ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה אבי עוז נגד חדוה אפללו :

בפני כבוד ה שופטת דינה כהן

המבקש

שלמה אבי עוז

נגד

המשיבות

  1. חדוה אפללו
  2. שרון מרגוליס

החלטה

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע מיום 21.3.21 שניתן במסגרת ת"ק 21362-09-20 על ידי כבוד השופט תומר אורינוב.

המבקש הוא מי שתביעתו נגד המשיבות – שכנותיו בבנין מגוריו- לפיצוי בשל הוצאת לשון הרע, נדחתה תוך חיובו בהוצאות משפט בסכום כולל של 500 ₪ לשתיהן.

בתביעה שהגיש המבקש לבית המשפט לתביעות קטנות ושאותה העמיד על סך של 15,000 ₪, טען המבקש כי המשיבות (הנתבע ות בתיק בית משפט לתביעות קטנות) השמיצו אותו בדברים שקריים בפני כל השכנים בהודעות ווטסאפ שכללו דברי לשון הרע.

לתביעה צירף התובע את הודעות הווטסאפ. בין היתר צוין בהודעות ".... מסתבר שאתה אד ם לא אמין בעליל. להוציא את אליאב שקרן בשביל שתקבל את הכסף... כולם יודעים מי השקרן... בזכות אליאב הבעיה נפתרה, שבועיים לא היו לנו מים חמים כי סגרת את הברז על דעתך. אליאב התערב עלה פעמיים דיבר איתך ואז הבנו שסגרת את הברז. מומי אם שוב צסגור (כך במקור – ד.כ) את הברז על דעתך ולא צידע (כך במקור – ד.כ) את השכנים אני מערבת את המשטרה... "

בבקשתו טוען המבקש כי הוא קשיש בן 83, "לוקה חמור בשמיעה, כישיש רגיש מאד לעלבונות ולשון הרע". המבקש טוען שטענות המשיבות בכתב ההגנה הן טענות שקריות ואין קשר בין הטענות לבין עובדות האירוע מושא תביעתו. המבקש טען שברשותו " הוכחות על השקרים בשבועה".

המבקש קבל נגד כך שמטעם המשיבה 1 העיד בנה לטובתה, מהלך שהמבקש סבור שהוא אינו מקובל.

המבקש טען כי שעד ההגנה ניצל את ליקות השמיעה שלו וטען טענות שווא מבלי שהוא המבקש יכול היה להוכיח אחרת. המבקש הוסיף שבית המשפט לא התחשב בכך שהוא לקוי שמיעה, שמע את העד "כשאני לידו ולא שומע מילה אחת במובן זה לא היתה לי אפשרות להתגונן". לטענת המבקש רק לאחר שקיבל את פסק הדין הבין שנפל "כפרי בשל בפיו".

המבקש הסביר שכאשר העביר את ניהול הוועד השאיר בקופה סך של 20,000 ₪ שהצליח לחסוך בזעת אפו שתוך חצי שנה מעלו בקופה וכאשר אמר לאנשי הוועד החדש שהם התנהגו כמאפיה, בית המשפט שגה כאשר לא קיבל הסבר זה.

המבקש טען שבית המשפט בפסיקתו סבר שלשון הרע שאמרו על המבקש בפומבי שוות ערך לדבריו שנאמרו בהקשר אחר לגמרי. המבקש טען שבית המשפט שגה גם בהצעת ההתנצלות.

המבקש עתר בבקשתו לבטל את פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות כולל פסיקתו לפיה חייב את המבקש בהוצאות בסכום של 500 ₪ וכן עתר לחייב את המשיבות בפיצוי מלא או חלקי כפי שבית המשפט ימצא לנכון.

בפסק דינו ציין בית המשפט כי מדובר בתובע ונתבעות המתגוררים בשכנות בבית משותף. שבחודש יולי 2020 התרחשה נזילה בדוודי השמש של הבניין ובעקבות כך לא זרמו מים חמים לדירות שבבניין. השכנים התארגנו לפתור את התקלה ובנה של המשיבה 1 (הנתבעת 1) חבר למבקש (התובע) והשניים עלו לגג הבניין בניסיון לפתור את התקלה.

המבקש שבעבר כיהן בוועד הבית הורה לבנה של המשיבה 1 לרכוש חומר איטום מסוים. בנה של המשיבה 1 רכש מכספו את החומר, ויחד עם המבקש פעלו לתיקון התקלה. בסיום העבודה סבר המבקש כי הטיפול בתקלה לא הושלם ונדרשה עבודה נוספת אותה ביצע בגפו.

בתום העבודה דרש המבקש שכר על עבודתו אולם בעקבות דרישתו התחיל להתפתח וויכוח בווטסאפ המשותף לשכנים, שגלש להתבטאויות לא מכבדות.

בפסק דינו ציין בית המשפט שמדובר בתביעה קנטטרנית וטורדנית שרק מטעם זה היה מקום לדחות אותה.

גם לגופו של עניין לא שוכנע כי עלה בידי המבקש להוכיח את עילת תביעתו. בית המשפט ציין כי בנסיבות העניין גם אם הביטויים "רמאי, שקרן וגנב" שמשיבה 1 כינתה את המבקש עולים כדי לשון הרע, עומדת למשיבה 1 ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (הגנת תום הלב), אם הפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.

בפסק דינו ציין בית המשפט בין היתר "כזכור, היה זה התובע שכינה את בנה של הנתבעת שקרן, על שהעז לטעון שסייע לתובע בתיקון הדוודים ורק בתגובה השיבה הנתבעת לתובע כי הוא "שקרן, רמאי וגנב" אז, התובע לא נותר חייב וכינה את הנתבעים והשכנים בכינוי "מאפיונרים"". בנסיבות אלו סבר בית המשפט שעומדת לזכות המשיבות טענת ההגנה הפוטרת אותן מאחריות.

לאחר ששקלתי את טענותיו של המבקש ובחנתי את פסק דינו של בית משפט קמא, את מסמכי ההליך שהתנהל לפניו, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להדחות; נסביר:

במישור הנורמטיבי יאמר שתכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות הייתה לאפשר דיון מהיר, קצר, פשוט וזול בעניינים בעלי ערך כספי מועט. מטעם זה אף הותרה בו סטייה מסוימת מדיני ראיות ומפרוצדורה. רוככו דיני הראיות ונאסר בדרך כלל ייצוג של הצדדים על ידי עורכי דין (סע' 62, 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ , פ"ד מח(3) 177,190 (1994)).

מאותו טעם קבע המחוקק, כי ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות טעון רשות. מתן רשות לערעור תינתן במשורה ורק במקרים המתאימים, בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור.

ככלל, הליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות ראוי שיסתיים ללא הליך השגה ומי שמבקש להשיג על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות אמור לבקש את רשות בית המשפט לכך כאשר אמות המידה שנקבעו לכך הן אמות מידה מחמירות ( רע"א 6350/15 אוסטין נ' דיין (2.12.2015).

בהקשר זה כבר נאמר:

"המחוקק ראה לנכון שלא להעניק זכות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט בתביעות קטנות, כחריג לעקרון בדבר הזכות לפנות לערכאת ערעור. בכך הוא גילה את דעתו, שהליכים שראשיתם בבית המשפט לתביעות קטנות אמורים, ככלל, להסתיים עם מתן פסק הדין בערכאה הדיונית ללא הליך של השגה בפני ערכאה גבוהה יותר" [רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015)].

ובעניין רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' נתנאל מור (‏9.8.2018), נאמר:

"לא זו אף זו, ענייננו בהליך שהחל בבית משפט לתביעות קטנות, אשר הערעור על פסק דינו הוא ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984). נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים, תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר (ראו: רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל, פסקה ו' (2007); רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.03.2015); רע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן, פסקה 6 והאסמכתאות המובאות שם (26.12.2016)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. אף בשל כך, דין הבקשה להידחות ( כבוד הש' י. וילנר).

וכן:
"ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (19.03.2015).

אשר לאמת המידה המחמירה במתון רשות ערעור "במשורה שמבשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות'" ראו גם רע"א 4758/19 יהונתן ברזילי נ' דוד גבאי (18.7.2019).

בענייננו, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 21.3.21 מעלה כי בית המשפט הציע לצדדים על מנת לשמור על יחסי שכנות טובה התנצלות הדדית תוך דחית תביעת התובע ופתיחת דף חדש במערכת היחסים.

פרוטוקול הדיון מלמד כי בית המשפט הסביר למבקש, בין היתר, שהדברים שכתבו המשיבות שקולים בחומרתם לדברים שהוא כתב עליהן, ולכן ההתנצלות היא התרופה הנכונה. בית המשפט ציין שעל המבקש להחליט אם הוא מעוניין בהמשך הדיון או מסתפק בהסבר בית המשפט ובהתנצלות המשיבות.

המבקש דחה את הצעת בית המשפט וביקש לשאול את העד שהובא שאלות.

מפרוטוקול בית המשפט עולה שבית המשפט שמע את טענות המבקש שחקר את עד ההגנה, מר אליאב אפללו, מספר שאלות עליהן השיב העד. העד העיד אודות השתלשלות האירועים לשיטתו. המשיבה 1 העידה אודות הנסיבות לשיטתה.

אף המבקש השמיע את דבריו. המבקש הציג בפני בית המשפט קורות חיים, ציין כי הוא אדם ישר, הציג מסמכים אודות יושרו שסומנו על ידי בית משפט ת/1.

המבקש הפנה להתכתבות במסרונים שסומנו על ידי בית המשפט ת/2. בשלב זה מפרוטוקול הדיון עולה שהצדדים מתנצחים ביניהם באולם ובית המשפט ביקש מהם לחדול מכך. (הערת בית משפט, עמ' 3 שורה 21 לפרוטוקול).

הנה כי כן, עולה שבית המשפט שמע את הצדדים, איפשר למבקש לחקור את עד ההגנה.

לאור הכללים המחמירים למתן רשות הערעור, כפי שהובא, נסיבות העניין אינן מצדיקות את מתן הרשות לערער.

טענת המבקש שלא היתה לו אפשרות להתגונן משום שהוא כבד שמיעה היא טענה כבדת משקל לכשעצמה, אולם מפרוטוקול הדיון עולה שבית המשפט שאל את המבקש האם יש לו מה להוסיף אך המבקש ציין שאין לו מה להוסיף. המבקש התבטא לפני בית המשפט, הוא יכול היה לפנות לבית משפט ולציין שהוא אינו שומע את דברי העד אך נראה שלא עשה כן.

המבקש שאל שאלות את עד ההגנה והשתתף בדיון באופן פעיל, כך שאין כל אינדיקציה לקושי שמנע מן המבקש את האפשרות להתבטא בפני בית המשפט והנושא כלל לא עלה. זאת ועוד עולה מפרוטוקול הדיון כי בנו של המבקש נכח בדיון.

אם המבקש לא היה ער לכל מהלך הדיון – ואין אינדיקציה אף לכך- לא מן הנמנע שהדבר נעוץ בכך שהצדדים התנצחו ביניהם באולם עד שבית המשפט נאלץ לבקש מהם לחדול מכך, כפי שעולה מהערות בית המשפט שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון.

נסיבות המקרה אינן נכללות בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יש לתת את הרשות לערער.

לאור האמור לעיל הנני סבורה שלא הונח בסיס מספק המצדיק התערבות בפסק הדין של בית משפט קמא, שעשה את מלאכתו נאמנה.

על כן, הנני דוחה את הבקשה.

מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבות, איני עושה צו להוצאות.

העירבון יוחזר למבקש.

מתן החלטה בבקשה לעיכוב הביצוע מתייתר.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשפ"א, 24 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה אבי עוז
נתבע: חדוה אפללו
שופט :
עורכי דין: