ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עהאד שרים נגד דוד אוביץ' :

לפני כבוד הרשם בכיר מיכאל שמפל

התובעים:

1.עהאד שרים
2.איאד שרים

נגד

הנתבע:

דוד אוביץ' ת.ז. XXXXXX673

פסק דין

לפניי תביעה קטנה אשר הוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע על סך כולל של 17,150 ₪ שעניינה כספים אותם חב להם הנתבע, לטענתם, בגין עבודות הובלה ששניהם ביצעו עבורו וכן עבור הוצאות אחסנה ופיצוי בגין עוגמת נפש.

מנגד, הנתבע הגיש תביעה שכנגד ע"ס של 13,100 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב זריקתם ע"י התובעים של רהיטים ומוצרי חשמל השייכים לו, ללא רשותו, ידיעתו או הסכמתו.

כבר בפתח הדברים אציין כי הגעתי למסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות במלואה ולהלן נימוקיי:

תמצית טענות התובעים

1. התובעים (בני דודים) ביצעו עבור הנתבע עבודות הובלה באמצעות משאיות כאשר התובע מס' 2 אף ביצע עבודות סבלות (הן בעצמו והן יחד עם פועלים נוספים), כאשר מדובר בהעברת תכולת חנות, מחסנים ותכולת דירתו של הנתבע.

2. בתחילה, הנתבע שילם לתובעים עבור עבודתם באופן שוטף וסדיר, פחות או יותר, אולם בשלב מסוים הפסיק את התשלומים, בשל קשיי נזילות , כך לטענתו של הנתבע . יחד עם זאת, התובעים נתנו אמון בנתבע וסברו שבסופו של דבר ישלם להם את כל המגיע להם עבור עבודתם, ולכן המשיכו לבצע עבורו את ההובלות הנ"ל, אולם בשלב מסוים התובע מס' 1 איבד את האמון בנתבע, וסירב להמשיך בעבודתו עד אשר הנתבע יכסה את החוב כלפיו.

3. התובע מס' 2 , לעומת זאת, המשיך לבצע עבור הנתבע את עבודות ההובלה והסבלות מתוך תקווה כי ישלם, במוקדם או במאוחר, את המגיע לו וזאת עד אשר גם הוא "הרים ידיים" וסירב להמשיך את עבודתו עם הנתבע.

4. לטענת התובע מס' 1 , הנתבו סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 4,350 ₪ בגין שירותי ההובלה, 800 ₪ בגין הובלת רהיטים ומוצרי חשמל השייכים לנתבע ואשר נותרו במשאית של התובע מס' 1 בסיו ם אחת ההובלות, 2,000 ₪ בגין עלות 4 חודשי אחסנ תם ו-1,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סחבת והתחמקות.

5. התובע מס' 2 טוען , כי הנתבע חב לו סך של 8,000 ₪ בגין שירותי הובלה וסבלות וסך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש והפרת אמון.

תמצית טענות הנתבע

6. הנתבע מודה כי התובעים אכן ביצעו עבורו הובלות בהיקף נרחב וכי אכן היה משלם להם עבור עבודתם באופן שוטף, אך בד בבד הוא אף מודה בכתב הגנתו כי הוא אכן חב לתובע מס' 1 סך של 4,350 ₪ ואילו ביחס לתובע מס' 2 טוען הוא , כי חובו כלפיו מסתכם ב סך של 800 ₪ בלבד.

7. כמו כן הנתבע הגיש תביעה שכנגד, על סך של 13,100 ₪ וזאת בגין עלות הרהיטים ומוצרי חשמל אשר נותר בידי התובע מס ' 1, בסיומה של אחת ההובלות, כאשר לטענתו ריהוט ו מוצרים אלה נזרקו על ידו ללא הסכמתו ואף ללא ידיעתו. מסיבה זו הנתבע אף לא שילם לתובעים את הסכומים אותם היה חייב להם (אף לטענתו) – מעין טענת קיזוז.

מהלך הדיון

8. בדיון שהתקיים בפניי ביום 31.5.2021, העידו התובעים, עד נוסף מטעמם (מר וואליד אפענה) והנתבע, תוך שהם מרחיבים את טיעוניהם הרבה מעבר לנטען בכתבי הטענות.

9. מעדויות הצדדים עלה באופן חד משמעי כי התשלומים עבור כל עבודות ההובלה והסבלות נעשו "בשחור", דהיינו – ללא כל חשבוניות, קבלות או הצעות מחיר.

10. כן עלה מהעדויות, כי , ככל הנראה , ההתחשבנות בין התובע מס ' 2 לנתבע נעשתה, בין היתר, באמצעות כרטסת ידנית אשר לא הוצגה בפניי ולגביה טען התובע מס ' 2, כי הלכה לאיבוד.

11. עוד טען התובע מס' 2, כי החוב הראשוני של הנתבע כלפיו עמד על סך של כ- 22,000 ₪, ולאחר שהנתבע שילם לו במספר הזדמנויות כמה אלפי שקלים, נותר חוב בסך של 8,000 ₪ כנטען בכתב התביעה.

12. כן עלה מהדיון, כי הנתבע היה משוכנע כי התובע מס' 1, אכן זרק את הרהיטים ומוצרי החשמל שהיו שייכים לו ואשר נותרו במשאית של התובע מס ' 1.

13. התובע מס' 1 שב והבהיר לעניין זה, כי רק איים על הנתבע שבדעתו לזרוק את כל החפצים השייכים לו, אך לאמיתו של דבר, אחסן אותם כנגד תשלום במחסן של חברו.

דיון והכרעה

תביעת התובע מס' 1

13. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות על נספחיהם ולאחר שמיעת כל העדים והתרשמותי מהם הגעתי למסקנה כי דין תביעתו של התובע מס' 1 להתקבל בחלקה.

14. ככל שהדברים אמורים בחוב ע"ס 4,350 ₪ - הרי שסכום זה אכן כלל אינו שנוי במחלוקת והדבר עולה הן מהנטע ן בסעיף 8 לכתב ההגנה, הן מתמלול השיחות בין הצדדים אשר צורף לכתב התביעה והן מעדות הנתבע עצמו (עמ' 4, שורה 12).

15. ביחס לחוב הנטען בסך של 800 ₪ בגין הובלת הרהיטים של הנתבע שנותרו במשאית של התובע מס' 1 מבני ברק ליפו (כולל העמסה), הרי שטענותיו של התובע מס ' 1 בעניין זה מקובלות עלי ומצאתי את עדותו בעניין זה כאמינה.

16. ככל שהדברים אמורים בעלות אחסנת אותם הרהיטים ומוצרי החשמל במחסן השייך לחברו של התובע מס' 1 אשר העיד בפניי, אציין את הדברים הבאים:

א. אני קובע כעניין שבעובדה, כי עד למועד הגשת התביעה התובע מס' 1 לא פנה לנתבע בדרישת תשלום בגין עלות האחסנה ולמעשה , אף נתן להבין לנתבע כי כל הרהיטים ו מוצרי החשמלי נזרקו על ידו (ומסיבה זו הנתבע אף הגיש תביעה שכנגד). לאחר ששבתי ועיינתי בכל הנטען בכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לעדויות שנשמעו בפניי, הגעתי למסקנה, כי התובע מס' 1 לא הבהיר לנתבע, אף לא בשלב מאוחר, כי איומיו ביחס לזריקת חפצי הנתבע היו איומי סרק וכי למעשה הוא מוסיף לאחסנם במחסן כנגד תשלום. לו היה התובע מס' 1 פונה לנתבע ומבהיר לו , כי בסופו של דבר החליט שלא לה יפטר מחפציו אלא להמשיך ולאחסנם בתשלום אצל חברו , והיה דורש מהנתבע תשלום זה, והנתבע היה מסרב, ייתכן והייתי מקבל את דרישתו של התובע מס' 1 לקבלת החזר הסכום הנטען, אולם בנסיבות המתוארות לעיל, אני סבור כי התובע מס' 1 אינו יכול לבוא היום ולדרוש מהנתבע את עלות האחסנה. גם אם אקבל את טענת התובע מס' 1, כי הנתבע ידע שהחפצים לא נזרקו, עדיין הייתי מגיע לאותה מסקנה, היות והתובע מס' 1 לא הבהיר לנתבע, כאמור, כי אחסנת חפציו כרוכה בתשלום.

ב. על אף עדות התובע מס' 1 וחברו ביחס לעלות האחסנה והתשלום עבורה , אלה לא הוכח ו, לטעמי , כנדרש בין היתר מאחר ונתגלעו סתירות בין עדות תובע מס ' 1 לבין עדות חברו (בעלי המחסן), לא הוצגו כל ראיות ביחס לתשלומים שבוצעו עבור האחסנה ע"י התובע מס' 1 לחברו, וגם מסיבה זו התובע מס ' 1 אינו זכאי להשבת עלות האחסנה הנטענת.

17. ביחס לדרישת פיצוי עבור נזק לא ממוני - דהיינו, עוגמת הנפש שנגרמה לתובע מס ' 1 בשל התנהלות הנתבע, הרי שבנסיבות העניין בהחלט יש מקום לפסוק סכום כלשהו בגין רכיב זה, ואני מעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על סך של 500 ₪.

18. אשר על כן, הסכום אותו חב הנתבע לתובע מספר 1 מסתכם ב- 5,650 ₪.

תביעת התובע מס' 2

19. כאמור, התובע מס' 2 טוען כי חובו של הנתבע כלפיו עומד על סך של 8,000 ₪ וכן טוען הוא, כי הנתבע מודה בסכום זה. כן טוען התובע מס' 2 כי בתחילה, חובו של הנתבע כלפיו עמד על סך של 22,000 ₪ אולם לאחר שהנתבע העביר לו מספר תשלומים על חשבון החוב, החוב הצטמצם כאמור ולסכום הנתבע.

20. בסעיף 9 לכתב ההגנה טוען הנתבע, כי החוב המקורי עמד על סך של 10,300 ₪ ולא כטענת התובע מ ס' 2, וכי לאחר שאכן שילמספר הזדמנויות סכומים כאלו ואחרים, החוב צומצם עד לכדי סך של 800 ₪ בלבד.

21. מחד - התובע מס' 2 לא הציג את הכרטסת הידנית עליה ביסס הוא את טענתו ביחס לחוב הנטען, אך מאידך אני מקבל את עדותו כי זו הלכה לאיבוד. כאשר מצרפים לכך את הודאתו של הנתבע בכך, שבמקור היה חב לתובע מס' 2 סך של 10,300 ₪ וכי בסופו של דבר נותר חייב לו סך של 800 ₪, ו לכך מצטרפת התרשמותי השלילית מעדותו של הנתבע, אשר היתה לא אמינה בעיני, לעומת עדותו הסדורה והאמינה של התובע מס' 2 לה נתתי אמון מלא, מגיעים למסקנה כי הנתבע אכן חב לתובע מס' 2 סך של 8,000 ₪.

22. כמו כן, בנסיבות העניין, ולאור התנהלותו של הנתבע כלפי התובע מס' 2, מצאתי לנכון לחייבו בסך של 500 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לו.

23. אשר על כן, על הנתבע לפצות את התובע מס' 2 בסך של 8,500 ₪.

סיכום

24. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מס' 1 סך של 5,650 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ , ומחייב אותו לשלם לתובע מס' 2 סך של 8,500 ₪ אף זאת בצירוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

25. על הנתבע לפנות בעצמו ועל חשבונו את כל חפציו המאוחסנים במחסן וזאת בתוך 14 יום מהיום וככל שלא יפעל כאמור, יהיה רשאי התובע מס' 1 לנהוג בהם מנהג בעלים.

26. התביעה שכנגד נדחית, כאשר ההוצאות בגין דחייתה מגולמות בסכום ההוצאות שפסקתי בסעיף 24 לעיל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוז בתל-אביב בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין

המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה

ניתן היום, ה' תמוז תשפ"א, 15 יוני 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עהאד שרים
נתבע: דוד אוביץ'
שופט :
עורכי דין: