ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סופר ג'וניור 24 בע"מ נגד שחר ברק יזמות נדל"ן בע"מ :


בפני כבוד השופטת הבכירה הדסה אסיף

המבקשת

סופר ג'וניור 24 בע"מ

נגד

המשיבים

  1. שחר ברק יזמות נדל"ן בע"מ
  2. מגדלי אביטן בע"מ

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, שניתן על ידי ביום 14.3.2021. בפסק הדין קיבלתי את התביעה שהגיש ו המשיבים, לפינוי ה מבקשת מנכס מסחרי ש אותו שכרה. בפסק הדין נקבע כי על המבקשת לפנות את הנכס עד ליום 15.5.2021.

הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין הוגשה ביום 12.5.2021.

המבקשת טענה בבקשה טענות לעניין סיכויי העירעור. אשר למאזן הנוחות, היא טענה כי מאחר שמדובר בפסק דין לפינוי, ללא עיכוב יגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן בינתיים הנכס יושכר לאחר ויבוצעו בו שינויים. לטענת המבקשת, כתוצאה מכך, ההשקעה שהשקיע ה בנכס, השקעה שלטענת ה עומדת על יותר מחצי מיליון שקלים, ואשר אותה השקיע ה בהתבסס על הסכם השכירות שהיה ל-15 שנים , תרד לטמיון, וכך גם המוניטין של העסק שהיא מנהל ת במושכר. עוד טענ ה, כי ללא עיכוב של הפינוי, תגדע פרנסת עשרות משפחות שמתקיימות מהפעלת העסק ובתוכן 20 משפחות של עובדי המבקשת ומשפחות של עובדים אחרים, שמספקים שירותים לעסק.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הגשת הבקשה ביום 12.5.2021, יומיים לפני מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין, יש בה שיהוי חריג וחוסר תום לב קיצוני , שמצדיק את דחיית הבקשה ולו מהטעם הזה בלבד. בעניין זה מפנים המשיבים לכך שפסק הדין נתן למבקשת שהות של 60 יום לפינוי המושכר , ולא היה מקום להמתין עם הגשת הבקשה עד יומיים לפני מועד הפינוי שנקבע. עוד טענו כי גם הערעור עצמו הוגש באיחור והדבר מלמד על התנהלות שיטתית של המבקשת.

המשיבים טענו בנוסף, שגם לאחר פסק הדין ממשיכה המבקשת בביצוע הפרות יסודיות של ההסכם. לטענתם, היא ממשיכה לקיים מסיבות פרועות ורבות משתתפים במושכר, תוך זיהום הבניין בפסולת שמקורה באותם אירועים. לטענת המשיבים, המבקשת גם אינה משלמת את חשבון המים וחשבון החשמל וחובה בגין שניים אלה עולה לכדי כ-12 אלף ₪. לטענתם, המבקשת אינה משלמת חרף דרישות שהופנו אליה וצורפו כנספחים 3-5 לתגובה.

המשיבים טענו גם כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, גם משום שמדובר בנכנס עסקי ולא בדירת מגורים. לטענתם, טענת המבקשת, על ההשקעה שעשתה בנכס ועל עשרות המשפחות שמתקיימות מהפעלת העסק, לא הוכחה.

לעניין סיכוי הערער – יותר מפעם אחת כבר נאמר כי:
"אין זה מן הראוי שבית משפט זה אשר פסק את מה שפסק יתפלמס עם ב"כ המבקש לגבי סיכוי הערעור. כמובן, תמיד קיים סיכוי ששופטי הערעור יחשבו אחרת מאשר בית משפט זה. הערכת סיכוי הערעור ושקילת טענות המבקשת לגופם של דברים, אמורה להיעשות על ידי ערכאת הערעור. לפיכך, לצורך הכרעה בבקשה זו, אניח לטובת הנתבעים כי לא ניתן לקבוע בשלב זה שסיכוי הערעור משוללים כל יסוד".
בש"א (נתניה) 3540/03, בנוס קבלנו בניין בע"מ נגד ביטון רפאל.

דברים דומים נאמרו גם בעניין אחר:
"לעניין סיכויי הערעור – סבורתני כי אין זה מן הראוי שאתייחס באופן ספציפי לטענות הנוגעות להכרעה שניתנה ונומקה על ידי...".
ת"א 3888-11-12, רשות הפיתוח נגד ארשם תעשיות בע"מ ואח'.

אדון איפוא ביתר הטענות של הצדדים:

מועד הגשת הבקשה:
הבקשה אכן הוגשה רק יומיים לפני מועד הפינוי שנקבע בפסק הדין. לא בא על העניין הזה שום הסבר בבקשה עצמה או בתצהיר שתמך בה. רק בתשובה, לאחר שהמשיבים טענו לשיהוי הרב שבהגשת הבקשה, נתנה המבקשת הסבר מדוע הוגשה הבקשה במועד שהוגשה, וצירפה לתגובה שני תצהירים , שמלכתחילה ניתנו לצורך קבלת אורכה להגשת הערעור, שהוגש באיחור של יום אחד. לטענת המבקשת, מקור העיכוב, הן בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע והן בהגשת הערעור, הוא בהחלפת הייצוג . לטענתה, אחרי שניתן פסק הדין נשוא הבקשה היא החליטה להחליף ייצוג, והדבר הביא לכך שמשרד עורכי הדין שמייצג אותה עתה קיבל את הייצוג רק ביום 20.4.2021.
כאמור, טענות אלה לא נטענו בבקשה עצמה, אף שהיה מקום לפרט אותן כבר אז. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש מקום לדחות את הבקשה רק מהטעם הזה. בפסק הדין שהביאו המשיבים בתגובתם (ע"א 8935/09, וופא טורפס בע"מ נגד עורך הדין אבנר כהן, פורסם בנבו 10.11.09), נקבע אומנם כי שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע עשוי להביא לדחייתה, אך ברור ששיהוי אינו מחייב את דחיית הבקשה. במקרה שבפני, לא מצאתי שנגרם למשיבים נזק בלתי הפיך בשל העובדה שהבקש ה הוגשה יומיים לפני מועד הפינוי ולא, למשל, 30 יום לפניו. לכן, כאמור, לא מצאתי שמועד הגשת הבקשה מחייב, לכשעצמו, את דחייתה.

מאזן הנוחות:
המבקשת טענה כי מאחר שמדובר בפסק דין לפינוי, נוטה מאזן הנוחות לטובתה. אכן, במקרים רבים כך נקבע, אך לא תמיד. נקבע גם ש יש להבדיל בין פינוי מדירת מגורים לפינוי מנכס עסקי:
"בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת המערערים בעניין מאזן הנוחות ויש לקבל את טענת המשיב כי לא יגרם למערערים כל נזק בלתי הפיך. אכן כפי שנקבע "יש הבדל מרכזי בין קרקע המשמשת למגורים לבין קרקע למטרות מסחר והשקעה כספית. במקרה כזה העברת המקרקעין בעין אינה בלתי הפיכה, ומגלמת בתוכה נזק כספי הניתן לפיצוי" (ע"א 8632/06, בן יעקב נגד מיימון (טרם פורסם, מיום 7.1.07))".
ע"א 1612/11, עזבון המנוחה איטה ברנהולף מנהלי עזבון נגד יעקב אוחנה (פורסם בנבו 8.5.11).
וראה גם ע"א 10559/06, אברהם דבוש נגד עיריית הרצליה (פורסם בנבו, 25.12.06).

במקרה שבפני, טענה המבקשת כי אף שמדובר בנכס עסקי יש לעכב את הפינוי. זאת, לטענתה, משום שההשקעה בסך של כ-550 אלף ₪ שהיא השקיעה בנכס, תרד לטמיון וכך גם המוניטין שנבנה לעסק. המבקשת טענה גם שפרנסת משפחות רבות, שמתקיימות מהפעלת העסק, ובתוכן משפחות 20 עובדיה, תפגע.

לא הוצגה שום ראיה לתמוך בטענות אלה של המבקשת, והן נותרו בגדר טענות בעלמא. המבקשת לא צירפה לבקשה, וגם לא לתשובה, ראיות כלשהן להוכיח את ההשקעות שעשתה בנכס, את המוניטין שלטענתה יש לה בגין העסק שמתנהל באותו נכס , או את מספר העובדים שלטענתה עובדים עבורה בעסק. במקם להציג ראיות בעניין זה, טענה המבקשת בתשובתה כי "ברור כשמש כי עסקיה של המבקשת, לרבות בנכס נשוא התיק, אינם מתנהלים מעליהם ובעצמם ללא עובדי ניקיון, אבטחה, קייטרינג, ונותני שירותים אחרים" (סעיף 21 לתשובה מיום 14.6.2021).

אכן, ניתן להניח שיש עובדים הנותנים לעסק שירותים כאלה או אחרים. יחד עם זאת, טענת המבקשת , לפיה מדובר ב-20 עובדים , וטענתה לפיה סגירת העסק תפגע בנוסף בפרנסת עשרות משפחות המתקיימות מהפעלתו (כנטען בסעיף 22 לתשובה ובסעיף 47 לבקשה), היא טענה הדורשת פירוט וראיה. במיוחד הדבר נכון כאשר טענה זו נטענת בניסיון להראות שחרף היות הנכס נכס עיסקי, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת.

לא זו אף זו, טענת המבקשת אודות נותני השירותים שייפגעו, אינה מתיישבת , לפחות לכאורה, עם טענותיה במהלך הדיון בתובענה. רק לדוגמא אפנה לכך שבעוד שעתה טוענים לשירותי קייטרינג, בדיונים שבפני נטען שהעסק של המבקשת אינו מספק מזון (ס' 31 לכתב ההגנה, ועמ' 41 ש' 20, עמ' 43 ש' 9). עוד נטען כנגד המבקשת , שהיא או מי מטעמה , מלכלכים את סביבת המו שכר, ולא הובאו אז לעדות עובדי ניקיון להוכיח אחרת. למרות זאת טוענית המבקשת עכשיו שיש לה עובדי ניקיון.

בהיעדר כל ראייה שהיא, אף שבקלות ניתן היה לצרף כאלה לבקשה , יש לדחות את טענות המבקשת בעניין זה.

טענה נוספת שהעלתה המבקשת, היא שהיא משלמת את דמי השכירות כסדרם . היא גם טענה שדמי השכירות שולמו מראש עד ליום 15.5.2021, וכי היא מתחייבת להמשיך ולשלם אותם במלואם עד להכרעה בערעור.

המשיבים טענו בעניין זה, כי דמי השכירות כלל לא שולמו במלואם. לטענתם, בפסק הדין נקבע שדמי השכירות בגין גג המושכר לא שולמו. עוד טענו, כי המבקשת ממשיכה לעשות במושכר שימוש מנוגד להסכם והרעש והפסולת נותרו בעינם.

בתגובה לטענות אלה, צירפה המבקשת לתשובתה תכתובת מיילים בינה ובין המשיבים. תכתובת זו עניינה תשלומים בגין המים והחשמל, אך לא מצאתי בה ראייה לכך שדמי השכירות שולמו במלואם, ובעיקר עבור החלק בגין השימוש בגג המושכר, שבפסק הדין נקבע שלא שולם במלואו. בנוסף, אף שתשוב ת המבקשת הוגשה ביום 14.6.2021, בעוד שעל פי הבקשה דמי השכירות שולמו מראש רק עד ליום 15.5.2021, לא צורפה לתשובה ראייה לכך שדמי השכירות מיום 15.5.2021 ואילך שולמו , או ראייה לכך ששיקים מעותדים , לתשלום מלוא דמי השכירות לשנה הקרובה , נמסרו למשיבים. זאת , חרף הנטען בסעיף 48 לבקשה.

התוצאה היא, שלא מצאתי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ולטובת עיכוב הפינוי. מדובר במחלוקת עיסקית, כספית, שאינה מצדיקה על פי ההלכה הנוהגת את עיכוב ביצועו של פסק הדין. לכן, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

הוצאות הבקשה, בסך 3,000 ₪, יהיו על המבקשת.

בהחלטה מיום 13.5.2021 ניתן עיכוב ארעי, ועד להכרעה בבקשה, בכפוף להפקדת 25 אלף ₪ בקופת בית המשפט. סכום זה הופקד. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אני מורה כי אם עד ליום 16.7.21 לא תינתן החלטה אחרת, יועבר סך של 3,000 ₪ מהפיקדון לידי המשיבים, ואילו היתרה תוחזר למבקשת.

המזכירות תעביר לצדדים החלטה זו.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"א, 17 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סופר ג'וניור 24 בע"מ
נתבע: שחר ברק יזמות נדל"ן בע"מ
שופט :
עורכי דין: