ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ר.ח. נגד שי בנימין :

התובע:
א.ר.ח.

נגד

הנתבעים:

  1. שי בנימין
  2. שומרה חברה לביטוח

החלטה

רקע, טענות הצדדים
בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד אשר הוגשה ביום 08.09.20. התובע, יליד 1976 נפגע בתאונת דרכים ביום 17.09.17 עת רכב על אופניים חשמליים ורכבו של נתבע 1 המבוטח בידי נתבעת 2 פגע בו.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%. קביעתו בקשר לאחוזי הנכות המחייבת בתיק זה לפי הוראות סעיף 6ב , לחוק הפלת"ד.
ביום 01.10.20 הוגש כתב ההגנה מטעם נתבעת 2 , מבטחת נתבע 1, בה התכחשה לחבות בטענה כי התובע רכב על אופניים חשמליים, ללא ביטוח.
ביום 17.10.20 ניתנה החלטת כבוד השופטת בכירה יעל הנינג המורה לצדדים להגיש תחשיבי נזק, על אף הכחשת החבות.
הצדדים הגישו תחשיביהם וביום 29.01.21 נמסרה הצעת בית המשפט לצדדים תוך מתן הוראה כי התובע ישיב להצעה בתוך 30 יום והנתבעת 30 יום לאחר מכן. לית מאן דפליג ש החלטה זו הומצאה כדין לידי שני הצדדים.
ביום 04.02.21 מסר התובע את הסכמתו להצעת בית המשפט וביום 07.02.21 ניתנה החלטה בתיק "להמתין לעמדת הנתבעת". אף החלטה זו נצפתה על ידי שני הצדדים.
ביום 06.04.21 ניתנה החלטת כבוד השופטת יעל הנינג כי הנתבעת לא מסרה עמדתה ותנמק מדוע לא תחויב בהוצאות.
התיק הועבר לשולחני וקבעתי בהחלטה מיום 28.04.21 כי:
"בהמשך להחלטת כבוד השופטת בכירה יעל הנינג ולאור תקנה 156 לתקנות סד"א הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות בסך 1,800 ₪ לטובת הצד שכנגד ולטובת אוצר המדינה, ללא קשר לתוצאות המשפט."

כעת לפני בקשת הנתבעת לביטול החלטתי מיום 28.04.21.
לטענת ב"כ הנתבעת המלומד , החלטת בית המשפט מיום 06.04.21 לא נצפתה על ידו באתר וכל אשר מצוין בתיק הוא כי המ סמך "נמשך בממשק", ומשכך אין לחייבו בהוצאות.
התובע הודיע מצידו כי אינו עומד על הוצאותיו.

דיון והכרעה
הרקע הנורמטיבי
במבוא לדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 נאמר:
"הימשכות ההליכים ותופעת העומס בבתי המשפט אופייניות לכלל מערכות בתי המשפט, ואולם חומרתה בישראל היא רבה בהשוואה למדינות מערביות בעולם. בכל שנה חל גידול במספר התיקים הנפתחים. בשנת 2018 לבדה נפתחו 854,196 תיקים בבתי המשפט ונסגרו 841,808 תיקים. ישראל ממשיכה להוביל את העולם גם ביחס שבין מספר עורכי דין לנפש ומובילה – ביחס הפוך – בין מספר השופטים לעומת מספר התושבים באוכלוסייה, באופן נמוך משמעותית ביחס למדינות מערביות בעולם. הגם שמדובר בקצב מרשים של סגירת תיקים, עדיין ישנם 471,839 תיקים תלויים ועומדים במלאי התיקים של מערכת בתי המשפט. כמו כן, במהלך שנת 2018 הוגשו כ-2,900,000 בקשות בהליכים אזרחיים. נתון חשוב נוסף הוא שלמעלה ממחצית מכלל ההליכים במערכת בתי המשפט הם הליכים אזרחיים .
הרפורמה בסדר הדין האזרחי נועדה לעצב הסדר חדש שיהיה בו כדי להחזיר את מעמד תקנות סדר הדין האזרחי ככלי מרכזי וחשוב לניהול סדרי המשפטים האזרחיים, במטרה לייעל, לפשט ולקצר את ההליכים האזרחיים, תוך עשיית צדק במסגרת קיומו של הליך ראוי והוגן. כל זאת, תוך יצירת איזון בין צרכיהם של מתדיינים שונים, לרבות התחשבות בבעלי דין בלתי מיוצגים והתאמת כלים מיוחדים עבורם, מקום שבו יש צורך בכך."

ובהמשך:
"תכליתן של התקנות הוא, אפוא, לסייע בידי בית המשפט לנהל את המשפט תוך קיום הליך שיפוטי ראוי והוגן, שיאפשר הגעה לתוצאה נכונה וצודקת תוך יעילות מרבית. על מנת לעשות כן, מבקשות התקנות להשיג מספר מטרות: ראשית, להביא לפישוט והאחדה של סדרי הדין הקיימים; שנית, לשרש חסמים הגורמים להתארכות דיונים בבתי המשפט באמצעות התמודדות עם תופעות של העדר התייחסות למועדים או שימוש מרובה בניירת מעל ומעבר לנדרש (לעיתים עד כדי מצב שמרוב טיעונים ותתי טיעונים על פני מאות עמודים, קשה לבית המשפט לאתר את השאלות האמתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים); שלישית, להביא לגילוי הדדי ושקיפות מלאה בין בעלי הדין לפני הגשת התובענה ובמהלכה; רביעית, לקדם נגישות לערכאות השיפוטיות, להבטיח קיומו של הליך ראוי והוגן, ובתוך כך למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר, זמן המהווה משאב ציבורי מובהק, ולהשריש שיקולי יעילות וצדק מהיר. עקרונות יסוד אלה ראוי שישמשו גם כלי פרשני בכל הנוגע ליישומם של ההסדרים הדיוניים שבתקנות אלה".

ובהמשך:

"בעיה נפוצה נוספת בהליכים האזרחיים מתבטאת כיום בהעדר אכיפה מספקת של ההסדרים הקיימים. לא אחת, כתבי בי הדין אינם מוגשים במועדים הנדרשים, מנוסחים בצורה מסורבלת על פני עמודים רבים ובאופן החורג מהוראות התקנות. בנסיבות אלו, נקבע בתקנות הסדר שנועד לצמצם את היקף כתבי הטענות, לתחום את היקפם ולחייב בהגשת כתבי הטענות בפורמט אחיד. כמו כן, נקבע הסדר שלפיו מסמך שמבקשים להגישו לבית המשפט ואשר אינו עונה אחר דרישת התקנות או אחר הוראות בית המשפט במדויק, לרבות המועדים שהוקצבו להגשתו או היקפו, לא יתקבל לרישום במזכירות בתי המשפט. על מנת לאכוף הוראה זו, הוגדר בתקנות בעל תפקיד המכונה "מזכיר משפטי" אשר יהיה מוסמך שלא לקבל מסמך שאינו עונה אחר הדרישות האמורות. לפי הסדר זה, מי שרואה את עצמו נפגע מפעולת המזכיר המשפטי רשאי לדרוש כי העניין יועבר להכרעתו של השופט הדן בתיק, ואם טרם נקבע שופט שידון בתיק – יועבר העניין לעיונו והכרעתו של שופט שנשיא בית המשפט ימנה לעניין זה. יצוין, כי עמידה על כללי סדר הדין היא המאפשרת גישה אפקטיבית לכלל המתדיינים בבית המשפט באופן שוויוני, הוגן ותוך שימוש סביר במשאבי בית המשפט. גם בספרות המחקר גוברת ההכרה כי הצבת מחסומים דיוניים בפני הליכים למימוש זכויות אינה מנוגדת לתפיסה המעוניינת בהגשמתן של זכויות אלא דווקא מקדמת אותה. נורמה זו עשויה לשנות באופן יסודי את דרך ההתנהלות בהליכים אזרחיים ויש בה כדי להעמיד מחדש את עקרונות השמירה על זמנים ועל היקפי החומר המותרים להגשה, כפי הנדרש על ידי התקנות. בכך גם יחסך זמן דיוני יקר ויתאפשר לייעל את ההליכים מבלי לפגוע בתקינותם ובאיכותם." (עמ' 1-4 לדברי ההסבר).

עקרונות אלו יושמו בתקנות עצמן, על ידי קביעות מגוונות בקשר לשימוש בכלי העיקרי לאכיפה ושמירת ניהול התקין של ההליך: הוצאות משפט.

בתקנה 29 צוין:

״בעל דין יעלה טענת חוסר סמכות, תניית שיפוט זר או פורום בלתי נאות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה; לא העלה בעל דין טענות אלה במועד כאמור, רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה״.

בתקנה 53 נקבע:

״בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור״.

ובדברי ההסבר לתקנות :

"על מנת להבטיח שימוש מושכל בהגשת בקשות, נקבע בתקנה 53 כי מיד בתום כל דיון בבקשה יחליט בית המשפט אם לחייב ואת מי מבעלי הדין בהוצאות הבקשה, זאת במנותק מתוצאת ההליך העיקרי, אלא אם כן מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור. תקנה זו נועדה לשנות את הנוהג הקיים שלפיו בחלק גדול מהמקרים בקשות מוכרעות בלי שבית המשפט פסק הוצאות בגינן, דבר שמסב נזק למי שבקשתו מוצדקת ואף אינו מהווה חסם בפני הגשת בקשות סרק באופן שפוגע במשאב השיפוטי המוגבל ממילא." (עמ׳ 24).

מחוקק המשנה קבע כי אין לקשר בין שאלת פסיקת הוצאות בהליך ביניים לתוצאות ההליך העיקרי, אלא אם כן נמצאו טעמים מיוחדים לכך.

לפי דברי ההסבר הרפורמה בפסיקת הוצאות משפט התבססה על מחקר אמפירי של מחלקת המחקר של הרשות השופטת, לפיה בחלק גדול מהמקרים לא פוסקים הוצאות במתן פסק דין, ואף לעיתים גם בית המשפט לא מנמק מדוע לא פסק הוצאות. (ראה דברי ההסבר בעמ' 46)

ההוראות שנקבעו בתקנות סד"א החדשות נקבעו, בין היתר, על רקע התפיסה שפסיקת הוצאות קשורה בניהול משאביה של מערכת השפיטה, וכי המדיניות הננקטת על ידי בית המשפט בעניין שאלת פסיקה ההוצאות משפיעה באופן ישיר על מספר ההליכים המתקיימים בבתי המשפט, על אופן ניהולם ע״י הצדדים וכן על מניעת תביעות סרק וניהול מכביד של ההליך.

וכך נקבע בתקנה 151:

״חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.
החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.
סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו״.

ובדברי ההסבר צוין :

"תכלית פסיקת ההוצאות היא לשפות בעל דין על הוצאותיו בהליך בהתאם לתוצאותיו, למשאבים שנדרשו ולהתנהלות הצדדים. פועל יוצא מכך הוא הכוונת התנהגות בעלי הדין. חשוב לציין כי מדובר בהכרח בחיוב בעל דין שהפסיד בהליך בהוצאות, שכן ישנם מקרים שבהם בעל דין שזכה בהליך התנהל ברשלנות והאריך את ההליך שלא לצורך, ועל כך עליו לשפות את הצד השני בהוצאות שנגרמו לו שלא לצורך." (עמ' 45).

בתקנה זו נקבע במפורש כי אם סבר בית המשפט כי בעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בית המשפט לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה, ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו. התנהלות של שימוש לרעה בהליכי משפט או אי עמידה על תקנות סדר הדין האזרחי, פוגעות ביעילות והוגנות ההליך השיפוטי הספציפי, וגם במובן הרחב של שאר הליכי המשפט המתנהלים בפני בית המשפט. לפיכך, רשאי בית המשפט להשית הוצאות על בעל דין שפעל שלא כדין. יתרה מזאת, יכול בית המשפט, בנסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל, להטיל הוצאות על בא כוחו של בעל דין. לעיתים לא יהיה זה ראוי שבעל דין יישא בעלות בשל התנהלות בעייתית של בו כוחו. עם זאת, יש להשתמש בסמכות זו בזהירות מהחשש להרתעת יתר של עורכי דין שיכול לפגוע בייצוג לקוחותיהם. (ראה דברי ההסבר, עמ׳ 47).

בתקנה 152 נקבע :

״בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור״.

בשונה מהתקנות הישנות, הכלל לפי התקנות החדשות הוא כי יש לפסוק הוצאות, והחריג הוא אי חיוב בהוצאות רק מטעמים מיוחדים. הוחלט כך כדי ליצור ודאות בפסיקת הוצאות. ההוצאות שייפסקו יהיו סבירות והוגנות, כך שבית המשפט יפסוק את ההוצאות בהתאם לטיבו של כל הליך והליך. בית המשפט יכול להכיר בהוצאות שהוציא בעל דין בפועל כנקודת מוצא בלבד. כלומר, אין הכרח בפסיקת הוצאות ריאליות, שכן עדיין יידרש לבחון האם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל בנסיבות העניין.

בתקנה 153 נקבע :

״סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך, בכפוף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור.
בית המשפט יכלול בשכר טרחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.
בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש.
בהחלטה יפרט בית המשפט את השיקולים שהנחו אותו בקביעת שיעור ההוצאות״.

ובדברי ההסבר צויין :

"ההסדר שנכלל בתקנה 153 נועד לייצר פשטות ובהירות בפסיקת הוצאות ולהבנות את שיקול דעת בית המשפט תוך קביעת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת פסיקת הוצאות. הוראות תקנות 153(א) ו-(ב) דומות להוראות תקנה 512(א) ו-(ג) לתקנות הקודמות והן עוסקות רק בשכר טרחת עורך דין. תקנות משנה (ג) ו(ד) עוסקות בהגדרה הרחבה של הוצאות הכוללות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בתקנת משנה (ג) נקבע כי בקביעת שיעור ההוצאות (שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בהתאם להגדרתן בתקנות אלה) בית המשפט יתחשב, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו ובין הסכום הנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש. בתקנת משנה (ד) הושם דגש על הצורך בהנמקה של בית המשפט באשר לסכום ההוצאות שנקבע לרבות השיקולים שהנחו אותו בקביעת שיעור ההוצאות, זאת, בין השאר, כדי לחייב את בית המשפט לבסס את החלטתו ובכך גם להכווין את התנהגות הצדדים בהליך. לפי תקנה 154 ,שיעור שכר הטרחה שייפסק במסגרת פסק דין". (עמ׳ 48).

בתקנה 156 נכתב בהאי לישנה :

״סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה״.

ובדברי ההסבר צויין :

"תקנות 156 ו-157 בדבר הארכת הליך שלא לצורך וכן ערובה לתשלום הוצאות נותרו דומות להסדרים שבתקנות 514 ו-519 בתקנות הקודמות. באשר לערובה לתשלום הוצאות – בתקנה 519 לתקנות הקודמות נקבעה הסמכות לדחות את התביעה משלא שולמה ערובה ובתקנה זו נקבעה הסמכות למחיקת כתב התביעה בלבד." (עמ' 49).

הנה כי כן עיננו הרואות כי התקנות החדשות שמות דגש רב על ייעול ההליכים ושימוש נרחב בסנקציית ההוצאות להכוונת התנהגות הצדדים, ככלי מרכזי ל השגת המטרות שהותוו בחלק "העקרונות" שבתקנות החדשות.

מן הכלל אל הפרט
המצב ששר בטרם היכנסן של התקנות החדשות לתוקף, היה של "אחווה" בין ב"כ של הצדדים בתחום נזקי הגוף , וכן העדר פסיקת הוצאות במהלך ניהול התיק כשעל פי רוב ההחלטה שניתנת היא כי ענין ההוצאות יישקל בסוף ההליך. (ראה לדוגמ' ת"א (תל אביב-יפו) 42127-08-13 י. ס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (19.08.20), דא עקא שענין זה של העדר פסיקת הוצאות במהלך ניהול התיק הביא לידי זלזול בתקנות ובמועדים שקבע בית המשפט והתמשכות ההליכים, עינוי דין ובזבוז משאבים כתוצאה מכך (ראו למשל בת"א (תל אביב-יפו) 18517-06-15 שרה אנגל נ' טריפל אוקינוס בע"מ (09.01.20)).
זכור לי היטב שההדרכה הראשונה שקיבלתי לפני כ 13 שנים, כשעברתי מהמחלקה האזרחית-מסחרית למחלקת הנזיקין בבית המשפט, ע"י ה"חונכת" שלי (סגנית הנשיאה, כבוד השופטת מיכל שריר) היתה שלא לפסוק הוצאות ולא להגיש תלונות נגד עורכי הדין, גם אם התנהלותם הדיונית קלוקלת או מנוגדת לכללי האתיקה. המדובר ב"ברנז'ה" מגובשת שמקדמת פשרות בתיקים וכל פעילות שיפוטית כנ"ל יכולה לסכל הליכי הסדר בתיקים ולפגוע בהתנהלות הטובה בתיקים. קיבלתי את הדברים כלשונם וכעבור כמה שנים, כששופט צעיר הגיע מהמחלקה האזרחית למחלקת הנזיקין ואני זה ששימשתי כ"חונך" שלו, העברתי לו את הדברים כלשונם. אותו שופט צעיר (שבינתיים חזר למחלקה האזרחית) לא יכול היה להשלים עם דרך התנהלות זו. כשעבר על התיקים במחלקת הנזיקין וראה את הפרת התקנות והחלטות שיפוטיות על ידי עורכי הדין החל להטיל הוצאות משפט ולדרוש התנהלות דיונית תקינה. התקוממתי על כך ואף העלתי את ה"בעייה" בפני סגן הנשיא דאז. כיום - בחשיבה לאחור - סבורני שאותו שופט צעיר צדק ואני (ושופטי המחלקה) טע ו. כפי שציינתי לעיל, העדר פסיקת הוצאות במהלך ניהול התיק הביא לידי זלזול בתקנות ובמועדים שקבע בית המשפט והתמשכות ההליכים, עינוי דין ובזבוז משאבים. תקנות סדר הדין החדשות הכריעו חד משמעית ששיטת הפעולה של אותו שופט צעיר היא הנכונה.
משעיינתי בטענות הנתבעת, בהשתלשלות ההליכים בתיק, זמני התגובה של הנתבעת וכן בדוח ההמצאות והצפיות בתיק כפי שנמסר לי ממזכירות בית המשפט אני סבור כי דין הבקשה להידחות.
סעיף 156 בתקנות סדר הדין החדשות מדבר על הטלת הוצאות בגין הארכת הדיון שצד גורם בתיק. העיכוב המיוחס לנתבעת מכוון לאיחור בהגשת עמדתה להצעת בית המשפט שניתנה ביום 29.01.21. איני סבור שטענותי ה לעניין ההמצאה כדין (המפורטות בסעיף 158 לתקנות) שייך לענייננו.
רק ביום 28.04.21 ובמסגרת בקשתה לביטול ההוצאות, דהיינו 80 יום לכל הפחות מיום שצפה בתגובת התובע ובאיחור של 50 ימים מהמועד האחרון לתגובה , הודיע ב"כ הנתבעת כי הנתבעת אינה מסכימה להצעת בית המשפט.
לפי נט המשפט, ב"כ הנתבעת צפה הן בהצעת בית המשפט והן בהחלטת בית המשפט מיום 07.02.21 שניתנה על גבי הודעת התובע על הסכמתו להצעת בית המשפט ומשכך ברי כי היה מודע לכך כי עליו להגיש את עמדת הנתבעת או לבקש הארכה לתגובה.
משכך ברור גם מדוע ההמצאה של החלטת כבוד השופטת בכירה יעל הנינג מיום 06.04.21 אינה מעלה או מורידה לעניין החלטתי דנן, ולכן הנני משאיר בצריך עיון השאלה הנכבדה באם עו"ד שבוחר לשכור שירות חיצוני מ"הנט" ומאפשר ששירות חיצוני זה "ימשוך מהממשק" את החלטות בית המשפט, מסכים שבכך תהיה המצאה כדין.
רוח התקנות וההגיון העומד בבסיסן ברור ומובן כפי שהובא לעיל ומטרתן בין השאר להכווין את התנהגות הצדדים למלא אחר הוראות בית המשפט ובזמן המוקצב לכך בכדי לייעל את הדיון , למנוע עינוי דין, ולמנוע ביזבוז משאבי ציבור תוך שימוש בסנקציית ההוצאות .
כאמור, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, הנני מפחית את שיעור ההוצאות לטובת אוצר המדינה לסך 1,000 ₪ בלבד.
התיק נקבע לקדם משפט 1 ליום 25.10.21 שעה 09:00.

ב"כ הצדדים יקיימו דיון מקדמי בהתאם לתקנות 34- 36 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
דיווח באשר לדיון המקדמי, יוגש לפי טופס 4 שבתוספת הראשונה לתקנות, 14 יום לפני ישיבת קדם המשפט.
הליכים מקדמיים יושלמו כמפורט בפרק ט' לתקנות.
רשימת בקשות שמבוקש לדון בהן בישיבת קדם משפט, תוגש בהתאם לתקנה 49 לתקנות, עד לא יאוחר מ - 20 יום לפני ישיבת קדם משפט. תשובה לרשימת הבקשות תוגש תוך 14 יום.
רשימת עדים בהתאם לתקנה 62 לתקנות, תוגש על-ידי התביעה 20 יום לפני ישיבת קדם משפט, ועל-ידי ההגנה 14 יום לאחר מכן.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בהקדם.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ר.ח.
נתבע: שי בנימין
שופט :
עורכי דין: