ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין FTHAWIT HADUSH נגד שופרסל בע"מ :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור (עובדים) – הגב' רחל מצרי לבני
נציגת ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

המערערת:

FTHAWIT HADUSH
ע"י ב"כ עו"ד יפים גוטקין

-
המשיבה:
שופרסל בע"מ, ח.פ. 520022732
ע"י ב"כ עו"ד רזגור
פסק דין

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת לסרי מיום 10.1.21 (סע"ש 69927-06-20) אשר נעתרה לבקשת המשיבה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪.

רקע עובדתי

1. המערערת, אזרחית אריתראה, הגישה תביעה נגד המשיבה וחברת דוד אל סדרנות ומשלוחים (ת.מ.) בע"מ (להלן: דוד אל) שעיקרה תשלומים בגין פיטורי המערערת בעת הריונה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים התשי"ד-1954 וחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 בסכום כולל של 181,000 ₪; לתשלום בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 5,850 ₪; קרן השתלמות בסך של 5,850 ₪ ; הפרשי שכר בסך של 2,300 ₪ ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪. לתביעתה צרפה המערערת תלושי שכר לחודשים ינואר-פברואר 2020 וכן לחודשים מאי וספטמבר 2019 ודוחות נוכחות לחודשים אלה.

בכתב התביעה טוענת המערערת, לחובת המשיבה הן מכוח הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה תשע"ב-2011 (להלן: החוק להגברת האכיפה) והן מכוח העסקה ישירה של עובדת חברת כוח אדם.

2. במסגרת כתב ההגנה הכחישה המשיבה את טענותיה העובדתיות והמשפטיות של המערערת. המשיבה טענה כי התקשרה עם חברת דוד אל המשמשת כקבלן למתן שירותי ניקיון ואשר מעניקה שירותי ניקיון בחלק מסניפי המשיבה לרבות הסניף שבו הוצבה המערערת מטעמה. משכך, טוענת המשיבה, לא הייתה כל חובה לקליטת המערערת לאחר 9 חודשי עבודה . עוד הוסיפה המשיבה כי ההסכם שבו התקשרה עם חברת דוד אל עומד בדרישות החוק להגברת האכיפה, מדובר בחוזה רווח, המשיבה עורכת בדיקות מדגמיות באמצעות בודק שכר (במסגרתו נבחנה אף העסקת התובעת במסגרת הבדיקה המדגמית), המערערת לא הקדימה פנייה למשיבה טרם הגשת התביעה ודין תביעתה כנגד המשיבה להידחות.

3. המשיבה הגישה בקשה לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ובהחלטה מיום 10.1.21 קבעה כבוד הרשמת לסרי שעל המערערת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע כי המערערת אינה תושבת ישראל, רישיון השהייה שלה פג בחודש אפריל 2020 והיא לא הצביעה על תנאי המצדיק פטור מהפקדת ערובה.

על פי קביעת הרשמת, המערערת לא הציגה ראשית ראיה שיש בה כדי לחייב את המשיבה בזכויותיה כעובדת מכוח זיקה ישירה להעסקתה, היא לא תמכה טענותיה בתצהיר ומנגד המשיבה צרפה את הסכם ההתקשרות בינה לבין חברת דוד אל שממנה עולה לכאורה שמדובר בהתקשרות אותנטית בין מזמין שירותים לקבלן שירות. כבוד הרשמת הוסיפה וקבעה בהחלטתה כי המערערת צרפה דוח בודק שכר שבדק בבדיקה מדגמית את תלושי שכרה של המערערת דבר שיש בו לכאורה כדי לענות על חובת הפיקוח בהתאם לחוק להגברת האכיפה והמערערת לא טענה כי מסרה למשיבה הודעה בכתב בעניין ההפרות הנטענות ועל כן לא הובאה כל ראשית ראיה לכך שהמשיבה לא עמדה בחיוב כל שהוא כלפי המערערת. עוד נקבע, כי המערערת לא טענה דבר באשר ליכולת המשיבה להיפרע הוצאותיה ממנה, היה ותידחה תביעתה. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני.

4. בין לבין, המערערת לא הפקידה את הערובה שהוטלה עליה הגם שלא ביקשה את עיכוב ביצוע ההחלטה. על כן, ביום 22.2.21 נמחקה תביעתה כנגד המשיבה והיא חויבה בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 1,500 ₪.

טענות הצדדים

5. לטענת המערערת, שגגה שנפלה תחת ידי כבוד הרשמת אשר חייבה את המערערת בהפקדת ערובה. לדבריה בכתב הערעור, ההחלטה התבססה על הטענה שלפיה לא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים כאשר טענתה של המערערת בפני כבוד הרשמת הייתה כי יש לחייב את המשיבה בתשלום הכספים הנתבעים בכתב התביעה מכוח החוק להגברת האכיפה. לטענתה, משחלות על הצדדים הוראות החוק להגברת האכיפה המטילות על מזמין השירות את האחריות לתשלום זכויות שונות ובין היתר איסור פיטורי עובדת על פי חוק עבודת נשים וכן הפרשות פנסיו ניות ושכר עבודה, משעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה כי לא בוצעו עבור המערערת הפרשות לקרן השתלמות וקופת הפנסיה ו משעולה מרישום בכתב יד שלפיו יש לבצע עבור התובעת גמר חשבון (כשזו מהווה ראיה לפיטורי התובעת בעת הריונה (בהתאם לאישורים רפואיים שצרפה)) - הרי שהוכיחה לכאורה את תחולת הוראות החוק להגברת האכיפה, את תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, את הריונה בעת סיום עבודתה, את פיטוריה ואי ביצוע הפרשות לקופת פנסיה וקרן השתלמות.

6. לטענת המשיבה, אין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת. לדבריה, נקודת המוצא כאשר תובע אינו תושב ישראל או אזרח אחת המדינות בעלות האמנה היא כי יש להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות אלא אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו נגד הנתבע הספציפי. לטענתה, המערערת לא הצביעה על כל ראשית ראיה להוכחת תביעתה הן הישירה נגד המשיבה והן כמזמין שירות.

המשיבה טענה, כי ההתקשרות עם חברת דוד אל היא התקשרות אותנטית עם קבלן שירות ולא ברור כיצד מבססת המערערת את זכאותה לסעדים הנתבעים על ידה בכלל וכיצד היא קושרת בינם לבין המשיבה בפרט. המשיבה טענה, כי הקפידה לעמוד בכל החובות המוטלות עליה מכוח החוק להגברת האכיפה הן בנוגע לביצוע בדיקות שכר מדגמיות, הן בנוגע לביצוע תשלום לקבלן השירות העולה בעשרות אחוזים על שכרם של עובדי הניקיון והן בדרישה לתיקון תקלות כאשר אלה נמצאו. המשיבה טוענת, כי המערערת לא הציגה ראשית ראיה לתביעתה וממילא תביעתה רובה ככולה היא לזכויות כנגד המעסיק בפועל ושאינן באחריות מזמין השירות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערערת לא עמדה בתנאים המופיעים בסעיף 2 5(א)(3)(א) לחוק הגברת האכיפה ואין מקום להטיל על המשיבה אחריות כל שהיא.

הכרעה

7. לאחר שעיינו בכתב הערעור ובתשובה, בכתבי הטענות בתיק העיקרי על נספחיה ם ובהחלטת כבוד הרשמת ולאחר שעיינו בטענות הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להידחות. ונפרט.

8. הכלל הוא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה של הערכאה קמא ובפרט בהחלטות דיוניות (דב"ע 3-398/97 ג'י.טי.אי.בי תקשורת (1991) בע"מ – קרוגליאק (1998); בר"ע (ארצי) 25084-12-18 חזקי – אלסטר (20.1.19) ; בר"ע (ארצי) 28862-11-20 ריאד סוהילה – נוף הירדן בע"מ ( 26.11.20)).

9. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 בזו הלשון:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה" (הדגשות שלי – י.א.ש) .

בפרשת אחמד אבו מוחסן (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קיבוץ בית הערבה (11.2.21); להלן: פרשת אבו מוחסן) קבע בית הדין הארצי את העקרונות העומדים בבסיס חיוב בתשלום ערובה. בית הדין ציין כי התקנה שינתה את ברירת המחדל ואת חלוקת הנטלים בין הצדדים בנוגע לחיוב תובע שאינו תושב ישראל בהפקדת ערובה וקבע כי ברירת המחדל כיום היא כי ככל שתוגש בקשה מצד הנתבע, יש לחייב תובע שאינו אזרח ישראל או תושב בהפקדת ערובה אלא אם יראה התובע כי מתקיימים בו אחד הטעמים לפטור מהפקדת ערובה. אשר לטעמים שבהן ניתן לפטור עובד מהפקדת ערובה קבע בית הדין הארצי כי הצגת ראשית ראיה להוכחת התביעה, הוכחת יכולת פירעון או קיומם של טעמים מיוחדים שירשמו , מאפשרים מתן פטור מערובה (ראו גם בר"ע 49134-03-21 berehe okbamichael – עץ השקד הנדסה בע"מ (25.4.21)) .

10. ראשית יודגש, כי בניגוד לטענת המערערת לקראת סוף הדיון בערעור שלפיה חיובה של המשיבה הוא גם כמעסיק בפועל, בכתב הערעור ציינה המערערת כי טענתה הייתה שהחיוב חל על המשיבה מכוח הוראות החוק להגברת האכיפה.

11. עילת התביעה העיקרית של המערערת הייתה לסעדים (ממוניים ושאינם ממוניים) הנובעים מעצם פיטוריה בעת הריונה. המערערת טוענת, כי הוראות החוק להגברת האכיפה מחייבות את מזמין השירות בחובות מעסיק בפועל גם בעניין הפרות אלה וזאת מכוח חלק ג' לתוספת השנייה לחוק הגברת האכיפה. דא-עקא, האחריות האזרחית של מזמין השירות נקבעה בהוראות סעיף 25 לחוק הגברת האכיפה אשר מחילה את חובות המעסיק שהוא קבלן כלפי עובדו על מזמין השירות לפי הוראות חיקוק המנויות בתוספת השלישית לחוק הגברת האכיפה. עיון בתוספת השלישית מעלה, כי מדובר בהוראות חוק קוגנטיות הנוגעות לתשלומים בעת העסקה כגון: חופשה שנתית, שכר מינימום וכיוצ"ב. הוראות החוק הנוגעות לאחריות ולפיצוי בגין פיטורי עובדת בהיריון אינן נכללות בתוספת זו. מכאן, שמרבית תביעתה של המערערת (181,000 ₪) שעניינה פיצויים בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים בגין פיטורי המערערת בעת הריונה וכן בנוגע לטענה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, אינם רלוונטיים לטענותיה כנגד המשיבה כמזמינת שירות.
12. אשר ליתר הזכויות הנטענות – צודקת המשיבה בטענתה כי המערערת לא מילאה אחר הוראות סעיף 25(א)(3)(א) לחוק הגברת האכיפה המקימות את אחריות מזמין השירות בתנאי ש" העובד דרש מהקבלן, בכתב, למלא את החובה, ומסר למזמין השירות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה ...; תובענה שהוגשה בידי העובד נגד הקבלן ומזמין השירות או נגד מזמין השירות, בשל הפרת החובה, לא יראו אותה כדרישה או כהודעה לפי פיסקה זו".

לא זו בלבד שהמערערת לא הציגה כל פנייה שכזו, היא אף לא טענה כי פנתה למאן דהוא אצל הקבלן או המשיבה בדרישה מתאימה. מכאן ובהעדר הדרישה טרם קמה חובת המשיבה מכוח אחריותה כמזמין שירות.

13. אשר ליכולת הפירעון - ב"כ המערערת טען, כי המשיבה תוכל להיפרע מסכומים שישולמו למערערת על ידי חברת דוד אל היה ותידחה התביעה כנגד המשיבה והמערערת תחויב בתשלום הוצאות. לא ניתן לראות בסיכוי לקבל תשלום כלשהוא על חשבון תביעה עתידית כהוכחה של יכולת פירעון של הוצאות משפט היה ויפסקו כנגד המערערת.

14. בנסיבות אלה, משלא טענה המערערת לקיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו " המצדיקים הימנעות מהפקדת ערובה, משלא הצביעה על יכולת פירעון ומשלא הציגה כל ראשית ראיה לתביעתה כנגד המשיבה, לא מצא נו כי נתקיימו נסיבות המצדיקות מתן פטור מאגרה ואין מקום להתערב ב החלטת כבוד הרשמת אשר שקלה את הזכויות השונות וערכה איזון כנדרש בין זכויות הצדדים.

על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

15. לאור התוצאה שאליה הגענו שלפיה טענות המערערת התבררו כחסרות בסיס משפטי ועובדתי, הגם שהדברים הובהרו לב"כ המערערת במהלך הדיון, ולאור האמור, תישא המערערת בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, (15 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' רחל מצרי לבני
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר נתן חיים
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: FTHAWIT HADUSH
נתבע: שופרסל בע"מ
שופט :
עורכי דין: