ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יפים טקצ' נגד נסרין אגבארייה :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

יפים טקצ'

נגד

נתבעת
נסרין אגבארייה

פסק דין

בתאריך 28.1.19 סמוך לשעה 10:00, בצומת הרחובות האשל ואלון התבור בקיסריה, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג שברולט מ.ר. 28-320-65 בו נהג באותה עת בנו אלכס (להלן: "רכב התובע" ו- "בנו של התובע" ), לבין רכבה של הנתבעת מסוג מיציבושי מ.ר. 52-446-66 בו נהגה היא בעצמה (להלן: רכב הנתבעת").

בעוד שלטענת בנו של התובע, מדובר היה בתאונה ארעה עקב התפרצות רכב הנתבעת אל נתיב נסיעתו בכביש, לאחר שלא מילאה אחר חובת מתן זכות הקדימה שהיתה מוטלת עליה בהתאם להוראת התמרור שניצב בכיוון נסיעתה - "האט ותן זכות קדימה", טענה הנתבעת כי היה זה רכב התובע שגרם לתאונה בכך שנהג במהירות מופרזת, לא הבחין בה ו פגע ברכבה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני עוד ביום 9.1.20, חזר כל אחד מהצדדים על גרסתו וטענותיו, כדלקמן:

בנו של התובע תיאר את שארע כך: " אני נסעתי לעבודה כמו בכל בוקר, אני עובד שם שנתיים, מכיר את המקום טוב, את הדרכים. נסעתי ברח' האשל לכיוון דרום מערב לדעתי. הנתבעת חצתה מכיוון אלון התבור שהיה לה שם תמרור זכות קדימה והיא לא עצרה בתמרור זכות קדימה ופשוט נכנסה בי בצד ימין. לשאלת בית המשפט מנין לי שהיא לא עצרה אני אומר שראיתי שהיא נכנסה בי. זו מסקנה שלי כי היא נכנסה בי כשזכות הקדימה בכביש היתה שלי. ראיתי אותה מרחוק מאוד כשבאתי להיכנס לצומת ובפעם הבאה רק כשהיא נכנסה בי. אני האטתי כרגיל כמו שכשנכנסים לצומת אבל זכות הקדימה היא שלי. לא עצרתי. אין שום הוראה לעצור...".

לתמיכת גרסתו הפנה הלה לצילומי המקום ושני כלי הרכב במצבם לאחר התאונה, ולחוות דעת השמאי שבדק את רכבו ומצא כי הוא ניזוק בצדו הימני.

לשאלת בעלה של הנתבעת, מדוע לא עצר אם ראה את רכבה מרחוק, השיב בנו של התובע: "... כי אני לא אמור לעצור, זה כביש ראשי וזכות הקדימה שלי. נכנסתי במהירות סבירה לצומת. יש לה תמרור זכות קדימה ולכן היא היתה צריכה לתת לי זכות קדימה", ובהמשך הוסיף: "... לא יכול להיות שאני נכנסתי בה. אם הייתי נכנס בה אז הפגיעה היתה בצד השמאלי של הרכב שלה עם הפרונט שלי ולא כפי שקרה...".

מנגד תיארה הנתבעת את שארע, כך: "...עצרתי במעבר החציה. התחלתי לצאת לאט לאט והיה גשם חזק, לא יכולתי לראות מה היה בדיוק אבל התחלתי לצאת לאט לאט והיה גשם חזק ואני לא יודעת איך הוא הגיע משם. לא ראיתי אותו בכלל. אני מסתכלת על התמונות ואומרת שבמקום שממנו באתי יש בו מעבר חציה. אני עצרתי במעבר החציה ואחר כך התחלתי להיכנס לאט לאט לצומת...". גם בהתייחסותה לעובדה שבכיוון נסיעתה מוצב תמרור של "האט ותן זכות קדימה", חזרה הנתבעת ואמרה : "... ראיתי, עצרתי", ובכל הנוגע לאופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (נזק בחלק הקדמי של רכבה ופגיעת מעיכה לאורך כל צדו הימני של רכב התובע – ר.ס.מ) , אמרה: "... כשהוא פגע בי הוא משך את הרכב קדימה וככה נפגע הרכב שלו לאורך הדופן הימני".

לאחר ש שמעתי את גרסאות שני הנהגים וגם הסתבר לי כי בחודש יולי 2019 הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום המייחס לה את האחריות לגרימת התאונה נושא התביעה (ר' ת"ק ת"ד 241-07-19 – ת/1), הבהרתי להם כי נכון יותר יהיה ש פסק הדין בתיק זה יינתן רק לאחר סיומו של ההליך הפלילי הנ"ל, ובהתחשב בתוצאתו.

והנה, ביום 8.2.21 הורשעה הנתבע ת על פי הודאת ה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדה בהליך הפלילי הנ"ל, לאחר תיקונן, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים באותו הליך. הנתבעת הודתה בכך שנהגה בחוסר זהירות שהתבטא באי מתן תשומת לב מספקת לדרך, בכניסה לצומת לא פנויה ובאי מתן זכות קדימה לרכב האחר –(רכב התובע – ר.ס.מ) שהגיע בדרך החוצה משמאל לימין כיוון נסיעתה (ר' תיק ת"ד 241-07-19).

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את גרסאות ני הנהגים, עיינתי בתצלומי מקום התאונה והנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב ו נתתי דעתי לתוצאת ההליך הפלילי שהתנהל כנגד הנתבעת, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי.

ואלה טעמי:

תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי:
"נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט במקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר".

כלל הראיות, לרבות הודאת הנתבעת בכך שלא נתנה לתובע את זכות הקדימה המגיעה לו בצומת, מלמדות על כך שהיא אכן כשלה בכך, מה עוד שלדבריה כלל לא הבחינה ברכב התובע שהגיע משמאלה בטרם ההתנגשות.

מיקום הנזקים בשני כלי הרכב, דהיינו נזק המעיכה בדופן הימנית של רכב התובע (בעיקר בשתי הדלתות) והנזק בחזית רכב הנתבעת, מ למד על כך שרכב הנתבעת נכנס אל הכביש החוצה בשעה שרכב התובע היה קרוב מאוד לצומת עובר להתנגשות.

עם זאת ועל אף שכאמור, אין חולק על כך שזכות הקדימה בצומת היתה נתונה לתובע, אזי בהתאם להוראת תקנה 21 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, חלה גם עליו חובת זהירות כללית שלהתרשמותי לו הוא היה עומד בה כנדרש, דהיינו בנסיעה איטית יותר מרגע שהבחין ברכב הנתבעת שהגיע מימין לו, אפשר שהיה מונע את התאונה, או לפחות מקטין את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

סוף דבר ומפני כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה הארי באופן ש – 85 % מן האחריות להתרחשותה יוטל על הנתבעת ואילו 15% הנותרים יחולו על בנו של התובע.
בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,018 ₪ המהווה 85% מערך הרכב שהוכרז כ"אבדן כללי" לאחר הפחתת שווי שרידיו (8265 ₪) + שכ"ט השמאי (1,168 ₪). סכום זה בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ ובסה"כ 8,418 ₪, ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הצדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ב' סיוון תשפ"א, 13 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יפים טקצ'
נתבע: נסרין אגבארייה
שופט :
עורכי דין: