ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיר אריק נגד לירון חרזי :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציג ציבור עובדים מר משה בן דוד
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובעת:
אמיר אריק - משרד עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד אמיר אריק
-
הנתבעת:
לירון חרזי

פסק דין

רקע כללי וההליכים שהתנהלו בתיק:
בתאריך 23.10.17 התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת.

במסגרת התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 72,147 ₪ הכוללים השבת שכר עבודה לחודשים 12/15 ו-1/16 ששולם לה ביתר; החזר בגין תשלום ששולם לתובעת עבור הפסקות; החזר בגין שכר שקיבלה הנתבעת עבור שעות נוספות; פיצוי בגין נזקי פרויקט התיוק; השבת שכר בגין שעות בהן הנתבעת לא עבדה בתאריכים 10.6.16, 17.6.16 ו-8.7.16; פיצוי בגין העלמת מסמכים דבר שהסב לתובעת טרחה רבה ומיותרת במיוחד מול רשויות המדינה (משרד הכלכלה); פיצוי בגין הפרת ההתחייבויות הכלליות של הנתבעת, העלאת טענות סרק בפני משרד הכלכלה, ניצול משאבי המשרד לצרכים אישיים ופרטיים ושיפוי בגין איבוד לקוחות; הפקדה ביתר לקרן הפנסיה.

התובעת הגישה תצהיר מטעמה ביום 13.12.18. יובהר, כי הנתבעת הגישה ביום 3.12.18 מסמך המכונה "תצהיר" ובו ציינה, כי: "1. מסרתי את כל הפרטים במסמכים הקודמים שהגשתי בתיק הזה ובתיקים הקודמים שהתנהלו ביני לבין הצד השני. 2. לכן המסמכים הקודמים שהגשתי בכל התיקים הם התצהיר שלי".

בתאריך 22.10.20 התקיים דיון הוכחות במסגרתו ציינה הנתבעת, כי אין לה שאלות לתובעת.

באותו מועד ובמסגרת הדיון ניתנה ע"י ביה"ד החלטה כדלקמן:

"1. ביום 6/6/18 ניתנה החלטה במסגרתה נקבע בין היתר בסע' 6 כי "לא יוגשו תצהירי הנתבעת במועד, תחשב הנתבעת כמי שאין בדעתה להגיש ראיות".
2. ביום 3/12/18 הגישה הנתבעת מסמך הנושא כותרת "תצהיר" ובו נרשם כדלקמן: "1. מסרתי את כל הפרטים במסמכים הקודמים שהגשתי בתיק זה ובתיקים הקודמים שהתנהלו ביני לבין הצד השני. 2. לכן המסמכים הקודמים שהגשתי בכל התיקים הם התצהיר שלי".
3. המסמך המכונה "תצהיר" אינו מהווה משום תצהיר כאמור בסע' 15 לפקודת הראיות, שכן הוא לא כולל אזהרה בדבר הצהרת אמת והעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן, וכן הוא לא כולל פירוט עובדתי כנדרש לרבות העתק מהמסמכים הרלוונטיים, אלא מפנה למסמכים אחרים או קודמים שחלקם כלל לא נמצא לפני בית הדין.
4. בנסיבות אלה, למען הסר ספק ועל מנת להגיע לחקר האמת, מצאתי להורות לנתבעת להבהיר עד ליום 29/10/20 האם היא מבקשת להגיש תצהיר ערוך ומאומת כדין הכולל פירוט מלא של העובדות הנטענות על ידה, תוך צירוף כל המסמכים הרלוונטיים שברצונה להסתמך עליהם, או שאין ברצונה להגיש ראיות. יובהר כי ככל שלא יוגש תצהיר ערוך ומאומת כדין כאמור, תחשב הנתבעת כי מי שאין בדעתה להגיש ראיות.
5. החלטה לגבי המשך ניהול ההליכים בתיק תינתן לאחר קבלת הודעת הנתבעת או בחלוף המועד להגשתה.
6. עיון – 30/10/20".

מיד לאחר מתן ההחלטה הודיעה הנתבעת, כי "אני לא מעוניינת להגיש תצהיר נוסף. כבר הגשתי תצהיר". בהמשך הדיון ציינה הנתבעת, כי היא לא מעוניינת להגיש סיכומים.

בהמשך ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב. התובעת הגישה סיכומים מטעמה ביום 14.12.20, הנתבעת הגישה ביום 16.2.20 הודעה במסגרת ציינה, כי "הסיכום זה כל המסמכים שהגשתי בעבר בתיק הזה ובתיקים הקודמים שנערכו ביני לבין הצד השני". בתאריך 4.1.21 הגישה התובעת סיכומי תשובה.

הפרשי שכר לחודשים 12/15 ו-1/16:
בהתאם לנטען בתצהירו של עו"ד אמיר אריק (להלן – עו"ד אריק) ה נתבעת הועסקה אצל התובעת מיום 16.9.15 ועד ליום 5.6.16. שכרה של הנתבעת שולם כדלקמן: הנתבעת החתימה מדי יום כרטיס נוכחות שהועבר למשרד רואי החשבון של התובעת שהפיק עבורה תלוש שכר. השכר שולם לנתבעת על פי התחשיבים של השעות שהיא עצמה ערכה ודיווחי השעות נבדקו רק לאחר שהנתבעת התפטרה.
לגרסת התובעת, הנתבעת ניצלה את שיטת הדיווח, את האמון שניתן בה ואת הסמכויות שהואצלו אליה וכתוצאה מכך קיבלה שכר עבודה ביתר בסך של 393 ₪ עקב דיווחי שעות כוזבים ומופרזים לחודשים 12/15 ו-1/16.

לאחר שעיינו בדוחות הנוכחות ותלושי השכר לחודשים 12/15 ו-1/16 מצאנו לדחות את התביעה בגין רכיב זה ונפרט.

מעיון בדו"ח הנוכחות לחודש 12/15 (נספח 3א' לתצהיר התובעת) עולה, כי הנתבעת עבדה באותו חודש 184 שעות רגילות (100%), 32.52 שעות נוספות בשיעור של 125% ו-8.65 שעות נוספות בשיעור של 150%. בנסיבות אלו הנתבעת הייתה זכאית לשכר בסך 5,941 ₪ עבור חודש זה (במסגרת התחשיב כאמור חושבו גם 9.3 שעות עבור יום 13.12.15 בו הוקלדה רק שעת היציאה – 17:48).
מאחר והנתבעת קיבלה בחודש 12/15 שכר בסך 5,787 ₪, ברי, כי הנתבעת לא קיבלה שכר ביתר בגין חודש זה.

מעיון בדו"ח הנוכחות לחודש 1/16 (נספח 4א' לתצהיר התובעת) עולה, כי הנתבעת עבדה באותו חודש 171 שעות רגילות (100%), 33.37 שעות נוספות בשיעור של 125% ו-9.85 שעות נוספות בשיעור של 150%. בנסיבות אלו הנתבעת הייתה זכאית לשכר בסך 5,687 ₪ עבור חודש זה .
מאחר והנתבעת קיבלה בחודש 1/16 שכר בסך 5,551 ₪, ברי, כי הנתבעת לא קיבלה שכר ביתר בגין חודש זה.

זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר לחודשים 12/15 ו-1/16 עולה, כי התחשיבים שנערכו ע"י התובעת שגויים (כך למשל לא ניתן לשלם שכר רגיל עבור 205 שעות ואף לא עבור 195.65 שעות לחודש).

לנוכח האמור, תביעת התובעת להשבת שכר בגין החודשים 12/15 ו-1/16 נדחית.

השבת שעות הפסקה:
לטענת התובעת, הנתבעת נטלה מדי יום הפסקות בסדר גודל של 60-90 דקות לערך ובאותן הפסקות עשתה ככל העולה על רוחה. לגרסת התובעת, לימים הסתבר שהנתבעת ניצלה את שיטת הדיווח, את האמון שניתן בה ואת הסמכויות שהואצלו אליה ודיווחה לרואה החשבון של התובעת על ההפסקות שנטלה כעל שעות עבודה. בנסיבות אלו קיבלה הנתבעת סך של 7,527 ₪ לפחות לפי ממוצע של 21 ימי עבודה בחודש ו-26.25 שעות הפסקה לערך.

לאחר שעיינו במסמכים השונים מצאנו לדחות את התביעה בגין רכיב זה ונפרט.

ראשית נציין, כי לא הוצג בפנינו כל הסכם עבודה בין הצדדים או הודעה על תנאי העסקה במסגרתם צוין כיצד יחושבו שעות העבודה של הנתבעת והאם התשלום כולל שעות הפסקה, אם לאו.

שנית, אין מחלוקת, כי במשך כל תקופת ההעסקה הנתבעת קיבלה שכר עבור כל השעות המפורטות בכרטיסי הנוכחות, לרבות שעות הפסקה. לנוכח פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה ( עע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, ניתן ביום 16.1.18) כאשר המעסיקה משלמת במשך כל תקופת העבודה עבור זמן ההפסקות ולא קיזזה זאת מהשכר, היא גילתה בכך את דעתה כי מדובר בזמן עבודה.

שלישית, הלכה היא שטענה להשבת כספים היא תביעת ממון שבמסגרתה היה על התובעת לכמת את תביעתה לקיזוז שכר ששולם עבור שעות ההפסקה שבהן דווח על עבודה, למרות שבפועל לטענת התובעת, הנתבעת לא הייתה נוכחת בעבודה. בתביעות מסוג זה אין לפסוק על דרך של אומדנא. בנסיבות אלו לא ניתן לתב וע השבת שכר המתבססת על ממוצע הפסקות ו ימי עבודה ותחשיב שנערך לערך.

רביעית, לא צורפו לתצהיר התובעת הוכחות התומכות בטענה כי הנתבעת נטלה הפסקות של 60-90 דקות. צורפו מסמכים הכוללים פירוט 'יציאה לשירותים', ברם אין במסמכים כאמור כדי לתמוך בטענות התובעת.
במאמר מוסגר יצוין, כי נראה לנו תמוה ש התובעת שילמה לנתבעת שכר מדי חודש בחודשו מבלי שבדקה ולו פעם אחת את אמיתות הנתונים המדווחים.

לנוכח האמור מצאנו לדחות את תביעת התובעת בגין רכיב תביעה זה.

השבת שכר בגין שעות נוספות:
לטענת התובעת יש להורות על השבת השכר שקיבלה הנתבעת בגין עבודה בשעות נוספות. לגרסת התובעת, הנתבעת היא זו שפתחה את המשרד (למעט במקרים בודדים), סגרה את המשרד לאורך כל תקופת ההעסקה (ברובם המכריע של המקרים), רוב שעות היום לא היה איש במשרד למעט הנתבעת והיא נשארה במשרד שעות על גבי שעות כשהיא מחוסרת עבודה, על דעת עצמה, ורק אחרי שהתפטרה הדבר התגלה.
התובעת הוסיפה, כי הישארות הנתבעת במשרד לאחר השעה 17:30 הייתה לרוב וולונטרית, ההחתמות בכרטיס הנוכחות אינן משקפות את שעות ההעסקה, רוב הזמן לא היה על הנתבעת פיקוח, לא היה צורך שהנתבעת תגיע למשרד לפני השעה 09:00 והנתבעת הייתה מתעכבת ביציאה כדי לדחות את שעת החתמת כרטיס הנוכחות.

לאחר שעיינו בטענות התובעת מצאנו לדחות את התביעה בגין רכיב זה. אין מחלוקת, כי הנתבעת עבדה אצל התובעת במשך כ-8.5 חודשים. תמוה כיצד רק בדיעבד ולאחר סיום העבודה התגלה לתובעת, כי הנתבעת לא עבדה בשעות עליהן דיווחה. ויוזכר, מדי חודש הנתבעת קיבלה המחאה בגין שכרה שנחתמה ע"י התובעת (ראו לדוגמא נספח 1 לתצהיר התובעת) ושנערכה בהתבסס על דוחות נוכחות שהועברו לגרסת התובעת לרואה החשבון שלה.
ברי, כי אם אכן הנתבעת כלל לא הייתה עובדת בשעות המדווחות על ידה כאמור בדוחות הנוכחות, העניין היה מתגלה זמן קצר לאחר תחילת ההעסקה ובוודאי שלא בדיעבד, לאחר סיום העבודה ולאחר שהנתבעת עבדה כ-8.5 חודשים.
זאת ועוד, הטענה להיעדר פיקוח אף אינה מתיישבת עם הדיווחים שצרפה התובעת עצמה לתצהירה בדבר יציאה לשירותים של הנתבעת. דיווחים כאמור מעידים על פיקוח רצוף על הנתבעת.
בנסיבות אלו לא מצאנו, כי התובעת הוכיחה את תביעתה בגין רכיב תביעה זה.

נזקים בגין פרויקט התיוק:
לטענת התובעת שירותיה של הנתבעת נשכרו על יסוד מצגיה והתחייבויותיה ובכלל זאת ביצוע העבודה במרץ ובמסירות; ביצוע סדר, ארגון ואחסון של מסמכים המצויים במשרד ושנכללו בפרויקט התיוק; לפעול לטובת האינטרסים של המשרד ולבצע עבודתה בנאמנות ובשקיפות.
לגרסת התובעת, הנתבעת סיימה את עבודתה ביום 5.6.16 על פי הודעה שנמסרה מראש והחלה לעבוד במקום אחר. ההתפטרות הייתה למעשה נטישה חד צדדית של פרויקט התיוק שלביצועו התחייבה. הודעת הנתבעת על התפטרותה היוותה הפרת התחייבות שגרמה לכאוס במשרד, לירידה לטמיון של המשאבים שהושקעו ולהשלמת המשימות באיחור ובעלויות גבוהות.
התובעת הוסיפה, כי בניסיון לצמצם את הנזקים וההוצאות, הוצע לנתבעת להגיע למשרדי התובעת לאחר סיום העבודה והנתבעת הסכימה לכך. ביום 10.7.16 הודיעה הנתבעת חד צדדית על נטישת פרויקט התיוק.
התובעת ציינה, כי לצורך מילוי ההתחייבויות הושקעו משאבים רבים ויקרים המגיעים לסך של 90,000 ₪ לפחות ולצרכי אגרה הסכום הועמד על סך 20,000 ₪.

מעבר לטענות שהועלו בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, לא צורפו כל אסמכתא או ראיה התומכים בטענות ובעיקר בנזקים הנטענים. כאמור לעיל, בפני ביה"ד לא הוצג כל הסכם עבודה או מסמך על פיו התחייבה הנתבעת לעסוק בפרויקט תיוק כזה או אחר ולסיימו; לא הוצג בפני ביה"ד הסכם העסקה לתקופה קצובה לפיו הנתבעת לא הייתה רשאית לסיים את העסקתה בטרם סיום תקופת ההעסקה או סיום פרויקט כלשהו; ובעיקר לא הוצגו מסמכים כלשהם ובכלל זאת מסמכי הנהלת חשבונות, רישומי שעות ופירוט המשאבים שהושקעו ואשר בגינם נגרם נזק כה רב בסך של 90,000 ₪ לפחות.

יחד עם זאת, אנו סבורים בהתאם למסמכים שצורפו לתצהיר התובעת, כי הנתבעת לא מסרה הודעה מוקדמת כנדרש בחוק. מעיון בנספח 13 (פסק הדין בתיק ד"מ 14668-08-16 לירון חרזי – אמיר אריק משרד עו"ד ) עולה, כי הנתבעת נתנה הודעה מוקדמת בת 3 ימים בלבד. לנוכח תקופת העסקתה של הנתבעת, היא הייתה אמורה ליתן הודעה מוקדמת בת 8 ימים ועל כן מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 775 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין (186 שעות * 25 ₪ * 5/30).

השבת שכר בגין עבודה בימים 10.6.16, 17.6.16 ו-8.7.16:
לטענת התובעת, בתאריכים הנ"ל הגיעה הנתבעת למשרדי התובעת, לכאורה בניסיון להקטין את נזקי פרויקט התיוק שלביצועו התחייבה. הנתבעת הגישה דו"ח עבור 18.65 שעות המזכים אותה בשכר בסך 466.25 ₪. לגרסת התובעת, הנתבעת אמנם הגיעה למשרדי התובעת 3 פעמים לאחר 5.6.16 למשך 18.65 שעות אולם היא הגיעה כשאף אחד במשרד לא נכח; הנתבעת ניצלה את היעדר הפיקוח וביטלה את זמנה, לא קידמה את פרויקט התיוק, הקדישה את שעות "העבודה" לקידום ענייניה הפרטיים בעיקר ופעלה באיטיות משוועת. בפועל הנתבעת נתנה תפוקה המשתווה ל-5 שעות עבודה לכל היותר. בנסיבות אלו ומכוח דיני החיובים יש להורות לנתבעת להשיב לתובעת סך 341 ₪ עבור 13.65 שעות בהן לא עבדה.

אין מחלוקת, כי הנתבעת הגיעה למשרד התובעת לאחר ה-5.6.16 למשך 18.65 שעות (סעיף 40 לסיכומי התובעת). הטענות לפיהן הנתבעת ביטלה את זמנה ו/או לא קידמה את פרויקט התיוק ו/או הקדישה את זמנה לעיסוקים פרטיים ו/או פעלה באיטיות משוועת, אין בהן כדי לגרוע מזכאותה של התובעת לקבל שכר עבור השעות בהן הגיעה למשרדי התובעת. מעסיק שאינו מרוצה מעבודת העובד אינו חייב להעסיקו, ברם אינו יכול שלא לשלם את שכרו עבור אותן שעות בהן העובד עמד לרשות העבודה. בנסיבות אלו התביעה כאמור נדחית.

נזקים בגין העלמת מסמכים ע"י הנתבעת:
לטענת התובעת, הנתבעת החתימה כרטיסי נוכחות ובדיעבד הסתבר כי הנתבעת הוציאה את כרטיסי הנוכחות המקוריים מהמשרד ללא אישור ולקחה אותם לביתה. לאחר שהתבררו דיווחי השעות המופרזים של הנתבעת ולאחר שהתברר כי כרטיסי הנוכחות המקוריים ברשותה, היא התבקשה להחזירם והיא החזירה רק חלק מהם.
לגרסת התובעת, הנתבעת מנעה בדיקה של דיווחי הנוכחות ושעל בסיסם שולם לה שכר בלא בדיקה. העלמת המסמכים ע"י הנתבעת הסבה טרחה רבה ומיותרת, במיוחד מול רשויות המדינה (משרד הכלכלה). לצרכי התביעה ומשיקולי אגרה הועמד הסכום הנתבע על סך 15,000 ₪.

לא ברורה דרישת התובעת לפיצוי כאמור ואף לא צורפה לתצהיר התובעת כל ראיה או אסמכתא התומכת בטענותיה בדבר נזקים בסך 15,000 ₪. התובעת אף לא פרטה אילו דוחות נוכחות לא הוחזרו ומה הייתה המשמעות לכך מבחינת הטרחה הרבה הנטענת מול רשויות המדינה (משרד הכלכלה). בנסיבות אלו מצאנו, כי התביעה בגין רכיב זה לא הוכחה.

פיצוי בגין הפרת התחייבויות כלליות, העלאת טענות סרק בפני משרד הכלכלה, ניצול משאבי המשרד לצרכים אישיים ופרטיים ושיפוי גלובלי בגין איבוד לקוחות ופגיעה בקשרים:
לטענת התובעת בדיעבד הסתבר לה שהנתבעת ניצלה את שעות העבודה לטיפול בענייניה האישיים, פעלה באיטיות משוועת, ניצלה את שעות העבודה לחיפוש אינטנסיבי אחר עבודה אחרת, הסבה טרחה רבה ועגמת נפש עקב העלאת טענות סרק מול רשויות המדינה (משרד הכלכלה), נטשה את עמדת הקבלה באופן קבוע, נטשה את מרכזיית הטלפון באופן קבוע וגלשה שעות ארוכות באינטרנט.

נציין, כי לא מצאנו לקבל את תביעת התובעת כאמור. מלבד טענות התובעת כאמור שלא גובו באסמכתאות (למעט הודעת ווטסאפ אחת מיום 9.5.16 שצורפה לתצהיר התובעת), לא צורפו כל אסמכתאות או ראיות כתובות אחרות התומכות בטענות התובעת כאמור.
כך, לא ברור מדוע התובעת לא פוטרה מעבודתה אם היא ניצלה את שעות עבודתה לטיפול בענייניה האישיים ולחיפוש אינטנסיבי אחר עבודה אחרת, נטשה את עמדת הקבלה ולא ענתה לטלפונים ובוודאי כשבמקביל היא עובדת לטענת התובעת באיטיות רבה. ב-8.5 חודשי עבודה ניתן לראות על נקלה אם עובד מבצע את משימותיו, או שמא הוא עסוק בדברים אחרים או שאינו נמצא בעמדת הקבלה או שאינו עונה לטלפונים ואינו מתאמץ בזמן העבודה.
לראיות התובעת לא צורפה ולו תלונה אחת של מי מלקוחות התובעת או ראיה כלשהי לפיה ניתן להיווכח שמי מלקוחות התובעת הפסיק את התקשרותו עמה עקב התנהלות הנתבעת.

זאת ועוד, הטענה בדבר העלאת טענות סרק מול רשויות המדינה (משרד הכלכלה) לא נתמכה בראיה חיצונית כלשהי לרבות מסמכים מטעם משרד הכלכלה. סביר כי לו הייתה התובעת מעלה טענות סרק הדבר היה מוצא את ביטויו בהודעת משרד הכלכלה כי מדובר בתלונת שווא או בתלונה שלא נמצא מאחוריה דבר וברי כי מסמך כאמור היה אמור להיות ברשות התובעת.
מעבר לאמור אף לא הוגשה כל ראיה שתתמוך בנזקים נטענים בשיעור של 25,000 ₪ כנטען בתביעה.
בנסיבות אלו מצאנו לדחות את התביעה בגין רכיב זה.

השבת הפקדות שבוצעו עבור הנתבעת לקרן הפנסיה:
לטענת התובעת מאחר ולנתבעת לא הייתה קרן פנסיה פעילה, חובת ההפקדות הייתה רק מחודש 3/16. על יסוד מצגי הנתבעת והתחייבויותיה התובעת הפקידה לזכות הנתבעת סך 2,218 ₪ בגין תגמולי מעסיק ופיצויי פיטורים מחודש 12/15 ועד למחצית חודש 3/16. בנוסף על הנתבעת להשיב לתובעת סך 788 ₪ בגין 236.5 שעות עבור הפרשי שכר לחודשים 12/15 ו-1/16 ושעות הפסקה.

אין מחלוקת, כי התובעת ביצעה עבור הנתבעת הפרשות לקרן פנסיה החל מחודש 12/15. טענת התובעת בדבר מצגי הנתבעת בעניין קרן הפנסיה בגינם בוצעו הפרשות מחודש 12/15 ולא ממחצית חודש 3/16, לא נסתרה. יצוין, כי הפרת התחייבות אינה מאיינת את זכותו של העובד לביצוע הפרשות לפנסיה. בנסיבות אלו מצאנו להורות על השבת סך 2,183 ₪ בגין הפרשות מעסיק לתגמולים ולפיצויי פיטורים לחודשים 12/15 עד מחצית 3/16. הסכום האמור הוכח באמצעות דו"ח היזון חוזר שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה.

לגבי תביעת ההשבה עבור ביצוע הפרשות בגין הפרשי השכר לחודשים 12/15 ו-1/16 ושעות ההפסקה, הרי משנדחו תביעות התובעת כאמור לעיל, ממילא אין מקום להורות על השבה.

סוף דבר:
הנתבעת תשלם לתובעת סך 775 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת וסך 2,183 ₪ בגין השבת הפרשות לפנסיה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 6.6.16 ועד לתשלום המלא בפועל.

משמרבית התביעה נדחתה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"א, (17 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר משה בן דוד, נציג ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אמיר אריק
נתבע: לירון חרזי
שופט :
עורכי דין: