ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נועם לייבמן נגד רחל מימוני ז"ל :

בפני כבוד ה שופט, סגן הנשיא מרדכי בורשטין

תובעים/נתבעים שכנגד

  1. נועם לייבמן
  2. נעמה לייבמן

ע"י ב"כ עו"ד י. ננר

נגד

נתבעים/תובעים שכנגד

  1. רחל מימוני ז"ל
  2. אהוד מימוני

ע"י ב"כ עו"ד ל. סנג'רו

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בסדר דין מהיר, אשר עניינן - מערכת יחסים שבין משכיר לשוכר.

1. התובעים שכרו מהנתבעים דירת 4 חדרים בירושלים, בבעלות הנתבעת 1. ה תובעים חתמו על הסכם שכירות ביום 15.01.20 עם הנתבע 2, בנה של הנתבעת 1, מיופה כוחה . תקופת השכירות נקבעה לשנתיים וניתנה לשוכרים אופציה להארכת תקופת השכירות.
בסעיף 3.8 להסכם נכתב כי "השוכרים מצהירים כי ידוע להם שאורך תקופת השכירות הוא מעיקרי הסכם זה ולפיכך לא יהיו השוכרים רשאים לקצר את תקופת השכירות ללא הסכמת המשכירה בכתב ומראש. היה והשוכרים יעזבו את המושכר לפני תום תקופת השכירות מכל סיבה שהיא, יהא על השוכרים להמשיך ולשלם למשכירה את מלוא דמי השכירות בגין המושכר וכן כל תשלום אחר על פי הוראות הסכם זה, עד תום תקופת השכירות".
בסעיף 5.1 להסכם הצהירו השוכרים כי ראו ובדקו את המושכר וכי הם מוותרים "על כל טענה בדבר אי התאמה גלויה ועל כל טענה מכל מן וסוג שהוא ביחס למושכר, לאפשרות השימוש בו ולהתקשרות להסכם זה, למעט טענות בדבר פגם נסתר".
המשכירה הצהירה "כי לא ידוע לה על כל פגם במושכר היכול לפגוע בהנאת שוכר סביר".
בסעיף 16.9 להסכם נכתב כי "על אף האמור בכל דין לא יהיו השוכרים רשאים לקבל מסכום כל שהוא שיגיע למשכירה לפי הסכם זה למעט סכומים ספציפיים שהוסכם בין הצדדים בכתב ובמפורש שהשוכרים תשלמנה במקום המשכירה".

2. התובעים נכנסו למושכר וגרו בו .
בחודש מרץ 2020, החלו לחדור מים מתריס החלון לחדר האמצעי וחדרו מי גשמים לדירה במקומות נוספים.
לטענת התובעים, חדירת מי הגשמים מחיפוי האבן של הבניין וחדירת רטיבות מהחלונות לדירה , מנעה מהם שימוש בחדר אחד כשבנוסף גם השימוש בחדרים האחרים היה בעייתי, מאחר שהייתה שם רטיבות ועובש.

בסופו של יום, פינו התובעים את הדירה ביום 13.09.20 והתביעה היא בגין נזקים שנגרמו עקב העדר שימוש ב אחד מהחדרים בדירה, נזקים לא ממוניים והוצאות שנגרמו להם עקב מעבר הדירה.

3. התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים, היא בעיקרה בגין הפסד דמי שכירות, שכן כאמור לפי הסכם השכירות, לא היו רשאים התובעים לעזוב את הדירה, ובנוסף התבקשו פיצויים בגין נזק לא ממוני והוצאות נוספות שנגרמו.

4. כמצוות התקנות, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
בפניי העידו התובעים, הנתבע והמתווך שה ציג לתובעים את הדירה .

5. השאלה העיקרית שיש לתת עליה את הדעת, היא מה ידעו המשכירים באשר לליקויים, קודם להשכרת הדירה והאם מדובר בפגם נסתר אם לאו.
בעניין זה, מתבקשת המסקנה לפיה המשכירים ידעו על הליקויים, ולכל הפחות היה הדבר צריך להיות בידיעתם. מסקנה זו נשענת על כך שבדו"ח הנדסאי בניין מטעם וועד הבית, אשר הוגש על ידי הנתבעים, נכתב "משיחה ראשונית עם הדיירים, נראה שהם מודעים לבעייתיות חיפוי האבן של הבניין כאשר נמסר שהם סובלים מזמן מחדירת רטיבות מהמעטפת החיצונית. מזהים על החזיתות תיקונים שונים אשר ביצעו במהלך השנים, כגון תיקוני כוחלה, עיגון אבנים במקומות שהתחילו לנשור וכו'".
הנתבעים לא העידו דיירים נוספים בבניין, שהיו יכולים לסתור את האמור בדו"ח, לפיו בוצעו תיקונים רבים במהלך השנים וכי בעיית הרטיבות אינה בעיה חדשה. הנתבעים גם לא העידו דיירים קודמים שהיו בדירה, שהיו יכולים לתמוך בטענתם ואי העדתם מקימה חזקה לפיה ידעו הנתבעים שעדים אלה לא יתמכו בגרסת ם.
מכאן, שעסקינן במום נסתר שהתובעים לא ידעו עליו ולא היו יכולים לדעת עליו, והיה על הנתבעים להודיע לתובעים על המום האמור, קודם לחתימה על ההסכם.

כפועל יוצא, חל בענייננו סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: " חוק השכירות") לפיו אם לא תוקן הפגם או אי ההתאמה בתוך זמן סביר, רשאי השוכר "לתקן את הפגם או את אי ההתאמה ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות" וכן "להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם או אי ההתאמה, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם או אי ההתאמה לעומת שוויה לפי החוזה" .
הזמן הסביר לתיקון ליקוי הוגדר בסעיף 25 ח(ב) לחוק: "ולא יאוחר מ-30 ימים מיום שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, ואם היה פגם שתיקונו דחוף- יתקן המשכיר את הפגם בתוך זמן סביר ולא יאוחר משלושה ימים מיום שקיבל דרישה כאמור".
אין מחלוקת בענייננו, שהליקוי לא תוקן גם בחלוף מספר חודשים מאז ההודעה שנמסרה לנתבעים. מכאן שהליקוי לא תוקן תוך זמן סביר וקמה זכאות לתובעים לפיצוי.
אמנם, סעיף 16.9 להסכם קבע שהתובעים לא יהיו זכאים לקזז פיצוי או סכום זולת סכום שהוסכם עליו. עם זאת, מאחר שבהתאם להוראות סעיף 25יד(2) לחוק השכירות, אין להתנווראות סעיף 9 לחוק, אלא לטובת השוכר, זכאים התובעים לפיצוי בהתאם לסעיף 9 לחוק.

6. מאחר שנבצר מהתובעים לעשות שימוש בחדר אחד מתוך הדירה, זכאים התובעים לפיצוי יחסי בסך של 7,950 ₪ בגין העדר השימוש בחדר.
כמו כן זכאים התובעים לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני בשיעור של 5,000 ₪, בהתחשב בטענות לרטיבות מתמשכת במספר מוקדים ובמכלול נסיבות העניין .

אין מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות מומחה, שתיעד את מצב הדירה, מאחר שמצב הדירה לא היה במחלוקת.

7. לאחר חילופי תכתובות בין התובע לנתבע, הודיע הנתבע לתובע בחודש יולי 2020:"מבחינתי אתה יכול לצאת מהדירה". הודעה זאת של הנתבע, מלמדת על הסכמתו ליציאת התובעים מהנכס ללא דרישת פיצוי וללא חיובם בתשלום דמי השכירות, מעבר לתקופה בה גרו בפועל בנכס .
מסקנה זו מתבקשת גם לנוכח הודעת התובע לפיה, הצעת הנתבע מתקבלת ו"הדירה תפונה בתאריך 14.9.2020". ובתשובת הנתבע: "מצויין נא להחזיר את הדירה כמו שקיבלת אותה כמו כן יש לאפשר למתווך להראות את הדירה כמו כן לשלם את כל ההוצאות, חשמל, מים, גז, ארנונה, וועד בית, עד ליום עזיבתכם".

הנתבע לא ציין כי על התובעים לשלם סכום עבור חודשי שכירות עתידיים.

זאת ועוד, העובדה שהליקוי לא תוקן, מובילה למסקנה שההסכם הופר ועל כן קמה לתובעים הזכות לבטל את ההסכם, אף אם לא הייתה הסכמה לכך. מכל מקום, הסכמה לביטול ההסכם ניתנה.

מכאן, מתבקשת המ סקנה שיש לדחות את הסעד הכספי שנתבע בתביעה שכנגד עבור הפסד חודשי שכירות עתידי ועבור אי מתן התראה לפני שהתובעים סיימו את ההסכם.

8. התובעים טענו לפיצוי בגין הוצאות מעבר דירה, אך התובעים יכולים היו גם להמתין לתיקון הליקויים, בהתחשב בכך שעונת הגשמים חלפה, ולהקטין את הנזק . הלכך ובנסיבות העניין, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין ההוצאות שנגרמו לתובעים עקב מעבר הדירה, מעבר לפיצויים שנפסקו לעיל.
הפסד ימי עבודה של התובעים לא הוכח ועל כן אין מקום לפצות בגין כך.
9. הנתבע העיד על ההוצאות שנגרמו לו. לא הוכח שהתיקונים שבוצעו בנכס, היו בשל מעשיהם של התובעים ואין מקום לפצות בגין כך.
משהסכימו הנתבעים כי תקופת השכירות תסתיים, נטל ו על עצמ ם הנתבע ים את ההוצאות הכרוכות באיתור דייר אחר ותשלומים נוספים.
אין מקום גם לפסוק לנתבעים פיצוי, מאחר שידעו על הליקוי ולא פעלו לתקנו. אף אם הליקוי הוא באחריות וועד הבית, עדיין היה על הנתבעים להודיע לתובעים על קיומו בטרם החתימה על ההסכם. אף אין בכך כדי לגרוע מאחריותם כלפי התובעים בהתחשב בחובות המוטלות על משכיר כלפי שוכר בהתאם לחוק השכירות.
הוכח גם שהתובעים הראו את הדירה מספר פעמים לדיירים אחרים במועדים שונים וכי בעניין זה פעלו התובעים על פי ההסכם ופעלו להראות את הדירה כנדרש וכך גם העיד המתווך. הלכך יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה התובעים לא פעלו להציג הדירה לשוכרים פוטנציאליים.
לפיכך, יש מקום לדחות את התביעה שכנגד.

10. מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 12,950 ₪.
מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא ייעשה כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש.

ניתן היו ם, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נועם לייבמן
נתבע: רחל מימוני ז"ל
שופט :
עורכי דין: