ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יפה גור נגד מועצה אזורית פרדסיה :


בפני כבוד ה שופטת חנה קיציס

תובעת

יפה גור

נגד

נתבעות

  1. מועצה אזורית פרדסיה
  2. ועדה מקומית לתכנון שרונים

החלטה

בפני בקשת הנתבעת 1, המועצה המקומית פרדסיה (להלן: "המועצה") לסילוק התביעה נגדה על הסף.
מר יוחנן גור ז"ל, בעלה המנוח של התובעת (להלן: "המנוח"), רכש זכויות בחלק ממקרקעין בישוב פרדסיה, הידועים כחלקה 31 בגוש 8002 (להלן: "המקרקעין").
המנוח נפטר ביום 30.11.2018; התובעת ירשה את זכויותיו במקרקעין.
ביום 31.10.1968 פורסמה למתן תוקף תכנית הצ/2/38 . התכנית חילקה את המקרקעין לשני מגרשים האחד ביעוד של " מגורים חקלאיים" והשני ביעוד "דרך" . בתכנית סומנה להפקעה רצועת קרקע ברוחב של 5 מ"ר לאורך כביש 5613, במטרה להרחיבה. בשנת 1995 פורסמה הודעה לפי ס' 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943.
ביום 30.4.1992 פורסמה למתן תוקף תכנית הצ/58/1-3, שאפשרה את חלוקת המגרש שסומן אזור מגורים א' לשני מגרשים לבניית בית דו משפחתי בכל מגרש ומגרש שלישי לבניית בית בודד. נקבע כי היתרי הבנייה יוצאו בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון תבוצע הריסת גדרות חורגות, כמסומן בתשריט, והקמת גדר אטומה בין אזור המגורים ובין דרך איזורית מס. 5613, בהתאם לסימון ולפירוט בתשריט.
המקרקעין חולקו ל-5 מגרשים; המגרשים נושא התביעה הם מגרשים 2542 ו-2543, שלתובעת זכויות בהם, וכן מגרש 2545 שהופקע לייעוד דרך על ידי הנתבעת 2, הוועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים (להלן: "הוועדה").
התובעת הגישה כנגד המועצה והוועדה תביעה כספית וטענה כי נגרמו לה נזקים כדלקמן: במגרשי התובעת הותקן קו ביוב, המונע ממנה את האפשרות לבנות 5 יחידות דיור, אך הנתבעות נמנעות מלהעתיק את קו הביוב אל מחוץ למקרקעי התובעת; רשות מקרקעי ישראל מסרבת לאשר את בקשת התובעת להיתר בנייה, בשל חריגות בנייה שביצע שכן במגרש הגובל במגרשי התובעת אך הנתבעות אינן פועלות לאכיפת הריסת חריגות הבנייה; למרות שחלפו למעלה מ-50 שנה ממועד אישורה של תכנית הצ/2/38 וכ-25 שנה ממועד פרסום ההודעה , נמנעו הנתבעות מלממש את ההפקעה. מטרת ההפקעה נזנחה לעשרות שנים והמדובר בפרק זמן בלתי סביר וקיצוני; במגרש 2545 ניתן היתר לבניית קיר אקוסטי אך בפועל נבנה קיר בבנייה רגילה שאינו מונע מפגעי רעש, ובשל כך נגרמה ירידת ערך למקרקעי התובעת.
התובעת עתרה לחיוב הנתבעות בתשלום פיצויים בסך של 4,907,000 ₪ וכן להורות להן לפעול להסרת חריגות הבנייה שביצע השכן ולהעתיק את קו הביוב אל מחוץ למקרקעין.
בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה המועצה את הבקשה שבפני.
ביום 14.3.2021 התקיים דיון בבקשה, בתום הדיון נקבע כי על המועצה להמציא את המסמכים הבאים: תכנית הביוב הרלוונטית; מסמכי תפיסת החזקה בשטח ההפקעה (שטח הדרך); הסכם יסוד תאגיד הביוב מעיינות השרון והמסמכים הנזכרים בסעיפים 79-78 לכתב ההגנה, ככל שקיימים. עוד נקבע כי לאחר עיון במסמכים תגיש התובעת הודעה באשר לאופן המשך ניהול ההליך בהתייחס לטענות הסף שהועלו. תגובת התובעת הוגשה ביום 6.5.2021.

טענות המועצה בבקשה
כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד המועצה בכל הנוגע לקו הביוב,– המנוח רכש את הזכויות במקרקעין בשנת 1999 בעוד שקו הביוב הונח בשנים 1994-1993 ומכאן שבמועד הרכישה ידע או היה עליו לדעת על קו הביוב; בנוסף, ככל שקיימת עילת תביעה בגין הנחת קו הביוב, זו התיישנה.
אין כל יריבות בין המועצה לבין התובעת בכל הנוגע לקווי הביוב – בשנת 2009 נוסד תאגיד המים והביוב האזורי "מעיינות השרון בע"מ", אשר החל לפעול בשנת 2010. מהמועד הנ"ל נושא המים והביוב מצוי באחריותו הבלעדית, בעוד שלמועצה אין סמכות בנושא, וכל תביעה בנוגע לקו הביוב יש להגיש נגד התאגיד.
קו הביוב הקיים כלל אינו מונע בניית 5 יחידות דיור במקרקעין, ובעת הכנת התב"ע שמכוחה קמה הזכות לבנות את יחידות הדיור, היה ידוע למתכנני התכנית מיקום קווי הביוב והם התחשבו בנתון זה. המנוח ו/או התובעת לא העלו כל טענה בעניין קו הביוב מיום הקמתו בראשית שנות ה-90, חרף הפרסום אודותיו והאפשרות שניתנה לציבור להגיש תביעות בגין נזקים שנגרמו לו; ועוד, ככל שקו הביוב גורם לנזק, ניתן להסיטו בעלות שאינה גבוהה.
אין כל יריבות בין התובעת למועצה בכל הנוגע לעבירות הבנייה הנטענות של השכן, מאחר שהסמכות לאכיפת דיני התכנון והבנייה בשטח המועצה נתונה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה.
הקיר שנבנה במגרש 2545 לא היה אמור להיבנות כקיר אקוסטי על מנת למנוע מפגעי רעש. מטרת הקיר הייתה לסמן את גבולות הדרך ולחצוץ בין הבתים והמגרשים לבין הכביש בכדי למנוע סכנה בטיחותית לתושבי המקום ולמשתמשי הדרך. על פי הוראות תב"ע הצ/58/1-3, החלה במקום, המועצה לא נדרשה להקים קיר אקוסטי כי אם קיר רגיל אך ככל הנראה נפלה טעות קולמוס בהיתר הבנייה שהנפיקה הוועדה, לפיו יש לבנות קיר אקוסטי.
בכל הנוגע לטענה כי טרם מומשה מטרת ההפקעה, הרי שבשנת 2005 הוכנה תכנית להרחבת הדרך על ידי מע"צ אך חל עיכוב בביצוע בשל סיבות תקציביות ובשנת 2015 נחתם הסכם בין המועצה לרמ"י במסגרתו הוסדר מימון להרחבת הדרך. כיום מבוצעת הרחבת הכביש והעבודות צפויות להסתיים עד לסוף שנת 2021.

טענות התובעת בתגובתה לבקשה
טענת המועצה שהוועדה היא הגורם המוסמך לטפל בעבירות הבנייה, אמורה להתברר לגופה ולא כטענת סף. טענות המועצה שניתן לבנות במגרש על אף חריגות השכן הן טענות עובדתיות המצריכות בירור.
יש לדחות את טענת המועצה כי לתובעת יריבות כלפי תאגיד המים בכל הנוגע לקו הביוב. על פי מסמכי יסוד התאגיד, תביעות נגד התאגיד הן רק בעניינים שלאחר מועד הקמתו בעוד שבענייננו צינורות הביוב הותקנו טרם הקמת התאגיד; טענות המועצה באשר להתיישנות התביעה בכל הנוגע לקו הביוב, הן טענות עובדתיות הדורשות בירור והכרעה.
טענות המועצה באשר לכך שלא נבנה קיר אקוסטי הן טענות עובדתיות הדורשות בירור. אף הטענה כי בהיתר הבניה נפלה טעות קולמוס, דורשת בירור מקיף. ועוד, לאחר הדיון החלה המועצה לבנות את המשכו של הקיר נשוא התביעה, כקיר אקוסטי, חרף טענתה כי עליה לבנות קיר רגיל.
טענות המועצה להיעדר עילה או יריבות בדבר ההפקעה שנזנחה, הן טענות עובדתיות אשר אין בהן לסלק את כתב התביעה.

דיון
ככלל, סילוק תביעה על הסף הוא סעד קיצוני אשר בית המשפט יעשה בו שימוש במקרים חריגים בלבד, בהם ברור כי התובע אינו זכאי לסעד שנתבע על ידו על יסוד העובדות הנטענות בכתב התביעה (רע"א 6953/20 נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ נ' לזר - ב.י. מדידות הנדסיות בע"מ, פסקה 12 (5.1.2021); רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ (31.1.2011); ע"א 5634/05 ‏‏ צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4.6.2007)).
עם זאת, וחרף הזהירות שעל בית המשפט לנקוט בבקשות מסוג זה, אין בכך לגרוע מחובתו להפעיל סמכות זו במקרים המתאמים. סילוק תביעה על הסף מאפשר לייעל את ההליך השיפוטי ולהגן על הנתבע מפני הטרדה בתביעות חסרות סיכוי.
חריגות הבנייה הנטענות של השכן
המועצה טוענת כי הוועדה היא הגורם האחראי לאכיפת דיני התכנון והבניה בשטחי המועצה בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, וכי למועצה אין כל סמכות מכוח חוק זה כך שאין יריבות בינה לבין התובעת. התובעת טוענת מנגד כי יש לדון בטענה זו במסגרת ההליך.
בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, סמכות האכיפה בכל הנוגע לדיני התכנון והבניה מוטלת על הוועדה המקומית, בהיותה רשות תכנון, ולא בידי הרשות המקומית. המדובר בגופים נפרדים אשר יש להבחין ביניהם (ע"א 324/82 עיריית בני-ברק נ' רוטברד, פ"ד מה(4) 102, 120-119 (1991)). בנסיבות אלה, לתובעת לא עומדת עילת תביעה נגד המועצה בכל הנוגע לאכיפת דיני התכנון והבניה ויש למחוק על הסף עילת תביעה זו.

סיכול האפשרות לבניית יחידות הדיור בשל הנחת קווי הביוב המועצה טוענת כי החל משנת 2010 נושא המים והביוב מצוי באחריות בלעדית של התאגיד "מעיינות השרון בע"מ" וכי יש להגיש נגד התאגיד כל תביעה בנושא.
ואולם, בס' 8(ב) להסכם יסוד התאגיד (נספח ג' להודעת המועצה מיום 19.4.2021) נקבע כי "התאגיד ישא אך ורק בתביעות שעילתן הינה התקופה שלאחר היום הקובע". בענייננו אין מחלוקת כי קו הביוב הונח במהלך שנות ה-90, טרם הקמת התאגיד, ומכאן שאין מקום להגיש את התביעה נגד התאגיד.
טענת המועצה כי קו הביוב אינו מונע בניית 5 דיור על מקרקעי התובעת וכי מיקום קווי הביוב נלקח בשיקולי המתכנן בעת הכנת התב"ע- אמורה להתברר בהוכחות. לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הבנייה אפשרית ואין מקום לסלק את התביעה על הסף בנימוק זה.
עוד טוענת המועצה להתיישנות עילת התביעה, הואיל וקווי הביוב הונחו עוד בשנים 1994-1993 בעוד שהמנוח רכש את מקרקעיו בשנת 1999.
ס' 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בפסיקה נקבע כי עילת התביעה "נוצרת מהמועד שבו התקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים: "א. התגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקבלת הסעד המבוקש על-פי הדין המהותי; ב. ידיעת התובע על אודות עילת התביעה; ג. קיומו של כוח תביעה קונקרטי, המאפשר לתובע להביא את עניינו לפני ערכאה שיפוטית ולזכות בסעד המבוקש" (רע"א 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ‏ Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank, פסקה 12 (25.3.2021)).
הצדדים חלוקים בשאלת ידיעת המנוח אודות קיומו של קו ביוב במקרקעיו. המועצה טוענת כי היה על המנוח לדעת על קו הביוב מאחר שהעבודות לביצועו הושלמו מספר שנים לפני שרכש את המקרקעין. התובעת טוענת שהמנוח לא ידע על כך עובר לחתימת חוזה הרכישה וכי לא ניתן היה לדעת מידע זה, בשל כשלי הנתבעות, שלא אפשרו קבלת מידע על קווי הביוב.
יוער כי בס' 79 לכתב ההגנה טענה המועצה כי בטרם הונחו התשתיות לקו הביוב, בעלי הקרקעות שבשטחם נועד קו הביוב לעבור קיבלו על כך הודעה מראש. עוד טענה שהיא שכרה שמאים להערכת שווי הנזקים שנגרמו מהעבודות ופיצתה את בעלי הקרקעות בהתאם. ואולם, בהודעה מיום 19.4.2021, הודיע ב"כ המועצה כי המסמכים הנ"ל לא אותרו במשרדי המועצה.
בפסיקה נקבע כי יש להימנע מלדון בטענת ההתיישנות כטענת סף כשההכרעה בה דורשת בירור עובדתי ונראה כי יש לה פנים לכאן ולכאן לפי כתב התביעה (רע"א 5337/17 כץ נ' כץ (31.7.2017)).
עוד נקבע כי ככל שנדרש בירור עובדתי ייחודי להכרעה בטענת ההתיישנות, שאינו חופף לבירור העובדתי שיידרש במסגרת הדיון בתובענה אזי על בית המשפט להעדיף לקיים את הדיון בשלב המקדמי ולהכריע בסוגיית ההתיישנות טרם הדיון בתובענה (רע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ, פיסקה 20(ב) לפסק דינה של השופטת וילנר (2.12.2020)). בענייננו, בירור שאלת ידיעת המנוח ו/או התובעת אודות מיקום קווי הביוב חופף באופן חלקי לבירור שיידרש במסגרת הוכחת יתר טענות התובעת בעניין קו הביוב ועל כן לא מצאתי מקום לדון בה בנפרד.
יוער כי עילת התביעה מושתת על הפגיעה שנגרמה לתובעת בשל מניעת האפשרות לבנות את יחידת הדיור הנוספת ויהיה עליה להוכיח מתי נודע לה שאין באפשרותה לעשות כן. ספק רב אם נגרם לתובעת נזק טרם המועד בו התכוונה לבנות את היחידה הנוספת.
בניית קיר מפריד שאינו אקוסטי
בהיתר הבניה, מיום 10.7.2000, מכוח התכנית הצ/1-3/31/א החלה על המקרקעין, צוין כדלקמן: "מותר: קיר אקוסטי 900.00 מ"א בכביש מס' 5613 כמסומן בתכנית" (נספח ב' להודעת המועצה מיום 19.4.2021).
התובעת טוענת כי על אף שניתן היתר בניה להקמת קיר אקוסטי, הקימה המועצה קיר רגיל. המועצה טוענת מנגד כי על פי הוראות התכנית החלה על מגרש 2545, היא נדרשה להקים קיר רגיל ולא קיר אקוסטי וככל הנראה בהיתר הבניה מטעם הוועדה נפלה טעות קולמוס. גם טענה זו מטבעה יש לברר במסגרת הוכחות ולא ניתן להכריע בה כטענת סף.

אי מימוש מטרת ההפקעה
המועצה טוענת כי בוצעה תפיסה בעת שהוקם הקיר וכי מטרת ההפקעה מומשה שכן הרחבת הכביש מבוצעת כיום. התובעת טוענת מנגד כי מדובר בטענות עובדתיות אשר אינן יכולות להקים סעד של סילוק התביעה על הסף. מהמסמכים שצירפה המועצה להודעתה מיום 19.4.2021 עולה כי עוד ביום 8.1.2001 ניתן צו התחלת עבודה להקמת קיר ההפרדה הנ"ל. עוד עולה מבקשת המועצה כי הרחבת הכביש, באמצעות סלילתו, מבוצעת בפועל כיום; כי העבודות צפויות להסתיים בסוף שנת 2021; וכי העיכוב בביצוע העבודות נגרם בשל בעיות תקציב שונות. מכאן, שמטרת ההפקעה בשלבי מימוש מתקדמים, ובישיבת קד"מ הבאה תודיע התובעת האם היא עומדת על טענתה זו. אם כן יהיה עליה להסביר מדוע ניתן לפסוק לה סעד כספי בגובה שווי המקרקעין, חלף הגשת תביעה לביטול ההפקעה.

סוף דבר
הבקשה מתקבלת באופן חלקי:עילת התביעה נגד המועצה בכל הנוגע לנזקים הנטענים עקב אי אכיפת חריגות הבנייה - נמחקת על הסף.
הצדדים מופנים לגישור בפני השופט בדימוס יעקב שיינמן – מרכז אביב ת.ד. 34038 מגדל המוזיאון תל אביב, טל': 03-XXX180.
הצדדים יודיעו תוצאות הגישור בתוך 90 יום.
ת.פ. בעוד 3 חודשים.

ניתנה היום, א' סיוון תשפ"א, 12 מאי 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יפה גור
נתבע: מועצה אזורית פרדסיה
שופט :
עורכי דין: