ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר בניטה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' טלי לוי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי קדוש
התובעת
אסתר בניטה

ע"י ב"כ: עו"ד נאוה אילון
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק

פסק דין

טוענת התובעת כי נגרמה לה תאונת עבודה, כאשר ביום 18.11.18, במהלך עבודתה בצהרון, התיישבה על כסא נמוך, כאשר ככל הנראה בשל גובה הכסא וקיפול הברך חשה בכאב חד ועז בברך שמאל. (להלן- הארוע)
הנתבע מכחיש התרחשות תאונת עבודה ובכלל זה גם את התאור הנ"ל של הארוע. הנתבע גם הכחיש קשר סיבתי בין מצב ברכה של התובעת לבין הארוע.
בשלב זה של ההליך יש לבחון את גרסת התובעת באשר להתרחשות הארוע . רק ככל שנקבל את גרסתה , יש מקום לבחון את שאלת הקשר הסיבתי.

הכרעה

לאחר שעמדנו על הראיות שלפנינו, מוצאים אנו כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התרחשות הארוע כמתואר לעיל ומשכך דין תביעתה להדחות כבר בשלב זה. להלן יפורטו עיקרי טעמינו:
המסמכים הרפואיים
יש ממש בטענת הנתבע לפיה המסמכים הרפואיים מהמועדים הסמוכים לארוע הנטען אינם תומכים בהתרחשותו.
כך, הובהר שהתובעת התלוננה על אותן מגבלות כבר בביקור אצל רופאה , ד"ר וייס, מיום 11.11.18, כשבוע לפני הארוע. כך, כאשר פנתה התובעת , כדבריה, אל אותו רופא כיומי ים לאחר הארוע, מה שבפועל מצוין בתיעוד הרפואי אינו כולל התייחסות לארוע שהתרחש בין אותו ביקור ב11 בחודש לבין הביקור הנוסף, אלא ההתי יחסות היא לתיעוד הקודם בלבד.
גם הביקורים אצל האורתופד מלמדים על כך. התובעת ביקרה אצל ד"ר מיכיילביץ כבר ביום 5.10.18 בשל "כאבים בברך שמאל". ממצאי הבדיקה הגופנית היו "מעט נפיחות בברך שמאל, מוגבלות בתנועות", ואילו למחרת ה"ארוע", ב 19.11.18 צוין בתיעוד "כאבי ברך שמאל- ברך נפיחות קלה, כאבים בתנועות. ברך יציבה בלי סימוני נוזל חופשי". היינו גם לאורתופד לא ספרה התובעת על הארוע . ממצאי הבדיקה היו זהים לממצאים שתוארו כחודש וחצי קודם לכן. יצוין כי התובעת טוענת בחקירתה (עמ' 11 -12) כי כן ציינה בפני רופאיה הן את אופן התרחשות הארוע והן את היותו במסגרת העבודה, אלא שיש לתמוה על כך שבשום תיעוד מזמן אמת אין כל זכר לכך ואף לא ה וצאה לה תעודה לנפגע בעבודה באותה עת.
התיעוד של "תאונת עבודה" החל בשלב מאוחר הרבה יותר, ותאור הארוע הופיע למעשה (כך גם עולה מדברי התובעת עצמה), רק כשהבינה שהיא סובלת מקרע בקרן האחורי וגוף המניסקוס המדיאלי, שאז גם פנתה למעסיק למילוי טופס בל 250. (ר' דבריה בסיפת עדותה).
גם במסגרת תיעוד מיום 14.4.19 (לאחר שהתובעת כבר דווחה על "תאונת עבודה"), עולים נתונים שאינם מתיישבים עם גרסתה. כך נכתב ביחס ל"תלונות/סיבת פניה מתאריך 9.12.18 – כאבים בברך שמאל מזה מעל חודש. בעברה סיפור של קרע מניסקוס בברך ימין שטופל שמרני. הכאב בברך שמאל התפתח בהדרגה עם שיפור קל לאחרונה " (ההדגשות הוספו). היינו, תיארוך תחילת הכאבים אינו תואם את מועד הארוע כגרסת התובעת, ומתיישב היטב עם הביקור אצל אורתופד כבר בחודש 10/18 בשל אותה בעיה ממש, ומכל מקום שומט הקרקע תחת הגרסה האמורה.
אם כן, התיעוד הרפואי מזמן אמת, הן זה שקדם למועד הארוע הנטען, והן זה שנרשם מפי התובעת בסמוך לו, אינו תואם את גרסתה. כבר נפסק כי האנמנזה תהווה ראיה בעלת משקל לבחינת ההתרחשויות בפועל שכן יש להניח שמטופל יספר לרופאו תאור מלא ומדויק ככל הניתן של המוצאות אותו, על מנת לקבל טיפול מתאים.

סיפור המעשה
התובעת הביאה לעדות בתמיכה לגרסתה את מנהלת הגן הגב' צרפתי. אלו הקשיים העולים בקשר לעדות זו, אף שכשלעצמה היתה מהימנה עלינו:
התובעת לא ציינה בטופס התביעה כי הגב' צרפתי היתה עדה לתאונה . הסתרת העדה כשלעצמה מעוררת קושי בהתנהלות התובעת ופוגעת באמינותה. אלא שלא זהו הקושי היחיד:
בדיעבד, בתצהירה, מסבירה התובעת כי אי ציון הגב' צרפתי כעדה לארוע נבע מכך שבאותה עת לא היו השתיים ביחסים טובים (ס' 4 לתצהירה). גרסה זו לא היתה אמינה כשלעצמה ואף נסתרה מתוך שני אלה: האחד- הגב' צרפתי עצמה העידה כי לא היתה כל בעיה ביחסים ביניהן (עמ' 6 ש' 20 ) .השני- התובעת עצמה העידה שדווקא בשל הכאבים בברך שמאל מהם סבלה בימים שלאחר שובה לעבודה, התחשבה בה הגב' צרפתי ועזרה לה ( עמ' 10 ש' 5). בכך יש כדי ללמדנו כי היחסים היו טובים ולא היתה כל סיבה שתגרום לגב' צרפתי שלא לספר את האמת. (לשאלת בית הדין בנדון ניסתה לטעון כי אותה גננת העבירה אותה למקומות אחרים ואולם מהמשך החקירה הובהר שכך ארע רק בשנה"ל שלאחר מכן- ר' עמ' 11). העובדה שבסופו של דבר טרחה העדה אף להגיע לבית הדין כדי לתמוך בגרסת התובעת, משמיטה את הקרקע תחת הטענה.
לא בכדי נמנעה התובעת מלציין את העדה הישירה שכביכול היתה לה. לו היתה הגב' צרפתי מוזכרת על ידי התובעת בזמן אמת, הרי כל שיכולה היתה לומר (מה שבפועל אמרה בעדותה), כי בזמן כלשהו כשהתיישבה התובעת אמרה שכואבת לה הברך. אם היו הדברים נבדקים בזמן אמת כשהגב' צרפתי עודנה זוכרת את הארועים, ככל הנראה, לא היתה תומכת בטענת הארוע כפי שמציינת אותו התובעת. יתכן שביום מן הימים התיישבה התובעת על כסא ואמרה "איי" והגב' צרפתי נגשה והתעניינה במצבה (כעדותה בעמ' 6 ש' 10) ואף היתה ערה לכך שלאחר מכן התובעת נעדרה, אך לכך אין כל קשר דווקא לתאריך הארוע כנטען. יושם אל לב לענין זה כי בטופס התביעה (בל 211) בסעיף 13 מציין המעסיק כי התובעת נעדרה למשך מספר ימים גם בשלהי חודש אוקטובר 2018. כך שגם סמיכות בין אותה התיישבות שלאחריה התלוננה התובעת לבין העדרות מעבודה , אינה מחייבת המסקנה כי התרחש ארוע כלשהו דווקא ב18.11.18. כן יושם אל לב כי הגב' צרפתי מייחסת הארוע לאמצע שנה"ל ולשנת 2019. כשלעצמו לא היינו סבורים כי יש לכך משקל , שכן בחלוף הזמן התקשתה העדה לזכור תאריך מדויק. עם זאת אין להתעלם מכך שמועד זה תואם את המועד שבו לראשונה ספרה התובעת לרופאיה על התרחשות תאונה בעבודה ופנתה למעסיקה בנדון .
יצוין כי כאמור, גם בטופס בל250 מצוין מפורשות מפי המעסיק , כי גם לו (ולא רק לרופאים), לא הודיעה בזמן אמת על הארוע. גם נתון זה מחזק המסקנה כי הארוע לא התרחש כנטען. לא זו אף זו, התובעת טוענת כי דווחה לדבריה למעסיקתה על הארוע באופן מיידי- לרכזת בשם איטל (ס' 8 לתצהירה) וזאת כדי שתמצא לה מחליפה. בעדותה עמדה התובעת על כך שספרה לאותה איטל את סיפור המעשה בכללותו ולא רק שתעדר בשל מחלה. אלא שכאמור, לא כך נרשם בטופס. התובעת גם לא הביאה לעדות את אותה רכזת שתתמוך בגרסתה.
תאור הארוע עצמו לא היה נהיר וכשלעצמו לא הצביע על כל גורם חיצוני שגרם לו, כנדרש לשם בחינת ארוע תאונתי. למעשה כשנתבקשה התובעת לתאר כיצד התרחש הארוע התקשתה מאד לעשות כן ולמעשה לא הצליחה לומר יותר מאשר שמדובר בארוע לא רגיל, ולא הבהירה כלל במה היה לא רגיל (עמ' 8-9) . יצוין בהקשר זה כי הגב' צרפתי אישרה כי התובעת התיישבה בישיבה רגילה (עמ' 6 ש' 8-9)
לא למותר לציין כי התובעת מסרה גרסאות סותרות ביחס לכאב שחשה- בעוד בתצהירה טענה ש מיד בארוע "התקפלה מכאב" (סעיף 3), הרי שבח"נ (רישת עמ' 12) טענה ש"הכאב לא בא בזמן שזה קרה" . בכך יש לא רק כדי לפגוע במהימנותה, אלא כדי להבהיר שאכן, לא היה כאב משמעותי בעת התיישבות ספציפית באותו יום (ולכן ההתלות באותה התיישבות שארעה ביום מן הימים נעשתה בדיעבד).

מהימנות
ב"כ התובעת ביקשה לשכנענו כי עסקינן בעובדת פשוטה ולא מתוחכמת. על כן, לסברתה, יש מקום לקבל גרסתה שכן נוכח ההתרשמות ממנה, ברי כי לא בדתה אותה מלבה.
איננו מקבלים טענה זו. אנו דווקא התרשמנו מעדות התובעת כי היא מודעת היטב לדברים שעליה לומר. כך ידעה לומר "הקרע קרה בגלל הישיבה" (ע' 8 ש'29) וכי "המקרה חריג שקרה דבר כזה" (ע' 9 ש' 1, עמ' 10 ש' 1) וכן בכלל עמודים אלה בהם היא מנסה ללא הצלחה ליצוק תוכן למושג שהיא ככל הנראה מבינה שהוא רלבנטי : "חריג" או "לא רגיל". התובעת גם ידעה לומר שלכתחילה לא ספרה על הגב' צרפתי כי "חשבתי שאם אביא אותה היא תהיה עדה עוינת"- היינו בעת מילוי הטופס התובעת היתה מתוכננת היטב ו כנראה מתודרכת (ור' גם תשובתה ברישת עמ' 11) ולא מלאה הטופס בתמימות אלא הסתירה מידע במכוון. אנו התרשמנו כי רק כשהבינה התובעת שמצב הברך "הסתבך", החליטה לקשר בינו לבין ארוע כלשהו בעבודה, שכביכול ארע , אך כיון שחששה שיחשף המידע האמתי בזמן קרוב לארוע,– ואכן היא מאשרת כי פנתה למעסיק רק לאחר שהובהר מצבה בMRI שבצעה (סיפת הח"נ (. לטעמנו, התובעת התאימה דבר מה נכון- (התיישבה ואמרה"איי") ל"תפירת" סיפור הארוע כפי שנטען ובמועד שנטען והסתירה במכוון את הנתונים שהיו יכולים להעיד על האמת ,הן ממעסיקיה , הן מן הנתבע והן מבית הדין.

העולה מן המקובץ, התובעת לא הצליחה לשכנע בהתרחשות הארוע התאונתי לו טענה, ועל כן דין תביעתה להדחות.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, (15 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי קדוש, נציג ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

גב' טלי לוי, נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אסתר בניטה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: