ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר טלקר נגד נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ :

לפני:

כבוד השופט, סגן הנשיאה דורי ספיבק
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציג ציבור מעסיקים מר אבינועם בן יצחק

המבקשת:
אסתר טלקר
ע"י ב"כ עו"ד יצחק אהרונוב ועו"ד שלומי הס
-
המשיבה:
נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ברק טל ועו"ד אלעד אופק

פסק דין

(דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית)

במוקד בקשת האישור שבפנינו עומדת טענת המבקשת, כי למבוטחים בביטוח מנהלים אצל המשיבה עומדת זכות לקבל קצבה כבר מהחודש הראשון לאחר פרישתם, וכי המשיבה מפרה זכות זו תוך שהיא דורשת ממבוטחיה להצהיר כי תחילת זכאותם לגמלה הינה אך מהחודש השני לפרישה.

התשתית העובדתית
המבקשת הועסקה כעובדת שכירה בחברה בשם דיזל הנדסת טכנולוגיות, בתפקיד פקידת יבוא-יצוא.
במהלך שנת 1993 החלה המבקשת להיות מבוטחת אצל המשיבה בביטוח מנהלים במסגרת פוליסה לביטוח מנהלים בשם "מיטב" (העתק הפוליסה נספח 1 לבקשה).
ביום 31.7.17, עם הגיעה לגיל 63, פרשה המבקשת לגמלאות.
ביום 19.9.17 פנתה המבקשת למשיבה וביקשה לקבל גמלה חודשית, החל מיום 1.8.17. לפנייתה (נספח 4 לבקשה) צירפה המבקשת את המסמכים הרלוונטיים המעידים על פרישתה.
ביום 26.10.17 קיבלה המבקשת תשובה מהמשיבה (נספח 5 לבקשה), שבה צוין כי מועד תחילת תשלום קצבתה הראשונה יהיה 1.9.17, דהיינו חודש לאחר ניתוק יחסי העבודה (31.7.17), ולא כבר למחרת סיום יחסי העבודה, כפי שביקשה המבקשת.
בהמשך לכך התנהל שיג ושיח בין המבקשת למשיבה (ראו נספחים 6 עד 9 לבקשה), שבמהלכו הדגישה המבקשת את טענתה כי היא זכאית לקצבה בגין אוגוסט 2017, תוך שהיא טוענת כי בשיחת טלפון עם נציגת המשיבה הובהר לה כי כיוון שהיא קיבלה שכר באוגוסט 2017, אין היא זכאית לקצבה בגין חודש זה.
לאור כל האמור הגישה המבקשת את בקשת האישור שבפנינו, שבה היא טוענת כי היא עצמה היתה זכאית לקצבה בגין אוגוסט 2017. לטענתה, המדובר בפרקטיקה של המשיבה, המנוגדת להוראות הפוליסה והדין, תוך ניצול מצוקתם של מבוטחים שכבר אינם מקבלים משכורת, באופן המאלץ אותם לוותר על זכותם לקצבת החודש הראשון. משכך, טענה המבקשת כי מתקיימים התנאים הקבועים בדין לאישור תביעתה כייצוגית.
מהלך ההתדיינות
דיון מוקדם ראשון התקיים ביום 5.11.18 בפני כבוד השופטת שרון אלקיים. לאחריו, הועבר התיק לטיפול מותב זה.
ביום 12.2.19 הגישה המבקשת בקשה לצרף לבקשת האישור חוות דעת מומחה, שניתנה ע"י מר איציק בן ארויה, מומחה לפנסיה. בהחלטה שניתנה ביום 8.4.19 הותר צירוף חוות-הדעת, וניתנה למשיבה הזכות להגיש תשובה משלימה, שאליה תצרף ככל שתמצא לנכון חוות-דעת מטעמה. בהתאם, ביום 8.9.19 הגישה המשיבה תשובה משלימה, אליה צירפה חוות דעת מומחה מטעמה, האקטואר מר אורי שמר.
דיוני הוכחות בבקשה לאישור התקיימו ביום 23.7.20 וביום 5.8.20. במהלכם, נחקרה המבקשת עצמה, נחקר נציג המשיבה מר משה ארנסט, וכן נחקרו המומחים מטעם הצדדים. לאחריהם, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בבקשה.

דיון והכרעה
בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמו זו שבפנינו, היא הליך מקדמי, שבגדרו על בית הדין לקבוע האם מתקיימים התנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. לשם כך, עלינו לבחון האם מתקיימים ארבעת התנאים המצטברים הבאים, הנדרשים לצורך האישור:
ראשית האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה (הרישא לסעיף 8(א)(1) לחוק);
שנית האם יש אפשרות סבירה ששאלות אלה יוכרעו לטובת הקבוצה (הסיפא לסעיף 8(א)(1));
שלישית האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת ( סעיף 8(א)(2)(;
ולבסוף האם קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיף 8(א)(3) ו- (4).
כן ראו: רעא 7110/17 נקניק נהריה כשר זוגלובק נ' שגב (3.10.17).
בנוסף לתנאים שלעיל, קובע החוק כי רק אדם "שיש לו עילה בתביעה" רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית (סעיף 4(א)(1) לחוק). ברם, קיומה של עילת תביעה אישית אינו תנאי נדרש לאישור, שכן אם כל התנאים מתקיימים אך התובע אינו בעל תביעה אישית, על בית הדין לאשר את התובענה תוך החלפת התובע המייצג (רעא 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי (5.7.12)) או במקרים המתאימים לאפשר הוספת תובע מייצג בנוסף לזה ששמו ננקב בבקשה (עניין זוגלובק, שם, בפיסקה 8 לפסק דינה של כבוד השופטת ענת ברון).
במקרה שלפנינו, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת קיומה של עילה אישית ועילה קבוצתית.
פוליסת "מיטב" שבה בוטחה המשיבה הינה קופת ביטוח לקצבה (הידועה יותר בשם "ביטוח מנהלים" קצבתי), הפועלת למעשה כקופת גמל המיועדת לטווח ארוך. מדובר במכשיר חיסכון ארוך טווח, המאפשר למבוטח בפוליסה לחסוך לאורך שנים כספים, ולקבל בסוף תקופת הביטוח גמלה המחושבת בהתאם לכספים שנצברו.
הסעיף המרכזי בפוליסה, הרלוונטי לטענות המבקשת, הינו סעיף 9(א), הקובע כדלקמן:
"החברה תשלם את הגמלה החודשית או את הסכום המגיע עפ"י הפוליסה בהתאם לבקשת בעל הפוליסה או המוטב (לפי העניין) ובכפיפות לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964".

על פי תקנה 6(1) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח)(תנאים בחוזה ביטוח), התשמ"ב-1981, בפוליסות ביטוח חיים:
"תגמולי הביטוח ישולמו תוך שבעה ימים מתום תקופת הביטוח או תוך שבעה ימים מיום שהוגשו למבטח המסמכים הנדרשים בפוליסה לעניין זה, לפי המאוחר".

כאמור לעיל, במקרה שלפנינו, פנייתה הראשונה של המבקשת למשיבה ביחס לקבלת גמלה לפי הפוליסה נעשתה ביום 19.9.17. בפנייה זו ציינה המבקשת כי סיימה את עבודתה ביום 31.7.17, וביקשה לקבל גמלה חודשית החל מיום 1.8.17. בקשה נוספת, שאליה צורפו לראשונה גם המסמכים הנדרשים, הועברה ביום 6.11.17.
על פני הדברים, המדובר בדרישה לקבלת גמלה רטרואקטיבית, שהוגשה כחודשיים לאחר מועד הגמלה המבוקש. זאת, בניגוד לסעיף 9א לפוליסה שצוטט לעיל, ולתקנה 6(1) שצוטטה לעיל, הקובעים שניהם כי זכותו של המבוטח לקבלת גמלה קמה רק לאחר שהגיש בקשה.
נבהיר כי בדומה למקרה אחר שהוכרע לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי, גם במקרה שלפנינו "לא נקבעה הוראה בפוליסה לעניין תשלומים רטרואקטיביים, [ו]המבקש[ת] לא הצביע[ה] על מקור נורמטיבי לכך" ((ת"צ 40268-10-16 חוה נ' כלל חברה לביטוח (23.2.20, כבוד השופט רחמים כהן, להלן: פסק דין חוה)).
לכאורה, די היה בהוראות שלעיל כדי להוביל אותנו למסקנה שהמבקשת לא היתה זכאית לקבל גמלה לפני יום 13.11.17, שהוא המועד שבו חלפו שבעה ימים למן היום שבו המציאה למשיבה את המסמכים הנדרשים לקבלתה, ומכאן ברור כי לא היתה זכאית לקבל גמלה ביום 1.8.17, כפי טענתה.
ברם, המשיבה הצהירה כבר בסעיף 40 לתשובתה לבקשה האישור, את ההצהרה הבאה:
"כלל נוהגת, כאשר זה ניתן ולפנים משורת הדין, לאפשר למבוטחים להקדים את קבלת הגמלה ולקבלה באופן רטרואקטיבי לתקופה של עד שלושה חודשים ממועד הגשת הבקשה על ידם, ובלבד שמדובר באותה שנת כספים ושבמועד זה הסתיימו ההפקדות לפוליסה".

בהתאם, וכפי שכבר ציינו, שילמה המשיבה למבקשת גמלה ראשונה כבר ביום 1.9.17, דהיינו עוד קודם ליום 13.11.17 שבו קמה למבקשת הזכות לקבלת הגמלה.
האם מדיניות זו של כלל, מקימה למשיבה חובה להקדים לשלם גמלה בכל מקרה, דהיינו אף אם לא מדובר באותה שנת כספים, ואף אם במועד המדובר טרם הסתיימו ההפקדות לפוליסה? ובאופן ספציפי, האם קמה למבקשת הזכות לקבלת גמלה ראשונה כבר ביום 1.8.17, כפי דרישתה? מעיון בסיכומי המבקשת, כמו גם בסיכומי התשובה שלה, עולה שלא עלה בידה להצביע על מקור נורמטיבי שמכוחו ניתן לחייב את המשיבה לנהוג כך.
בהיעדר מקור שכזה, לדעתנו אין במדיניות זו כדי להטיל על המשיבה חובה לנהוג כך גם במקרה כמו זה שלפנינו, שבו אמנם מדובר באותה שנת כספים, אך הבקשה היא לשלם גמלה גם בגין חודש שבו טרם הסתיימו ההפקדות לפוליסה (ראו והשוו: פסק דין חוה, שם בעמ' 8).
נבהיר, כי בניגוד לטענות המבקשת, על פי הוראות הפוליסה אין שום קשר בין "סיום ההעסקה" לבין הזכות לקבלת קצבה לפי הפוליסה, וסיום העסקה אינו תנאי לקבלת גמלה (כפי שאישר גם המומחה מטעם המבקשת, ראו בסעיף 17 לחוות דעתו וכן בעמ' 11 ש' 10 לפרוטוקול). למעלה מהנדרש, נציין כי גם לפי תקנה 34(ב)(1) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, שאליה הפנתה אותנו המבקשת, "סיום עבודה" אינו נדרש כתנאי לקבלת הגמלה, והזכות לקבלתה קמה למבוטח:
"בהגיעו לגיל 60 שנים אם עברו חמש שנים מיום שהחל להפקיד כספים באותו חשבון".

לא נעלם מאיתנו כי המבקשת טענה (ראו בסעיף 14 לסיכומי התשובה שלה) כי קיימת חובה להמציא אישור על סיום עבודה לא רק מכוח התקנות שלעיל – שכאמור מצאנו שאינן כוללות חובה שכזו – אלא גם מכוח סעיף 9 (א) לפוליסה. ברם, מעיון בסעיף 9(א) לפוליסה עולה שגם בו לא כלולה הוראה שכזו, אלא רק הוראה כללית לפיה תשלום הגמלה ייעשה בכפיפות להוראות התקנות.
די בכל האמור כדי להובילנו למסקנה ברורה, כי לא קיימת במקרה שלפנינו אפשרות סבירה שהתביעה, ככל שתאושר כייצוגית, תוכרע לטובת חברי הקבוצה. כל טענותיה המשפטיות של המבקשת, ובכלל זה הטענות כי המשיבה הפרה ביחס אליה ולשאר חברי הקבוצה את הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א-1981, את הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, את הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] האוסרות על התנהגות רשלנית, וכן את החובה לנהוג בתום לב הקבוע בסעיף 39 ל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מבוססות על הטענה כי מוטלת היתה על המשיבה חובה על פי דין או על פי הפוליסה לשלם למבקשת קצבה כבר מיום 1.8.17. אלא שכאמור, מצאנו שלא קיימת חובה שכזו.
מכאן, שדין בקשת האישור להידחות. זאת, מבלי שנידרש לדון ולהכריע בטענות הנוספות שהעלתה המשיבה בתשובתה, ובכלל זה בטענות – שהמומחים משני הצדדים הרחיבו ביחס אליהן בעדותם בפנינו – לעניין קיומו או היעדרו של נזק.

סוף דבר
הבקשה לאישור נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
זכות ערעור כדין לבית-הדין הארצי בירושלים.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"א, (12 מאי 2021), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
סגן הנשיאה

מר אבינועם בן יצחק,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אסתר טלקר
נתבע: נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: