ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולן אמבר נגד טיב טעם רשתות בע"מ :

לפני כבוד הרשם בכיר מיכאל שמפל

התובע:

גולן אמבר

נגד

הנתבעת:

טיב טעם רשתות בע"מ

פסק דין

לפניי תביעתו של התובע לחיוב הנתבעת בפיצויים לדוגמה בסך 1,800 ₪ בהתאם לחוק הפיקדון על מכלי משקה, תשנ"ט- 1999 (להלן: "החוק" או "חוק הפיקדון על מכלי משקה").

בכתב התביעה ובעדותו טען התובע, כי ביום 12/7/20 בשעה 09:45 הוא הגיע לסניף של הנתבעת ברחוב פרישמן בת"א על מנת להחזיר 50 בקבוקים ולקבל תמורתם סך של 15 ₪ וזאת בהתאם לקבוע בחוק הפ יקדון על מכלי משקה. התובע מוסיף ומציין, כי נאמר לו להמתין עד שעה 10:00 (קרי - רבע שעה) וזאת עד אשר מי מעובדי החנות יתפנה לטפל בו. בשעה 10:00 בדיוק, כאשר איש לא ניגש אליו ולא טיפל בו, הוא יצא מהחנות על מנת לשוב לביתו, לקחת טלפון נייד ולשוב לחנות בכדי לתעד את התנהלות עובדי הסניף וזאת לצורך הגשת תביעה עתידית. כאשר שב לחנות נאמר לו, כי יוכל להחזיר את הבקבוקים כעבור 20 דקות. התובע הוסיף והעיד, כי "כמובן" שלא היתה לו כל כוונה להמתין משך פרק הזמן האמור (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 3-4). להשלמת התמונה אציין, כי לא הוברר האם התובע החזיר את הבקבוקים במקום אחר, או שוויתר על החזרתם (אך ברור הוא, שלא החזיר אותם באותו היום בסניף האמור). בהתאם לכך, עותר התובע לסעד בהתאם לסעיף 22 לחוק ותובע פיצוי לדוגמא בסך 1,800 ₪.

הנתבעת טענה, כי היא רשת מרכולים קמעונאית המונה סניפים רבים המקפידה על הוראות החוק. הנתבעת אינה מכחישה את טענות התובע כי תחילה התבקש להמתין כרבע שעה עד אשר יוכלו לטפל בו, וכי לאחר ששב לחנות, נאמר לו כי עליו להמתין 20 דקות לערך. יחד עם זאת מוסיפה היא ומציינת, כי מדובר במקרה חריג וכי בדרך כלל, משך ההמתנה לצורך החזרת בקבוקים קצר הרבה יותר (אם בכלל). הנתבעת ציינה, כי הציעה לתובע פיצוי בסך 500 ₪ (נראה מהראיות כי הדבר נעשה לאחר הגשת התביעה המשפטית), אולם הוא סירב לכך בחוסר תום לב. בהקשר זה אציין, כי אף התובע מודה כי הנתבעת אכן הציעה לו את הפיצי האמור, אך הוא דחה את הצעתה.

בדיון שהתקיים ביום 13/5/21 העידו וטענו התובע ונציג הנתבעת מר אלכסיי ספיצן. לאחר שקראתי בעיון את כתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

חוק הפיקדון על מכלי משקה קובע את חובתו של בעל עסק לקבל מצרכן מכלי משקה ריקים ולשלם דמי פיקדון בעדם. לצד קביעת החובה קובע החוק סנקציות שונות בגין הפרתו ובכלל זה סנקציה עונשית ( סעיף 18 לחוק) וסנקציה אזרחית בדמות פיצויים לדוגמה ( סעיף 22 לחוק).
בענייננו מבקש התובע לממש את הסנקציה האזרחית האמורה, קרי: תשלום של 1,800 ₪ בגין סירובה הנטען של הנתבעת לקבל את הבקבוקים.

לא שוכנעתי בקיומה של עילה לפסיקת פיצוי לדוגמה בגין מקרה זה.

בהתאם לאמור בחוק, בימ"ש רשאי לפסוק לצרכן פיצוי לדוגמא היה ובית העסק סירב לקבל מ מנו מכלי משקה הריקים, אלא שבמקרה שבפניי התובע כלל לא טען, כי הנתבעת סירבה לקבל ממנו את הבקבוקים אות ם ביקש להחזיר. כל שנאמר לו היה, שעליו להמתין רבע שעה עד אשר עובד מעובדי החנות יתפנה אליו ויטפל בו. בקשה להמתין רבע שעה אין פירושה סירוב. התובע הוא שבחר לעזוב את החנות בדיוק בשעה 10:00 (מבלי שנאמר לו כי עליו להוסיף ולהמתין אי אילו דקות נוספות) וזאת לא כדי לגשת לחנות אחרת לצורך החזרת הבקבוקים, אלא על מנת להביא עמו מהבית טלפון נייד כדי לתעד את התנהלות עובדי הסניף לצורך הגשת תביעה משפטית עתידית. סבור אני, כי התנהלותו האמורה של התובע היתה בלתי סבירה ובלתי הגיונית לחלוטין. התובע אף לא טען כי בשעה 10:00 ניגש למי מעובדי הנתבעת, אך נאמר לו כי עליו להוסיף להמתין, אלא פשוט יצא מהחנות רק כי התעצבן או כי איבד את סבלנותו. אכן, לאחר ששב לחנות נאמר לו, כי עליו להמתין 20 דקות עד אשר יטופל , אך סביר להניח כי הדבר היה נמנע, לו התובע היה נשאר ב חנות וממתין דקות ספורות על מנת שמי מעובדיה יתפנה אליו. זאת ועוד: ניתן לראות בחזרתו של התובע לחנות ודרישתו החוזרת להחזרת מכלי המשקה, כדרישה חדשה שאינה קש ורה לדרישתו הקודמת שנעשתה בשעה 09:45. לכן, אין לראות בשני אירועים אלה כאירוע אחד, דהיינו - המתנה בת למעלה משעה עד אשר יוכל להחזיר את מכלי המשקה (כפי שהתובע נסה להציג זאת - ראה עמ' 2 שורה 4 לפרוטוקול).

המתנה בת רבע שעה או 20 דקות (ההמתנה השנייה) לצורך החזרת 50 בקבוקי משקה בסניף קטן יחסית המעסיק עובדים מעטים (ראה טענות הנתבעת לעניין זה בכתב הגנתה) הינה סבירה בהחלט ומתקבלת על הדעת. כאמור, אין דין המתנה קצרה וסבירה כדין סירוב לקבל מכלי משקה. התובע הוא שהתנהל באופן בלתי סביר שעה שעזב את החנות ולא הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר והנתבעת לא סירבה לדרישת התובע להחזרת מכלי המשקה (והתובע אף לא טען זאת), אלא כל שביקשה היה שימתין בסבלנות רבע שעה עד אשר עובדיה יתפנו לטפל בו, אין כל תחולה להוראת סעיף 22 לחוק.

למעלה מהנדרש אציין, כי גם לו הייתי מניח, שהתובע סבר לתומו ( אף שכלל לא טען זאת), כי התנהלות עובדי הנתבעת כמוה כסירוב לבקשתו (או שכך פירש זאת) ו כי הם מנסים "לנפנף" אותו מהחנות, כלל לא בטוח שהייתי פוסק לו פיצוי כלשהו, ובוודאי שלא בסכום א ותו דרש, וראה לעניין זה ת"ק (י-ם) 30315-11-15, שטראוסר נ' שופרסל בע"מ (21/7/2016) וכן ת"ק (ראשל"צ) 1009-07-15, שילוני נ' שופרסל בע"מ ( 20/1/2016). אך כאמור, אני מציין זאת למעלה מהנדרש היות וטענה זו כלל נטענה ע"י התובע.

הנתבעת הציעה, אמנם, לתובע, עוד לפני הגשת כתב הגנתה ולפני התייצבותה לדיון, פיצוי בסך 500 ₪, אולם לא מדובר בהודאת בעל דין המחייבת אותה , ולכן איני מוצא מקום לפסוק לתובע אף לא סכום זה.

בנסיבות אלה – התביעה נדחית.

באשר להוצאות: התלבטתי האם לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת ואף התלבטתי האם לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה היות וסבור אני, כי המדובר בנקיטת הליך משפטי בחוסר תום לב, ללא כל הצדקה ותוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. בסופו של דבר החלטתי, כי אך לפנים משורת הדין איני מחייב את התובע בהוצאות - לא לטובת הנתבעת ולא לטובת אוצר המדינה.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א בתוך 15 יום מהיום בו פסק הדין מתקבל בידי הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ג' סיוון תשפ"א, 14 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גולן אמבר
נתבע: טיב טעם רשתות בע"מ
שופט :
עורכי דין: