ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנחס דסתה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר

המערער
פנחס דסתה
ע"י ב"כ: עו"ד שי נתן

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9.11.20 (להלן: הוועדה) בתביעת נכות מעבודה.
רקע
המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 10.3.17 אשר הוכרה כתאונת עבודה . הפגימות אשר הוכרו הינן חבלה בצוואר ובגב.
ביום 4.3.2020 הופיע המערער בפני ועדה לעררים אשר קבעה כי נכותו היציבה של המערער הינה בשיעור 5%.
על החלטה זו הגיש המערער ערעור בתיק ב"ל 11068-05-20, במסגרתו ניתן פסק דין אשר החזיר את עניינו לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:
תעיין במכתבו של ד"ר אילן כהן ובעיקר בבדיקה הקלינית שנערכה על ידו בכל הקשור ליישור, רוטציות והטיה לצדדים.
ככל שהוועדה אינה מסכימה עם בדיקתו אשר לפיה, המערער סובל מהגבלה קלה בכיפוף לפנים והגבלה קלה בשאר תנועות עמוד שדרה מותני, הרי שיהיה עליה לנמק את החלטתה לאחר שתערוך למערער בדיקה קלינית בעניין זה.
תעיין באבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין מיום 18/12/19, לרבות הקביעה אשר לפיה: "האבחנה שעולה מהממצאים היא של התסמונת שלאחר חבלת ראש סדורה, MTBI המלווה בהפרעה אפקטיבית, דיכאונית בעוצמה חמורה ביותר..". לאחר מכן, הוועדה תשקול את קביעותיה בכל הקשור לנכות הנפשית והנוירולוגית וזאת בשים לב לתיעוד הרפואי המצוי בתיקו של המערער וכן בשים לב לתלונותיו בתחום הנפשי והנוירולוגי.
הוועדה מתבקשת לעיין במסמכים הרפואיים המלמדים על הקאות חוזרות ונשנות אצל המערער, כאבי הראש ואובדן הזיכרון.
תנמק את קביעתה בכל הקשור לטענות המערער בדבר הטנטון.
(להלן: פסק הדין המחזיר)
ביום 9.11.20 הופיע המערער בפני הוועדה, אשר בדקה אותו וקבעה כי היא מקבלת את הערר מבחינה פסיכיאטרית וקובעת 10% לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) אולם דוחה את הערר מבחינה אורתופדית, נוירולוגית ולעניין הטינטון.
על החלטה זו נסוב הערעור שלפני. ביום 27.5.21 התקיים דיון במסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם, והתיק עבר למתן פסק דין.
טענות הצדדים בתמצית
המערער טוען כי הוועדה שגתה עת לא קבעה נכות בגין פגיעה בגב ללא הנמקה, תוך עריכת בדיקה שטחית וכן מבלי להתייחס באופן ענייני למכתב של ד"ר כהן. עוד טוען המערער כי ישנו קשר סיבתי מובהק בין הפגיעה בגבו וההקרנה לכתפיו, כאשר הוועדה לא התייחסה לממצאים ולמסמכים הרפואיים אשר תומכים בקביעת הנכות, לרבות מסמכים מקופת חולים. בהקשר זה מוסיף המערער וטוען כי היה על הוועדה לבדוק קלינית גם את הצוואר נוכח תלונותיו על נימול.
כמו כן, טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה כלל לפגיעת הראש, וזאת למרות שחמישה רופאים שונים קבעו כי אכן קיימת פגיעת ראש וכי המערער סובל מבעיות נוירולוגיות בעטיה של התאונה. עוד טוען המערער בהקשר זה כי האבחון הפסיכודיאגנוסטי מטעם המשיב קבע כי מצבו תואם לזעזוע מוח לאחר תאונת הדרכים, והוועדה לא נתנה דעתה לעניין זה.
במישור הנפשי, טוען המערער כי היה על הוועדה לקבוע נכות צמיתה גבוהה יותר, שכן הוא סובל מהפרעה פוסט טראומטית ודכאונית כרונית, אשר אינה קשורה למצבו הנוירולוגי. לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה במנומק למכלול התיעוד הרפואי הנוגע לפגיעה הנפשית.
מנגד, המשיב טוען, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ויש לדחות את כל טענותיו של המערער בנוגע לנושאים אשר לא הופיעו בהוראות אלו, כגון חובת הוועדה לבחון את הצוואר או לעיין במסמכים שלא הופנתה אליהם, במיוחד כאשר מדובר במסמכים המאוחרים למועד התכנסותה.
עוד טוען המשיב כי הוועדה נימקה באופן ברור וממצה את קביעותיה. הוועדה ערכה בדיקה קלינית נפשית משלימה וציינה את ממצאיה, עיינה בדו"ח של ד"ר גאגין וקבעה מהי הנכות התואמת את מצבו של המערער. במישור האורתופדי, הוועדה ערכה בדיקה ממצה ומפורטת והסבירה כי אין הגבלה בתנועות הגב ולכן אין מקום לקביעת נכות בהקשר זה. בכל הנוגע למישור הנוירולוגי, הוועדה לא שוכנעה על בסיס המסמכים כי למערער ארעה חבלת ראש וזאת נוכח תיעוד חדר המיון, ומדובר בשלילת קשר סיבתי המצויה בסמכותה הרפואית ומקצועית של הוועדה.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, בית הדין דן בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 213, 1999).

אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-X318 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו(1) 60). כאשר עניינו של מבוטח חוזר אל הוועדה לעררים לאחר שנדון ערעור בפני בית הדין, על הוועדה לפעול בהתאם להוראות שנקבעו בפסק הדין, ובית הדין יבחן האם מילאה הוועדה אחר הוראות אלו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

בפרוטוקול הוועדה נמצא פירוט של כל המסמכים אשר עמדו בפניה, וכן נרשמו פרטי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה:
"הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 27.7.20 ופועלת על פיו:
מבחינה פסיכיאטרית:
בבדיקה חוזרת התובע מתמצא בזמן, מקום וסיטואציה ויוצר קשר עין. דיבור ספונטני תקין. האפקט תואם לסיטואציה, חשיבה מאורגנת. בתוכן- לא נצפו סימני הפרעה פקטיבית מג'ורית ומחשבות שווא. אין עדות להפרעות בתפיסה. התובע מוסר כי בעת התאונה לא ניפגע בראש ונתמך גם ממלר"ד מיום 10.3.17 (שולל חבלת ראש) לכן אין לקשור את התלונות בזיכרון לפגיעה מוחית כלשהי.
בבדיקה היום:
שיפוט ושיקול תקינים קיימת תובנה למצבו. התובע הציג היום מכתב מקופת חולים ד"ר שחק יריב מיום 14.7.20 – עם אבחנה מ.א קוטוזיה מוחית דבר שלא נתמך על ידי נתונים אנמנסטיים.
בבדיקה זו מד"ר שחק אין תיאור קליני של הפרעה אפקטיבית מג'ורית.
לפי פסק הדין הוועדה עיינה בשנית בדו"ח פסיכודיאגנוסטי שבוצע על ידי ד"ר גאגין מיום 18.12.19. הרופא מציין כי מגלה סימני דיכאון בעוצמה חמורה ביותר.
הוועדה מציינת כי התובע בבדיקות קליניות חוזרות בדרג 1 ושני ומעקב בקופת חולים כלל בדיקה עדכנית מיום 14.7.20 לא נתגלו סימני דיכאון מג'ורי כלל.
מבחינה נוירולוגית:
בהקשר לתלונות הנוירולוגיות, מצוין בפרוש מלר"ד מיום 10.3.17 – נכתב כי שולל חבלת ראש ושולל אובדן הכרה. יש לציין כי שבוע לאחר מכן הגיע שוב למיון ובפעם הזו התחיל להתלונן על כאבי ראש והקאות. עבר בירור CT מוח ו- MRI מוח שהיו תקינים.
בבדיקה אורתופדית:
מתהלך ללא צליעה, עמידה על קצות האצבעות ועקבים תקינה, יישור הגב תחתון 30 מעלות והטייה לצדדים 30 מעלות לכל צד. אין הגבלות בתנועות גב תחתון, בישיבתו בספת הבדיקה כשרגליו ישרות וגבו מוטה לפנים, הייתה ללא כל קושי עם כפיפה מלאה. על אף שבעת עמידה מחוץ לספת הבדיקה קיימת האדרה של התסמינים אותם מציג."

לבסוף, סיכמה הוועדה את מסקנותיה:
"מבחינה פסיכיאטרית:
הוועדה מקבלת את הערר באופן חלקי וקובעת 10 אחוז לפי סעיף 34(ב)2.
מבחינה נוירולוגית:
אין קשר סיבתי בין תלונותיו הנוירולוגיות (כאבי ראש וזיכרון) לתאונה הנידונה מאחר ולא הייתה חבלת ראש.
מבחינה אורתופדית:
הוועדה עיינה פעם נוספת במכתבו של ד"ר כהן מיום 4.4.19 וגם הפעם שבה הוועדה ומציינת כי בבדיקתה הקודמת מיום 4.3.20 פירטה הוועדה טווחי תנועה המעידים על העדר כל הגבלה בתנועות הגב והצוואר וגם בבדיקתה היום לא נמצאו כל מגבלות תנועה, על כל זאת יש להוסיף כי ממצאי CT של הגב התחתון והצוואר סוכמו זה מכבר (19.4.17) ללא כל ממצא פתולוגי.
מכאן ברור כי לתובע לא נותרה כל נכות בצוואר וגב תחתון ותלונותיו סובייקטיביות ואין נתמכות בממצאים אובייקטיביים של הבדיקה הקלינית.
לעניין הטינטון נדחה על ידי פקיד תביעות מלכתחילה והוועדה מנועה מהתייחסות כלשהי לעניין זה."
מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר:
מבחינה נפשית, הוועדה ערכה בדיקה קלינית מקיפה וקבעה כי המערער "מתמצא בזמן, מקום וסיטואציה ויוצר קשר עין. דיבור ספונטני תקין. האפקט תואם לסיטואציה, חשיבה מאורגנת. בתוכן- לא נצפו סימני הפרעה פקטיבית מג'ורית ומחשבות שווא. אין עדות להפרעות בתפיסה". עוד קובעת הוועדה כי "שיפוט ושיקול תקינים קיימת תובנה למצבו". הוועדה גם מציינת כי עיינה בדו"ח של ד"ר גאגין מיום 18.12.19 אשר מצא סימני דיכאון בעוצמה חמורה ביותר, כאשר ממצאים אלו אינם עולים בקנה אחד עם ממצאיה של הוועדה עצמה, והוועדה גם מציינת כי ממצאיו של ד"ר גאגין אינם מתיישבים עם הבדיקה העדכנית שנערכה בקופת חולים ביום 14.7.20 שם "לא נתגלו סמני דיכאון מג'ורי כלל". ממצאיה של הוועדה מפורטים היטב ועונים על הוראות פסק הדין המחזיר, כאשר יצוין כי הוועדה קיבלה את הערר בהקשר זה וקבעה נכות נפשית בשיעור 10%. מדובר בקביעה רפואית המצויה בסמכותה המקצועית של הוועדה.
במישור האורתופדי, על פי פסק הדין המחזיר היה על הוועדה לעיין במכתבו של ד"ר כהן ובמידה והיא אינה מסכימה עם ממצאיו בנוגע לתנועות הגב, עליה לערוך בדיקה קלינית ולנמק את קביעותיה בנוגע לנכות. מעיון בפרוטוקול, עולה כי הוועדה ביצעה הוראות אלו: הוועדה בדקה את תנועות הגב מבחינת יישור והטייה לצדדים וכן מבחינת כיפוף בזמן ישיבה – ולא מצאה הגבלה כלשהי בתנועות הגב. מדובר בממצאים רפואיים אשר בית הדין אינו מתערב בהם. לאחר מכן, נימקה הוועדה בבירור כי אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר כהן מאחר וממצאיו שונים מממצאיה.
אין לקבל את טענתו של המערער לפגם בהחלטת הוועדה בכך שלא התייחסה למסמכים נוספים של קופת חולים, שכן על פי פסק הדין המחזיר היה עליה לעיין רק במכתבו של ד"ר כהן. אין גם לקבל את טענתו של המערער כי היה על הוועדה לערוך בדיקה קלינית בצוואר ולשקול מחדש את נכותו בצוואר. טענותיו של המערער בנוגע לצוואר נדונו בפסק הדין המחזיר ונדחו, תוך שבית הדין קובע כי לא נפלה טעות בכל הקשור לקביעת הוועדה בעניין הצוואר, ולכן ההוראות אשר ניתנו לוועדה לא כללו התייחסות כלשהי לצוואר. משכך, לא היה על הוועדה לשקול מחדש את נכותו בנוגע לאיבר זה.
מבחינה נוירולוגית, הוועדה קבעה כי אינה מקבלת את תלונותיו של המערער בנוגע להקאות ואובדן זיכרון שכן לעמדתה לא מתקיים קשר סיבתי בין התלונות לבין התאונה. שלילת הקשר הסיבתי מוסברת על ידי הוועדה בבירור, פעמיים במסגרת החלטתה, כאשר היא מסתמכת על התיעוד הרפואי בתיקו של המערער ממנו עולה כי הוא עצמו שלל במיון כי נחבל בראשו וכן שלל במיון אובדן הכרה. על כן, קבעה הוועדה כי על יסוד התיעוד הרפואי, לא התרחשה חבלת ראש, ולכן לא ניתן לייחס את ההקאות ואובדן הזיכרון לתאונה. יצוין בהקשר זה, כי פקיד התביעות הכיר בחבלת צוואר וגב בלבד בהקשר לתאונה, כאשר באותו שלב המערער בחר שלא לפנות לבית הדין ולתבוע הכרה גם בחבלת ראש. הוועדה אכן מוסמכת בשלב זה לבחון גם את טענות המערער בנוגע לליקויים נוספים הנובעים מהתאונה, ובסמכותה גם לקבוע כי הליקויים אינם קשורים לתאונה, כפי שעשתה במקרה דנן. החלטתה בעניין זה ברורה ומנומקת. עוד יצויין כי קביעתו של ד"ר גאגין כי "האבחנה שעולה מהממצאים היא של התסמונת שלאחר חבלת ראש סדורה" אינה מחייבת את הוועדה, כאשר הלכה למעשה התסימינים המצויינים באבחנתו של ד"ר גאגין הם במישור הנפשי "הפרעה אפקטיבית, דיכאונית בעוצמה חמורה ביותר" אשר מצאו ביטוי בקביעת הנכות הנפשית.
סיכום
בסיס כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
הואיל ומדובר בתיק מסוג ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' תמוז תשפ"א, (17 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: פנחס דסתה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: