ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד משה פרץ נגד שלמה וקנין :


לפני כבוד ה שופטת סיגל רסלר-זכאי

מבקש
(נתבע)

עו"ד משה פרץ
ע"י ב"כ עו"ד חיים פרץ

נגד

משיב
(תובע)

שלמה וקנין
ע"י ב"כ עו"ד ערן טרייסטר

החלטה

לפני בקשה הנתבע לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו היה והתביעה תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ( להלן: "התקנות החדשות"). החלטתי לקבל את הבקשה. עוד התבקש בימ"ש לקבוע כי הפקדת הערובה תהווה תנאי להמשך ניהולו של ההליך.

המדובר בתביעה כספית על סך 2,600,000 ₪ בגין הפרת הסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 28.4.2008 לרכישת זכויות בדירה ברחוב שד' חן 14 בתל אביב, הידועה כגוש 7111 חלקה 93 תת חלקה 1 (להלן: "הדירה") . בהסכם תנאי מתלה הקובע: "הסכם זה כפוף לאישור בית המשפט, לפיו יינתן פס"ד הצהרתי המצהיר כי הדירה הינה בבעלותו הבלעדית של המוכר וכי אין לאף צד ג' כל זכות בדירה" (להלן: "ההסכם" ו"התנאי המתלה" ). בגין הזכויות בדירה שילם התובע סך של 265,000 ₪ בלבד.
השתלשלות האירועים: ביום 27.8.2004 מכר הנתבע את הדירה לעו"ד שרונה שנסי. הערת אזהרה נרשמה על שמה בגין המכר. ביום 16.10.2007 מכרה עו"ד שנסי את זכויותיה בדירה לה"ה ברששת ונהרי (להלן: " ברששת ונהרי"). על זכויותיהם נרשמו הערות אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. בהתאם לנטען, הדירה נמכרה לתובע כתפוסה בעת שהתגוררה בה דיירת מוגנת . באותו הזמן התנהל הליך משפטי (ת"א 1639-09) בין הנתבע וברששת ונהרי בסוגיית הבעלות בדירה. ביום 31.8.2015 ניתן פסק דין שקבע כי הדירה בבעלות הנתבע ודין הערות האזהרה להתבטל (להלן: "פסה"ד"). על פסה"ד הגישו ברששת ונהרי ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 6790/15). ביום 5.6.2016 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה במסגרתו הוסדרו זכויותיהם של ברששת ונהרי בדירה וכן ניתן צו פינוי לדירה (להלן: " הפסיקתא"). נטען כי, עם קבלת פסה"ד השתכלל התנאי המתלה בהסכם המכר שכן הסכם הפשרה והפסיקתא המורה על פינוי הדירה נישלו התובע מזכויותיו בדירה.

כתב התביעה, נשוא הבקשה שלפני, הוגש ביום 18.4.2021. ב יום 18.5.2021 הוגשה בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת היעדר עילה, חוסר תום לב, שימוש לרעה בהליכי משפט, משעה בית דין, השתק שיפוטי, השתק פלוגתא, אי הגשת בקשה לפיצול סעדים ומחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית. נטען כי מכלול המחלוקות בין הצדדים ומלוא טענות התובע הוכרעו בערכאות קודמות ונדחו. (ת"א 1639-06; ע"א 6791-15; ת"א 36992-07-16; ת"א 25999-10-16). בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף טען התובע כי שאלת תוקף ההסכם והתקיימות התנאי המתלה לא הוכרעה. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף התבקשה אורכה להגשת כתב הגנה – יצויין כי כתב הגנה לא הוגש עד היום.

בבקשה שלפניי עותר הנתבע לחייב את התובע להפקיד ערובה בנקאית להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך ככל שהתובענה נגדו תדחה. נטען כי התובע "נוהג להטריד את המבקש [הנתבע] ואת בתי המשפט על ערכאותיו, משך כשש שנים תמימות, ערכאה אחר ערכאה, ונוקט בהליכים ללא כל הצדקה עניינית ו/או משפטית כשלמעשה העובדות המבססות לכאורה את כתב התביעה נדחו על ידי ערכאות שונות, אחת לאחת". עוד, נטען כי התובע אינו נוהג לקיים החלטות שיפוטיות ולא שילם את הוצאות המשפט אשר הוטלו עליו במסגרת ההליך האחרון בין הצדדים (ת"א 36992-07-16). לגובה הערובה בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000, יש להעמידה על סך שלא יפחת מ- 150,000 ₪.

בתשובת התובע נטען כי אין להתנות זכותו של תובע להביא עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות (בר"ע 3601/04 לין ו'נצ'ון נ' מדינת ישראל (18.10.2007)). נטען כי בין יתר השיקולים על בית המשפט להביא בחשבון את סיכויי קבלת התביעה והשאלה האם מדובר בתביעת סרק. (רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יונגרמן ואח' (16.1.2013)). נטען כי הלכה היא שאי תשלום הוצאות משפט במסגרת הליך אחר, אינו שיקול המכריע את הכף בבקשה לחיוב בערובה, שהרי יש להוכיח קיומן של נסיבות המיוחדות (רע"א 63853/12 יובל אברהם נ' טל יונגרמן ואח' (16.1.2013)). לטענת התובע שילם הוצאות המשפט לכל יתר הנתבעים בת"א 36992-07-16 למעט לנתבע, המחזיק בידיו סכומים אותם שילם לו עבור רכישת הדירה. אשר לסיכויי הליך נטען כי אין כל הכרעה משפטית או קביעה עובדתית בטענתו לכך שהנתבע , בניגוד לדין סיכל את התנאי המתלה בהסכם ולפיכך חייב את מלוא סכום התביעה.
דיון והכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה, בתשובה ובתגובה מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

לחיובו של יחיד בהפקדת ערובה, תקנה 157 (א) לתקנות החדשות קובעת: "(א) בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. (ב) לא ניתנה ערובה בתוך המועד שהורה, יימחק כתב התביעה". קרי, התקנה לא קובעת קריטריונים או שיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון כאשר הוא עורך את האיזון הנדרש.

בהתאם להלכה הפסוקה, טרם התקנת התקנות החדשות, שכוחה יפה גם כעת, על בית המשפט לפעול במתינות תוך הפעלת שיקול דעת זהיר, איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין זכות הנתבע למנוע הגשת תביעות סרק כנגדו וכן להבטיח הוצאותיו. בין מכלול השיקולים שעל בית משפט לשקול, סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים ותום ליבם וכן הפגיעה בזכות הקניין של התובע. (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (12.2.09)). זאת ועוד, בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי מתוך שאיפה שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות המהווה זכות חוקתית (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, (05.02.1990); רע"א 3746/20 קריל נ' ריטיקר (12.11.20)).

ברע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין (13.11.2014) קבע כבוד השופט הנדל ארבעה פרמטרים המסייעים בידי בית המשפט להכריע בסוגיה - האם המקרה מצדיק חיוב בהפקדת ערובה, אם לאו:
"הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע". (שם, עמ' 7-8).

תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה – טענה זו לא נטענה ואינה רלוונטית בענייננו.
סיכויי התביעה - במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלבנטית. אף, בעניין זה, מוטל הנטל על כתפי המשיב ועליו להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובו בהפקדת ערובה. הלכה היא, כי בשלב זה אין להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. עוד, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. מעיון בכתב התביעה, הבקשה לסילוק התובענה על הסף והתשובה לה וכן בחינת ההליכים שהתנהלו בערכאות השונות, בזהירות המתבקשת ומבלי לקבוע מסמרות, נדמ ה כי סיכויי ההליך אינם גבוהים. דומה כי טענותיו של התובע נידונו בהרחבה בערכאות השונות, במסגרתן נתנו החלטות וקביעות משפטיות ועובדתיות לשאלת הבעלות בדירה והסכם הפשרה בין הנתבע, ברששת ונהרי . טענתו של התובע כי החלתו של התנאי המתלה בהסכם לא נדונה, אך דומה כי הוכרעה במסגרת ההחלטות השונות אשר קבעו כי הזכויות בדירה מוקנות לברששת ונהרי. זאת ועוד, בהתייחס לסכום התביעה ובעת שאין מחלוקת כי התובע שילם לנתבע רק את הסך של 265,000 ₪, הדרישה לפיצוי בשווי הדירה מבלי ששולמה תמורה דומה כי הינה קלושה.
מצב כלכלי ירוד - המדובר בשיקול המחייב לנקוט זהירות יתירה.
"מצב כלכלי ירוד של התובע – שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד".
(ר' עניין קרמין עמ' 8).

בענייננו, הנתבע אינו טוען למצבו הכלכלי של התובע, פרט לכך שלא קיים החלטות בית משפט ולא שילם ההוצאות אשר הושתו עליו עד כה. גם התובע לא התייחס בתשובתו למצבו הכלכלי והודה כי לא שילם ההוצאות לנתבע לא בשל חסרון כיס אלא בהמשך למחלוקת הנטועה ביניהם בגין התשלום ששילם לו לקניית הזכויות בדירה.
מכל המקובץ לעיל, לאחר ששקלתי כל אלו, מצאתי כי משקלם המצטבר של השיקולים שפורטו לעיל, בהיות סיכוייה של התביעה נמוכים מאד, מטים את כפות המאזניים לקבלת הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה. היינו, העובדה כי סיכויי הליך אינם מובהקים בלשון המעטה ובעת שמצבו הכלכלי של התובע לא הוכח.
לקביעת שיעור הערובה- הערובה הנדרשת צריך שתהא מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. את שיעורה יש לגזור משיעור ההוצאות הצפויות להיפסק במידה ותדחה התובענה, שכן זוהי מטרת הערובה. בדרך זו ניתן לאזן בין זכות המבקש לתשלום הוצאותיו במידה והתובענה תדחה לבין זכות המשיב כי תהא לו גישה לערכאות משפטיות. בבקשה לא פירט הנתבע (שהינו עו"ד במקצועו) מהן עלויות הצפויות לניהול ההליך, אולם הפנה לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 ולכך כי שיעור שכר הטרחה בתביעה מעין זו לא יפחת מסך של 150,000 ₪. התובע לא התייחס בתשובתו לשיעור הערובה, ככל שתקבע או לשאלת ההוצאות הנטענות.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, סכום התביעה, סיכויי ההליך, שיעור שכר הטרחה וההוצאות שעשויות להפסק במסגרת ההליך , תוך איזון עם הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובע ראיתי לנכון לחייבו בהפקדת ערובה על סך של 50,000 ₪. סכום זה או ערבות בנקאית מתאימה יופקדו, בתוך 30 יום מהיום ויהוו תנאי להמשך ניהול ההליכים בתובענה. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

מזכירות תקבע תז"פ ליום 20.7.21 לקבלת אישור על הפקדת הערובה. לא תופקד הערובה עד למועד שנקבע, תמחק התביעה.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"א, 17 יוני 2021, בסמכותי כרשמת, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד משה פרץ
נתבע: שלמה וקנין
שופט :
עורכי דין: