ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנדריי גוטמן נגד ברק מאיר גולדשטיין :

בפני כבוד השופט י. גריל, שופט עמית

המבקש:

אנדריי גוטמן
ע"י ב"כ עוה"ד יואב קיץ

נגד

המשיבים:

  1. ברק מאיר גולדשטיין
  2. רונלד גולדשטיין
  3. מי. די. סי בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מתיא עמרן

בית משפט קמא הוסיף, כי המבקש הוא שבחר את בית-המשפט שידון בעניינו והוא זה שבחר להקדים את תביעתו זאת, כך ציין בית משפט קמא, הואיל ונהג ללא רישיון רכב בתוקף וללא ביטוח.

החלטה

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופט בן-ציון ברגר) מיום 3.5.2021 ב-ת"א 45537-11-19, בה נקבע, כי פסק הדין שניתן כנגד המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה ב-ת"ק 49407-05-19 ביום 28.7.20 מהווה מעשה בית דין ביחס לאחריותו של המבקש לתאונת הדרכים שאירעה בקרית אתא ביום 18.5.19 בין רכבו של המבקש לבין רכבם של המשיבים.

ב. תמצית הנסיבות הצריכות לעניין:

בתאריך 18.5.19 אירעה תאונת דרכים בקרית אתא בין רכב נהוג בידי המבקש לבין רכבם של המשיבים. בתיק ת"ק 49407-05-19 של בית-המשפט לתביעות קטנות בחיפה הגיש המבקש את תביעתו כנגד המשיבים וטען, כי המשיבים הם שנושאים בחבות לאירוע התאונה.
המשיבים לא הגישו תביעה-שכנגד.

תביעתו של המבקש נקבעה לדיון בבית המשפט לתביעות קטנות ליום 20.11.19. יום קודם לכן הגישו המשיבים את תביעתם נגד המבקש בגין נזקי התאונה לבית משפט קמא ע"ס 80,000 ₪. למחרת הגישו המשיבים לנשיא בית משפט השלום בחיפה בקשה לאחד את ההליכים בין תביעתם שהוגשה לבית משפט השלום בקריות לבין התביעה הקטנה שהגיש המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה.

נשיא בית המשפט השלום בחיפה דחה את הבקשה לאיחוד הליכים בהינתן העובדה שהבקשה הוגשה ביום שבו כבר קבוע הדיון בתיק התביעה הקטנה, והתביעה לבית משפט הש לום הוגשה יום קודם לכן.

ג. ביום 28.7.20 נשמעו בפני בית-המשפט לתביעות קטנות (כבוד הרשמת הבכירה, אילנה הדר) עדות המבקש (שהיה התובע בתיק התביעה הקטנה), עדות המשיב מס' 1, וכן עדות בוחן תנועה מר משה כהן שהגיש חוות דעת מומחה מטעם המשיבים.

אעיר, שבפתח הדיון הסביר בית-המשפט לתביעות קטנות למבקש את השלכות הפסיקה ככל שתהיה בבית המשפט לתביעות קטנות על התביעה המקבילה המתנהלת בבית משפט השלום בקריות.
בפסק הדין שניתן באותו מעמד קבע בית-המשפט לתביעות קטנות, שהמבקש לא עמד בנטל ההוכחה שהיה מוטל עליו. בית-המשפט קבע, שהמבקש נהג בניגוד לתקנה 35 של תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 , וקיבל את עמדת מומחה המשיבים , לפיה הייתה התאונה נמנעת אילו היה המבקש נוהג בנתיב הימני.
כמו-כן, העדיף בית המשפט לתביעות קטנות את עדות המשיב מס' 1 ומצא אותה כמהימנה יותר מעדות המבקש. בנוסף, מיאן בית-המשפט לתביעות קטנות לקבל את גרסת המבקש , לפיה חתם על מסמך ההודאה באחריות לאחר שהופעל עליו לחץ פסיכולוגי אדיר, כטענתו.

בנוסף ציין בית המשפט לתביעות קטנות , שרכב המשיבים הסתובב על צירו מעצמת הפגיעה ובכך יש ללמד על עצמת הפגיעה ועל כך שרכב ו של המבקש הוא שהתפרץ לנתיב הנסיעה של רכב המשיבים , ולא להיפך.

נוכח האמור לעיל קבע בית-המשפט לתביעות קטנות, שהאחריות לתאונה מוטלת על המבקש , הואיל ולא הייתה לרכב המשיבים כל אפשרות לצפות את התרחשות התאונה או להימנע ממנה שעה שחלק הארי של רכב המשיבים עבר כבר את מסלול הנסיעה של המבקש.
מעוצמת הפגיעה עולה, כך קבע בית-המשפט לתביעות קטנות, שהמבקש נכנס למעגל התנועה במהירות גבוהה. לפיכך, דחה בית-המשפט לתביעות קטנות את תביעתו של המבקש.

ד. בתביעתם של המשיבים בגין הנזקים שנגרמו לרכבם, שהוגשה, כמצוין כבר לעיל , ביום 19.11.19 לבית משפט קמא נטען, שהתאונה נגרמה מחמת רשלנותו המוחלטת של המבקש שגם חתם על מסמך בו נכתב שהוא נכנס לכיכר ללא מתן זכות קדימה ופגע ברכב המשיבים.

בכתב ההגנה של המבקש שהוגש ביום 13.3.20 (בטרם הסתיים ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות) נטען, שהיה זה רכבם של המשיבים שהתפרץ למעגל התנועה ולא ציית לתמרור שחייב את נהג ה משיבים לתת זכות קדימה לרכבו של המבקש שנמצא במעגל התנועה.

ה. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 12.4.21 ניתנה החלטה המאפשרת לב"כ המבקש להגיש סיכומים קצרים בשאלה מדוע לדעתו אין בפסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות, שדחה את תביעת המבקש וקבע שהאחריות לתאונה נופלת על כתפיו , כדי להעיד על אחריותו של המבקש לאירוע התאונה מושא הדיון?

ו. לאחר שהוגשו טיעוניהם של ב"כ הצדדים ניתנה ביום 3.5.2021 החלטת בית משפט קמא שהיא מושא הדיון כאן.

בהסתמך על פסיקת בית-המשפט העליון (כבוד השופט בדימוס א' רובינשטיין) ב-רע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' חברת צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ (20.10.06), (להלן: "עניין סויסה") וכמו כן רע"א 1170/08 עיריית חולון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ( 9.6.10) (להלן: "עניין עיריית חולון"), הגיע בית משפט קמא למסקנה, לפיה פסק דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות יש בו כדי להקים מעשה בית-דין , הן ביחס להשתק עילה והן ביחס להשתק פלוגתא, כאשר בנוגע להשתק פלוגתא יש לבחון האם מתקיימים התנאים הבאים:

ההכרעה מבוססת על ממצא חיובי להבדיל מממצא של חוסר הוכחה.
לצד שכנגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט.
קיימת הכרעה פוזיטיבית על-יסוד טענות הצדדים להבדיל מממצא הנובע מחוסר הוכחה.

בענייננו, כך קבע בית משפט קמא, התקיימו כל המרכיבים של השתק פלוגתא ואף השתק עילה: המבקש נחקר על גרסתו בנוגע לנסיבות אירוע התאונה, וכן ניתנה לו האפשרות להסביר מהי הסיבה שחתם לאחר התאונה על מסמך בו הודה באחריותו לתאונה. בית-המשפט לתביעות קטנות אף שמע את גרסת המשיב מס' 1, ובוחן התאונות מטעם המשיבים נחקר על חוות דעתו.

כמו-כן, בית-המשפט לתביעות קטנות קבע באופן פוזיטיבי שהאחריות לתאונה רובצת על המבקש וקביעה זו מבוססת על הראיות שנשמעו בפני בית-המשפט לתביעות קטנות. למבקש ניתן יומו בבית המשפט, שהרי בית-המשפט לתביעות קטנות העמידו קודם לתחילת ההליכים על ההשלכות האפשריות של הפסיקה, ככל שתהיה , על ההליך המקביל בבית המשפט השלום (הוא ההליך מושא הדיון כאן).
בנוסף, המבקש נחקר ומסר את גרסתו המלאה, הן לגבי נסיבות התאונה והן באשר להודאתו באחריות לתאונה. כמו כן הסב בית-המשפט לתביעות קטנות בסיפא של פסק הדין את המבקש לאפשרות העומדת לרשותו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (לא הוגשה בקשת רשות ערעור), ופסק דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות הוא חלוט .

בית משפט קמא הוסיף, כי המבקש הוא שבחר את בית-המשפט שידון בעניינו והוא זה שבחר להקדים את תביעתו זאת, כך ציין בית משפט קמא, הואיל ונהג ללא רישיון רכב בתוקף וללא ביטוח.
לפיכך קבע בית משפט קמא, כי פסק הדין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין ביחס לאחריותו של המבקש לאירוע התאונה.
את המשך הדיון קבע בית משפט קמא רק בשאלת הנזק.

ח. על החלטתו זו של בית משפט קמא מיום 3.5.21 מונחת בפניי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש אשר טוען, כי למעשה עסקינן בפסק דין חלקי שעליו יש למבקש ערעור בזכות, אולם מכיוון שבית משפט קמא השתמש בכותרת "החלטה" מוגשת בקשת רשות ערעור.

המבקש מפנה לפסק דינו של בית-המשפט העליון בע"א 457/87 ט. קרטין ושות' (1981) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 643, בעמ' 644 (להלן: "הלכת קרטין"), וטוען כי היה על המשיבים , שעה שהגישו את כתב הגנתם לבית המשפט לתביעות קטנות, להגיש ביחד עם כתב ההגנה גם תביעה-שכנגד לעניין הנזק שנגרם לרכבם, ואילו עשו כן היו נסיבות אירוע התאונה נדונות במסגרת הליך אחד בסדר דין רגיל, תוך שמירה על כל הזכויות בהליך יסודי והוגן .

ואולם המשיבים העדיפו יום לפני הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות להגיש תביעה נפרדת לבית משפט אחר, ונוכח התנהלותם זו, דחה נשיא בית משפט השלום על הסף את בקשתם לאיחוד ההליכים. מכאן נובע, לטענת המבקש, שאין "עילה משותפת", וכל אחד מן התיקים מתנהל בבית משפט שונה על בסיס הפלוגתאות שבכל תביעה בנפרד.

ט. ב"כ המבקש מפנה לשלושה פסקי דין במקרים בהם תיקים לא אוחדו ותביעות הצדדים הנובעות מאותו אירוע התנהלו בבתי משפט שונים.

מסקנת ב"כ המבקש היא, שבמקרים כאלה אין השתק עילה, אלא רק השתק הפלוגתאות שעליהן מבוססת התביעה בלבד.
לטענת ב"כ המבקש, התעלם בית משפט קמא לחלוטין מהלכת קרטין, שהיא ההלכה הספציפית אשר חלה במקרים בהם התיקים לא אוחדו, ולעומת זאת הסתמך בית משפט קמא, כך לטענת ב"כ המבקש, על פסקי דין אחרים הדנים בהשתק פלוגתא (במובחן מהשתק עילה) במקרים שאינם רלוונטיים, לפי הנטען, לענייננו.

ב"כ המבקש סבור, כי פסקי הדין הנ"ל אליהם הפנה בית משפט קמא היו רלוונטיים אילו היה המבקש טוען שוב לגבי הנזק שנגרם לרכבו, שהרי לגבי הנזק שנגרם לרכבו אכן קיים השתק פלוגתא. לעומת זאת, לטעמו של ב"כ המבקש, השאלה המשותפת לשני הצדדים: "רשלנות של מי מהצדדים גרמה לתאונה, ואם יש רשלנות הדדית – מה שיעור הרשלנות של כל אחד מן הצדדים" – יכולה להתברר רק במסגרת ההליך המאוחד, לפי הלכת קרטין, ולרבות שלושת התיקים האזרחיים אליהם הפנה ב"כ המבקש בטיעוניו לעניין יישומה של הלכת קרטין.

י. לטענת ב"כ המבקש, נובע מהחלטת בית משפט קמא, שאין כל משמעות ל הלכת קרטין, ולהחלטות שניתנו בהתאם להלכת קרטין ובהן לא התקבלה טענת השתק עילה בנסיבות זהות . כמו כן, מפנה ב"כ המבקש ל חלטת כבוד השופטת פ. לוקיץ מיום 20.5.20 בה הביעה את דעתה כי נכון יהיה אם יפנו המשיבים פעם נוספת לנשיא בית משפט השלום לצורך איחוד הדיון בתובענות.

י"א. באשר להערת בית משפט קמא על-כך שהמבקש הקדים את המשיבים בכך שהגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות טוען ב"כ המבקש, כי הייתה זו זכותו של המבקש לעשות כן, ואילו במקרה זה המשיבים הם שפעלו בחוסר תום לב כעולה מהחלטת נשיא בית משפט השלום מיום 20.11.19.

י"ב. טענת ב"כ המבקש היא, שהחלטת בית משפט קמא שוללת על הסף את זכותו הבסיסית של המבקש להליך מלא והוגן (לרבות זכות ייצוג, זכות לחקירה נגדית, זכות להגשת ראיות) כשעליו להתמודד מול תביעה ע"ס 80,000 ₪ שהוגשה כנגדו והדבר לא היה קורה אילו היה בית משפט קמא פועל לפי הלכת קרטין.

מכאן העתירה לבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 3.5.21 ולפסוק כי בדיון ההוכחות הקבוע בפני בית משפט קמא ליום 13.7.21 תתבררנה הן טענות המשיבים לעניין אחריותו של המבקש באשר לנזק שנגרם לרכבם, והן סוגיית גובה הנזק.

י"ג. לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 3.5.21, בכתבי הטענות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא, לרבות טיעוניהם בסוגיית מעשה בית-דין, וכמו כן לאחר שעיינתי בתיק ת"ק 49407-05-19 של בית-המשפט לתביעות קטנות בחיפה, ובכלל זה גם פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 28.7.20 בפני בית המשפט לתביעות קטנות, ופסק הדין שניתן , וכן בקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה, שיש לדחות את בקשת רשות הערעור אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

י"ד. בפתח דבריו מציין ב"כ המבקש, כי בפועל לאור מהות החלטתו של בית משפט קמא עסקינן בפסק דין חלקי ולרשות המערער עומדת זכות ערעור, ואולם בקשת רשות הערעור מוג שת רק משום שפסק הדין החלקי של בית משפט קמא הוא תחת הכותרת "החלטה".

אין בידי לקבל את טענתו זו של ב"כ המבקש.

אני מפנה לדברי כבוד השופט (בדימוס) אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 268:

"אם בית-המשפט פוסק לבעל דין את מלוא הסעד שהוא ביקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, וסעד זה עומד בפני עצמו אף אם לא התקיים הדיון בתובענה תחילה, הרי שמדובר בפסק דין חלקי. במילים אחרות: כאשר ההחלטה המעניקה את מלוא הסעד המבוקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, אינה מהווה נדבך או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי – והמשך הדיון בתובענה אין בו כדי להביא לשינויה או לביטולה של ההחלטה האמורה – הרי לפנינו פסק דין חלקי". (ההדגשה שלי – י.ג.).

במקרה שבפנינו, החלטת בית משפט קמא קובעת , כי פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות בקשר לתאונה הנדונה מהווה מעשה בית דין ביחס לאחריות המבקש לתאונה, ואולם בכך אין עדיין משום הענקת סעד למשיבים , אלא עסקינן ב "נדבך או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי". נזכור, פסק דין בתביעת נזיקין מבוסס על שני יסודות: האחד, קביעת החבות, השני, קביעת הנזק. החלטת בית משפט קמא אינה עוסקת בשאלת הנזק כלל (ולמטרה זו הועד הדיון ליום 13.7.21) ומכאן שאין בפנינו פסק דין חלקי, כי אם החלטה שעליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור , כפי שאכן נעשה.

ט"ו. גם אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקש, ולפיה יש לזקוף לחובת המשיבים את העובדה שהם לא הגישו בבית המשפט לתביעות קטנות , ביחד עם כתב ההגנה , תביעה-שכנגד בנוגע לנזק שנגרם לרכבם.

הגשת תביעה-שכנגד היא אופציה העומדת לרשותו של נתבע, ואולם, לא מוטלת חובה על נתבע להגיש תביעה-שכנגד ורשאי הוא להגיש תביעה נפרדת מטעמו, במסגרת תקופת ההתיישנות כמובן .
אציין, כי בתקנה 5(ב) של תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 נכתב: "הגיש הנתבע כתב הגנה רשאי הוא להוסיף לו תביעה שכנגד כלפי התובע" (ההדגשה שלי – י.ג.).

ט"ז. לעיצומו של עניין, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, לפיה מתקיים בעניינו של המבקש מעשה בית-דין של השתק פלוגתא בנוגע לאחריותו הבלעדית לתאונה, ולמעשה אף מדובר בהשתק עילה, וזאת על בסיס הטעמים שפירט בית משפט קמא בהחלטתו.

בצדק התבסס בית משפט קמא על פסיקתו של בית-המשפט העליון (כבוד השופט בדימוס א' רובינשטיין) בעניין סויסה, שם נקבע, בין יתר הדברים, בפסקה 5:

"השכל הישר אינו מקבל, שעניין שכבר נדון והוכרע בבית משפט או שיכול היה להיות נדון בהליך מסוים, יהא בחינת 'תכנית כבקשתך', וניתן יהא לשוב ולדון בו כמו לא אירע דבר. לדוקטרינת מעשה בית דין הנמקה עיונית ידועה הכרוכה בסופיות הדיון והן בהיבט של מערכת המשפט בכלל והן באי-הטרדתו של בעל דין שכנגד בחריג של עשיית צדק...".

הגם שיש שוני בדרכי תפקודו של בית-המשפט לתביעות קטנות לעומת בית משפט השלום ה"רגיל" קובע כבוד השופט (בדימוס) א' רובינשטיין, בעניין סויסה, פסקה 9, כי למעט מקרים חריגים יחול העיקרון של מעשה בית-דין גם על פסיקתו של בית-המשפט לתביעות קטנות, כפי שגם נקבע בעניין עיריית חולון:

"בית משפט זה כבר פסק בעניין סויסה כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות יכול להקים השתק פלוגתא...".

בעניין עיריית חולון פורטו התנאים להתקיימות השתק פלוגתא, דהיינו: ההכרעה של בית-המשפט הייתה מבוססת על ממצא חיובי, לצד שכנגדו מועלית טענת השתק פלוגתא היה יומו בבית המשפט, וקיימת הכרעה פוזיטיבית על סמך טענות הצדדים , להבדיל מממצא הנובע מחוסר הוכחה, ומקובלים עלי דבריו של בית משפט קמא אשר קבע כי תנאים אלה התקיימו במקרה שבפנינו.

י"ז. ב"כ המבקש טוען, כי ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לעניין מעשה בי ת-דין היא ההלכה שנקבעה בהלכת קרטין וכי בית משפט קמא התעלם מהלכת קרטין.

אין בידי לקבל את טענתו זו של ב"כ המבקש. מעיון בפסק הדין שניתן בהלכת קרטין עולה , כי מדובר היה בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק שהגישה המערערת (שם) כנגד החלטה של משרד הביטחון למכור כמות של ברזל למפעלי פלדה . עד למתן פסק הדין בבית המשפט העליון ניתן צו ביניים לשימור המצב הקיים. בסופו של יום, נדחתה העתירה של המערערת (שם), ואזי הגישה מפעלי פלדה תביעה כספית כנגד המערערת (וצדדים נוספים) לשפותה על נזקיה עקב צו הביניים. המערערת והצדדים הנוספים שנתבעו יחד עמה שיגרו הודעת צד ג' למשרד הביטחון ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשת משרד הביטחון , שטען כי עסקינן במעשה בית-דין, ולפיכך נדחתה הודעת צד ג' על הסף.

בית-המשפט העליון קיבל את ערעורה של המערערת (שם) וביטל את ההחלטה הדוחה על הסף את הודעת צד ג' שנשלחה למשרד הביטחון בקובעו , כי אין המדובר בהשתק עילה , וזאת משום שהתביעה אשר בגדרה שיגרו המערערת והצדדים הנוספים הודעת צד ג' הייתה תביעת נזיקין, בעוד שהעתירה שהגישה בשעתו המערערת לבית המשפט הגבוה לצדק לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות מובססת על עילת נזיקין. יתר על כן, עילת הנזיקין כלל לא באה לעולם בשעה שהוגשה העתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, שהרי פסק הדין שניתן בבג"ץ הוא זה שהוליד את תביעת מפעלי פלדה כנגד המערערת וכנגד הצדדים הנוספים, ואת הודעת צד ג' של אלה האחרונים כנגד משרד הביטחון.

י"ח. לא זה המקרה שבפנינו, שהרי הדיון בתביעת הנזיקין שהגיש המבקש כנגד המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות התבסס על אותה מערכת עובדתית העומדת בבסיס תביעת הנזיקין שהגישו המשיבים בבית משפט השלום כנגד המבקש בגין התאונה שהתרחשה ביום 18.5.19, וזאת בשונה מהלכת קרטין, שהרי תביעת הנזיקין של מפעלי פלדה כנגד המערערת (שם) "נולדה" רק לאחר שניתן פסק-דינו של בית-המשפט הגבוה לצדק בעתירתה של המערערת, ובגין הנזקים של מפעלי פלדה עקב צו הביניים שניתן לבקשתה של המערערת בבית המשפט הגבוה לצדק, דהיינו, הודעת צד ג' ששלחה המערערת בעניין קרטין כנגד משרד הביטחון התבססה על עילה שכלל לא נולדה בעוד עתירתה של המערערת מתבררת בפני בית-המשפט הגבוה לצדק.

י"ט. ב"כ המבקש הפנה (בסעיפים 13-15) לבקשת רשות הערעור גם ל-ת"א (שלום חיפה)
32254-02-17 פלונית נ' גורבנקו, וציין, כי עסקינן שם, בתביעת נזקי גוף של פלונית שהייתה נוסעת ברכב בו נהג הנתבע גורבנקו.
תביעתו האישית של גורבנקו שהוגשה כנגד חברת הביטוח של רכבו לפי חוק הפלת"ד בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה נדחתה בבית משפט השלום בנצרת לאחר שנקבע, שלא היה כיסוי של ביטוח החובה ופסק הדין הפך לחלוט.

מוסיף ב"כ המבקש שפלונית, שהייתה נוסעת ברכב בו נהג גורבנקו , הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה לפי חוק הפלת"ד כנגד גורבנקו וחברת הביטוח שלו, ומטעם חברת הביטוח הועלתה טענת השתק עילה נוכח פסק-דינו של בית משפט השלום בנצרת, שקבע כי אין כיסוי לביטוח החובה, ואולם בית משפט השלום בחיפה לא קיבל את הטענה וקבע את התיק להוכחות (בסופו של יום הושג הסדר פשרה).

סבורני, שמן האמור לעיל ברי שלא הייתה תחולה באותו מקרה לטענת מעשה בית -דין שהרי פלונית לא נטלה חלק בדיון שהתנהל בין נהג הרכב מר גורבנקו לבין חברת הביטוח שלו , ומכאן שממצאים שנקבעו שם לא היה בהם כדי לחייב אותה, ואילו נסיבות המקרה שבפנינו שונות לחלוטין, ואין חולק על-כך שהצדדים להתדיינות בבית המשפט לתביעות קטנות הם הצדדים להתדיינות שבבית משפט קמא, ול כן פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מהווה מעשה בית דין בהליך שבין המשיבים לבין המבקש בבית משפט השלום.

כ. עוד מפנה ב"כ המבקש ל-תא"מ (שלום חיפה) 40559-11-19 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גרציאני (30.5.20).
מציין ב"כ המבקש, בסעיף 16-17 של בקשת רשות הערעור , כי באותו מקרה מדובר היה בנזק שנגרם לשני כלי רכב בתאונת דרכים. מר גרציאני הגיש תביעה קטנה כנגד חברת הביטוח מגדל וכנגד הנהגת שברכב השני, ותביעתו של מר גרציאני נדחתה במלואה, ואילו בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה בתביעת השיבוב של חברת מגדל כנגד מר גרציאני נקבע, כי אחריותה של הנהגת-התובעת בגרימת התאונה היא בשיעור של 60% , ואילו מר גרציאני נושא באחריות של 40% , ובשיעור זה הוא חויב לשאת בנזק שנגרם לתובעת (שם).

מוסיף ב"כ המבקש, שאלמלא הייתה ניתנת אפשרות למר גרציאני לנהל הליך יסודי ומלא , כי אז היה עליו לשאת ב-100% של הנזק מתוך הסתמכות על פסק הדין של בית-המשפט לתביעות קטנות, שכאמור כבר לעיל דחה את תביעתו לפיצוי.

סבורני שאין הנדון דומה לראיה.
מעיון ב-ת"ק (חיפה) 27983-06-18 גרציאני נ' מועד (24.1.19) עולה , כי מדובר בפסק דין שניתן לפי הסכמת הצדדים על דרך הפשרה ולפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ובו נקבע , כי על בסיס ההסכמה הנ"ל ולאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי הטענות ובמסמכים התביעה נדחית.

גם פסק הדין ב-תא"מ (שלום חיפה) 40559-11-19 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' משה גרציאני (30.5.20 ) הוא פסק דין שניתן לאחר שהצדדים הסכימו שהכרעת בית-המשפט תהא מכוח סמכותו לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט.
בשני פסקי הדין, הנ"ל אין בפנינו קביעת ממצאים חיוביים , והרי כפי שנקבע בעניין עיריית חולון אחד מן התנאים להשתק פלוגתא הוא שההכרעה מבוססת על "ממצא חיובי" . לעומת זאת, במקרה שבפנינו התקיים דיון הוכחות בפני בית-המשפט לתביעות קטנות וניתן פסק דין מנומק שבו נקבעו הממצאים שעל בסיסם הגיע בית-המשפט לתביעות קטנות למסקנה לפיה האחריות לתאונה רובצת על המבקש ולכן דין תביעתו להידחות.

כ"א. בנוסף הפנה ב"כ המבקש בנימוקי בקשת רשות הערעור, סעיפים 18-19, ל-ת "א (שלום חיפה) 34785-07-18 תמיר חברה להשכרת רכב בע"מ נ' מיכאל קורנקוב, החלטה מיום 25.1.21 (התיק קבוע לישיבת הוכחות ליום 11.10.21).
מציין ב"כ המבקש, כי באותו מקרה התרחשה תאונה בה נגרם נזק לשני כלי רכב וכי בתובענה שהגיש מר קורנקוב כנגד חברת הפניקס וחברת תמיר, וכן כנגד הנתבע מס' 3, אסטבן שניר, נקבע , כי אחריותו של מר קורנקוב לאירוע התאונה היא בשיעור של 20%, ואילו אחריותו של הנתבע מס' 3 היא בשיעור 80%. חברת תמיר לא ערערה על פסק הדין, אלא העדיפה להגיש תביעה בגין הנזק שנגרם לרכבה כנגד מר קורנקוב , והתיק עדיין מתנהל , אך הוא נקבע לשמיעת ההוכחות ליום 11.10.21 , הן לעניין גובה הנזק והן לעניין האחריות בנזיקין.

אקדים ואציין, כי הואיל והתובענה בבית משפט השלום בחיפה של חברת תמיר כנגד מר קורנקוב תלויה ועומדת, והתיק כאמור כבר לעיל, קבוע לשמיעת ההוכחות, לא ניתן להסיק מסקנות מהליך זה.

עוד אוסיף, כי פסק הדין שעל פיו נושא מר קורנקוב באחריות בשיעור של 20% לאירוע התאונה ניתן בתא"מ (ראשון לציון) 10911-04-17 קורנקוב נ' הפניקס, תמיר ואסטבן שניר, לאחר שהצדדים באותו תיק הסמיכו את בית-המשפט לפסוק בתובענה על-פי שיקול דעתו לפי סעיף 79א של חוק בתי המשפט.

לימים הגישה חברת תמיר את תביעתה כנגד מר קורנקוב, וזאת בבית משפט השלום בנתניה וכנגד מר קורנקוב ניתן פסק דין בהעדר הגנה (אעיר, כי בשלב מסוים הועבר התיק הנ"ל לבית משפט השלום בחיפה).
פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בוטל בהחלטת הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי ביום 10.7.20, אשר בין שאר נימוקיה לביטול פסק הדין ציינה:

"ועולה גם השאלה האם פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (להבדיל מפסק דין בהעדר הגנה) יוצר מעשה בית דין באופן שהוא קובע גם לערכאה המקבילה כיצד לפסוק, מלבד שיקולי מדיניות שיפוטית ועיקרון כיבוד בין ערכאות".

נראה שגם מטעם זה המקרה שבפנינו שונה מן המקרה שנדון בעניינו של מר קורנקוב, שהרי פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות בענייננו ניתן לאחר שמיעת העדויות, ולאחר קביעת ממצאים עובדתיים.

כ"ב. אציין עוד, שמעיון בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של המבקש בפני בית משפט קמא עולה, כי הטענות העובדתיות שהעלה המבקש להגנתו בשאלת האחריות לאירוע התאונה נדונו והוכרעו למעשה על ידי בית-המשפט לתביעות קטנות, ואין הצדקה עניינית לאפשר למבקש להעלותן לדיון פעם נוספת בפני בית משפט קמא.

מעיון בכתב ההגנה של המבקש עולה, כי תמצית טענתו היא שרכבם של המשיבים התפרץ למעגל התנועה, מבלי שציית לתמרור שחייבו ליתן זכות קדימה לרכבו של המבקש , והתנגש ברכבו של המבקש, ואולם, מעיון בממצאיו ובקביעותיו העובדתיות של בית-המשפט לתביעות קטנות עולה, כי בית-המשפט העדיף את עדות המשיב מס' 1, ומצא אותה כמהימנה יותר מאשר את עדות המבקש.

בנוסף, קיבל בית-המשפט לתביעות קטנות את עדות המומחה מטעם המשיבים, ולפיה אילו היה המבקש נוהג בנתיב הימני כדין הייתה התאונה נמנעת. עוד נקבע, שבעת אירוע התאונה עבר רכב המשיבים ברובו את רכב המבקש, כך שלא הייתה לרכב המשיבים כל אפשרות להימנע מן הפגיעה.

טענה נוספת בכתב ההגנה של המבקש היא, כי הוא נאלץ לחתום לאחר התאונה על פתק לפיו הוא נוטל על עצמו אחריות לתאונה, וזאת בכפייה מצד המשיבים מס' 1 ומס' 2 וחבריהם ואולם, בית-המשפט לתביעות קטנות דחה את גרסתו זו של המבקש.

עולה מן האמור, שהטענות העובדתיות שהועלו מטעמו של המבקש נדונו בעיקרו של דבר בפני בית-המשפט לתביעות קטנות ששמע את עדות המבקש, את עדות המשיב מס' 1, ואת עדות המומחה (בוחן התנועה) מטעם המשיבים, העדיף את גרסתו של המשיב 1 על פני גרסת המבקש, קבע את הממצאים העובדתיים והסיק על-יסוד קביעותיו את מסקנתו, ולפיה נושא המבקש באחריות לאירוע התאונה .
בנסיבות אלה, ונוכח פסיקתו של בית-המשפט העליון בעניין סויסה ובעניין עיריית חולון, אכן נוצר מעשה בית דין של השתק פלוגתא (ולמעשה אף השתק עילה), ואין הצדקה לחזור ולדון בשאלת האחריות לתאונה זו.

כ"ג. לכן, צדק בית משפט קמא , מטעמיו ומנימוקיו, כי על-יסוד פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות נוצר מעשה בית דין ביחס לאחריותו של המבקש לאירוע התאונה, ולכן נותר לדו ן רק בשאלת הנזק לו טוענים המשיבים.

על-יסוד כל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"א, 13 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנדריי גוטמן
נתבע: ברק מאיר גולדשטיין
שופט :
עורכי דין: