין חולק כי הנתבעת הזמינה אצל התובע אירוח בדירת נופש החל מיום 18/4/18.

הנתבעת לא הגיעה להתארח אצל התובע. לטענתה, לאחר ההזמנה, התקשרה אליה אישה בשם ורדית, שהציגה את עצמה כאשתו של התובע ומסרה לה שבעלה טעה ודירת הנופש לא פנויה ביום 18/4/18, ולכן הזמינה נופש במקום אחר. התובע מכחיש טענה זו.

ביום 18/4/18 התקשר התובע לנתבעת, לברר מתי מגיעה הנתבעת לדירת האירוח , וזו מסרה לו את תוכן השיחה הנטענת עם ורדית. בשלב זה, טען התובע כי הודיע לנתבעת שבכוונתו לתבוע אותה על הנזק שנגרם לו, וביקש לברר את כתובתה.

התובע פרסם את המקרה ברשת הפייסבוק וגילה כי הנתבעת עובדת במשטרת ישראל בתחנת "שפט" בירושלים. בעקבות הפרסום בפייסבוק, ביקשה הנתבעת מבית משפט השלום בירושלים להוציא כנגד התובע צו הטרדה מאיימת, בקשה שהתקבלה במעמד צד אחד (להלן: "הצו") ולאחר דיון הפך לצו הדדי, וכן הוגשה תלונה במשטרה על הטרדה דרך מכשיר בזק, תלונה שבגינה נחקר התובע. התלונה נסגרה בהעדר ראיות מספיקות.

עם קבלת הצו פנתה הנתבעת בתלונה לאתר "בוקינג" בצירוף הצו והתלונה במשטרה . בעקבות התלונה קיבל התובע מ"בוקינג" אזהרה בשל התנהגות בלתי הולמת כנגד לקוח. בגין התלונה ל"בוקינג", עתר התובע לפיצוי כספי בסך 50,000 ₪ וטען כי הגשת התלונה נבעה ממניע נקמה. מ נגד, עתרה הנתבעת בתביעה שכנגד לפיצוי כספי בסך של 100,000 ₪ בשל פרסומים שפרסם התובע בפייסבוק.

הליכים שהתקיימו בין בעלי הדין (המסמכים הוגשו כמוצגים מטעם התובע)

ה"ט 57217-04-18 צרפתי נגד אונגרפלד (שלום ירושלים) – הנתבעת הגישה כנגד התובע בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת ביום 30/4/18 בטענה שהתובע מטריד אותה, בני משפחה (בעלה ובנותיה) וחברים (שוטרים העובדים עם הנתבעת) בדרישה ל תשלום כספים ואיומים שיגיש תביעה. בית המשפט קיבל את הבקשה במעמד צד אחד, ובדיון הנוסף, בהעדר התייצבות התובע קבע בית המשפט כי הצו יישאר בתוקפו למשך 6 חודשים. התובע הגיש בקשה לביטול ההחלטה, בטענה כי הנתבעת עושה שימוש פסול בצו, התלוננה ל"בוקינג" בצירוף הצו והיא פוגעת בפרנסתו. ביום 28/6/18 התקיים דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון אמר התובע שהוא עשה "שיימינג" לנתבעת כדי לברר את כתובת המגורים שלה ואם היה צריך לעשות זאת שוב, היה עושה כן. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט שיש בפניות התובע משום הטרדה מאיימת, עם זאת, קבע כי הצו נועד להגן על הנתבעת, מבקשת הצו, ולא לשמש בידה כלי לנגח את התובע במסגרות אחרות ונאסר על הנתבעת לעשות שימוש בצו במסגרות פרטיות אחרות. בסיום ההליך, נתן בית המשפט צו הדדי אחד כלפי השנייה שיעמוד בתוקפו עד ליום 30/10/18.

ת"ק 53558-04-18 אונגרפלד יוסף נגד ציונה חבני (שלום טבריה) – התובע הגיש תביעה קטנה על סך 2,150 ₪ כנגד הנתבעת, בטענה כי הנתבעת הזמינה 3 לילות בצימרים של התובע ולא הגיעה בטענה כי אשתו התקשרה אליה לביטול ההזמנה, טענה שהתובע מכחיש. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה בכתב ובדיון שהתקיים התיר בית המשפט לנתבעת להציג הגנתה בעל פה. בפסק הדין שניתן בהליך, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וקבע שהנתבעת ביטלה את ההזמנה שלא כדין והפרה את החוזה בינה לבין התובע .

דיון והכרעה

הגשת התלונה על ידי הנתבעת ל"בוקינג". עד כתיבת שורות אלו, נוסח התלונה של הנתבעת ל"בוקינג" אינו ידוע. התובע ביקש כסעד בכתב התביעה להורות לנתבעת לתת הסכמה ל"בוקינג" למסור לידיו את התלונה, ברי, כי אין בסעד זה לסייע לתובע בהליך המשפטי, סעד שניתן בסופו של ההליך. מיותר לציין שאין מקום לתת סעד זה במסגרת פסק הדין המסיים את ההליך.

כל שהוכח בפני בית המשפט, היא הטענה שהנתבעת העבירה לידי "בוקינג" את התלונה במשטרה והצו (להלן: "הפרסומים" ו/או "המסמכים") , להלן עדותה:
ש: מה ששלחת זה הדיון הראשון.
ת: רק את התלונה וצו ההרחקה.
ש: לפני שהתקיים דיון במעמד הצדדים.
ת: לא זוכרת. כנראה שלחתי את התלונה וצו ההרחקה לפני הדיון במעמד הצדדים.

האם המסמכים שמסרה הנתבעת ל"פייסבוק" עול ים כדי פרסום לשון הרע לפי סעיפים 1,2 ל חוק. סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח לשון הרע כ"דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל מוצאו או דתו".
סעיף 2 לחוק קובע:

(א)פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1)אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.

אני סבורה שמסירת העתק מהתלונה במשטרה וההחלטה במעמד צד אחד שנתן בית המשפט בעניין הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת צד אחד , בטרם התקיים דיון במעמד הצדדים ובטרם הסתיים ההליך בבית המשפט, עולה כדי פרסום לשון הרע, מאחר ופרסומם נועד לפגוע בפרנסתו של התובע. לא ניתן כל הסבר מדוע שלחה הנתבעת מסמכים אלו ל"בוקינג", הרי ההזמנה דרך "בוקינג" בוטלה על ידה ואין ל"בוקינג" כל מעמד לאחר שהעסקה בוטלה. אני מוצאת שהמצאת המסמכים ל"בוקינג", שאינה גוף מוסמך לדון בהם, בטרם הסתיימו ההליכים בעניינם, וטרם מוצה הבירור בעניינם, מעיד כי מדובר במסירת המסמכים שלא בתום לב וניתן לייחס לנתבעת התנהלות והתנהגות העולה כדי לשון הרע.

משנקבע שיש במסירת הפרסומים ל"בוקינג" כדי לשון הרע אבחן האם עומדות לנתבעת הגנות הקיימות בחוק, וביניהן הגנות להן טענה בכתב ההגנה ובסיכומים. פרסום מותר, הגנת אמת בפרסום, וסעיפים 15(5)(א) ו- 15(8) לחוק.

הנתבעת טענה להגנה מכוח סעיף 13 לחוק הנושא כותרת "פרסומים מותרים". הנתבעת מבקשת לבסס הגנתה על סעיף 13(5), פרסום החלטה שיפוטית על ידי בעל דין. זו הבעיה, התנאי לפרסום הוא שהוא נעשה "תוך כדי דיון" בפני הגוף המשפטי, תנאי שאינו מתקיים בענייננו, ועל כן הפרסומים אינם חוסים תחת הגנה זו.

באשר לטענת הנתבעת להגנת אמת בפרסום, הגנה זו כוללת שני יסודות: הראשון, כי הדבר שפורסם היה אמת; והאחר, כי היה בפרסום עניין ציבורי. הנתבעת לא הצביעה שבפרסום היה "עניין לציבור" כמתחייב מהוראת הדין. קשה לראות, בנסיבות העניין, מהו העניין הציבורי המתקיים מפרסום הגשת התלונה וההחלטה במעמד צד אחד שטרם התברר עד תומו ומה התועלת שתצמח לציבור מעצם הפרסום, כאשר מנגד עומדת זכותו של התובע לפרטיות וכבוד מכוח חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. על כן, אני קובעת כי הפרסומים אינם חוסים תחת הגנה זו.

כך גם לעניין ההגנה בסעיף 15(5)(א), אין מדובר בהבעת דעה על התנהגות התובע ומשכך אין לנתבעת הגנה על יסוד סעיף זה. אין כל בסיס עובדתי להגנה מכוח סעיף 15(8) הגשת תלונה ל"ממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה" מאחר והנתבעת לא הגישה את תוכן התלונה שהגישה ל"בוקינג" ולא הסכימה לפרט את תוכן התלונה, כל שהעידה, ששלחה את המסמכים, ללא שנתנה כל הסבר למסירתם ל"בוקינג". בנסיבות אלו אני סבורה שאין בסיס עובדתי למתן הגנה על פי הסעיף, משאין בפני בית המשפט פירוט בדבר אותה תלונה עלומה ואיזו מטרה היא באה לשרת.

לסיום חלק זה, אני קובעת שהנתבעת פרסמה לשון הרע כנגד התובע, פרסום שאינו חוסה תחת הגנה מהגנות הקבועות בחוק.

התובע עתר לפיצוי בלתי ממוני ללא הוכחת נזק על פי ה וראות החוק וטען שיש לחייב את הנתבעת בפיצוי על הוצאת דיבה עם עוולה לשם נקמה וגרימת נזק. התובע העמיד את סכום התביעה על סך 50,000 ₪.

שעה שבית המשפט בא לקבוע את שיעור הפיצוי, הוא ישקול מגוון רחב של שיקולים, חומרת הפרסום, היקף הפרסום, חומרת הפרסום, מעמד הנפגע והנזק שנגרם ועוד (ראו א. שנהר דיני לשון הרע, עמ ' 367-407 פיצויים בעוולה של פרסום לשון). בענייננו, לא הובאה כל ראיה לנזק ולא הוכח נזק כלשהו, היקף הפרסום היה מצומצם ולא נחשף לקהל רחב . לאחר בחינת כלל הנסיבות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בתביעת התובע בחיוב כספי לפיצוי בגין לשון הרע בסך של 7,000 ₪.

מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין לשון הרע ועתרה לחייב את התובע במלוא הסכום הסטטוטורי הקבוע בחוק בסך של 100,000 ₪ . אלו הם הפרסומים אשר צורפו לכתב התביעה, שני פרסומים שנשלחו ל פייסבוק של חברים לעבודה של הנתבעת, מר גיא נקר ומר משה חי גאולה, ביום 18/4/18, וזה תוכן הפרסום: "שלום לך וחג עצמאות שמח. אני רוצה לספר לך על חברה שלך בפייסוק (כך במקור) בשם ציונה חבני צרפתי. היא הזמינה אצלי אירוח בדירת הנופש שלי בטבריה ל3 ימים שמתחילים היום. התקשרתי לשאול מתי היא מגיעה וקבלתי תשובה שהיא לא באה כי אישה מסתורית הודיעה לה שאין לה מקום אצלנו. זה דבר שלא יעשה ובטח לא מצד שוטרת שצריכה להיות אמינה. לצערי נלחמתי בשוטרים מושחתים שעזרו לעבריינים שגנבו כסף מבני בעל פיגור שכלי. הגעתי למס' רב של משפטים כאשר אני מייצג את עצמי. השיא היה בעליון עם 9 שופטים. חפש על השם שלי בגוגל וגם במסוף המשטרתי. תציע לציונה לשלם את המגיע לי ולא כדי (כך במקור) לה להגרר לבית המשפט השלום בטבריה. אני אדם הפועל לפי החוק ורק מנסה לטיפשים להגיע לפעול לפי השכל הישר".

התובע מאשר בעדותו את הפרסום ואף מוסיף "כן עשיתי שיימינג...אני לא מתכחש". במהלך חקירתו הנגדית נמצא כי התובע פרסם פרסומים נוספים ב"פייסבוק" הקשורים לנתבעת (נ/2), ברם אלו לא פורטו בכתב התביעה שכנגד ובעניינם לא הוגשה תביעה על לשון הרע. הודאתו זו של התובע ובחינת תוכן הפרסום המציגה את הנתבעת כמי שמתחמקת מתשלום, מייחסת לה טיפשות, יש בתוכן הפרסום כדי לבזות את הנתבעת וליצור כנגדה דעה שלילית , על כל אלה יש להביא למסקנה שהפרסום עולה כדי לשון הרע.

בכתב ההגנה טען התובע שכל האמור בפרסום אמת לאמיתה. עוד טען התובע בכתב ההגנה שמטרת הפרסום להביא את הנתבעת לשלם לו את מה שמגיע לו.

כאמור לעיל , הגנת אמת בפרסום דורשת הוכחת שני תנאים מצטברים, האחד, אמת אובייקטיבית שהוכחה באמצעות ראיות קבילות; והשני, עניין ציבורי במעשה הפרסום. באשר לתנאי הראשון, אני מוכנה להניח לצורך הדיון ובהסתמך על תוצאות ההליך בתביעה הקטנה, שהצדדים הסכימו שיש משו כראיה בתביעה זו (עמוד 17 שורה 29 לפרוטוקול), לפיה, הנתבעת היא זו שביטלה את ההזמנה לאירוח וכי התובע הופתע לשמוע מפי הנתבעת שאשתו התקשרה לבטל את ההזמנה. עם זאת, אני סבורה שלא עלה במקרה זה בידי התובע להוכיח כי היה עניין לציבור בפרסום. התובע לא הצביע מהו העניין לציבור בפרסום, ההפך הוא הנכון, התובע אישר בעדותו שמטרת הפרסום היה להביא את הנתבעת לשלם לו את מה שהוא חושב שהיא חייבת לו, עניין אישי בלבד שאין לציבור כל עניין בו. משכך, אני קובעת שהפרסום אינו חוסה תחת ההגנה אמת בפרסום.

בהתחשב באמור בסעיף 20 לעיל, לאחר בחינת כלל הנסיבות, אני מוצאת לנכון לחייב את התובע בתביעה שכנגד בחיוב כספי לפיצוי בגין לשון הרע בסך של 7,000 ₪.

לסיכום

תביעת התובע מתקבלת ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום כספי בסך של 7,000 ₪ וכן התביעה שכנגד מתקבלת ואני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת סכום כספי בסך של 7,000 ₪. אני קובעת כי סכו מי התביעות שהתקבלו מקזזות זו את זו והצדדים פטורים מתשלום כלשהו.

לאחר ששקלתי את השתלשלות העניינים, התנהלות הצדדים ותוצאות ההליכים, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשפ"א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אונגרפלד
נתבע: ציונה חבני צרפתי
שופט :
עורכי דין: