ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וודו אשטה נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה רבקה שורץ

מבקשים

וודו אשטה

נגד

משיבים
מדינת ישראל

בית המשפט העליון קבע, כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, אזי בהיעדר הסבר מניח את הדעת למחדל בהגשת הבקשה במועד, לא ייענה ביה"מ לבקשה.

החלטה

לפני בקשה להארכת המועד להישפט בגין עבירת מהירות מיום 30.01.2020, שנאכפה באמצעות מצלמת א' 3.
התביעה מתנגדת לבקשה והמבקש אף שלא התבקש הגיש הודעת הבהרה לתגובת המאשימה .
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובהבהרה לא מצאתי צידוק לקיים דיון במעמד הצדדים.
סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.
השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12 , רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, (11.6.11 ).
המבקש עותר לבטול ההרשעה בטענה, כי לא קיבל את הדוח המקורי, וכי דבר קיומו נודע לו לאחרונה בחודש מאי 2021 עת הגיע למשרד הרישוי באשקלון , לברר מדוע לא נשלח אליו חידוש רישיון ואז התברר למבקש שעליו לבצע אמצעי תיקון בשל עבירה הקיימת לחובתו.

המבקש טוען, כי לאחר התייעצות עם עו"ד ובירור תיק החקירה, אישור המסירה בעניין הדוח חזר בציון "לא ידוע במען".
טענות אלה אינ ן מתיישב ות עם הטענה ולפיה בחודש אוקטובר 2020 - לאחר שהמבקש קיבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות (לכתובתו הרשומה) - המבקש ניגש לסניף הדואר ושילם את הקנס.
יודגש, כי כתובת המבקש זהה בכל המסמכים שצורפו על ידו לרבות ברישיון הנהיגה שצורף.
עוד עולה, כי כאשר המבקש רצה לברר דבר מה, עשה כן - על אף מגבלות השפה (לטענתו) .
אך עניין תשלום הקנס – שלדידו טעון היה בירור – המבקש לא בירר ומיד שילם.
אין בעובדה כי אישור המסירה חזר בציון "לא ידוע במען" כדי לפתור את המבקש משכלול ההרשעה בעניינו, שכן הקנס שולם ללמדינו כי דבר קיומו של הדוח היה ידוע למבקש.

העלאת טענה בדבר "אחר נהג"- אינה מקימה בהכרח, חשש לעיוות דין ודינה להידחות (עיין: רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 18.5.16).

בית המשפט העליון קבע, כי אף מקום בו אחר מודה בביצוע העבירה, אזי בהיעדר הסבר מניח את הדעת למחדל בהגשת הבקשה במועד, לא ייענה ביה"מ לבקשה.

במקרה דנן חל שיהוי כשנה ו-5 חודשים ממועד העבירה, וכשנה וחודש מהמועד בו השתכללה הרשעה.

אין הסבר מניח את הדעת לשיהוי בהגשת הבקשה.

אין גם הסבר מניח את הדעת לכך שהמבקש יודע להצביע על נהג אחר בחלוף כשנה וחמישה חודשים לאחר מועד העבירה. [ לענין שיהוי עיין : רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 5231/13 מוני ערטול נ' מ"י, הש' א. שהם, 21.8.13 , עפ"ת 45555-06-20 עומרי הלוי נ. מי , ש' שלו ( 19.7.20 ] .

היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות להסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

עוד נקבע בעניין זה כי מאחורי פרוצדורה מסתתרת מהות, שהינה- עקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הדין ימוצה עם נאשמים שהורשעו בדין הפלילי (עיין: רע"פ 8653/13 יוסף לוי נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 8.1.14).

אין עיוות דין.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"א, 16 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: וודו אשטה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: