ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רכב דוד נגד גיא סולומון :

לפני כבוד השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המערערת:

רכב דוד, מוסכים ש.ר.ד. (1995) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אינגריד הר אבן

נגד

המשיב:

גיא סולומון
ע"י ב"כ עו"ד רוית גיא דרור ועו"ד יוסי בן משה

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כבוד השופט אילן רונן) מיום 30.11.20 בת"א 17445-09-19 לפיו נדחתה על הסף תביעת המערערת- התובעת נגד המשיב – הנתבע מחמת העדר יריבות והעדר עילת תביעה.

2. עסקינן בתביעה כספית לפיצויים על סך של 153,903 ₪ בגין נזקים כלכליים שנגרמו לתובעת בשל "מתן חוות דעת רשלניות ומוטעות של הנתבע באופן גורף לחברות הביטוח".

התובעת הי א מוסך רכב מורשה .
הנתבע הינו שמאי רכב המספק בין היתר שירותי מתן חוות דעת בתחום שמאות הרכב לחברות ביטוח.

בכתב התביעה נטען כי כאשר מגיע למוסך התובעת לקוח אשר רכבו ניזוק בתאונת דרכים , אותו לקוח מבקש להעריך את שווי הנזק ועלויות התיקון, ולשם כך מזמין שמאי (להלן: "השמאי העיקרי").
השמאי העיקרי בוחן את הרכב ואת כל הנתונים הרלוונטיים (נתונים על רישיון הרכב ונתונים מהמוסך) , ועורך חוות דעת האומדת את עלויות התיקון.
על בסיס שמאות זו, מבצעת התובעת את עבודות תיקון הרכב ובסיומן מפיקה חשבונית לתשלום ודורשת מבעל הרכב, הלקוח של התובעת, תשלום המתבסס על חוות הדעת שנערכה ע "י השמאי העיקרי.
בהתאם לחוות הדעת השמאית וסכום החשבונית, הלקוח משאיר שיק בידי המוסך עבור תיקון הרכב.
דרישת התשלום אשר מורכבת מחוות דעת השמאי העיקרי וחשבונית תיקון הרכב נשלחת לחברת הביטו ח של הלקוח במקרה שהלקוח אשם בתאונה או לחברת הביטוח של צד ג' במקרה בו צד ג' אשם בתאונה.

במקרים נשוא התביעה ,לפחות חלק מלקוחות המוסך תבעו את חברת הביטוח שלהם – מגדל חברה לביטוח, שמינתה בכל המקרים את הנתבע כשמאי למתן חוות דעת נגדית.
נטען כי מעיון בחוות הדעת הנגדיות של הנתבע עולה כי באופן שיטתי וכשיטת ביצוע פעל הנתבע בניגוד עניינים גמור וכתב חוות דעת נגדיות מגמתיות, רשלניות ומטעות שאינן מבוססות על נתונים עובדתיים.
הנתבע בחר להתעלם במכוון בעת כתיבת חוות הדעת מנתונים שקיבל מהמוסך, בין היתר , לעניין עלות שעת עבודה במוסך וכתב בכל חוות הדעת שהוציא לחברות הביטוח באופן מגמתי ושרירותי כי עלות שעת עבודה ממוצעת של המוסך היא 180 ₪ בנגוד גמור לכללים שחלים עליו כשמאי.
לטענת התובעת, המחיר הסביר והמקובל הוא 297 ₪ לשעת עבודה ובכניסה למוסך מוצב שלט מאיר עיניים עפ"י דרישות החוק המורה כי עלות שעת עבודה היא 297 ₪ והנתבע ידע או היה צריך לדעת זאת בטרם כתב את חוות הדעת. למרות האמור החליט הנתבע לפעול בניגוד עניינים גמור כשלוח של חברת הביטוח ולכתו ב באופן גורף ושרירותי נ תון שגוי בכל חוות הדעת הנגדיות שניתנו.
כפועל יוצא מכך, קוזזו סכומים ניכרים ולקוחות המוסך קיבלו רק חלק קטן מהסכום הנדרש בחוות הדעת הראשית ודרשו קיזוז מהתובעת. הדבר הסב נזק רב לתובעת תדמיתית וכספית.

נטען כי על השמאי מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי כל מי שעשוי להסתמך על שיקול דעתו המקצועי. לפיכך, צדדים שלישיים הם בעלי זכות תביעה נגד השמאי אם יתברר שחוות דעתו שגויה ונגרם להם בעטיה נזק כספי.

3. בכתב ההגנה טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר עילת תביעה. נטען כי עצם העובדה שהנתבע הוציא חוות דעת שמאי נגדיות לחוות הדעת השמאיות שהוצאו לרכבים שתוקנו אצל התובעת, אין בה לקבוע שהתרשל. מדובר במחלוקת לגיטימית בין שמאים ולא הוצגה ראשית ראיה לכך. כן נטען כי התביעה הוגשה שלא בתום לב ומדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שמטרתה להלך אימים על הנתבע ולגרום לו לאשר את תעריפי התובעת בניגוד לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו – 2016. כמו כן התובעת מנועה מלכלול דרישה לפיצוי בגין מחלוקת שכבר נדונה והוכרעה בבימ"ש הואיל ומדובר בהשתק פלוגתא.

לגופו של עניין, נטען בין היתר, כי קיימת חובה על השמאי להפעיל שיקול דעת מקצועי ועצמאי שאינו מותנה במוסך. הנתבע לא חרג מסמכות ואין לו מניעה לבצע חוות דעת נגדית לכל דורש. הנתבע אינו מחויב לאמץ את עלות שעת העבודה שבחרה התובעת לעצמה. באם הלקוחות לא שילמו לתובעת עבור התיקון, היה עליה להגיש תביעתה נגדם ולא נגד הנתבע.

4. בישיבת קדם משפט שהתקיימה בבימ"ש קמא ביום 1.7.20 טען ב"כ התובעת כי הבסיס המשפטי של התובעת לדרוש מהנתבע לשנות שמאות כשאין ביניהם קשר חוזי, בקביעת בימ"ש עליון לפיה מומחה שנדרש להגיש חוות דעת חב באחריות מקצועית לתוכן חוות הדעת כלפי המזמין ולמי שאמור להסתמך עליה. לכן אם המומחה פעל בחוסר זהירות הוא חייב לפצות את מי שהסתמך על כך (ע"א (ת"א) 1086/06 שיינברג נ' עו"ד שרגא בודה (4.6.08) ).

5. ביום 28.7.20 הגישה התובעת תגובה ל בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.
נטען כי אין בסיס לסילוק התביעה על הסף ו יש לדחות את טענות הנתבע בדבר העדר יריבות, העדר עילה והשתק פלוגתא.
לטענת התובעת קמה לה יריבות מכוח הסתמכותה על חוות דעת הנתבע.
נטען כי בעצם הוויתור על כסף שמגיע לה, מסתמך המוסך על חוות דעת רשלנית של הנתבע בנוגע לרכבים הנפגעים. מוטלת על שמאי חובת זהירות מושגית כלפי כל מי שעשוי להסתמך על חוות דעתו. צדדים שלישיים שהסתמכו על חוות הדעת, הם בעלי זכות תביעה נגד השמאי אם יתברר שחוות דעתו שגויה ונגרם להם בעטיה נזק כספי.

נטען כי בענייננו התובעת הסתמ כה על חוות דעתו של הנתבע ופעל ה על פיה (אף עלא הייתה צד לפנייה לנתבע). הסכומים שקוזזו בעקבות חוות הדעת הנגדיות של הנתבע הסבו נזק כלכלי גדול לתובעת. לכן קמה לתובעת זכות תביעה ישירה נגד הנתבע.
נטען כי קיימת עילת תביעה מאחר ולפי הנטען בכתב התביעה אין בסמכות השמאי לקבוע את עלות שעת העבודה לכל מוסך. המחיר לשעת עבודה מבוסס על שכלול היקף ההוצאות של המוסך המטפל באזור הגיאוגרפי בו הוא מצוי, ולכן לא ניתן לקבוע ממוצע כפי שקבע הנתבע. השמאי חייב לפעול בכפיפות להנחיות משרד התחבורה והמפקח על הביטוח.

6. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. בימ"ש קמא בחן את טענת העדר יריבות וקיומה של עילת תביעה, וקבע כצא ממש בטענות המקדמיות הנוספות שנטענו.
הובהר כי בירור טענות אלה יעשה על בסיס התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה ובהנחה שיעלה בידי התובעת להוכיח את כל הטענות העובדתיות להן היא טוענת.

ב. בנוגע לטענת העדר יריבות:
נקבע כי אין מחלוקת בין הצדדים שאין יחסים חוזיים בין התובעת לנתבע.
התביעה מתבססת על עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) .
קיומה של חובת זהירות מהווה בסיס הכרחי להוכחת יסוד עוולת הרשלנות.
נקודת המוצא היא כי חובת זהירות כללית קיימת ובימ"ש קמא בחן האם קיימת חובת זהירות באירוע הספציפי.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה על בסיס העובדות עליהן מתבססת התביעה ובהנחה שהן יוכחו, אין אפשרות לקבוע שמתקיימת חובת זהירות של הנתבע כלפי התובעת ובהיעדר חובת זהירות, אף אין יריבות בין התובעת לבין הנתבע ודין התביעה דחייה על הסף .

ג. בנוגע להעדר עילת תביעה:

בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי לתובעת אין עילת תביעה כלפי הנתבע הואיל והתביעה לחיוב הנתבע בפיצוי תדחה, אף אם יוכחו כל טענות התובעת.

ליבת טענות התובעת בטענה לטעויות עקביות בחוות הדעת השמאיות של הנתבע, בפרט בכל הנוגע לקביעת עלות "שעת עבודה".
הובהר כי הניתוח המתייחס לטענה הנוגעת לעלות "שעת עבודה" מתייחס לכל טענות התובעת לאותן טעויות בחוות דעת הנתבע.

נקבע:
"התובעת עותרת לפסק דין אשר יקבע כי הנתבע טעה בעת ביצוע הערכותיו של עלותה של "שעת עבודה" של מוסך התובעת באשר היה חייב לקבוע שאותה עלות "שעת עבודה" צריכה להיות גבוהה יותר. ובמילים אחרות, התובעת עותרת לפסק דין שיתערב בצורה גורפת, לעבר ולעתיד, בשיקול דעתו המקצועי של הנתבע, ויורה לו בפסק דין לקבוע כי עלותה של "שעת עבודה" במוסך הינה 297 ₪, כמו גם להורות לו "לאמץ" את קביעות התובעת בכל יתר רכיבי החשבון שהיא עורכת עבור התיקון שבצעה.
ודומה שאין כל אפשרות לקבל טענה שכזו".

חובתו של שמאי רכב לפעול בהגינות ועל בסיס שיקול דעת עצמאי מוסדרת בסעיף 158 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו – 2016.
החוק אוסר מפורשות על ניסיון להשפיע על שיקול הדעת של שמאי הרכב בעריכת השומה (סעיף 159 (א) בחוק). בתקנות שהותקנו (סעיף 1(א) ל תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (השפעה אסורה על שיקול דעת של שמאי רכב) התשע"ח – 2018) אף נאסרה כל פנייה לשמאי במטרה להשפיע על חוות דעתו כדי להגדיל את הכנסתו של הפונה.
הוראות הדין, החוק, התקנות וההנחיות שהופצו על פיהם ( הנחיות משרד התחבורה "הנחיות מקצועיות לשומת נזק וחוות דעת שמאי"), שבים ומחדדים את חובתו המקצועית הראשונית של שמאי רכב – החובה להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי. כזה שאיננו מותנה בגורמים בעלי עניין.

אף אם יוכחו כל טענות התובעת ; יוכח שהנתבע טועה בהערכתו את עלותה של "שעת עבודה" או טועה ברכיבים אחרים של השומה שהוא עורך, אין כל אפשרות להתערבות בשיקול דעתו המקצועי ומתן הוראה קטגורית וגורפת לנתבע "להתאים" את חוות דעתו למחירים שמבקשת התובעת לגבות מלקוחותיה.
לא ניתן לעתור לכך שהשמאי ישנה את חוות דעתו, כך שתתאים לאינטרס התובעת.

ד. הודגש כי סילוק התביעה על הסף אין פירושו שהתובעת מחויבת לקבל את חוות הדעת שעורך הנתבע.
7. תמצית טענות המערערת בערעור:
א. בפועל וחרף ההצהרות בפסה"ד, נידון והוכרע התיק לגופו, תוך שטענות המערערת נדחו לגופן ועל בסיס דחיה זו נקבע שאין יריבות ואין עילה.
פסה"ד כולל קביעות שלא נדרשו להכרעה וחורגות מגדר סילוק על הסף ואף בימ"ש קמא יצר הלכות חדשות, שגויות וסותרות את הדין והרגולציה הקיימים ובעלות השלכות חמורות וקשות על הציבור (מוסכים, לקוחות ומשתמשי הכבישים).

ב. שאלות העילה והיריבות נידונו בשגגה במישור החוזי בלבד ולא במישור הנזיקי, כשבימ"ש קמא סבר שהואיל ואין חוזה בין המערערת למשיב אזי אין בסיס משפטי לתביעה.
התביעה היא בטענה ששומות המשיב פגומות, כאשר הפגמים בשומות נבחנים רק בהשוואה לרגולוציה ולא לפי זהות הטוען לפגם. השאלה הנכונה שבימ"ש קמא היה אמור לעסוק בה היא: כיצד עומדות שומות המשיב למבוטחים שתיקנו רכבים במוסך המערערת ביחס לרגולציה ולדין. בימ"ש התמקד בטעות בזהות הטוען לפגמים בשומות ובמניע שלו, ולא בסוגיית הפגמים בשומות והסטייה מהרגולציה ע"י המשיב. בכך הפלה לרעה מוסך ביחס לבעל דין אחר הזכאי לטעון לפגמים בשומת שמאי.
בימ"ש קמא גם שגה לגופו של עניין. סעיף 159 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו – 2016, מתייחס להליך עריכת השומה ולא אוסר על תקיפת טעויות שנפלו בהן במסגרת הליכים משפטיים. בימ"ש קמא שגה משפטית מהותית בכך שלא בחן ולא החיל את כלל החקיקה והרגולציה הרלוונטית.

ג. המוסך הוא גורם המושפע ישירות משומה, שכן הוא מבצע את ה תיקון נשוא השומה תוך השקעת שעות עבודה וחלפים והוא מקבל תשלום מלא/חלקי. היריבות בין המוסך לשמאי אינהרנטית ונובעת מיחסיהם השוטפים הכוללים ממשק עבודה משותף. היה על בימ"ש קמא לערוך בירור ענייני של מיהות יחסי המוסך והשמאי, בפרט על רקע הרגולוציה והפסיקה הרבה בנושא אותה היה עליו להחיל.

ד. בימ"ש קמא שגה משסבר כי פירש המונח "הסתמך" על חוות דעת המומחה הוא לפי איזו שומה או עם איזה שמאי עבד המוסך שתיקן את הרכב, בעוד היה צריך לפרש זאת כקשר סיבתי שגרם לפגיעה או כ"מושפע". היה על בימ"ש קמא להניח שהקשר הסיבתי העובדתי בין פגמי שומות המשיב לבין נזק למוסך יוכח. קשר סיבתי עובדתי ומשפטי הוכר אף מקום בו לא קיים חוזה ישיר בין המזיק לנפגע, אך פעולת המזיק נעשתה כלפי גורם שלישי תוך שהיא משפיעה בעקיפין אך באופן הדוק וברור על רכוש הנפגע.

8. תמצית טענות המשיב בתשובתו לערעור:
א. בכתב הערעור אין נימוק ענייני המצדיק ביטול פסה"ד. בימ"ש קמא קיבל את טיעוני המשיב לעניין דחיית התביעה על הסף כפי שפורטו בכתב ההגנה ובפרוטוקול הדיון.
אין מדובר בפס"ד רוחבי.
בימ"ש קמא נימק את הסיבות שהביאו לדחיית התביעה, תוך שלקח בחשבון אינטרסים נוגדים לפתיחת שערי המשפט בפני כל בעל דין מחד גיסא, ומניעת הליכי סרק והטרדת בעלי הדין שכנגד, מאידך גיסא.

ב. אשר להעדר יריבות – לבימ"ש סמכות לדחות את התביעה על הסף גם מיוזמתו מכל נימוק שמצדיק זאת. כמו כן בתגובת המערערת לבקשה לדחיית התביעה על הסף המערערת עצמה העלתה את הטענה לפיה משיב חב כלפיה חובת זהירות מאחר והיא מסתמכת על חוות דעתו.
המערערת אינה יכולה לטעון שהמשיב חב כלפיה חובת זהירות, ולכן אחראי כלפיה אם נגרם לה נזק.
המערערת אינה צד ג' רחוק שבמקרה הסתמך על חוות דעתו השגויה של המשיב ועקב כך נגרם לו נזק. מדובר בחוות דעת נגדית שהיא הדרך היחידה של חברת הביטוח לערער על חוות הדעת הראשונה של השמאי מטעם המוסך וחשבונית התיקון של המערערת. התביעה צריכה להיות מוגשת נגד הגורם משלם הנזק (חברת הביטוח שהזמינה שמאות נגדית), אולם לא נגד השמאי באופן אישי. הגשת תביעה אישית נגד שמאי הינה בגדר הפעלת לחץ אסור עליו .

ג. אשר להעדר עילה – ב ימ"ש קמא קבע כי גם אם יוכח שנפלה טעות בשומת המשיב, היה דוחה את התביעה מאוחר ובפועל המערערת מבקשת מבימ"ש להורות למשיב להוציא תחת ידיו חוות דעת שייטיבו עמה באומדן הנזק תוך התעלמות משיקול דעתו המקצועי. כמו כן, פסה"ד אינו משנה רגולציה אלא מחזק את הכללים שקובעים שעל המומחה להוציא חוות דעת על סמך שיקולים מקצועיים וטהורים.
גם אם המשיב שגה בחוות דעתו מי שאמור לשאת בתשלום זו חברת הביטוח ולא המשיב באופן אישי. הגשת תביעת המערערת באופן אישי כלפי המשיב מטרתה "השתקה".

9. לאחר עיון בטיעוני הצדדים והשלמת טיעון בע"פ הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן:

10. נפסק לא אחת כי על ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות בדונו בבקשה לדחיית התביעה על הסף, שמא תפגע מעבר למידה הראויה זכות הגישה לערכאות (רע"א 7948/16 עזבון המנוח בנימין שמואלי ז"ל נ' משולם, סעיף 4 להחלטת כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.11.16)).

אמצעי של סילוק על הסף נשמר למקרים חריגים בהם ברור שאין אפשרות ולו קלושה כי יוכיח התובע את עילת תביעתו (ראה לעניין זה: רע"א 6794/18 איטח נ' קימברלי קלארק ישראל שיווק בע"מ, סעיף 9 להחלטת כבוד השופטת י' וילנר (26.11.18); רע"א 6285/20 טמפלרים בשרונה בע"מ נ' שירת הקרן בע"מ, סעיף 9 להחלטת כבוד הש' י' וילנר (23.11.20)).

המקרה שלפנינו מצדיק סילוק על הסף.
במקרה דנן, בימ"ש קמא לא נזקק לבירור עובדתי כלשהו על מנת להכריע בבקשה לסילוק על הסף.
ההכרעה ניתנה על בסיס עובדות שנטענו ע"י התובעת בכתב התביעה.

11. קיומה או העדרה של יריבות בין המוסך לנתבע תקבע עפ"י קיומה או אי קיומה של חובת זהירות בין המוסך לנתבע.

א. אפתח במושכלות יסוד ולפיהן לצורך קיומה של עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) יש צורך ב- 3 יסודות מצטברים:

  1. חובת זהירות – האם קיימת למזיק חובת זהירות כלפי הניזוק.
  2. התרשלות – האם המזיק הפר חובת זהירות זו.
  3. קשר סיבתי – האם הפרת החובה היא שהביאה לנזק.

ראה למשל: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122 ; ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב לוי, ערן, מאירי, צפריר ושות', עורכי דין בע"מ (16.9.14).

המחלוקת בענייננו נוגעת ליסוד השני – האם לנתבע יש חובת זהירות קונקרטית כלפי המוסך .
בימ"ש קמא השיב על כך בשלילה ומסקנתו מקובלת עלי.

ההלכה בשאלה בדבר אמות המידה לצורך הבחינה האם ניתנה חוות דעת רשלנית והאם נותן חוות הדעת חב בגין נתינתה זו גובשה על ידי בי המ"ש העליון ולפיה אחריותו של מחווה הדעה על פי עוולת הרשלנות קמה אם חיווה את דעתו בתחום מומחיותו (או בתחום שבו התיימר להיות מומחה); אם היה עליו לדעת שמקבל חוות הדעת יסתמך עליה; אם מקבל חוות הדעת אכן הסתמך עליה כאמור באופן סביר ועקב כך נגרם לו נזק; אם לא הייתה צפויה בדיקת ביניים של חוות הדעת לפני ההסתמכות עליה; והאם חיווי הדעה היה בלתי סביר בהתחשב במומחיותו של מחווה הדעה (ע"א 5302/93 בנק מסד בע"מ נ' לויט, פ"ד נא (4) 591, 599 וכן: רע"א 8763/08 י.ג.ה. שמאים ג'בלי הררי יוסף נ' ברגר, סעיף 8 להחלטת כבוד הש' י' דנציגר (25.1.10)).

ב. בימ"ש קמא יישם כדבעי את ההלכה דלעיל ביחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ובחן האם שמאי שנתן חוות דעת שהוזמנה ממנו ע"י חברת הביטוח חב גם ביחס למוסך.
יישום ההלכה נעשה לפי התשתית העובדתית שנפרסה בכתב התביעה, בהתאם לגרסת התובעת.

בימ"ש קמא קבע כי עסקינן בנתבע שערך חוות דעת שמאית לבקשת חברת הביטוח ששכרה את שירותיו. כלפי חברת הביטוח ודאי שחב הנתבע חובת זהירות במתן שירותיו.

תנאי הכרחי לקיומה של חובת זהירות של שמאי, מחווה דעה, כלפי צד ג' הינה הסתמכות של אותו צד ג' על חוות הדעת, כמו גם מודעות נותן חוות הדעת לכך שצפויה כזו הסתמכות בלא קיומה של בדיקת ביניים.

לפי כתב התביעה הנתבע עורך חוות דעת באשר לנזקי התאונה לבקשת חברת הביטוח ואותה חוות הדעת משמשת בקביעת הפיצוי שישולם ללקוח – המבוטח. אפשר שבמצב כזה קמה חובת זהירות של הנתבע כלפי הלקוח, למשל אם בכלל ניתן לומר שהלקוח "מסתמך" על חוות דעת הנתבע כאשר מלכתחילה תומך הלקוח את תביעתו בחוות דעת של שמאי מטעמו – השמאי העיקרי, כאשר ללקוח עומדת אפשרות לתקוף את חוות דעת הנתבע.
לו הלקוח היה מבקש לתבוע נזקיו מהנתבע ולטעון להפרת חובת זהירות מצד הנתבע כלפיו, אפשר היה לבחון את העובדות ולהחליט אם יש מקום לקביעת חובת זהירות של הנתבע כלפי הלקוח. אולם בענייננו לא הלקוח תובע. המערערת בענייננו היא זו שצריכה להוכיח כי "הסתמכה" על חוות דעת הנתבע ואף להראות שהנתבע היה צריך לדעת על הסתמכות זו.

בענייננו התובעת אינה צד לתביעה שמתבררת בין הלקוח לחברת הביטוח, ובשים לב לעובדות המתוארות בכתב התביעה לא ברור כיצד יכולה התובעת לטעון להסתמכות.
בכתב התביעה טוענת התובעת שהיא כלל לא הסתמכה על חוות דעת הנתבע אלא על חוות הדעת שערך השמאי העיקרי.

ג. בתגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה לבימ"ש קמא ניסה ב"כ התובעת לבסס טענת הסתמכות על הטענה לפיה בשל חוות דעת הנתבע וויתר המוסך על כספים; אולם טענה זו אינה נתמכת באופן ברור בעובדות המתוארות בכתב התביעה.

בכתב התביעה מתוארים 5 מקרים בהם מצוין מה היו הנזקים שאושרו לפי חוות דעת השמאי העיקרי לעומת הנזקים שאושרו בחוות הדעת הנגדית שניתנה ע"י הנתבע. כן צוין "סך קיזוז בחוות הדעת הנגדית", כלומר ההפרש בין חוות הדע ת.
לא מצוין מפורשות בכתב התביעה כי התובעת השיבה כספים, כפי שהיה מצופה בנסיבות העניין.

הסעד המבוקש בכתב התביעה בגין הנזק הנטען מחולק לשניים:
"אובדן לקוחות, סוכני הביטוח, ההכנסות ועוגמת נפש שנגרמה ופגיעה בשמו הטוב" בסך של 120,000 ₪", וכן "הנתבע פעל בניגוד עניינים, באופן רשלני ובלתי מקצועי בכתיבת חוות הדעת הנגדיות ובכך הסב לתובע נזקים כלכליים גדולים וכן נזק בסך 33,903".
כאשר מסכמים את סך ההפרשים ב- 5 המקרים שמתוארים בכתב התביעה אכן מגיעים לסך קרוב ל – 33,903 ₪; אולם יש לשים לב כי ראש הנזק לא הוגדר כהחזר כספים ששולמו כי אם באופן לא ברור "נזקים כלכליים גדולים" ואף לא צורפו אסמכתאות לכך לכתב התביעה.

לא ניתן לקרוא לתוך סעיפי כתב התביעה כאילו בכתב התביעה נטען שהתובעת החזירה ביחס לחמשת המקרים ללקוחות את כספי ההפרש בין חוות דעת השמאי העיקרי ולבין חוות דעת מטעם הנתבע.

חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שמכתב ההגנה מסתבר כי בחלק מהמקרים תבעו הלקוחות את חברת הביטוח ובמסגרת הסכם פשרה חברת הביטוח היא זו שהחזירה ללקוחות את סכום ההפרש.

אם כך, נוכח העובדות המתוארות ע"י התובעת עצמה בכתב התביעה אין בידי לקבל את טענת ההסתמכות של התובעת.

אשר על כן, במכלול הנסיבות שלפני, גם אני סבורה כי בענייננו התביעה נעדרת יריבות ובימ"ש קמא צדק בסלקו על הסף את תביעת המערערת.

12. אוסיף כי אמנם בכתב ההגנה התבקש סילוק של התביעה בין היתר בשל העדר עילת תביעה ; אולם בדיון ניתנה הזדמ נות לב"כ התובעת לטעון לעניין העדר יריבות (ראה בעניין זה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.20 שורות 2-4) .
בימ"ש קמא אפשר לב"כ התובעת (וכן לב"כ הנתבע) להגיב בצורה ראויה לסוגיית העדר יריבות בדיון, ואף לאחר הדיון הגישה התובעת את תגובתה בנוגע לסילוק התביעה על הסף ובמסגרתה התייחסה מפורשות לטענת העדר יריבות – סעיף ג' לתגובה.

13. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני נדרשת לדון ביתר הטענות שהעלתה המערערת.

14. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערת תישא בהוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך העירבון ויועבר למשיב באמצעות באת כוח ו.
יתרת העירבון תוחזר למערערת באמצעות באת כוחה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רכב דוד
נתבע: גיא סולומון
שופט :
עורכי דין: