ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה מרדכי בוחבוט נגד יצחק ראובני :

בפני כבוד ה שופטת מיכל הירשפלד

תובעים

  1. משה מרדכי בוחבוט
  2. יעקב כלפון

ע"י ב"כ עו"ד צמח גרין

נגד

נתבע
יצחק ראובני
ע"י ב"כ עו"ד יעקב שרגאי

פסק דין

ענייננו בתביעה כספית להשבת הלוואה בסך של $200,000, שניתנה, כנטען, על ידי התובעים לנתבע, במסגרת הסכם שנחתם ביניהם ואשר לטענת התובעים הופר על ידי הנתבע.
התביעה, שהחלה כתביעה בסדר דין מקוצר, ראתה מספר מותבים ומספר הליכים (ביניהם מתן רשות להתגונן וטענה לפורום לא נאות שנדחתה). ההוכחות בתביעה נשמעו בפני ועתה הגיעה העת להכריע בה .
עיקרי המחלוקת וטענות הצדדים
כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים סובבת סביב מסמך שנחתם על ידם ביחס לעסקה עם חברת מיחזור זרה השוכנת ברפובליקה הדומיניקנית.
בתמצית, בעוד התובעים טוענים כי מדובר בהסכם הלוואה, אותו הפר הנתבע, טוען הנתבע כי מדובר בהשקעה של התובעים בחברה, השקעה שלא עלתה יפה.
תמצית טענות התובעים
כנטען בכתב התביעה המתוקן (ס' 7 ואילך), לתובע 2 הגיע מידע על עסקה כדאית בדמות השקעה בחברה העוסקת במיחזור בשם REPDSA, הרשומה ברפובליקה הדומיניקנית (החברה) והוא החליט לבחון את האפשרות לארגן קבוצת משקיעים שישקיעו בחברה.
התובע 2 הציע לנתבע (לאחר שתיווך ביניהם מכר משותף, אחד אורי ישראל), לבדוק אם העסקה כדאית, במטרה לארגן את קבוצת המשקיעים. לאחר שהנתבע בדק את החברה ואת כדאיות ההשקעה בה, הוא שידל, כנטען, את התובעים (כמו גם משקיעים פוטנציאליים נוספים) להשקיע בה בטענה כי השקעה כזו תניב רווחים נאים.
לטענת התובעים, בהתאם לכך, נערך בין הצדדים הסכם לפיו כל אחד מהתובעים נותן לו הלוואה בסך $100,000, "כולל אופציה של המלווים לרכישת מניות בסכום האמור, והכל בערבות אישית של הנתבע" (שם, ס' 10).
לטענת התובעים, הם המתינו לראות אם הנתבע אכן יוכל לקבל עבורם את חלקם היחסי במניות החברה, כפי שנקבע בהסכם (4%), כאשר בהסכם נקבע במפורש, שבמידה והאופציה בדבר רכישת המניות אכן תמומש אזי קודם תושב ההלוואה במלואה, ורק אחר כך יופקדו הכספים מחדש בחשבון החברה עבור רכישת המניות.
לטענת התובעים, לאחר מספר חודשים נודע להם כי לא עולה בידי הנתבע לקבל הקצאה של מניות עבור המשקיעים (הם ונוספים), אולם פניותיהם אליו לא נענו.
מאז, כך טוענים התובעים, הנתבע "מחזיק בכספם של התובעים ומסרב להשיבו, ולמצער לרכוש להם מניות בחברה בהתאם להוראות ההסכם" (שם, ס' 17). התובעים, כך הם טוענים, הלוו לנתבע כסף בהתאם להוראות ההסכם שנכרת ביניהם "ברם הנתבע מפר אותו, ומחזיק בכספי התובעים שלא כדין, ולמצער אינו עומד בתנאי התחייבותו והערבות האישית להשבת ההלוואה" (שם, ס' 18).
לטענת התובעים, הנתבע הפר עימם את החוזה "הפרה יסודית" ולא השיב את ההלוואה, "שלא לומר לא רכש עבורם מניות בחברה בהתאם לתנאי ההסכם" (שם, ס' 24). בנוסף, הוא נוהג בחוסר תום לב, מתעשר ולא בגין על חשבונם ומסרב להשיב להם את כספם. עוד נטען, כי הנתבע ערב אישית להשבת ההלוואה ושומה עליו לעשות כן ולעמוד בהתחייבותו.
בפרק הסעדים טוענים התובעים, בין השאר, כי הנתבע חייב להשיב להם את ההלוואה "ולחלופין משבוטל ההסכם לאור הפרתו היסודית, זכאים התובעים שתושב להם התמורה החוזית" (שם, ס' 27).
בתצהיר העדות הראשית (הדומה) שהגישו כל אחד מהתובעים, הועלו על ידם טענות נוספות (חלקם לא באו לידי ביטוי בכתב התביעה). כך, בס' 22 לתצהיר נטען, כי בטרם הועברו הכספים "דרשו המשקיעים לקבל את הדו"ח הפיננסי של חברה, אולם הנתבע הסביר להם כי כזה לא ינתן עד שהחברה תהא בטוחה ברצינות המשקיעים. עוד נטען (בס' 23), כי "משכך סוכם, כי בשלב הראשון, יעבירו המשקיעים לנתבע את הכסף כהלוואה בערבות אישית, או אז יעביר להם הנתבע את הדו"ח הפיננסי, ובמידה ואכן יתברר כי המידע שמסר בפניהם הנתבע נכון, והנתבע אכן הצליח לקבל מהחברה את המניות, תתבצע העסקה והמשקיעים יקבלו את המניות חלף ההלוואה".
בהמשך לכך (כנטען בס' 25 לתצהיר) העבירו התובעים את הכספים. התובע 1 ישירות לחשבון הנתבע (ביום 28.12.09) והתובע 2 ישירות לב"כ החברה (ביום 17.11.09), כעולה מנספחי ד' לתצהיר.
לטענת התובעים, בניגוד למוסכם הנתבע לא מסר להם פרטים ומסמכים אודות החברה, לרבות אותו דו"ח פיננסי ולאחר מספר שבועות, במרץ 2010, גונבה לאוזניהם שמועה כי הנתבע הסתכסך עם החברה ולפיכך הם החלו לנסות להיות בקשר ישיר עם ב"כ החברה (שם, ס' 27). במסגרת זו טען בפניהם ב"כ החברה כי היא מצויה בסכסוך עם הנתבע ושוקלת לתבוע אותו על הנזקים שגרם לה בכך שלא העביר אליה את הכספים בהתאם ללוח הזמנים שנקבע ביניהם. משכך, לא יכולה היתה החברה להתקדם בשלבים המתוכננים (שם, ס' 29-30).
בתצהיר גם פרטו התובעים את התנאים להם זכה הנתבע עצמו, כאשר לטענתם, מאחורי גבם "רקם הנתבע לעצמו עסקה חלומית" כאשר היה אמור להרוויח מהעסקה $50,000 שכר טרחה וכן 4% ממניות החברה, בנוסף לכך שעם השלמת העסקה יחל הנתבע לעבוד בחברה כדירקטור בחצי משרה ושכר חודשי של $15,000 (ס' 19-20 ו-28 לתצהיר).
רק בהמשך לכך (כנטען בס' 33 לתצהיר), ולאחר שקיבלו העתק מההסכם שחתם הנתבע עם קבוצת משקיעים אחרת, פנה התובע 1 לנתבע וביקש ממנו "כי יעגן את הסיכומים שלנו איתו בכתב", וזאת כפי שעשה עם אותה קבוצה אחרת "בשינויים המחויבים". הסכם כזה בין הצדדים אכן נחתם, לאחר שהנתבע ביקש לבצע 2 שנויים: לאחד את שני התובעים ביחד בהסכם וכן לקבוע הקצאת 4% (ולא 2%) ממניות החברה לתובעים, כאשר הנתבע מחתים את התובעים על מסמך נוסף (שלא צורף ולא הוגש ) לפיו 4% אלה רשומים למראית עין כאשר בפועל מגיעים לתובעים 2% בלבד (שם ס' 34).
בהמשך פירטו התובעים בתצהיריהם את פעולותיהם מול עורך הדין של החברה, כמו גם את שכירת שירותיו של עורך דין במימון הנתבע, "אשר ייצג את האינטרס שלנו אל מול החברה" (ס' 41). עוד פרטו התובעים בתצהיריהם (ס' 44-47), כי הנתבע הגיש בחו"ל תביעה נגד החברה ובעליה, תביעה שנזנחה בסופו של דבר על ידו ומאז הוא לא שיתף פעולה בנסיון להגיש תביעה נוספת נגד החברה. באוגוסט 2012, על פי הנטען, הגישה קבוצת משקיעים תביעה נגד הנתבע, גם זאת בחו"ל, תביעה בה ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.
בסיום תצהירם (ס' 53-54), שבו וטענו התובעים, כי "הלווינו לנתבע כסף בהתאם להוראות ההסכם שנכרת, ברם הנתבע מפר אותו, ומחזיק בכספנו שלא כדין, ולמצער אינו עומד בתנאי התחייבותו והערבות האישית להשבת ההלוואה". כתמיכה בטענתם מוספים התובעים ומפנים לכך שהנתבע הודה בכתב, כלפי צדדים שלישיים כי הכסף אותו הלווה לחברה הוא כספו הפרטי, דבר התומך בכך שקיבל אותו כהלוואה בערבות אישית.
תמצית טענות הנתבע
לטענת הנתבע, בבקשת הרשות להתגונן שהגיש נגד התביעה, אין לו כל הון להשקעה או כל ידע בכל הקשור לחברה או לעסקיה. לטענתו, נערכה בינו ובין התובעים היכרות באמצעות אותו אורי אריאל ובמסגרת זו התובעים התוודעו לכך שהוא היגר לארה"ב זמן קצר קודם לכן וישמח למצוא פרנסה.
לטענתו, התובעים הציעו לו לשמש עבורם צינור או איש קשר לצורך הטיפול ברכישת מניות בחברה עבורם. לטענתו, התובע 2 הבהיר לו כי הוא כבר בדק את פרטי העסקה וקיבל נתונים ביחס אליה ישירות מבעלי החברה ובא כוחה. עוד טען הנתבע, כי התובעים הציגו לו כי בפניו הזדמנות לעבוד ולהתפרנס בחברה.
לטענת הנתבע, בסמוך לנובמבר 2009 הודיעו לו התובעים כי הם מעוניינים להשקיע בחברה אך בשל סיבות שלא פירטו, ביקשו לעשות כן באמצעותו. הם הבהירו לו שפרטי העיסקה כבר סגורים וכי העבירו כבר 100,000$ לעורך הדין של החברה.
לטענת הנתבע, ההסכם, כמו גם יתר המסמכים נערכו על ידי התובעים ונחתמו על ידו לבקשתם בתיאום עם ב"כ החברה ולא היתה לו יד ורגל בניסוחם. הוא היה רק כלי ולא מעבר לכך וכעת, כך טוען הנתבע, התובעים מנסים לנצל זאת.
מכאן, טוען הנתבע, שבניגוד לנטען על ידם, התובעים לא הלוו לו כספים, אלא עשו בו שימוש לצורך ההשקעה שלהם בחברה, השקעה שהם לא היו מעוניינים להשקיע באופן ישיר, משיקוליהם שלהם, ועל כן ביקשו ממנו שיהיה זה שדרכו ירכשו המניות "באמצעות מבנה משפטי של מעין הלוואה, וזאת לצורך תכנון מס שלהם" (ס' 25 לבקשת הרשות להתגונן). למעשה, ממשיך וטוען הנתבע, הוא שימש צינור להעברת הכספים לחברה ונציגם ב"חזית", על בסיס כספים שהם הזרימו לשם כך. אלמלא כן, טוען הנתבע, "לא יהיה מעלה בדעתו לחתום ולו על מסמך אחד בקשר לחברה או לרכוש מניות במיליון דולר ארה"ב" (שם, ס' 26).
לטענת הנתבע, במסגרת מבנה משפטי זה, שיזמו התובעים, הוא העביר לחברה ובא כוחה $980,000 (כספי התובעים ומשקיעים נוספים), כאשר $20,000 קיבל כתשלום עבור פעולותיו.
בהמשך, כשלוח של התובעים, ביקש הנתבע מהחברה להקצות מניות לתובעים (נספח ד' לבקשה) אולם בשל סכסוכים שונים החברה אינה עושה כן. לתובעים עו"ד בארה"ב שייצג אותם ואחרים בדרישה להקצאת מניות. בחודש אוגוסט 2010 אף קיבלו התובעים מכתב בו הודיע להם ב"כ החברה כי החברה מסכימה להקצות להם מניות (שם, נספח ה'). בנובמבר 2010 קיבלו מכתב לפי קיימים סכסוכים המונעים הקצאת המניות.
לטענת הנתבע אין הוא יודע מה עשו התובעים בענין זה וכיצד פעלו אולם במשך 3 שנים לא פנו אליו ולא דרשו ממנו השבת ה"הלוואה". יש ללמוד מכך, טוען הנתבע, כי מדובר בכספי השקעה בחברה, כעולה מתוך מסמכי התובעים, בהם טענו התובעים, בין השאר, לזכויות בחברה, ניהלו עימה מו"מ ישיר ואף "איימו" לתבוע אותה.
הנתבע מוסיף וטוען, כי הטענה שמדובר בהלוואה אינה מתיישבת עם התנהגות התובעים או עם "ההגיון והשכל הבריא".
בתצהירו, חזר והדגיש הנתבע (ס' 20-21), כי הטענה שניתנה לו הלוואה אינה נכונה, כי התובעים לא הלוו לו כספים אלא עשו בו שימוש ככלי או צינור להעברת כספים לצורך השקעה שלהם בחברה.
עוד הבהיר הנתבע (ס' 22 ואילך), כי ההסכם בינו ובין התובעים נחתם בחודש אפריל 2010 ולא באוקטובר 2019 כפי שמופיע בו, וכפי שהם טענו והסבירו לו, מדובר בהסכם פיקטיבי שנחתם בדיעבד לצרכיהם. לטענתו, אין למסמך שום משמעות כהלוואה ובפועל היה ברור לו ולהם שהם משקיעים בחברה. בפועל הכספים הועברו 4 חודשים לפני החתימה (בנובמבר ודצמבר 2019), מחציתם ישירות לחברה ומחציתם הועברו אליו והוא העבירם מידית לב"כ החברה.
עוד טוען הנתבע (שם, בס' 30-32), כי באפריל 2010 הוא הורה לעו"ד של החברה להעביר להם מניות, כפי שמודים התובעים (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן) ומאוחר יותר החברה הסכימה להקצות להם מניות אולם משיקולים לא ברורים הם סירבו לכך, וכעבור כמה שנים כשההשקעה כנראה לא הצליחה הם החליטו לתבוע אותו.
עוד ציין הנתבע בתצהירו, כי כעולה גם מהמסמכים שצורפו, היו סכסוכים רבים בין החברה למשקיעים ובין היזם לעורך הדין של החברה והוטחו האשמות הדדיות בין יזם ומייסד החברה ועורך הדין של החברה, הכל כפי שידוע לתובעים, שגם קיבלו פניות מעורך הדין של החברה המכנה אותם "בעלי מניות". גם התובעים עצמם פנו לב"כ החברה בטענה כי השקיעו בחברה (נספח יא' לתצהירו מיוני 2010) וניהלו מו"מ עימה באמצעות עו"ד ששכרו את שירותיו.
עוד הדגיש הנתבע, כי התובעים לא פנו אליו בדרישה להשבת ה"הלוואה" הנטענת במשך שנים, הרבה מעבר ל-4 החודשים הנקובים לכאורה בהסכם, ורק כשהבינו כי ההשקעה אינה טובה הם הפכו את עורם.
הנתבע חוזר ומדגיש כי אין מדובר בהלוואה אלא בהשקעה, כאמור, אולם מכל מקום בפועל התובעים מימשו את "האופציה" לפני שנים והפכו את ההלוואה לזכות לקבל מניות ובעקבות כך פנו אל החברה לקבלת המניות, התנהלו כבעלי מניות ואף הוצע להם לקבל מניות.
ראיות הצדדים
על הצדדים הוטל להגיש תצהירי עדות ראשית. כפי שצוין כבר לעיל, התובעים הגישו, כל אחד, תצהיר עדות ראשית הדומה למשנהו. כמו כן הגישו התובעים את תצהירו של אורי ישראל, מי שנטען שתיווך בין הצדדים.
ביום 6.6.18 הודיע ב"כ הנתבע כי כארבעה שבועות קודם לכם עבר הנתבע שבץ מוחי חריף, שבעקבותיו נפגע תפקודו הקוגניטיבי. מסיבה זו ביקש הנתבע לדחות את המועד להגשת ראיות מטעמו. בהמשך הגיש הנתבע מספר מסמכים רפואיים, לרבות בחתימת נוירולוגים שבדקו אותו וקבעו כי הוא סובל מליקויים קוגניטיביים כאלה ואחרים. בין השאר כתב הנוירולוג ד"ר גיא רפאלי, כי הנתבע סובל מנכות קוגניטיבית והוא "אינו כשיר לעבור כל הליך משפטי".
יצוין, כי חוות דעת ערוכה כדין בעניינו של התובע לא הוגשה אולם מכל מקום, בקשתו להתליית ההליך נגדו "עד להודעה חדשה" נדחתה ונקבע כי עליו להגיש ראיותיו בכתב, לרבות תצהירים מטעמו.
בהמשך הגיש הנתבע, תצהיר עדות ראשית שלו, כפי שצוין לעיל, וכן תצהיר של בתו, עדי יעקב, ביחס למצבו הרפואי. הנתבע הגיש , במצורף לתצהירו, גם מסמכים רפואיים בתחום הנוירולוגיה.
בדיון העידו שני התובעים והנתבע. העד אורי ישראל, כמו גם בתו של הנתבע לא התייצבו לחקירה על תצהירם, וממילא אין מקום להתייחס אליהם.
עוד יצוין, כי הנתבע חזר וטען כי הוא מתנגד לעדויות בלתי קבילות בתצהירי התובעים, לרבות עדויות שמיעה, סברה, הרחבת או שינוי חזית ומסמכים שצורפו שלא נערכו על ידי התובעים. בהקשר זה יצוין כי התובעים הודו בעדותם כי חלק מהכתוב בתצהיריהם, לרבות מספר נספחים אינו ידוע להם מידיעה אישית (ר' עמ' 28, 34-36, 41-42).
עוד טען הנתבע כי יש למצוא פגם בכך ששני התצהירים מטעם התובעים כמעט זהים, עובדה המעידה לטענתו על תיאום עדויות ושיבוש הליכי משפט.
הנתבע, שנחקר על ידי התובעים, לא ידע להשיב תשובות ענייניות לרוב השאלות שנשאל ובעיקרו של דבר טען כי אינו זוכר או אינו יודע את התשובה. לטענת התובעים, הנתבע ביכר להתחמק מלתת גירסה ולהיחקר וביקש להסתמך על מצג שווא בדבר מצבו הרפואי. לטענתם, אין ליחס משמעות למסמכים הרפואיים שהגיש הנתבע, שאינם טומנים בחובם ממצאים אובייקטיביים. התובעים מוסיפים ומדגישים כי גם בתו של הנתבע בחרה שלא להתייצב לחקירה על תצהירה.
בנסיבות אלה וכאשר לטענתם היה מקום לעמת את הנתבע עם תצהירים נוספים שהוגשו על ידו, טוענים הנתבעים, כי אין מנוס מהוצאת התצהיר מהתיק , מקביעה כי הנתבע לא הגיש כל תצהיר ו מהכרעה בתביעה על סמך פרשת התביעה. במיוחד אמורים הדברים כאשר כבר בפתח התצהיר מצהיר הנתבע כי התצהיר נעשה על סמך שיחות שהתקיימו בעבר ומסמכים.
למעשה אין מחלוקת, כי חלק מטענות התובעים בתצהיריהם הוא בבחינת עדות שמיעה (התובעים עצמם הודו בכך), כך גם חלק מהמסמכים שצורפו ולא הוגשו באמצעות עורכם. כפי שיפורט בהמשך, יש לקבל גם טענות מסוימות להרחבת חזית בראיות התובעים.
מאידך, לא מצאתי כי יש בעצם העובדה שלשון תצהירי התובעים דומה כדי לפגום בערכם הראייתי.
בענין תצהיר העדות הראשית של הנתבע, אכן יש לייחס לו משקל נמוך, אם בכלל, נוכח העובדה שהנתבע למעשה לא נחקר עליו, בהמשך לטענותיו בדבר מצבו הרפואי (שלא נתמכו, כאמור, בחוות דעת ערוכה כדין).
יחד עם זאת, אין בכך שהנתבע לא נחקר למעשה על תצהירו ושיש בכך כדי לפגוע במשקל שיש ליחס לעדותו, כדי לשנות את התמונה הראייתית העולה מראיות ועדויות התובעים (והמסמכים שאינם במחלוקת), ואין בדברים אלה, כשלעצמם, כדי להוסיף על תמונה זו או ליחס לה את שאין למצוא בה.
עתה נותר להכריע במחלוקת בין הצדדים, בהסתמך על הראיות הקבילות הקיימות בתיק.
כפי שיפורט להלן, הכרעה בתיק זה נשענת, בעיקרה, על עובדות ומסמכים שאינם במחלוקת, כמו גם על עדותם של התובעים עצמם.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את הראיות והמסמכים ושמעתי את העדים הגעתי למסקנה כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם ולא הוכיחו כי הם זכאים לקבל הסעדים המבוקשים על ידם, הכל כפי שיפורט להלן.
כאמור, התובעים טוענים, בתמצית, כי נחתם בינם ובין הנתבע הסכם הלוואה, כי הנתבע הפר אותו הפרה יסודית וכי הם זכאים להשבת ההלוואה, לה גם ערב הנתבע באופן אישי.
מכאן שתחילה יש לבחון את ההסכם שנחתם בין הצדדים.
ההסכם שנחתם בין הצדדים
ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת, כאמור, למסמך שנחתם על ידי התובעים והנתבע, הנושא את הכותרת "מכתב כוונות למכירת מניות" בחברה (ההסכם).
מפאת חשיבות הדברים, להלן יצוטט ההסכם במלואו (השגיאות באנגלית – במקור):
LETTER OF INTENT TO PURCHASE SHARES OF REPDSA

October 17 2009
Isaac Reuveny
239 Pleasant Valley
Roxhury. N.Y.
Dear Mr. Reuveny,
This will express my intention to make a loan to Isaac Reuveny with an option to convert the loan to acquire from you 4% of Recicladora de Plasticos Dominicana .S.A. (hereinafter referred to as REPDSA) subject to the terms and conditions stated below.

STRUCTURE OF TRANSACTION
$200,000 to be transfer not latter then January 05 2010 to Yitshak Reuveny or the lawyer of REPDSA Barry Wenger.

LOAN Amount
$200,000 not latter then January 05 2010.

Loan Structure
The payments made by Moshe Bohbot and Yakov Chlfon is given in the form of an interest free loan to Isaac Reuveny which amount shall be personally guaranteed by Isaac Reuveny. The loan will be for a period of 4 months from the day that the said funds will be transferred to Isaac Reuveny account. The said loan. at any given time during the loan period. will be converted into (4%) shares in REPDSA accordance to the terms and conditions that are set forth below.

Terms of converting the loan in to shares:
Moshe Bohbot and Yakov Chlfon (hereinafter referred to as "Buyer") will purchase from Isaac Reuveny (hereinafter referred to as "Seller") one percent (4%) of REPDSA (the "Purchased Shares").

PURCHASE PRICE
The purchase price ("Purchase Price") payable by the buyer to the Seller for the Purchased Shares will be one Hundred Thousand Dollars ($200,000).

FORMAL SHARE PURCHASE AGREEMENT
Upon acceptance by you of this Letter of Intent will instruct our lawyers to prepare a formal share purchase agreement (the Share Purchase Agreement") incorporating the terms and conditions of this letter of intent. and containing the usual agreements covenants, representation, warranties, indemnifications and other provisions commonly found in such agreements. Which I will present to you for negotiation. The Seller and Buyers shall act in good faith and use their best effort to negotiate and enter into the Share Purchase Agreement based on this letter of intent. The share purchase agreement will
the agreed upon (4%) of REPDSA shares as well as any other terms and conditions that are incorporated in this letter of intent.
If and when the said loan will converted into shares. It would be done in the following manner:
The loan will be paid back to Moshe Bohbot and Yakov Calfon once the Seller completes to form a company to invest in the project. The corresponding repayment shall then be transferred to the new company and that amount then reinvested in REPDSA in accordance to the said agreement.
Very truly yours,
Moshe Bohbot and Yakov Calfon
Confirm this 17 day of October 2009 by:
Isaac Reuveny sinning blow I received the loan
Issac Reuveny
Moshe Bohbot
Yakov Calfon
ההסכם נושא אמנם את התאריך 17.10.2009, כמועד חתימתו, אולם דומה (ועל כך בהמשך) כי אין מחלוקת על כך שהוא לא נחתם במועד זה אלה כחצי שנה מאוחר יותר (באפריל 2010).
אין גם מחלוקת, כי התובעים העבירו את הסך של $200,000, הנזכר בהסכם כסכום שיועבר בעתיד, עוד לפני שההסכם נחתם. התובע 1 העביר את חלקו בסך $100,000 בהעברה בנקאית מחשבונו לחשבון הנתבע ביום 28.12.09 (שבתורו העבירו לחברה) ואילו הנתבע 2 העביר את חלקו בסך $100,000 ישירות לב"כ החברה עוד ביום 17.11.09 (נספחים ד'-1 וד'-2 לתצהירי התובעים).
כאמור, התובעים טוענים כי בהתאם להסכם הם נתנו לנתבע הלוואה, אולם הוא מצידו "הפר" את עימם את ההסכם "הפרה יסודית", לא רכש עבורם מניות בחברה בהתאם לתנאי ההסכם ולא השיב את ההלוואה. לטענתם, הוא מחזיק בכספם שלא כדין "ולמצער אינו עומד בתנאי התחייבותו והערבות האישית להשבת ההלוואה".
לפיכך עותרים התובעים לחייב את הנתבע להשיב להם את ההלוואה "ולחלופין משבוטל ההסכם לאור הפרתו היסודית, זכאים התובעים שתושב להם התמורה החוזית".
על מנת להשיב על השאלה מה בדיוק נקבע בהסכם, האם "הפר" הנתבע את ההסכם, האם התחייב להשיב להם את ההלוואה הנטענת, האם הוא מחזיק בכספם שלא כדין והאם "למצער" הוא הוא אינו עומד בתנאי התחייבותו ובערבותו האישית להשבת ההלוואה, יש להתחקות אחר תנאי ההסכם כמו גם נסיבות כריתתו.
תנאי ההסכם ונסיבות כריתתו
יאמר כבר בפתח הדברים, כפי שיפורט בהמשך, כי מקריאת ההסכם, כמו גם מנסיבות חתימתו, עולות קושיות רבות. ההוראות הקבועות בהסכם אינן פשוטות וברורות וחלקן אף אינו מובן די הצורך. יותר מכך, קיימות בהסכם סתירות פנימיות ואי בהירות המקשה על פענוח כוונת הצדדים לו.
כותרתו של ההסכם היא "מכתב כוונות לרכישת מניות" והתובעים מכונים בו "קונים" והנתבע "מוכר". בפתח המכתב מובעת הכוונה לתת הלוואה לנתבע עם אופציה לרכישת 4% מניות בחברה.
בפסקה הראשונה תחת הכותרת "מבנה העסקה" נרשם כי יש להעביר סכום של $200,000 לנתבע או לבא כח החברה לא יאוחר מיום 5.1.2010. לאחר פרק מבנה העסקה מופיע פרק "סכום ההלוואה", החוזר פחות או יותר על הכתוב בפרק הקודם.
לאחריו מופיע פרק "מבנה ההלוואה", בו נקבע, כי תשלומי התובעים יבוצעו בצורה של הלוואה ללא ריבית לנתבע, שלסכומה הוא יערוב באופן אישי. עוד נקבע כי ההלוואה תהא לתקופה של 4 חודשים מיום העברת התשלומים על ידי התובעים. בהמשך נקבע כי בזמן כלשהו במשך "תקופת ההלוואה" היא תומר ב-4% מניות בחברה בהתאם לתנאים שיפורטו בהמשך ההסכם.
בהמשך ההסכם מופיע פרק "התנאים להמרת ההלוואה למניות" ובו נרשם שהתובעים (הקונה) ירכשו מהנתבע (המוכר) אחוז אחד (ובסוגריים 4% !) מהחברה.
לאחר מכן מופיע פרק "מחיר הרכישה" בו נרשם שסכום הרכישה יעמוד על מאה אלף דולר (ובסוגריים $200,000 !).
לאחר פרק זה מופיע פרק "הסכם רכישת מניות פורמלי". בפרק זה נקבע, כי עם קבלת מכתב כוונות זה, ינחה הנתבע את עורכי הדין "שלנו" להכין הסכם רכישה פורמלי, הכולל את תניות מכתב הכוונות ויתר התנאים המקובלים בהסכמים מסוג זה "שאנו נציג לך לצורך מו"מ". בהמשך נרשם כי המוכר והקונים יפעלו בתום לב וישקיעו את מיטב מאמציהם לנהל מו"מ ולהשיג הסכם רכישת מניות, בהסתמך על מכתב כוונות זה.
בהמשך נקבע, כי "אם וכאשר ההלוואה האמורה תומר למניות, יעשה הדבר בדרך הבאה: ההלוואה תושב לתובעים, כאשר המוכר ישלים הקמת חברה שתשקיע בפרויקט, כאשר "ההחזר המקביל" יועבר לחברה החדשה והסכום יושקע אז מחדש בחברה, בהתאם להסכם".
יצוין, כי חלקו אחרון זה של ההסכם, שדומה שהוא משמעותי להסכמות הנטענות של הצדדים, גם הוא, כחלקים נוספים בהסכם, אינו ברור כלל ועיקר.
יודגש, כי אף אחד מהצדדים לא הציע תרגום משלו לעברית של תניות ההסכם וגם לא הסבר לתניות הבלתי ברורות (ולעיתים אף סותרות) המופיעות בו. שני הצדדים התמקדו במה שנראה בעיניהם "רוחו" של ההסכם, תוך התעלמות מלשונו המדויקת.
יותר מכך, כפי שיפורט בהמשך, התברר כי ההסכם הוא למעשה הסכם שנחתם בין צדדים אחרים, שנלקח (בדיעבד) כ"דוגמא" על ידי התובעים, ש הכניסו בו שינויים כאלה ואחרים על מנת לנסות ולהתאימו אליהם . לא למותר לציין בהקשר זה, כי התובע 2 הבהיר בעדותו ביחס לשליטתו בשפה האנגלית, כי "יש מילים באנגלית שאני לא מבין" (עמ' 21, ש' 21) וכי הוא אינו כותב או קורא אנגלית טוב (עמ' 34, ש' 31).
זאת ועוד, התברר, כאמור, כי ההסכם נחתם בדיעבד והוטבע בו, באופן מכוון, תאריך פיקטיבי, וזאת לאחר שכבר הועברו הכספים שנקבע בו שיועברו על ידי התובעים, ולאחר שהנתבע אף העביר את הסכום שהועבר אליו, לחברה.
במילים אחרות, הסכם ההלוואה הנטען של הכספים נחתם חודשים רבים לאחר שהכספים מצאו דרכם לחברה וממילא אף לא היו בידי הנתבע. אין מחלוקת, כי כאשר העבירו התובעים את הכספים המדוברים, לא היה כל הסכם "הלוואה" חתום בנמצא.
אין כאמור מחלוקת כי התשלום הראשון בסך $100,000 הועבר על ידי התובע 2 ישירות לב"כ החברה ביום 17.11.2009. אחר כך העביר התובע 1 את התשלום השני בסך $100,000 בהעברה בנקאית לחשבונו של הנתבע, ביום 28.12.2009. הנתבע מצידו העביר את התשלום שקיבל מהתובע לחברה, בסמוך לאחר קבלתו. במילים אחרות, הסכום הכולל של $200,000, שרק מחציתו עבר "דרך" הנתבע, הגיע לחברה באופן כמעט מידי, חודשים רבים לפני שנחתם ההסכם להלוואתו לנתבע .
רק בחודש אפריל 2010 (8.4.2010), כחמישה חודשים לאחר העברת התשלום הראשון וכארבעה חודשים לאחר העברת התשלום השני, נחתם בין הצדדים, בדיעבד, ההסכם. כאמור, על ההסכם נרשם תאריך פיקטיבי, המוקדם לביצוע שני התשלומים.
יצוין, כי התובעים בחרו שלא לציין עובדה זו במפורש בכתב התביעה שהגישו (ממנו עולה דווקא כי סדר הדברים היה שההסכם קדם לתשלומים שבוצעו). למעשה, עובדת הטבעת מועד פיקטיבי על ההסכם גם לא צוינה במפורש בתצהירי העדות הראשית מטעמם ואף לא בסיכומיהם. יש בכך כדי ללמד נגדם, שכן העובדה שההסכם נחתם בדיעבד יש בה כדי לפגוע במידה כזו או אחרת בטענותיהם הנבנות למעשה על בסיס סדר דברים אחר.
בתצהירם (ס' 27-35), לא טוענים התובעים במפורש, כי ההסכם נחתם בדיעבד ואף לא נוקבים במועד המדויק בו נחתם, אולם הם מבהירים כי ההסכם נחתם לאחר שבחודש מרץ 2010 גונבה לאוזנם השמועה כי הנתבע הסתכסך עם החברה ובא כוחה אף הבהיר להם כי החברה שוקלת לתבוע אותו על נזקיה, שכן הוא לא העביר לה כספים במועד, נגרם לה נזק בלתי הפיך והיא לא יכולה להתקדם בשלבים המתוכננים.
עוד טענו התובעים כי התברר להם שהנתבע רימה אותם ביחס לרווחיו מהעסקה. למשמע דברים אלה, טוענים התובעים, הם יצרו קשר עם יתר המשקיעים (ודוק: יתר המשקיעים, היינו בנוסף אליהם), עקב האינטרס המשותף "והתחלנו להבין שלא מדובר באדם צדיק וישר".
בשלב זה, ורק בשלב זה, וחודשים לאחר שהעבירו את הכספים הנזכרים בהסכם, ביקשו התובעים מהנתבע לחתום על ההסכם, כפי שהם עצמם ניסחו (בהסתמך על דוגמא שנערכה עבור אחרים, כאמור).
לטענתם, הם ביקשו מהנתבע כי "יעגן את הסיכומים שלנו אתו בכתב". הטענה, המשמעותית, כי מדובר רק ב"עיגון" בכתב של סיכומים שהיו בין הצדדים זה מכבר לא נטענה בכתב התביעה ואף לא נמצאה לה כל ראיה או תמיכה מעבר לעדותם של התובעים. יותר מכך, התובעים ציינו בעצמם כי רק בשלב זה קיבלו לידיהם הסכם שנחתם עם משקיעים אחרים "הדפסנו את אותו הסכם בשינוי הפרטים המחייבים, וביקשנו ממנו לחתום".
לטענת התובעים (שם בס' 34) הנתבע ביקש לבצע שני שנויים (ושניים בלבד): להכניס לחוזה את שני התובעים ולשנות את אחוז המניות שהם אמורים לקבל. יודגש, כי התובעים לא טענו בתצהירם שהיה זה הנתבע שביקש גם לשנות את התאריך על החוזה ולרשום בו תאריך פיקטיבי, ורק בחקירתו טען התובע 1 לראשונה, לא רק כי פנה לנתבע לחתום על החוזה באפריל (2010), אלא שאף היה זה הנתבע ש"רצה שאנחנו נכתוב תאריך לפני העסקה" (עמ' 57, ש' 32-30).
העולה מהאמור הוא שהתובעים ביקשו מהנתבע לחתום על הסכם (מכתב כוונות לרכישה) בו נקבע שהם עומדים להעניק לו בעתיד הלוואה, שלטענתם אותה עליו להשיב להם ואשר לה הוא ערב אישית, וזאת חודשים לאחר שכבר העבירו את כספי אותה הלוואה וחודשים לאחר שהכספים שהועברו נמצאים בידי החברה, ולאחר שנודע להם שהתגלע בין הנתבע והחברה סכסוך, שהחברה מאיימת לתבוע את הנתבע, לאחר שנטען כי נגרם לחברה נזק בלתי הפיך, לאחר שנודע להם שהנתבע אינו "צדיק וישר" ולאחר שנודע להם שהחברה "נתקעה ולא יכלה להתקדם בשלבים המתוכננים" (שם בס' 30).
לא למותר לציין, כי קיים גם קושי למצוא הגיון שיסביר את הסכמתו של הנתבע להפוך תשלומים שיצאו מזה כבר מידיו להלוואה שכביכול ניתנה על ידו, לאחר שהתגלע סכסוך עם החברה והיא "לא יכולה להתקדם בשלבים המתוכננים".
מכל מקום, לאחר שגילו כאמור, לקחו התובעים הסכם (או "מכתב כוונות") שהגיע לידם ממשקיעים אחרים, שינו בו את אשר שינו, והחתימו עליו את הנתבע.
כאמור לעיל, תניות ההסכם אינן ברורות ואינן מובנות די הצורך, ויכול שהדבר נובע מכך שמדובר בהסכם שנעשה בין אחרים ואשר התובעים שינו בו פרטים שמצאו לשנות ויכול שהדבר נובע, בחלקו לפחות גם מכך שאנגלית אינה שפת אימם של מי מהצדדים.
מכל מקום, מהראיות שבתיק עולה כי בחתימתם על ההסכם לא היתה למי מהצדדים כוונה של ממש ליתן או לקבל "הלוואה" במובנה הרגיל של המילה (בין השאר כזו שיש להשיב במועד כלשהו) .
זאת ועוד, גם התייחסות להוראות שנקבעו בהסכם מעלה, כי כבר בעת חתימת ההסכם "תקופת ההלוואה" למעשה חלפה לה, בכל הקשור לתשלום הראשון ועמדה לחלוף תוך ימים, בכל הקשור לתשלום השני. כזכור, נקבע גם כי בתוך תקופה ההלוואה היא " תומר" במניות.
יותר מכך, מראש הפרק "הסכם רכישת מניות פורמלי" ניתן ללמוד על דרישה למעורבות של עורך דין מטעם התובעים (או שני הצדדים) בהכנתו ואת חובת ההשתדלות (מיטב המאמצים) של שני הצדדים לחתום על הסכם לרכישת מניות, להבדיל מהתחייבות להשיג הסכם כזה בפועל.
אכן בהסכם (בפרק "מבנה ההלוואה") נכתב, כי תשלומי התובעים יבוצעו בצורה של "הלוואה ללא ריבית לנתבע שלסכומה הוא יערוב באפן אישי". אולם לא ברור מה טומנת בחובה ערבות אישית זו. לא נקבע בהסכם אם , מתי ובאילו נסיבות על הנתבע להשיב את ההלוואה הנטענת וממילא זו ניתנה לפרק זמן של 4 חודשים, שחלפו זה מכבר ולמעשה חלפו עם חתימת ההסכם. מכאן שלכאורה אף הסתיימה "תקופת ההלוואה" הנטענת, שבהמשכה לא ביקשו התובעים להשיבה אליהם, אלא פעלו ישירות מול החברה או נציגיה לצורך הקצאת המניות.
למעשה, המקום היחיד בהסכם בו מדובר על "השבה" של ההלוואה, מתייחס לגורלה במקרה של המרה למניות ודומה שזו כל המשמעות שיש לייחס לה , אולם גם בענין זה נוסחו של ההסכם אינו ברור די הצורך.
מכל מקום, בהסכם נקבע, כאמור, כי בתקופת ההלוואה היא תומר להקצאה של מניות. מכאן, שלא ברור כלל על מה מבססים התובעים את "זכותם" לקבל בחזרה את הלוואתם הנטענת, כאשר אין למעשה מחלוקת שהקצאה שכזו הוצעה להם בשלב כלשהו והם בחרו שלא לקבלה.
לכל זאת יש להוסיף את העובדה שהתובעים בחרו שלא לפנות אל הנתבע על מנת שזה ישיב להם את ההלוואה הנטענת במשך שנים ארוכות, גם לו היתה להם זכות כזו, וחלף זאת ביכרו לנהל מגעים ומו"מ ישיר עם החברה עצמה ביחס להקצאת המניות, בין השאר באמצעות עורך דין משותף. יצוין, כי התנהלותם שזו של התובעים טומנת בחובה את הבנת הצדדים כי אין מדובר בהלוואה כלל ולמעשה היא כוללת גם ויתור על זכותם להחזר אותה "ההלוואה", אם וככל שהיתה להם כזו מלכתחילה.
כאמור לעיל, מההסכם ונסיבות כריתתו לא עולה כוונה אמיתית לתת או לקבל הלוואה. העולה מהראיות והעדויות (הקבילות) שבתיק, הוא כי התובעים ביקשו להשקיע בחברה השקעה שהם מצאו אותה כדאית. מספר חודשים לאחר מכן, ולאחר שנודע להם על קשיים בעסקה הם החתימו את הנתבע על "מכתב כוונות" לא מובן, שהוכן על ידם על בסיס מכתב אחר שמצא דרכו אליהם, בו נכתב, בין השאר, כי הם מעבירים לנתבע כספים על מנת שאלה יועברו לחברה בתורת "הלוואה" לנתבע , והכל חודשים לאחר שכספים אלה הועברו לחברה .
כאמור, בהסכם נכתב כי ההלוואה תהא למשך תקופה של 4 חודשים מיום העברת הכספים לחשבונו של הנתבע וכי בכל זמן נתון במשך תקופת ההלוואה, תומר ההלוואה ל-4% מניות בחברה בהתאם לתנאי ההסכם.
מעדויות התובעים עצמם התברר כי אכן עמדה על הפרק הצעה של החברה להקצאת מניות, אלא שלטענתם זו לא "הבשילה", שכן לא מולאו בה ה"תנאים המקדימים" (ס' 31 לסיכומי התשובה של התובעים), או בלשונו של התובע 2: "היתה הסכמה אך לא בכל תנאי" (עמ' 25, ש' 26).
הטענה לאי התקיימות "תנאי מקדים" לרכישת המניות התובעים למעשה מודים כי בשלב כלשהו אכן עמדה על הפרק הצעה של החברה להקצות להם מניות, אלא שלטענתם הם לא היו יכולים לקבלה, שכן, כאמור, לא מולאו בה ה"תנאים המקדימים".
ומה היה אותו תנאי עליו עמדו התובעים לטענתם, בטרם יאותו לקבל את הקצאת המניות בחברה? לטענתם, הם היו אמורים לקבל את הדו"חות הפיננסיים של החברה על מנת להחליט האם לרכוש את מניותיה אם לאו, לאחר שיבררו האם מדובר בעסקה "כדאית". "מי פתי ישקיע בחברה קטנה סכומים משמעותיים, מבלי שיוכל לעיין קודם בדו"חות הפיננסיים" טוענים התובעים בסיכומי התשובה (שם). עוד נטען, כי "ההקצאה היתה תלויה במינוי הנתבע כדירקטור" (שם, בהמשך).
גם בעדותם הבהירו התובעים, כי "אם וכאשר החברה תקצה את המניות עם הדוח"ות הפיננסיים אז ההלוואה תומר למניות בחברה. עד אז זה שום דבר" (עדות התובע 1 בעמ' 49, ש' 14 ואילך וכן עמ' 56, ש' 17). "בלי דוחו"ת כספיים לא מאמינים בחברה ולא לוקחים כלום" (עמ' 50, ש' 16). "רצינו לברר קודם מה החברה עושה, אם היא כדאית או לא אם המניות שוות או לא" (עמ' 59, ש' 7). גם התובע 2 העיד: "אנו אמורים היינו לקבל מניות אחרי בדיקה שלא בכל מצב או בחזרה את ההלוואה" (עמ' 29, ש' 19). יצוין, כי התובע 2 טען כי הוא "לא זוכר אם החברה הסכימה להקצות מניות" (עמ' 27, ש' 13).
העולה מהאמור הוא, כי התובעים לא הוכיחו שלא הוצעה להם הקצאת מניות (שלטענתם מהווה גם היא הפרה של הנתבע). טענתם כי בשלב זה הם היו זכאים לקבל לידם דוחות פיננסיים כתנאי לרכישת המניות על ידם או כדי לבחון מחדש את כדאיות העסקה, המעט שניתן לומר עליה הוא כי היא אינה מעוגנת בהסכם של התובעים עם הנתבע, ואף לא בא זכרה בכתב התביעה (המקורי או המתוקן) של התובעים.
יותר מכך, גם עצם הטענה כי הקצאת המניות היתה נתונה לשיקול דעתם של התובעים לא באה לידי ביטוי בהסכם או בכתב התביעה של התובעים. לא באה שם לידי ביטוי גם טענתם של התובעים לזכותם לבחון בשנית את כדאיות העסקה בטרם יסכימו להקצאת המניות עבורם. יוזכר, כי מי שיזם את המהלך של העסקה לאחר ששמע כי היא "כדאית" היה התובע 2 (עדותו בעמ' 20 ש' 19 ואילך וכן עדות תובע 1 בעמ' 44, ש' 21).
התובעים לא הוכיחו הפרת ההסכם על ידי הנתבע כזכור, התובעים טוענים, כי הנתבע "מחזיק בכספם של התובעים ומסרב להשיבו, ולמצער לרכוש להם מניות בחברה בהתאם להוראות ההסכם" ( שם, ס' 17). לטענת התובעים, הנתבע הפר עימם את החוזה "הפרה יסודית" ולא השיב את ההלוואה, "שלא לומר לא רכש עבורם מניות בחברה בהתאם לתנאי ההסכם" (שם, ס' 24).
ראשית יצוין, כי התובעים עותרים במקביל הן סעד הנובע מאכיפת ההסכם הן כזה הנובע מהפרתו. מחד מבקשים התובעים "לאכוף" על הנתבע את קיום התחייבויותיו על פי ההסכם (השבת ההלוואה או הקצאת המניות) ומאידך הם טוענים לביטולו של ההסכם על ידם ולהשבת ה"תמורה החוזית" שניתנה על פיו (היא ההלוואה).
מכל מקום, וכמפורט לעיל, התובעים לא הוכיחו כי הנתבע הפר עימם את ההסכם, לא באי השבת ההלוואה שכביכול ניתנה לו ולא באי הקצאת מניות עבורם. כפי שפורט בהרחבה לעיל, מההסכם לא עולה כוונה אמיתית למתן הלוואה, ההוראה היחידה (והבלתי ברורה) המתייחסת להשבתה, כרוכה ברכישת המניות ותקופת ההלוואה אף הסתיימה זה מכבר.
זאת ועוד, ההסכם כולל חיוב השתדלות של שני הצדדים להשיג הסכם פורמלי לרכישת מניות וגם אם ניתן לקרוא אל תוך ההסכם התחייבות להשיג הקצאת מניות בפועל , הרי שתנאי זה התקיים. כפי שפורט לעיל, לא עולה מן הסכם כי התובעים רשאים שלא להסכים להקצאת המניות (תוך שהם דורשים מהנתבע את כספם) והתנאי שטענו לו לא מצא מקומו בהסכם. מכל מקום הנתבע לא מחזיק בכספם כלל וממילא אינו מחזיק בכספם שלא כדין ולא בכדי הם ניהלו מו"מ ישיר עם החברה או נציגי ה בטענה כי הם השקיעו בחברה.
סיכומם של דברים
העולה מהמפורט לעיל הוא כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם במשפט האזרחי להוכיח את תביעתם ואת זכותם לקבל את הסעדים המבוקשים על ידם.
לפיכך, דין התביעה להידחות.
התובעים יישאו בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה מרדכי בוחבוט
נתבע: יצחק ראובני
שופט :
עורכי דין: