ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולרי פרייזר נגד יונתן כלפון :

בפני כבוד השופט מנחם שח"ק

התובעת:

ולרי פרייזר

נגד

הנתבעים:

  1. יונתן כלפון
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520004078

פסק דין

לפני תביעה על סך 11,615 ₪ שהתובעת סבורה שמגיעים לה מאת הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שבה היה מעורב רכבה של התובעת ורכבו של הנתבע מס' 1.
רקע עובדתי ודיוני
אין מחלוקת שהתאונה ארעה ביום 01.09.2020 בחניון המרכז המסחרי "פרץ סנטר" בדימונה, כאשר התובעת נהגה ברכב בבעלותה, מתוצרת רנו , מ.ר. 8687072 (להלן: "רכב התובעת"), וברכב הנתבע מס' 1, מתוצרת פולקסווגן מ.ר. 7811970 (להלן: "רכב הנתבע") נהגה בתו של הנתבע מס' 1, הגב' יובל כלפון (להלן: "יובל").
אין חולק שבמועד התאונה היה רכב הנתבע מבוטח בביטוח מקיף על ידי הנתבעת מס' 2.
בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע, כשהוא נהוג על ידי יובל , יצא מחניה בנסיעה לאחור והתנגש ברכב התובעת בצד שמאל.
התובעת טענה כי לא תיקנה את הרכב מחמת חסרון כיס.
בכתב ההגנה וכך גם במכתב הדחייה שנשלחה מאת הנתבעת מס' 2, נטען כי התאונה התרחשה בעת שרכב הנתבע היה בעצירה מוחלטת, לאחר שיצא בזהירות ובנסיעה איטית מחניה ובמטרה להתחיל בנסיעה קדימה.
בדיון שהתקיים לפניי מוקדם יותר היום, שמעתי את עדות התובעת ועדות יובל, וכן את עדות בתה של התובעת, שלפי טענת התובעת שהתה עמה ברכב בזמן התאונה.
אין מחלוקת שהחניון שבו ארעה התאונה מורכב משורות של כלי רכב החונים, במקביל זה לזה וכי בזמן התאונה נסעה התובעת באחד מן המעברים , כאשר קודם לתאונה חנתה יובל עם רכב הנתבע בשורת כלי הרכב, שחנו משמאל לרכב התובעת , ובמאונך לרכב התובעת.

המחלוקת המהותית היסודית היא האם כטענת התובעת רכב הנתבע פגע ברכב התובעת בזמן שרכב הנתבע ביצע נסיעה לאחור על מנת לצאת מן החניה, או שמא בזמן שרכב הנתבע כבר סיים את היציאה מהחניה, היה במצב של עצירה מוחלטת ובשלב זה התובעת היא זו שהתנגשה ברכב הנתבע , כטענת יובל.
מן התמונות שצורפו (נ/1) ניתן ללמוד כי הנזק שנגרם לרכב התובעת החל בפגיעה בדלת הקדמית השמאלית ונמשך לאורך הדופן השמאלית ועד לאיזור שמעל חלקו הקדמי של הגלגל השמאלי האחורי . מהתמונה המתייחסת לרכב הנתבע, ניתן לראות גם כן כי מדובר ככל הנראה בפגיעה מתמשכת ובאופן שרכב התובעת היה בתנועה תוך כדי מגע של צידו השמאלי בפינתו השמאלית האחורית של רכב הנתבע.
לדיון שהתקיים במעמד הצדדים, התייצבו התובעת ובתה, שלפי טענתן שהתה עמה ברכב בזמן התאונה, וכן בנה, ומצד הנתבע – הנתבע עצמו, בתו יובל ונציג הנתבעת 2.
התובעת וכך גם בתה העידו כי התובעת המשיכה בנסיעה קצרה גם לאחר שהורגשה הפגיעה, ותלו זאת בכך שהתובעת לא ידעה בשלב המידי כי מדובר בתאונה, הייתה בהלם מן המכה והמשיכה בנסיעה קצרה קדימה. מדובר בהסבר מתקבל על הדעת, שיש בו כדי להסביר את הנחזה בתמונות ואת הפגיעה המתמשכת לאורך דופנו השמאלית של רכב התובעת.
התובעת ובתה שתיהן עמדו על כך שהתאונה ארעה באופן שתואר בכתב התביעה, היינו בעת שיובל נסעה בנסיעה לאחור ולא מצאתי סתירות מהותיות בין גרסאותיהן. אמנם, עלה קושי מסוים בעדות בתה של התובעת, שחזרה בה בכל הנוגע לשאלה האם התובעת התנ צלה לאחר התאונה, כאשר תחילה הכחישה זאת ולקראת סיום הדיון אמרה "אמא שלי היתה היסטרית. היא לא האמינה שזה קרה לה. כמובן שהיא יצאה ואמרה שהיא מצטערת בגלל מה שקרה, שתיהן הצטערו על מה שקרה" (עמ' 5 שו' 2), אולם איני סבור שיש בכך כדי להביא באופן אוטומטי לקבלת גרסת הנתבעת, שכן סוגיית ה"התנצלות", ככל שהייתה, סביר כי התרחשה בעת של סערת רגשות מצד התובעת, ואין בה בהכרח כדי לגלם הודאה באחריות לתאונה. עם זא, חזרתה של הבת מדבריה , תוך שהיא למעשה אף סותרת את דברי אמה – התובעת, שכפרה בכך שהתנצלה, מעיבה על מידת המהימנות שניתן לייחס לעדות השתיים.
בנוסף, העולה מן התמונות נ/1 מע ורר קושי מסויים ביחס לתובעת ויש לשאול הכיצד קרה שלא הבחינה כלל, כטענתה, בכך שרכב הנתבע יוצא מן החניה. אין מחלוקת כאמור שהפגיעה ברכב הנתבע היא בחלקו השמאלי אחורי. וממילא – בהינתן שהפגיעה הראשונית היתה בדלת הקדמית השמאלית, היינו בדלת הצמודה למושב הנהג, אזי חלקו האחורי ימני של רכב הנתבע, היה מצוי למעשה לפני מקום מושבה של התובעת וניתן היה לצפות כי גם אם כגרסתה התאונה ארעה כשרכב הנתבע נסע ברוורס, היא תבחין בו בעת נסיעתו.
תהיה נוספת כלפי התובעת היא מדוע, ככל שאכן התאונה ארעה בעת שרכב הנתבע פגע בפתאומיות ברכבה, מדוע לא נעמדה ועצרה בו במקום. הפגיעה מתמשכת לאורך כל הדופן השמאלית כאמור מלמדת על כך שהתובעת המשיכה בנסיעה, ובכך נגרם נזק נוסף לדלת האחורית ולחלקים נוספים, כעולה מהתמונה נ/1. מצב דברים זה מתיישב יותר עם האפשרות שהת אונה ארעה לאחר שהתובעת ביצעה את הפניה שמאלה, כטענתה בדיון, אל תוך המעבר בין טורי המכוניות החונות ותוך כדי נסיעה נצמדה בלי משים אל אחורי רכב הנתבע, ובנסיעה שנמשכה זמן מה חלפה על פני רכב הנתבע תוך כדי שפינתו של רכב הנתבע דחוקה אל תוך דופן רכב התובעת.
יובל שהעידה לפני, אחזה בגרסה שכבר נכללה במכתב הדחייה וכך גם בכתב ההגנה ועמדה על כך שהתאונה ארעה לאחר שסיימה לצאת מהחניה והיתה בעצירה מוחלטת, ואף שילבה את הרכב להילוך קדמי, לטענתה, כאשר בשלב זה, שמעה "בום ארוך". לטענת יובל, התובעת התנצלה לפניה ואמרה שלא ראתה את רכבה מפאת השמש שסינוורה אותה.
בנוסף נטען על ידי הנתבעים, כי דובר בכביש שיש לו שני נתיבים וכי היות שהתובעת נסעה באופן שרכב הנתבע היה משמאלה אזי בין שני כלי הרכב היה נתיב נסיעה שלם והיה עליה לראות את רכב הנתבעת.
כפי שעולה מהאמור לעיל, הצדדים אוחזים בשתי גרסאות שונות. מובן שביהמ"ש לא יודע את העובדות לאשורן, שכן לא היה נוכח במועד התאונה וגם גרסאות הצדדים שהובאו לפני, אינן מאפשרות להכריע מה אכן היו נסיבות התאונה ועם מי מהצדדים האמת.
הנטל להוכיח את התביעה הוא על התובעת ובכלל זה הנטל לשכנע את ביהמ"ש שיובל היא זו שגרמה ברשלנותה לתאונה.
התהיות שעלו ביחס לגרסת התובעת מובילות למסקנה שהתובעת לא הרימה את הנטל לשכנע במידה הנדרשת במשפט אזרחי, שהתאונה אכן נגרמה ברשלנותה של יובל.
ממילא דינה של התביעה להידחות, ואין צורך לבחון את שאלת הנזק.

התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים יחד ולחוד את הוצאות המשפט בסך כולל של 400 ₪.
ערעור על פסק הדין טעון רשות מביהמ"ש המחוזי. בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ולרי פרייזר
נתבע: יונתן כלפון
שופט :
עורכי דין: