ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל ניב נגד הפניקס אחזקות בע"מ :

בפני כבוד ה שופט שרון דניאלי

תובעים

  1. ישראל ניב
  2. איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים
הפניקס אחזקות בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 7,113 ₪ בגין נזקי רכוש מתאונת דרכים שארעה ביום 3.10.18 באיזור התעשיה של העיר נתניה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב פרטיים.
התאונה ארעה בעת ששני הרכבים פנו שמאלה בצומת מרומזר, זה לצד זה, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי מן הרכבים סטה לנתיבו של הרכב השני ופגע בו.

טענות הצדדים
בכתב התביעה נפלו מספר טעויות. בסעיף 5 לכתב התביעה נכתב כי "בתאריך 03/10/2019 בשעה 16:15 לערך במרכז מסחרי שופרסל ביג בנס ציונה, הרכב הנפגע עמד בצומת T, ונתן כחוק זכות קדימה בצומת. בעת ביצוע פניה שמאלה סטה לפתע הרכב הפוגע לנתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, נצמד אליו יתר על המידה ופגע עם כל אורך צידו השמאלי בפינה הימנית קדמית של הרכב הנפגע וגרם לתאונה".
אין חולק, כפי שעולה מכתב ההגנה וטופס ההודעה של נהג התובעים, כי התאונה התרחשה ביום 3.10.18, בנתניה ולא בנס ציונה.
לטענת התובעים, כפי שע ולה מטופס ההודעה של תובע 1 לחברת הביטוח, תובע 1 נהג את רכבו בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים שפנו שמאלה, ואילו רכב הנתבעת היה בנתיב הימני מבין השלושה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי "רכב התובעים סטה מנתיבו ופגע ברכב הנתבעת" ובטופס ההודעה של נהגת רכב הנתבעת נכתב: "בפניה שמאלה בגשר השלום, הרכב משמאלי שביצע פניה שמאלה, נכנס לנתיב שלי. כתוצאה מכך רכבי נפגע בצדו השמאלי".

ראיות הצדדים
שני נהגי הרכבים העידו לפניי, וכן הציגו הצדדים תמונות של הנזקים שנגרמו לרכבים בעקבות התאונה.
תובע 1, מר ישראל ניב, העיד כי טרם התאונה היה רכבו בעצירה בהמתנה ברמזור אדום, וכי רכב הנתבעת עמד במקביל אליו. הוא העיד: "הרמזור התחלף, פנינו לפנות שמאלה לכיוון כביש חיפה ואז היא שפשפה אותי לצד ימין שלי" (ע' 1, ש' 11). לדבריו, התאונה ארעה זמן קצר לאחר כניסת שני הרכבים לצומת, והוסיף "היא שפשפה אותי לכל האורך" (ע' 1, ש' 15) . הנהג ניב לא זכר אם מסלולי הפנייה שמאלה היו מסומנים בכביש במועד התאונה.
בחקירתו הנגדית סיפר הנהג ניב כי ראה את רכב הנתבעת נכנס לנתיבו, "לפניו", שבריר שניה טרם התרחשות התאונה, אך בשלב זה לא יכול היה לעשות דבר.
נהגת רכב הנתבעת, גב' סיוון מאור, העידה: "בזמן שפניתי שמאלה, הבחנתי במראה השמאלית ברכב שפשוט זה היה בסלואו מושו מתקרב אליי להיכנס בי ברכב. האטתי כמה שיכולתי מבלי לבלום מיידית כי היה לי רכב מאחורי" (ע' 3, ש' 9) . לדבריה: "לא היה לי לאן לברוח, והוא פשוט נכנס לי לתוך הנתיב ופגע בי בדלתות של הרכב" (ע' 3, ש' 11).
בחקירתה הנגדית העידה הנהגת סיוון, כי התאונה התרחשה במרחק של כ-10 מטרים מתחילת הצומת, כי נתיבי הפנייה שמאלה היו מסומנים בכביש, שללה את הטענה שתנועה שהייתה מימין דחקה אותה לנתיב נסיעת רכב התובעים, וטענה כי ראתה את הרכב השני במראה, כ-2-3 שניות (ואולי פחות) טרם התאונה (החל מע' 3, ש' 15).
כשנשאלה כיצד טיפלה בנזק שנגרם לרכבה, השיבה כי בחודש דצמבר האחרון (קרי, דצמבר 2020), הרכב טופל במוסך, וכאשר נשאלה האם הפעילה את פוליסת הביטוח שלה, השיבה כי אינה בקיאה במושגים אלו. כשנשאלה מדוע לא הגישה תביעה יחד עם חברת הביטוח שלה נגד נהג רכב התובעת, אם לטענתה הוא זה שהיה אחראי לתאונה השיבה: "מכיוון שדיברתי עם הסוכנת הביטוח, היא אמרה שיש הליך משפטי פעיל, והיא ביקשה שנמתין עד סוף ההליך המשפטי" (ע' 4, ש' 14).
לאחר שמיעת העדויות, סיכמו הצדדים את טענותיהם.

דיון והכרעה
כאמור, מדובר בתאונה המתרחשת בעת פנייה שמאלה בשני נתיבים צמודים ומקבילים. פנייה מעין זו, כאשר שני הרכבים נדרשים לבצע תנועה קשתית עם רכבים, כשהם קרובים זה לזה, מחייבת זהירות יתרה מצד שני הנהגים.
אציין, כי במקרה שלפניי, כמו במקרים דומים, ובפרט בתאונה המתרחשת בפנייה במקביל, שני הנהגים המעורבים בתאונה, העידו על פי התרשמותי לפי תומם, ואכן משוכנעים כל אחד בצדקת טענתו. הנהג ניב אף אמר את הדברים בעדותו הראשית, והיה מודע לכך.
שניהם גם העידו בצורה ישירה, רהוטה ולא מתלהמת.
אלא שעל פי הראיות שהובאו לפניי, מצאתי לנכון לקבוע כי התאונה התרחשה כגירסת תובע 1, כתוצאה מכניסת רכב הנתבעת לנתיבו.
סימני הפגיעה בשני הרכבים תומכים לטעמי בגירסת הנהג ניב, תובע 1, שכן הם מתיישבים טוב יותר עם גירסתו. בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, לא ניתן ללמוד על קיומם של סימני מעיכה ברכב הנתבעת, וודאי לא סימני מעיכה משמעותיים, אלא בעיקר על סימני שפשוף משמעותיים ברכב הנתבעת. סימנים מעין אלו מלמדים כי התרחיש שהציגה הנתבעת בדבר פגיעה כמעט חזיתית של רכב התובעים ברכב הנתבעת, הינו תרחיש פחות מתקבל, והם תומכים בתרחיש לו טוענים התובעים.
גם גירסת הנהגת כי ראתה את רכב התובעת מגיח לכיוון נתיבה מספר שניות טרם הפגיעה , מעוררת קושי. אכן, מדובר באירוע קצר, וגם אם לא אדקדק עם הנהגת בדבר משך הזמן המדויק שבו הבחינה ברכב במראה לטענתה, ואף אם מדובר היה בפרק זמן קצר של שניה, הסבר הנהגת כי לא יכולה הייתה לעשות דבר בשלב זה קשה. אמנם ניתן להבין את החשש לבלום באמצע הצומת, שמא רכב שנוסע מאחור יפגע בה, אך מדובר היה בנסיעה איטית של שני הרכבים, כאשר רכב הנתבעת מצוי בנ תיב הימני, ויכול לכל הפחות לסטות ימינה ולהימנע מפגיעתו כביכול של רכב התובעים.
כן התעוררה השאלה ביחס להתנהלות הנתבעת ביחס לאירוע התאונה. אכן, אי הגשת תביעה אינה מלמדת כשלעצמה על קיומה של אחריות לתאונה, וגם תשובותיה של הנהגת לעניין אופן הטיפול ברכב, אינן פוגעות במהימנותה שלה, אך הסברי ב"כ הנתבעת בהחלט מעוררים קושי בעיני, ובפרט התשובה כי הטיפול ברכב מומן על ידי מוסך, ש"לקח את זה על עצמו" (ע' 5, ש' 18).
על כן, אני קובע כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבעת סטה לכיוון מסלול הנסיעה של רכב התובעים, בעת ששני הרכבים פנו שמאלה ברמזור בשני מסלולים מקבילים.
עם זאת, יש מקום לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם במקרה זה בשיעור של 20% , גם אם הוא כזה שאינו מקים אחריות (לעניין זה ר' רע"א 2809/18 קסברי נ' רוזן ואח' (נבו, 2018) ). כאמור לעיל , פנייה שמאלה בנתיבים מקבילים מחייבת פעמים רבות זהירות יתרה מצד הנהגים הפונים, והשלמת הפנייה באיטיות תוך שימת לב לנהגים הפונים במקביל. מעדותו של תובע 1 עולה כי לא עשה כן, בפרט לנוכח העובדה כי העיד שראה את רכב הנתבעת שבריר שניה טרם התאונה.
עוד ראוי לציין, כי התובעים פרטו את נזקיהם בסעיפים 11-12 לכתב התביעה, והעריכו את נזקיו הכוללים של תובע 1 בסך של 3,259 ₪ ואת נזקיה הכוללים של תובעת 2 בסך של 3,854 ש"ח, ובסך הכל 7,113 ₪ בגין מלוא נזקי התובעים. סכום הנזק של תובע 1 כלל רכיב של " הפסד הנחת היעדר תביעות בסך (קרן) של 1,500 ₪". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לקזז סכום זה מסכום התביעה, מאחר שמדובר בראש נזק עתידי שלא התרחש בפועל. בהקשר זה ציינה הנתבעת כי היא מתנגדת לפיצול סעדים.
אציין, כי אכן לא הובאה בפניי כל ראייה בדבר הפסד שנגרם לתובע 1 בגין ראש נזק זה . יתרה מזאת, בנספחי כתב התביעה מופיעה דרישת התשלום של תובעת 2 כלפי הנתבעת בגין נזקיו של תובע 1, ושם נכתב מפורשות כי נזקיו של זה מסתכמים בסך של 1,749 ₪, ולא נדרש פיצוי בגין "הנחת היעדר תביעות".
על כן אין מקום לפצות את תובע 1 בגינו.

סיכומו של דבר
התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. פיצוי חלקי בעד הנזק בסך של 4,490 ₪.
ב. אגרת התביעה ששולמה בסך של 758 ₪ (שתי מחציות האגרה).
ג. שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.

סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל ניב
נתבע: הפניקס אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: