ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רייזל וינטרוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת קארין ליבר-לוין

המערערת
רייזל וינטרוב
ע"י ב"כ: עו"ד אליהו אוזנה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.11.20 (להלן – הועדה) שהתכנסה בעקבות פסק דין בהליך ב"ל 59796-02-20 (להלן – פסק הדין המחזיר) ודחתה את ערר המערערת.

רקע עובדתי
המערערת ילידת 1963 נפגע ה ביום 1.5. 18 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. מהות הפגיעה שהוכרה על ידי פקיד התביעות – שבר בכף יד ימין. בעקבות כך הותאמו לה 15% נכות משוקללת המורכבת מ-10% נכות בתחום האורתופדי שהוגדלה ב-50% לפי תקנה 15 ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן-התקנות).

המערערת ערערה על החלטה זו בהליך שהתקיים לפני בית הדין כך שהועדה מושא הליך זה התכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר שניתן ביום 10.8.20 במסגרתו קיבל חברי, כבוד השופט שגב, את ערעורה של המערערת, כפי שפורט בפסק הדין, כדלקמן:

"סוף דבר – הערעור מתקבל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה , בהרכבה הנוכחי, על מנת שזו תבחן את עניינה מחדש תוך התייחסות ברורה ומפורטת לחוות הדעת מטעם ד"ר קליר וכן לחוות הדעת של שירות המדינה ותנמק את החלטתה כך שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה עת קיבלה החלטה זו או אחרת."

לאור האמור זומנה המערער ת לוועדה והופיע ה בפניה ביום 5.11.20. מהפרוטוקול עלה כדלקמן:
"פרוט הליקויים מפי התובע ובאי כוחו
לקוח: לא עושה ספורט בגלל היד.
עו"ד: בית הדין קבע שיש להתייחס לחוו"ד דר' קליר ולקביעה של משרד הבריאות, הפער לא מובן, מדובר בשבר שורש כף היד שברים של הרדיוס הדיסטלי אינטראטיקולרי עם אי סדירות קורטיקלית של מרפק רדיוקרפלי, עם ממצא של בצקת, בנוסף יש קרע רוחבי של TFC ואי סדירות של רצועה SLA, מדובר ב2 שברים וקרעים ברצועות, דר' קליר מגדיר שהממצאים מעלים נזק בשורש כף יד ימין עם נזק לBRUJ עם קרע משמעותי וסימפטומטי של TFC כמו כן קיימת חוסר יציבות בין עצמות הקרפוס. על רקע נזק לרצועה סקפולונד, דר' קליר קובע שהנזקים מצדיקים נכות שלכל הפחות 20 אחוז וטוענים שהצדק עם דר' קליר המומחה מטעמנו וגם מומחה אוביקטיבי מטעם משרד הבריאות קבע שהנכות שיש לייחס למערערת היא בשיעור של 30 אחוז, מדובר במקרה שהתפקוד של היד נפגע בצורה קשה לחלוטין הישום של הסעיפים כפי שהועדה קבעה 35 1 ב' אינו תואם את המקרה שמדבר על השפעה קלה כאשר המערערת מוגבלת בצורה קשה בתפקוד היד קשיי בפעילות בבית, נעזרת בבני ביתה, עד היום עשתה טיפולי פיזיותרפיה שאמרו לה שאין מה לעשות, הרופאים אמרו שצריכה לעשות ניתוח אבל לא עושה אותו בגלל הסיכונים.

מצב תעסוקתי לאחר הפגיעה
לא חזרה לעבודה עקב הפגיעה. נימוק: יצאתי לפנסיה בגלל הפגיעה.

בדיקה:
כל הדיסקים הוחזרו לעו"ד. הוועדה התכנסה בהתאם לפס"ד 20.8.20 ושמעה בקשר רב לעו"ד.
הוועדה עיינה בMRI מ 17.10.18 כאשר מראה חשד לקרע ב TFCC באחיזתו באולנר עם נוזל חופשי בכמות קטנה, מבחינת ה SLL אמנם ב MRI מראה פתיחה בין עצם הירח לעצם הסירה אך הרצועה נראית תקינה ללא קרע, הוועדה עיינה בסיכום ביקור דר' קליר מ 18.2.19 אשר מציין תפיחות בשורש כף היד ימין. הוועדה לא מצאה תפיחות בבדיקתה, בנוסף מוסר על הגבלה בכיפוף גבי הוועדה בבדיקתה מצאה את אותו הגבלה בשתי הצדדים.
ביציאתה מהועדה נצפתה התובעת מרימה את התיק ביד ימין ומעבירה אותו בלי בעיה ליד שמאל ובחזרה ללא סימני כאב או הגבלה כל שהיא.
הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית משרד הבריאות מ 27.6.19 ובאותו הזמן מצאה הגבלה בתנועות שורש כף היד, הנכות שנקבעה אינה תואמת את מצבה, לפי ממצאי הועדה הנוכחית נכות שקבלה תואמת את מצבה בנוגע לפגיעה DRUJ שמציין דר' קליר הועדה בדקה את האי יציבות של הDRUJ שלא היית אי יציבות אשר התבטאה במבחן פיאנו (פסנתר) לפנים משורת הדין הועדה משנה את החלטתה מאחר והודגם קרע ב TFCC

מסקנות:
נכותה 15 אחוז לפי סעיף 35 1 בין ב' ל ג

תקנה 15
הוועדה החליטה להגדיל את אחוזי הנכות בשיעור של 50%.
הוועדה מפעילה תקנה במחצית.
הוועדה הרפואית החליטה לקבל את הערעור על דרגת נכות תקנה 15"

בהתאם להחלטה נכותה הרפואית של המערערת נקבעה על סך 15% והוגדלה לאור הפעלת תקנה 15 במלואה לשיעור של 19% נכות.

על החלטה זו נסוב הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערערת טוע נת כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ראשית, בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר היה על הוועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר קליר באופן מפורט כך שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה. ד"ר קליר קבע בחוות דעתו כי ממצאי בדיקת ה- MRI שהוצג ו בפני הוועדה מלמדים על קרע ברצועת ה- SLL וכן קרע רוחבי של ה- TFCC עם תפליט ב- DRUJ. הוועדה הסתפקה בתיאור לקוני לפניו הרצועה "נראית תקינה" וזאת למרות שלא ביצעה למערערת בדיקה קלינית בפועל. שנית, גם אם נותר בליבה של הוועדה ספק בדבר הקרע ברצועה – הרי שבהתאם להלכה הפסוקה ספק זה ראוי שיפעל לטובת המערערת ולא לחובתה. שלישית, קביעות הוועדה עצמה משקפות מצבים סותרים כך שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה. כך לדוגמא הוועדה קובעת כי בדיקת ה- MRI "מראה חשד לקרע ב- TFCC" ומאידך קובעת "לפנים משורת הדין הוועדה משנה את החלטתה מאחר והודגם קרע ב- TFCC". רביעית, הוועדה לא בדקה את המערערת בדיקה פיזית והתעלמה מחוות דעת מומחה כף היד והוועדה הרפואית של משרד הבריאות ובכל זאת קבעה כי נכותה תואמת את מצבה הרפואי בנוגע לפגיעת DRUJ. הוועדה לא יכולה להשוות בדיקות אחרות לממצאי בדיקה שכלל לא ארכה. חמישית, הוועדה לא נימקה מדוע יישמה את סעיף 35(1)2 ג' ולא את סעיף ג' במלואו למרות שלא סתרה את העובדה שהמערערת נותרה מוגבלת ואיבדה את משלח ידה. שישית, הוועדה מציינת כי המערערת העבירה את תיקה מיד ליד "בלי בעיה". מדובר בקביעה מוטה ושגויה כאשר אין חולק כי נותרה למערערת הגבלה. העברת התיק מיד ליד לא מבטלת קביעה זו וציונה נועד להשחיר את פניה של המערערת. לסיכום, לאור מכלול הטעויות המשפטיות שצוינו סבורה המערערת כי יש להחזיר את הדיון בעניינה לדיון בפני וועדת ערערים בהרכב אחר.

המשיב סבור כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, נימקה החלטתה היטב, ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה ועל כן אין להתערב בהחלטתה. ראשית, עיון בפרוטוקול מלמד כי הוועדה התייחסה לכל הוראות פסק הדין המחזיר ואף קיבלה את הערר בחלקו והעלתה את אחוזי הנכות. שנית, ד"ר קליר ייחס חשיבות לבדיקת ה-MRI ולכן גם הוועדה התייחסה לאותה הבדיקה ולאותם הממצאים וקבעה, קביעה רפואית, לפיה הרצועה נראית תקינה וללא פגע. שלישית, הוועדה הסבירה מדוע אינה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר קליר וזאת לאור ממצאים שונים ביחס לתפיחות שורש כף היד וביחס להגבלה בכיפוף הגבי. רביעית, יש לדחות את טענת המערערת כי הוועדה לא ערכה לה בדיקה קלינית מכיוון שפסק הדין המחזיר לא הורה על ביצוע בדיקה קלינית ומשכך הוועדה היתה יכולה להסתמך על קביעותיה הרפואיות הקודמות. הוועדה אף מוסיפה כי גם בהתכנסות זו נצפתה תנועתיות של שורש כף היד ללא הגבלה. חמישית, הוועדה התייחסה לחוות הדעת של משרד הבריאות וציינה כי בהתכנסותה של הוועדה של משרד הבריאות נמצאה הגבלת תנועה שלא תואמת את ממצאי הוועדה. לסיכום, מדובר בקביעות רפואיות מנומקות היטב וכל התערבות נוספת בהחלטות הוועדה תהיה התערבות פסולה בשיקול דעתה הרפואי ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לדחות את הערעור, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב "ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).

אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה ( דב"ע ( ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

בעניין לביא ( דב"ע ( ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי " ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

בהתייחס לוועדה הדנה בעניינו של מערער מכוח פסק דין נקבע, כי עליה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ביקורתו השיפוטית של בית דין מוגבלת לשאלה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין ( ראה דב"ע נא/01 – 29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (2008)).

עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ונימקה החלטתה עת התייחסה מפורשות להנמקתו של ד"ר קליר ולממצאי בדיקת הוועדה של משרד הבריאות ואף קיבלה חלקית את ערר המערערת.

הנמקת הוועדה ביחס לחוות דעתו של דר' קליר היא כי ממצאי בדיקתה הקלינית שונים ממצאי בדיקתו. מדובר בהנמקה אשר עומדת בתנאים שנקבעו לכך בפסיקתו של בית הדין הארצי.

יתר על כן, אין בידי לקבל את טענת המערערת כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שעה שלא ביצעה לה בדיקה קלינית בהתכנסות לאחר פסק הדין, ואנמק. הוראות פסק הדין המחזיר לא כללו הנחיה בדבר ביצוע בדיקה קלינית. כידוע עצם ביצוע הבדיקה, היקפה ואופייה הם עניינם מקצועיים מובהקים המסורים לשיקול דעתה של הוועדה. עיון בפסק הדין המחזיר בגופו הובאה החלטת הוועדה קודם לפסק הדין המחזיר (ראה סעיף 3 לפסק הדין המחזיר) מעלה כי הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית רלוונטית בישיבתה מיום 14.1.2020. ממצאי הבדיקה האמורה כולל טווחי תנועה פורטו בהחלטת הוועדה שם. בנסיבות הללו רשאית הוועדה להסתמך על ממצאי בדיקתה הקלינית הקודמת ואין בכך שעשתה כן טעות משפטית בהחלטתה.

בהתאם לפסק הדין המחזיר, הוועדה אף התייחסה לחוות הדעת של שירות המדינה (ועדה רפואית של משרד הבריאות מיום 27.6.2019) עת ציינה כי שם פורטה מגבלה שלא נמצאה בבדיקתה הקלינית של המערערת. כמו כן הוועדה רשאית לצרף לסך שיקוליה התרשמות עקיפה מתנועותיה של המערערת והיא אף עשתה כן שעה שציינה כי לא צפתה בהגבלה בעת העברת התיק מיד ליד – פעולה שביצעה המערערת עם יציאתה מחדר הוועדה. אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בהשחרת פניה של המערערת אלא מדובר בתוספת להנמקה מעבר לתוצאות הבדיקה הקלינית בישיבה הקודמת וכתימוכין להנמקתה. גם כאן לא נפל פגם משפטי כזה או אחר.

לבסוף ביחס לטענה כי הוועדה סותרת את עצמה – הוועדה מפרטת כי ממצאי בדיקת ה- MRI מיום 17.10.2018 מראים חשד לקרע ב TFCC באחיזתו באולנר בכמות קטנה מבחינת SLL. ולבסוף קבעה כי היא משנה את החלטה לפנים משורת הדין ומעלה את דרגת הנכות מ-10% ל-15% מאחר והודגם קרע ב-TFCC. ראשית מדובר ברצועות שונות TFCC ו- SLL ועל כן לא נראה כי מדובר בסתירה. שנית, ממילא ידוע כי קרע בפני עצמו אינו מקנה נכות אלא הפגם התפקודי הנובע ממנו ככל שקיים, והוועדה התאימה את הנכות בהתאם לממצאי בדיקתה הקלינית, כך שגם אם נפלה טעות כלשהי בהתנסחות הוועדה, לא מדובר בפגם היורד לשורש העניין המצדיק השבת עניינה של המערערת לוועדה.

הנה כי כן, הוועדה עמדה בהוראות פסק הדין וכן לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה, כל שכן כזו היורדת לשורש העניין .

סוף דבר – משלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, (15 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: רייזל וינטרוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: