ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה שפר נגד הממונה על תשלום הגמלאות :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

המערער
יהודה שפר
ע"י ב"כ: עו"ד חיים ברנזון ו/או אסף ברנזון ואח'
-
המשיב
הממונה על תשלום הגמלאות
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת פרוקצ'יה ו/או עו"ד נור חאיכ ואח'

פסק דין

לפני ערעורו של מר יהודה שפר (להלן - המערער) כנגד החלטות הממונה על הגמלאות במשרד האוצר (להלן - הממונה) בעניינו, בהתאם לסעיף 43 לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות).
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת ועולות מכתבי הטענות וחומר הראיות:
המערער החל עבודתו במשרד המשפטים בכתב מינוי כפרקליט בדירוג הפרקליטים מיום 3.12.93 ועד ליום 20.7.02. למערער שלוש תקופות העסקה נוספות מיום 1.3.87 ועד ליום 31.3.87, מיום 10.11.87 ועד ליום 7.3.88, וכן מיום 20.7.92 ועד ליום 2.12.93, אשר צורפו לתקופות העסקתו של המערער בכתב המינוי. תקופת שירותו של המערער בכתב המינוי עומדת על 10 שנים ו-5 חודשים.

ביום 21.7.02 מונה המערער לתפקיד מנהל הרשות לאיסור הלבנת הון (משרה בדירוג משפטנים)(להלן – מנהל הרשות), וחתם על 'חוזה מיוחד להעסקת עובד' (נספח א' לכתב התשובה, להלן - הסכם הבכירים) מכוח סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן – חוק המינויים), אשר במסגרתו ויתר על כתב המינוי בשירות המדינה.

ביום 15.11.09 המערער מונה למשנה לפרקליט המדינה (אכיפה פלילית)(להלן – משנה לפרקליט המדינה). נערכו שינויים בהסכם הבכירים, בהתאמה לשינוי התפקיד ולשינוי ברמת השכר למוקבל שופט בית משפט מחוזי (להלן – הסכם הבכירים המתוקן, ויחד עם הסכם הבכירים יכונו להלן יחדיו - ההסכם). הוראות הסכם הבכירים המתוקן באשר לאופן חישוב גמלתו של המערער לא שונו. תקופת שירותו של המערער במסגרת ההסכם מסתכמת בסך של 15 שנים ו-8 חודשים.

ביום 7.3.18 הגיש המערער טופס תביעה לגמלה לממונה, וביום 31.3.18, עם סיום כהונתו בתפקיד משנה לפרקליט המדינה, פרש המערער משירות המדינה.

במכתב מיום 10.6.18 מאת מנהל הסגל הבכיר בנציבות שירות המדינה אל מנהלת מנהל הגמלאות במשרד האוצר, נקבעה נוסחת המשכורת הקובעת של המערער על פי ממוצע חשבוני משוקלל של המשכורת הקובעת של המערער ב תקופת כתב המינוי (להלן - המשכורת הקובעת הראשונה) ותקופת ההסכם (להלן – המשכורת הקובעת השנייה), כדלהלן:

"...
מר יהודה שפר זכאי לגימלאות עפ"י החוזה, שנעשה ונחתם בין הממשלה לבינו ביום 17.08.2003 (להלן: "החוזה המקורי"), וקצבתו תשולם לו בהתאם לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב] התש"ל – 1970.
שיעור גמלתו יושתת על 70% בהתאם לאישור אגף בכיר פרישה וגימלאות מיום 30.04.2018.
בתקופה מיום 21.07.2002 עד ליום 31.03.2018 הועסק העובד בחוזה אישי לבכירים כאשר משכורתו הקובעת האחרונה בחוזה שולמה לו ברמת מוקבל שופט בית משפט מחוזי (דירוג 082, דרגה 032).
משכורתו הקובעת לצורך גמלאות לתקופת השירות עפ"י כתב המינוי עד ליום 20.07.2002 תשולם עפ"י הדרגה העליונה בסולם הדירוג אליו משתייך העובד שהינה כיום דרגה א7+ בדירוג הפרקליטים ובוותק לשכר 2/12 45 שנה (עפ"י שנות השירות בפועל, שנות השירות בצה"ל וקידום וותק לתואר שני).
לאור האמור לעיל יש לחשב את משכורתו הקובעת הכוללת (תקופת כתב המינוי ותקופת החוזה) שעל בסיסה תשולם קצבתו של מר שפר, עפ"י ממוצע חשבוני משוקלל שבין המשכורת הקובעת בסעיף 2 לעיל לבין המשכורת הקובעת כמצוי ן בסעיף 3 לעיל..."

ביום 21.6.18 נשלח אל המערער מכתב 'אישור גמלאות' מאת מנהלת הגמלאות במשרד האוצר, בו פירוט על אודות קצבת הפרישה של המערער וכן נקבעה זכאותו למענק פרישה, כדלהלן-

"אדון נכבד,
הנדון: אישור גמלאות
בתוקף הסמכות שהוענק לי עפ"י הוראות סעיף 5 לחוק שירות המדינה, (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן- "החוק"), ובמענה לתביעתך לגמלה בגין פרישתך מן השירות ביום 31/03/2018, הריני מאשרת את זכאותך לגמלה החל מחודש אפריל 2018, לפי החוק וכמפורט להלן:
קצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור מרבי של 70% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לאישור נש"מ מיום 10/6/2018 וכמפורט להלן:
קצבה בשיעור של 52.17% בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 להלן.
הגדלה בשיעור של 17.83% בגין שירותך בתנאי עבודה מיוחדים.
מענק שישולם עפ"י סעיף 22 לחוק אשר יחושב ע"י משרד האוצר, מנהלת גמלאות. במידה והנך זכאי להגדלה ע"י נציבות שירות המדינה ובמידה והגדלה כאמור תגרום לביטול המענק או חלקו, לא תוכל לקבל הגדלה, אלא לאחר החזר כספי המענק.
תקופת שרותך הנושאת זכות לגמלה מסכמת ב-26 שנים וחודש.
...."

בכתב התשובה מאת הממונה, צוינה הנוסחה לפיה חושבה המשכורת הקובעת של המערער בהתאם לממוצע החשבוני המשוקלל:

שכר קובע בחוזה 57,451.87 * 188 + שכר קובע בכתב מינוי 26,544.11* 125 = 45,112.5.
313

ביום 11.7.18 המערער פנה באמצעות בא כוחו לנציבות שירות המדינה על מנת שתתוקן נוסחת החישוב של המשכורת הקובעת את קצבתו, וכן המענק המגיע לו בהתאם.

משלא נענה, פנה המערער ביום 23.8.18 , באמצעות בא כוחו במכתב נוסף לנציבות שירות המדינה, במסגרתו העלה את פירוט טענותיו.

ביום 16.9.18 השיב עו"ד בן צור, סגן בכיר ליועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה, למכתב בא כוח התובע מיום 23.8.18 והבהיר כי הנושא הועבר לבדיקה משפטית, בתיאום עם הגורמים הרלבנטיים במשרד האוצר. עוד כתב הוא כי עם סיום הבדיקה וגיבוש עמדת נציבות שירות המדינה, ישיבו לגופה של הפנייה. באותו יום התקבלה החלטה על ידי הממונה לפיה בוטלה זכאותו של המערער למענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק הגימלאות.

משלא ניתנה תשובה בעניינו, פנה המערער באמצעות בא כוחו במכתב נוסף מיום 8.12.18 לנציבות שירות המדינה. כמו כן במסגרת המכתב התבקשה הנמקה מפורטת אודות פשר ביטול המענק.

ביום 17.4.19 ניתנה תשובת הלשכה המשפטית של נציבות שירות המדינה, במסגרתה נדחו טענות המערער. בין היתר, צוין במכתב כי עניינו של המערער אינו ייחודי, וישנם מוקבלי שופטים נוספים שהועסקו בהסכם בכירים בפנסיה תקציבית ואשר תנאי גמלתם נקבעו בהתאם להסכם בכירים, באופן דומה לחישוב גמלתו של המערער.

בכתב התשובה הממונה חזר בו מן ההחלטה על ביטול מענק הפרישה, וציין כי לאחר בדיקה חוזרת , נמצא כי הוא אכן זכאי למענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק הגימלאות. בחודש דצמבר זוכה חשבון הבנק של המערער בסך של 112,280 ₪ בגין מענק פרישה. בנוסף, במסגרת תלוש קצבת חודש דצמבר 2019 בוצע התשלום הסופי של המענק, בצירוף ריבית והצמדה, בסך של 210,399.51 ₪ ברוטו , ממנו נוכתה המקדמה ששולמה בתחילת חודש דצמבר.

תמצית טענות המערער
הממונה שגה בקביעתו את המשכורת הקובעת הראשונה של המערער, כאשר משכרותו הקובעת לעניין חוק הגימלאות הי א משכורתו כמ וקבל שופט לגבי כל תקופת שירותו, וזאת בין היתר בשל הפרשנות הנכונה והראויה של ההסכם.

בתצהירו מציין המערער כי העסקתו כמשנה לפרקליט המדינה בהסכם הבכירים המתוקן הייתה שלא כדין (סעיף 50 לתצהירו של המערער), מאחר והסכם זה נוגד את תקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), תש"ך-1960 (להלן – תקנות המינויים). לטענתו, נוכח ההסכמים הקיבוציים החלים על פרקליט המועסק בתפקיד משנה לפרקליט המדינה, בהם נקבע כי ממילא פרקליט המועסק בתקן זה מוקבל במשכורת לשופט של בית משפט מחוזי ומקנים תנאי העסקה מיוחדים , אין מניעה חוקית להעסיקו לפי כתב מינוי. עוד טוען המערער כי יש להפעיל את כללי ברירת הדין מכוח סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שכן הסכם הבכירים המתוקן גורע מזכויותיו בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים שחלו עליו כמשנה לפרקליט המדינה.

יש לפרש את ההסכם שנחתם אל מול המערער באופן המבטיח שוויון בין המערער לבין יתר המשנים לפרקליט המדינה, עמם עבד המערער כתף אל כתף , תוך התחשבות במשימה אותה נטל המערער על עצמו .

עוד טען המערער כי שולם לו מענק פ רישה חלקי בלבד, ויש לשלם הפרשי מענק פרישה בסך של 142,239.1 ₪.

תמצית טענות המשיב
המערער חתם על ההסכם בו נקבע כי על תקופת עבודתו לא יחול חוק הגימלאות וכי תנאי גמלתו יחושבו לפי ממוצע משוקלל של המשכורת הקובעת בתקופת השירות בכתב המינוי ושל המשכורת הקובעת בתקופת ההסכם, בהתאם לתנאי ההסכם, וזאת בהתאם לכללים המקובלים בהסכם בכירים בשירות המדינה.

עם מינויו של המערער לתפקיד משנה לפרקליט המדינה, נמשכה העסקתו במסגרת הסכם הבכירים המתוקן על מנת לשמר את הסדר הפנסיה התקציבית, תוך עריכת שינויים בהתאמה לשינוי התפקיד ולשינוי ברמת השכר למוקבל שופט בית משפט מחוזי.

טענות המערער אודות חוקיות העסקתו בהסכם הבכירים המתוקן בעת העסקתו כמשנה לפרקליט המדינה לא הועלו במסגרת כתב הערעור. למעלה מן הצורך ולמען הזהירות בלבד, ככל שהיו מועלות במסגרת הליך אחר ונכון, שאינו ערעור גמלאות, הרי שטענות המערער בהקשר זה דינן להידחות על הסף בין היתר מחמת התיישנות ושיהוי בהעלאתן והמדינה שומרת על כל טענותיה בהקשר זה.

העדים
ביום 15.9.20 התקיים דיון הוכחות.

מטעם המערער העיד המערער בעצמו.
מטעם הממונה העידה גב' אירית צייגר, מנהלת תחום בכיר (שכר וגמלאות)(להלן - גב' צייגר).

דיון והכרעה
הצדדים אינם חלוקים בעניין חישוב המשכורת הקובעת השנייה, ועיקר המחלוקת נסובה סביב חישוב המשכורת הקובעת הראשונה. דהיינו, המשכורת המשולמת למערער על סמך תקופת עבודתו בכתב מינוי.

נתייחס תחילה לטענות המערער בעניין חוקיות החתימה על הסכם הבכירים המתוקן לאחר מינויו כמשנה לפרקליט המדינה, כאשר יש להעיר כי המערער לא התייחס לעניין חוקיות חתימת הסכם זה בהודעת הערעור, והסתפק בהפניה למכתבים אשר נשלחו לנציבות שירות המדינה טרם הגשת כתב הערעור, תוך שהוא מציין כי אלו יחשבו כחלק בלתי נפרד מנימוקי הערעור (ס' 12 ל הודעת הערעור על החלטת הממונה).

לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, אני סבורה כי הדי ן עם הממונה וזאת משהיה על המערער להעלות טענות מסוג זה במסגרת הליך מתאים ונפרד, ובהתחשב בהוראות הדין הנוגעות להתיישנות ושיהוי. מדובר בטענות המכוונות למדינה כמעסיקה של המערער ולא לטענות בנוגע לטעות שביצע הממונה. תפקידו של הממונה לבחון את הסכם הבכירים המתוקן המונח לפתחו, הקובע את המשכורת הקובעת של המערער לצרכי גמלאות, ואין זה מתפקידו לבחון את אופן התקשרות המערער אל מול המדינה.

עוד אציין כי הפסיקה אליה הפנה המערער בעניין זה [ר' ע"ע 25372-10-14 מדינת ישראל – בן דוד ראובן (29.12.16)(להלן – פרשת בן דוד), דיון מב/7-1 מרדכי גזית – הממונה על תשלום הגמלאות (31.8.82)(להלן – פרשת גזית)], אין בה כדי לסייע למערער וזאת משעה שבפרשת בן דוד עמד בית הדין הארצי על ההבחנה הנדרשת בין טענות הנוגעות לטעות הממונה בחישוב גמלה לבין טענות הנוגעות למדינה כמעסיקה בקשר לזכויות העובד, וכך נפסק -

"ניתן לסכם שככלל, ומבלי להיכנס לאבחנות נוספות, יש להבחין בין טענות הנוגעות לטעות הממונה בחישוב הגמלה - שאז צריך לפעול במסלול של פניה לממונה, ואם סרב הממונה לגופה של הטענה - בערעור גמלאות; ובין טענות הנוגעות למדינה כמעסיקה בקשר לזכויות שהגיעו לעובד בתקופת העבודה ולא קיבלן – שאז יש להגיש תביעה לבית הדין."

נוסף על כך , בפרשת גזית קבע בית הדין הארצי כי:

"הממונה על הגמלאות אינו הרשות לכריתת "חוזה יחידי" לעניין סעיף 107 לחוק. הוא פועל על-פי תנאים קיימים."
(ע' 408 לפסק הדין).

על אף השוני הברור בין המקרים, אני סבורה, בהיקש מן הדברים האמורים , כי כפי שהממונה אינו הרשות המתאימה לכריתת חוזים, כך גם אין בידו הסמכות לבחון את אופן ההתקשרות בה בחרו הצדדים לפעול, ועליו לקבל החלטה בעניין המובא בפניו בהתאם לתנאים הקיימים.

בהתייחס להפניית המערער לפרשת מנחם שדה [ר' ע"ע (ארצי) 42050-05-14 מדינת ישראל – הממונה על תשלום גמלאות – פרופ' מנחם שדה (4.9.16)], יובהר כי נסיבות המקרה המנויות שם ש ונות בתכלית מאלו המובאות בפני, ומכל מקום הציטוט המובא מדברי בית הדין הארצי מתייחס בעיקרו לצורך במתן מידע מלא, מהימן ומפורט לעובד אודות זכויותיו הפנסיוניות, וזו בלבד.

לאור הדברים האמורים, אין נפקות לטיעוני המערער בדבר התנגדות ארגון פרקליטי המדינה להעסקה של משנה לפרקליט המדינה על פי הסכם בכירים , מן הטעם שהעסקה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת החוק (סעיף 18 לתצהירו של המערער).

אשר לטענת המערער כי יש לפרש את ההסכם שנחתם עמו באופן המבטיח שוויון בינו ובין יתר המשנים לפרקליט המדינה, אבהיר כי טענה זו אינה מ כוונת לטעות שערך הממונה, אלא מדובר בקובלנה על אופן העסקתו של המערער. לאור האמור לעיל, גם בנוגע לטענה זו אנ י סבו רה כי אין מקומה במסגרת ערעור ג מלאות, כי אם בהליך נפרד ומתאים לטענת ההפליה האמורה. יתר על כן, הממונה טוען בסיכומיו כי מדובר במשנים אחרים לפרקליט המדינה שהועסקו בכתב מינוי (ולא בהסכם בכירים) בפנסיה תקציבית לפיכך, לא ברור הבסיס להשוואה.

אשר לפרשנות הוראות הסכם הבכירים המתוקן בקביעת גמלתו של המערער - כפי שאוזכר לעיל, המערער הועסק בהסכם הבכירים בהתאם להוראת תקנה 1(3) לתקנות המינויים אשר מאפשרת העסקת עובד בחוזה מיוחד, כאשר מדובר ב"עובד אשר נציב השרות קבע לגביו כי עבודתו חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשרות המדינה."

עוד אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, אין כל מניעה להעברתו של עובד ממעמד עובד המועסק על ידי כתב מינוי למעמד של עובד המועסק על פי חוזה מיוחד, כאשר "תנאי לדבר הוא שהדבר נעשה בהסכמה שאינה נגועה בקיפוח או בניצול לרעה של העובד." [ע"ע 1339/02 מאיר נתן – מדינת ישראל (24.11.03)(להלן – פרשת מאיר נתן].

בעניינינו, הבחירה לחתום על הסכם הבכירים הייתה נתונה בידי המערער. בהתאם לכך, למערער הייתה אפשרות לבחור להמשיך ולהיות מועסק בכתב מינוי ולהמשיך להיות מדורג בדרגות ובשכר הקיימים בשירות הציבורי. כמו כן, המערער לא הוכיח כי קופח או נוצל לרעה עקב כך.

אני ערה לאמור בתצהירו של המערער בו הוא טוען כי הסכם הבכירים נעשה שלא ביוזמתו, אלא ביוזמת משרד המשפטים (סעיף 11 לתצהירו של המערער). כמו כן, ל א נעלמו מעיניי טיעוניו כי "נקרא אל הדגל" כאשר הגיש מועמדות לוועדת האיתור לראש הרשות על פי בקשת המשרד (סעיף 32 לתצהירו של המערער). עם זאת, המערער לא טען ועל כן לא הוכיח כי הדבר נעשה בכפייה או מכורח כלשהו לפיכך, אין בטענות אלו כדי להפחית מיסוד ההסכמה אשר ברי כי התקיימה בעניינו של המערער .

המערער טען בתצהירו כי ההסכם כתוב מבחינתו בכתב סתרים, כולל סתירות פנימיות, ונוסח באופן חד צדדי. באשר לנסיבות החתימה על הסכם הבכירים המתוקן, הצהיר המערער כי:

"... זכור לי שהחתימה הפיסית על הסכם מוקבל שופט ארעה באמצע ישיבה, למעלה משנה וחצי לאחר שנכנסתי לתפקיד כשמזכירתי נכנסה ואמרה לי לחתום עליו, שכן נאמר לה ממחלקת משכורות שאחרת לא תשולם לי משכורת. חשבתי שמדובר על חתימה טכנית וסמכתי על מי שעוסקים בתחום כוח האדם במשרד והנחתי שהם דואגים גם לאינטרסים שלי. לא העליתי על דעתי כי באותו רגע אני חותם על "גזר דין פנסיוני" מפלה לרעה, ובלתי הוגן שמשמעותו לא הוסברה לי, ושאין סיכוי בעולם שהייתי מסכים לתנאי כפי שמבקשים לפרשם כיום."
(סעיף 14 לתצהירו של המערער).

בכל הכבוד הראוי, אני סבורה כי יש בטענות אלו משום היתממות, תו ך זילות מעמד החתימה על הסכמים, בפרט כאשר הדברים נאמרים על ידי גורם מקצועי בכיר , אשר שימש כמשנה לפרקליט המדינה. אין ביד י לקבל את הטענה כי היה מדובר מבחינתו ב"חתימה טכנית" וכי סמך על העוסקי ם בתחום. ברי כי היה עליו לעיין בתוכן המסמך, להבין את תוכנו ואת השלכות חתימתו, טרם עשה כן במהלך השתתפותו בישיבה. המערער החליט לחתום על המסמך לאחר שעיין בו, בין אם התייעץ אם הגורמים הרלוונטיים ובין אם לאו , ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו. נוסף על כך, קבלת עמדתו על פיה עסקינן בחתימה טכנית, חותרת לא רק תחת יסוד ההסכמה , אלא תחת עקרון דיני החוזים ככל, טענה מרחיקת לכת, שאין בידי לקבל ה בנסיבות מקרה זה.

יתרה מכך, טענות המערער כי לא היה מודע להשלכות החתימה על הסכם הבכירים המתוקן מעלות תמיהה בפרט נוכח השכלתו , ניסיונו ותפקידו הבכיר ורם הדרג בשירות המדינה.

כעולה מתצהירו של המערער הובהר בפניו כי במסגרת המעבר לתפקיד ראש הרשות, הזכאות לצבירת שיעור הפנסיה תפחת ותעמוד על 2% לשנה, במקום 3% למועסק כפרקליט בפרקליטות (סעיף 11 לתצהירו של המערער). המערער העיד בעניין זה: כי

"ת. אני לא בטוח, אני זוכר שהייתה לי שיחה עם אתי שטרית אחראית על כוחל אדם שזימנה אותי ואמרה לי שלדעתה אני עושה טעות כי אני עומד להתמנות לסגן בכיר א' שזו משכרות יותר גבוה , ושאני עובר לדירוג על פיו אני זכאי ל2 אחוז פנסיה בשנה, וכלכלית זה לא כדאי. מנכל המשרד ביקש ממני לחתום על חוזה ולעשות את זה, ולא הייתה כאן שום מחשבה למעט המחשבה להקים את הרשות לאיסור הלבנת הון . בגלגול הבא שיציעו לי להקים רשות אני אבוא עם עו"ד ואפעל אחרת."
(פרוטוקול, ע"מ 5, שורות 12-7, ההדגשה אינה במקור, הטעות במקור).

לאור הדברים האמורים , ברי כי המערער ידע כי תתכן פגיעה פנסיונית עקב צורת ההתקשרות בה הוא בחר, גם אם נכונה טענתו כי לא הבין את המשמעות מבחינת קביעת המשכורת הקובעת לעניין חישוב גמלתו.

נפנה עתה לבחינת ההוראות הרלוונטיות בהסכם. סעיף 11 בהסכם קובע כי " על תקופת עבודתו של העובד לפי חוזה זה לא יחול חוק שירות המדינה (גימלאות)(נוסח משולב), התש"ל-1970..", וזאת בהתאם להוראות ס' 107 לחוק הגמלאות הקובע כי: "הוראות חוק זה לא יחולו- ... (2) על עובד המדינה המועסק כדין על פי חוזה יחידי, אם כך נקבע באותו חוזה ובמידה שנקבע..".

במסגרת הסכם הבכירים, המערער הסכים לביטול כתב המינוי על פיו הועסק. על פי רוב, עובד שבוטל מינויו, נשללת ממנו הזכאות לפנסיה תקציבית או כל הטבה אחרת כתוצאה מכתב המינוי. עם זאת, במקרה דנן, הצדדים הסכימו על תשלום פנסיה תקציבית על בסיס הסכם הבכירים (ולא מכוח חוק הגימלאות) וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף 12 להסכם הבכירים בלבד, הקובע את אופן חישוב משכורתו הקובעת של המערער בעת פרישתו, בזו הלשון:
"12. על אף האמור בסעיף 11 לעיל, תקופת שירותו של העובד לפי חוזה זה תצורף לתקופת שירותו על פי כתב המינוי לרבות תקופות שנרכשו בעבר או ירכשו בעתיד ע"י העובד ואשר הן מזכות אותו לגימלא או לפיצויים (להלן-תקופת השירות הכוללת) לענין הזכות לגימלאות לו ולשאריו, בכפוף לתנאים הבאים:
א. 1. המשכורת הקובעת שעל בסיסה תשולם קיצבתו של העובד עבור תקופת השירות לפי כתב המינוי תהיה המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיפים 8 ו-9 לחוק הגימלאות.
2. במועד פרישתו של העובד מהשירות, וממועד זה ואילך תעודכן המשכורת הקובעת כאמור בס"ק א(1) לפי חוק הגימלאות ועל פי הדרגה העליונה כפי שתהיה בסולם הדירוג אליו משתייך העובד, כולל תוספת שהייה וחישוב תוספת וותק לגבי תקופת השירות הכוללת (תקופת המינוי ותקופת החוזה), ובהתאם לכללי קידום הוותק הנהוגים בשירות המדינה.
3. למען הסר ספק, לא תשולם לעובד כל קיצבה אלא לאחר פרישתו משירות המדינה ובכפוף לאמור בחוזה זה.
ב. 1. המשכורת הקובעת שעל בסיסה תשולם קיצבתו של העובד עבור תקופת עבודתו בחוזה מיוחד זה תהא המשכורת הכוללת לפי סעיף 6 לעיל וכפי שתעודכן לפי סעיף 8 לעיל.
2. עובד שהשלים 16 שנות שירות נושאות זכות לגימלאות (כולל תקופת אכשרה לפי חוזה זה) ומספר שנות עבודתו לפי חוזה זה שווה או נמוך ממספר שנות עבודתו לפי כתב מינוי, המשכורת הקובעת הכוללת שעל בסיסה תשולם קצבתו תיקבע לפי הממוצע החשבוני הרגיל בין המשכורת הקובעת כמפורט בסעיף 12א' לעיל לבין המשכורת הקובעת כמפורט בסעיף 12ב' לעיל.
המשכורת הקובעת הכוללת לפי האמור לעיל, שעל בסיסה תשולם קיצבתו של העובד, תעודכן ממועד הפרישה ואילך על פי אותו יחס."
כעולה מהוראות ההסכם שכרו הקובע של המערער נקבע בהתייחס לשתי תקופות מאובחנות זו מזו. האחת, מתחילת העסקת המערער בכתב מינוי ועד למעבר להעסקתו על פי הסכם הבכירים, והשנייה, החל מיום העסקתו בהסכם בכירים ועד לפרישתו, כאשר בתקופת עבודתו כמשנה לפרקליט המדינה שכ רו היה כמוקבל שופט. בניגוד לקביעה מפורשת זו, קבלת עמדתו של המערער תוביל לתוצאה על פיה משך כל תקופת העסקתו המערער יהא זכאי לתשלום זהה בעד שתי תקופת ה העסקה, הן בתקופת העסקתו על פי כתב המינוי והן בתקופת העסקתו על פי הסכם הבכירים, באופן המייתר כליל את האבחנה בין שתי התקופות.

אמנם, סעיף 12א(1) להסכם הבכירים קובע כי המשכורת הקובעת בתקופת כתב המינוי תהא בהתאם להוראות סעיף 8 ו-9 לחוק הגימלאות, כאשר סעיף 8 מורה כי חישוב הגמלה יעשה בהתאם למשכורתו האחרונה של העובד ערב פרישתו, אך הסעיף כולל בחובו התייחסות ל-"דירוג ודרגה". ברי, כי מדובר בהתייחסות לדירוג ודרגה טרם המעבר להסכם הבכירים, הן נוכח האבחנה בין התקופות המנויה לעיל, והן בשל כך שאין דירוג ודרגה בצדו של שכר מוקבל שופט בסולם הדרגות של דירוג הפרקליטים . כמו כן, כפי שאוזכר לעיל, המערער הסכים לביטול כתב המינוי על פיו הועסק , ועבר להיות מועסק על פי תנאי הסכם הבכירים בהתאם להוראות חוק המינויים לפיכך , המערער התנתק מהמסלול של דירוג ודרגה.

יתר על כן, חוק הגימלאות מגדיר במפורש מיהו "עובד מדינה" שעליו יחול החוק, שהינו "מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים..", כאשר חוק המינויים הוציא במפורש מגדרו, כל עובד שלא נתמנה כאמור, לרבות עובדים אשר הממשלה ערכה איתם חוזה מיוחד, כאשר נקבע במפורש כי:

"שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות; הוראות חוק זה לא יחולו על אדם המועסק לפי חוזה מיוחד אלא במידה שנקבע בחוזה."
(סעיף 40 לחוק המינויים).

לאור כל המקובץ, הוראת סעיף 12א(1) בהסכם הבכירים הקובעת את המשכורת הקובעת לתקופת עבודתו של המערער בכתב המינוי, אינה י כולה להתייחס למשרות אשר ההתקשרות לגביהן נערכה על פי הסכם בכירים. סעיף זה הינו בגדר "אי בודד" המחיל את הוראות חוק הגימלאות לצרכי תקופת כתב המינוי בלבד. פרשנות אחרת תסתור במפורש את הוראות ה דין וכן את הוראות ההסכם.

יצוין, כי אני ערה לקושי הלשוני המצוי בסעיף 8 לחוק הגימלאות אשר דן בדרגה ערב פרישתו של פלוני, אולם לאור הדברים האמורים , פרשנות זו של הוראת הסעיף היא הפרשנות הנכונה נוכח לשון ההסכם אש ר נחתם בין הצדדים.

אין חולק כי התובע שויך לדירוג פרקליטים בתקופת העסקתו בכתב המינוי. לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 12א(2) נקבעה המשכורת הקובעת שעל בסיסה משולמת קצבתו של המערער עבור תקופת המינוי לפי דרגה א7+ בדירוג הפרקליטים, שהינה הדרגה העליונה בדירוג הפרקליטים, כולל תוספת שהייה בדרגה (ס' 14 לכתב התשובה).

בהקשר זה הובהר על ידי הממונה כי סולם הדירוג של הפרקליטים נקבע בהסכם קיבוצי ביום 16.2.95 בין המדינה ובין ההסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון פרקליטי המדינה, בהסכם זה צורפה טבלת שכר חדשה בהתאם לסולם הדרגות המעודכן, אשר מסתיים בדרגה א7+ (סעיף 15 לתצהירה של גב' צייגר). גב' צייגר הצהירה כי הדבר נעשה כאשר במקביל לכך כבר היו בעלי תפקידים בפרקליטות שהיו זכאים לשכר של שופט, וכי היא ניתנת לפרקליטים או למשפטנים אשר מכהנים במספר מצומצם של משרות, לרבות משנים ליועץ המשפטי לממשלה והמשנים לפרקליטות המדינה. לאור הדברים האמו רים, אין בידי לקבל את טענת המערער עלפיה הסכם הבכירים עומד בסתירה להסכמים קיבוציים.

עוד יש להעיר, כי קבלת הפרשנות המוצעת על ידי המערער אינה מתיישבת עם הוראות סעיף 12ב(2) אשר מטרתו להעניק חלופה מיטיבה על דרך קיום ממוצע חשבוני רגיל למי שעומד בתנאי הסעיף, ולמעשה מרוקנת אותו מתוכן.

אשר לטענות הנרחבות של המערער אודות התיקונים שנערכו בהסכם הבכירים לאחר ש החל תפקידו כמשנה לפרקליט המדינה, אציין כי הסכם הבכירים לא אומץ כמות שהוא מתקופת עבודתו של המערער בתפקיד ראש הרשות, אלא בוצעו שינויים נדרשים שעיקרם שכרו של המערער ותנאי שירותו. החשוב לעניינו הוא כי לא בוצע כל שינוי בסעיף 12 העוסק בחישוב גמלתו של המערער. דהיינו, לא הייתה כל כוונה לשנות את תנאי קביעת קצבתו של המערער בעת המעבר לתפקיד משנה לפרקליט המדינה. יתר על כן, במכתב מאת נציבות שירות המדינה מיום 12.7.11 אשר מוען למערער בו פורטו השינויים בתנאי הסכם הבכירים, הובהר במפורש כי מלבד השינויים המנויים במכתב "שאר סעיפי החוזה בעינם עומדים" (נספח ב' לתצהירה של גב' צייגר).

בהתייחס לתכלית מתכונת ההעסקה בהסכם בכירים, יפים לעניינו הדברים שהובאו על ידי בית הדין האזורי, בסקירתו את תולדת העסקת עובדים בכירים בחוזה מיוחד על פי הוראת סעיף 40 לחוק המינויים, כדלהלן-
"בתחילת שנות התשעים החלה נציבות שרות המדינה להעסיק עובדי מדינה בכירים דוגמת התובעים בחוזים אישיים. הרקע לכך היה הקושי ששרות המדינה נתקל בו להעסיק עובדים טובים במשרות הבכירות, ואשר נוצר לאור הפער הניכר בין השכר המקובל בשרות המדינה לעומת השכר בגופים ציבוריים (כגון תאגידים ממשלתיים ורשויות סטטוטוריות) וגופים פרטיים. מצב זה היקשה על גיוס עובדים מתאימים למשרות בכירות והביא לעזיבתם של עובדים בכירים טובים ובעלי נסיון.
ג. לאור מצב זה, התגבשה המסקנה כי יש להנהיג רפורמה בדרך העסקתם של העובדים הבכירים בשרות המדינה. הדרך שנבחרה היתה העסקת העובדים הבכירים בחוזה מיוחד, על פי הוראת סעיף 40 לחוק המינויים, תוך ביטול כתב המינוי בו החזיקו התובעים (בהסכמה שעוגנה בגוף החוזה האישי).
חוזים מיוחדים נחתמו עם עובדים המדורגים בשתי הדרגות העליונות של שרות המדינה, שהן המשרות הבכירות ביותר של שרות המדינה לאחר דרג מנכ"לים: משנים למנכ"ל, סמנ"כלים, מנהלי אגפים בכירים, מנהלי יחידות סמך, מנהלי מחוזות בכירים ופקידי מטה בדרג מקביל.
ד. שאלת החתימה על החוזה המיוחד נותרה לבחירתו של העובד. בשרות המדינה היו וישנם עובדים בכירים רבים אשר מטעמיהם הם העדיפו לא להיות מועסקים במסגרת החוזה האישי. עובדים אלה מועסקים על פי כתב מינוי, מדורגים במסגרת אחד מדרוגי השכר הקיימים בשרות המדינה וחלים עליהם תנאי העבודה וההסכמים הקיבוציים הנהוגים לגבי אותו דרוג.
ה. אין חולק כי השכר וההטבות הסוציאליות במסגרת החוזה האישי, עולים על תנאי השכר והתנאים הסוציאליים בהעסקה על פי כתב מינוי (כלומר בתנאים שנקבעו בהסכמים הקיבוציים). ראשית, המשכורת בחוזה האישי גדלה באופן משמעותי, וכך אף הבסיס להפרשות הפנסיוניות. שנית, השכר הוצמד לשכר מנכ"ל, כך שעדכון השכר נעשה בשיעור גבוה יותר מאשר עדכונו על פי ההסכמים הקיבוציים (לאחר שנת 1996 מנגנון העדכון היה בהצמדה לשכר הממוצע במשק). כמו כן נקבעה בחוזים זכות לפרוש לגמלה לאחר ארבע שנות עבודה על פי החוזה, על פי רצון העובד, אם מלאו לו 50 שנים. בשלב מאוחר יותר גם נקבע מנגנון המאפשר לעובד לפנות לועדת השרות במקרה של טענה לפיטורים מסיבות שרירותיות או פוליטיות."
[עב (ת"א) 301470/99 מאיר נתן ו-120 אח' – מדינת ישראל (1.8.02)].

היתרונות הגלומים בחתימה על הסכם הבכירים הינם ברורים. הממונה אף מציין בסיכומיו, כי המערער זכה כתוצאה מהוויתור על כתב המינוי ו המעבר להסכם בכירים משעה שקיבל שכר גבוה יותר בתפקידו כמנהל הרשות (סעיף 23 לסיכומיו של הממונה). בנוסף, בעת מינויו של המערער לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, שכרו הוצמד לשכר של מוקבל שופט, תוך שהוא שומר על הסדר הפנסיה התקציבית. כאשר יש לציין, כי אם המערער היה מתמנה לתפקיד משנה לפרקליט המדינה בכתב מינוי במקום הסכם הבכירים, אזי היה מבוטח בפנסיה צוברת במסגרת התפקיד (סעיף 6 לתצהירה של גב' צייגר). כמו כן, למערער ניתנה הזכות לפרוש לגמלה לאחר ארבע שנות עבודה לפי ההסכם, אם מלאו לו 50 ובלבד שהודיע על כוונתו לפרוש לפחות שלושה חודשים מראש. לאור האמור לעיל, קים קושי בקבלת עמדת המערער על פיה יקבל על עצמו את כל היתרונות הגלומים במתכונת העסקתו זו, ויבקש להתנער מן החסרונות הגלומים בה, בשעת אמת.

כפי שהובהר בפסיקת בית הדין הארצי, כאשר אדם מועסק בדרך העסקה מסוימת, הוא בוחר לעשות כן על היתרונות והחסרונות של צורת ההעסקה. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בפרשת מאיר נתן:
"על פי ההלכה הפסוקה, כאשר אדם מועסק בצורת העסקה מסויימת, הוא למעשה בוחר במסלול העסקה מסוים, על הטוב והרע שבמסלול זה.
"לית מאן דפליג שהמערער בחר בדעה צלולה במסלול המקנה לו תנאי שירות וגימלאות כתת-שר. וייאמר כהערת אגב כי הקובלנה הנשמעת בסעיפים 5 ו-6 לעיקרי הטעון בדבר אי-ידיעתו את הכללים לפיהם מושווה מנכ"ל לסגן-שר, קובלנה זו נשמעת "תמימה" במקצת.
משבחר כפי שבחר, נמצא המערער נהנה מתנאי שכר משופרים שגררו אחריהם תנאי גימלאות דומים. אין הוא יכול לבקש עתה שיפעילו כלפיו הוראה מהוראות חוק שירות המדינה גימלאות (סעיף 100) כדי ששיעור גימלתו תוגדל "רק ב-% 10" כדבריו, כך שיהא נהנה מהטוב שבשני עולמות גם יחד (השווה ענין גזית; פד"ע יג', 397)." (דב"ע מז/ 4-7 לבני - הממונה על תשלום הגמלאות, פד"ע יט 132; ור' בהקשר אחר גם עע 300275/98 ויסלר – מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, עבודה- ארצי, כרך לג (82) 25).
כאשר התובעים הסכימו להיות מועסקים בחוזה מיוחד, תוך ביטול כתב המינוי שהיה להם, הם בחרו למעשה לעבור ממסלול העסקה על פי כתב מינוי, שמשמעותו הינה זכאות לגמלאות לפי חוק הגמלאות ותנאי שכר על פי הקבוע בהסכמים הקיבוציים, ובחרו להיות מועסקים על פי חוזה מיוחד, כאשר תנאי ההעסקה נקבעים במו"מ בין התובעים ובין המדינה."

לאור הדברים האמורים, לא מצאתי ואף לא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהליך קבלת החלטת הממונה. עסקינן בהחלטה סבירה ומאוזנת בהתאם להסכם עליו חתם המערער על כן אין כל בסיס לקבלת הערעור.

לאור כל המקובץ, תוצאת הדברים היא כי המערער אינו זכאי להפרשי קצבה כלשהם מתקופת פרישתו או לתשלום נוסף בעד המענק, מעבר לסכום ששולם לו.
סוף דבר
דין הערעור להידחות.

בשם לב לסוג ההליך בו עסקינן ולפנים משורת הדין, יישא כל צד בהוצאותיו הוא.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, (25 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יהודה שפר
נתבע: הממונה על תשלום הגמלאות
שופט :
עורכי דין: