ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באמצעות עו"ד אביעד חייט נגד באמצעות עו"ד חנא ארשיד :

בפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה גרדי

מבקשת
באמצעות עו"ד אביעד חייט

לידיה יזרעאילוב

נגד

משיבה
באמצעות עו"ד חנא ארשיד
מדינת ישראל

החלטה

  1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב ל פקודת התעבורה.
  2. ביום 7 .6.21, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג נוח יזרעאילוב (להלן – הנהג), פרטית, מסוג " סקודה", מ.ר. 4664138, למשך 30 יום, ללא שהיה מורשה לנהיגה מעולם.

הצו ניתן בקשר לתיק משטרה שמספרו 423243-2021 , ממנו עולה שביום 6.6.21 , סמוך לשעה 23:03 , נתפס הנהג נוהג ברכב, ברחוב שפירא, בעכו, ללא שהוציא רישיון נהיגה מעולם, וללא תעודה תקפה.
המבקשת ה יא אשתו של נהג הרכב.

3. התייצבו לדיון ב"כ הצדדים.
בבקשה נטען שהרכב ניטל מהמבקשת ללא אישורה ובלא ידיעתה. הנהג, בעלה של המבקשת, נטל את מפתחות הרכב ממקום המסתור, בו נוהגת המבקשת לה חביאם, ויצא מהבית לעריכת קניות. המבקשת, נטען, נוהגת לפקח ולדאוג שבעלה, בעל עבר תעבורתי בעייתי, לא ינהג ברכבה. צוין שאף בעת שהמבקשת עודכנה מהמשטרה בדבר האירוע, היא הדגישה שלא אישרה את הנהיגה ברכב , ואף מסרה שהיא בעצמה תפנה למשטרה. המבקשת, אשה נורמטיבית, במשך שנים רבות נוהגת להחביא את מפתחות הרכב, ולשנות את מיקום המחבוא, חדשות לבקרים, פן בעלה יאתרם. המבקשת אף מחליפה, מפעם לפעם, את סיסמת הקודן ברכבה. בנסיבות אלה עשתה כל שלאל ידע על מנת למנוע את ביצוע העבירה. המבקשת, נטען, לא יכלה לצפות את ביצוע העבירה, שכן העבירה האחרונה שנרשמה ל חובת הנהג היא משנת 2015, ונדמה שמאז עלה על דרך המלך. צוין שעברה של המבקשת, שנוהגת שנים רבות, קל. המבקשת, אם לשני ילדים קטנים, בני 8 ו-10, אחראית על הסעתם למוסדות חינוך וזקוקה לרכבה לצורך הגעה לעבודה ולטיפול באמה .
ב"כ המבקשת, שלדבריו נכח בשימוע, טען לפגמים שנפלו בו. נטען שההחלטה התקבלה עוד בטרם נשמעה המילה הראשונה בשימוע. צוין שרישומה התעבורתי של המבקשת וחומר החקירה לא היו מונח ים לפני עורך השימוש, ורק דברים זעומים מדבריה נרשמו בטופס. נטען ש שוטר ותיק ניהל את השימוע, וקצין שיש לצדו חתם על השימוע כ"חותמת גומי" בלבד. נטען שאמצעים פוגעניים פחות לא נשקלו וההחלטה אינה מנומקת. צוין שכנגד הנהג הוגש כתב אישום בגין הארוע והדין עמו ימוצה.
המבקשת העידה בדיון וציינה שרכב זה בבעלותה, וברשות בעלה למעלה מ-3 רכבים. לטענתה, ה רכבים הנוספים משמשים את העסק של בעלה, מוסך, לצורך החלפת רכבים שנמצאים בתיקון. אשר לנהיגה באירוע ציינה: "בעלי נהג פעם אחת וזה היה ללא ידיעתי. הוא לא נוהג ברכב שלי, הוא שלי פרטי אף אחד לא נוסע עליו".

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. נטען שלא נפל פגם בשימוע. השימוע אמור להתייחס לעבירה, למסוכנות, לסעיפי החוק הרלוונטיים, ולעברו התעבורתי של מבצע העבירה, ולא של המבקשת, והשימוע כולל פרטים אלה. הקצין קיבל את מלוא המידע, ושקל את מלוא הסיכונים, טרם ניתנה הודעת איסור השימוש ו מדברי ב"כ המבקשת עולה שהקצין שמע את המבקשת, טרם מתן ההחלטה. נטען ש טענת המבקשת שעשתה כל שניתן למניעת ביצוע העבירה, לא הוכחה. ניכר שבאירוע בעלה נטל את המפתחות ונסע, על אף היותו בלתי מורשה, וכשבעברו 3 הרשעות קודמות דומות, ו-2 הרשעות נוספות, ומכאן ש מסוכנותו גבוהה. בית המשפט הופנה לתיק החקירה לעניין נסיבות ביצוע העבירה החמורות. נטען שאמנם הנהג לא נתפס נוהג ב-5 השנים האחרונות, אך אין הוכחה כי לא נהג בכל אותן שנים . עוד נטען שבעלה של המבקשת בעלים של שתי חברות, ברשותו רכבים רבים, ומכאן שיכול לספק למבקשת רכב בתקופת איסור השימוש.

4. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לעבירה ש מיוחסת לנהג.
לעניין זה אפנה לדוחות הפעולה של השוטרים, חיים לוגסי ויצחק אוחיון, להודעת הנהג, ממנה עולה שהנהג הודה שנהג בא ירוע, ולאישור משרד התחבורה שהנהג אינו מופיע בקובץ מחזיקי רישיונות נהיגה.

5. על פי ס' 57ב(ב) ל פקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

לא מצאתי בטיעוני המבקשת שה יא עומדת באחד התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

6. לעניין החלופה הראשונה, הקבועה בסעיף 57ב(ב), הרי שבנסיבות העניין לא ניתן לטעון שהרכב נלקח מהמבקשת בלא ידיעתה ובלא הסכמתה.
המבקשת ציינה שעברו התעבורתי של בעלה ידוע לה, ולדבריה היא מחביאה את מפתחות רכבה במקום מסתור, ובעת שישנה בעלה נטל אותם, ללא ידיעתה, וללא אישורה. לדבריה, היא אף מחליפה את מספר הקודן ברכב, כך שבעלה לא יוכל לנהוג בו, אולם בנסיעות משפחתיות בעלה מצליח לאתר את מספר הקודם.
יצוין שלא הוכח לפני שהמבקשת אכן שמרה על מפתחות רכבה במקום מסתור, כך שבעלה לא יוכל לנוטלם בעת שהיא ישנה . בנסיבות בהן עברו התעבורתי של הנהג כולל 3 הרשעות בנהיגה ללא רישיון נהיגה, הרי שעל המבקשת היה לנקוט משנה זהירות ולדאוג שבעלה לא י אתר את מקום המסתור ואף לא ידע מה מספר הקודן של הרכב . לא הוכח לפני שדבר מכל אלה אכן נעשה.
הטענה שהמבקשת ישנה באותה עת והרכב "נגנב" ממנה על ידי בעלה, אינה יכולה להישמע. המבקשת רשומה כבעלים של הרכב, וחלה עליו החובה לשמור על צרור המפתחות גם בעת שהיא ישנה. תכליתו של סעיף 57ב(ב) לפקודה היא דרישה מבעל הרכב לנקוט בכל אמצעי סביר למניעת ביצוע עבירה כלשהי ברכבו ולא התרשמתי שדבר זה נעשה בנסיבות דנן.
לעניין החלופה השנייה, זו קובעת שני תנאים מצטברים. על פי התנאי הראשון יש לבחון האם מי שנהג ברכב, פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. על פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה "כל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה.
לא מצאתי בנסיבות העניין שהנהג פעל בניגוד להוראותיה של בעל ת הרכב. לא הוכח לפני שהמבקשת הזהירה את בעלה טרם נהג ברכב, לבל ינהג ברכב, כשהוא בלתי מורשה לנהוג. אמירה כללית שהמבקשת נוהגת להזהיר את בעלה אינה מספקת. כך גם לא הוכח לפני שהמבקשת עשתה כל שביכולתה למניעת העבירה. לא שוכנעתי בנסיבות שלפני, בפרט כשעסקנין בבעלה של המבקשת, שבעברו עבירות דומות, שהמפתחות אכן הוסתרו באופן כזה שימנע ממנו לנוטלם.

7. בבפ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מדינת ישראל עמד בית המשפט על חובת הזהירות המוגברת שחלה על בעלים של רכב, לדעת שבעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. מטעם זה, הוטעם, קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות שעשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה. במקרה שלפני לא הוכח שהמבקשת, בעלת הרכב, נקעולות שתואמות את עברו התעבורתי של בעלה, כדי למנוע ממנו לנהוג ברכב.

8. העבירה, לכאורה, שמיוחסת לנהג היא עבירה חמורה. נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם מהווה סיכון בטיחותי לחיי הנוסעים ברכב, ולשאר משתמשי הדרך, והנוהג ברכב ללא שרכש את המיומנויות הנדרשות לכך, הוגדר בפסיקה כ"איום נע" בכביש.
הנהג אינו מורשה לנהיגה והספיק לצבור לחובתו 6 הרשעות, בהן 3 הרשעות דומות (משנים 2016, 2015 ו-2002) וכן תאונת דרכים (משנת 2006), ומהירות (משנת 2020).
עברו התעבורתי, איפוא, מכביד.
אשר לנסיבות הארוע, הרי שבחקירתו נחקר הנהג אף לגבי עבירות, לכאורה, של אי מתן זכות קדימה להולך רגל, ונהיגה בקלות ראש, וציין בהודעתו שלא הבחין בהולך רגל ולא נתן לו זכות קדימה. מכאן שלכאורה נסיבות ביצוע העבירה חמורות.

9. אשר לטענות ב"כ המבקשת לעניין השימוע, לא התרשמתי שנפל פגם מהותי בשימוע. מטופס השימוע עולה שלמבקשת ניתנה אפשרות להעלות את טענותיה, וצוין בטופס שהמבקשת מסרה שהיא מחביאה את המפתח במקומות שונים אך בעלה נטל את הרכב ללא ידיעתה. כך גם ב"כ המבקשת, שנכח בשימוע, לדבריו, מסר שהמבקשת העלתה טענותיה, במסגרת השימוע, במשך 10 דקות (עמ' 2 לפרו', ש' 24-25). זאת ועוד, בנימוקי השימוע צוין: " מסוכנות, מדובר בנהג לא מורשה שלא הוציא רישיון מעולם עם עבר בגין עבירה זו". קרי, הקצין ציין שהנהג בלתי מורשה לנהיגה, שהעבירה בעלת מסוכנות, ושבעברו עבר דומה. בנסיבות אלה החלטת הקצין מבוססת, ולא נפל פגם מהותי שמצדיק את ביטול ההחלטה או קיצורה.

10. לאחר שהאזנתי לצדדים, ועיינתי בחומר המונח לפני, אני בדעה שנוכח דרישת המחוקק, לא ניתן לקבוע שהרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעת ה וללא הסכמת ה, או, לחלופין, הנהג פעל בניגוד להוראותיה וזו עשתה כל שניתן למניעת העבירה.

11. המחוקק אפשר לבטל או לצמצם את איסור השימוש ברכב בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת, תוך התחשבות גם ב"זיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב" (סעיף 57ב(ג) ל פקודת התעבורה).
נוכח חומרת העבירה ובלא נקיטת פעולות מוכחות על ידי המבקשת למניעת העבירה, טרם ביצועה, לא מצאתי שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול איס ור השימוש ברכב. יצוין שהעובדה שמדובר בבעלה של המבקשת נזקפת לחובתה. עברו התעבורתי של הנהג, בעלה של המבקשת, היה ידוע למבקשת, והיה עליה לנקוט ביתר זהירות בכל הקשור לשמירה על מפתחות רכבה ולנקוט פעולות ממשיות על מנת שבעלה לא ינהג ברכב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה.

12. שקלתי גם את הטענות שהועלו על ידי המבקשת שנוגעות לצורך המשפחתי שלה ברכב . יצוין שבמקרה שלפני הפגיעה היא מינורית, שכן ברשות בעלה של המבקשת צי של רכבים, ואין מדובר, אם כן, ברכב משפחה יחיד. לעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט נ' סולברג כפי שנאמרו ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12):

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

13. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה חמורה שביצע לכאורה נהג הרכב, ולאחר שלא הוכח שהרכב נלקח ללא ידיעתה וללא הסכמת ה של המבקש ת, ולא הוכח שנעשה מצדה כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"א, 15 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: באמצעות עו"ד אביעד חייט
נתבע: באמצעות עו"ד חנא ארשיד
שופט :
עורכי דין: