ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בינימין ציוני נגד יובל חרל"פ עו"ד :

לפני כבוד השופטת בכירה דורית קוברסקי

המבקש/הנתבע:
בינימין ציוני
ע"י עו"ד זוהר כורש

נגד

המשיב/התובע:
יובל חרל"פ עו"ד
ע"י עו"ד שמשון שטיין ואח'

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד אחד ביום 4.12.18 ( להלן: "הבקשה").

הרקע
1. התובע עו"ד במקצועו (להלן: "התובע") ייצג את גרושתו של הנתבע בהליכים משפטיים בבית הדין הרבני בפתח תקווה. לטענתו, פניית הנתבע במכתב מיום 1.5.16 לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, מהווה השמצה פוגענית בניגוד לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, עוולה על פי חוק הגנת הפרטיות תשמ" ה-1981, עוולה בהתאם לפקודת הנזיקין ועוולה חוקתית בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סע' 24 לתביעה). התובע העמיד את תביעתו על סך 100,000 ₪.

2. הנתבע טען במסגרת הגנתו שמדובר בתביעה אשר הוגשה בחוסר תום לב משווע , תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט . התובע הושעה מלשכת עוה"ד פעמיים. לגוף העניין, התלונה אשר מהווה זכות בסיסית של הנתבע, הוגשה בהתאם לדין, ללא כוונת זדון כלפי התובע. לנתבע עומדות הגנות לפי חוק איסור לשון הרע לרבות הגנת 'אמת דיברתי'.

3. ביום 4.12.18 התקיים לפניי קדם משפט. הנתבע לא התייצב לדיון ולבקשת התובע ניתן פסק דין המקבל את התביעה במלואה. מסתבר שככל הנראה סמוך מאוד למועד הדיון (מבלי שהבקשה הועלתה לנט המשפט) הנתבע הגיש בקשה לדחותו נוכח מצבו הרפואי, ועל כן בהחלטתי ציינתי שפסק הדין כבר ניתן, אך הנתבע רשאי להגיש בקשה לביטולו בצירוף תיעוד רפואי רלוונטי. ביום 11.12.18 נחתמה פסיקתא והנתבע חויב בסכום התביעה 100,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרת בית משפט.

4. ביום 23.12.18 הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בתצהיר שצורף לבקשה נטען בקצרה שהוא נכה 100% ו על כן נבצר ממנו להתייצב במועד הדיון, וזו גם הסיבה שהוא הגיש בקשה לדחותו. הנתבע ציין שיש לו הגנה שראויה להתברר לגוף העניין. התובע התנגד לביטולו של פסה"ד והדגיש שאין פירוט מספק בבקשה ובכל מקרה המסמכים הרפואיים שצורפו אינם מצביעים על אבחנה רפואית הרלוונטית להיעדרות מהדיון. התובע גם הדגיש את חוסר תום ליבו של הנתבע, אשר ידע על מועד הדיון. בהחלטתי מיום 24.12.18 זימנתי את הצדדים לצורך דיון בבקשה ליום 16.1.19, אלא שגם אז הנתבע לא התייצב ועל כן קבעתי שפסק הדין יוותר על כנו.

5. כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין, הגיש הנתבע ביום 15.6.21 בקשה נוספת לביטול פסק הדין, במסגרתה פירט את סיבת אי התייצבותו לדיון שנקבע ל-16.1.19. לשיטתו הוא ביקש לדחות את שעת הדיון, נוכח הזמן הרב הדרוש לו להתארגנות בבוקר, וכי הוא לא קיבל את החלטת בית המשפט שלא ניתן לדחות את הדיון לשעה 10:00 אלא לכל המאוחר לשעה 8:50. בכל מקרה, עד לקבלת מכתב ההתראה שנשלח אליו ביום 1.6.21 לא ידע שפסק הדין נשאר על כנו. סיבת מחדלו נעוצה בבעיותיו הרפואיות לרבות בעיות זיכרון הנובעות ממצב נוירולוגי. גם בבקשה זו הנתבע הדגיש את סיכוי הגנתו ואת זכות הגישה לערכאות. הבקשה הועברה לתגובת התובע אשר טען כי מדובר בבקשה שהוגשה באיחור משמעותי, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד "מטעמים מיוחדים". בכל מקרה, אין במסמכים הרפואיים כדי להוות סיבה לאי התייצבות הנתבע. ביום 17.6.21 דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין בין היתר מהטעם שלא הוגשה בקשת ארכה.

6. בעקבות החלטתי הוגשה הבקשה שלפניי עם תצהיר תומך לעניין הארכת המועד. הנתבע חזר על בעיותיו הרפואיות אשר "הובילו" אותו למחדלו, וחזר והדגיש שיש לו טענות טובות לגוף העניין.

דיון
7. הלכה היא שקיימים שני שיקולים מנחים בבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד: הראשון סיבת אי ההתייצבות, היינו האם מדובר במי שמתעלם מדעת מההליך השיפוטי, או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, או היסח דעת, או רשלנות. השיקול השני, שעל פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול, במובן זה שעליו להראות ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו של פסה"ד ושהגנתו אינה בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פס"ד אם אין כל סיכוי שתוצאתו תש תנה לאחר בירור ההליך. מעבר לשיקולים אלה, יש גם שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. הזכות אינה מוחלטת ויש מקום לאזנה בין היתר אל מול אינטרסים ציבוריים מערכתיים בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

8. אכן, סדרי דין אינם "מיטת סדום", אך הם גם לא הפקר ובעל דין איננו זכאי לצאת מן ההנחה שהמועדים שנקבעו יידחו על פי בקשתו. למרות ששאלת סיכויי ההגנה היא השאלה העיקרית, ומקום שנתבע מצביע על סיכוי ולו לכאורה, ניתן למחול על רשלנותו או הזנחתו, תוך פיצוי הצד שכנגד בהוצאות, אך ישנם מקרים חריגים, שעל אף העובדה שלכאורה יש לנתבע הגנה, זלזולו המתמשך, תוך עשיית דין לעצמו, מהווים סיבה מספקת שלא להיעתר לבקשה. יודגש; שימוש בסנקציה זו יישמר רק למקרים קיצוניים, כאשר מדובר כאמור בזלזול בוטה והתעלמות מדעת מן ההליך. במקרים אחרים, אי ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות לא יהיו מידתיים, שכן ינעלו את שעריו של בית המשפט באופן מוחלט. יש במקרים כאלה להסתפק בסנקציה פחות קיצונית – השתת הוצאות (רע"א 1957/12 זוהרה חלה ואח' נ' יוסף כהן, מיום 22.5.12 פורסם בנבו, רע"א 6905/11 פסי גולדנברג ואח' נ' זהבה רובנר ואח', מיום 31.12.12 פורסם בנבו).

9. יישום האמור לעיל למקרה דנן מוביל למסקנה שיש להיעתר לבקשה כפוף לתשלום הוצאות משמעותיות, היות ומדובר בהתנהלות חוזרת של הנתבע. יש גם לקחת בחשבון ש מדובר באיחור של למעלה משנתיים, בתצהיר "רזה" ובתיעוד רפואי שלא בהכרח קשור למחדלו. עם זאת, על פני הדברים לנתבע הגנה ראויה ואף התנהגות התובע מעוררת סימני שאלה כאשר פנה אליו רק שנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין, במובן זה ניתן לקבל את הסברו של הנתבע שלא היה ער לקיומו.

10. על כן אני מבטלת את פסק הדין שניתן ביום 4.12.18, כפוף לתשלום הוצאות התובע בסך 10,000 ₪. תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום מהווה תנאי לביטול פסק הדין. ת.פ. ליום 25.7.21.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בינימין ציוני
נתבע: יובל חרל"פ עו"ד
שופט :
עורכי דין: