ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחאמיד תופיק נגד מועצה מקומית כפר מנדא :

ל
בפני כבוד ה שופטת ג'אדה בסול

תובעים

מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח בע"מ

נגד

נתבעים
מועצה מקומית כפר מנדא

החלטה

בפניי בקשתה של הנתבעת לתיקון כתב הגנה וצירוף מסמך, כך שיצורף כתב ה"הצהרה על חיסול תביעות" שעליו חתומה התובעת לתיק המוצגים (להלן: "כתב הסילוק"), כן לקבלת תצהירו של העד מר עלי עדוי לתיק, בין היתר תיקון כתב ההגנה בהתאם לתוכן כתב הוויתור, כי הנתבעת חתומה על כתב וויתור וסילוק.

ברקע עסקינן בשתי תביעות כספיות שאוחדו, אשר הגישה אותם התובעת נגד הנתבעת ליתרות חוב בגין ביצוע פרויקט בנייה של בית ספר ביישוב כפר מנדא.

טענות הצדדים

בין יתר הטענות שהנתבעת העלתה בהגנתה, הועלתה הטענה כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, על סף ההתיישנות, אף הועלתה מטעמה טענת התיישנות. שיהוי זה לפי הנתבעת, השפיע על ניהול הגנתה, ואיתור מסמכים רלוונטיים, כאשר עסקינן בפרוייקט בן קרוב ל עשור שנים, ו בנוסף טענה כי יש לשיהוי זה כדי לפגוע ביכולת הנתבעת באיתור עדים רלוונטיים.
טיעון זה של הנתבעת, יש בו כדי להשליך גם על תוצאות הבקשה להוספת מסמכים לתצהיר גילוי המסמכים מטעמה, ומתן האפשרות להוספת טענת הגנה, בדמות חתימת התובעת על כתב ויתור וסילוק תביעות.

לטענתה של הנתבעת, עת הגישה היא את תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, נכללו בו המסמכים שהיא הצליחה לאתר, וכפי הוראות התקנות, לעניין גילוי מסמכים.

כפי שהנתבעת טוענת בבקשה דנן, במהלך הכנת תצהירי העדות הראשית מטעמה, היא פנתה לחברה אשר פיקחה על הפרויקט נשוא התביעה, חברת דאטום, וביקשה ל העיד נציג מטעמה, ולהגיש תצהיר עדות ראשית על ידו , וכן להמציא לידיה את מלוא המסכמים הקיימים בחזקתה הקשורים לפרויקט דנן.
לאחר אותה פניה, ולאחר איתור המסמכים הרלוונטיים, התגלה, לראשונה, לנתבעת, אודות קיומו של אותו כתב ויתור.

לפי הנתבעת, כתב הסילוק הגיע לידיה מספר ימים בודד לפני מועד הדיון שהיה קבוע בתיק, עם קבלת החומר מחברת דאטום, עובר להכנת תצהיר העדות הראשית של נציגה, וכי רק אז, אותר מסמך זה, על יומו היא לא ידעה קודם לכן, והיא בחרה לצרף אותו לתצהירים מטעמה, בטרם יתוקן תצהיר גילוי המסמכים מטעמה, או שתוגש בקשה בעניין זה, להוספת המסמך למסמכיה, כאמור.

הנתבעת טענה כי , לעניין חשבון מס' 6 של אותו פרוייקט, היא צירפה את תצהירו של נציג מחברת דאטום, מר עלי עדוי, שהגיש את עדותו בהתבסס על המסמכים והמידע שהגיע לידו מתוקף תפקידו בחברה.

לפי הנתבעת, עדותו של הנציג מחברת דאטום -אשר לטענת התובעת הינה עדות מפי השמועה- תיבחן לפי משקלה הראייתי ולא לעצם קבילותה. מה גם, שבעקבות השיהוי הרב בהגשת התביעה המפקח שעבד בחברת הפיקוח, במועדים הרלוונטיים לתביעה, לא אותר על ידי הנתבעת, ולא ניתן, על כן, לזמנו, ומר עדווי הוא העד שנותר בידיה לזמנו, ולהעידו על המסמכים הרלוונטיים לפיקוח על הפרוייקט.

לסיכום טענה הנתבעת כי מסמכים אלה מהותיים ביותר, לצורך הגנתה וניהול דיון הוגן בעניינה. כן, טענה כי זכותה לצרף מסמך אשר יגיע לידיה במהלך ניהול ההליך, בשלב בו טרם התחילה שמיעת הראיות.

התובעת, בתגובתה, ביקשה לדחות את בקשת הנתבעת ולחייבה בהוצאות.

לפי התובעת, לא הוצגה כל אסמכתא מטעם הנתבעת למאמצים שנעשו לאיתור אותו מפקח שעבד בחברת דאטום בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מה גם שהטענה בדבר "ניסיונות האיתור", לא נתמכה בתצהיר .

לא כל שכן הנציג שהוגש מטעמו תצהיר מר עלי עדווי, הינו היועץ המשפטי של חברת דאטום. לטענת התובעת, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב , עת בחרה להעיד את היועמ"ש של חברת דאטום, תוך הצגתו כעובד בחברה ותו לא.

התובעת תטען כי לפי הנתבעת, היא נפגשה עם נציגי חברת דאטום לקבלת המסמכים שברשותה, בין נציגים אלה נכח הבעלים של חברת דאטום, מר סולימאן עוואדה , אשר גם הוא פיקח בעצמו על העבודות שבוצע ו בפרויקט נשוא הנדון- אך מסיבות השמורות עימה בחרה הנתבעת ש לא להעיד אותו. והסתפקה בעדות מפי השמועה, של יועמ"ש שאמור להעיד על חשבונות ועבודות שאינם ב תחום מומחיותו.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין להאמין לטענות הנתבעת בעניין כתב הסילוק, שכן לא הובא כל גורם שיעיד על אותנטיות אותו מסמך, מה גם שלא הוצג המסמך המקורי להעתק הצילומי שהוגש לתיק, אף לא הוצג אישור המעיד על מקוריותו או היותו "נאמן למקור".

לפי התובעת , איך ייתכן שמסמך מהותי כגון זה יימצא בחברת הפיקוח , ולא ברשותה של המועצה, במיוחד לאור טענת הנתבעת כי מסמך זה הינו חלק ממסמכי המכרז. הנתבעת כרשות ציבורים, כך התובעת, אמורה לשמור על מסמכים כאלה במסגרת פעילותה השוטפת , ללא שום קשר לתביעות עתידיות או לטענותיה בעניין כשל ראייתי שנוצר בעקבות שיהוי בהגשת התביעה.

התובעת מכחישה את החתימה הנחזית היות שלה על גבי המסמך, ומבקשת לממש את זכותה בבדיקת אותנטיות המסמך והיותו לא מזויף.

לפי התובעת, אף תוכנו של מסמך הסילוק לא עולה בקנה אחד עם לוח הזמנים שנקבע לחוזה ההגדלה בין הצדדים. אף לא עולה בקנה עם הסכום הכולל את שני החוזים , המקורי וההגדלה.

לסיכום התובעת ביקשה לדחות את הבקשה מאחר והנתבעת פעלה בניגוד לסדרי הדין, וכי ככל ותותר הגשת המסמך, להתנות זאת בהגשת מסמך המקור.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה שהוגשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית וזאת בכפוף לתנאים , כמפורט להלן.

צירוף העתק מכתב הסילוק – "הצהרה על חיסול תביעות "

הכלל לעניין הגשתן של ראיות חדשות לבית המשפט הוא, שלצורך ניהולו התקין של ההליך הדיוני על בית המשפט לשמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות לאחר המועד שנקבע להגשתן. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה.

עם זאת, לכלל זה קיים חריג - מקום בו מצביע בעל הדין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, כאשר בית המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין .

"...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם. והטעם לדבר? "...כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 [1], בעמ' 339 מפי השופט זילברג) . אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל". ( ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, וראה גם רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (22.5.2001), וע"א 507/64 ג'ני בטאן נגד יעקב זאבי ואח', פ"ד יט(4) 337, 339).

בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, ברע"א 9114/16 משה טסונה נ' אבי כהן (פורסם בנבו, 26.3.17) קובע כבוד השופט דנציגר כדלקמן:
"בבוא בית המשפט להחליט האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור, עליו לשקול מספר שיקולים ובהם: אופייה של הראיה הנוספת; מהו השלב שאליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדמת יותר וכן תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת [עניין רוזין, עמ' 743-742; רע"א 4729/16 מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (20.6.2016)]".

ברע"א 2948/05 אחמד עבד אל עזיז חוסיין נ' רשות הפיתוח [פורסם בנבו] (1.7.15);בית המשפט העליון עמד על כך, שהכלל האוסר על הגשת ראיות באיחור, אינו דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט.
"הכלל האוסר הגשת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו אפוא דיוני גרידא, אלא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט. הוא מוצא את מקורו גם בעיקרון סופיות הדיון והוגנות ההליך (רע"א 2715/13 חוסיין ורדה נ' מנהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (28.11.2013) (להלן: "עניין חוסיין")).

14. לצד זאת, ההלכה הפסוקה הכירה בכך שקיימים מצבים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת הוא משמעותי, באופן אשר מביא להטיית הכף לקבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסויימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים (עניין חוסיין, שם). אמות המידה שנקבעו בסוגיה זו בעניין רוזין מורות כי על בית המשפט להתחשב, בין היתר, באופי הראיה הנוספת וב"פשטותה", בשלב אליו הגיע המשפט, ובשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (עניין רוזין, 742; עניין ממן, פסקה 3, ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665; עניין קורן, פסקה 4; עניין חוסיין, פסקה 4). אכן, בהתבסס על קריטריונים אלו אישר בית משפט זה הגשתן של ראיות נוספות גם בשלבים מתקדמים מאד של ההליך, על אף החשש מפני פתיחת שלב ההוכחות מחדש (עניין חוסיין, פסקה 4; עניין מיכאלוביץ', 579-580). בשתי הפרשיות הנזכרות דומה כי מעבר לשיקולים שנמנו לעיל, ערך בית המשפט מעין "מאזן נוחות", דהיינו הציב זה מול זה את הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה החדשה בשלב כה מתקדם, אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תידחה הבקשה. כמו כן התחשב בית המשפט בפגיעה אפשרית ביכולתה של הערכאה הדיונית לרדת לשורשו של עניין ולחקר האמת. מכל מקום, דגש רב ניתן להתנהלותו הדיונית של המבקש, ועל השאלה עד כמה ניתן לתלות בו את האשם בתקלה הדיונית שנוצרה" (סעיף 14 להחלטה). "

מכל האמור עולה כי, בבוא בית המשפט להחליט באם להתיר הגשת ראיה חדשה, וכל מקרה לגופו- עליו לדון במבחנים שהותוו בפסיקה כאמור לעיל, הקשורים לאופייה של הראיה הנוספת, האם מדובר בראיה טכנית או מהותית באופייה, כן לבחון את השלב שבו נמצא ההליך, כאשר הנטייה תהיה לדחות את הגשת הראיה בשלבים המאוחרים. כן יבחן בית משפט את מידת מחדלו של אותו בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה ו האם ידע אודותיה קודם לכן, את כל זה לבחון לצד תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת, הכל בצל עקרונות תום הלב וניהול ההליך "בקלפים פתוחים".

לענייננו ומבחינת ה היבט הדיוני בבחינת הבקשה, הרי ש לבקשה לא צורף תצהיר לעניין העבודות הרלוונטיות לאיתור המסמך, ע''י הגורם שאיתר אותו , לא צורף המסמך המקורי של כתב הסילוק, לא הוגשה כל הצהרה אם קיימת גרסת המקור מאותו כתב סילוק, כך שלא ברורה עד שלב זה מקוריות אותו מסמך, ומידת האותנטיות שניתן לייחס לו.

בהיבט המהותי, ביחס לאופייה של הראיה , קשה לא להתרשם מהעובדה כי כתב הסילוק הינו ראיה מהותית ורלוונטית , ומשנה את פני ההליך , מהווה ראיה בעלת משקל בהכרעה הנדרשת בהליך , וככל שתותר הגשתו, הרי שהגשתו תחייב את שני הצדדים לכלכל את צעדיהם בהתאם, בניהול התיק.

באשר לשלב שבו נמצא ההליך, הרי שתצהירי הצדדים הוגשו, ואנו בפתח הדיונים לשמיעת הראיות, קרי , שלב מתקדם והמצב האופטימלי הוא שהצדדים יגישו ראיותיהם לאחר שהם יודעים אילו מסמכים יש בידי כל צד, ובהתאם, אנו מתכנסים לקביעת גדר המחלוקת הטעונה הכרעה, והוספת המסמך בשלב זה, מפרה את האיזון; אולם, עדיין מדובר בשלב בו טרם נחקרו העדים בחקירות נגדיות, והרושם הוא שניתן לאפשר ל תובעת להיערך בהתאם לראיה שמבוקש להוסיפ ה ואף ל שמור על זכותה להוסיף על הראיות שכבר הגישה ככל שתראה בכך צורך.

באשר למידת מחדלה של הנתבעת בעיכוב להבאת הראיה, קשה להכריע בשלב זה באם הראיות היו בהישג ידה , או ש מא , לו היתה מתבצעת בדיקה מעמיקה ומקיפה, עוד בשלב בו הוגש כתב התביעה, מסמכים אלה היו מתגלים כבר אז, אך גם אם נאמר כי הנתבעת לא ביצעה בדיקה מעמיקה ומקיפה דיה, בשלבים המוקדמים, עדיין, אין בכך כדי לחסום את דרכה, ולמנוע ממנה את ניהול הגנתה והבאת טיעוניה במלואם, ההכרעה היא פרי איזון בין מכלול הנתונים והשיקולים, כאשר אחד מהם הוא ערך הראיה לחשיפת האמת, כאשר ברקע הדברים עומדת לה טענת הנתבעת לעניין השיהוי והכשל הראייתי מצד אחד, ומצד אחר עומדת טענת התובעת לעניין אוטנטיות המסמך, והכיצד מסמך מהותי כזה לא יהיה בידיה של מועצה מקומית ויישלף במועד זה.

"בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל -דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), ובוודאי נכונים הדברים בעניין דנן בו הליך ההוכחות טרם החל. ומפורסמים הדברים שנאמרו בעניין ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ [פורסם בנבו] (1966) באשר לכך שאין לראות בפרוצדורה מיטת סדום אלא יש לראות בה מסגרת רחבה וגמישה המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה וכי היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות, כאשר התרופה למחדלו של בעל הדין תהא בחיובו בהוצאות משפט.
בנדון כאשר קיימת נקודת מחלוקת עובדתית מצומצמת בין הצדדים וקיימים עדים היכולים לכאורה לשפוך אור על אותה מחלוקת עובדתית הרי שבחסימת הבאתם, גם אם הדבר נבע מרשלנות ב"כ המבקש, יהא כדי לפגוע בחשיפת האמת שהיא עיקרו של הדין". ברעא (מרכז) 37594-02-17 ז.ב. נ' ישיבת גבעת שמואל [פורסם בנבו] (15/3/17) (ההדגשה אינה במקור ב.ג.)

וראה :
"ערה אני לתפקידו של בית המשפט למנוע פגמים בניהול ההליך מצד בעלי הדין, שמירת האיזון העדין בין זכויות הצדדים, וכן למנוע בזבוז של זמן שיפוטי יקר, לטובת כלל המתדיינים. עם זאת, חשובה גם החתירה לאמת ולתוצאה צודקת. משיש בראיה כדי להשליך על השאלות שעומדות במרכז התובענה, ועשויה להיות לה חשיבות נכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין, סבורני כי היה על בית משפט קמא לאפשר חרף המחדלים הדיוניים שנפלו בהתנהלות המבקש, וחרף השלב המתקדם של ההליך, את הגשת הראיה המבוקשת, ולאזן את נזקו של המשיב בהתארכות הדיון כמו גם הצורך בקיומה של ישיבת הוכחות נוספת, על דרך של פסיקת הוצאות משמעותיות". ( דברי הש' בטינה טאובר רע"א 50946-07-19 אבו חאטום נ' פאר [פורסם בנבו] (1/9/2019)). (ההדגשה אינה במקור ב.ג.)

הדברים יפים גם לענייננו, גם אם ניתן היה לצפות שהנתבעת תביא את כל ראיותיה ותפרוס את גרסתה במקשה אחת, מחדל ה זה, לא ראוי שימנע ממנ ה את האפשרות להתמודד עם גרסת ה תובעת והעדים מטעמה.
חשוב לזכור כי המחלוקת בין הצדדים כוללת בחובה שאלות עובדתיות ומשפטיות לא פשוטות. אולם פרשת התביעה טרם החלה, ולא ניתן למנוע ממחדל הנתבעת את גילוי האמת, גם אם זה כרוך בהארכת ההליכים , במיוחד כאשר ניתן לרפא את מחדלי הנתבעת באמצעות פסיקת הוצאות ומתן ההוראות המתאימות.
למותר לציין כי התרת הגשת המסמך, ו הקביעות הכלולות בהחלטה זו רלבנטיות לסוגיה העומדת על הפרק- ואין בהן כדי להביע עמדה לגופו של הליך .
תצהיר העד עלי עדוי

הלכה פסוקה היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד , בכל אי הבאת העד נזקפת לחובתו של הצד שלא זימן אותו ( ע"פ 728/84 חרמון נ. מדינת ישראל פ"ד מא(3) 617, 625).
אני סבורה כי יש להסתפק בהלכה הנ"לוא משמעויותיה. כן, אין זה המקום ואין זו העת להכריע בדבר- משקל עדות העד "מר עדוי עלי ", שכן טרם נחקרו העדים על תצהיריהם, אף קשה להכריע בשלב זה , עד כמה שקדה הנתבעת באיתור עדים רלוונטיים, ואם בכוונתה לזמן עדים נוספים שאינם בשליטתה.
לסיכום:
לאור האמור לעיל על מנת לאזן בין זכויות הצדדים, לאפשר הכרעה מלאה במחלוקות ביניהם ולמנוע עוות דין, יותר לנתבעת תיקון כתב ההגנה, באופן שיוצגו בה כלל הטענות בנוגע ל ראיה הנוספת, התובעת תהא רשאית להשיב וכן, היא תהא רשאית להגיש תצהירי עדות ראשית מתוקנים, ככל שתראה לנכון לעשות כן.

אי לכך, אני מתירה לנתבעת לתקן את הגנתה, כך שתתווסף הטענה בדבר חתימת התובעת על כת ב ויתור וסילוק. אין צורך בהגשת כתב הגנה מתוקן, אך מאחר ומדובר בטענה המחייבת הגשת כתב תשובה ע''י התובעת, כתב התשובה יוגש תוך 14 ימים מהיום, וכן תצהירי תשובה של התובעת, לאור הוספת המסמך וטענת ההגנה, יוגשו תוך 14 ימים.
במצב שנוצר, שעה שהתובעת נדרשת לד יון בבקשה זו וכן להיערך פעמיים להגשת ראיותיה, יש לפסוק את הוצאות הבקשה, בסכום ריאלי, ועל כן, תישא הנתבעת בהוצאות בקשה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסך 10,000 ש''ח אשר ישולמו תוך 30 ימים.
54678313

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מחאמיד תופיק
נתבע: מועצה מקומית כפר מנדא
שופט :
עורכי דין: