ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לירון עזרי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

המערער
לירון עזרי

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) מיום 23.9.19.
התשתית העובדתית כפי שהיא עולה מחומר הראיות המערער עבר תאונה ביום 5.11.18, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: התאונה).
וועדה רפואית מיום 22.5.19 קבעה למערער דרגת נכות לתקופה זמנית, עד ליום 30.4.19. כמו כן קבעה הוועדה כי למערער לא נותרה נכות צמיתה.
המערער הגיש ערר על החלטה זו. וביום 23.9.19 התכנסה הוועדה אשר דחתה את הערר וקבעה כי לא נותרה לו נכות אורתופדית או נוירולוגית.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

ההליך טענות הצדדים בתמצית
ביום 4.3.20 נערך דיון לפני כבוד הרשמת (כתוארה אז) קארין ליבר-לוין, בסיומו ביקש המשיב לטעון לפני שופט. לפיכך נקבע דיון לפניי ליום 3.6.21.
הצדדים חזרו על טיעוניהם במסגרת הדיון.
לטענת המערער נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, במספר נושאים.
כך בנוגע לקביעה כי אין למערער מגבלות תנועה בצוואר ובגב התחתון. הוועדה שגתה עת קבעה כי טווחי התנועה שנמצאו הם בתחום הנורמה לגילו של המערער. ללא כל נימוק ובניגוד לאמור במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה.
כן שגתה הוועדה עת התעלמה מתלונותיו הרבות של המערער בעת הבדיקה הקלינית, אשר כללו זעקות כאב.
לטענתו, ממצאי הבדיקה הקלינית משקפים תוצאה מטעה בנוגע למצבו ומגבלותיו האמתיות, שכן הן הושגו מתוך כאבים של המערער לכל אורך הבדיקה ואינם משקפים את טווחי התנועה האמתיים האקטיביים שיש לייחס למערער.
שגתה הוועדה עת לא נתנה משקל לעובדה כי טווחי התנועה הושגו בזמן שהמערער נאנק מכאבים ולא קיימה לו בדיקה אקטיבית וציינה טווחים אלו כבסיס להשוואה כפי שנדרש היה במקרה זה.
שגתה הוועדה עת דחתה את האמור בחוות הדעת מטעם המערער מבלי שנימקה הנמקה מספקת, כך שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה.
שגתה הוועדה באופן יישום המסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, לרבות ממצאי בדיקות ההדמיה, אשר יש בהם בכדי לתמוך בתלונות המערער.
שגתה הוועדה עת התעלמה מקביעותיה שלה כי המערער סובל ממיאלופטיה, ממצא אשר יש בו לזכות את המערער בנכות צמיתה.
טעתה הוועדה עת קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי. קביעתה כי מדובר בממצאים המשקפים מחלה ניוונית הינה סתמית וניתנה ללא כל תמיכה או ביסוס ענייני ואף לא נזכרת במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה. הוועדה אף שגתה עת התעלמה מכך כי המערער לא סבל בעבר ממגבלות תפקודיות בצוואר ובגב.
המערער הוסיף כי קביעת הוועדה בנוגע לברכיו אף היא שגויה כי אין כל עדות במסמכים כי הממצאים בברכיים תוארו קודם לתאונה ואף הוועדה לא הפנתה למסמכים כאמור.
וכן לטענתו שגתה הוועדה עת קבעה כי לא נפגע בקרסול שמאל עת התעלמה ממסמכים רפואיים הסמוכים לתאונה המתארים, בין היתר, פגיעה בקרסול שמאל.
לאור כל האמור, עותר המערער להחזרת עניינו לוועדה, תוך קביעה כי עליה לפרט ולנמק מהם טווחי התנועה שנמצאו אצל המערער בבדיקה אקטיבית; להתייחס באופן מנומק לחוות הדעת מטעם המערער; להתייחס לממצא של מיאלופטיה ולהבהיר האם אין בכך בכדי לשנות את החלטתה; להורות לוועדה להפנות למסמכים ואסמכתאות אשר לקביעתה כי הממצאים הרדיולוגים משקפים מחלה ניוונית וכן להבהיר לאיזו בדיקה עדכנית היא מפנה בכל הנוגע לקביעתה לגבי עמ"ש מותני; להורות לוועדה להתייחס לסיכומים רפואיים וממצאי בדיקות ולהבהיר אם אין בהם בכדי לשנות מהחלטתה; להתייחס לתלונות המערער כפי שנטענו בפרוטוקול הוועדה ולהבהיר אם אין בכך בכדי לשנות מהחלטתה.
מנגד לטענת המשיב, המערער לא הצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה ומשכך דין הערעור להידחות.
לטענתו, כל טענות המערער מופנות כנגד שיקול הדעת הרפואי של הוועדה ועל כן דינן להידחות.
הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה וקבעה כי אין ממצאים המצדיקים התאמת נכות, הסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת מטעם המערער והפנתה לממצאים שעלו מהמסמכים הרפואיים של המערער.
בנוגע למילופתיה, לטענת המשיב הוועדה לא מצאה מילופתיה אלא ציינה כי בבדיקת MRI נמצא ממצא כזה ואף הסבירה מדוע אין להתאים נכות בגין ממצא זה.

דיון והכרעה
נפסק לא אחת כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ר' בין היתר עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 – 1999).
אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ר' דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60). בית הדין הארצי פסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ר' דב"ע מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
במקרה שלפני, הוועדה האזינה לתלונות המערער ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול:
"תלונות התובע: המגבלה שלי בתנועה ביום יום. המגבלה קשה ביותר המצב שלי כמו שהיה בזמן התאונה לא סבלתי בעבר חוץ מלפני 5-6 שנים כאבי גב תחתון. עברתי בדיקות וצילומים. מעשן.
דברי בא כוח הנפגע: מבקשים להגיש 2 חוות דעת בתחום האורטופדי והנוירולוגי ד"ר אדיבי דוד ד"ר עובד דניאל מצ"ב EMG 3.7.19 MRI 15.7.19 ע"ש MRI צוואר 9.1.19 מתלונן על כאבים והגבלות בצוואר עם הקרנה לשכמות לידיים וכפות הידיים הקרנה לרגלים לרגל ימין.
קשיים בהליכה בעמידה הליכה למרחק קצר מישיבה לקימה יש לו זרם תחושת זרמים בצד ירך ימין חיצוני. קושי בהנעת הצוואר בכיפוף תנועות סיבוביות קושי בהנעת הצוואר ותחושת זרם באזור השכמות.
קרסול שמאל מופיע רישומים סמוך לתאונה תלונות על כאבים בברכיים בעיקר בשמאל ועם תחושה של הירדמות לציין בשאלה של הנכות הזמנית רופא תעסוקתי לא המליץ לחזור לעבודה.
ב2014 הוגשה תביעה למחלות מקצוע על אגודל שמאל 6.14 ב 7.14 גב תחתון ממציא CT 30.7.14 לפני התאונה ".
ממציאה הוועדה תועדו בפרוטוקול, כך:
"הוועדה עיינה בצילומי MRI עמ"ש מותני 15.7.19 לורדוזיס שמורה דיסקופטיה L45 עם שינוי מודיק. צילומים אקסואליים שינויים דיסקופטיים L45 עם בלט דיסק דיפוזי בגובה זה.
צילומי MRI צווארי מ9.1.19 שינויים דיסקופטיים בגבהים שונים בגובה C67 בלט דיסק ואות מאללופטיה (סורניקרד?) בחתכים אקסאליים ניצפה סירנקיס ובלטי דיסק בגבהים שונים עמ"ש צווארי תחתון.
הוועדה עיינה בתשובת CT עמ"ש מותני 30.7.16 תוארו SIJ תקינים בלט דיסק היקפי L45 תשובת ה CT קרסול 29.7.19 הסתיידות .. באזור מדיאלי שאר הבדיקה תקינה.
מסמך מ6.11.18 מוזכרים ברך שמאל, גב תחתון עמ"ש מעורף עד מותן וברכיים (לא נראה תיאור של בדיקה של קרסול שמאל). דו"ח מד"א 5.11.18 מצויינת תלונת כאבים גב תחתון מעל הצוואר.
בבדיקה אורטופדית – עמ"ש צווארי רוטציות 80 מעלות לכל צד אקסטנזיה 65 מעלות פלקסיה 55 מעלות (0=CC) הטיות לצדדים 40 מעלות לכל צד לציין תלונת כאבים במהלך הבדיקה.
עמ"ש גבי – מנח קיפוטי ללא גיבוס תנועתיות מוערכת ותקינה.
עמ"ש מותני – מבחינת הבדיקה מתנגד אך מגיע בהמשך לתנועתיות גדלקמן: מבחן שובר 10-14 ס"מ, מבחן שובר משופר 15-20 ס"מ הטיות לצדדים 40 מעלות לכל צד אקסטנציה 60-10 = 50 מעלות.
ברכיים – מנח ואלגוס תקין יישור מלא כיפוף מלא סימנים מינסקיאליים מקמרי ושטיימן שליליים. ברכים יציבות קדמית אחורית ומדיולטרלית קרפטציות בודדות בתנועה פסיבית של הברכיים ללא סימני דלקת מקומית וללא רגישות בולטת פטלופמורליים.
קרסול שמאל – הטייה דורסלית 25 מעלות פלנטרית 45 מעלות תנועות סובטלריות וטרסליות תקינות מבחן ADS שלילי.
בדיקה נוירולוגית – דיבור שוטף עיצבי גולגולת ב.מ.פ. אין ניסטגמוס בגפיים אין אטרופיה אין תנוחה פרטית כח גס שמור ב4 הגפיים גם בחלקים הפרוקסימליים וגם בחלקים הדיסטלים החזרים גידיים הופקו שווים ללא החזר חולני תפקודי המוחון תקינים לא מוסר על ירידה בתחושה לא בשטחית ולא עמוקה. תבנית הליכה תקינה.
הועדה עיינה בתשובת מיפוי עצמות 23.12.18 תואר מונד במלאולוס שמאל מונד קטן בראש פיבולה ברך ימין ושינויים קלים אחרים.
הוועדה עיינה ברישום 14.7.14 כאבים בעמ"ש מותני ללא חבלה מספר שנים כאבים בברכיים 21.8.14 בלט דיסק L45.

בסיכום –
אין נכות נוירולוגית. הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר עובד ואינה מקבלת המלצותיו בגין פער בממצאים ו-EMG ללא ביטוי קליני. הועדה דוחה את הערר.
לגבי עמ"ש צווארי – טווחי תנועה שנמדדו נמצאים בתחום הנורמה לגילו. הממצאים הרדיולוגים משקפים מחלה ניוונית הסרניקס שתואר הינו התפתחותי ולא טראומטי וללא ביטוי קליני.
עמ"ש גבי – ללא ממצא טראומטי. המיפוי לא הדגים קליטה מוקדית מתאימה לשבר.
לגבי עמ"ש מותני – קיימת פתולוגיה בl45 אשר תוארת עוד ב2014 וקיימת בבדיקות MRI העדכנית.
טווחי התנועה נמצאים בגבול התחתון של הנורמה לגיל ולמגדר הועלתה אפשרות של "קשחת" אך אבחנה זו אינה סבירה בהעדר פתולוגיה במפרק SIJ.
לגבי ברכיים לא נמצאה פתולוגיה המקנה נכות והממצאים הקלינים תוארו כבר בעבר כולל קרפטציות בהנעת הברכיים.
קרסול שמאל – ע"פ בדיקת הועדה לא הייתה פגיעה באיבר זה.
הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר אדיבי 19.9.19 ואינה מקבלת אותה. ממצאי בדיקת הועדה אינם מצביעים על הגבלה בתנועות צוואר וגב תחתון.
הממצאים בברכיים לכשעצמם אינם מקנים נכות ותוארו עוד קודם לתאונה וקרסול שמאל כאמור לא נפגע בתאונה".

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי שמעה היא את טענות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ונימקה את מסקנותיה, תוך שהסתמכה על בדיקות EMG ו- CT שנערכו למערער.
ערה אני לטענות המערער כפי שפורטו לעיל, אולם לא שוכנעתי כי יש לקבלן. הוועדה כי ביצעה הן בדיקה נוירולוגית והן בדיקה אורתופדית, בחנה את מסמכיו הרפואיים של המערער ואת חוות הדעת שהגיש ונימקה את קביעותיה.
על סמך הבדיקה שערכה הוועדה ותוצאות הבדיקות שפירטה, קבעה היא את נכותו של המערער על פי שיקול הדעת המסור לה.
כך למשל קבעה הוועדה כי אין נכות בקרסול היות ובדוח המד"א לא צוין הקרסול מפורשות, ערה אני לטענת המערער כי נרשם כי סובב את הרגל וכי סובל הוא מכאבים, אך גם צוין כי החבלה היא בשוק שמאל ולא בקרסול.
כמו כן ציינה הוועדה מסמך רפואי מיום 6.11.18, שם לא תואר כל כאב או בדיקה של קרסול שמאל. המערער לא הציג מסמך זה והדבר מדבר בעד עצמו.
בנוסף, ערה אני לכך שבא כוח המערער טען לפני הוועדה על "זרמים" כך שקביעת הוועדה מנוגדת לתלונות המערער. אולם הוועדה ציינה זאת בשלב הבדיקה, והתחושות שמסר המערער במהלכה, כך שלא מצאתי לקבל את טענותיו בנושא זה.
שאר תלונות המערער מתייחסות לקביעות רפואיות של הוועדה, מדובר בשיקול דעת רפואי שבית הדין אינו מתערב בו.
ערה אני לפסיקה אליה הפנה המערער, אך אין בה בכדי לתמוך בטענותיו.
בברע (ארצי) 27776-01-11 הרצל אליחי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.3.11, נקבע בעניינו של מערער שעניינו הוחזר לוועדה בהסכמת הצדדים עם ההנחיה לבדוק בשנית את מגבלות התנועה תוך שהודגש כי "בדיקת האיברים אמורה להיות בדיקה אקטיבית ולא פאסיבית, ועל פניו אין מקום להסיק מסקנה מהרמת האיבר בצורה פאסיבית בלבד". לאחר שבית הדין האזורי דחה את ערעורו, הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, אשר קבע, כך:
"במקרה הנוכחי, מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי היא סברה כי חרף העובדה שאצל המבקש אובחן קרע בדרגה 3, אין משמעות הדבר כי מצבו הוחמר, וכי למרות האמור לעיל חומרת הפציעה נותרה בינונית. לא מצאתי כל פגם בקביעה זו. יודגש, כי אחוזי הנכות בהתאם לתקנה זו ניתנים בהתאם לדרגת חומרת הפציעה. הוועדה במסגרת מומחיותה הרפואית, קבעה כי חרף הימצאותו של קרע בדרגה 3 הפגיעה התפקודית בשריר זהה לזו שנגרמה כתוצאה מקרע בדרגה 2, ולכן לא חלה החמרה במצבו של המבקש. קביעה זו נעשתה, כאמור במסגרת מומחיותה הרפואית, ולא מצאתי כי הוועדה פעלה בניגוד ללשון התקנה.
לא מצאתי כי נפל פגם גם בקביעת אחוזי הנכות בגין ההגבלה בתנועות בכתף. הוועדה הבהירה כי קיים קושי בקביעת אחוזי הנכות בשל העדר שיתוף פעולה של המבקש, והקושי בשל כך לבדיקה אקטיבית. מבחינה זו עלינו להסתמך על דברי חברי הוועדה המומחים לדבר בנושא זה, ולא על טיעוני פרקליט גם אם נכח בבדיקה. חרף האמור, קבעה הוועדה למבקש נכות בשיעור 15%. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי נפלה טעות בקביעת הוועדה" (ההדגשות הוספו).
בענייננו טען המערער כי לא בוצעה לו בדיקה אקטיבית אלא פסיבית וכי לא ניתן ללמוד ממנה על מגבלותיו האמתיות. וכן כי התעלמה הוועדה מכך שהמערער צעק ונאנק מכאבים תוך כדי הבדיקה.
אולם הדבר אינו מתיישב עם פרוטוקול הוועדה. הוועדה ציינה כי המערער התלונן על כאבים וכן כי התנגד לבצע תנועות תחילה, אולם לאחר מכן הגיע לטווחי התנועות, כפי שצוינו בפרוטוקול. מכאן לא ניתן ללמוד כי לא ביצעה הוועדה בדיקה אקטיבית.
עוד אציין כי פסק הדין הנוסף אליו הפנה המערער, ב"ל (ת"א) 8929-05-14‏ ‏ שלווה ברידזה נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.7.15, דן בשאלת ניכוי מצב קודם על פי הלכת מרגוליס, ובעניינו לא העלה המערער טענה שכזו.
לאור האמור, ומשדנה הוועדה בכל פריט ליקוי בנפרד, תוך התייחסות והפניה למסמכים ובדיקות שביצע המערער, ומשמדובר בקביעה רפואית של הוועדה אשר בתחום סמכותה, לא מצאתי כי בנסיבות העניין מדובר בהנמקה שאינה סבירה.
קביעת הועדה בעניין זה היא עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה של הועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. יתר על כן, הנמקת הועדה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה בעניין.

סוף דבר
לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"א, (16 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: לירון עזרי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: