ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גריגורי דובסק נגד ודים אדלמן :

לפני: כבוד ה שופט אינאס סלאמה

המבקש:

גריגורי דובסק

נגד

המשיב:
ודים אדלמן

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, כבוד השופטת י' אונגר ביטון, בת"ק 10855-07-20, מיום 1.5.2021. במסגרת החלטה זו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטה שניתנה בהיעדר התייצבותו לדיון מיום 22.3.2021, והמורה על דחיית תביעתו.

2. מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה, כי המבקש פתח בהליך של תביעה קטנה כנגד המשיב, שכותרתה היא זו: "כתב התביעה לפיצויים בגין נזק מוסרי ועל טרדות חסר-בסיס". עיון בכתב התביעה על צרופותיו מעלה כי המשיב, עורך דין במקצועו, ייצג בעבר את המבקש. בבסיס כתב התביעה, הטענה כי המשיב פתח בהליך הוצאה לפועל כנגד המבקש, שלא לצורך, בגין סכום של 1,500 ₪ שנפסק לטובת המשיב בהליך משפטי קודם שהתנהל בין השניים, ואשר שולם על ידי המבקש. זאת, כך נטען, מתוך כעס ורצון לנקום במבקש; תוך כוונה לגרום למבקש לנזק ולזכות בהכנסה נוספת, בלתי חוקית.

בתביעתו עתר המבקש לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מפתיחת הליך ההוצאה לפועל כנגדו, תוך שהוא מפרט את הטרחה המתבטאת בכך שפקד מספר פעמים את סניף הבנק, את לשכת ההוצאה לפועל, את סניף הדואר ואת הלשכה לסיוע משפטי. הכל בהינתן גילו המתקדם של המבקש (72 שנים), בריאותו הלקויה, קשייו של המבקש בשפה העברית, וכשברקע נגיף הקורונה המסכן את המבקש. סך הכל עתר המבקש לפיצוי בסך של 3,120 ₪ - 3,000 ₪ כפיצוי, ו-120 ₪ בגין הוצאות תצהיר שנדרש המבקש להוציא לצורך ההליך בלשכת ההוצאה לפועל.

3. בכתב הגנתו, עתר המשיב לדחיית התובענה. המשיב טען כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכים משפטיים, ועמד על ההליכים הרבים שהתנהלו ביניהם, במספר ערכאות. לטענת המשיב, המבקש הגיש כנגדו תביעות ותלונות סרק ללשכת עורכי הדין. לענייננו, ביום 13.1.2019, נדחתה תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב, תוך שהמבקש חויב לשאת בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪. המבקש השיג על פסק דין זה, ובסופו של דבר הורה בית המשפט המחוזי ביום 15.4.2019 על מחיקת ההליך, תוך שהמבקש חויב בהוצאות המשיב בסך של 1,200 ₪.

לטענת המשיב, מאז פסק הדין מיום 13.1.2019, לא הודיע לו המבקש כי בכוונתו לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו. המבקש גם ביכר לערער על פסק הדין, כך שהמשיב היה משוכנע שאין בדעת המבקש לשלם את ההוצאות עד לאחר שיתברר הערעור. ביום 25.6.2019 נשלח מכתב התראה למבקש, לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו בשני ההליכים הנ"ל. ביום 27.6.2019, סרב המבקש לקבל את המכתב לידיו, והמכתב הונח על ידי השליח בפתח ביתו. ביום 19.3.2020 קיבל המבקש את המכתב מידיי השליח, ואישר הדבר בחתימת ידו. משהתעלם המבקש מפניות המשיב, פתח המשיב כנגד המבקש בהליך הוצאה לפועל, ביום 21.5.2020. המבקש לא הגיש התנגדות, ולא טרח ליידע את לשכת ההוצאה לפועל, כי שילם את החוב שנפסק לחובתו בפסק הדין מיום 13.1.2019. רק ביום 15.6.2020 הודיע המבקש למשיב כי הוא שילם את סכום ההוצאות שנפסק כנגדו זה מכבר (ביום 18.2.2019). בסמוך לאחר מכן, פנה המשיב אל הבנק על מנת לוודא כי המבקש אכן העביר לחשבון הבנק של המשיב את סכום הכסף במועד הנטען. משראה המשיב כי אכן כך, פנה הוא אל לשכת ההוצאה לפועל לסגירת התיק כנגד המבקש. לטענת המשיב, משפעל הוא תוך ימים ספורים מאז פנה אליו המבקש, לסגירת תיק ההוצאה לפועל, ובלא שהמבקש נאלץ להתגונן בגדרי הליך זה, וכן בשים לב לכך שהליך ההוצאה לפועל נפתח לאחר שהמבקש התעלם מפניות המשיב ולא הודיע למשיב כי הוא כבר שילם את חובו, יש לדחות את התביעה תוך חיוב המבקש בהוצאות.

4. ביום 28.12.2020 התקיים דיון, במהלכו ניסיון תרגום דבריו של המבקש באמצעות מתורגמן לא צלח. משכך, ועל מנת לאפשר למבקש למצות את זכותו להיות מיוצג על ידי עורך דין, נקבע דיון ליום 22.3.2021.

5. ביום 14.3.2021 הגיש המשיב תביעה שכנגד, בטענה כי המבקש לא שילם את סכום ההוצאות בסך של 1,200, בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי. בגין כך עתר המשיב לפיצוי בסך של 16,700 ₪, על פי החלוקה הבאה: 5,700 ₪ עבור אובדן 57 שעות עבודה; 2,000 ₪ בגין ייעוץ מקצועי שביקש המשיב מעורך דין אחר, וכן 9,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

בד בבד, הגיש המשיב בקשה לדחות את הדיון הקבוע ליום 22.3.2021, מחמת שטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה שכנגד, ועל מנת שהתביעות תוכלנה להתברר יחדיו.

6. ביום 15.3.2021 ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, לתגובת המבקש עד ליום 21.3.2021. ביום 21.3.2021 הוגשה תגובת המבקש, בגדרה הובעה הסכמתו לדחות את מועד הדיון. בד בבד, הגיש המבקש כתב הגנה שכנגד, בגדרו טען בין היתר כי הוא לא קיבל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.4.2019, וכי מיד כשנודע לו על החיוב, שילם הוא את מלוא החוב, ביום 25.6.2020. עוד הגיש המבקש מסמך הבהרה בנוגע לכתובת מגורי המשיב, על גביו ניתנה החלטת בית המשפט קמא באותו היום (21.3.2021): "עיינתי. לדיון מחר".

בבוקר יום 22.3.2021 (הוא המועד הקבוע לדיון) ניתנה החלטת בית המשפט קמא, כי לא מצא עילה לדחות את מועד הדיון, משהוגש כתב הגנה בתביעה שכנגד, ומשמדובר בטענות החוזרות על עצמן בשני ההליכים.

7. ביום 22.3.2021 התקיים דיון בבית המשפט קמא, אליו לא הופיע המבקש. במעמד הדיון קיבל לידיו המשיב את כתב הגנת המבקש בתביעה שכנגד, וכן הובהרה למשיב עמדת המבקש בבקשה לדחיית מועד הדיון. המשיב חזר בו מבקשתו לדחות את הדיון, וטען כי אם עד בוקר הדיון לא ניתנה החלטת בית המשפט לדחות את הדיון, היה על המבקש להתייצב לדיון, "ובכל מקרה, גם הבוקר בית המשפט קבע שהדיון לא יידחה אלא יתקיים היום, ולכן, היה עליו להופיע" (עמ' 3, שו' 23-22 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא מיום 22.3.2021). בדיון, עתר המשיב לדחיית תביעת המבקש, והסכים כי תביעתו שכנגד תידחה אף היא. במעמד הדיון, ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, לפיה המבקש לא התייצב לדיון ללא כל הסבר, ובלא שהגיש בקשה מתאימה. המשיך בית המשפט וקבע כי היה על המבקש להתייצב לאחר שעד בוקר הדיון לא ניתנה החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון, וגם כשניתנה, הבקשה נדחתה. משכך, ולבקשת המשיב, הורה בית המשפט קמא על דחיית שתי התובענות ללא צו להוצאות.

8. ביום 18.4.2021, עתר המבקש לביטול החלטתו של בית המשפט קמא. בין יתר טענותיו, עמד המבקש על כך כי הוא הסכים לבקשה לדחיית מועד הדיון שהגיש המשיב, וכי מאחר ולא קיבל עד ערב המועד הקבוע לדיון כל החלטה בעניין, השתכנע המבקש כי הדיון לא יתקיים. עוד טען המבקש כי לפתע, ביום 22.3.2021 בשעה 08:00, הומצאה לו הודעה מבית המשפט מיום 14.3.2021 על קיום הדיון ביום 22.3.2021, בשעה 09:00. מיד פנה המבקש אל מזכירות בית המשפט להגיש בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, ומשם נשלח אל אולם בית המשפט. בשעה 09:15 כבר ראה המבקש את המשיב יוצא את פתח האולם; באולם בית המשפט כבר התקיים דיון אחר; ובשעה 09:20 קיבל המבקש לידיו מאת המזכירות את החלטות בית המשפט מאותו היום.

לטענת המבקש, בעת שהורה בית המשפט על דחיית התביעה, לא נודע לבית המשפט שהחלטותיו בדבר מועד הדיון ודחיית בקשת הצדדים לדחות את מועד הדיון, הומצאו לידי המבקש "בזמן כנדרש על פי חוק".

בנסיבות המתוארות על ידו, עתר המבקש לביטול החלטת בית המשפט קמא המורה על דחיית תביעתו, מחמת הצדק, ומאחר ולא ניתן לו יומו בבית המשפט. המבקש עמד על חשיבות זכות הגישה לערכאות וציין כי מקור אי התייצבותו לדיון אינה בזלזול בהליך המשפטי, אלא "בהתרשלות ואי מסירת הודעות והחלטות" לידיו בזמן.

9. לאחר שהתקבלה תשובת המשיב, ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא מיום 1.5.2021, לפיה לאחר ששקל היטב את טענות הצדדים ועיין בתיק מחדש, לא מצא בית המשפט קמא לקבל את הבקשה לביטול החלטתו המורה על דחיית התובענה. אשר לטענת המבקש לביטול מחמת הצדק, שכן לא קיבל הוא לטענתו חלק מהחלטות בית המשפט במועד, נקבע כי המבקש קיבל את ההחלטה בדבר קיום הדיון ביום 22.3.2021. עצם העובדה שלאחר קביעת המועד הנ"ל הוגשה תביעה שכנגד ואף בקשה לדחיית מועד הדיון (לה הסכים המבקש), אין בה ללמד כי הדיון אכן נדחה, וכל עוד לא ניתנה החלטה בעניין על ידי בית המשפט. כמו כן, עצם התייצבות המבקש בבית המשפט ביום הדיון מעלה כי הוא ידע שהדיון לא נדחה. מטעמים אלו, הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי "אין כל יסוד ולו בדוחק לטענה שיש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק". עוד המשיך וקבע בית המשפט קמא כי "גם לגופה, סבורני כי על פניו תביעת המבקש הינה תביעת סרק שאין בה ממש ולכן איי [כך במקור] סבורה כי נגרם לו נזק בכך שתביעתו נדחתה (ללא חיוב בהוצאות)". משכך, נדחתה בקשת הביטול, תוך שצוין כי הגם שהיה מקום לחייב את המבקש בהוצאות בגין דחיית הבקשה, "אמנע מכך בשל מצבו הכלכלי הנחזה".

על החלטתו זו של בית המשפט קמא, מונחת בקשת רשות הערעור שלפניי.

10. בבקשה שלפניי טוען המבקש כי המשיב ניצל את תמימותו ואת חוסר שליטתו בשפה העברית, והצליח להטעות את בית המשפט קמא, וכן כי נדרשת התערבות בית משפט זה על מנת שלא להנציח את הטעות הגלויה והבולטת שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא. בבקשתו מגולל המבקש את עיקר השתלשלות יחסיו עם המשיב, ובעיקר את הטרטור והנזק שהסבה לו פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו. עוד מתאר המבקש כי גם בהליך לפני בית המשפט קמא נשא הוא בהוצאות מתורגמן ועבור ייעוץ משפטי. בנוסף טוען המבקש, כפי שטען לפני בית המשפט קמא בבקשת הביטול, כי השתכנע שהדיון ביום 22.3.2021 לא יתקיים, משהסכים הוא לבקשת הדחייה, ומשלא קיבל עד בוקר הדיון החלטה בבקשה לדחיית מועד הדיון, וכן משכתב הגנתו לתביעה שכנגד הוגש אך יום קודם לכן. המבקש סבור כי שגה בית המשפט קמא עת מנע ממנו את זכות הטיעון; משקיבל בית המשפט את גרסת המשיב ולא התייחס לטענות המבקש, ומשהחליט לקיים את הדיון ביום 22.3.2021. מטעמים אלו ועוד, עותר המבקש ליתן רשות ערעור, ולקבל את תביעתו, אגב דחיית תביעתו שכנגד של המשיב.

למען הסדר הטוב אציין, כי סברתי שבקשת רשות הערעור הוגשה באופן שנשמט הימנה העמוד השני - בין העמוד הראשון לעמוד הבא אחריו לא נשמר סדר רציף של מספור הפסקאות, ואף העמוד הבא לאחר העמוד הראשון נפתח במה שנחזה להיות אמצע משפט. על כן, הוריתי למבקש להמציא את בקשת רשות הערעור מחדש, והלה המציא את אותה הבקשה ובאותו סדר עמודים, הפעם כשהעמודים ממוספרים.

11. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור; בתיק שהתנהל לפני בית המשפט לתביעות קטנות ובהחלטתו של בית המשפט קמא, וכן נתתי דעתי לטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיב.

12. עיון בתיק בית המשפט קמא מעלה כאמור, כי ביום 28.12.2020 התקיים דיון בנוכחות הצדדים. מחמת שניסיון תרגום דבריו של המבקש באמצעות המתורגמן לא צלח, וגם המבקש עצמו טען כי אף אחד לא מבין אותו, נקבע מועד נוסף לשמיעת התביעה הקטנה שהגיש המבקש. ובמילותיו של בית המשפט קמא: "לא נותרה לי כל ברירה אלא לדחות את הדיון למועד אחר ולאפשר את מיצוי זכותו של התובע להיות מיוצג בידי עורך דין". מועד הדיון החדש נקבע בו במקום, ליום 22.3.2021 בשעה 09:00, כשהמבקש נוכח באולם. מאז ועד הגיע יום 22.3.2021 אכן הוגשו כתבי בי-דין לתיק בית המשפט, לרבות כתב תביעה שכנגד ובקשה לדחות את המועד הקבוע לדיון. בנוסף, המבקש אכן נתן הסכמתו לדחיית מועד הדיון. אולם, הפוך והפוך ולא תמצא כל החלטה של בית המשפט קמא המורה כי מועד הדיון יידחה. משכך, לא יכול היה המבקש לעשות דין לעצמו, ולהשתכנע (כטענתו) כי הדיון לא יתקיים במועד שנקבע זה מכבר, כשלושה חודשים קודם לכן.

על כן, בדין דחה בית המשפט קמא את תביעתו של המבקש. זאת במיוחד בשים לב להוראת תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, שעניינה "אי התייצבות למשפט". נקבע שם, כי "נמסרה על הדיון הודעה כראוי ואיש מבעלי הדין לא התייצב - תימחק התביעה; ... התייצב הנתבע והתובע לא התייצב - תידחה התביעה".

13. בכל הנוגע לבקשה לבטל את ההחלטה המורה על דחיית התביעה הקטנה שהגיש המבקש, מקובל להבחין בין ביטול פסק דין הנדרש מחמת חובת הצדק, לבין ביטול פסק דין על פי שיקול דעתו של בית המשפט. בביטול הנוגע לחובת הצדק, וכל אימת שלא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין בלא צורך בבחינת שיקולים נוספים. בביטול הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וכאשר הצדדים זומנו כדין, יבחן בית המשפט מדוע לא התייצב בעל הדין, וכן את סיכויי הצלחתו בהליך. ראו על כך רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.2015) (להלן: " פרשת עובד")). בנוגע לשיקול הראשון בדבר אי ההתייצבות, ייבחן האם הדבר ארע תוך התעלמות בעל הדין מההליך השיפוטי, או שמא מקור אי ההתייצבות בהיסח הדעת או אף ברשלנות, שאז תגבר הנטייה להורות על ביטול פסק הדין (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.5.2012) (להלן: " פרשת חלה")). עוד נקבע שם כי מבין שני השיקולים, נודעת בדרך כלל חשיבות רבה יותר לשיקול השני בדבר סיכויי ההצלחה בהליך.

14. בענייננו, המבקש זומן כדין לדיון שהתקיים ביום 22.3.2021. משכך, אין לשעות לטענתו לביטול החלטת בית המשפט קמא מחובת הצדק. בכל הנוגע לביטול הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, דומני כי אי התייצבותו של המבקש לדיון לא נבעה מהתעלמותו מההליך. אמנם, המבקש לא קיבל לידיו כל החלטה המורה על שינוי במועד הקבוע לדיון, ועל כן כאמור היה עליו להתייצב לדיון. עם זאת, בית המשפט הורה על מתן תגובת המבקש לבקשת המשיב לדחיית מועד הדיון; תגובה אשר המועד האחרון להגשתה הוא יום קודם המועד הקבוע לדיון. המבקש הביע הסכמתו לדחיית מועד הדיון, ויש ליתן ביטוי גם לכך שהוא לא מיוצג. אף אם יכול ויש בכל אלה כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה, הרי ששיקול זה אינו עומד לבדו ואף אינו זוכה למעמד הבכורה.

השיקול השני, לו כאמור נודעת חשיבות מרובה יותר, נוגע לסיכויי הצלחתו של המבקש בתביעתו. בעניין זה קבע בית המשפט קמא, כי "על פניו תביעת המבקש הינה תביעת סרק שאין בה ממש...". לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט לתביעות קטנות ובבקשת רשות הערעור שלפניי, לא מצאתי כי יש בסיס להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא. ודוק, למסקנתי זו הגעתי בלא שנעלמה מעיני הגישה הליבראלית הנקוטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות, ואף בהביאי בחשבון את זכות הגישה לערכאות, המהווה מעין שיקול על. ראו פרשות עובד וחלה, שם נדונו הגישה הליבראלית וזכות הגישה לערכאות.

בל נשכח אף את האכסניה בה אנו מצויים - התביעה הקטנה, בגדרה התערבות בית המשפט שלערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות שמורה למקרים חריגים שבחריגים, ולא זהו המקרה המצדיק התערבות.

15. השורה התחתונה היא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.

הפיקדון, ככל שהופקד, יוחזר למבקש.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים, כמקובל.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"א, 17 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גריגורי דובסק
נתבע: ודים אדלמן
שופט :
עורכי דין: